<#2#>

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. התובע, יליד 1957, עותר, כי בית המשפט יחייב את הנתבעות לפצותו בגין נזקים אשר נגרמו לו, לטענתו, בעקבות מעורבותו בשתי תאונות אשר אירעו במהלך עבודתו.
2. במקור הוגשה התביעה נגד חברת מוקד 007- שירותי בקרה ממוחשבים בע"מ (להלן: "מוקד 007") ונגד חברת הביטוח הראל (להלן: "הראל"). בכתב התביעה צוין, כי במועדים הרלוונטיים מוקד 007 הייתה מעסיקתו של התובע וכי הראל הייתה חברת הביטוח אשר ביטחה את מוקד 007 במועדים הרלוונטיים. בהמשך, תוקן כתב התביעה וחברת הביטוח מנורה (להלן: "מנורה") התווספה כנתבעת נוספת בטענה, כי הראל ביטחה את מוקד 007 בעת התאונה הראשונה ומנורה ביטחה אותה בעת התאונה השנייה.
3. במסגרת כתב התביעה ציין התובע, כי הוא נפגע בשתי תאונות בעת עבודתו אצל מוקד 007. על פי הנטען בכתב התביעה הרי שהתאונה הראשונה ארעה ביום 12.3.03 ולטענתו הוא נחתך בעת שעבד עם סכין יפנית. באשר לתאונה זו הוגש הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 3.11.11. משכך, תאונה זו אינה עוד במחלוקת בין הצדדים. פסק דין זה עוסק בתאונה השנייה בלבד.
4. באשר לתאונה השנייה עולה מכתב התביעה, כי ביום 3.8.08 התובע עבד בהתקנת אזעקה במספרה בנצרת עילית. לטענתו, בעת שעמד על סולם ועסק בחיבור חוט בתוך תקרה אקוסטית, הוא איבד שיווי משקל ונפל מהסולם. התובע טוען, כי בעקבות הנפילה הוא נפגע בברך שמאל ובכף יד שמאל. לטענתו, מיד לאחר התאונה, הוא פנה לקופת חולים לשם קבלת טיפול ובהמשך עשה טיפולי פיזיותרפיה. לטענת התובע, הוא עודנו סובל מכאבים, הגבלה בטווח תנועה ותחושת חוסר יציבות. התאונה הוכרה כתאונת עבודה ונקבעו לתובע נכויות זמניות ונכות צמיתה בשיעור 10%.
5. התובע טוען, כי התאונה ארעה בשל רשלנות של מוקד 007 אשר בין היתר לא סיפקה לו מקום עבודה בטוח ומוגן, הנהיגה שיטת עבודה פסולה ו/או מסוכנת, לא הזהירה אותו מפני הסכנות הכרוכות בעבודתו, לא הדריכה אותו בעבודתו, לא העסיקה מפקחים או מנהלי עבודה, לא ציידה אותו באמצעי מגן, לא דאגה שהוא יהיה מחובר למערכת מיקום ותמיכה, לא ציידה אותו במערכת לבלימת הנפילה, לא נקטה אמצעים סבירים למניעת נפילתו והפרה את הוראות הבטיחות בעבודה.
6. התובע עותר לפיצוי בגין הפסד שכר לעבר ולעתיד, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד וכאב וסבל.
7. מוקד 007 ומנורה (להלן: "הנתבעות") טוענות, כי דין התביעה נגדן להידחות. הן מכחישות את עצם התרחשות התאונה ונסיבות התרחשותה וטוענות, כי אם ארעה הרי שארעה בשל רשלנותו הבלעדית של התובע אשר נהג בפזיזות ובחוסר זהירות מינימאלית. הנתבעות מכחישות את הרשלנות המיוחסת למוקד 007. עוד טוענות, כי הסולם הרלוונטי היה תקני ובטיחותי. לטענתן, מדובר בפעולה של ירידה ועליה לסולם אשר מתבצעת בתדירות גבוהה והתובע היה בעל ניסיון וותק רב אשר השימוש בסולם האמור לא היה זר לו.
8. הנתבעות אף מכחישות את הנזקים הנטענים וקיומו של קשר בינם לבין התאונה בה עסקינן. לטענתן, לא חל שינוי במצבו הכלכלי ו/או הרפואי של התובע בעקבות התאונה וככל שחל שינוי, הרי שהוא לא בעקבות התאונה האמורה. לבסוף טענו, כי מכל סכום שייפסק לטובת התובע, ככל שייפסק, יש לנכות סכומים המגיעים לו בהתאם לחוק.

