פתח דבר

עניינה של התביעה בטענת התובע מר צבי תמרי (להלן:" התובע") בהפרת זכויות יוצרים, שיש לו ביצירותיו שיצר בהתאם למוסכם בינו לבין הנתבעת 1 חברת קומפי וור בע"מ (להלן:"קומפי"), לפיתוח מתחמי קומפי, שהינם מתחמי בילוי והפעלה הכוללים את מוצרי קומפי (להלן: "מתחמי קומפי"). היצירות אותן יצר התובע כוללות יצירות דו ממדיות, הכוללות שרטוטים אדריכליים; תוכניות; אימג'ים; הדמיות וכד' (להלן: "היצירות הדו ממדיות") ויצירות תלת ממדיות, הכוללות מתחמי קומפי; מודלים ואבי טיפוס (להלן: "היצירות התלת ממדיות") (יחדיו יכונו להלן: "היצירות").

לאחר שנשמעו עדי הצדדים והוגשו סיכומים, התיק בשל להכרעה.

הציטוטים הכלולים בפסק הדין כוללים הדגשות. אלא אם נכתב במפורש אחרת, ההדגשות אינן במקור.

הצדדים ועיקרי המחלוקת

1. התובע הינו אדריכל במקצועו. קומפי היא חברה ישראלית שהוקמה בשנת 2003, ועוסקת בפיתוח ייצור ושיווק של מערכי לימוד אינטראקטיביים לגיל הרך. נתבע 2, מר שי שחל (להלן: "שחל") הינו מנכ"ל קומפי (קומפי ושחל יחדיו יכונו להלן: "הנתבעים").
2. לקראת סופה של שנת 2006, ביקשה קומפי להרחיב את פעילותה לתחום האטרקציות החינוכיות - בידוריות לילדים ולשם כך פנתה אל התובע לשכירת שרותיו, על מנת שיפעל להגשמת מטרה זו.
3. לטענת התובע, הוסכם בין הצדדים במסגרת הסכמים שונים כי זכויות היוצרים ביצירות תישארנה קניינו, אך למרות זאת עשו הנתבעים שימוש ביצירות מבלי לציין כנדרש את היותו הבעלים של הזכויות ביצירה. לא זו בלבד, לטענת התובע, הנתבעים הגישו בקשה לרישום פטנט בארה"ב תוך שימוש ביצירות, מבלי לבקש, וממילא מבלי לקבל, את רשותו של התובע.
4. מנגד, הנתבעים טענו כי לתובע אין בעלות או זכויות יוצרים ביצירות. זאת, הן בגין העובדה שהיצירות נבנו והתבססו על רעיון וקונספט מובנה וידוע של קומפי; והן בשל כך שהפרויקטים שביצע התובע וההסכמים שחתם עמם לא מקנים לו זכויות כנ"ל.

המחלוקת העובדתית

מערכת ההסכמים

1. לקראת סוף שנת 2006, פנתה קומפי לתובע לשם שכירת שרותיו בכדי שיפעל למען הרחבת פעילותה של קומפי לתחום האטרקציות החינוכיות - בידוריות לילדים. בחודש דצמבר 2006 התקיימה פגישה בהשתתפות התובע, שחל ומר דני סיגל, שגויס לשורותיה של קומפי בכדי להוביל מיזם חדש של החברה לפיתוח מוצר שיאפשר לקומפי למכור את מוצריה בהיקפים גדולים יותר (להלן: "סיגל"). לטענת התובע בפגישה הוצג בפניו רעיון ראשוני של קומפי, שטרם קרם עור וגידים להקמת מתחם בילוי והפעלה לילדים, המושתת בין היתר על מוצרי חברת קומפי.

לטענת הנתבעים, הקונספט של מתחמי קומפי כולל את הקונספט הגראפי שגובש ע"י קומפי ועובדיה לפני הפגישה עם התובע, הקונספט מתבסס על סימלה המסחרי של קומפי C3 (להלן: "סימן המסחר"). לטענתה, בפגישה הוצג לתובע חזונה של קומפי לעניין מתחמי קומפי כפי שנתגבש על ידיה ורק יושם ע"י התובע. התובע אינו חולק על כך שהוצג לו רעיון כללי על ידי הנתבעים, אך טען כי הוא היה זה שנתן ביטוי ממשי לרעיונות הכליים שהוצגו לו.

1. בהתאם לסיכומי הדברים בפגישה שלח התובע שלושה מסמכים, המפרטים את חזונו האדריכלי-אומנתי לתכנון ועיצוב המתחם, מטרת התכנון, אופי ההתקשרות, שלבי הביצוע והתמורה המתבקשת. כותרתו של המסמך הראשון הייתה "מתחם חווית קומפי", כותרתו של המסמך השני היתה "הצעה לתכנון ועיצוב 'קומפי-קומפאונד' (comfy compound)", וכותרתו של המסמך השלישי, בו פוּרט הקונספט העיצובי שהוּצע ע"י התובע למתחתמי קומפי היתה"Comfy 3C Space-Initial Concept" (יחדיו יכונו להלן: "הצעת ההתקשרות") (נספחים 6-4 לכתב התביעה).

הנתבעים הדגישו כי הצעת ההתקשרות כללה את פירוט שילובו והטמעתו של סימן המסחר של קומפי, מה שמלמד כי בפועל התובע התבסס על סימן המסחר ועל תכנונה של קומפי.

בעקבות הצעת ההתקשרות ולאחר משא ומתן, נכרת בין הצדדים ביום 26.1.2007 הסכם המסדיר את ההסכמות בנוגע לשלב א' של מלאכת התכנון כהגדרתה במסמך ההתקשרות השני שצורף להסכם כנספח (נספח 5 לכתב התביעה) (להלן: "הסכם קומפי הראשון") (נספח 7 לכתב התביעה). עיקרי ההסכם היו כדלהלן:

• 1. התובע יבצע עבודות תכנון של מתחם אטרקציות לילדים ומשפחותיהם.
  2. עבור שירותי התכנון ישלמו הנתבעים לתובע סך של 3,000 דולר; ובעבור מכירה ראשונה של הרעיון ישלמו הנתבעים סך של 1,200 דולר נוספים .
  3. הצדדים הסכימו כי התמורה אינה כוללת הדמיות ממוחשבות, פרזנטציות (למעט הראשונה), מודלים ומוק - אפ (הדמיה של המוצר) שיחושבו בנפרד לפי דרישה.
  4. סעיף 5.2 להסכם קומפי הראשון עוסק בהסדרת הבעלות על הזכויות ביצירות (להלן: "סעיף הזכויות בקניין הרוחני") וזה לשונו:

"התכניות החישובים והמסמכים השונים, שעל המתכנן למסור למזמין בהתאם להסכם זה, הם רכושו הפרטי של המתכנן ואין המזמין רשאי להשתמש בהם או בהעתקותיהם או למסרם לשימוש כלשהו לצורכי הוצאה לפועל של העבודות הכרוכות בהסכם זה. זכויות היוצרים והקניין הרוחני שייכות למתכנן".

בסמוך לאחר מועד חתימת הסכם קומפי הראשון החל התובע לשקוד על מלאכת התכנון והעיצוב של מתחם קומפי. כבר בשלב זה, נהג התובע להדפיס בתחתית גוף יצירותיו הדו ממדיות, תבנית קבועה ובה שמו, תוארו, הלוגו המשמש אותו, בצירוף הסימן הלועזי של "כל הזכויות שמורות".

1. כעבור מספר שבועות התבקש התובע לעצב מודל מוק-אפ לקראת תערוכה מקצועית שהתקיימה בדובאי-איחוד האמירויות הערביות. התובע שלח לקומפי הצעה לתכנון ועיצוב מודל בקנ"מ 1:1 לתערוכה ביום 10.3.2007 (להלן: "הסכם דובאי") (נספח 10 לכתב התביעה). יש לציין כי הסכם דובאי לא נחתם על ידי הצדדים, אולם בסיכומיהם, הנתבעים לא טענו בדבר קיומו של ההסכם, אלא רק לעניין כפיפותו להסכם קומפי הראשון, ולכך שאינו כולל התייחסות לזכויות יוצרים.
2. לאחר התערוכה בדובאי, הזמינה קומפי מהתובע תכנון מתחם שיוקם בקניון הזהב וכן תכנון אבטיפוס שיעבור התאמה להצגה בתערוכת IAAPA (International Association of Amusement Parks and Attractions) שמתקיימת באורלנדו בארה"ב, והינה תערוכה מובילה בתחום תעשיית האטרקציות ומתקני הלונה פארק.

לטענת התובע, לקראת הקמתם של מתחמים אלה, התרחבה מעורבותו של התובע אל מעבר לפן התכנוני והעיצובי, ואף זלגה אל עולמות התוכן. לטענתו, הוא היה שותף להגדרת לוחות הפעילות, אופיים, תֹכניהם ושאר פרטיהם, ואף מעורב בפיקוח על הייצור וההקמה.

לעומת זאת, הנתבעים טענו כי התכנון של התובע לא היה פרקטי או בר ביצוע, תרומתו שולית, ורעיונותיו לא ישימים. בנוסף טענו הנתבעים כי המתחם שהוקם בראשון לציון שונה משמעותית מן המודול שהוצג בתערוכת IAAPA.

1. ביום 1.6.2007 נחתם הסכם נוסף בין הצדדים, בכדי להסדיר את תנאי ההתקשרות ביחס למתחם שיוקם בקניון הזהב. כותרתו של הסכם זה הייתה "הסכם המשך לתכנון ועיצוב 'חווית קומפי' ( The Comfy Experience)" (להלן: "הסכם קומפי קניון הזהב") (נספח 11 לכתב התביעה) שעיקריו כדלהלן:
   1. התובע יתכנן מתחם בודד של אב טיפוס כללי בשני שלבים: שלב א' - גיבוש רעיוני כללי של המתחם. התכנון הכלול בשלב זה בוצע זה מכבר בהתאם להסכם קומפי הראשון; שלב ב' - בחירה סופית של זהות מרכיבי המתחם; גיבוש צורני של כל מרכיב ומרכיב; הכנת סט תכניות; הכנת מפרטים טכניים; סיוע, ייעוץ ופיקוח עליון.
   2. התובע יקבל תמורה של 5,000 דולר עבור תכנון שלב א' ׁׁ (עבור שלב א' קיבל התובע 5,000 דולר, כאשר שכרו את שרותיו לתכנן את שלב ב' , נזקפו 2,000 דולר ששולמו בשלב א' עבור התמורה בגין שלב ב' ); עבור שלב ב' יקבל התובע 8% מעלות ביצוע מתחם אב הטיפוס הכללי על כל חלקיו. במידה ויוחלט על ביצוע מתחמים נוספים יוסכם על תשלום נוסף, שייגזר מאופי השינויים המבוקשים.
   3. בסעיף 4 להסכם נקבע כי:

"מוסכם ומובהר שוב כי הסכם זה הינו עבור מתחם בודד של אב טיפוס כללי בלבד, ואינו כולל התאמות עבור אתרים נוספים כלשהם."

1. התובע נדרש לעצב ולתכנן עבור קומפי אבטיפוס נוסף לשם הצגתו בתערוכת IAAPA , שנערכה בחודש נובמבר 2007.

לטענת התובע לשם תכנון אב הטיפוס לתערוכתIAAP ביום 1.9.2007 התקשרו הצדדים בהסכם נוסף, שכותרתו "הסכם המשך לתכנון ועיצוב 'חווית קומפי' (The Comfy Experience)" (להלן: "הסכם IAAPA") (נספח 13 לכתב התביעה). לטענת הנתבעים, הסכםIAPPA לא נחתם ע"י הצדדים ולכן אין לו תוקף משפטי מחייב מבחינה משפטית.

אין מחלוקת, כי בעקבות ההשתתפות בתערוכתIAAPA , זכו הנתבעים בגין מתחם קומפי בשני פרסים יוקרתיים וכי תערוכת IAAPA היוותה פריצת דרך משמעותית לחברה.

1. לאחר תערוכת IAAPA התבקש התובע לתכנן 3 אבי טיפוס כהכנה לקראת ייצור של מתחמי קומפי בשלושה גדלים בארץ ובסין. ביום 20.12.2007 נכרת בין הצדדים הסכם שכותרתו "הסכם המשך לתכנון ועיצוב 'חווית קומפי' - הכנה לייצור המוני" (להלן: "הסכם קומפי האחרון") (נספח 15 לכתב התביעה). בהסכם נקבע כי הנתבעים ישלמו לתובע סך של 7,000 דולר בתמורה לתכנון שלושת אבי הטיפוס.

לטענת התובע, גם במסגרת הסכם זה, כמו בשאר ההסכמים, הובהר כי ההסכם הינו נספח ומשלים להסכמים הקודמים, קרי: זכויות היוצרים והקניין הרוחני הינם בבעלות התובע. הנתבעים טענו מנגד, כי ההסכם אינו חתום ולכן אינו בעל תוקף משפטי מחייב.

1. אין מחלוקת בין הצדדים כי התמורה הכספית בגין עיצוב ותכנון אבי הטיפוס של מתחם קומפי שולמה במלואה לתובע. אולם לטענת התובע, כל תמורה כספית בגין השימוש ביצירותיו, שלא בהסכמתו, לא שולמה לו בניגוד לדין ולהסכמים. בנוסף טען התובע כי התמורה ששולמה לו בהתאם לקבוע בהסכמים נמוכה מהמקובל, שכן היא חושבה בהתחשב בכך שזכויות היוצרים נשארו בידיו. מנגד טענו הנתבעים כי התמורה היא תמורה מקובלת בענף.

הפרת הזכויות להן טען התובע ופעולותיו למניעת נזקיו

1. לתובע התברר כי הוא לא זכה לכל אזכור או קרדיט בתערוכת IAAPA. בנוסף, נוכח התובע לגלות כי גם באתר האינטרנט של קומפי, המציג את מתחמי קומפי, אין אזכור של שמו ואת עובדת היותו המתכנן והיוצר, למעט קרדיט אחד שניתן לו על אימג' באתר. יתרה מכך, הנתבעים מחקו מהאימג'ים, פרי עיצובו באופן אקטיבי את התבנית בה השתמש להצגת זכויותיו ולהגנה עליהן (להלן: "האימג'ים המסולפים").
2. לטענתו, כשהתבררו לתובע כל ההפרות הנ"ל, הוא תיאם פגישה עם נציגי קומפי, בכדי להקטין את נזקיו. בפגישה נכחו שחל והגב' יעל לוי סגנית נשיאת מוצרי קומפי (להלן :"לוי"), במסגרת הפגישה דרש התובע את מימוש זכויותיו הקנייניות באופן מיידי.
3. לטענתו, בין לבין פנה התובע בכתב ללוי תוך דרישה כי ייחתם מסמך הבנות בנוגע למתן הפומבי לחלקו של התובע בקשר עם כלל יצירותיו, כחלק מזכויותיו בהן לרבות פרסום חלקו באתר האינטרנט של קומפי, בנוסף דרש התובע כי בטרם ביצוע פרסומים במגזינים מקצועיים ואחרים יועבר על ידו הנוסח המתאים לשילוב בפרסומים שעל הפרק.

ביום 26.11.2007 שלח התובע מסמך אל שחל ולוי, שכותרתו "דגשים לאופני פרסום וחשיפת המתכנן - Comfyland Experience (נספח 18 לכתב התביעה; להלן: "מסמך הדגשים לחשיפת המתכנן"), בו פירט התובע את דרישותיו לאופן הפרסום של מתחמי קומפי ואזכור שמו כארכיטקט, באתר הבית של קומפי; בעיתונות; מגזינים מקצועיים; מדיה טלוויזיונית, וזאת בכדי לממש את זכויותיו הקנייניות והקטנת הנזקים בשל פגיעה בזכויותיו.

1. לטענת התובע, משלא קיבל תשובה לפנייתו, פנה כעבור שבועיים ללוי, שהעבירה את פניית התובע לסיגל. בתגובה, סיגל הבהיר לתובע כי הסיבה להעלמת זהותו כמעצב ומתכנן המתחם הינה כי שמו הישראלי-יהודי עלול לפגוע בפוטנציאל העסקי של הפרויקט, ובפרט עם מדינות ערב. בתגובה ענה התובע בתכתובת כי הוא דוחה את טענותיו של סיגל, הביע את כעסו על התנהגותה של קומפי והנזקים שהסבה לו התנהגות זו, ותבע מפורשות את מימוש זכויותיו.
2. עוד טען התובע, כי בינואר 2008 פנה אליו סיגל וביקש ממנו להעביר את תכניות מתחם קומפי בפורמט AUTOCAD (תוכנת שרטוט) לידי מפיץ אמריקאי. התובע ציין כי אין להעביר פורמט שכזה שכן הוא יאפשר העתקה והפצה של המתחם ע"י מתחרים, למרות זאת דרש סיגל את העברת התוכניות עוד באותו היום. בעקבות אירוע זה פנה התובע שוב אל סיגל הן בשיחה והן בתכתובות אלקטרוניות (נספח 23 לכתב התביעה), ומחה על הפגיעה בזכויותיו הקנייניות והעלמת עובדת היותו היוצר והמתכן של מתחמי קומפי. התובע שב ודרש כי כל פרסום, הצגה או הפצה של יצירותיו כולל למפיץ האמריקאי תעשה רק עם אזכור שמו ופרטיו כיוצרם.

