לפניי תביעה לפיצוי בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

1. התובע, יליד 1983, בהתאם לנטען נפצע בתאונת דרכים ביום 28.02.2009. התובע נהג ברכב ביחד עם בת זוגו הגב' אינגה וייסמן, כשלפתע רכב אחר התנגש בהם בעוצמה רבה. התובע הובהל ממקום התאונה לבית החולים "תל השומר" ואובחן כסובל משבר בפטישון המדיאלי ושבר בקרסול ימין. התובע אושפז ונותח לקיבוע השברים ושוחרר מבית החולים ביום 03.03.2009.
2. בהתאם לחוות דעת המומחים הרפואיים שמונו על ידי בית המשפט, נקבעו לתובע כתוצאה מהתאונה נכויות כדלקמן:- ד"ר עמרמי ברוך, העריך את נכותו האורתופדית של התובע ב- 10% בגין הגבלה בטווח הקרסול לפי תקנה 48(3)א לקובץ תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") וקבע לו נכויות זמניות בשיעור של 100% עד ליום 31.05.2009, בשיעור של 50% עד ליום 01.09.2009 ובשיעור של 20% עד ליום 02.11.2009. ד"ר עמרמי חיווה דעתו כי ייתכן שהתובע יזדקק לטיפול בתרופות ולשימוש במדרסים.

בהתאם לחוות דעת ד"ר גונן, פסיכיאטר, כתוצאה מהתאונה נגרמה לתובע נכות בשיעור של 12% בגין הפרעה פוסט טראומתית, לפי סעיפים 34ב וסעיף 34ג לתקנות. בהתאם לחוות הדעת, זקוק התובע לטיפול נפשי למשך של 6-12 חודשים.

בהתאם לחוות דעת ד"ר קוריצקי, נוירולוג, נקבעה לתובע נכות בשיעור של 5% לפי סעיפים 34א' ו- ב' (מותאם) לתקנות, זאת בעקבות תלונות על כאבי ראש.

סך נכותו הרפואית של התובע, לפיכך, הינה בשיעור של 25%.

1. הנתבעת הודתה בחבות, לפיכך הצדדים חלוקים בשאלת נכותו התפקודית של התובע ובשאלת נזקיו כתוצאה מהתאונה.

חוות דעת המומחים:

1. התובע, כאמור, נפגע בקרסול ימין ועבר ניתוח קיבוע. הגבס הוסר כעבור 6 שבועות והתובע עבר טיפול פיזיותרפי. התובע התלונן גם על כאבים בברך ימין, מיפוי עצמות הדגים קליטה בקרסול ימין ובברך ימין. ביום 13.10.2009 כתוצאה מלחץ הוצא בורג מהקרסול. עולה כי השבר בפטישון אשר קובע נמצא מחובר היטב. עיקר תלונות התובע כוונו לכאבי קרסול עם קושי בהליכה ובדריכה. צילומי פרקי יד ימין נמצאו תקינים וכן C.T עמ"ש מותני נמצא תקין. מומחה בית המשפט קבע בבדיקה כי לתובע תפקוד מלא בגב תחתון, ללא חסר נוירולוגי וכן תפקוד מלא בברך ימין ובפרק יד ימין. בחוות הדעת צויין, כי מבחינה נוירולוגית אין עדות לנזק וכי רוב תלונות התובע הן בתחום התסמונת הפוסט חבלתית, לרבות הפרעות שינה, קשיי ריכוז וזיכרון בעת שאין עדות לפגיעה מוחית ישירה וגם לא סימני פגיעה במערכת וסטיבולרית העשויים להעיד על הפרעה בשיווי משקל. לסיכום, נמצאה רק הגבלה בטווח קרסול ימין ולכן נקבעה לתובע נכות בגין הפגיעה בקרסול ימין בשיעור 10% לפי סעיף דומה 48(3)א לתקנות.
2. ד"ר גונן בחוות דעתו התייחס לתלונותיו של התובע שתיאר פלאשבקים, זיכרונות מהתאונה, חלומות, חשש מנהיגה, רגישות לרעש, מצב רוח בלתי יציב והפרעות שינה. בבדיקה צוין כי ההופעה והמודעות תקינים, החשיבה ורמת הארגון תקינה. נמצא אפקט מצומצם עם גוון דכאוני וחרדתי, ליקוי בזיכרון לטווח המיידי ולטווח הקצר, רמת הריכוז נמצאה תקינה. עוד צוין "הנבדק שיתף פעולה אך היה זהיר ומחושב במהלך הבדיקה, לא זכר אם החליף בית ספר יסודי, אם למד בחטיבת ביניים, מהו תאריך התאונה וכללית התרשמתי מליקוי מסוים במהימנותו." לפיכך, נקבע כי שחזורי התאונה והסימפטומים שתוארו על ידי התובע הינם טיפוסיים להפרעת דחק פוסט-טראומתית PTSD. בגין הפרעה זו קבע המומחה כי לתובע "נכות נפשית (רפואית ותפקודית) בגין ההפרעה" בשיעור של 12%. עוד קבע המומחה כי המגבלות התפקודיות אינן פסיכיאטריות בכל הנוגע לתחום ההידראוליקה והפנה לכך כי בשבעת החודשים עובר לבדיקה עסק התובע בעבודה הקשורה לנהיגה. נוכח תלונות של כאבי ראש וסחרחורות והעובדה כי הינם סימפטומים המאפיינים מצב שלאחר חבלת ראש המליץ ד"ר גונן להפנות התובע לבדיקת נוירולוג לשם בחינת אפשרות לקיומה של נכות בתחום.
3. ד"ר קוריצקי אשר בדק את התובע, קבע כי מבחינה נוירולוגית אין עדות לנזק עצבי. רוב התלונות הן בתחום התסמונת הפוסט חבלתית. שכן, אין עדות לפגיעה מוחית ישירה. כמו כן, לא נמצאו סימני פגיעה שיכולים להעיד על הפרעה בשיווי המשקל. המומחה בחוות הדעת הוסיף "היה ניסיון מסוים להאדרת הסימפטומים בבדיקה." לפיכך, קבע כי נכותו של התובע בתחום הנוירולוגי הינה בשיעור של 5% נוכח התלונות על כאבי הראש.
4. התובע בתצהיר עדותו הראשית פירט באריכות את הבדיקות והטיפולים שעבר מאז התאונה ועד היום. עיקר התלונות התמקדו בטיפולים האורתופדיים נוכח הפגיעה בקרסול, לרבות התייחסות לכאבי הראש והסחרחורות. התובע הצהיר כי בעקבות התאונה וכתוצאה ישירה ממנה נאלץ לעבור "שורה ארוכה ביותר של טיפולים רפואיים אינטנסיביים, זריקות לדילול דם, טיפולי פיזיותרפיה, טיפולי הידרותרפיה, אביזרים אורתופדיים, טיפולים פסיכולוגים ופסיכיאטריים, טיפולים במרפאות מומחים, תרופות נגד כאבי ראש, משככי כאבים כלליים, תרופות הרגעה ושינה ותרופות אנטי דיכאוניות (ציפרלקס, אלטרול) שגרמו לי, בין היתר, לעייפות יתר ויובש בפה." (סעיף 25 לתצהיר התובע).

התובע טען כי חרף כל הטיפולים הרבים שעבר עודנו סובל מכאבים עזים והגבלות תנועה קשות בקרסול, בברך, בגב ובפרק יד ימין. התובע טען כי כתוצאה מכך הוא מתקשה בהליכה, בדריכה, בעמידה ממושכת, בהרמת משאות וסובל מכאבי ראש חזקים ודחופים, סחרחורות, קשיי שינה ודיכאון.