הראיות

1. מטעם התובע הוגשה חוות דעת של ד"ר קליגמן מרדכי לפיה בעקבות התאונה האמורה נותרה לתובע נכות משוקללת בשיעור של 19.2% בתחום האורתופדי. מטעם הנתבעות, הוגשה חוות דעת של ד"ר יוסף עאוני, לפיה לא נותרה לתובע נכות צמיתה בעקבות התאונה. לאור הפער בין חוות הדעת מונה, ביום 3.11.11, פרופ' נחום הלפרין כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי. המומחה קבע, כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10%.
2. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע ומטעם הנתבעות הוגש תצהיר עדות ראשית של מר אייל שחם (להלן: "שחם")- הבעלים והמנהל של מוקד 007. המצהירים נחקרו על האמור בתצהיריהם. בנוסף, העידה מטעם התובע הגב' יקימוביץ פלוריאנה (להלן: "יקימוביץ") בעלת המספרה בה אירעה על פי הנטען התאונה בה עסקינן. הצדדים הגישו ראיותיהם וסיכמו טענותיהם בכתב.

דיון ומסקנות

1. התובע טוען, כי נפגע בתאונת עבודה וכי התאונה ארעה בשל רשלנותה של מוקד 007. הצדדים חלוקים ביניהם באשר לעצם התרחשות התאונה, נסיבות התרחשותה, שאלת האחריות ושאלת הנזק.
2. בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין התובענה להידחות, מהנימוקים שיפורטו.
3. במסגרת כתב התביעה טען התובע, כי בעת שהתקין אזעקה ותוך כדי שהתעסק עם חיבור חוט בתוך תקרה אקוסטית בעודו עומד על סולם הוא איבד שיווי משקל ונפל מהסולם. זו גרסתו העובדתית של התובע ועל כתפיו מוטל הנטל להוכיח גרסה זו. מצאתי, כי התובע לא עמד בנטל זה.
4. יקימוביץ, אשר במספרה שלה אירעה לכאורה התאונה הנטענת, טענה בתחילת עדותה, כי היא לא מכירה את האירוע ולא שמעה על מישהו שנפל אצלה במספרה. היא טענה, כי היא אינה יודעת כלום על המקרה. יקימוביץ העידה, כי הספר אשר עבד אצלה במספרה היה מספר לה כל מיני דברים שקרו במספרה וכי לא זכור לה שהוא סיפר לה משהו בקשר לתאונה בשנת 2008. היא הוסיפה, כי הייתה זוכרת מקרה כזה (עמ' 15 ש' 1-4). העובדה שהספר אשר עבד במקום לא סיפר ליקימוביץ על התאונה הנטענת הינה תמוהה ומעוררת ספק באשר לאמינות גרסת התובע. כמו כן, הספר האמור זומן לעדות פעמיים ולאחר שלא התייצב לעדות בשתי הפעמים התובע הודיע, כי הוא מוותר על עדותו (עמ' 32 ש' 1). ברי, כי אי העדת הספר שלכאורה היה על פי הנטען עד להתרחשות התאונה ושהיה בעדותו כדי לשפוך אור על השאלות שבמחלוקת פועלת לרעת התובע.
5. שחם העיד, כי כאשר אדם נפגע בעת עבודה אז העובד ממלא דו"ח פציעה עבור ביטוח לאומי. הוא העיד, כי הוא חותם על הטופס האמור. לטענתו, הוא שואל את העובד מה קרה ואז חותם (עמ' 26 ש' 22-28). בהמשך העיד, כי טופס בל/250 (ת/2) והודעה על פגיעה בעבודה (ת/5) נרשמו על סמך דברי התובע (עמ' 31 ש' 28-30). שחם העיד, כי התובע אמין מאוד (עמ' 28 ש' 19-20). לטענתו, הוא לא מאמין שיכול להיות שהתובע ביקש ממנו לחתום על תאונה שלא קרתה (עמ' 28 ש' 31-32, עמ' 29 ש' 1). כמו כן העיד, כי הוא משער שהפרטים בת/5 נכונים. שחם הוסיף, כי מדובר בטפסים שהתובע מילא יחד עם הפקידה (עמ' 31 ש' 9-10).
