1. בפסק דין אשר ניתן בהליך שבכותרת בדיון הוכחות ביום 29.4.14, נדחתה תביעתה של המבקשת תוך חיובה בהוצאות ההליך, וזאת, נוכח אי התייצבותה לדיון זה (להלן: "פסק הדין").

בעקבות מתן פסק הדין, עתרה המבקשת, בבקשה שכותרתה "תגובה לפרוטוקול דיון מתאריך 29 אפריל 2014" והינה, למעשה, בקשה לביטולו של פסק הדין.

2. לאחר עיון בבקשה, בתגובה לה, ובתשובה לתגובה, וכן במכלול השתלשלות העניינים בהליך זה, להלן החלטתי בבקשה זו.

ההדגשות בציטוטים לאורך החלטה זו, הוספו על ידי הח"מ.

א. הרקע לבקשה

3. ראשית, יובהר ויוזכר, כי עניינו של ההליך תביעה כספית על סך 100,000 ₪, לפיצוי התובעת בגין הטרדה מינית נטענת מצד המשיב (להלן: "תביעת ההטרדה"). תביעה זו הוגשה על ידי המבקשת לפני מספר שנים, ביום 14.3.2010, והתבררה לפני, במאוחד, לצד מספר תובענות כספיות, שהוגשו הדדית על ידי הצדדים להליך זה וגורמים ותאגידים הקשורים אליהם.

4. ברקע הליכים אלו, קשרי עבודה ארוכי שנים בין המבקשת למשיב וגורמים ותאגידים הקשורים אליהם, במסגרתם ניתנו על ידי המבקשת שרותי משרד נסיעות למשיב ולאותם גורמים קשורים. יחסי הצדדים עלו על שרטון לפני מספר שנים, במישור המקצועי והאישי כאחד, והולידו כאמור מספר תביעות כספיות הדדיות, לרבות תביעת ההטרדה בהליך דנן.

5. מרביתם של ההליכים הכספיים בין הצדדים הסתיימו לאורך הדרך באופן כזה או אחר ולאחרונה, הסתיים אף שלב שמיעת ההוכחות בשלוש מהתובענות הכספיות התלויות ועומדות עדיין כנגד המבקשת ואחרים (להלן: "התביעות הכספיות"), והליכים אלו, שהתבררו במאוחד, ממתינים למתן פסק דין. יצוין, כי לאחר תום שלב ההוכחות בתביעות אלו, הודיעה המבקשת ביחס לתובענות הכספיות, כי היא משאירה את ההכרעה בהן לשיקול דעתו של בית המשפט ואף בחרה שלא להגיש סיכומים מטעמה.

6. נוכח אופייה השונה של תביעת ההטרדה המינית וסדר הבאת הראיות השונה, הופרד שלב הגשת הראיות ושמיעתן בתביעה זו מהגשתן ושמיעתן של הראיות בתובענות הכספיות.

7. המבקשת, בעלה ותאגידים בבעלותם, יוצגו במכלול הליכים אלו, בראשית הדרך, על ידי ב"כ שמונה להם מהסיוע המשפטי (עו"ד שרעבי), אך בהמשך הדרך בחרו לוותר על שירותיו והתקשרו באופן פרטי עם ב"כ אחר (עו"ד צברי) לצורך ייצוגם במכלול ההליכים הנ"ל.

8. בחודש מרץ 2014, לקראת מספר דיוני הוכחות שנקבעו לחודש אפריל 2014, נתגלעו מחלוקות בין המבקשת ובעלה לבין ב"כ דאז, עו"ד צברי, ועקב כך, הוא ביקש להתפטר מייצוג ואף המבקשת ובעלה הודיעו לבית המשפט כי אינם מעוניינים עוד בשירותיו. משכך, ובהתאם לתקנה 473 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), שוחרר עו"ד צברי מייצוג, בהחלטה מיום 11.3.14.

9. בהחלטה זו לשחרור מייצוג, אשר ניתנה כחודש לפני מועדי ההוכחות הקבועים, הובהר על ידי בית המשפט בעניין המשך ניהול ההליכים כדלקמן (עמ' 2 ש' 16-17 לפרוטוקול):

"מובהר, כי מועדי ההוכחות הקבועים בתיק, הן בתביעות הכספיות והן בתביעת ההטרדה, עומדים על כנם, וככל שברצון ה"ה קנולר לקבל ייצוג חלופי, עליהם להיערך לכך מבעוד מועד".

10. יודגש, כי באותה עת היו קבועים ביומן בית המשפט, זה מכבר, ארבעה ימי דיונים מלאים לשם שמיעת ההוכחות בתיק המאוחד - שני מועדים לסיום שמיעת ההוכחות בתביעות הכספיות (בימים 8-9.4.14) ושני מועדים נוספים לשמיעת ההוכחות בתביעת ההטרדה (בימים 29-30.4.14).

11. כן יצוין, כי בין לבין, נכנסו המבקשת ובעלה להליכי פש"ר וניתנו ביחס לכל אחד מהם צווי כינוס ועיכוב הליכים על ידי בית המשפט המחוזי. עם זאת, לבקשת ב"כ המשיב, אישר בית המשפט של פירוק, כי בירורן של התביעות הכספיות ימשך ויושלם על ידי בית משפט זה אף ביחס למבקשת ולבעלה, למרות פתיחתם של הליכי הפש"ר. המבקשת, מצידה, הודיעה כי היא עומדת על המשך ניהולה של תביעת ההטרדה. בהתאם לכך, נמשך ניהולם של הליכים אלו כסדרו.