לטענת התובע, עובר לתאונה תפקד היטב בבית ומחוצה לו ושימש טכנאי מכונות הידראוליות, הן בייצור והן בשירות, עבודה הכרוכה בין היתר בריתוך, צביעה והרמה של ציוד כבד, עבודה שהצריכה לטענתו מאמץ גופני מוגבר. לדבריו, התאונה הרסה את חייו ומאז לא חזר לעצמו והוא חווה ירידה משמעותית בתפקוד. התובע טוען כי כתוצאה מהתאונה פוטר ממקום עבודתו וזאת לאחר ששהה בתקופת מחלה של 11 חודשים. התובע טוען כי רק במרץ 2010 התחיל לעבוד כנהג משאית, אולם בשל מצבו הפיזי והנפשי והקושי בישיבה ממושכת, פוטר לאחר 3 חודשי עבודה בלבד. לדבריו, עבד 4 חודשים נוספים בתפקיד מנהל מוסך. לטענתו, בשל מצבו הקשה פוטר גם מעבודה זו. לאחר מכן, טוען התובע, כי עשה ניסיון להשתלב בחברת גינון וגם שם הועסק כנהג ופוטר בסופו של דבר. מיולי 2011 ועד נובמבר 2012 (מועד עריכת התצהיר) טען התובע כי הוא עובד כעוזר טכנאי, עבודה שאינה מצריכה מאמץ פיזי ומבוצעת בישיבה. בדיון ההוכחות ציין כי פוטר גם מעבודה זו. עוד, הוסיף וטען התובע בתצהירו כי במועד התאונה היה בתחילת דרכו המקצועית והתאונה קטעה את מסלול חייו. לטענתו, היה אמור להתחיל קורס הכנה לבגרות במתמטיקה אשר בשל מצבו הקשה לא עלה בידו להשלים.

1. בחקירתו הנגדית, התבקש התובע להתייחס למקום העבודה בו הוא עובד והבהיר כי אינו עובד ומקבל דמי אבטלה. משנדרש התובע לפרט את תקופות העבודה בהן לא עבד השיב כי אינו זוכר דבר. התובע התבקש לפרט לטיפולים הפסיכיאטריים שעבר, גם לעניין זה השיב כי אינו זוכר דבר. עם-זאת, התובע הבהיר כי חרף המלצתו של ד"ר גונן לטיפולים נפשיים, בשל היעדר יכולת כלכלית, לא פנה לקבלת טיפול והוסיף כי פנה לקבלת טיפול בקופת חולים אך בשל הצורך במימון חלקי לא ביצע את הטיפולים. בהמשך חקירתו הנגדית הבהיר כי החל טיפול פסיכיאטרי אולם נאלץ להפסיקו בשל הטיפול הנוירולוגי "לגבי הפסיכיאטרי, אני המשכתי המשך טיפולים, עד שנוירולוגית אמרה לי להפסיק עם הכדורים כי הם מתנגשים ביחד והמשכתי עם הכדורים הנוירולוגים." (עמוד 12 לפרוטוקול הדיון מיום 17.06.2013, שורות 17-18).
2. התובע, בוגר 12 שנות לימוד, ללא בגרות וללא הכשרה מקצועית, למעט קורס מכונאות וחשמלאות רכב. בא כוח התובע בסיכומיו טען כי התובע אינו מסוגל עוד לעבוד במקצועות בהם יש לו ידע וניסיון בתחום החשמלאות ומכונאות הרכב, עבודות המחייבות מצב פיזי ונפשי תקין לחלוטין ואף לא בשום עבודה אחרת המצריכה מאמץ פיזי ונפשי. לעניין זה, הפנה בא כוח התובע לכך שמאז התאונה ועד היום, למרות שהתובע עשה להקטנת נזקיו לרבות מאמצים לחזור למעגל העבודה, לא הצליח להשתלב ולהתמיד בעיסוקיו. לפיכך, נטען כי יש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על שיעור של 35% לכל הפחות.