6. הטפסים האמורים הינם טפסים אשר מולאו על סמך גרסת התובע. שחם חתם על הטפסים מאחר ונדרשת חתימת מעביד על פי הטפסים האמורים, אולם אין בחתימתו בהכרח כדי לאשר את אמיתות האמור בטפסים. אין מחלוקת, ששחם לא היה במקום בעת התאונה וכי הוא מתבסס על הדברים שהתובע אמר באשר לעצם התרחשות התאונה ונסיבות התרחשותה. מצאתי, כי לא די בעדותו של שחם באשר לאמינות התובע בכדי ללמד, כי עלה בידי התובע להוכיח את נסיבות התרחשות התאונה. עדותו של התובע באשר לנסיבות פגיעתו הינה עדות יחידה של בעל דין, על כל המשתמע מכך, ובהתאם להוראות סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א- 1971.
7. לעניין זה אוסיף, כי על פי חוות דעת המומחה מטעם בית משפט, רשם המומחה בפרק תולדות המחלה, כי ביום 3.8.08 "הסתובבה ברך שמאל ונתקעה בתוך סולם, חש כאב חד וקושי לסובב את הברך". לכאורה עולה כאן גרסה שונה מזו שטען התובע בכתב התביעה ואצל המומחה לכאורה התובע כלל לא ציין, כי נפל מסולם אלא שהסתובבה לו הרגל בתוך הסולם. אציין, כי גרסה של התובע בפני המומחה עולה בקנה אחד עם המסמכים הרפואיים שצירף התובע לתצהירו. בהם אין כל זכר לנפילה מסולם, אלא שהתובע סבל מחבלה סיבובית. כך לדוגמא מפנה למסמך הרפואי הראשון – הפנייה למכון דימות שם נרשם "חבלה סיבובית היום בעבודה".
8. יתרה מזאת, אף אם תתקבל טענת התובע באשר לעצם התרחשות התאונה ונסיבות התרחשותה הרי שאין בכך בכדי ללמד בהכרח, כי דין התביעה להתקבל. לא די בעובדה שהתובע נפגע בעת עבודתו בכדי ללמד, כי הוא זכאי לפיצוי בגין נזקיו מהנתבעות. על התובע להוכיח, כי מעבידתו התרשלה וכי קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות האמורה לבין התאונה בה היה מעורב והנזקים אשר נגרמו לו.
9. במועדים הרלוונטיים לתובענה, מוקד 007 הייתה מעבידתו של התובע. כאמור, אם תתקבל גרסת התובע הרי שהוא נפגע בעת עבודתו. רבות דובר בפסיקה על חובתו של מעביד לנקוט באמצעי זהירות סבירים במטרה להגן על עובדיו מפני סיכונים. בהיותה מעסיקתו של התובע, מוקד 007 חבה כלפיו חובת זהירות מושגית לשמור על ביטחונו ושלמות גופו במהלך העבודה. במסגרת חובתה האמורה היה עליה, בין היתר, לספק לעובדיה כלי עבודה תקינים ומתאימים, להנחיל לעובדיה שיטת עבודה בטוחה, להדריכם ולנקוט בצעדים סבירים בכדי למנוע מעובדיה סיכונים מיותרים, אשר היה בידה לצפות מראש בהתאם לאופי וטיב העבודה.
10. התובע אישר בעדותו, כי איבד שיווי משקל וכי הסולם לא נפל (עמ' 18 ש' 22-25). אזכיר כאן שוב, כי טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם המסמכים הרפואיים שכלל לא מזכירים נפילה אלא חבלה סיבובית וכאמור חוות דעת מומחה בית משפט. התובע העיד שהסולם היה תקין עם גומיות והכל וכי אין לו טענות נגד הסולם (עמ' 18 ש' 24-29). כמו כן העיד, שהסולם הרלוונטי היה בצורת A (עמ' 19 ש' 3-4). הנה כי כן, אין מחלוקת, כי הסולם אשר מוקד 007 סיפקה לתובע היה תקין ובטיחותי וכי התאונה לא ארעה בשל פגם בסולם. לכך מתווספת העובדה, כי מדובר בסולם בצורת A אשר הינו בטיחותי ויציב יותר מסולם נשען. בנוסף כאמור, האין מחלוקת כי הסולם לא נפל עם התובע.