12. למרות החלטתו הברורה הנ"ל של בית המשפט מיום 11.3.14 בדבר הותרת מועדי ההוכחות על כנם, ועל אף שלא שוחררה מדיונים אלו, המבקשת לא התייצבה לישיבת ההוכחות ביום 8.4.14 שהייתה קבועה כאמור בתביעות הכספיות. בעלה, שאינו עו"ד, הוא בלבד התייצב לדיון זה מטעם הנתבעים.

13. במקום התייצבות לדיון כנדרש, הגישה המבקשת, ערב הדיון הנ"ל, שתי בקשות.

בבקשות אלו טענה המבקשת, כי מצבה האישי והכספי הינו קשה, וכי לפיכך היא מבקשת מבית המשפט, באשר לתביעות הכספיות, להביאן לכלל סיום לפי שיקול דעתו.

באשר לתביעת ההטרדה המינית (שבה להבדיל מהתביעות הכספיות המבקשת הינה התובעת ולא הנתבעת), ביקשה המבקשת מבית המשפט בקשה שונה - כי התביעה תימחק והדיון בה יופסק, תוך שמירת זכותה לחדש את ההליך בעתיד, לכשישתפרו מצבה הכספי והאישי.

14. בעלה של המבקשת, אשר התייצב כאמור לדיון הנ"ל, טען, כי המבקשת עצמה לא התייצבה עקב בעיית בריאות ממנה היא סובלת, ואולם אישור רפואי לא היה בידיו. יצוין, כי אף האישור הרפואי שהוגש לתיק בהמשך לאותו דיון לא היה אישור כדין המלמד באופן מספק על מצב רפואי שאינו מאפשר התייצבות לדיון.

15. על אף מחדל משמעותי זה מצד המבקשת, שכאמור עשתה דין לעצמה ולא התייצבה לדיון הוכחות מבלי ששוחררה ממנו, הרי שבהחלטה מפורטת בסיום דיון זה ביום 8.4.14, נמנע בית המשפט מליתן פסק דין בהעדר התייצבות כנגד המבקשת. זאת, למרות שעל פי התקנות התובעים היו זכאים לקבלת פסק דין כאמור לטובתם.

16. עם זאת, בהחלטה הנ"ל שניתנה בסיום הדיון, ביטא בית המשפט את מורת רוחו מהתנהלות המבקשת, כדלקמן:

"יחד עם זאת, יש להבהיר אף בגדר החלטה זו, את מורת רוחו של בית המשפט מכך שגב' קנולר עשתה דין לעצמה ולא התייצבה לדיון היום. אני רואה בכך זלזול בזמנו של בית המשפט ושל הצד שכנגד, לרבות המומחה מטעם בית המשפט. לעתים, מעבר להבהרה מסוג זה מצד בית המשפט לא ניתן לעשות הרבה, כאשר בעל דין מציב את בית המשפט לפני מצב דברים נתון. בעניין זה תצטרך גב' קנולר לעשות את חשבון הנפש המתאים עם עצמה. עם זאת כאמור אני סבורה, כי התוצאה של מתן פסק דין בהעדר התייצבות הינה תוצאה טכנית דרסטית מידי במכלול נסיבות המקרה ובהתחשב בשלב המתקדם שבו מצוי ההליך".

17. לצד ביקורתו הנ"ל של בית המשפט על אופן התנהלותה של המבקשת, הרי שבאותה החלטה שניתנה בסיום הדיון ביום 8.4.14, נדחתה אף לגופה בקשתה של המבקשת למחיקת תביעת ההטרדה המינית תוך הותרת האפשרות לחדשה בעתיד.

בית המשפט הבהיר עמדתו בעניין זה באופן ברור כדלקמן:

"אף בהתייחס לתביעת ההטרדה איני מקבלת את בקשת גב' קנולר. איני סבורה כי יש הצדקה למחיקת התביעה, כאשר זו למעשה בקשת של גב' קנולר מבית המשפט במסגרת הבקשה שהגיעה לפני הבוקר. יש לברר אף את תביעת ההטרדה לגופה, או לוותר עליה. אין כל הצדקה, בשלב בו מצוי ההליך להתיר את מחיקת התביעה, להבדיל מדחייתה, כאשר מבוקשת כאמור מחיקה ולא דחייה".

18. בסיום החלטה זו בדיון ביום 8.4.14, ניתנו על ידי בית המשפט מספר הוראות לגבי המשך ניהול ההליך בתביעות הכספיות ובתביעת ההטרדה. בגדר כך, הובהר על ידי בית המשפט באותה החלטה, כי מועדי ההוכחות בתביעת ההטרדה, הקבועים בהמשך אותו חודש, לימים 29-30.4.14, עומדים על כנם.

19. עם התקרב מועדי ההוכחות הנ"ל, הודיעו המבקשת ובעלה לבית המשפט, כי הם מוותרים על השלמת החקירות בתביעות הכספיות ובאשר לתביעת ההטרדה ביקשו, בשנית, לדחות את בירורה של תביעה זו לעתיד.

20. בהחלטה נוספת, מיום 24.4.14, בית המשפט דחה אף בקשה חוזרת זו, בקובעו, שוב, כדלקמן:

"אין מקום לדחייה נוספת של שלב שמיעת הראיות בתביעת ההטרדה. בהליך זה, הנמשך מספר שנים, ניתנו לתובעת, שוב ושוב, אורכות רבות ומגוונות, הן ביחס להגשה ותיקון של כתבי טענות, הן ביחס להגשת חוות דעת מקצועיות, הן ביחס לדחיית מועדי דיון (לרבות ישיבות הוכחות), והן בכל הנוגע להגמשה, חוזרת ונשנית, של כללי הדיון המקובלים בהליך משפטי. זאת, מתוך התחשבות בקשייהם הכספיים והאישיים של המבקשים ובאופייה הרגיש של תביעה מסוג זה.