הנתבעת, מנגד בסיכומיה, טענה כי לא הוכח קשר סיבתי בין החלפת מקומות העבודה במהלך השנים לבין התאונה. כמו כן, נטען כי התובע אינו עושה להקטנת נזקיו, לפחות באמצעות טיפול נפשי בהתאם להמלצת רופאיו. לטענת הנתבעת, בנסיבות אלו יש להעמיד את נכותו התפקודית על שיעור של 10% בלבד.

1. התובע כאמור מתלונן על בעיות אורתופדיות בתחומים בהם קבע מומחה בית המשפט כי התובע אינו סובל מהגבלה כלשהיא וכי לא נמצאה כל אינדיקציה הדמייתית לנכות או הגבלה פיזית בתחום. בהתאם לקביעת ד"ר עמרמי, פגיעתו ונכותו היחידה של התובע כתוצאה מהתאונה הינה בקרסול ימין עקב הגבלה בטווח התנועה ובטווח המפרק. התרשמתי כי התובע מאדיר פגיעותיו ותחלואיו, אשר לטענתו נגרמו לו כתוצאה מהתאונה, אולם לא נמצא להן כל ממצא אובייקטיבי ונקבע באופן פוזיטיבי כי אינו סובל מכל הגבלה בתחום. הצילומים והבדיקות שבוצעו לתובע נמצאו תקינות לחלוטין, הן באשר לפרק יד ימין, הן באשר לברך ימין והן באשר לתלונות לכאבי גב. אשר לתלונותיו בתחום הנוירולוגי קביעתו של ד"ר קוריצקי הייתה חד משמעית כי לתובע אין פגיעה נוירולוגית כלשהי בהיעדר עדות לנזק ולסימני פגיעה. הנכות שנקבעה על ידי ד"ר קוריצקי התבססה על תלונותיו של התובע לכאבי ראש בלבד. ד"ר קוריצקי התרשם גם הוא כי התובע ניסה להאדיר את נזקיו ואת הסימפטומים במהלך הבדיקה. גם ד"ר גונן בחוות דעתו התייחס לשאלת אמינותו של התובע וציין זאת בחוות הדעת. הגם שהעריך את נכותו הנפשית (הרפואית ותפקודית) במסגרת חוות הדעת, הבהיר כי המגבלות התפקודיות אינן פסיכיאטריות ואף הפנה לכך שהתובע עסק מאז התאונה בעבודות הקשורות בנהיגה.
2. גם אני התרשמתי כי התובע עוסק בהאדרת נזקיו תוך שהוא מפנה "אצבע מאשימה" לתאונת הדרכים, כזאת שהשפיעה באופן קיצוני על מהלך חייו ויכולותיו התפקודיות. נכותו האורתופדית של התובע בקרסול הינה נכות קטנה בעלת השלכה תפקודית למקצועות אשר יש לבצעם בהליכה או בעמידה ממושכת. גם נכותו הנוירולוגית של התובע הינה מזערית ואילו נכותו הנפשית של התובע, גם בהתאם לחוות דעתו של ד"ר גונן, לא עשויה להשליך מבחינה תפקודית בעבודות בהן עסק התובע עובר לתאונה וגם לא בעבודות נהיגה.
3. הלכה היא כי כאשר עסקינן בפגיעה אורתופדית, נקודת המוצא לקביעת בית המשפט בדבר דרגת הנכות התפקודית היא דרגת הנכות הרפואית הצמיתה. כלומר, בהעדר נתונים אחרים – בפרט כאשר מדובר בקטין או בצעיר שטרם גיבש מסלול מקצועי מוגדר – קיימת חזקה לפיה כושר ההשתכרות נפגע כשיעור אחוזי הנכות הרפואית-אורתופדית (ר' למשל ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי ואח', פ"ד נב (3) 792, 799 (1995)).