11. התובע העיד, כי התחיל לעבוד בחברה ב- 1.4.95 (עמ' 16 ש' 15-16). הוא העיד, כי במשך 13 שנים הוא עבד על סולמות והתקין בגובה (עמ' 17 ש' 16-17). לטענתו, כאשר הוא התחיל לעבוד הצמידו אותו לעובד אחר אשר לימד אותו איך להתקין מערכות אזעקה, לתכנת ושאר הדברים. התובע הוסיף, כי לא לימדו אותו איך לעלות על סולם ולרדת ממנו (עמ' 16 ש' 21-23). התובע נשאל, האם אמר פעם לבוס שלו שהוא לא יודע לעלות על סולם וביקש הסבר ובתגובה שאל "מה זה בן אדם שלא יודע לעלות על סולם?" הוא העיד, כי ידע לעלות על סולם והוסיף כי עם שתי רגלים ושתי ידיים (עמ' 17 ש' 18-22).
12. בתצהירו טען התובע שהתאונה אירעה משום שלא הציבו מעליו מנהל עבודה. בעדותו טען שבכל מקום יש מנהל עבודה שמדריך לפני העבודה. לטענתו, הוא לא היה צריך מנהל עבודה אלא הדרכה (עמ' 20 ש' 24-32, עמ' 21 ש' 1). התובע נשאל, האם רצה שמנהל עבודה יגיד לו לעלות על הסולם שלב שלב והשיב, כי לא בדיוק וכי ציפה שיתנו לו כללי עבודה (עמ' 21 ש' 2-4). הוא העיד שמנהל עבודה לא היה אמור להגיד לו להיזהר לא לאבד שיווי משקל. התובע טען, כי המנהל לא יכול היה לדעת שהוא יאבד שיווי משקל (עמ' 21 ש' 5-7).
13. שחם נשאל לגבי ביצוע הדרכות לגבי שיטת העבודה בגובה ועל סולמות והשיב, כי לפני שיצא חוק של משרד העבודה היו עושים זאת בצורה עצמאית ולאחר שיצא החוק התחילו להכשיר את כל העובדים לעבודה בגובה (עמ' 25 ש' 21-24). הוא העיד, כי הם ביצעו הדרכות בטיחות וכי אינו זוכר תאריך (עמ' 26 ש' 3). שחם שלל טענה לפי החלו לבצע הדרכות לאחר התאונה של התובע ובהמשך טען, כי אולי זה יצא ככה אבל זה לא היה בהקשר הזה (עמ' 26 ש' 4-5). שחם העיד, כי הוא ערך לעובדים הדרכה באשר לעבודה עם סולם עוד לפני שהיה חוק בנדון (עמ' 29 ש' 13-14). הוא העיד, כי התובע עבר הדרכה לאחר התאונה וכי לפני כן הוא לא עשה כן משום שלא היה חוק בשנת 2008 (עמ' 29 ש' 24-26).
14. אין מחלוקת, כי אחריות המעביד לעובדיו איננה מוחלטת ואין הוא צריך או יכול להגן על העובד בכל צעד ושעל. על העובד מוטלת אחריות לגלות תשומת לב, להפעיל את שיקול דעתו ולפעול בסבירות ובערנות תוך התייחסות לסכנות הטמונות בעבודתו. אין לקבל מצב בו עובד מבקש להטיל אחריות על מעבידו תוך שהוא מסיר מעצמו לחלוטין את האחריות לפעול בצורה סבירה ובתבונה תוך הפעלת שכל ישר. בפסיקה נקבע, כי "כשאומר מעביד לעובדו: טאטא את המדרגות, אין עליו להדריכו בכך, אפילו הפועל לא טאטא קודם מדרגות. כל בר בי רב מבין שעליו לעמוד על מדרגה אחת, להיזהר לבל ידרדר, לטאטא את המדרגה העליונה יותר, לרדת מדרגה, לחזור ולעשות כן, וחוזר חלילה. אם ידרדר וייפול לא יוכל לטעון שלא הודרך כיצד לטאטא, משום שיש הנחת יסוד שאדם הוא בר תבונה מינימאלית ומפעיל מינימום של תבונה וניסיון חיים בדברים טריוויאליים" (במסגרת ת"א 70/94 (מחוזי ירושלים) מוחמד אבו סבית נ. אברהם שוויקה ובנו בע"מ (דינים מחוזי כ"ו (2), 536).
