1. לפני תביעה לפיצויים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים התשל"ה 1975.

2. ביום 11.10.04 נהג התובע יליד 24.12.79, במכוניתו מ.ר. 3832617, אשר הייתה מבוטחת בפוליסה שהונפקה על ידי הנתבעת, כאשר לפתע נפגע מרכב צד ג' (להלן: "התאונה").

3. הנתבעת אינה מכחישה את חבותה בגין התאונה. עיקר המחלוקת בתיק זה הקשר הסיבתי בין הנכות הרפואית לתאונה, כמו גם שיעור הנכות התפקודית, בסיס השכר ואומדן הנזקים עקב התאונה.

הנכות הרפואית:

4. התובע טוען בכתב התביעה כי כתוצאה מהתאונה סבל מחבלות בעמ"ש ובראש.ממקום התאונה הובהל התובע לבית החולים "וולפסון" טופל ושוחרר לביתו. ביום 14.3.07 למעלה משנתיים לאחר התאונה בוצעה בדיקת הדמיה לעמ"ש מותני אשר הדגימה בקע דיסק מרכזי L5-S1. התובע טופל בתרופות ובפיזיותרפיה. התובע טוען כי מאז התאונה נעדר ממקום עבודתו ל-149 ימים עקב כאבי גב וצוואר.

6. בית המשפט נעתר לבקשתו של התובע ומינה את ד"ר דוד רמי, מומחה לכירורגיה אורתופדית. ד"ר דוד בדק את התובע ביום 12.12.10 וציין בחוות דעתו כי התובע התלונן על כאבי גב תחתון שמונה חודשים לאחר התאונה ועל כן בהעדר תיעוד רפואי מספק קבע כי אינו יכול לבסס קשר בין התאונה הנדונה לכאבי הגב התחתון עליהם התובע התלונן.

7. המומחה השיב לשאלות ההבהרה שנשלחו לו על ידי ב"כ התובע וקבע כי הגבלה קלה בכיפוף ויישור הגב מהווה נכות על פי התקנות בטווח 3.5%-5% בהתאם לסעיף 37 (7)א. המומחה נחקר בבית המשפט על חוות ולא חזר בו מהקביעה כי תובע נפגע בעמ"ש צווארי בלבד, ולמרות שמדובר בעמוד שדרה אחד, הפגיעה אינה באזור עמ"ש מותני. המומחה הסביר כי לתובע לא היה עבר רפואי בדבר כאבי גב למעט רישום אחד משנת 2002,אולם פריצת הדיסק המתוארת התרחשה בשנת 2005 למעלה מחצי שנה לאחר התאונה ללא תלונות קודמות ועל כן אינה נובעת ממנה.

10.התובע טוען בסיכומיו כי בבדיקתו אצל המומחה נמצאה הגבלה קלה בתנועות כיפוף ויישור בגב התחתון והוא זכאי לנכות צמיתה בגין ממצא זה. אולם המומחה שלא בצדק קבע כי הנכות אינה בזיקה לתאונה. התובע טוען כי העדר הקשר נבע לאור התיעוד הרפואי הראשון שנמצא כשמונה חודשים לאחר התאונה. למרות כי לא היה עבר רפואי בגין חבלות בגב עובר לתאונה. מוסיף התובע וטוען כי המומחה השיב בשאלות ההבהרה כי אינו יכול לשלול באופן חד משמעי את ממצאי הגב לתאונה, וגם כי ישנם מאמרים הקושרים בין מנגנון צליפת השוט הצווארי לחבלת עמ"ש מותני. התובע מצביע על מקרה אחר בו פסק המומחה כי ישנה זיקה במנגנוני פגיעה דומים. על כן סבור כי יש לקבוע לו נכות צמיתה בשיעור של %5.

12. הלכה היא כי בית המשפט הוא הפוסק האחרון בשאלות הרפואיות שנמסרו לחוות דעתו של המומחה הרפואי ולמעשה בית המשפט אינו מחויב להכרעות אלו ומחויב להפעיל שיקול דעתו עליו הוא מכריע בדבר.