אף הפסקת הייצוג למבקשים על ידי ב"כ האחרון, אירעה כבר במחצית הראשונה של חודש מרץ, ובעקבות זאת אף בוטלו שני מועדי הוכחות קודמים בתיק, בראשית חודש אפריל. בית המשפט הבהיר במספר החלטות בעניין זה, לרבות בהחלטה מפורטת בדיון האחרון ביום 8.4.14, כי מועדי ההוכחות הקבועים לימים 29-30.4.14 עומדים על כנם וכי על המבקשים להיערך בהתאם.

כן הובהר על ידי בית המשפט בהחלטתו זו, כי אין מקום, בשלב המתקדם בו מצוי ההליך, למחוק את תביעת ההטרדה, וכי בהעדר הסדר פשרה לגביה, יש לבררה לגופה. יש לזכור כי לתביעת ההטרדה, על אופייה הרגיש, שני צדדים, וכי אף זמנו של בית המשפט אינו הפקר, ובהעדר הסדר פשרה בהליכים שבכותרת, הגיעה העת להביא פרשה זו לכדי הכרעה וסיום.

משכך מועדי ההוכחות הקבועים בתיק עומדים על כנם ... בית המשפט מוכן להקדיש פרק זמן של כמחצית השעה, בפתח הדיון... לשם ניסיון סיוע אחרון לצדדים להגיע להסדר כולל בהליכים שבכותרת".

21. ביום 28.4.14, יום לפני דיון ההוכחות הקבוע, הגישה המבקשת בקשה נוספת לבית המשפט, ובה, בשלישית, ביקשה למחוק את תביעת ההטרדה נוכח קשייה הכספיים והאישיים וכן ביקשה לפטור אותה מהתייצבות לדיון למחרת היום.

22. לאחר עיון בתגובת המשיב לבקשה זו (אשר הוגשה בתוך מספר שעות בהתאם להחלטת בית המשפט), ניתנה החלטת בית המשפט לפיה למבקשת תהא זכות להשיב לתגובה בדיון הקבוע. היינו, בית המשפט לא ביטל את הדיון ולא שחרר את המבקשת מהתייצבות אליו.

23. והנה - למרות החלטותיו החוזרות הנ"ל של בית המשפט, בהן הובהר על ידי בית המשפט שוב ושוב, כי מועדי ההוכחות בתביעת ההטרדה עומדים על כנם, למרות מורת הרוח שביטא בית המשפט מאי התייצבותה של המבקשת לדיון ההוכחות הקודם ביום 8.4.14, ולמרות מספר החלטות בהן, כמפורט לעיל, בית המשפט דחה את בקשותיה החוזרות של המבקשת למחיקת תביעת ההטרדה תוך הבהרה, כי יש לברר תביעה זו לגופה ללא דיחוי נוסף – למרות כל אלה – לא התייצבו המבקשת, או מי מטעמה, לדיון ההוכחות ביום 29.4.14.

24. הדיון ביום 29.4.14 היה קבוע לשעה 10:00. כעולה מפרוטוקול הדיון (עמ' 180 ש' 15), בית המשפט המתין עד לשעה 10:40 בטרם פתח את הדיון, אך לשווא. לאחר שמיעת טיעון מצד ב"כ הנתבע, ובחלוף כחצי שעה נוספת, ניתן פסק הדין אשר ביטולו מבוקש כיום בגדר הבקשה הנוכחית.

25. בפסק הדין סקר בית המשפט את השתלשלות העניינים בהליך זה, ובפרט את החלטותיו העיקריות האחרונות, אשר נסקרו אף לעיל, בקובעו, בין היתר, כדלקמן (עמ' 183-184 לפרוטוקול):

"הדברים צוינו בפירוט לעיל, מכיוון שמדובר בחוליה נוספת שמשקפת את אורך הרוח מצד בית המשפט כלפי התובעת, בהתחשב באופייה הרגיש של התביעה ובקשייה האישיים. צר לי, כי התובעת לא מצאה לנכון לנקוט ביחס מקביל כלפי ההלך שבו נקטה היא עצמה, כלפי בית המשפט וכלפי הצד שכנגד. עם כל ההבנה לקשיים אישיים של בעלי דין, תביעות שמוגשות צריכות להיות מנוהלות ואין אפשרות למשוך את ההליך המוגש ללא גבול ומעבר לכל סבירות.

מכיוון שהתובעת לא התייצבה, יש להכריע ראשית בבקשתה למחיקת התביעה. הואיל והתובעת לא טרחה להתייצב ולנצל את זכותה להשיב לתגובה, ניתנת הכרעה זו על יסוד הבקשה והתגובה בלבד, וכן בהתחשב במצב הדברים הכולל בתיק.

ראשית, וכאמור לעיל, בית המשפט כבר הכריע בבקשות קודמות של התובעת מן הזמן האחרון, בהחלטות שצוינו לעיל. מכאן שלמעשה, מדובר בבקשה לעיון חוזר. בקשה כזו הינה אפשרית באופן עקרוני, אך בהתאם להלכה הפסוקה, יש צורך להציג לפני בית המשפט שינוי ממשי כלשהו של הנסיבות הנדונות או של המצב המשפטי.