ביום 7.2.2008 פנה סיגל אל התובע וביקש כי יעביר לו את הכיתוב המדויק שהתובע מבקש שיופיע בפרסומים, סיגל אף התחייב לשוחח על כך עם התובע טרם הפצת הפרסום. התובע בתגובה פירט את הכיתוב המבוקש על ידו, חזר על דרישתו כי באתר קומפי יתווסף לוגו התובע וקישור שיוביל לאתר האינטרנט שלו. כמו כן, דחה בשנית את הבקשה לשלוח את התוכניות בפורמט AUTOCAD.

למיטב ידיעת התובע, לא קיים כל אזכור של זכויותיו ושל היותו מעצב ומתכנן המתחמים בכל מערך ההפצה של קומפי, לרבות באתרי האינטרנט השונים, בתערוכות, קטלוגים וכיוצ"ב. אזכור כלשהו לשמו של התובע ניתן למצוא, לטענת התובע, רק באימג' אחד באתר העברי של קומפי ובאתר אחר של מפיץ מתחמי קומפי.

1. לטענת הנתבעים, מהתנהגות התובע ניתן ללמוד כי התובע העניק לנתבעים רישיון לעשות שימוש ביצירות, כולל שימוש לשם פרסום המתחם, וכן הסכים התובע לקטיעת שולי התמונה, זאת נלמד מכך שבזמן אמת לא מחה התובע על שימוש ביצירותיו והפצתם של מתחמי קומפי בעולם. התובע לא הציג כל מסמך בו הוא מוחה על השימוש ביצירות לשם שיווק המתחמים, וכן התובע לא מחה על קטיעת שולי ההדמיה. הדרישה היחידה אותה העלה התובע בזמן אמת שיינתן לו קרדיט מילולי ליד היצירות.

עוד טענו הנתבעים, כי הסכימו לאור בקשתו של התובע, לפנים משורת הדין ומתוך מחווה של רצון טוב, לאזכר את שמו של התובע, כל עוד אין הפרסום פוגע בפעילותה של קומפי, כפי שעולה מעדותם של שחל וסיגל ומתכתובות שונות שצורפו לתצהיר התובע. קומפי אכן נתנה קרדיט לתובע במספר מקומות, מתוך רצון טוב לסייע לתובע. ההסכמה לאזכור שמו של התובע הינה הסכמה חוזית אשר אינה מגלה עילה בזכויות יוצרים.

ניסיון לכאורה לרישום מדגם על יצירות התובע, תוך "העלמת" זכויותיו בהן.

1. במהלך חודש מאי 2008, קיבל התובע פנייה ממשרד עורכי הפטנטים "ברסלר את ברסלר" במסגרתה נדרש להעביר בדחיפות את שרטוטי מתחמי קומפי, וזאת לצורך גיבוש בקשה לרישום זכות מדגם על יצירותיו. בתגובה, ענה התובע כי אין לו התנגדות עקרונית להעברת העתקים לשם ביצוע הרישום, אך זאת בתנאי שזכויותיו יוגנו וכי הוא יירשם כמתכנן, מעצב או ממציא של מתחמי קומפי, בהתאם להיותו הבעלים של כלל זכויות היוצרים בהם.

כעבור מספר ימים, פנה התובע אל סיגל והביע תרעומת על כך שקומפי לא פנתה לעדכן אותו על כך שהם מעוניינים ברישום מדגם על מתחמי קומפי. בהמשך לשיחה זו, נערכה פגישה בהשתתפות התובע, סיגל ושחל, שמטרתה הייתה ליבון המחלוקות בין הצדדים, הנוגעות לרישום המדגם המבוקש. התובע מצדו לא נאות ליתן את השרטוטים לרישום המדגם, וזאת מבלי לקבל ערובה כלשהיא לכך שזכויותיו תישמרנה, בתגובה אמר שחל כי הבקשה תוגש כך או אחרת, וכי הם מצפים לקבל את השרטוטים תוך זמן קצר. כעבור מספר ימים פנה שחל שוב לתובע ודרש כי יעביר אליו את השרטוטים.

במהלך חודש יוני 2008 התקיימה פגישה נוספת, בפגישה זו הסכים התובע להעברת השרטוטים, בתנאי שימציאו הנתבעים כתב התחייבות לשמירת זכויותיו, בתוספת טיוטת הבקשה לרישום המדגם הכוללת את שמו כבעל הזכויות, הממציא והמתכנן של המתחם. בהתאם לסיכום בפגישה, התובע העביר את השרטוטים הנדרשים לנתבעים, תוך שהוא מדגיש כי אין הנתבעים רשאים להשתמש ביצירותיו, בטרם יועברו לידיו כתב ההתחייבות והעתק הבקשות כמצוין לעיל.

ביום 18.6.2008 כתבו הנתבעים לתובע דוא"ל ובו טענו כי הם ממתינים לקבלת המסמכים מאת משרד עורכי הפטנטים על מנת להשלים את הרישום (נספח 29 לכתב התביעה).

לטענת הנתבעים, לפי עדותו של שחל, שלא נסתרה. קומפי הסכימה לרשום את המדגם במשותף עם התובע, אך רישומו של התובע כבעליו של המדגם לא בוצעה בגלל סירובו לשאת בעלות הרישום המשותף. הנתבעים טענו כי הסכמתם לרישום המדגם לא כללה את הזכויות הכלכליות הכלולות במדגם.

בקשה לרישום פטנט

1. לטענת התובע, לקראת סוף שנת 2008 התגלה לו באקראי באינטרנט כי ביום 30.11.2007 הנתבעים הגישו בקשה חד צדדית לרישום פטנט. לטענת התובע הנתבעים הוליכו אותו שולל בכך שהציגו כי השרטוטים נדרשים בכדי לרשום מדגם במשותף עם התובע, וכנראה היו זקוקים לשרטוטים והתוכניות לשם תיקון הבקשה לרישום הפטנט. בבקשת רישום הפטנט מופיע שחל לבדו, כממציא בלעדי של הפטנט.

לטענת הנתבעים, 26 התביעות המנויות בפטנט אינן מתייחסות לדבר שלתובע יש נגיעה אליו. אולם בתצהירו, התובע מפנה לשתי תביעות שלטענתו יש לו נגיעה אליהן. לטענת הנתבעים גם לאלו אין לתובע קשר, כפי שמסביר שחל בתצהירו, וכפי שלטענתו עולה מתוכן הפטנט (נספח 50 לתצהיר התובע). כך או כך, נטען שהפטנט נרשם בארה"ב, ולפיכך אינו מהווה הפרה של זכויות יוצרים בישראל.

סיום היחסים בין התובע לקומפי

1. ביום 2.11.2009 ב"כ התובע שלחו אל הנתבעים מכתב השוטח את טענות התובע תוך בקשה להביא את ההפרות כנגדו לידי סיום (נספח 32 לכתב התביעה). ברם, לטענת התובע בשלב זה היחסים בין הצדדים כבר עלו על שרטון וכל שיתוף פעולה הוקפא, שכן התובע כבר סיים בשלב זה את עיצובם ותכנונם הסופי של שלושת אבי הטיפוס של מתחמי קומפי ואף העביר את השרטוטים לנתבעים כמבוקשם, כך שהנתבעים לא נזקקו עוד לשירותיו.

סיכום המחלוקת העובדתית בין הצדדים

1. כמפורט לעיל, עיקרי המחלוקת העובדתית באשר למהות ההתקשרות בין הצדדים, נסובה סביב שאלת מהות התרומה של התובע ליצירתם של מתחמי קומפי הן מבחינת גיבוש הרעיון והן מבחינת ביצוע ופיקוח, וכן האם נעשה שינוי מהותי בין תכניות התובע לבין מתחם קומפי, שהוקם בקניון הזהב.

באשר להסכמים, הצדדים חלוקים בשאלה האם יש להחיל את הסכם קומפי הראשון על כל מערכת ההסכמים, והאם הסכם IAAPA והסכם קומפי האחרון, שאינם חתומים הינם הסכמים מחייבים.

התובע טען, כי התמורה ששולמה לו בהתאם לקבוע בהסכמים נמוכה מהמקובל, וחושבה בהתחשב בכך שזכויות היוצרים נשארו בידיו; מנגד טענו הנתבעים כי התמורה היא תמורה מקובלת בענף.

הנתבעים טענו עוד, כי התובע לא מחה בזמן אמת על הפרת זכויותיו הקנייניות שנעשו לכאורה ע"י הנתבעים. הדרישה היחידה אותה העלה התובע בזמן אמת, הייתה שיינתן לו קרדיט מילולי ליד היצירות. מנגד התובע טען כי מחה על ההפרות שנעשו ביצירותיו בזמן אמת.

לטענת התובעים, כי הסכימו לבקשות הפרסום של התובע לפנים משורת הדין ולפיכך מדובר בהפרה חוזית ולא של זכויות יוצרים, ואכן ניתן לתובע פעמים רבות קרדיט על יצירותיו ככל שהדבר לא פגע בפעילות של קומפי. מנגד טען התובע שנעשה שימוש ביצירותיו ללא מתן קרדיט מתאים, ודוחה את טענותיה של קומפי, כי מתן הקרדיט יפגע בפעילותה העסקית.

ביחס למדגם, הנתבעים טענו כי אי רישום התובע כבעלים משותפים של המדגם, נובע מסירובו של התובע לשאת בעלות הרישום המשותף, וכן כי לא הסכימו הנתבעים כי לתובע זכויות כלכליות במדגם. התובע דוחה טענות אלו .

ביחס לפטנט שהוגש לרישום בארה"ב התובע טען לזכויות ב-2 מתביעות הפטנט, בעוד הנתבעים טענו כי אין לתובע כל קשר לתביעות הפטנט, ודוחים את תביעותיו של התובע בפטנט .

המחלוקת המשפטית

המסגרת הנורמטיבית

1. זכויות יוצרים והגנה עליהן הוסדרו במסגרת חוק זכות יוצרים, 1911 (להלן: "החוק הישן") ופקודת זכות יוצרים, 1924 (להלן: "הפקודה") (יחדיו יכונו "הדין הישן") שחל עד ליום 25.5.2008, והן לפי חוק זכות יוצרים, תשס"ח – 2007 (להלן: "החוק החדש"), שנכנס לתוקף ביום 25.5.2008 (להלן: "יום התחילה").

בענייננו אנו עוסקים ביצירות שנוצרו בשנת 2007 לפני יום התחולה, ולכן יש להחיל את הוראות המעבר שנקבעו במסגרת סעיף 78 לחוק החדש. סעיף 78(א) לחוק החדש קובע כי ככלל יחול החוק החדש גם על יצירות שנוצרו לפני יום התחולה לעניין היקפן של הזכויות, השימושים המותרים, הסעדים וכיוצ"ב (תמיר אפורי חוק זכויות יוצרים, 536, (2012) (להלן: "אפורי")), אולם בסעיפים 78(ב) עד 78(י) לחוק החדש נקבעו סייגים לכלל הנ"ל ונקבעו הוראות הנותנות תוקף להוראות שונות של הדין הישן ( ראו: אפורי, עמוד 538).

ההגנה על זכויות היוצרים ביצירות והבעלות על הקניין הרוחני

האם היצירות מוגנות בזכויות יוצרים

1. לטענת התובע, היצירות אותן יצר מוגנות הן לפי הדין הישן והן לפי הדין החדש, היצירות עומדות בכל תנאי החוק בכדי לזכות להגנה, היצירות מוגנות הן "כמעשה אמן אדריכלי", והן בתור "יצירה ספרותית". היצירות הינן יצירות עצמאיות של התובע, התובע יישם ביצירותיו רעיון כללי שניתן לו ע"י קומפי, לכן מתקיימת דרישת החוק למקוריות היצירות.

לטענת הנתבעים לא מתקיימים היסודות הנדרשים לפי סעיף 4 לחוק החדש ולפיכך אין ביצירה זכויות יוצרים, שכן היסוד של דרישת המקוריות, דהיינו שמקור היצירה ביוצר, אינה מתקיימת במתחמי קומפי היצירה התלת ממדיות מקורה בקומפי ולא בתובע.

בנוסף אין להכיר ביצירות התובע כ "יצירה ספרותית", יצירות שאינן כוללות טקסט כתוב, אלא מראה ויזואלי בלבד לא ייחשבו כיצירה ספרותית.

האם יש להחיל על היצירות את חריג המדגם

1. לטענת הנתבעים היצירות אותן יצר התובע הינן היצירות הדו ממדיות, אך גם ביצירות אלו אין זכויות יוצרים מאחר שהינן ראויות להירשם כמדגם. כך, בפועל נרשם מדגם על מתחמי קומפי, והתובע הכיר במדגם הרשום במסגרת כתבי הטענות. טענת התובע, כאילו יש למחוק את המדגם מאחר שאינו ראוי לרישום עלתה רק במסגרת הסיכומים ואין לקבלה הואיל ומדובר בהרחבת חזית אסורה. בנוסף, התובע הודה כי יש מדגם וביקש כי בית- המשפט יורה על רישום המדגם על שמו, ולכן התובע מנוע מלטעון כי אין היצירה ראויה להירשם כמדגם בעילת השתק שיפוטי.

לטענת התובע, הוא אינו מנוע מלתקוף את כשירות המדגם להירשם כמדגם, על אף שהמדגם נרשם בפועל. בנוסף התובע טען כי הוא אינו מנוע מלהעלות את הטענה כי המדגם אינו ראוי להירשם כמדגם בשל השתק שיפוטי, הואיל והמדגם נרשם על מוצר, שלטענת קומפי אין אפשרות לייצרו, המוצר המיוצר ע"י קומפי אינו המוצר עליו נרשם המדגם.

סעיף 22 לחוק הישן מחריג מתחולת חוק זכויות יוצרים יצירות שראויות להירשם כמדגם, כדלקמן:

"חוק זה לא יחול על סימני-אמצאה הראויים להירשם עפ"י חוק הפטנטים וסימני-האמצאה, 1907, פרט לסימני-אמצאה שאם, אמנם, ראויים הם לרישום אינם משמשים ואינם מכוונים לשמש כמודלים או כדוגמאות המוכפלות ע"י פרוצס תעשייתי."

לטענת הנתבעים, החריג הקבוע בסעיף 22 לחוק הישן מתקיים, הואיל ומתקיימים שני תנאים והם: שהיצירה ראויה להירשם כמדגם, ושהיצירה יוצרה מתוך כוונה לשמש כמודל המוכפל ע"י פרוצס תעשייתי, ולכן חל חריג המדגם.

מנגד טען התובע כי היצירות לא היו ראויות להירשם כמדגם, הן בשל העובדה שאינן משוכפלות בהליך תעשייתי, אלא מדובר במתחם ייחודי ומותאם עבור כל לקוח דרישותיו ורצונותיו; והן בשל העובדה שהעיצוב החיצוני עליו נרשם המדגם כלל אינו חלק נדרש או קבוע במוצר הסופי, ולכן אין להחיל את סעיף 22 לחוק הישן.

התובע טען כי לחלופין, גם אם ייקבע כי היצירות ראויות להירשם כמדגם, עדיין היצירות ייחשבו כמוגנות לפי חוק זכויות יוצרים, שכן סעיף 22 לחוק הישן ממעט מתחולתו מדגמים הראויים לרישום אך אינם מכוונים לשמש כדגמים המוכפלים בייצור תעשייתי. בענייננו, נטען כי המוצר שנרשם כמדגם אינו המוצר בו עושים הנתבעים שימוש דה פקטו, ובנוסף הוא אינו מיוצר באופן תעשייתי.

ביחס לטענת התובע, כי מתחמי קומפי שיוצרו בפועל שונים ממתחם קומפי שנרשם כמדגם, טענו הנתבעים כי אין לעובדה זו רלבנטיות, שכן יש לבחון האם מתחם קומפי ראוי להירשם כמדגם ולא האם נרשם בפועל כמדגם? ובאשר לתנאי הדורש כי המדגם מיועד ליצור תעשייתי, יש לבחון את אומד דעת הצדדים בעת תכנון היצירות, ואכן הצדדים כיוונו לייצור תעשייתי בעת יצירת היצירות.

מי הבעלים של זכויות היוצרים ביצירות ?