15. דברים אלו יפים אף לעניינו. כפי שיפורט בהמשך, התובע עלה על סולם לגובה של כ- 1.14 מטר. מצאתי, כי מדובר בפעולה פשוטה אשר אינה מצריכה הדרכה מיוחדת. כמו כן, מעדות התובע עולה, כי התובע היה בעל ניסיון רב בעבודה אשר הוא ביצע בעת התאונה. במהלך שנות עבודתו הרבות טרם התאונה עבד התובע עם סולם. התובע היה מורגל בעבודה על סולם והוא צריך היה לדעת, כי עבודה כאמור כרוכה בסכנה. על התובע מוטל היה לפעול בזהירות בעודו עומד על הסולם. אדם סביר, ובוודאי כזה שנוהג לעבוד עם סולם כדרך שגרה, מודע או אמור להיות מודע לסכנות שבעבודה על סולם ולזהירות שיש לנקוט בעת עבודה על סולם.
16. לא אחת נפסק, כי מעביד רשאי להביא בחשבון את ידיעת עובדיו על דבר קיומם של סיכונים מסוימים הכרוכים בעבודה ועובד רגיל וסביר יודע שעליו להיזהר במצבים מסוימים אף ללא אזהרה מיוחדת מצד המעביד למשל כאשר הוא מטפס על סולם.
17. יתרה מזאת, מגרסת התובע בכתב התביעה עולה, כי נפל לאחר שאיבד שיווי משקל. לא ברור איזו הדרכה יכולה או צריכה הייתה מעבידתו של התובע לספק לו ואשר היה בה בכדי למנוע את התאונה בה עסקינן. מעדות התובע עולה, כי הוא יודע איך לעלות על סולם וכי לא ציפה להדרכה כיצד לעלות או לרדת מסולם. הוא אף העיד, כי אם היה אחראי במקום הוא לא יכול היה לצפות שהוא יאבד שיווי משקל ולא יכול היה להדריך אותו בנדון.
18. ברי, כי לא די בעובדה שטמונה סכנה כלשהי בעבודה עם סולם בכדי ללמד שמוקד 007 התרשלה וכי יש להטיל עליה את החבות לפצות את התובע. הסכנה אשר התממשה בענייננו הינה סכנה טבעית הכרוכה בעבודה עם סולם. אין בהתממשות סכנה זו בכדי להטיל על הנתבעות אחריות למקרה כאשר לא הייתה התרשלות מצדן. התובע אמור היה להיות מודע לסכנה הכרוכה בעבודה אשר ביצע והיה עליו לנקוט באמצעי הזהירות הדרושים. עדות התובע באשר לניסיונו בעבודה וכן העובדה שהוא ביצע את העבודה האמורה במשך כ- 13 שנים טרם התאונה, מבלי שנפגע, יש בה בכדי לתמוך בעמדתי לפיה התובע ידע כיצד לעבוד על סולם וכי התאונה לא ארעה בשל העובדה שמוקד 007 התרשלה שעה שלא הדריכה אותו בנדון. בנוסף כאמור, עלייה על סולם היא פעולה שגרתית פשוטה שכל אדם בר דעת יודע לבצעה גם בעבודה וגם מחוצה לה ומשכך אינה דורשת כל הדרכה ספציפית.
19. בתצהירו טען התובע שמוקד 007 הפרה את תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה) (ת/1 סעיף 23). לטענתו, היא לא לימדה ביצוע עבודות בגובה (עמ' 19 ש' 26). התובע העיד, כי הוא לא מדד את הגובה בין השלב עליו עמד לבין הרצפה. הוא אישר, כי מדובר בגובה של 1.14 מטר (עמ' 19 ש' 10-13). בהמשך טען, כי מדובר ב- 1.44 מטר (עמ' 19 ש' 17). לטענתו, לאור גובה התקרה והעבודה שהוא אמור היה לבצע הוא אמור היה לעלות מינימום מטר אם לא יותר (עמ' 19 ש' 17-19). התובע העיד, כי נפל מהשלב הרביעי של הסולם (עמ' 19 ש' 14-15). לתיק בית המשפט הוגשה תמונה (נ/1) ממנה עולה, כי השלב הרביעי של הסולם היה בגובה של 1.14 מטר. תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה), תשס"ז- 2007 מגדירות עבודה בגובה כעבודה "שבשלה עלול עובד ליפול לעומק העולה על 2 מטרים". ברי, כי התנאי האמור לא מתקיים בענייננו. אין מחלוקת, כי לגובה בו עובד העובד יש השפעה ישירה על חובותיו של המעביד מבחינת הדרכה, אמצעי מיגון וכדומה.