בנסיבות אלו ונוכח שילוב הנכויות, לא מצאתי לסטות מההלכה ולפיה נכותו התפקודית של התובע הינה בשיעור נכותו הרפואית. אני ערה לניסיונו של התובע להאדיר נזקיו, אולם שוכנעתי כי שילוב הנכויות, והגם כי מדובר בנכויות קטנות בכל תחום ותחום, שילובן עשוי להיות בעייתי ובעל השלכה מצטברת ולכן החלטתי שלא לקבוע לתובע נכות שהיא נמוכה משיעור נכותו הרפואית.

נזקי התובע:

הפסד שכר לעבר

1. עובר לתאונה התובע עבד כמכונאי רכב. הצדדים אינם חלוקים בשאלת שיעור שכרו עובר לתאונה בסך של 5,672 ₪ בשנת 2008, אשר בערכם להיום (מדד בלבד) הינם סך של 6,539 ₪.

התובע כאמור, בהתאם לטענתו היה בתקופת אי כושר מלא למשך 11 חודשים. יודגש כי רק ד"ר עמרמי קבע לתובע נכות זמנית בשיעור של 100% לתקופה של 3 חודשים, בשיעור של 50% ל- 3 חודשים נוספים ובשיעור של 20% לחודשיים נוספים. ברם, לא ניתן להתעלם מהשלכת הנכות הנפשית והנוירולוגית שנקבעה כאמור, גם בתקופת אי הכושר ובתקופת ההחלמה מהניתוח שעבר. בנסיבות אלו, מצאתי לנכון לקבוע כי יש לפצות את התובע במלוא הפסדי השכר לתקופה של 6 חודשים. לתקופה נוספת של חודשיים, הנני קובעת כי נכותו התפקודית הייתה בשיעור של 50%. לפיכך, יחושבו נזקיו עד לסוף נובמבר 2009:

6X6,539= 39,234 ₪, בצירוף ריבית מחצית תקופה, הינם סך של 40,505 ₪.

2X6,539X50%= 6,539 ₪, בצירוף ריבית מחצית תקופה, הינם סך של 6,713 ₪.

1. מעבר לתקופת אי הכושר, שנקבעה על ידי כאמור, יש לחשב את הפסדיו של התובע בהתאם לנכותו התפקודית כפי שנקבעה על ידי. איני מקבלת את התחשיב שביצע בא כוח התובע במסגרת סיכומיו ובו התייחסות לתקופות העסקה של התובע במקומות העבודה מאז התאונה ועד היום, לרבות תקופות בהן לטענתו פוטר. התובע, לא זימן לעדות איש ממעסיקיו. התובע לא הוכיח את נסיבות הפיטורין, במיוחד בעת שבעדותו טען כי אינו זוכר דבר וסירב למסור פירוט או מידע רלבנטי. לא שוכנעתי בקשר הסיבתי בין נזקיו של התובע כתוצאה מהתאונה לכך שפוטר ממקומות העבודה בהם עבד לאורך השנים. עוד, איני מקבלת את התחשיב שבוצע על ידי התובע לרמת השכר אליה צפוי היה התובע להגיע כבר בשנת 2011 ולטענה כי היה משתכר את השכר הממוצע במשק, בהתבסס על העובדה כי התובע כאמור לא סיים את לימודיו ולא רכש כל השכלה מעבר ללימודי חשמלאות. לפיכך, נזקיו של התובע, מחודש נובמבר 2009 הינם:

6,539X48X25%= 78,468 ₪, בצירוף ריבית מחצית תקופה, הינם סך של 80,409 ₪.

לא קבלתי את טענת הנתבעת לקיזוז דמי אבטלה שקיבל התובע מכיוון שלא בצעתי חישוב על בסיס הפרשי התגמולים שקיבל מידי חודש, אלא על בסיס נכותו התפקודית כאמור.