1. לטענת הנתבעים, בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק הישן, ברירת המחדל היא כי הזכויות ביצירה שייכות למזמין, אלא אם קיים הסכם שקובע אחרת. הכלל הנקבע בפסיקה הוא שכאשר הוזמנה יצירת אומנותית, הבעלות ביצירה שייכת למזמין. כך, כאשר מטרת ההזמנה היא ייצור המוני של המוצר. בענייננו הוכח שהיצירות, כולל הפיתוחים שנלוו להן, היו אבי טיפוס שנועדו להעתקתם לצרכי שיווק, ומכאן שהבעלות ביצירות שייכת לקומפי, שכן ההסכמים בין הצדדים אינם מפקיעים את הבעלות מקומפי. מנגד טען התובע כי, מערכת ההסכמים קובעת כי זכויות הקניין הרוחני הינן של התובע, ומגדירה את זכויות השימוש המוגבלות ביצירות לנתבעים.
2. פרשנות הנתבעים לסעיף הזכויות בקניין הרוחני בהסכם קומפי הראשון היא כי הסעיף מעניק זכויות בקניין רוחני רק ביחס לתוכניות, חישובים ובמסמכים השונים. לטענת התובע פרשנות זו סותרת את לשונו הברורה של החוזה.

לטענת התובע המערכת ההסכמית הכללית בין הצדדים, מלמדת שכוונתם הייתה להעניק לתובע את זכויות היוצרים, ויש להחיל את הכלל הפרשני הקובע כי במערכת הסכמית הפרשן מופנה להוראות החוזיות כולן, במטרה לשלוף מהמכלול את תכלית החוזה. לטענת התובע מהנסיבות החיצוניות לחוזה ניתן ללמוד כי זכויות היוצרים והקניין הרוחני שייכים לתובע.

לטענת הנתבעים, אף אחד מהמסכמים אינו מוציא מידי קומפי את הבעלות על זכויות יוצרים בהדמיות הממוחשבות, במודלים, באבי הטיפוס או יתר היישומים התלת ממדי (היינו, המתחמים עצמם).

הפרת זכויות היוצרים ביצירות

1. כפי שיובהר בהמשך, בשל העובדה שמצאתי שחל חריג המדגם בעניינו של התובע, לא נדרשתי לבחון את ההפרות הנטענות של זכויות היוצרים לעומקן. עם זאת, אבהיר בקצרה מה הן זכויות היוצרים שלגביהן טענו הצדדים, ומה הרלוונטיות של הדברים לענייננו.

ובכן, זכויות יוצרים הינו אגד של זכויות הכוללות זכויות כלכליות וזכויות מוסריות. הזכויות הכלכליות מוסדרות בפרק ג' לחוק החדש, ומקנות לבעל זכות היצרים, זכות בלעדית לעשיית שימוש ביצירה לרבות הזכות להעמידה לשימוש של אחר בתנאים שייראו לו, או למנוע שימוש ביצירה.

הזכויות המוסריות נקבעו בסעיף 46 לחוק החדש, והן זכות היוצר כי היצירה תקרא על שמו, ובנוסף שלא ייעשה שינוי ביצירה וכל פעולה הפוגעת בה, באם יש בפעולות אלו לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר.

ההפרה הנטענת של הזכויות הכלכליות של התובע ביצירותיו

1. לטענת התובע, הנתבעים הפרו את הזכויות הכלכליות שלו. לטענתו, ההפרה כוללה: יצירת מתחמי קומפי ע"י הנתבעים המהווה העתקה מפרה של זכויות התובע ביצירות ביצירה הדו ממדיות; ייצור מתחמים רבים על סמך עיצובו של התובע, באופן עצמאי ונפרד בגדלים שונים ובמידות שונות; רישומו של מדגם על יצירות התובע ללא ידיעתו; הנתבעים הגישו בקשה לרישום הפטנט בה מופיע שחל לבדו כממציא היצירה נשוא הפטנט, זאת בעוד שהפטנט מבוקש, בין היתר, על יצירות התובע. בנוסף, לבקשת הפטנט צרפו הנתבעים הדמיה פרי יצירת התובע ללא ידיעתו ו/או הסכמתו.

מנגד הנתבעים טענו, כי לא הפרו את הזכויות הכלכליות של התובע ביצירות. כך לטענתם, בעל זכויות יוצרים רשאי ליתן רישיון לאחר לשימוש ביצירתו, בהתאם להוראות סעיף 5(2) לחוק הישן.

לטענת הנתבעים, הראיות מצביעות על כך שבמסגרת ההתקשרות בין קומפי לתובע, התובע נתן לקומפי רישיון להשתמש ביצירותיו לשם ייצור מתחמי קומפי, הצגתו ללקוחות פוטנציאליים, מכירתו, שיווקו והגנה עליו (להלן: "הרישיון"). על מתן הרישיון ניתן ללמוד מהראיות הבאות: עצם ההסכמה בין המזמין לבין קבלן כמוה כמתן רישיון; אומד דעת הצדדים נלמד מתוכן ההסכמים, שנוסחו ע"י התובע ומתנהגות התובע, שלא מחה בזמן אמת על ההפרות לכאורה.

עוד טענו הנתבעים כי לפי סעיף 1 לחוק הישן, לתובע זכות שלא יעתיקו ולא יפרסמו את היצירות שלו, למעט פרסום יצירה אמנותית בתערוכה, ולמעט בנית עבודה אדריכלית אמנותית, ולכן פרסום מתחמי קומפי בתערוכות או בניית מחתמי קומפי אינם פעולות המפרות את זכויות היוצרים.

בנוסף טענו הנתבעים, כי זכויות היוצרים לפי סעיף 1 לחוק הישן מקנה הגנה לזכויות היוצרים רק בתחומי מדינת ישראל. משמע, כל הפרה שנעשתה מחוץ לתחומי מדינת ישראל אינה מהווה הפרה. הפעולות אלה הן: פעולות באתרי האינטרנט של המפיץ הסיני והמפיץ האמריקאי; פעולות שנעשו באתר האינטרנט של קומפי באנגלית המיועד למדינות בחו"ל; פעולות שנעשו במגזינים, ברושורים, קטלוגים וכו' המופנים למדינות חו"ל; ההפרות הקשורות לתערוכות בחו"ל; פעולות לרישום פטנט בחו"ל.

בנוסף טענו הנתבעים כי לבימ"ש בישראל אין סמכות לדון בהפרות באתר האינטרנט, מאחר שהפעילות או התכנים באתר אינם מיועדים לישראל.

התובע טען מנגד, כי אין הנתבעים רשאים להעלות טענות ביחס למקום תחולת הדין ולסמכות בית המשפט בישראל, שכן טענות אלו לא הועלו על ידם לא בכתב ההגנה ולא בתגובתם לבקשת הצווים הזמניים.

הפרת הזכויות המוסריות

1. לטענת התובע, הנתבעים הפרו את הזכויות המוסריות שלו ביצירות. הפרה נטענת זו נעשתה בשני מישורים: האחד, אי מתן קרדיט לתובע לו הוא זכאי על יצירותיו, הסרה אקטיבית של תבנית הקרדיט ושמירת הזכויות, שהוטבעה ע"י התובע במקור על יצירותיו, ויצירת שינויים ביצירות. השני, העתקה או סילוף של התוכניות הדו ממידיות ביישומן התלת ממדי במקרים רבים ובמקומות שונים. זכות האבהות המעוגנת בסעיף 46 לחוק החדש, מחייבת ציון שמו של מחבר היצירה כמקובל.

התובע טען שמקובל ששם האדריכל יצוין בצד יצירתו, וודאי כאשר מדובר במעצב של פרויקטים ייחודים, ושבמקרה דנן לא ניתן לו קרדיט על יצירותיו. הנתבעים אף הפרו את זכות התובע לשלמות היצירה, בכך שערכו שינויים ביצירותיו, בעוד שבפסיקה נקבע כי זכותו של האדריכל לקבוע את צורתה הסופית של היצירה. לטענת התובע, שינוי היצירות שבוצע, מהווה פגיעה בשמו ובכבודו. כך לגישתו, גם העברת צילום דו ממדי לתלת ממדי אגב שינוי המדיה, מהווה הפרת הזכות המוסרית.

1. לטענת הנתבעים, היצירות נוצרו לפני יום התחילה, ולכן יש להחיל את הוראות סעיף 78(ג) לחוק החדש, כדלקמן:

"(ג) על פעולה ביצירה שנעשתה לפני יום התחילה לא יחולו הוראות פרק ח' לעניין הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית ולעניין תרופות, וימשיכו לחול לגביה, לעניינים אלה, הוראות הדין הקודם; ואולם, פעולה כאמור שאינה מהווה הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית לפי הוראות חוק זה, לא תהיה לגביה זכות תביעה לפי הוראות הדין הקודם."

על-פי סעיף 78(ג) לחוק החדש ההפרות צריכות להיחשב כהפרות הן לפי החוק החדש והן לפי הפקודה, ולכן הזכות המוסרית כוללת בתוכה את זכות האבהות, דהיינו כי שם היוצר ייקרא על יצירתו בהיקף והמידה המקובלים; ואת הזכות לשלמות היצירה, משמע שלא יבצעו ביצירה שינויים שיפחיתו מערכה.

הפרת זכות האבהות

1. לטענת הנתבעים, בכדי לטעון להפרת זכות האבהות, התובע נדרש להוכיח מהו הנוהג לאזכור שם היוצר המקובל בענף ובענייננו התובע לא הוכיח מהו הנוהג המקובל לאזכור בתחום המשחקיות. מנגד, הנתבעים טענו כי בתחום המשחקיות לא נהוג לאזכר את שם האדריכל, ולפיכך לא הופרה זכותו של התובע לאזכור. כך לטענתה, לפנים משורת הדין, הסכימה קומפי לאזכר את שמו של התובע, במקום בו אזכור שמו לא יפגע בפעילותה, הסכמה זו הינה הסכמה חוזית, שאינה מגלה עילה בדיני זכות יוצרים, ואינה מקנה זכות לסעד של מתן חשבונות.

הפרת הזכות לשלמות היצירה

1. בכדי להוכיח כי הופרה הזכות לשלמות היצירה נדרש התובע להוכיח את התקיימותם של שני תנאים מצטברים, הקבועים בסעיף 46 לחוק החדש והם:
   1. נעשתה פעולה מסוג סילוף היצירה; הטלת פגם ביצירה; שינוי צורה; פעולה שפוגעת ביצירה ומפחיתה את ערכה.
   2. יש בפעולה כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר.

לטענת הנתבעים בענייננו, אף אחת מהפעולות המנויות בתנאי הראשון לא בוצעו.

לטענות התובע ביחס לשלמות היצירה, משיבים הנתבעים, כי חיתוך החלק התחתון של התמונה הממוחשבת, אינה פוגעת ביצירה עצמה, שכן לא נעשה שינוי בתוכן היצירה. לטענתם, בזמן אמת התובע לא התריע על כך, ומקרים בהם נקטעו השוליים, הרי שהדבר נעשה ללא משים. באשר לפרסום באתר של המפיץ הסיני, הנתבעים טענו כי פרסום זה נעשה ללא ידיעתה של קומפי. ביחס לשינוי מתחמי קומפי, הרי שאין בכך פגיעה בשמו או כבודו של היוצר, שכן שינוי זה נעשה לאור בקשת המזמין, ובנוסף טענה זו נטענה לראשונה בסיכומים, כך שמדובר בהרחבת חזית אסורה ואין לדון בה.

לטענת הנתבעים, טענת התובע לשינוי היצירה, סותרת את טענת הפרת זכות האבהות, שכן אם שם האדריכל לא פורסם כיצד יפגע שמו.

עשיית עושר ולא במשפט

1. לטענת התובע, ברע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא ייצור והפצה נ' פורום - אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4) 289 (1998) (להלן:" הלכת אשיר") נקבע כי ניתן לתבוע בעילת עשיית עושר ולא במשפט, גם במקרה בו לא ניתן לתבוע לפי דין ספציפי. לטענתו הוכחו בענייננו, שהיסודות הקבועים בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט"), ויסוד נוסף, שהינו התנהגות פסולה של הנתבעים מתקיימים, ולכן התובע זכאי לטענתו לסעדים מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט.

מנגד הנתבעים טענו, כי כאשר עוסקים בזכויות יוצרים אין לפנות לדרך שולית של עשיית עושר אלא לפעול בדרך המלך לפי החקיקה המסדירה את זכויות היוצרים. בנוסף לא מתקיים היסוד הנוסף הנדרש לקיומה של עילת עשיית עושר.

שונות

1. התובע מבקש להטיל על שחל אחריות אישית להפרת הזכויות ביצירות, שכן לטענתו הוכח כי שחל היה מעורב באופן אישי בהפרת הזכויות. הנתבעים בסיכומיהם אינם מתייחסים לבקשת התובע להטיל אחריות אישית על שחל.
2. התובע צירף לתצהיריו חוות דעת מומחה בתחום האדריכלות, בה התייחס המומחה, אריה שילה (להלן: "שילה"), למהות היצירות, ייחודיותן, וההפרות שבוצעו בהן לכאורה (להלן: "חוות הדעת"). לטענת הנתבעים, יש לדחות את חוות הדעת, ביחס לניתוח מתחמי קומפי ולא להתבסס עליה, שכן חוות הדעת נשענת על תשתית עובדתית רעועה ובלתי מהימנה.

בנוסף טענו הנתבעים, כי אין להתייחס למסקנותיו של שילה באשר להפרות שנעשו, שכן לא נטענו במסגרת כתבי הטענות ולכן מדובר בהרחבת חזית.

הסעדים המבוקשים

1. התובע מבקש לקבלת צו הצהרתי המצהיר, כי התובע הינו הבעלים הבלעדי של זכויות היוצרים ביצירות; כי הנתבעים אינם רשאים לעשות כל שימוש ביצירות ללא רשות התובע, ומבלי לתת לתובע קרדיט כיוצר היצירות; וכי התובע זכאי לקבל מהנתבעים את כל רווחי ההפרות או פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק, בסכום המרבי הקבוע בדין; לקבלת צו המורה על מתן חשבונות; לקבלת צו מניעה קבוע כנגד הנתבעים, המורה לחדול ולהימנע מכל פגיעה בזכויות התובע ביצירות.

לטענת הנתבעים התובע פעל שלא בתום לב, הוא השתהה זמן רב בהגשת התובענה ופנה לבית המשפט זמן רב לאחר ביצוע ההפרות. לטענתם, התנהלות זו של התובע מלמדת על כך שבזמן אמת ויתר על זכויותיו. נוכח התנהלות התובע, הרי שיהיה זה בלתי צודק לתן סעדים, ובפרט צווי מניעה וצווי עשה.

דיון והכרעה

האם היצירות מוגנות בזכויות יוצרים ?

הדין החל על היצירות

1. מהו הדין החל לעניין השאלה האם היצירות מוגנות מכוח זכויות יוצרים? כאמור, סעיף 78(א) לחוק החדש קובע כי ככלל יחול החוק החדש, אך סעיף 78(ב) לחוק החדש מסייג את הכלל וקובע שלא תהיה זכות יוצרים ביצירה שערב יום התחולה לא הייתה מוגנת מכוח זכויות יוצרים לפי הדין הישן, כדלקמן:

"(א) הוראות חוק זה יחולו גם לגבי יצירה שנוצרה לפני יום התחילה, בכפוף להוראות סעיפים קטנים (ב) עד (י).

(ב) זכות יוצרים לפי הוראות פרק ב' לחוק זה לא תהא ביצירה שערב יום התחילה לא היתה בה זכות יוצרים לפי הוראות הדין שחלו לגביה ערב היום האמור (בסעיף זה – הדין הקודם), ואולם אין בהוראות סעיף קטן זה כדי למנוע את קיומה של זכות יוצרים לפי הוראות חוק זה ביצירה כאמור, בשל כך שביום התחילה ואילך יתקיימו לגביה התנאים הקבועים בסעיף 8, או מכוח צו לפי סעיף 9."

על כן, בענייננו יש לבחון אם היצירות מוגנות בזכויות יוצרים גם לפי הדין הישן וגם לפי החוק החדש.

התנאים הנדרשים בכדי שתהא זכות יוצרים

1. סעיף 4 לחוק החדש קובע אלו תנאים נדרשים שיתקיימו בכדי שתהא זכות יוצרים ביצירות והם:
   1. ההגנה תינתן רק ליצירה המנויה ברשימה סגורה של סוגי יצירות והן: יצירה ספרותית; אמנותית; דרמטית; או מוסיקלית;
   2. היצירה מקורית;
   3. היצירה קובעה בצורה מוחשית;
   4. קיימת זיקה בין היצירה לישראל, או הגנה לפי אמנה בין-לאומית (ראו: אפורי, עמודים 91-92).

למעט התנאי הראשון הדורש כי זכות יוצרים תהיה רק ב"יצירות", שאר התנאים לא הופיעו בדין הישן אלא נדונו בפסיקה (ראו: טוני גרינמן, זכויות יוצרים, כרך א 72 מהדורה שניה, טובה אולשטיין עורכת, התשס"ט-2008, (להלן:"גרינמן")).