20. התובע העיד, כי כל עבודה בגובה היא מסוכנת (עמ' 18 ש' 3-4). בהמשך טען, כי כאשר מדובר בעבודה בגובה מסוים ודי גבוה הוא רואה שזה מסוכן וכי ברגע שמדובר ב- 2 מטר או 2.5 מטר אז הוא לא יכול להגיד שמסוכן, כי אינו יודע מה יכול לקרות. הוא טען, כי כאשר הוא עמד בפתח המספרה הוא לא ידע אם זה מסוכן או לא (עמ' 18 ש' 17-21). שחם העיד, כי בעת ביצוע עבודה יש לקחת בחשבון את הגבהים וכי ייתכן ונשקפת סכנה שכן מדובר בעבודה בגובה ויש להשחיל חוטים. הוא אישר, כי באופן כללי כשיש עבודה בגובה אז נשקפת סכנה (עמ' 30 ש' 15-23). עדות התובע בעניין זה אינה אמינה בעיניי. התובע ידע או היה צריך לדעת אילו סכנות טומנת בחובה עבודה בגובה על סולם ובוודאי שהיה עליו לדעת, כי הוא עלול לאבד שיווי משקל וליפול. לא מצאתי, כי מוקד 007 התרשלה שעה לא הסבירה לתובע, כי קיימת סכנה כאמור. כל אדם סביר יודע, כי כאשר הוא עולה על סולם קיימת סכנה כי עלול ליפול ממנו אם לא ייזהר. הדברים יפים ונכונים בעיקר לאור הוותק והניסיון המקצועי של התובע.
21. בענייננו, התובע נדרש לעלות על השלב הרביעי בלבד של הסולם בגובה של 1.14 מ. ולכן לא מצאתי, כי מדובר בגובה רב שחשף את התובע לסכנה רבה יותר. אציין, כי ככל שהגרסה שנמסרה למומחה מטעם בית משפט היא הנכונה שהתובע סובב את רגלו בסולם כפי שהדברים עולים גם מהמסמכים הרפואיים המתייחסים לחבלה סיבובית, הרי חבלה כגון דא יכולה לקרות גם בשלב השני של הסולם ומשכך אין כל קשר בין מנגנון הפגיעה לגובה השלב בו עמד התובע.
22. עוד טען התובע, כי היו צריכים לראות את המקום ולחשוב שהוא לא צריך לעשות את העבודה לבד אלא עם עזרה (עמ' 21 ש' 7-8). הוא טען שעובד נוסף יכול היה להחזיק אותו במקרה שהוא מאבד שיווי משקל ובנוסף, אם היה עובד נוסף הוא לא היה צריך להתאמץ כל כך ויכול להיות שאז הוא לא היה מאבד שיווי משקל ונופל (עמ' 21 ש' 9-13). כבר בשלב זה אציין, כי טענה זו לא הוכחה ולא הומצאה כל ראיה המראה, כי המדובר בעבודה מורכבת הדורשת יותר מאדם אחד לבצעה.
23. שחם העיד, כי אין קביעה לפיה התקנת אזעקה נעשית על ידי יותר מעובד אחד. לטענתו, מספר העובדים נקבע לפי סוג העבודה והכמות שלה (עמ' 27 ש' 12-15). שחם טען, כי לעבודה הרלוונטית התובע יצא לבד והוסיף, כי זו הייתה עבודה קטנה (עמ' 27 ש' 30-31). בהמשך העיד, כי אם רוצים להעביר חוט מקצה לקצה כשהתקרה גבוהה אז עובדים צוותים עם אביזרים כפי שמצריכה עבודה בגובה (עמ' 30 ש' 30-32). עדותו של שחם לעניין זה לא נסתרה.