13. אני סבור חרף דעתו של התובע כי אין מקום לקבוע נכות עקב התאונה , כלומר כי לא מתקיים קשר סיבתי בין החבלה לגב, וזאת מן הטעמים הבאים: עיינתי בחומר הרפואי פעם אחר פעם ואכן תלונתו הראשונה המתועדת בדבר חבלה בגב של התובע הייתה כשמונה חודשים לאחר התאונה. עובר לתאונה בשנת 2002 נפגע התובע בצווארו עד כדי פריצת דיסק. גם אם הנחתו של התובע הייתה נכונה (ואיני קובע כך או כך) והיה קיים קשר מובהק בין צליפת שוט צווארי לבין חבלה בעמ"ש מותני, הרי וודאי היו מתגלים הסימפטומים הללו לאחר התאונה משנת 2002. על כן לא ניתן לדעת, על בסיס הנחה זו, לאן לשייך הנכות: לפריצת הדיסק בצוואר משנת 2002 או לחבלה בצוואר מהתאונה הנוכחית? אני סבור כי המומחה חזר על משנתו ופרט באריכות את העדר הקשר הסיבתי, וחרף העדר התיעוד הרפואי אודות חבלות בגב, עדיין ישנן פריצות דיסק שמקורן אינו כתוצאה מטראומה. על כן אני סבור כי יש מקום לקבל את חוות הדעת הרפואית ולקבוע כפועל יוצא כי לא נותרה נכות עקב התאונה. בהעדר נכות רפואית לא אוכל לקבוע קיומה של נכות תפקודית.

אומדן הנזקים:

אובדן שכר לעבר:

19.בעת אירוע התאונה עבד התובע כעצמאי – בעל חנות מכלת. התובע טוען כי לאחר התאונה נעדר ממקום עבודתו לשלושה חודשים ולאחר מכן שב אליה באופן חלקי בלבד עד לסגירת בית העסק. התובע קושר את סגירת בית העסק להיעדרויות הרבות עקב התאונה ואף טוען כי נקלע לחובות כבדים עקב כך. התובע טוען כי בזמן היעדרו אמו הייתה אמונה על הפעלת בית העסק ובשל אי יכולתה להתמודד עם הפן הפיסי של העבודה – הוא ספג הפסדים. התובע טוען כי עובר לתאונה הרוויח שכר חודשי משוערך של 7,500 ₪ ולאחריה סכומים זעומים בלבד.

20. התובע לא צרף דו"ח שומה לשנת 2004 (התאונה התרחשה בחודש אוקטובר 2004) אלא דוח שומה לשנת 2003 ודוח שומה לשנת 2005 מועד סגירת בית העסק. התובע לא צרף אישורי רו"ח או את עדותה של אמו ולמעשה איני יכול לקבוע מדוע נסגר בית העסק הלכה למעשה. התובע העיד כי נקלע לחובות כבדים אולם לא ברור מה מקורם והאם נעדר בפועל ממקום עבודתו ומה התפקיד שלא יכלה אמו ועוזרו למלא בהיעדרו. התאונה היא תאונת עבודה אולם התובע טען בעדותו כי לא פנה בתביעה לקבלת דמי הפגיעה במל"ל. למעשה לא הוכח בפניי כי התובע נעדר בפועל או סגר את בית העסק עקב התאונה. ראש פרק זה הוא נזק מיוחד הטעון הוכחה ברחל בתך הקטנה. איני יכול לקבוע מהו בסיס שכרו של התובע ולאיזו תקופה יש לחשב שכן אלו לא הוכחו כנדרש.

אובדן שכר לעתיד:

21. בהעדר נכות תפקודית איני מוצא מקום לפסוק בגין פרק זה.

עזרת הזולת:

22. לא הוכח כי התובע נזקק לעזרת הזולת בעבר או יזדקק פני עתיד.

כאב וסבל:

23. בנסיבות תיק זה מצאתי לנכון לקבוע על פי שיקול דעת בית המשפט פיצוי בסך של 8,000 ₪. התובע נזקק לטיפולי פיזיותרפיה, כמו גם לימי אי כושר. היה במעקב רפואי ונדרש למשככי כאבים.

הוצאות רפואיות ונסיעה:

24. פיצוי פני עבר בסך של 2,000 ₪ בלבד.

סכום התביעה: 10,000 ₪.

סוף דבר:

25. הנתבעת תשלם לתובע את סכום התביעה. בנוסף תישא בהוצאות המשפט לרבות שכר טרחת המומחה הרפואי, אגרות ושכר על פי הפרוטוקולים. בנוסף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% כדין. כל הסכומים יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום בו נשא בהם התובע ועד ליום התשלום בפועל על ידי הנתבעת.

זכות ערעור תוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' תשרי תשע"ד, 09 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.