יצירה אמנותית

1. האם היצירות הינן יצירות אמנותיות? בענייננו אנו עוסקים ביצירות שנוצרו לפני יום התחולה ולכן לפי הוראות סעיף 78(ב) לחוק החדש, בכדי שהיצירות תהינה מוגנות, נדרש כי היצירות תהינה גם מוגנות לפי הדין הישן. דרישות החוק הישן מחמירות יותר מהחוק החדש ובכדי להעניק הגנה ליצירה אדריכלית על פיו, נדרש שהיצירה תעלה כדי "מעשי אמן אדריכלי" ובלשונו של החוק הישן (סעיף 35(1)):

"'יצירה אמנותית' כוללת יצירות ציור, שרטוט, פיסול ומלאכת אמנות ומעשי-אמן אדריכליים ופיתוחים וצילומים;

'מעשה-אמן אדריכלי' פירושו כל בנין או מבנה שיש לו אופי או מדגם אמנותי, ביחס לאותו אופי או מדגם, או כל דוגמה או כל דוגמה לבנין או למבנה כאלה, בתנאי שההגנה הניתנת עפ"י חוק זה תצומצם לאופי או למדגם האמנותיים, ולא תחול על דרכים או שיטות של בנייה;"

1. גרינמן כותב, כי המבחן שנקבע ע"י בית המשפט העליון הוא מבחן "הרמה האמנותית" (ראו: גרנימן, עמוד 138), וכפי שנאמר ע"י כב' השופט (כתוארו אז) אגרנט, בע"א 448/60 לב נ' המשביר המרכזי, חברה קואופרטיבית להספקה של העובדים העברים בישראל בע"מ, פ"ד טז 2688, 2700, (1962) (להלן: "לב"):

"אין הכרח שהיצירה, בעלת הרמה האמנותית, תגרום הנאה אסתטית אוניברסלית וערכה האמנותי של היצירה אינו תלוי בכשרונם של הרבים להעריכה; המבחן האמיתי לענין זה טמון במידת הסיפוק וסוג ההנאה שהוא מקנה למי שמסוגל להעריכה יותר."

בעניין לב נקבע כי אין מצופה מהשופט שיכריע על סמך דעתו הסובייקטיבית מה ייחשב כיצירת אמנות, אלא השופט נדרש להכריע בשאלת ערכה האמנותי של היצירה על סמך חוות דעת של מומחים.

1. בענייננו התובע הציג בפני בית המשפט את חוות דעתו של שילה שאין חולק על מומחיותו וניסיונו הרב (פ/14.2.2014, 13, 31), ובה נקבע כי:

" אותו מבנה, המשמש כחלל משחק לימוד וחוויה לילדים, מהווה בו-זמנית גם דופן לחלל, רהיט, חלק ממשחק/מכשיר לימוד למשתמשים בו, ואלמנט אסתטי להנאת הסובבים אותו" (עמוד 14 לחוות הדעת).

כאמור, בחוות הדעת נקבע כי לצד הפן התועלתי קיים גם ביצירות התובע אלמנט אסתטי הגורם להנאת הסובבים. אלמנט זה עונה על דרישת היצירה האמנותית, כפי שנקבע על ידי בית המשפט בפרשת לב. לבית המשפט לא הוצגה חוות דעת שסותרת את חוות דעתו של שילה, לפיכך יש לראות את היצירות כעולות כדי מעשי אמן אדריכלים ומוגנות בזכויות יוצרים לחוק הישן.

1. היצירות מוגנות בנוסף גם על ידי החוק החדש שבו הגדרת יצירה אמנותית כוללת בתוכה יצירה אדריכלית ואין בחוק החדש דרישה כי היצירה האדריכלית תעלה כדי מעשה אמן, כאמור בסעיף 1 לחוק החדש:

"'יצירה אדריכלית' - בניין או מבנה אחר, וכן מודל לבניין או למבנה כאמור;

'יצירה אמנותית' - לרבות רישום, ציור, יצירת פיסול, תחריט, ליטוגרפיה, מפה, תרשים, יצירה אדריכלית, יצירת צילום ויצירת אמנות שימושית;"

לסיכום, היצירות - הן הדו ממדיות והן התלת ממדיות - הינן יצירה אמנותית הן לפי החוק הישן והן לפי החוק החדש.

יצירה ספרותית

1. החוק הישן כולל בהגדרת יצירה ספרותית תרשמים ותוכניות, כאמור בסעיף 35(1):

"'יצירה ספרותית' כוללת מפות, תרשימים, תכניות, טבלאות וליקוטים;"

כבוד המשנה לנשיא (כתוארו אז) לנדוי קבע, בע"א 606/76 סי.בי.אל הנדסת פיברגלס בע"מ נ' צבי לישר, פ"ד לא(3) 333, 335 (1977) (להלן:"עניין סי.בי.אל"), כי שרטוטים אדריכליים מוגנים לפי החוק הישן כיצירות ספרותיות, כדלקמן:

"אדריכל המתכנן מבנה יכול לתבוע זכות יוצרים בפרי עבודתו לפי שתי עילות:נ

(א) בתור 'מעשה-אמן אדריכלי', כאשר הגנת זכות היוצרים מוגבלת לאופי ולעיצוב האמנותי ואין היא משתרעת על תהליכים או שיטות של בניה (ראה הגדרת המונח "מעשה-אמן אדריכלי" בסעיף 35 של חוק זכות יוצרים משנת 1911):

(ב) בתור 'יצירה ספרותית', הכוללת לפי ההגדרה בסעיף 35 גם "תכניות". מכאן שההגנה יכולה להינתן לצד האסתטי של הבנין אשר הוקם על-פי התכנית או לתוכן המחשבתי של התכנית עצמה (או לשניהם), אם יש בהם אותה מידת מקוריות".

אולם המוצר שמיוצר על סמך השרטוטים המוגנים בזכויות יוצרים, אינו מוגן בזכויות יוצרים, כדבריה של המלומדת פרזנטי:

"השאלה בדבר ההגנה על שרטוטים מתעוררת גם בהקשר נוסף והוא, האם כאשר השרטוטים עצמם מוגנים, משתרעת ההגנה גם על החפץ או המבנה שהוקם על סמך שרטוטים אלה? התשובה שנתנה הפסיקה הישראלית בעקבות הפסיקה האנגלית היא חד-משמעית לא! "(שרה פרזנטי, דיני זכויות יוצרים, כרך ראשון, 504, מהדורה שלישית, 2008, (להלן: "פרזנטי")).

בענייננו, לאור האמור בחוק הישן והפסיקה, אני קובע שהיצירות הדו ממדיות מוגנות כיצירה ספרותית בזכויות יוצרים, שכן החוק הישן כולל בהגדרתו שרטוטים ותוכניות, אך היצירות התלת ממדיות אינן מוגנות בזכויות יוצרים בעילה של יצירה ספרותית. העובדה שהתוכניות והשרטוטים מוגנים כיצירה ספרותית אינה מקנה הגנה של זכויות יוצרים למוצר שיוצר לפי השרטוטים. היצירות התלת ממדיות הכוללות את מתחמי קומפי ואבי הטיפוס, לא ייחשבו כיצירה ספרותית.

1. לטענת הנתבעים אין להכיר ביצירות הדו ממדיות הכוללות שרטוטים ותוכניות כיצירות ספרותיות המוגנות בזכויות יוצרים, הואיל והתוכניות אינן כוללות טקסט כתוב, אלא מראה ויזואלי בלבד.

איני מקבל את טענתם של הנתבעים בעניין זה, שכן כב' השופטת נתניהו קבעה בע"א 360/83 סטרוסקי בע"מ נ' גלידת ויטמן בע"מ, פ"ד מ(3) 340, 349 (1985) שתוכניות אדריכליות נכללות בגדר יצירות ספרותיות, גם אם אינן כוללות טקסט כתוב, וזאת למרות שמדובר בחריג ואין להרחיב חריג זה מעבר לנדרש, ובלשונו של בית המשפט:

"הכללתם בהגדרת 'יצירה ספרותית' של מפות, תרשימים ותכניות נעדרי כל טקסט כתוב היא, כשלעצמה, אנומאליה, מה גם ש'שרטוט' כלול בהגדרתה של 'יצירה אמנותית'. בחוק האנגלי מ- 1956תוקן הדבר. כל אלה הושמטו מהגדרת "יצירה ספרותית" ונכללו בהגדרת 'יצירה אמנתית' בדרך הגדרתו בסעיף 48של המונח 'drawing' ('שרטוט') הכלול שם בהגדרת "יצירה אמנותית" שהיא 'diagram, map, chart or plan'. בשל ההגדרה הקיימת אצלנו אין אמנם מנוס מן הקביעה, שתכנית אדריכלית או סדרת מעגלים חשמליים מודפסים הם 'יצירה ספרותית'. אך אין כל מקום להרחיב אנומאליה זו מעבר למתחייב מן ההגדרה."

היצירות הדו ממדיות מוגנות בזכויות יוצרים כיצירה ספרותית בהתאם לחוק הישן. בחוק החדש כוללת יצירה ספרותית כל יצירה שמבוטאת בכתב, כדלקמן:

"'יצירה ספרותית'- לרבות יצירה המבוטאת בכתב, הרצאה, טבלה, לקט, וכן תוכנת מחשב"

ולכן היצירות הדו ממדיות מוגנות כיצירות ספרותיות אף לפי החוק החדש. לסיכום, היצירות הן הדו ממדיות והן התלת ממדיות, הינן יצירה אדריכלית הן לפי החוק הישן והן לפי החוק החדש, והיצירות הדו ממדיות, הינן יצירה ספרותית הן לפי החוק הישן והן לפי החוק החדש.

דרישת המקוריות

1. האם מתקיימת דרישת המקוריות במתחמי קומפי?

כבוד השופט דנציגר, קבע בע"א 7996/11 סייפקום בע"מ נ' רביב (18.11.2013) כי דרישת המקוריות הינה דרישת סף לקיומה של זכות יוצרים ביצירה (להלן:"עניין סייפקום")).

על משמעותה של דרישת המקוריות לפי דיני זכויות יוצרים כותב גרנימן בספרו:

" משמעו שיצירה נוצרה בידי הטוען לזכות יוצרים (מבחינה זו שהוא 'המקור' ליצירה) ושהיא מגלמת מידה כלשהיא של יצירתיות, או של משאב רוחני – אינטלקטואלי השקול ליצירתיות. אין כל דרישה שהיצירה תהיה חדשנית או ייחודית" (גרינמן, כרך א, עמוד 90).

ההלכה שנקבעה היא על מנת שתתקיים דרישת המקוריות נדרש כי יתקיימו שלושה מבחני משנה - מבחן המקור, מבחן ההשקעה, ומבחן היצירתיות - כפי שנאמר ע"י בית המשפט בעניין סייפקום:

"הלכה שנקבעה על ידי בית משפט זה היא כי לצורך הענקת הגנה על יצירה באמצעות זכות יוצרים יש להוכיח כי מדובר ביצירה מקורית תוך בחינת שלושה רכיבי משנה – מבחן המקור, מבחן ההשקעה ומבחן היצירתיות - כאשר אין די בהתקיימותו של רכיב אחד בלבד לצורך הוכחת מקוריות."

(שם, בפסקה 15) .

מבחן המקור

1. מבחן המקור דורש כי מקורה של היצירה יהיה ביוצר וכי אין היצירה מבוססת על יצירה אחרת. דרישת המקוריות מקבילה לעקרון נוסף בדיני זכויות יוצרים המעניק הגנה לדרך הביטוי ולא לרעיון (ראו: עניין סייפקום, פסקאות 16 ו-19), שכן מטרת דיני זכויות יוצרים היא לעודד יצירתיות והשארת רעיונות שהם בשלב "חומרי גלם" בידי הציבור. מכאן נודעת החשיבות הרבה להבחנה בין רעיון לביטוי.

כיצד מבחינים בין רעיון לביטוי, כדברי כב' השופט (כתוארו אז) לוין בעניין ע"א 23/81 הרשקו נ' אורבוך, פ"ד מב (3) 749, 759 (1988):

"אין לקבוע מראש מסמרות, מתי מדובר ברעיון ומתי מדובר ביישומו, אלא הכול תלוי בנסיבות: אותה מערכת עובדות יכולה להיחשב לעניין אחד רעיון ולעניין אחר יישום של רעיון. בהיבט רחב אין קיים שום דבר מקורי, אלא כל המצאה או 'רעיון' הם פיתוח של המצאה או 'רעיון' קודמים; השאלה בכל מקרה היא, אם בפועל הוסיף פלוני משהו מקורי משלו ל'רעיון' או ל'יישום' קודם (ואז עבודתו תהיה מוגנת, אף­על-פי שאת היסודות לעבודתו המקורית הוא שאב ממקור אחר), או שהוא העתיק בדרך מוסווית מה שעשה אחר, בלי שבפועל הוא יצר משהו מקורי משלו;"

כאמור כל יצירה מתבססת על רעיון קיים, היוצר אינו יוצר יש מאין, אלא יש מ-יש, כל שנדרש הוא שהטוען לזכות יוצרים יוסיף משהו מקורי משלו לרעיון ולא יעתיק יצירה מיוצר אחר ללא יצירת משהו מקורי משל עצמו, כפי שנאמר בעניין סטרוסקי :

"אין היצירה צריכה להיות ביטוי של מחשבה או אמצאה מקורית. כל שנדרש הוא, שהיצירה לא תהיה מועתקת מיצירה אחרת, אלא שמקורה יהיה ביוצרה, במחברה" (שם, בעמ' 346).

1. אקדים ואומר כי הנתבעים טענו רק לגבי היצירות התלת ממדיות כי מקורן בקומפי ולא בתובע. לכן לגישתן, אין היצירות התלת ממידת מקנות לתובע הגנה לפי חוק זכויות יוצרים. אולם, לגבי היצירות הדו ממדיות אין מחלוקת בין הצדדים כי מקורן בתובע (סעיפים 63-64 לסיכומים בכתב מאת הנתבעים).

תביעותיו של התובע להגנה לפי דיני זכויות יוצרים, אינן מתייחסות לתכנים הממלאים את מתחמי קומפי, אלא רק לתכנון ועיצוב מתחמי קומפי כיצירה אדריכלית (פ/13.5.2012, 72, 8-3).

1. יוצא מכל האמור לעיל, כי נקודת המחלוקת בשאלת מקוריותן של היצירות מתייחסת לעיצוב והתכנון האדריכלי ביצירות התלת ממדיות.

לטענת הנתבעים, מקורן של היצירות התלת ממדיות הינו בקומפי מהסיבות הבאות: קומפי ועובדיה הגו את רעיון מתחמי קומפי; עיצוב מתחמי קומפי מבוסס על סימן המסחר של קומפי; ומתחמי קומפי מבוססים על שיטה חינוכית שקומפי פיתחה.

1. לאחר ששמעתי את הצדדים ואת העדים מטעמם, ולאחר קראתי את טיעוניהם המשפטיים בעניין, הגעתי למסקנה כי בענייננו קומפי היא שהגתה את הרעיון למתחמי קומפי והיצירות התלת ממדיות מבוססות על רעיון שקומפי הגתה, על סימן המסחר של קומפי, ועל שיטת החינוך שפותחה ע"י קומפי.

אולם מבחן המקוריות אינו דורש כי היצירה תהיה חדשה, אלא רק שתהיה מקורית. במקרה דנן, התובע השתמש בכישוריו ונתן ביטוי לרעיונותיה של קומפי בכך שיצר את היצירות התלת מימדיות. התובע הפך את הקונספט הכללי שניתן לו ע"י קומפי, ליצירה מוחשית המביעה את פרשנותו לרעיון הכללי שניתן ע"י קומפי ובכך יצר יצירה מקורית שמקורה בתובע. אין בעובדה כי היצירות מתבססות על רעיון שקומפי הגתה, על סימן המסחר של קומפי, ושיטת החינוך שלה, כדי לפגום בהיות מקורה של היצירה בתובע. שכן כאמור לעיל, התובע הוא זה שבעזרת כישרונותיו נתן ביטוי לרעיונות אלו.

אדמה את המקרה דנן לפרשת סטרוסקי בה נקבע כי למרות שהמערערים השתמשו בעיצוב של השם "ויטמן" ובסימן הפרח, שלא היה בהם חידוש, אבל די בכך שעמלו והשתמשו בכישוריהם המקצועיים לעצב את השלט ולחבר את כל המרכיבים, בכדי לקבוע כי ייצרו יצירה חדשה ומקורית, כדלקמן:

"לאור אמות מבחן אלה אין ספק, כי צדקה השופטת המלומדת בהחלטתה, שהשלט הוא יצירה מקורית הראויה להגנה. נכונה דעתה, כי אף­ על-פי שהמערערים השתמשו בעיצובו בשם 'ויטמן' (באותיות בעלות אותו עיצוב שהמשיבות השתמשו בו כבר קודם לכן על אריזות הגלידה שלהן) ובסימן הפרח, שגם הוא היה בשימושן הקודם של המשיבות, ובפסים שהם, המערערים, השתמשו בהם קודם לכן, ובכל אחד מאלה לא היו חידוש ומקוריות, הרי די בכך שהם עמלו והשתמשו בכישורם המקצועי וחיברו את כל המרכיבים גם יחד ליצירה חדשה, משלהם, שמקורה בהם ושאינה העתק של יצירה אחרת"(שם, בעמ' 348)

1. באשר לטענות הנתבעים כי מתחמי קומפי משלבים בתוכם יצירות של קומפי הכוללות את המשחקים אותם פיתחה קומפי, וכי התוכן הוא שמהווה את המהות העיקרית של מתחמי קומפי ולא הקירות, שגם הם מעוטרים בגרפיקה של דמויות קומפי – הרי כפי שהובהר לעיל, התובע לא טען לזכויות יוצרים בתוכן הממלא את מתחמי קומפי, אלא רק בעיצוב האדריכלי של מתחמי קומפי, בהתאם למשקלו במתחמי קומפי.
2. טענה נוספת אותה מעלים הנתבעים היא כי המתחם יוצר ע"י צוות של מומחים בראשותו עמדה פסיכולוגית חינוכית וכלל יועצי שיווק, אנשי ביצוע, אנשי עיצוב גרפי ועוד. וכי התובע הינו אחד מאנשי הצוות.