במקרה דנן, התובעת למעשה חזרה על אותן טענות בדיוק שכבר העלתה בבקשותיה הקודמות, שנדחו. היא טענה לקריסה כלכלית ואישית ולחוסר יכולת לממן ייצוג משפטי. בית המשפט לקח בחשבון טענות אלה ובכל זאת מצא לנכון, מהטעמים אשר פורטו באותן החלטות, שלא לקבל את הבקשות.

מעבר לכך, המבקשת לא תמכה את בקשתה הנוכחית, ולמעשה אף את בקשותיה הקודמות, בתצהיר ואף לא במסמכים רפואיים כלשהם אשר יש בהם כדי לאשש מניעה ממשית רפואית מניהול ההליך עקב מצבה הנפשי של התובעת.

משכך, אין מקום להיעתר לבקשה. הנתבע זכאי לסיום ההליך בהכרעה, לאחר מספר שנים שהליך זה כבר מתנהל. הוא זכאי שלא להיות חשוף לעננת הספק המרחפת מעליו מאז הוגש ההליך ולכך שהטענות תתבררנה לגופן או תדחנה. משמעות הפסקת התובענה כעת ... הינה, כי העננה הנ"ל תמשיך לרחף מעל לראשו של הנתבע, אשר יהיה חשוף לחידוש ההליך, ייתכן במתכונת משופרת, ייתכן תוך עריכת מקצה שיפורים, ואין לכך כל הצדקה.

לסיכום, הבקשה למחיקת התביעה נדחית".

26. לאחר דבריו הנ"ל, דחה בית המשפט את תביעת ההטרדה, בהעדר התייצבות ונוכח אי קיום ההליך על ידי המבקשת, כדלקמן (עמ' 184-185 לפרוטוקול):

"בהתייחס לתביעה עצמה, התובעת לא התייצבה לדיון וכבר בשל כך ובהתאם לתקנה 157(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, בית המשפט רשאי לדחות את תביעתה.

מעבר לכך, ומכיוון שבהחלטות בית המשפט הקודמות נדחו בקשות התובעת למשיכת ההליך, שהינן למעשה, כאמור, בקשות להפסקה התובענה, ובהתאם לתקנה 154(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בית המשפט לדחות את התובענה אף מטעם זה.

אכן מדובר בסמכות שברשות לפי כל אחת משתי התקנות הנ"ל ובדיון הקודם בית המשפט בחר שלא להפעיל סמכות רשות זו והתייחס לכך מפורש בהחלטתו ... בית המשפט הבהיר אז, כי הוא סבור, שיש לברר את ההליכים לגופם, הן בתביעות הכספיות והן בתביעת ההטרדה.

ואולם, כיום, לאחר שניתנה הזדמנות נוספת לתובעת, אך היא לא התייצבה לדיון, כשם שלא התייצבה לדיון הקודם, יש מקום להפעיל את סמכות בית המשפט בהתאם לתקנות הנ"ל.

מאחר שהדיון היום קבוע בתביעת ההטרדה בלבד, פסק הדין ניתן בתביעה זו בלבד, למרות שההליך מתברר במאוחד עם התביעות הכספיות.

לפיכך אני פוסקת, כי תביעת ההטרדה המינית בהליך ת"א 23481-03-10 נדחית בזה.

התובעת תישא בהוצאות הנתבע בגין הליך זה בסך כולל של 15,000 ש"ח".

27. יומיים לאחר מתן פסק הדין, ביום 1.5.14, הגישה המבקשת את בקשתה הנוכחית לביטול פסק הדין. בבקשה זו מלינה המבקשת על כך, שעל אף שהוגשה מטעמה בבוקר הדיון (29.4.14), במזכירות בית המשפט, בקשה לביטול הדיון, בצירוף אישור רפואי, היא לא הובאה לפני בית המשפט קודם לקיום הדיון ומתן פסק הדין.

כן חזרה המבקשת, פעם נוספת, על בקשתה למחיקת ההליך נוכח קשייה הכספיים והאישיים, אשר אינם מאפשרים לה, כיום, לממן ייצוג משפטי הולם ולעמוד בניהולו של ההליך. המבקשת הבהירה שוב, כי מבקשת לשמור את זכותה לחידוש ההליך בעתיד.

המשיב, בתגובה מטעמו לבקשה, התנגד לה מכל וכל. המבקשת הגישה תשובה לתגובתו.

ב. דיון והכרעה

28. לבקשה הנוכחית, כמו גם לבקשות הקודמות שנסקרו לעיל, לא צורף תצהיר מטעם המבקשת, או מטעם גורם אחר כלשהו, לתמיכה בעובדות הנטענות בה. כבר מטעם זה, ועל פי הדין, יש לדחותה. עם זאת מובהר, כי חסרון זה, הניתן לריפוי, לא הוא שעומד בעוכרי הבקשה.

ב1. המסגרת הנורמטיבית לבחינת הבקשה

29. נקודת המוצא לדיון והכרעה הינה המסגרת הנורמטיבית לבחינת בקשה לביטול פסק דין. בהתאם להלכה הפסוקה המושרשת בעניין, שניים הם השיקולים המנחים את בית המשפט בבואו לבחון בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות.

השיקול הראשון נוגע לסיבת אי התייצבותו של בעל הדין לדיון, היינו האם מדובר בסיבה מוצדקת או אף בתקלה של היסח הדעת או רשלנות, או שמא בהתעלמות מדעת של בעל הדין מן ההליך השיפוטי ומהחלטות בית המשפט. במקרים מהסוג הראשון תגבר נטיית בית המשפט לבטל את פסק הדין (ראה למשל: ע"א חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ ([פורסם בנבו], 2.2.2009).