24. טענת התובע לפיה מדובר בעבודה אשר צריך היה לעשות בצוות נטענה בעלמא. טענה זו לא הוכחה ולא עלה בידי התובע לסתור את עדותו של שחם לפיה השאלה באיזה הרכב תיעשה העבודה נקבעת בהתאם לאופי העבודה וכי במקרה בו עסקינן, התובע עבד לבד מאחר וזו הייתה עבודה קטנה. התובע לא הציג כל ראיה מטעמו ולא זימן כל עד שיכול היה לתמוך בגרסתו, כי מדובר בעבודה מורכבת וכי נדרשו יותר מאדם אחד לבצעה. אציין, כי התובע עצמו העיד על מקרים בהם העבודה נעשתה בזוגות ומצאתי, כי יש בכך בכדי לתמוך בטענה, כי העניין נקבע בהתאם לאופי העבודה. לא עלה בידי התובע להוכיח, כי את העבודה האמורה צריך היה לעשות בצוות. כמו כן, הוא לא הוכיח ולא השתכנעתי, כי ככל שהיה עובד עימו עובד נוסף היה בכך בכדי להביא למניעת התאונה אשר ארעה, כאמור, מאחר והתובע איבד שיווי משקל. ברי, כי התובע עלול היה לאבד שיווי משקל אף אם היה עובד עמו עובד נוסף ולא השתכנעתי, כי היה בידי העובד האמור למנוע את התאונה.
25. אציין, כי התובע העיד שהם תמיד עבדו בזוגות וכי הוא לא היה צריך להגיד לבוס שלו שהוא צריך עזרה כשהוא מתקין אזעקה בגובה 2 מטר (עמ' 17 ש' 23-24). סבורני, שהעובדה שהתובע לא ראה לנכון לבקש, כי יעבוד עמו עובד נוסף, על אף ניסונו המקצועי והעובדה שהיה עליו לדעת, כי מדובר לכאורה בעבודה המצריכה שני עובדים לצורך ביצועה, יש בה בכדי לתמוך בטענה שמוקד 007 לא התרשלה שעה ששלחה את התובע לבצע את העבודה לבדו, מאחר ולא נדרש יותר מאדם אחד לבצעה. אוסיף ואומר, כי המבחן הוא מבחן המעסיק הסביר ואף אם תתקבלנה טענות התובע לפיהן ייתכן ובמידה והיה עובד עמו עובד נוסף הרי שהיה בכך בכדי למנוע את התאונה אין בכך בכדי ללמד בהכרח, כי מוקד 007 התרשלה שעה ששלחה את התובע לבצע את העבודה לבדו כאשר לא הוכח, כי מעשיה אינם סבירים.
26. מצאתי, כי מוקד 007 לא התרשלה ונזקיו של התובע לא נגרמו בשל התרשלות מצידה. מוקד 007 סיפקה לתובע סולם תקין ולא שוכנעתי, כי לא הנחילה שיטות עבודה בטוחות וכי ניתן היה לבצע את העבודה בשיטה אחרת, או, כי התאונה ארעה בשל העובדה שלא ניתנה לתובע הדרכה כנדרש. כל בר דעת, ובוודאי מי שעובד עם סולם במשך שנים, יודע, כי עבודה על סולם כרוכה בסיכון וכי ניתן למעוד ככל שמאבדים שיווי משקל בעת עמידה על סולם. לא היה בידי מוקד 007 לספק לתובע הדרכה כלשהי אשר היה בה בכדי למנוע את התאונה האמורה. ברי, כי קיים הבדל בין מצב בו עובד משתמש בסולם בצורה לא נכונה כך שהוא לא פותח אותו כנדרש, מדלג על שלבים וכדומה לבין מצב בו עובד מאבד שיווי משקל . תאונה כאמור לא ניתן למנוע על ידי הנהגת שיטת עבודה או הדרכה. בנוסף השתכנעתי, כי לאור מנגנון הפגיעה של התובע גם לא היה בידי עובד נוסף כדי למנוע את התרחשות התאונה.
27. אוסיף ואומר, כי אף אם הייתה מתקבלת התביעה הרי שלא עלה בידי התובע להוכיח את חלק מהנזקים הנטענים. כך לדוגמא, התובע טען לירידה בשכר אולם לא צירף תלושי שכר לאחר התאונה לשם הוכחת טענתו וגם לא טופס 106. התלוש האחרון שצירף התובע מלפני התאונה היה של חודש יוני 2003 ולאחר מכן צירף תלוש מחודש יוני 2010 ואילך. בעניין זה אציין, כי שחם העיד שלאחר התאונה התובע שב לעבודה ולא ידוע לו הגבלה כלשהי בעקבות הפגיעה (עמ' 31 ש' 16-18). התובע שב לעבודתו לאחר התאונה ולא הוכיח, כי נגרמו לו הפסדי השתכרות בעקבות התאונה. אציין, כי על פי דו"ח מעסיקים נ/3 עולה, כי שכרו של התובע לאחר התאונה עלה וכי הוא המשיך לעבוד אצל אותו מעביד לכל הפחות עד לסוף שנת 2012. ברי, כי ככל שהייתה מתקבלת התביעה הרי שהיה בכך בכדי להשליך גם על חישוב הפסדי ההשתכרות של התובע לעתיד. בשים לב שעסקינן בתאונה שהתרחשה לפני למעלה מ- 6 שנים. ברי, כי ככל שלא עלה בידי התובע להוכיח, כי נגרמו לו הפסדי שכר לעבר במשך תקופה כה ארוכה, יש בכך כדי להטיל ספק, האם הנכות שנותרה לו הינה תפקודית.