ביחס לטענה זו אני קובע, שלמרות היותו של התובע חלק מצוות שתכנן וייצר את מתחמי קומפי, אין בכך לסתור את העובדה כי התובע הוא זה שעיצב מבחינה אדריכלית את מתחמי קומפי. הנתבעים לא הוכיחו כי התכנון האדריכלי נעשה ע"י אנשי צוות אחרים; הנתבעים לא הציגו בפני בית המשפט תכנון חלופי לתכנונו של התובע, ולא הביאו כל ראיה לכך כי התכנון האדריכלי בוצע ע"י גורם אחר בצוות.

הראיות שהובאו ע"י הנתבעים: תכתובות מיילים בין אנשי הצוות, סיכום ישיבות של הצוות וכו' (נספחים 2-8 לתצהירו של סיגל), אינם מהווים ראיה לכך שהעיצוב בוצע ע"י אנשי צוות אחרים, אלא מראים כי התובע הוא זה שיישם את רעיונותיהם של אנשי הצוות.

1. טענה נוספת אותה מעלים הנתבעים היא כי מתחמי קומפי שנבנו בפועל, שונים ממתחמי קומפי שתוכננו ועוצבו ע"י התובע. לטענתם, התכנון אותו הציג התובע לא היה בר ביצוע ולא בטיחותי מספיק, ולכן נדרשו התאמות ושינויים בתכנון. דוגמאות לשינויים אותם נדרשו הנתבעים לבצע הינם: שינוי המחברים, שינוי סוג התליה של הלוחות, שינוי החומר ממנו הקירות בנויים, ואופן קיבוע המתחמים לרצפה.

לטענת התובע, הטענה ביחס לשינויים שנעשו במתחמי קומפי, לעומת המתחמים שתוכננו ע"י התובע, נטענה לראשונה בסיכומים ומהווה הרחבת חזית. לגופה של טענה זו טען התובע כי העובדה שקומפי המשיכה את ההתקשרות עמו לפרויקט נוסף, סותרת כל טענה ביחס לאיכות השירות אותו נתן התובע לנתבעים.

בעניין זה מצאתי כי אין לקבל את טענת התובע כי מדובר בהרחבת חזית, הואיל וכבר בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי לא ניתן בזה להוציא את תכניות התובע לפועל ונדרשו שינויים בכדי להתאים את התוכניות, ולכן כל שינוי שבוצע במתחמי קומפי לעומת התוכניות נכלל בטענה זו. כמו כן, בתצהירו של שחל בסעיף 111 מדבר על כך שנדרשו שינויים בתוכניות התובע, מסיבות בטיחותיות, ושילה אף נחקר על חיבור המתחם לרצפה בחקירתו הנגדית (פ/14.2.2012, 21, 8-5). הנתבעים טענו לאורך כל ההליך כי נדרשו התאמות במתחמי קומפי ולכן אין לראות בכך הרחבת חזית.

לגופה של הטענה, הגעתי למסקנה כי גם אם נדרשו שינויים, עדיין השינויים התבססו על היצירה אותה יצר התובע ושיש לקבל את טענתו של התובע, כי לאור הימשכות הקשר העסקי בין התובע לנתבעים לפרויקט נוסף, ולתכנון שלושה אבי טיפוס נוספים, לא ניתן לקבל את טענת הנתבעים כי לא היו שבעי רצון משירותיו של התובע הואיל והתוכניות אותן תכנן לא היו ברות ביצוע.

לסיכום, מקורן של היצירות הינן בתובע, שהשתמש בכישוריו וניתן ביטוי מקורי לרעיונותיה של קומפי, מבחן המקוריות מתקיים.

מבחן ההשקעה

1. בכדי שהיצירה תזכה להגנה בזכויות יוצרים, נדרש היוצר להוכיח כי השקיע עמל ביצירה, ובלשונו של בית המשפט:

" במסגרת מבחן ההשקעה, יש לעמוד על כך שהיוצר השקיע עמל מסוים ביצירה כדי לזכות בזכות לפירותיה, בדומה לבסיס העיוני להכרה בזכות בקניין 'גשמי' (ראו: עניין פרמייר ליג, בפסקה 26; ע"א 513/89 Interlego A/S נ' Exin-Lines Bros. S.A., פ"ד מח(4) 133, 164 (1994) (להלן: עניין אינטרלגו))." (סייפקום, פסקה 12)

היוצר נדרש להוכיח מידה מינימלית של השקעה של משאב אנושי (ראו: (ע"א 513/89 Interlego A/S נ' Exin-Lines Bros. S.A, פ"ד מח(4) 133, 173 (1994) (להלן:"אינטרלגו"))

בענייננו אין חולק כי התובע השקיע עמל רב בפיתוח היצירות, ועל כן הוא עומד בדרישות מבחן זה.

מבחן היצירתיות

1. בכדי שהיצירה תהיה מוגנת בזכויות יוצרים אין די בכך שהיוצר יוכיח השקעת עמל ביצירה, היוצר נדרש גם להוכיח כי ביצירה קיימת יצירתיות, דהיינו היוצר נדרש להוכיח כי היצירה משקפת ביטוי אינטלקטואלי של היוצר, בדרגה של "כישרון או שיקול דעת" (ראו: גרנימן, עמוד 97).

בע"א 8485/08 The FA Premier League Limited נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פסקה 31, (14.3.2010) (להלן: "המועצה להסדר ההימורים בספורט"). קבע כב' השופט ג'ובראן, ביחס לדרישת היצירתיות:

" היצירה חייבת לשאת בחובה חותם כלשהו - גם אם לעיתים מזערי - של המחבר או המלקט. היא חייבת להיות 'פרי עמלו הרוחני של היוצר' (עניין אינטרלגו, בעמ' 378) ולשקף למצער 'רמה נמוכה ביותר של ביטוי אישי' (רע"א 2687/92 גבע נ' חברת וולט דיסני, פ"ד מח(1) 251, 257 (1993) (להלן: עניין גבע). ראו גם ע"א 2790/93 Eisenman נ' קימרון, פ"ד נד(3) 817, 830 (2000) (להלן: עניין קימרון)."

בענייננו אין מחלוקת כי התובע השקיע ביצירות את מיטב כישרונותיו האדריכליים והיצירתיים, ואכן היצירות משקפות בחזותן ובצורתן את תפיסת עולמו של התובע.

השלב בו נדרש בית המשפט לבחון את מקוריות היצירה הוא שלב שבה היוצר מגבש את היצירה ולא בשלב המוצר המוגמר. (ראו: אינטרלגו, עמוד 173), דהיינו יש לבחון את היצירתיות בבחינה סובייקטיבית, מהי כוונתו של היוצר בעת יצירת היצירה.

השאלה אותה יש לשאול האם היוצר הוא זה שהשקיע מחשבה יצירתית ביצירה, ולא האם המוצר שנוצר יצירתי (ראו: גרנימן, עמוד 95).

ניתן ללמוד על כוונתו הסובייקטיבית של התובע, מהאמור בתצהירו (סעיף 4 לתצהיר), כי הביא לידי ביטוי את החזון היצירתי שלו בחזותה של היצירה, בענייננו הצדדים לא חלוקים כי היצירה עונה על דרישת היצירתיות.

לסיכום חלק זה אציין כי מסקנתי מכל האמור לעיל היא שהיצירות עומדות בדרישת המקוריות ומקורן בתובע.

דרישות הקיבוע והזיקה לישראל

1. דרישת הקיבוע מופיעה בסעיף 4(א)(1) לחוק החדש. הסעיף מציב את דרישת הקיבוע של היצירה, שגם עובר לחוק החדש באה לידי ביטוי בפסיקה, כתנאי להגנה על היצירה. דרישת הקיבוע משמעותה הגשמת היצירה באופן חזותי, וכפי שהגדיר זאת כבוד הנשיא שמגר (בתוארו אז) בפרשת אינטרלגו:

" באשר לתנאי הראשון, הרי שהוא מביע שתי דרישות, החלות על כל הביטויים המוגנים במסגרת זכות יוצרים: שהביטוי ילבש חזות ממשית, ושיהיה תוצר של עבודה אנושית. לא די בכך שהביטוי ישכון בראשו של היוצר, אלא צריך שהוא יתגשם במציאות, כדי שניתן יהיה לתת לו הגנה." (אינטרלגו, עמוד 167).

בענייננו אין חולק כי היצירות לבשו חזות ממשית ודרישת הקיבוע מתקיימת.

1. סעיף 8(א) לחוק החדש דורש כי תתקיים זיקה בין היצירה לישראל כתנאי למתן הגנה ליצירה, הזיקות הנדרשות לפי החוק הן:

" זכות יוצרים תהא ביצירה כאמור בסעיף 4(א)(1), בהתקיים אחד מאלה:

(1) היצירה פורסמה לראשונה בישראל;

(2) בעת יצירתה של היצירה היה יוצרה אזרח ישראלי, או שמקום מגוריו הרגיל היה בישראל, וזאת בין שהיצירה פורסמה ובין שלא פורסמה. "

בענייננו אין חולק כי הזיקות לישראל אכן מתקיימות.

סיכום ביניים

1. לאחר שבחנתי את התנאים הנדרשים בכדי שהיצירות יזכו להגנה בזכויות יוצרים, מצאתי כי התנאים הנדרשים מתקיימים. היצירות הינן יצירות אדריכליות כהגדרתן הן בחוק הישן והן בחוק החדש, והיצירות הדו ממדיות הינן יצירות ספרותיות הן לפי החוק הישן והן לפי החוק החדש. מקורן של היצירות הינו בתובע.

לאור התקיימות התנאים הנדרשים, קבעתי כי היצירות חוסות תחת ההגנה של זכויות יוצרים, אולם אבחן האם מתקיים החריג הקבוע בסעיף 22 לחוק הישן, המחריג מתחולת ההגנה לפי החוק הישן את הראוי להירשם כמדגם, שמכוונות לייצור תעשייתי .

חריג המדגם

מהו חריג המדגם ?

1. בהתאם לקבוע בסעיף 78(ב) לחוק החדש, נדרש כי היצירות שנוצרו לפני יום התחולה תהינה מוגנות לפי הדין הישן. כאמור סעיף 22 לחוק הישן מחריג מתחולת החוק הישן יצירות הראויות להירשם כמדגם, שמכוונות לשמש כמודל לייצור תעשייתי (להלן: "החריג"), כדלקמן:

"חוק זה לא יחול על סימני-אמצאה הראויים להירשם עפ"י חוק הפטנטים וסימני-האמצאה, 1907, פרט לסימני-אמצאה שאם, אמנם, ראויים הם
לרישום אינם משמשים ואינם מכוונים לשמש כמודלים או כדוגמאות
המוכפלות ע"י פרוצס תעשייתי."

הוראה דומה מופיעה בסעיף 7 לחוק החדש, כדלקמן:

"על אף הוראות סעיף 4, לא תהא זכות יוצרים במדגם כהגדרתו בפקודת הפטנטים והמדגמים, אלא אם כן המדגם אינו משמש ואינו מכוון לשמש לייצור תעשייתי; השר רשאי לקבוע תנאים שבהתקיימם ייחשב מדגם כמשמש לייצור תעשייתי "

הסעיף דורש כי יתקיימו שני תנאים לקיומו של המדגם: שהמוצרים ראוים להירשם כמדגם; ושהם כוונו לייצור תעשייתי:

"סעיף זה מחייב התייחסות לשתי שאלות: ראשית יש לשאול אם העיצוב שבנדון מהווה מדגם. תשובה שלילית לשאלה זו מאפשרת לעיצוב ליהנות מהגנת זכויות יוצרים. תשובה חיובית מחייבת התייחסות לשאלה הנוספת, שהיא, אם אותו מדגם משמש או מיועד לשמש לייצור תעשייתי. אם התשובה לשאלה זו גם היא חיובית, או-אז יזכה העיצוב ליהנות מההגנה הנובעת מרישומו כמדגם בלבד. הוא לא יזכה להגנת זכות יוצרים . אולם, אם המדגם אינו משמש ואינו מיועד לשמש לייצור תעשייתי, או אז הוא ייהנה מזכות יוצרים, הגם שהוא מהווה מדגם" (גרינמן, עמוד 150).

לטענת הנתבעים, היצירות ראויות להירשם כמדגם וכוונו לייצור תעשייתי ולכן חל החריג והיצירות אינן מוגנות בזכויות יוצרים לפי החוק הישן. לטענת התובע, אין להחיל את החריג, שכן היצירות אינן ראויות להירשם כמדגם וכן לא הייתה כוונה לייצר את מתחמי קומפי ביצור תעשייתי.

השתק שיפוטי והרחבת חזית בנוגע לשאלה האם מתחמי קומפי ראויים להירשם כמדגם

1. הנתבעים טענו, כי התובע מנוע מלטעון כי היצירות אינן ראויות להירשם כמדגם, הואיל ובכתב התשובה הכיר בכך שהמדגם נרשם כדין והיצירות ראויות להירשם כמדגם:

"אשר על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד להורות למשיבים לפעול עפ"י הסכמת הצדדים, אף לטענתם ולרשום את המבקש כבעלים משותף, יחד עם המשיבה, במדגם." (סעיף 60 לכתב התשובה )

ובסעיף 52 לכתב התשובה:

"יודגש, שמעולם לא הועלתה בפני התובע הטענה (וקל וחומר לא הושגה הסכמה) כי רישומו כבעליו של המדגם נועד לשם פרסומו ותו לאו, וכי אין לו זכויות כלכליות במדגם. ההסכמה האמיתית הייתה שהתובע יעביר את שרטוטיו ותכניותיו לידי הנתבעים (ובכך יאפשר את השלמת הליך רישום המדגם), בתנאי שיתווסף כבעליו של המדגם ויהפוך הוא לשותף מלא ושווה זכויות בו."

לטענת הנתבעים, בטענותיו של התובע כי אין היצירות ראויות להירשם כמדגם בכדי להימנע מלהחיל את החריג יש סתירה לבקשתו להירשם כבעליו של המדגם ולרצונו להיות שותף מלא במדגם, ולפיכך הוא מושתק מלטעון אותן.

לטענת התובע, הוא אינו מנוע מלטעון, כי היצירות אינן ראויות להירשם כמדגם, בשל השתק שיפוטי, הואיל והשרטוטים שלפיהם נרשם המדגם, אינם השרטוטים לפיהם נבנו מתחמי קומפי, וכי לגרסת הנתבעים עצמם המדגם הרשום כלל אינו ניתן לייצור.

1. ניתן לטעון להשתק שיפוטי במצב שבו באותו הליך ובהליכים שונים מעלה בעל הדין טענות סותרות, כפי שנקבע ע"י כבוד השופט גרוניס (כתוארו אז) רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ פ"ד נט (6) 625, 633 (2005).

"הטענה בדבר השתק שיפוטי יכולה להתעורר מקום שבו אחד מבעלי-הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים (ניתן לראות באיסור על העלאת טענות עובדתיות חלופיות כנגד אותו בעל-דין בכתב-טענות אחד משום דוגמה של השתק שיפוטי; האיסור קבוע בתקנה 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). התכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי-המשפט (פרשת אינטרלגו (1), בעמ' 200;R.G. Boyers “Precluding Inconsistent Statements: The Doctrine of Judicial Estoppel” (20), at pp. 1251-1250).

1. לאחר ששמעתי את עדותו של שחל, שוכנעתי כי גם לגישת הנתבעים, קיים קשר בין השרטוטים לפיהם נרשם המדגם, ובין מתחמי קומפי שיוּצרו בפועל:

מעדותו של שחל עולה המוצר הנמכר מתבסס על השרטוטים של המדגם, אך נעשו בו שינויים לעומת המופיע בשרטוטים של המדגם בהתאם לבקשת הלקוח, כדברי שחל בחקירתו הנגדית:

"ש. אני שוב שואל, תסתכל על השרטוטים 375 עד 385, לתצהירו של תמרי, האם זה דברים שקבועים שאתה יכולת להגיד ככה זה יהיה, או שזה לפעמים יכול להיות היצור ככה, ולפעמים דברים אחרים.

ת. חלק מהדברים כן השתמרו וחלק לא." (פ/21.2.2012 62, 19-22).