השיקול השני, שככלל נודעת לו חשיבות רבה יותר והינו השיקול הדומיננטי, נוגע לסיכויי התביעה, או ההגנה, של בעל הדין שנעדר מן הדיון והמבקש את ביטול פסק הדין, היינו לטעם בביטול פסק הדין. בעניין מבחן התועלת מביטול פסק הדין נקבע ברע"א מרגוליס נ' גנץ ([פורסם בנבו] 10.8.2010) כדלקמן:

"... אם לא תצמח למבקש תועלת מן הביטול אין כל טעם להורות כן רק על מנת שלאחר קיום הדיון בתיק במעמד הצדדים ושמיעת המבקש יצא תחת ידו ל בית המשפט אותו פסק הדין עצמו..".

בראי מסגרת נורמטיבית זו, תבחן ותוכרע להלן הבקשה דנן.

ב2. הסיבה לאי ההתייצבות

30. מהבקשה עולה, כי לטענת המבקשת היא לא התייצבה לדיון ההוכחות ביום 29.4.14 עקב מניעה רפואית הנלמדת מן האישור הרפואי שצורף לבקשתה מבוקר הדיון.

31. בעניין זה מובהר, ראשית, כעולה מעיון בפסק הדין עצמו, וכפי שאף הובהר בהחלטתי מיום 1.5.14, כי בקשת המבקשת מבוקר דיון ההוכחות ביום 29.4.14, בו ניתן פסק הדין, אכן לא הגיעה לפני עובר לדיון, וזאת ככל הנראה עקב תקלה במזכירות בית המשפט.

עם זאת, כמפורט להלן, איני סבורה, כי יש בעובדה זו, כשלעצמה, כדי להצדיק את ביטול פסק הדין.

32. בקשה זו מבוקר הדיון נושאת את הכותרת "תשובה לבקשה למחיקת התביעה מיום 28.4.14" והינה, למעשה, תשובה לתגובה לבקשה שהגישה המבקשת יום קודם לכן. ואולם, בהחלטת בית המשפט ערב הדיון נקבע, כאמור בסעיף 22 לעיל, כי למבקשת תהא זכות להשיב לתגובה בדיון הקבוע. כלומר, למבקשת היה ברור מהחלטה זו (אשר אישור על מסירתה לידיה הוצג לפני בית המשפט בדיון), כי הדיון נותר על כנו וממילא, כי עליה להתייצב לדיון זה, שם תנתן לה הזכות להשיב לתגובה, כדרישת התקנות.

למרות זאת, המבקשת, פעם נוספת, עשתה דין לעצמה, הגישה תשובה לתגובה בכתב, ופטרה עצמה מהתייצבות לדיון, על אף שהיה ברור שהדיון לא בוטל והיא לא שוחררה ממנו על ידי בית המשפט.

33. אף האישור הרפואי עצמו אשר צורף לבקשה זו מבוקר הדיון, אין בו כדי להועיל למבקשת, אף לא בדיעבד כיום. בפתח הבקשה המבקשת אמנם ציינה "מצורפים אישורים על אי יכולת הגעתי לדיון בשל מצבי השביר. לצערי אין זה בשליטתי".

34. ואולם, אמירה זו, לא רק שלא גובתה בתצהיר, אלא שאף אינה נתמכת באישור הרפואי אשר צורף לבקשה. עיון במסמך הרפואי אשר צורף לבקשה מלמד, כי מדובר באישור מחלה של רופא משפחה ממוקד החרום של מכבי שירותי בריאות מיום 28.4.14. מדובר באישור אשר אינו מופנה לבית המשפט ואינו כולל קביעה רפואית כי המבקשת אינה מסוגלת להתייצב לדיון בבית המשפט.

מדובר באישור מחלה סטנדרטי, שכאמור אינו מופנה לבית המשפט וספק בעיני אם הרופא אשר חתום עליו היה ער כלל לקיומו של הדיון המשפטי, אשר כל שנאמר בו הוא כי המבקשת אינה מסוגלת לעבוד בין התאריכים 28-30.4.14.

באשר לבעיה הרפואית עצמה צויין במסמך זה, באופן לאקוני, כי האבחנה מתועדת במסמכים הרפואיים, שלא צורפו, וכי המבקשת סובלת מחרדה (ANXIETY DIS UNS) וכאב ראש (HEADACHE). בית המשפט איננו, כמובן, בעל הכשירות הרפואית להסיק מאמירה כללית זו, כי המבקשת לא הייתה כשירה מבחינה רפואית להתייצב לדיון בבית המשפט.

במאמר מוסגר יצויין, כי לו אכן מדובר היה במניעה ממשית מהתייצבות לדיון, המבקשת יכולה הייתה להגן על פרטיותה הרפואית ולהגיש, לעיני בית המשפט בלבד, תעודה רפואית כדין, וזאת מאת רופא מקצועי המטפל בה, תוך אמירה רפואית מקצועית מפורשת, כי היא אינה מסוגלת להתייצב לדיון מטעמים כאלה או אחרים. הדבר לא נעשה, ומכל מקום, באישור הרפואי הנ"ל לא די כדי להצדיק אי התייצבות, חוזרת לדיון.

בעניין זה יוער עוד, כי המבקשת הרי הגישה במועד הנ"ל אותו נושא האישור הרפואי, יום קודם לדיון ההוכחות, את בקשתה למחיקת ההליך. בבקשה זו היא לא ציינה דבר באשר למגבלה רפואית קיימת אשר אינה מאפשרת לה להתייצב לדיון למחרת היום, ומגבלה זו צצה רק לאחר שבית המשפט הבהיר, בהחלטה מאוחרת יותר ערב הדיון, כי דיון ההוכחות נותר על כנו.