28. כמו כן, התובע נשאל על עזרה לה הוא נזקק כיום ובתגובה שאל איזו עזרה (עמ' 22 ש' 22-23). הוא העיד באשר לפעולות יומיומיות אשר הוא מסוגל לבצע (עמ' 22 ש' 24-32, עמ' 23 ש' 1-13) וטען שלא רשום שהיום הוא זקוק לעזרה וכי מדובר בעזרה שהוא היה צריך לאחר התאונה (עמ' 23 ש' 17-18). זאת, על אף שבמסגרת כתב התביעה עתר התובע, בין היתר, לפיצוי בגין עזרת צד ג' לעתיד. לכך מתווספת העובדה שהתובע לא צירף ראיה או זימן עד כלשהו באשר לעזרה לה נזקק בעבר.
29. אציין עוד, כי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשמ"ד - 1994 (להלן: "חוק הבריאות"), מעניק זכות לכל תושבי המדינה לשירותי בריאות, כמשמעותם בסעיף 3 לחוק האמור. שירותי הבריאות יינתנו על-פי סל שירותי הבריאות, בתחומים המוגדרים בחוק (ס' 6 לחוק). התובע לא הוכיח, כי הטיפולים הרפואיים להם נזקק או יזקק בעתיד אינם נכללים בסל שירותי הבריאות. כמו כן, עסקינן בתאונת עבודה ולפיכך הרי שהוצאות התובע מכוסות על ידי המוסד לביטוח לאומי. התובע העיד, כי הוא קיבל כסף מהביטוח הלאומי (עמ' 23 ש' 19-20). ברי, כי ככל שהיה נפסק לתובע פיצוי הרי שמהסכום האמור היה מנוכה סכום הפיצוי אשר התובע קיבל מהביטוח הלאומי. לאור האמור לעיל, ובשים לב לשיעור נכותו של התובע כפי שנקבע על ידי המומחה מטעם בית המשפט, לא מן הנמנע, כי ככל שהייתה מתקבלת התביעה הרי שהיא הייתה נבלעת בתגמולי המל"ל אשר קיבל התובע.
30. הנה כי כן, התובע לא הרים את הנטל המוטל על כתפיו ולא הוכיח את נסיבות פגיעתו. הוא לא זימן לעדות את העד היחיד אשר לטענתו היה עד לתאונה וגרסתו באשר לנסיבות התאונה הינה עדות יחידה של בעל דין שאינה עולה בקנה אחד עם המסמכים הרפואיים. יתרה מזאת, מצאתי, כי אף אם תתקבל גרסת התובע באשר לנסיבות התאונה הרי שאין בכך בכדי להועיל לו. שכן, לא עלה בידו להוכיח שמוקד 007 התרשלה וכי התאונה ארעה בשל רשלנותה. התובע היה בעל ניסיון בעבודה אשר הוא ביצע בעת התאונה. הוא ידע או צריך היה לדעת על הסכנות הכרוכות בעבודה עם סולם ולא שוכנעתי, כי ניתן היה למנוע את התאונה אשר התרחשה בשל איבוד שיווי משקל על ידי מתן הדרכה או הנהגת שיטת עבודה אחרת. כמו כן, התובע לא הוכיח ,כי מוקד 007 התרשלה שעה ששלחה אותו לבצע את העבודה לבדו, לאחר שלא הוכיח, כי מדובר בעבודה מורכבת או מסוכנת המצריכה יותר מעובד אחד.
31. לאור האמור לעיל, התביעה נדחית. אני מחייבת את התובע בסכום כולל בגין הוצאות הנתבעות לאחר שנדרשו להגיש חוות דעת וכן להשתתף בחוות דעת מומחה בית משפט וכן שכר טירחת עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.
32. הסכום הנקוב לעיל, ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, כ"ה חשוון תשע"ה, 18 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.