ס"ע - 22310-03-10

לפני:

כב' השופטת מיכל נעים דיבנר

החלטה

בפני בקשה מוסכמת לביטול פסק דין מיום 1.4.12, לפיו נמחקה התביעה מחמת חוסר מעש.

ברקע לדברים עומדות ההחלטות הבאות: בהחלטה מיום 23.3.11 הורה בית הדין לתובעת להגיש תצהיריו; בהחלטה מיום 1.6.11, משלא הוגשו התצהירים, ניתנה לתובע, ביוזמת בית הדין (הרשמת ש. דרוקר), ארכה להגשת התצהירים עד ליום 16.6.11; בפסק דין מיום 20.6.11 נמחקה התביעה מחמת חוסר מעש (הרשמת ש. דרוקר); בהחלטה מיום 22.6.11 ביטל בית הדין את בית את פסק דינו לאחר ביום 3.7.11 הגיש התובע "בקשה דחופה לביטול פסק הדין" ובה ציין שהגיש תצהיריו יום לאחר פסק הדין, היינו ביום 21.6.11.

התיק נקבע להוכחות בפני, ליום 28.2.12, אך יום לפני הדיון הודיעו הצדדים בהסכמה על קיומו של משא ומתן, אשר אמור להסתיים בתוך ימים ספורים וביקשו לדחות הדיון. בהחלטה מיום 27.2.12 נעתרתי לבקשה, מנימוקיה והוריתי לתובע למסור הודעת עדכון לתיק בית הדין בתוך 21 ימים, אחרת תמחק התביעה מחמת חוסר מעש.

בפסק דין מיום 1.4.12, לאחר שלא התקבלה כל הודעה מטעם התובע, ובהתאם להחלטה קודמת, הוריתי על מחיקת התביעה.

והנה היום, למעלה מ-8 חודשים מאז ניתן פסק הדין השני, הוגשה הבקשה דנן, בהסכמת הצדדים, לביטולו של פסק הדין.

בבקשה לא מפורט כל נימוק שבדין לביטול פסק הדין, למעט הבעת התנצלות על מחדלי התובע, שהיא כלשעצמה אינה מהווה כמובן נימוק הולם לביטול פסק דין.

בנסיבות שתוארו לעיל, וחרף הסכמת הצדדים, אינני מוצאת לנכון לבטל את פסק הדין.

תביעה שהוגשה לבית הדין – וקל וחומר כזו שהוגשה כבר לפני שנתיים – על התובע לנהל בשקידה ותוך קיום החלטות בית הדין. התנהלות התובע במקרה דנן, מעידה על חוסר אכפתיות של ממש, החל מאי הגשת התצהירים במועד, דרך אי הגשת הודעה באשר למשא ומתן וכלה בעיכוב בלתי מוסבר בהגשת הבקשה דנן, 8 חודשים לאחר פסק הדין (!!).

עוד יש לציין, שפסק הדין הורה על מחיקת התביעה, כך שאין בו כדי למנוע מהתובע יומו בבית הדין.

אשר על כן – הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ב טבת תשע"ג, 25 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.