ודוק: אני לוקחת בחשבון, כי המבקשת אכן הייתה, מן הסתם, כמו בעלי דין רבים, שרויה במתח לקראת דיון ההוכחות. ואולם, כאמור, האישור הרפואי הנ"ל אינו תומך בטענתה, כי לא הייתה מסוגלת, מבחינה רפואית, להתייצב לדיון.

בהקשר זה יודגש, כי אף לבקשתה הנוכחית של המבקשת, לביטול פסק הדין, לא צורפה תעודה רפואית או חוות דעת ממשית כלשהי, כך שהפגם בהמצאת אישור רפואי כדין לא רופא אף בדיעבד.

35. זאת ועוד: בעל דין המגיש בקשה לדחיית הדיון, אינו רשאי להניח, כי בקשתו, בהכרח, תענה, וכל עוד לא ניתנה החלטת בית משפט המבטלת את הדיון או משחררת אותו מהתייצבות אליו, עליו להתייצב לדיון בבית המשפט, שאם לא כן יהא חשוף להשלכות המשפטיות של אי התייצבותו.

בע"א 3725/04 מערוף דיבה נ' יוסף עדווין ([פורסם בנבו] 31.8.2006), נקבע בעניין זה על ידי כב' השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (סעיף 21 לפסק הדין):

"ברקע הדברים יש לזכור כי לבקשת המערער בוטל פסק דין שניתן נגדו עקב אי התייצבות. הכל חייבים בכיבוד זמנו של בית המשפט, אך מי שכבר בזבז זמן לריק וניתן נגדו פסק דין בהעדר, חייב בכך על אחת כמה וכמה. למעשה המערער ניסה להעמיד את בית המשפט בפני עובדה, שלושה ימים לפני ישיבת ההוכחות שנקבעה, כשהוא טוען וחוזר וטוען, בניסוחים אלו ואחרים: אני אינני מוכן למשפט ולכן חייב בית המשפט לדחותו.

אכן סדרי הדין אינם מיטת סדום אך אין הם הפקר... בעל-דין אינו זכאי לצאת מן ההנחה כי מועדים שנקבעו ידחו לבקשתו".

קביעה זו רלבנטית ביותר לנסיבות ההליך דנן. שהרי, כמפורט לעיל, בית המשפט הבליג, כחודש קודם למתן פסק הדין, על אי התייצבות המבקשת לדיון הוכחות קודם ולא נתן כנגדה פסק דין בתביעות הכספיות חרף אי ההתייצבות הבלתי מוצדק, ואף הבהיר, שוב ושוב, במהלך החודש שקדם לדיון ההוכחות בו ניתן פסק הדין, כי הדיון עומד על כנו וכי לא תהיה דחייה נוספת של בירור ההליך.

למרות מצב דברים ברור זה, נטלה לעצמה המבקשת את החירות שלא להתייצב לדיון על יסוד בקשת דחייה, שאינה כוללת טעם ממשי לאי התייצבותה, ואשר מכל מקום לא ניתנה בה החלטה המשחררת את המבקשת מהתייצבות לדיון.

ודוק: תקלת המזכירות אשר נזכרה לעיל ואשר בגינה לא הובאה הבקשה לפני עובר לדיון, אין בה כדי להועיל למבקשת. כל עוד לא ניתנה החלטה בבקשתה, היה עליה להתייצב לדיון, ולו על מנת להציג לבית המשפט את בקשתה שלא הגיעה לפניו ולשמוע את החלטתו בבקשה זו.

36. אכן, במקרים חריגים, ייתכנו מצבים בהם המניעה מהתייצבות בעל הדין לדיון הינה כה פתאומית ומשמעותית עד כדי חוסר יכולת מובהק מהתייצבות לדיון, וזאת בין אם ניתנה החלטת בית משפט לדחיית הדיון ובין אם לאו, ולעתים אף מבלי שהיה לבעל הדין סיפק להגיש בקשת דחייה כלל. כך, למשל במקרה של תאונת דרכים חו"ח או התפתחות רפואית קריטית אחרת, שאירעו ברגע האחרון לפני הדיון בבית המשפט.

ואולם, במקרים חריגים אלו, יש לצפות, כי תוגש לבית המשפט, גם אם בדיעבד, בתמיכה לבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות, תעודה רפואית, מתאימה ומספקת, ממנה יילמדו, באופן חד משמעי, הן מצב החירום הרפואי והן העובדה כי מצב זה לא אפשר את התייצבותו של בעל הדין, או העד, לדיון בבית המשפט.

כאמור לעיל, במקרה דנן הדבר לא נעשה ובקשת הביטול או התשובה לתגובה מטעם המבקשת אינן נתמכות באסמכתא רפואית כלשהי המלמדת, ולו בדיעבד, על מגבלה רפואית של המבקשת מלהתייצב לדיון הנ"ל.

משכך, מסקנתי לסיכום חלק זה בהחלטה הינה, כי לא הוכח לפני טעם מוצדק לאי התייצבותה של המבקשת לדיון ביום 29.4.14 וכי מדובר בהתעלמות, חוזרת, מדעת של המבקשת מן ההליך השיפוטי. המבקשת בחרה להעמיד את בית המשפט ואת בעל הדין שכנגד בפני עובדה מוגמרת בניסיון לכפות, שוב, את ביטול הדיון. התנהלות זו אינה מצדיקה את ביטול פסק הדין בכל הנוגע לשיקול הראשון הנלקח בחשבון על ידי בית המשפט בבחינת בקשה לביטול פסק דין.