...

"ש. אתה לא יכול להגיד או שאני מזמין את 375 או 377, זה מה שאתם מציעים?

ת. יש בסיס. אבל עם כל לקוח יש תהליך של מו"מ על המחיר, מה הוא רוצה, מה מותר..." (פ/21.2.2012, 63, 7-8).

...

"ש. אתה לא יכול להגיד אני מייצר 375, או 376

ת. לפעמים כן. במדגם יכול להיות שאנחנו מייצרים את הקיר הזה והקיר הזה, אבל לא בצורה הזאת והגודל הזה" (פ/21.2.2012, 63, 19-21).

1. הנתבעים אכן טענו כי המוצר הסופי שונה ממה שתכנן התובע, כפי שנטען בסעיף 57 לסכומי הנתבעים :

"הסתבר כי התכנון שהציג התובע - לא היה פרקטי ובר ביצוע, ונדרשו התאמות ושינויים בתכנון לשם הפיכת המתחם לתואם את חזונה של קומפי, כמו גם למעשי מבחינת האפשרות לייצרו."

אך דווקא התובע בסיכומיו הדף טענות אלו ודחה אותן:

"באשר לטענה כנגד 'פרקטיות' התכנון, הרי שעסקינן בטענה קלוטה מן האוויר, שלא זו בלבד שנטענה בעלמא ללא כל תימוכין וביסוס אלא שהיא אף נסתרת מניה וביה מן העובדות" (סעיף 26 לסיכומי התשובה של התובע).

1. כאמור, קבעתי כי מתחמי קומפי אכן מיוצרים על בסיס שרטוטיו של התובע שנרשמו כמדגם, גם אם נעשו בהם שינויים. טענת התובע, כי השרטוטים שלפיהם נרשם המדגם אינם השרטוטים שלפיהם מיוצרים מתחמי קומפי, סותרת את טענותיו כי אין לקבל את הטענה בדבר הפרקטיות של התכנון. בנוסף יצוין שלא הוצגו שרטוטים אחרים לפיהם מיוצרים מתחמי קומפי.

משהסכים התובע לרישום המדגם על סמך שרטוטיו ודרש בעלות במדגם, הרי הוא מנוע מלטעון כי מתחמי קומפי אינם ראויים להירשם כמדגם.

1. טענה נוספת אותה מעלה התובע היא כי, לבית המשפט סמכות לדון בכשרות המדגם אף אם המדגם נרשם כדין. מצאתי כי גם אם לבית המשפט נתונה הסמכות לדון בשאלת כשירותו של רישום המדגם, התובע מנוע מלעלות טענה בדבר כשירותו של המדגם, בשל השתק שיפוטי.

כפי שעולה מכתב התביעה ומתצהיר התובע (סעיפים 82 ו- 90 לתצהיר התובע סעיפים 95ו- 98 לכתב התביעה), התובע הסכים לרישום המדגם וכל זאת בתנאי שהוא יירשם כבעליו של המדגם ואף לשם כך העביר שרטוטים לנתבעים. התובע אף עתר בכתב התשובה לבית המשפט שירשום אותו כבעליו של המדגם. בנסיבות העניין, אני מקבל את עמדת הנתבעים, לפיה לא ניתן לדון בטענות התובע בשאלה האם ראוי המוצר להירשם כמדגם, בשל קיומו של השתק שיפוטי.

1. בנוסף, התובע העלה לראשונה בסיכומים את טענתו כי היצירות אינן ראויות להירשם כמדגם, מדובר בשינוי חזית מובהק ומאוחר שאין ליתן לו מקום בהליך אזרחי, אלא בנסיבות חריגות שאינן מתקיימות בענייננו.
2. לסיכום, קבעתי כי התובע מנוע מלהעלות את הטענה כי מתחמי קומפי אינם ראויים להירשם כמדגם הן בשל השתק שיפוטי והן בשל הרחבת חזית אסורה, אולם למעלה מן הצורך אדון בשאלה לגופה, היינו, האם מתחמי קומפי ראויים להירשם כמדגם?
3. כאמור לעיל, בכדי שיחול חריג המדגם, בנוסף על כך שהמוצר ראוי להירשם כמדגם, נדרש גם שהמוצר יכוון לשימוש תעשייתי. כאמור, קבעתי לעיל שהתובע מנוע מלטעון לגבי היות המוצר ראוי להירשם במדגם, אולם עוד עומדת לו הטענה כי היצירות כוונו לייצור תעשייתי. אולם, למען הסדר הטוב ובבחינת מעבר לדרוש בכל הנוגע לשאלה הראשונה; אבחן את שתי השאלות לגופן, על פי הסדר.

האם מתחמי קומפי ראויים להירשם כמדגם?

1. אין להעניק הגנה בזכויות יוצרים למוצר פונקציונלי שהשיקולים היחידים אותם הביא היוצר בעיצובו הם שיקולים פונקציונליים, כדברי כב' השופט (כתוארו אז) שמגר בפרשת אינטרלגו:

"מוצר פונקציונלי אשר מעוצב אך ורק מטעמים פונקציונליים, לא רק שאינו זכאי להגנת מדגם (ע"א 430/67 שרנוע בע"מ ואח' נ' תנובה בע"מ וערעור שכנגד (8), בעמ' 116, 117), אלא הוא גם אינו זכאי להגנת זכות יוצרים, או לפחות לא להגנה הכלכלית שזו מעניקה." (ראו: אינטרלגו, עמוד 182).

אולם במקרה שבו צורתו של המוצר אינה נגזרת רק מהתפקיד הפונקציונאלי שלו, אלא נבחרת למרות התפקוד הפונקציונאלי, במקרים כאלו יש לשקול הגנה על המוצר בזכויות יוצרים, כדלקמן:

קיימות נסיבות, דוגמת זו שתוארה בע"א 448/60(7) הנ"ל, שבהן אף-על-פי שהצורה היא תוצר של שיקולים אמנותיים-פנקציונליים מעורבים, הצורה הספציפית נבחרת למרות התפקיד הפונקציונלי ( 889polakovic, supra at). במקרים כאלו יש מקום להגנה על היצירה כיצירה אמנותית, אף שהביטוי האמנותי המקורי בא לידי ביטוי באלמנטים אשר יש להם גם תפקיד פונקציונלי (וראה ע"א 448/60 (7) הנ"ל, בעמ' 2702)" (אינטרלגו, עמוד 177 ).

מתחמי קומפי הינם כאמור מתחמים פונקציונליים, שיועדו להיות משחקיות חינוכיות לפעוטות. מטרתם הפונקציונלית של מתחמי קומפי היא ליצור סביבה בטוחה ומוגנת בה ייחשפו פעוטות לפעילויות מותאמות לגילם בסביבה דינמית, ושיקולים אלו הנחו את התובע בעיצובם של מתחמי קומפי וכפי שנכתב במסמך מתחם "חוויית קומפי" (The Comfy Experienceׂׂ), שנכתב ע"י התובע (נספח 6 לתצהיר של התובע):

"המתחמים יציגו שורה של פעילויות מבוססות משחקים מוכרים כמו גם התנסויות המושתתות על מוצרי קומפי ומרכיביהם. המודל התפיסתי של החברה וסימן ההיכר שלה - 3 ה'מעגלים': סקרנות, בטחון, אתגר- מוטמעים באופן ישיר בבסיס העיצובי של המתחמים. כל מתחם יהיה בנוי מ- מעגלי פעילות השוזרים זה בזה, ממשיכים זה את זה, ויוצרים יחד מעברים זורמים בי חללי פעילות בתחומים שונים אשר המשותף לכולם - חוויה והתנסות מחשבתית ופיזית. שיאה של החוויה בהפעלת מוצרי קומפי ייעודיים ביחידים או בקבוצה. קירות המתחם יכוסו באפיזודות וסצנות מחייהם ועולם של גיבורי קומפי כפן משלים של בניית החוויה"

1. מצאתי כי בענייננו תכנון צורתם של מתחמי קומפי הושפע משילוב של שיקולים אמנותיים ופונקציונליים, אך אין לומר כי הצורה נבחרה למרות התפקיד הפונקציונלי של מתחמי קומפי, ולכן מתחמי קומפי ראויים להירשם כמדגם.

גם אם ייטען כי יש להפריד בין החלק האמנותי לבין המטרה הפונקציונאלית, ולהגן על החלק האמנותי, הרי שבענייננו אין לחלק האמנותי שימוש בפני עצמו והוא נלווה למתחמי קומפי, כפי שנאמר בפרשת סטרוסקי ע"י כב' השופטת נתניהו:

" דוגמת נייר הקיר הנושא עליו ציורים, שקופינג'ר מדבר בם (שם). אך המשל אינו דומה לנמשל. הציור נועד לקשט את הנייר, אך לנייר יש שימוש עצמאי משלו. הוא נועד להדבקה או לציפוי של הקיר, ואילו כאן העיצוב הגראפי לא נועד לצפות את השלט. העיצוב עצמו הוא הוא המטרה, למשוך את עיני העוברים והשבים. השלט נועד רק לשאת את הציור הגראפי על גבו. הוא טפל לציור ואין לו כל שימוש משל עצמו." ( סטרוסקי, עמוד 355).

מסקנתי היא, כי מתחמי קומפי הינם מוצרים פונקציונליים הראויים להירשם כמדגם, והחלק האמנותי בהם נלווה למטרה שלשמה הוקמו.

האם היצירות כוונו לייצור תעשיית?

1. תקנה 72 לתקנות המדגמים, שהותקנה מכוח סעיף 22 לחוק הישן, היא התקנה הקובעת מה ייחשב כמדגם שמכוון ליצור תעשייתי, ולשונה (להלן: "תקנה 72"):

"מדגם ייחשב כמודל או דוגמה להכפלה עפ"י תהליך תעשייתי כמשמעותו בסעיף 22 מחוק זכות יוצרים, 1911 , שהוטל על ישראל בדבר המלך במועצה מיום 21 במרץ, 1924 במקרים הבאים: -

א) כשהמדגם מועתק או מכוון להיות מועתק ביותר מחמישים דברי תוצרת יחידים, חוץ אם דברי תוצרת אלה מהווים כולם יחד מערכת אחת יחידה, כמוגדר בתקנה 5 "

כאמור המבחן הוא האם המדגם הועתק או הייתה כוונה להעתיק אותו ביותר מ- 50 יחידות, אם התשובה לכך היא חיובית אז המדגם יוּגן כמדגם ולא בזכויות יוצרים, כותב על כך גרינמן בספרו:

"לאור השינוי בנוסח סעיף החוק, ולנוכח היות הגדרה זו מיושנת, תקנות מחליפות נחוצות במיוחד. כל עוד לא יותקנו תקנות כאמור, או-אז נראה, כי לא יהיה מנוס מלהמשיך לפי 'מבחן 50 היחידות' שעל - פי התקנות הקיימות. דהיינו, מדגם המועתק או המיועד להיות מועתק ביותר מ- 50 יחידות ייחשב כמדגם המשמש או המיועד לשמש בייצור תעשייתי, ואילו מדגם המיוצר או המיועד להיות מיוצר בכמות קטנה מזו, לא ייחשב ככזה. רק האחרון יזכה להגנת זכויות יוצרים" (גרינמן, עמוד 152).

המועד שבו יש לבחון את הכוונה להשתמש במדגם ליצור תעשייתי, הוא מועד שבו נוצרה היצירה המקורית.

"השאלה שנשאלת היא מהו הזמן הקובע שבו צריכה להתקיים הכוונה להשתמש ביצירה כמודל תעשייתי? פסק הדין המנחה בסוגייה זו קבע חד משמעית, שהזמן הקובע לגבי השימוש או כוונת השימוש ביצירה לשם מודל תעשייתי, הוא התאריך שבו נוצרה היצירה המקורית. ... בית הלורדים הוסיף וקבע, שהיצירה הדו-מימדית ( במקרה זה קריקטורות בדמות Popey''), היו מאבדות את הגנת זכות היוצרים, אם בזמן יצירתן, הייתה כוונה לייצר מדמות זו יצירות תלת-מימדיות של בובות וסיכות. שאלת הכוונה צריכה להיחתך על-פי התשתית הראייתית. משלא הצליח הטוען להוכיח, כי כוונת יוצר היצירה אכן היה להשתמש בה כמודל או כדוגמא המוכפלת בתהליך תעשייתי, אין מקום לפירושם בדיעבד" ( פרזנטי, כרך שני, עמוד 790).

וכפי שנאמר בת"א (מחוזי- נצרת) 552/90 שדה- שוורץ נ' מאוזנר פ"מ תשנ"ד (3) 147,

( להלן: "מאוזנר") עמוד 156, ע"י כב' השופט גינת:

"כלומר, שרטוטים אשר בעת שנוצרו כוונו לשמש כיצירה בלבד, ייהנו מהגנת זכות יוצרים; וזו לא תאבד רק מחמת שהשרטוט הוסב למוצר המשוכפל בתהליך תעשייתי במועד מאוחר יותר. ולעומת זאת שרטוטים שכוונו לשמש בסיס לייצור מוצר שישוכפל בתהליך תעשייתי - יהיו זכאים אך ורק להגנת מדגם ולא יהיו כשרים להגנת זכויות יוצרים. אין ספק, כי המכנסיים והחגורה נושא דיוננו יוצרו בעקבות שרטוטים שיוצרו מתוך כוונה לשמש בסיס לייצור מוצרים שישוכפלו לצורך ייצור רחב היקף."

בענייננו יש לבחון האם כאשר התובע יצר את היצירות הדו ממדיות, כוונת הצדדים הייתה לייצר את מתחמי קומפי בייצור תעשייתי, דהיינו האם הייתה כוונה לייצר את מתחמי קומפי ביותר מ- 50 יחידות? שאלת הכוונה תוכרע בהתאם לתשתית הראייתית שהוצגה בפני בית-המשפט.

התובע עצמו כתב במסמכי ההתקשרות כי הכוונה להטמיע את מתחמי קומפי במרכזי בידור, קניה וליצור מתחמים בעלי אופי וזהות עיצובית אחת.

וכפי שנכתב במסמך "הצעה לתכנון ועיצוב "קומפי- קומפאונד" (Comfi-Compound ), שנכתב ע"י התובע (נספח 7 לתצהיר של התובע) :

"בכוונת היזמים לתכנן ולהקים מתחמי בילוי ויצירה המושתתים על מוצרי קומפי ומרכיביהם. מרכזים אלו יוטמעו במרכזי בידור, קניה, מסחר ועוד, ויהוו ריכוז חוויתי ייחודי של איכויות המוצר וגיבוריו. המרכזים יכילו שיטות הפעלה דומות ויהיו בעל אופי וזהות עיצובית אחת על מנת ליצור מותג בינלאומי הנקלט בקלות בכל מדינה "

וכפי שנכתב במסמך מתחם "חוויית קומפי" (The Comfy Experienceׂׂ), שנכתב ע"י התובע (נספח 6 לתצהיר של התובע):

" מתחמים אלו יוטמעו במרכזי בידור, קניה, מסחר ועוד, ויהוו ריכוז חוויתי ייחודי של איכויות המוצר וגיבוריו. המתחמים יכילו שיטות הפעלה דומות ויהיו בעלי אופי וזהות עיצובית אחת על מנת ליצור מותג בינלאומי הנקלט בקלות בכל מדינה."

באשר לנספח 6 מעיד התובע, כי הנספח מביע את רעיונות קומפי, כפי שנוסחו ע"י התובע:

"המסמך הזה הוא שלי, שמתרגם במילים שלי וברוח שלי את הרעיונות שבין היתר גם חברת קומפי רצתה להטמיע " (פ/14.2.2012, 25, 14-15)

מעיון במסמכי ההתקשרות עולה תמונה חד משמעית, לפיה הכוונה הייתה לייצר את מתחמי קומפי בהעתקים רבים ולהטמיע אותם במקומות רבים, וכן כי יהיה מדובר במוצר בעל אופי עיצובי אחד, כל אלו מעידים כי הכוונה בעת הכנת התוכניות והשרטוטים היא לייצר את מתחמי קומפי ביצור תעשייתי.

1. כך, ניתן גם ללמוד מדברי התובע בחקירתו הנגדית כי הכוונה בעת תכנון התכניות היא לייצר את המתחם באופן מסחרי והמוני, כדלקמן:

"ש. הכוונה שקומפי יצאו לתחום המסחרי.

ת. בסופו של דבר כן." (פ/ 14.2.2012, 25, 19-20)

...

"ש. המתחמים יוטמע במרכזי בידור קניה...מצטט. זו בעצם המטרה של מה המתחם הזה אמור לעשות. אני מניח שזה לא משהו שהגית מראשך, אלא המטרה הוגדרה לך על ידי הלקוח.