הפסד שכר לעתיד:

1. בא כוח התובע בסיכומיו טוען כי יש לחשב את הפסדיו של התובע על בסיס השכר הממוצע במשק. בא כוח הנתבעת מנגד, טוען כי נכון הוא שהתובע נפצע שנים ספורות לאחר שחרורו מצה"ל, אולם בחר לעצמו עיסוק בתחום בו אינו נדרש להשכלה גבוהה. עוד הפנה בא כוח הנתבעת לכך כי מאז התאונה ועד היום לא עשה התובע דבר כדי להרחיב השכלתו או להשביח את תחום עיסוקיו.
2. התובע נפגע בהיותו בן 26. בתצהירו העיד כי היה בכוונתו להשלים את לימודיו לצורך בגרות. התובע טען כי כתוצאה מהתאונה תוכניותיו השתנו וכיום אין ביכולתו לעשות את המאמץ הנדרש לשם השלמת הלימודים. כאמור, התייחסתי לתלונותיו של התובע ולכך כי הוא מבקש להאדיר את פגיעתו כתוצאה מהתאונה. נכון הוא כי התובע נפצע בגיל 26, אולם מאז השחרור ועד לתאונה לא הציג רצף תעסוקתי וגם לא רצף לימודי, אשר יש בו כדי להעיד על כך כי בעתיד היה מגיע לרמות הכנסה כה גבוהות. מכל האמור, אני סבורה כי יהיה נכון להעמיד את בסיס שכרו של התובע לעתיד על סך של 7,500 ₪. לפיכך, נזקיו של התובע בגין הפסדי שכר לעתיד הינם:

7,500X267.99X25%= 502,481 ₪.

הפסדי הפנסיה שנגרמו לתובע הינם, לפיכך, בסך של 75,000 ₪. (בשיעור של 12% מכלל הפסדי השכר לעבר ולעתיד, מתוך התחשבות בהפסד ההכנסה ובקיזוז עלויות ההפרשות שנחסכו מהתובע).

הוצאות רפואיות:

1. התובע טען כי כתוצאה מהתאונה נאלץ לעבור טיפולים רפואיים והציג קבלות ששמר בסך כולל של 6,227 ₪, אולם העריך את הוצאותיו בפועל לעבר בשיעור של 15,000 ₪. לעתיד, טען התובע, בהתבסס על חוות דעת מומחה בית המשפט לטיפול עתידי פסיכותרפויתי לתקופה של 6-12 חודשים בעלות כוללת של כ 34,000 ₪. כמו כן, טען כי יש לפסוק לו הוצאות נוספות לעתיד בשיעור של 35,000 ₪.

הנתבעת בסיכומיה טענה כי בהתאם לחוק ההסדרים וחוק ההתייעלות הכלכלית, החל מיום 01.01.2010 ממומנות כל ההוצאות לנפגעי תאונות דרכים על ידי קופות החולים. לכן נטען, כי יש לפצות את התובע רק עבור הקבלות שהציג עד למועד זה. באשר להוצאות לעתיד, נוכח העובדה כי בפועל התובע נמנע מלקבל טיפול נפשי כלשהו בניגוד להמלצת המומחה, הרי שיש לקבוע כי התובע אינו זקוק לטיפול ואין לפצותו בגין עלות הטיפולים. לחילופין, נטען כי סל הבריאות כולל שירותי בריאות נפש וכי יהיה על התובע לקבל את הטיפולים במסגרת זו.

1. לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים בהתבסס על החשבוניות שהוצגו על ידי התובע, להוצאותיו בעבר ונוכח הצורך בטיפול נפשי קצר מועד בעתיד, הנני סבורה כי פיצוי כולל בשיעור של 25,000 ₪ יהלום ראש נזק זה.

הוצאות ניידות לעבר ולעתיד:

1. התובע טוען כי בעקבות הפגיעה הוא סובל מהגבלות משמעותיות במישור האורתופדי המגבילות אותו באופן יום יומי. כפועל יוצא, נדרש התובע לעשות שימוש מוגבר בתחבורה. בנסיבות אלו, מבקש התובע כי יפסק לו פיצוי גלובלי בשיעור של 100,000 ₪.

פגיעתו של התובע, כאמור לעיל, אכן הינה בקרסול, אולם המדובר בפגיעה קלה. בנסיבות אלו, הנני סבורה כי פיצוי בשיעור של 25,000 ₪ יהלום ראש נזק זה.