להלן ייבחן השיקול השני.

ב3. האם יש טעם בביטול פסק הדין ?

37. מעבר לטעמים הנ"ל הנוגעים למחדלה של המבקשת באי ההתייצבות לדיון, ומהטעמים אשר יפורטו להלן, אני סבורה, כי אף לגופם של דברים אין הצדקה וטעם לביטולו של פסק הדין.

38. המבקשת הבהירה שוב ושוב בבקשותיה האחרונות, אשר נסקרו בפירוט לעיל, כי היא אינה מעוניינת כיום בבירור תביעת ההטרדה לגופה, אלא מבקשת למחוק את התביעה ולהפסיק את בירורה, תוך שמירת האפשרות המשפטית לחדש את בירורה במועד כלשהו בעתיד, לכשיתחזקו מצבה הכספי והאישי. אף לבקשתה הנוכחית לביטול פסק הדין, שבה המבקשת וצירפה את בקשתה מבוקר הדיון, בה ביקשה למחוק את התביעה עקב מצבה הקשה.

39. ואולם, כמפורט לעיל, בית המשפט כבר הכריע, מספר פעמים, בבקשה זו של המבקשת למחיקת ההליך או להפסקת בירורו בשלב הנוכחי, ודחה בקשה זו לגופה, מהטעמים אשר פורטו באותן החלטות, אשר עיקריהם צוטטו לעיל. בית המשפט הבהיר באותן החלטות, כי הוא שקל אף את טענות המבקשת בדבר מצבה האישי והכספי, אך בנסיבות הנדונות, אין מקום לדחיה נוספת של בירור ההליך ובוודאי שאין מקום למחיקתו, לאחר שהתנהל במשך מספר שנים, תוך הותרת האפשרות לחדשו בעתיד הלא ידוע. כמפורט לעיל, בית המשפט אף הבהיר, כי יש לקחת בחשבון את רגישות ההליך לשני הצדדים ואת הצורך להביאו לכלל סיום והכרעה ללא דיחוי נוסף.

40. משכך, והואיל והמבקשת ממשיכה וטוענת, כי מצבה הכספי, האישי והבריאותי אינם מאפשרים לה לברר את ההליך כיום, ונוכח עמדתו הנ"ל של בית המשפט, אשר לא השתנתה באשר לא הונח לפני כל טעם ממשי המצדיק את שינוייה, הרי שאין כל טעם לבטל את פסק הדין רק על מנת ליתן בהמשך פסק דין נוסף בדבר דחיית התובענה נוכח אי שיתוף פעולה בבירורה בפועל מצד המבקשת – התובעת.

ב4. היבט זכות הגישה לערכאות

41. בנוסף לשיקולים שנבחנו לעיל, בהתאם להלכה הפסוקה בדבר מסגרת השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבחינת בקשה לביטול פסק דין, קיים שיקול נוסף, המהווה מעין "שיקול על", הרלבנטי, בין היתר, לבחינת בקשה לביטול פסק דין.

שיקול זה נוגע לזכות הגישה לערכאות ובירור ההליך לגופו, זכות אשר נוכח פסק הדין שניתן בהעדר בעל הדין מבקש הביטול, נשללת מאותו בעל דין.

בעניין זה נקבע ברע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן ([פורסם בנבו], 22.5.2012, להלן: "עניין חלה") על ידי כב' השופט זילברטל (סעיף 11 להחלטה), כדלקמן:

"לצד שיקולים מנחים אלה, שהאיזון הפנימי ביניהם הוסבר לעיל, קיים שיקול נוסף, מעין שיקול על, שיש להביאו בחשבון בעת שנבחנת בקשה לביטול פסק דין והוא זכות הגישה לערכאות, אשר נמנעת מאותו בעלי דין שפסק הדין ניתן בהעדרו ...

ברי, כי זו אינה זכות מוחלטת ויש לאזנה, בין היתר, אל מול האינטרס הציבורי. כדברי השופט (כתארו אז) א' גרוניס: "בדברנו על אינטרס הציבור מכוונים אנו לאינטרס הציבורי-מערכתי בניהול תכליתי ויעיל של מערכת המשפט" (רע"א 9686/09 נאות אואזיסב מלונות בע"מ נ' זיסר [פורסם בנבו], 21.2.2010) פסקה 6).

מכאן שבבואנו לבחון בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות (או בהעדר הגנה) עלינו לאזן בין השיקולים והאינטרסים האמורים על רקע מכלול נסיבות המקרה ולהבטיח, כי הסנקציה של מתפ פסק דין במעמד צד היא מידתית בנסיבות העניין ושלא ראוי היה להפעיל סנקציה אחרת – פחותה בחומרתה- כגון השתת הוצאות ... ".

באשר ליישום עריכתו של אותו איזון נדרש בין זכות הגישה לערכאות לבין האינטרס הציבורי, נקבע בעניין חלה כדלקמן (סעיף 13 להחלטה):

"מערכת המשפט העמוסה לעייפה אינה יכולה לגלות סובלנות ואורך רוח כלפי התנהלות מזלזלת ומניפולטיבית מצד בעלי דין. "יומו" של חלה בבית המשפט ניתן לו אך הוא בחר, מסיבות השמורות עימו, שלא לנצלו. אין הוא זכאי שתנתן לו הזדמנות נוספת, שהאפשרות לקבלה שמורה לאותם מקרים בהם הייתה סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות ... אין להשלים עם התנהגות המסכלת ביודעין ובעזות מצח את האפשרות לקיים הליך משפטי תקין. בענייננו מדובר במקרה מובהק של "התעלמות מדעת" מההליך מצד בעל דין. אכן הסנקציה שננקטה כלפי חלה אינה קלה. יתכן שהדבר יגרום לו לפגיעה כלכלית ממשית. אלא שכל זאת היה אמור להיות ברור לחלה בטרם החליט שאין הוא מתייצב בבית המשפט.