ת. נכון." (פ/14.2.2012, 27, 16-18)

וכפי שנאמר ע"י התובע ביחס למסמך "הצעה לתכנון ועיצוב "קומפי- קומפאונד" (Comfi-Compound ), שנכתב ע"י התובע ( נספח 7 לתצהיר של התובע) :

" המטרה של ההצעה הזאת היא להציע אב טיפוס בודד ראשון, שיהווה את תחילת הדרך הארוכה שבסופה, כך כולנו מקווים, יהיה ייצור המוני"

(פ/14.2.2012, 29, 14-15)

אכן מעדותו של התובע ניתן ללמוד כי הכוונה, בעת הכנת השרטוטים, הייתה לייצור המוני של מתחמי קומפי, העולה כדי הגדרת ייצור תעשייתי.

1. גם שחל בעדותו העיד כי הכוונה של קומפי הייתה לייצר את מתחמי קומפי לייצור המוני:

" אסביר: אנחנו במקור רצינו לעשות מוצר המוני, אסביר את ההקשר, החברה שאני מנהל מתפרנסת ממכירת מקלדות, כל מטרתי היתה לפזר מתחמים זולים וסטנדרטים בכל העולם, " ( פ/21.2.2012, 56, 9-10)

...

" ... וסיבה שניה, בצורה סחטנית החזיק ולא שחרר לנו את השרטוטים שאותם היינו צריכים לייצור ההמוני כפי שסוכם מלכתחילה שנעשה "

(פ/21.2.2012, 66 , 14-15)

המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל היא כי אומד דעת הצדדים בעת יצירת התוכניות היא לייצר את מתחמי קומפי באופן המוני, העולה כדי ייצור תעשייתי, ועומד במבחן הנקבע בתקנה 72 כי המוצר יועד לייצור מעל 50 יחידות.

לטענת התובע, אין לבחון את כשירותו של המדגם, בבחינה האם נועד המוצר לייצור המוני אלא המבחן הוא האם נועד המוצר לייצור תעשייתי.

המבחן אותו יש ליישם כאמור לעיל הוא מבחן ה- 50 יחידות, וקבעתי כי מתחמי קומפי עומדים במבחן זה. מועד בחינת הכוונה הוא כאמור בעת יצירת השרטוטים ואין לבחון את התוצאה בפועל כפי שמבקש התובע לטעון.

1. חריג המדגם חל כאמור הן על היצירות הדו ממדיות והן על היצירות התלת ממדיות:

"לדעתנו שלילת זכות היוצרים ממוצר תעשייתי משתרעת בהכרח גם על העתקה עקיפה של התוכניות לייצורו, שאם לא כן אין כל טעם בהוראות סעיף 7, ואף אין טעם בהבחנה בין זכות במדגם רשום לבין זכות יוצרים. באמצעות הזדקקות להעתקה בעקיפין של התוכניות היה אפשר למנוע את ייצור המוצר עצמו גם אם לא היה מוגן במדגם וגם בחלוף תקופת ההגנה על המדגם. המסקנה האמורה נתמכת גם בלשון החוק. מדגם הוא עיצובו של החפץ ולא החפץ עצמו. המושג המופשט 'עיצוב החפץ' עשוי לכלול גם את התוכניות המתארות את העיצוב." (אפורי, עמ' 126).

שרטוטים שכוונו בעת יצירת המוצר להוות בסיס ליצירת מוצר שישוכפל בתהליך תעשייתי, שרטוטים אלו זכאים להגנה כמדגם בלבד ולא זכאים להגנה לפי זכויות יוצרים (ראו: מאוזנר , עמוד 156) .

כך בענייננו, הן היצירות הדו ממדיות והן היצירות התלת ממדיות ראויות להגנה כמדגם ולכן יחול החריג. משמע שהיצירות אינן מוגנות בזכויות יוצרים.

בחירת התובע ברישום מדגם מונעת ממנו לטעון כי היצירה מוגנת בזכויות יוצרים

1. מבחינת טענותיו העובדתיות של התובע עולה כי למרות שהיוזמה לרישום המדגם הינה של קומפי, הרי משנודע לתובע על פעילותה של קומפי לרישום מדגם, פעל התובע למען רישום המדגם וביקש להירשם כבעליו של המדגם, עובדות עלו עולות מכתבי הטענות ותצהירו של התובע , כדלקמן:

סעיף 56 לכתב התשובה :

"המבקש אף פירט והסביר, כי הוא נאות להעביר את שרטוטיו ותכניותיו לידי המשיבים לשם השלמת הליך רישום המדגם, בתנאי שיתווסף כבעליו של המדגם ויינתן תוקף ופומבי לזכויותיו בו- כך היו פני הדברים."

סעיף 95 לכתב התביעה:

"בפגישה זו שוב חזר התובע על עמדתו, כפי שהובאה בשיחה עם משרד עורכי הפטנטים, הווה אומר: שרטוטיו האדריכליים של התובע ויתר יצירותיו בקשר עם מתחמי קומפי יועברו אל הנתבעים רק בתנאי שכל זכויות התובע בהם יישמרו ושהתובע יוגדר בבקשה לרישום המדגם כמי שתכנן ו/או עיצב ו/או המציא את מתחם קומפי. הפגישה הסתיימה ללא תוצאות אופרטיביות "

סעיף 98 לכתב התביעה:

" בפגישה זו הביע התובע נכונותו להעברת השרטוטים לנתבעים, באם ימציאו הנתבעים כתב התחייבות לשמירת זכויותיו של התובע בתוספת טיוטת הבקשה לרישום המדגם הכוללת את שמו של התובע כבעל הזכויות הממציא והמתכנן של המתחם. "

סעיף 82 לתצהיר התובע:

" בתגובה לפניית ב"כ הנתבעת, עניתי, כי אין לי התנגדות עקרונית להעביר העתקים מיצירותיי לשם ביצוע הרישום- בתנאי שכלל זכויותיו בהן יוגנו וישמרו ולא ייגרעו כהוא זה, ובתנאי שארשם כמתכן ו/או מעצב ו/או ממציא הפטנט של מתחמי קומפי, בהתאם להיותי הבעלים של כלל זכויות יוצרים בהם. "

סעיף 90 לתצהיר התובע:

"מאחר ודרישותיי הנ"ל נענו בחיוב בפגישה, העברתי, בתמימותי, את השרטוטים לנתבעים תוך ציפייה למילוי חלקם בהתחייבות, תוך שחזרתי והדגשתי בפני המשיבים שאין הם רשאים להשתמש באילו מיצירותיי, בטרם יועברו לידיי כתב ההתחייבות והעתק טיוטת בקשת הרישום בנוסחה המוסכם על הצדדים. "

גם במנותק משאלת ההשתק השיפוטי בו דנתי לעיל, גם מבחינה מהותית, משביקש התובע ללכת במסלול של ההגנה על יצירותיו כמדגם, ספק רב אם יכול הוא לשנות את המסלול ולבחור לו מסלול חדש של הגנה על יצירותיו בזכויות יוצרים, כפי שכותב גרינמן בספרו:

"אלא שהובעה דעה בבית המשפט העליון, שלפיה מי שמבקש לרשום מדגם לגבי יצירתו מנוע מלטעון לאחר מכן לזכות יוצרים בה. דעה זו הביעה השופטת דורנר בעניין אינטרלגו. לאור דעה זו, סברה השופטת דורנר שיש לדחות את התביעה של התובעת לזכות יוצרים בלבני הבנייה שלה, שכן בעבר היא הגישה בקשה לרשום אותם כמדגם." (גרינמן, עמוד 150).

וכדברי כבוד השופטת דורנר בפרשת אינטרלגו:

"הכלל העולה ממקורות אלה כולם הוא, כי בעל דין שטען טענה בהליך אחד וטענתו התקבלה, מושתק מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אחר (שבעניינו לא נוצר מעשה-בית-דין) ולטעון טענה הפוכה. השתק מסוג זה חל לא רק במקרה כמו זה שלפנינו, שבו זכות אחת מוציאה את הזכות האחרת, אלא גם כאשר לבעל דין נתון כוח לבחור, על-פי העדפתו, בין זכויות. משזכה בזכות אחת אין הוא יכול לדרוש את הזכות האחרת (תורת הבחירה (election)). "(אינטרלגו , עמוד 194).

כאמור התובע הסכים לרישום המדגם, והמדגם אכן נרשם ולכן התובע מנוע מלטעון, שהיצירות ראויות להגנה בזכויות יוצרים.

סיכום ביניים - מתחמי קומפי נכנסים בגדרי חריג המדגם

1. קבעתי כי מתקיימים התנאים הנדרשים להחלת חריג המדגם הקבוע בסעיף 22 לחוק הישן, ובנוסף התובע מנוע מלטעון כי היצירות מוגנות בזכויות יוצרים משבחר ללכת במסלול של הגנה על היצירות כמדגם, כפי שקבעה כבוד השופטת דורנר בפרשת אינטרלגו.

לאור כל האמור לעיל אני קובע כי ההגנה הראויה על היצירות הינה כמדגם ולא הגנה בזכויות יוצרים.

בעלותו של התובע במדגם

1. באשר לשאלת בעלות התובע במגדם, הרי שהנתבעים עצמם הסכימו בזמן אמת לרשום את התובע כבעלים משותף של המדגם, כאמור בכתב ההגנה ובתצהירו של שחל:

" בפגישה זו סוכם, כי בהתאם לבקשת התובע- יירשם מדגם במשותף על שם קומפי ועל שם התובע. כן סוכם, כי קומפי תפעל בכדי לברר מהי הפרוצדורה החוקית לשם ביצוע הרישום במשותף, ומה העלויות שיידרשו לשם כך (ובהקשר זה נזכיר, כי קומפי נאותה לפעול כאמור חרף העובדה, כי לתובע אין זכויות כלכליות במדגם- וזאת גם הוסכם בין הצדדים, וכי הרישום המשותף נועד בכדי לאפשר לתובע לפרסם את עצמו בלבד) (סעיף 140 לכתב ההגנה)"

...

"בפגישה זו סוכם, כי בהתאם לבקשת התובע - יירשם מדגם במשותף על שם קומפי ועל שם התובע. כן סוכם, כי קומפי תפעל בכדי לברר מהי הפרוצדורה החוקית לשם ביצוע הרישום במשותף, ומה העלויות שיידרשו לשם כך (ובהקשר זה אני מבקש להזכיר, כי קומפי ניאותה לפעול כאמור חרף העובדה, כי לתובע אין זכויות כלכליות במדגם - וזאת גם הוסכם בין הצדדים וכי הרישום המשותף נועד בכדי לאפשר לתובע לפרסם את עצמו בלבד) (סעיף 97 לתצהיר שחל)"

איני מקבל את טענת הנתבעים כי ההסכמה לרישומו של התובע כבעלים במדגם אינה כוללת את זכויותיו הכלכליות של התובע במדגם. מתכתובות המייל בין התובע לנתבעים באשר לרישום המדגם המצורפות כנספח 46 לתצהירו של התובע, עולה כי הנתבעים לא סייגו את הסכמתם לרישומו של התובע כבעליו של המדגם, ובכך שהרישום אינו כולל את זכויותיו הכלכליות של התובע במדגם.

במייל מיום 12.6.2008 פונה התובע לשחל וכותב כי:

"אני רוצה להזכיר שוב שברוח ההבנות והאמון עליו סיכמנו בפגישה ב'לחם ארז' העברתי אליכם הבוקר את החומר למדגם. אין זה אומר שאפשר לדחות את שינוי הרישום והסבתו על שמי והעתק ממנו אלי, לאורך זמן."

בתאריך 18.6.2008 השיב שחל למייל הנ"ל:

"לגבי המדגם כפי שאמרתי לך ביקשתי מברסלר להכין את המסמכים הם עובדים על זה ואני מחכה לקבל אותם"

ומשלא נענתה בקשתו של התובע שלח התובע מייל נוסף בתאריך 31.7.2008:

"עבר כבר חודש וחצי מאז הפגישה ביננו אותה ביקשתם, על מנת לנסות ולסכם על הדרך להגשת מדגם מבלי לפגוע בזכויות היוצרים שלי כמתוכנן.... סוכם בפגישה זו כי תפעלו מיידית לשינוי זהות היוצר והמתכנן במדגם ולהעברת זהות זו על שמי, וכן שייצא מסמך מסודר בעניין זה לעיוני ולחתימת שני הצדדים, כתנאי ברור להגשת המדגם..."

וכמענה למייל נתבקש התובע להעביר את פרטיו לצורך הרישום .

1. לאחר שבחנתי את חלופת תכתובת הדוא"ל של הצדדים, הגעתי למסקנה ששחל לא הבהיר לתובע, כי רישום הזכויות במדגם אינו כולל את זכויותיו הכלכליות של התובע במדגם, אלא שהייתה הסכמה שבשתיקה לדרישותיו של התובע לקבלת כל זכויותיו במדגם כולל הזכויות הכלכליות.

מן הראיות שהוצגו בפני בית המשפט עולה שהצדדים הסכימו כי התובע יירשם כבעליו של המדגם בשיתוף עם קומפי, לפיכך אני קובע כי התובע הינו בעלים במדגם בשיתוף עם קומפי.

האם התובע העניק לקומפי רישיון לעשות שימוש ביצירות ?

1. סעיף 37 לפקודת הפטנטים והמדגמים 1924 (להלן: "פקודת המדגמים"), קובע:

"(1) כל עוד קיימת זכות מדגם באיזה מדגם אסור לשום אדם, –

(א) לייחד, לצרכי מכירה, את המדגם או כל חיקוי תרמית או חיקוי בולט הימנו לכל חפץ הכלול בסוג סחורה שרשום בו המדגם, חוץ אם יש לו רשיון או רשות בכתב מאת הבעלים הרשומים, ואסור לו לעשות כל דבר כדי לאפשר לו לייחד את המדגם כאמור לעיל; או

(ב) לפרסם סחורה או להציעה למכירה, אם ידע כי יחדו לאותה סחורה מדגם או כל חיקוי הימנו, אם חיקוי מתוך רמאות, ואם חיקוי בולט, שלא בהסכמת בעליו הרשום."

לעניין סעיף 37 אתייחס לתובע כאל הבעלים הרשומים במדגם, ואבחן האם התובע העניק לקומפי רישיון לעשות שימוש ביצירות.

לטענת התובע, מבחינת לשון החוזה, אומד דעת הצדדים והנסיבות, עולה כי התובע העניק לקומפי זכות שימוש מוגבלת והיא הזכות לייצור מתחמי קומפי לשימושה של קומפי בלבד, ולשם כך יש לקומפי זכות נגזרת לפרסום ושיווק של מתחמי קומפי בכפוף לשמירת זכויות התובע.

אין חולק בין הצדדים כי לא הייתה הסכמה מפורשת וכתובה בין הצדדים שקבעה שלקומפי זכות לשימוש ביצירות, אולם הנתבעים טענו כי מאומד דעת הצדדים, פרשנות החוזה והנסיבות ניתן ללמוד כי התובע העניק לנתבעים הרשאה משתמעת לשימוש ביצירות.

סעיף 5.2 להסכם קומפי הראשון עוסק בהסדרת הבעלות על הזכויות ביצירות, מותיר את הזכויות בקניין הרוחני בידי התובע, כך עולה מלשונו הברורה של החוזה וזה לשונו:

"התכניות החישובים והמסמכים השונים, שעל המתכנן למסור למזמין בהתאם להסכם זה, הם רכושו הפרטי של המתכנן ואין המזמין רשאי להשתמש בהם או בהעתקותיהם או למסרם לשימוש כלשהו לצורכי הוצאה לפועל של העבודות הכרוכות בהסכם זה. זכויות היוצרים והקניין הרוחני שייכות למתכנן".

מתן רישיון באופן גורף לעשות שימוש ביצירות, הרי הוא כויתור על זכות הבעלות במדגם, שכן אם ייקבע שהתובע העניק לנתבעים רישיון בלתי מוגבל לשימוש ביצירות, משמע שהתובע לא הותיר בידו כל זכות ביחס ליצירות.

ניתן ללמוד על אומד דעתו של התובע, מהקבוע בסעיף 3.3 להסכם קומפי הראשון כי התמורה היא עבור שרותי התכנון העקרוני לפרויקט כפי שנקבע בסעיף 2 להסכם בלבד ולא עבור רישיון לעשות שימוש בלתי מוגבל ביצירות.

שוכנעתי כי התמורה ששולמה לתובע עבור שרותיו היא תמורה נמוכה מהמקובל לתשלום עבור תכנון פרויקט בסדר גודל כזה, דבר המוכיח כי הרציונל לכך שהתובע התקשר עם קומפי בתנאים אלו היא שזכויותיו ביצירות יישמרו, ולא יהיה זה הגיוני לומר כי התובע ויתר על זכויותיו ביצירות ע"י מתן רישיון גורף לשימוש ביצירות ללא כל הגבלה.

לסיכום, לאחר שבחנתי האם התובע העניק רישיון בלתי מוגבל לנתבעים לעשות שימוש ביצירות, הגעתי למסקנה, כי הרישיון שניתן לנתבעים הוא רק לייצר את מתחמי קומפי לשימושם בלבד ולבצע לשם כך פעולות פרסום ושיווק תוך שמירת זכויות התובע.