...

בית המשפט הוא נאמן של הציבור. הוא מצווה להבטיח שהדיונים יתקיימו במועדם וכסדרם, ושזמנו של הציבור, הוא המשאב המצומצם המופקד בידי בית המשפט, לא יהא הפקר. אם ינהגו בתי המשפט בסלחנות כלפי בעלי דין המבזים את החלטותיהם וגורמים לבזבוז הזמן השיפוטי, תהא בכך פגיעה לא רק ביריביהם של אותם בעלי דין, אלא, בעיקר, במערכת המשפט כולה. מתן הזדמנות נוספת לחלה פירושה שבעל דין אחר, שעניינו יכול להיות דוחק, יישמע במועד רחוק יותר. בעבר כבר נפסק כי: "שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה (רע"א 83/01 וייס נ' מרדכי פ"ד נה(3) 730, 732 (2001))."

42. אני סבורה, כי עריכת האיזון הנ"ל תוך יישומו על נסיבות המקרה דנן, מביאה למסקנה, כי בהליך זה, לכל אורכו, המבקשת קיבלה את יומה בבית המשפט וכי כיום, מעבר להעדר הצדקה לביטול פסק הדין מהטעמים שנדונו לעיל, אין הצדקה לביטולו של פסק הדין אף בראי שיקול העל של זכות הגישה לערכאות.

בהקשר זה אציין, כי לטעמי, בבחינת השאלה האם יומו של בעל דין בבית המשפט ניתן לו והאם זכות הגישה לערכאות התקיימה בעניינו, על בית המשפט לשאול את עצמו, האם בנסיבות המקרה שעל הפרק, קיבל בעל הדין אפשרות ממשית לנהל את ההליך המשפטי הנדון.

אני סבורה, כי בעניין זה, ומעבר לכללי הדיון והפרוצדורה הכלליים הקבועים בדין, על בית המשפט לבחון האם עד למתן פסק הדין בהעדר התייצבות, ההליך התנהל באופן שהיה מובן וברור לבעל הדין, וזאת הן באשר להחלטות בכתב שניתנו במסגרתו והן באשר לדיונים עצמם שהתקיימו במעמד בעלי הדין.

כמובן, שמתן אפשרות ממשית לניהולו של הליך על ידי בעל דין, אין משמעותו, כי בית המשפט יאפשר כי ההליך יתנהל בקצב אישי סובייקטיבי המתאים לבעל דין כזה או אחר. כאמור, זכות הגישה לערכאות אינה מוחלטת ויש ליצוק לתוכה תוכן סביר בכל הנוגע ללוח הזמנים לניהול ההליך, הגשת כתבי טענות, קיום דיונים וכו'.

יש לזכור בעניין זה, כי זמנו של בית המשפט המוקדש לקיום הליכים משפטיים הינו משאב ציבורי יקר ערך, והינו, למעשה, זמנו של כלל ציבור המתדיינים המקבל שירותיו מבית המשפט ולא של בית המשפט עצמו. הדברים נכונים שבעתים בתקופה בה אנו מצויים, בה העומס על כתפי בית המשפט הינו גדול מאד ובעלי דין נאלצים לא אחת להמתין פרקי זמן משמעותיים עד לבירור עניינם.

43. כפי שהובהר לעיל, במקרה דנן, לכל אורכו של הליך זה, הן בתביעת ההטרדה והן בתביעות הכספיות, בית המשפט גילה כלפי המבקשת ובעלי הדין הקשורים אליה אורך רוח רב וגישה מקילה וסלחנית בכל הנוגע למתן אורכות רבות להגשת כתבי טענות ותיקונם, קבלת כתבי טענות שהוגשו באיחור, דחיית מועדי דיונים (כולל ישיבות הוכחות), התחשבות בחילופי הייצוג של המבקשת וכו'. כל זאת, מתוך התחשבות בקשייה הכספיים והאישיים של המבקשת וברגישותו המיוחדת של ההליך בתביעת ההטרדה ועל מנת לאפשר את בירורו של ההליך לגופו.

יש לזכור עוד, כי עד לאחרונה, המבקשת אף הייתה מיוצגת בהליך זה על ידי עורך דין, לרבות על ידי עורך דין מהסיוע המשפטי, אשר ייצג אותה מראשית ההליך ואשר על שירותיו בחרה, מטעמיה, לוותר, למרות קשייה הכספיים, ולקבל ייצוג משפטי חלופי, פרטי.

משכך אני סבורה, כי ניתן לומר בלב שלם, כי בהליך דנן, עובר למתן פסק הדין אשר ביטולו מבוקש כיום, המבקשת קיבלה בהחלט את יומה בבית המשפט וניתנה לה אפשרות ממשית ואמיתית למצות את תביעת ההטרדה שהגישה בהליך דנן. צר לי, כי היא לא השכילה לנצלה.

ג. סיכום

44. מהטעמים אשר פורטו לעיל, על משקלם המצטבר, אני סבורה, כי לא מתקיימים במקרה דנן הטעמים המצדיקים את ביטולו של פסק הדין.

לפיכך, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג תשרי תשע"ה, 17 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.