היקף ההגנה של המדגם

1. המדגם נרשם בישראל ולכן ההגנה הניתנת למדגם הינה רק בגין ההפרות שנעשו בישראל, כפי שנאמר ע"י כבוד השופט גינת ת"א (מחוזי-חיפה) 681/00 סופר- פלסט בע"מ נ' סטארפלאסט תעשיות 1967 בע"מ פסקה 6 (30.1.2005)( להלן: "עניין סופר-פלסט"):

" על מנת שמוצר הרשום כמדגם בישראל יהיה מוגן גם במדינות אחרות, יש לרשום בגינו מדגם בכל מדינה בנפרד. ... במקרה הנוכחי, כאמור, המדגם רשום בישראל בלבד (וזו הטענה היחידה שנטענה על-ידי התובעת), ועל-כן פעולות שעולות, לכאורה, בגדר הפרת המדגם אשר לא התבצעו בישראל אינן מפרות את זכויות התובעת במדגם (ועל כן הביטוי 'הפרה' אינו מתאים להן)."

כמו כן נאמר ע"י כבוד השופט גרוניס ברע"א 8831/05 אברהם הרר נ' דיאליט פסקה 6 (29.8.06) כי:

"לפיכך, נראה כי גם זכות המדגם הישראלית, בדומה לזכות הפטנט הישראלית, הינה זכות טריטוריאלית, המוגבלת לתחומי מדינת ישראל"

כדי שהפרה תחשב הפרה בישראל לעניין סעיף 37(1)(א) לפקודת המדגמים, נדרש כי המדגם ייוצר בישראל, כפי שנאמר ע"י כבוד השופט גינת בעניין סופר-פלסט:

"אף על פי ש-Blanco White מדבר על מקרים ספציפיים של הפרה שמיועדת לייצוא, בדומה למקרה שלפניי, הרי שהייצור של התבנית, הדגם, המבלט, צריך, לפי דבריו המצוטטים, להיעשות במדינה בה רשום המדגם. במקרה הנוכחי אין ראיות לכך כי נעשה ייצור כלשהו בישראל. העובדה, כי נעשה מימון מישראל של הכנת תבנית במזרח הרחוק לצורך שימוש בקפריסין, (ומכל מקום ללא שימוש בישראל) ולכל היותר אולי גם מידה כלשהי של תכנון או הצעת מחיר, אינה מספיקה לצורך קביעה כי נעשה ייצור בישראל לשם ייצוא ממנה" (סופר-פלסט, פסקה 11).

בעניין סופר-פלסט קבע עוד השופט גינת כי ייצור המדגם במזרח הרחוק לצורך שיווקו מחוץ לישראל אינו מהווה הפרה לפי סעיף 37 (1)(א) לפקודת המדגמים (ראו: סופר-פלסט, פסקה 11 ו-Eran Liss, Intellectual Property Law And Practice In Israel ,153, (2012).) & Dan Adin . בענייננו מתוך הראיות לא ברור אלו ממתחמי קומפי יוצרו בישראל ואלו לא יוצרו בישראל, ככל שמתחמי קומפי יוצרו בישראל או שווקו בישראל, ייחשב הדבר כהפרה לפי סעיף 37(1)(א) לפקודת המדגמים.

1. גם לעניין סעיף 37(1)(ב) לאור העיקרון הטריטוריאליות לא התכוון המחוקק לאסור על פרסום או הצעה למכירה בחו"ל.

"טענה נוספת של התובעת מתייחסת לקיומה של הפרה לפי ס' 37(1)(ב) לפקודת הפטנטים והמדגמים, אשר אוסר על פרסום או הצעה למכירה. אינני סבור, כי פרשנות נכונה של הסעיף משמעותה כי כוונת המחוקק הייתה לאסור גם פרסום או הצעה למכירה בחו"ל, הואיל ומדובר בפרשנות רחבה מדיי אשר נוגדת את עקרון הטריטוריאליות לפיו קיימות זכויות קניין רוחני שונות במדינות שונות" ( סופר-פלסט, פסקה 14).

בענייננו ככל שהפרסום או ההצעה לרכישה של מתחמי קומפי בוצעה בחו"ל, הרי שהדבר לא ייחשב כהפרה לפי סעיף 37(1)(ב).

1. תקופת ההגנה על מתחמי קומפי כמדגם לפי הרשום בתעודת המדגם, שצורפה כנספח 47 לתצהירו של התובע, הינה מתאריך 11.11.2007 עד לתאריך 11.11.2012, המדגם ניתן לחידוש לשתי תקופות נוספות של חמש שנים כל אחת כנגד תשלום דמי חידוש, ככל שחודש המדגם תחול תקופת ההגנה גם על תקופת החידוש ( להלן: "תקופת ההגנה כמדגם").
2. לסיכום עניין זה, ההגנה על מתחמי קומפי לעניין סעיף 37 לפקודת המדגמים מוגבלת להפרות שבוצעו בישראל ולתקופת ההגנה כמדגם.

עשיית עושר ולא במשפט

1. בענייננו נקבע כי היצירות מוגנות כמדגם וההגנה הניתנת היא רק לגבי ההפרות שנעשו בישראל ולתקופת המדגם, האם ראוי כי בית המשפט יפעיל חקיקה שיפוטית וירחיב את ההגנה הניתנת ליצירות מעבר להגנה שפקודת המדגמים נותנת להן, בהתבסס על חוקי עשיית עושר, בשאלה זו דן כבוד השופט מנהיים, בת"א (מחוזי-מרכז) 10648-09-09, מפעלי מתכת בע"מ נ' שפרן פסקה 10 (29.7.2010):

"נתון זה מעורר את השאלה האם ראוי בכלל להגן על מוצר שנרשם בפועל כמדגם גם באמצעות דיני עשיית עושר ולא במשפט. למצער ניתן לומר שתשובה חיובית לשאלה זו אינה מובנת מאליה (לדיון בסוגיה בהקשר הרחב שלה ראו: ע' גרוסקופף, הגנה על כללי תחרות באמצעות דיני עשיית עושר ולא במשפט, אופקים חדשים במשפט, תשס"ב, עמ' 303-330). הלכת א.ש.י.ר נתפסת כמקור להגנה באמצעות דיני עשיית עושר ולא במשפט על רעיונות שלא זכו להגנת קניין רוחני משום שאינם יכולים לקבל הגנה כזו, או משום שכעניין שבעובדה לא פעל במי שהיה זכאי להגנת הקניין הרוחני באופן הנדרש על מנת לקבלה מסיבה כלשהי, מוצדקת יותר או מוצדקת פחות. לפחות חלק מהשופטים שישבו בדין בפרשת א.ש.י.ר אף ייחסו משקל לשאלה מדוע לא קיבל המוצר נשוא התביעה הגנה בדיני הקניין הרוחני, והיו שסברו כי רק בהתקיים הצדקה למחדל ההגנה הקניינית ראוי לשקול הענקת הגנה מתחום דיני עשיית העושר. כל זאת כאשר עסקינן במוצר שלא קיבל הגנה מתחום הקניין הרוחני. ספק גדול אם יש הצדקה להחיל הגנה המבוססת על דיני עשיית עושר על מוצר שזכה, לפחות לכאורה ולטענת מי שתובע להגן על הייחודיות שלו במוצר הזה, להגנת דיני הקניין הרוחני (בענייננו – על ידי רישום מדגם). ההכרה בעילת תביעה המבוסס על דיני עשיית עושר כדי למנוע מכירת מוצר דומה או זהה לזה של תובע (להבדיל מיישום דינים אלה לצורך קביעתו של הסעד המתאים בגין הפרתו של קניין רוחני תקף) אינה חפה מקשיים. יש בה משום הכנסת יסודות ניכרים של אי ודאות שאינה רצויה, ככלל, בחיי המסחר. היא גם עלולה לפגוע בתחרות (על כל הנזקים של פגיעה כזו). יש בה גם משום פגיעה בחופש העיסוק. יש הרואים בה אף משום הסגת גבולו של המחוקק. היא גם עשויה לפרוץ את גבולות פרק הזמן שבמהלכו יש תוקף להגנה הקניינית בתחומיו השונים של הקניין הרוחני, ומכל מקום היא הופכת גבולות אלה, שהם ברורים מאד היכן שקיים קניין רוחני בר תוקף, לגבולות שייקבעו בכל מקרה על פי נסיבותיו. גם בכך יש מימד של אי ודאות, בנוסף לאי הוודאות של עצם קיום הנסיבות שבהן אכן תוענק הגנה למוצר באמצעות דיני עשיית עושר. כל החסרונות הללו הם בגדר "מחיר" ראוי במקרים המתאימים, שבהם הימנעות מהחלת דיני עשיית עושר על מצבים מסוימים תגרום נזקים אחרים וקשים יותר מאלה שייגרמו עקב החלת דינים אלה."

בית המשפט העליון מציין כי יש לעשות אבחנה בין המצבים בהם ההגנה בדיני הקניין הרוחני נשללה בשל פגם טכני, לבין מצבים שההגנה בדיני הקניין הרוחני נשללה בשל רצון המחוקק להגן על אינטרס מסוים.

במקרה שההגנה נשללה ע"י המחוקק בשל רצון להגן על אינטרס מסוים יש לצמצם את תחולת דיני עשיית העושר, כדברי כבוד השופט ג'ובראן בעניין המועצה להסדר ההימורים בספורט:

" בשולי הדברים אציין, שבעניין אשיר נסב הדיון על מספר תוצרים שצריכים היו להיות מוסדרים בדיני מדגמים או בדיני פטנטים (אביזרי אמבטיה; ציוד לעיבוד ולחיתוך אלומיניום; ושיטת הלחמה מיוחדת של דפים באלבומי תמונות), ולא ביצירות ששאלת הגנתן שייכת לתחום זכויות היוצרים. דיני הקניין הרוחני לא הוחלו באותן נסיבות, משום שהתובעים שם לא רשמו את התוצרים כנדרש בחוק. לנוכח זאת, מציע גרינמן בספרו להבחין בין מצבים בהם נשללת הגנה בדיני הקניין הרוחני בשל פגמים טכניים, לבין המקרים בהם נשללת ההגנה לגופם של המוצר או היצירה – לאור אינטרסים מסוימים, בשל שיקולי מדיניות ראויה וכד' – ובפרט כאשר ההתעשרות נעשית על חשבון מידע או נתונים שהינם בבחינת נחלת הכלל. דעתו היא, שתחולת דיני עשיית עושר צריכה להיות מצומצמת יותר באפשרות האחרונה:

"הואיל וכבר נערך איזון פנימי בדינים אלה בין האינטרסים הציבוריים המתנגשים, ובמיוחד בין האינטרס שעניינו עידוד היצירה לבין האינטרס הציבורי שעניינו חופש הביטוי והמידע, אין זה ראוי להחיל את דיני עשיית עושר ולא במשפט בתחום זה באופן שיפר את האיזונים הללו" (שם, בעמ' 65). (המועצה להסדר ההימורים בספורט, פסקה 66)

1. מסקנתי היא, כי בענייננו אין מקום להרחיב את ההגנה על ההפרות מעבר להגנות שניתנו במסגרת פקודת המדגמים, שכן אין מדובר בפגם טכני, אלא בעקרונות אותם ביקש המחוקק לקבוע כהגבלה על ההגנה, הן לעניין ההגבלות הטריטוריאליות והן לעניין תקופת הזמן, הרחבת גבולות אלו תהיה כהסגת גבולו של המחוקק. לא מצאתי את המקרה דנן כמקרה שבו הימנעות מהחלת דיני עשיית עושר ולא במשפט תגרום לנזק כבד וקשה שיצדיק את החלת דיני עשיית עושר.

רישום פטנט בארצות- הברית

1. לטענת התובע הפטנט שהוגש לרישום כולל בתוכו את יצירותיו של התובע.

לאחר שבחנתי את הראיות הגעתי למסקנה, שהתובע לא הוכיח כי הפטנט שהוגש לרישום בארצות הברית כולל בתוכו את יצירות התובע ולא ברור מה חלקו של התובע בפטנט. כפי שהצהיר שחל בסעיף 112 לתצהירו:

"לסיכום נקודה זו, אבהיר, כי הפטנט עוסק בקשר בין דמויות ותוכן הנמצאים על גבי מסך מחשב - לבין אותן דמויות על גבי תוכן חוץ- מסכי (כגון פאנלים של פעילות). התביעות בפטנט אינן עוסקות בעיצוב שלו, וממילא מטרת הפטנט היא להתאים לכל סביבה עיצובית".

בחקירתו לא הצליח התובע להסביר מה חלקו בפטנט ואלו מיצירותיו כלולות בפטנט, כדלקמן:

"ש. אני רוצה להבין, בפטנט שכותרתו באנגלית, עמ' 395 למעלה, איזה היבטים במתחם הם פרי יצירתך.

ת. ברגע שאתה כותב, סביבה מעשירה שיש בה תכנים, לילדים, אשר מאמצים אותה על מנת להגדיל את האתגרים לכל הדברים האחרים, ברגע שאמרתי את זה, זה מגלם את היצירה שלי." (פרוטוקול עמוד 38 שורות 31-32, עמוד 39 שורות 1-2).

הפטנט כאמור נרשם על התכנים של קומפי ואופן יישומם, מנגד לא הוכיח התובע כי יצירותיו כללות בפטנט, לפיכך אני דוחה את תביעותיו של התובע ביחס לפטנט.

אחריות אישית של שחל

1. התובע מבקש כי בית המשפט יטיל אחריות אישית על שחל, בשל הפרת זכויותיו של התובע ביצירות. לטענת התובע הוכח כי שחל מעורב בהפרת זכויותיו של התובע וכן שחל נהנה באופן אישי מהפרות אלו.

ניתן להטיל על אורגן בחברה אחריות אישית במקרה בו יוכח כי האורגן עצמו ביצע את המעשה, ופעל בניגוד להוראות הדין, ואין האורגן יכול להסתתר מאחורי האישיות המשפטית הנפרדת של חברה, כפי שנאמר ע"י כבוד השופט ג'ובראן בע"א 7990/07 רפאלי נ' רזין פסקה 22 (12.04.2001):

"נושא משרה בתאגיד אינו יכול להסתתר מאחורי האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד, מקום בו ביצע הוא עצמו מעשה המנוגד להוראות הדין החלות עליו כלפי אדם אחר (ראו ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' אורן, פ"ד לה(4) 253, 266 (1981); ע"א 2792/03 יצהרי נ' טל אימפורט (מוצרי היער) בע"מ, פס' 7 לפסק הדין, 14.12.2006)). ... אם כן, מודל האחריות האישית קובע כי לנושא משרה בחברה אין חסינות להפרת חובה בדין שביצע באופן אישי אך משום שהינו אורגן של החברה. פעולותיו של נושא המשרה ייבחנו כפעולותיו של כל אדם פרטי אחר, והוא יהיה חייב בהתאם לכללים הקובעים חבות זו (ראו ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם, פ"ד נט(3) 66, 74-77 (2004))."

התובע מבסס את בקשתו בעיקר על-כך ששחל רשם עצמו כבעליו של הפטנט בארצות הברית. אולם, משקבעתי שאין ברישום הפטנט הפרה של זכויות התובע, הרי שאין להטיל על שחל אחריות אישית לעניין הפטנט.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים וקראתי את שלל טיעוני התובע, לא מצאתי בהתנהגותו של שחל הפרת החובות החוקיות האישיות שלו כלפי התובע, לפיכך אני קובע כי אין להטיל על שחל אחריות אישית להפרות שבוצעו ע"י קומפי.

סוף דבר

1. לאחר שקבעתי כי התובע הינו בעלים במשותף עם קומפי במדגם, וכי זכויותיו של התובע במדגם הופרו ככל שההפרות בוצעו במתחמים שיוצרו או נמכרו בישראל, הנני פוסק כדלקמן:

ניתן בזאת צו הצהרתי, לפיו זכויות הקניין במדגם, הינן בבעלות התובע וחברת קומפי במשותף, לאורך כל תקופת ההגנה כמדגם.

ככל שהוארכה תקופת המדגם לתקופה נוספת ניתן בזאת צו מניעה האוסר על הנתבעים, לפרסם את מתקני קומפי בישראל או לשווק אותם בישראל, ללא הסכמת התובע מראש ובכתב.

בנוסף ניתן בזאת צו למתן חשבונות לפיו תמציא קומפי לתובע ולתיק בית המשפט, תוך 30 יום מהיום, תצהיר הכולל דו"ח מאומת על ידי רואה חשבון אשר יכלול פירוט מלא של כמות מתחמי קומפי שיוצרו, שווקו, נמכרו, הופצו או התקבלו על ידי קומפי או על ידי מי מטעמה, לרבות הסכומים והרווחים אשר התקבלו או אמורים להתקבל אצלו או אצל מי מטעמה או עבורה, בעקבות עסקאות הקשורות לייצור ולשיווק מתחמי קומפי, ככל שיוצרו או שווקו בישראל.

1. הנתבעים יישאו בהוצאת התובע בגין תביעה זו בסך כולל של 60,000 ₪.

ניתן היום, י"ח אדר ב תשע"ד, 20 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.