עזרת זולת לעבר ולעתיד:

1. התובע טוען כי כתוצאה מהתאונה תפקודו הוגבל בצורה ניכרת למשך שלושת החודשים הראשונים בהם לא הורשה כלל לדרוך על רגלו. לאחר מכן לטענתו, הצטווה לנוח בביתו במשך שנה. באותה תקופה, לדבריו, נזקק לסיוע מאביו לצורך הסעות ולעזרה מוגברת מצד בני המשפחה במשק הבית ובעזרה עם ביתו התינוקת.

הנתבעת בסיכומיה טענה כי התובע לא הוכיח כי העזרה שהוגשה לו על ידי בני משפחתו חרגה מסיוע רגיל במסגרת התא המשפחתי. עוד הוכח כי התובע התגורר בבית הוריו ולכן אינו נדרש לעזרה בביצוע עבודות משק הבית. לפיכך, הוערך ראש נזק זה על ידי הנתבעת בסך של 5,000 ₪.

1. מר חיים שני, אביו של התובע, הצהיר כי בתקופת האשפוז והשיקום נזקק התובע לעזרה אינטנסיבית שהוגשה על ידו בפעולות יום יומיות בסיסיות לרבות רחצה, הלבשה, בישול, ניקיון ותחזוקת הבית. לעניין זה, הבהיר מר שני כי התובע, אשתו וביתו מתגוררים מאז התאונה עימו בעת שגם אשתו של התובע נפצעה אף היא בתאונה ולכן מתקשה בביצוע חלקה בעבודות משק הבית. בחקירתו הנגדית הבהיר מר שני כי התובע מתגורר בבית הוריו מאז ומתמיד (חזר הביתה אחרי שירותו בצהל). הגב' שני הרצליה, אימו של התובע, העידה כי אינה עובדת ומשמשת עקרת בית. לדבריה התובע לא עזב מעולם את בית הוריו והוא ממשיך להתגורר עימם גם לאחר חתונתו והולדת הבת. הגב' שני הבהירה כי כיום היא מטפלת בנכדתה, בת השנה וחודש.
2. מכל האמור עולה, כי התובע לא עזב את בית הוריו מאז ומעולם וכי הוא מתגורר שם ביחד עם אשתו וביתו. אימו אינה עובדת ומשמשת כמטפלת של הבת בעת שאשתו של התובע יוצאת לעבודה. כיום, העזרה המושטת לתובע הינה בטיפול בביתו התינוקת בעת שהוא ואשתו עובדים.
3. נוכח פגיעתו של התובע, תקופת האשפוז וההחלמה, אני סבורה כי בחודשי אי הכושר נזקק התובע לעזרת זולת החורגת מעט מהעזרה הסבירה הנדרשת מבני משפחה. בנסיבות אלו, והגם שלא נזקק לעזרה בשכר נוכח תקופת אי הכושר, אני פוסקת לתובע בגין תקופה זו פיצוי בסך של 5,000 ₪. מעבר לכך, לעבר ולעתיד, הנני סבורה כי פיצוי בשיעור של 20,000 ₪ יהלום ראש נזק זה.

כאב וסבל

1. התובע יליד 1983 , נכותו הצמיתה המשוקללת הינה בשיעור של 25%, התובע אושפז למשך 3 ימים לפיכך ועל פי תקנה 2 (א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) , תשל"ו – 1967, אני פוסקת לתובע סך של 47,511 ₪ בגין ראש נזק זה.

סיכום

1. סך נזקי התובע:

כאב וסבל 47,511 ₪

הפסד שכר לעבר 127,627 ₪

הפסד שכר לעתיד 502,481 ₪

הפסד פנסיה 75,000 ₪

הוצאות רפואיות עבר עתיד 25,000 ₪

נסיעות עבר עתיד 25,000 ₪

עזרת זולת עבר עתיד 25,000 ₪

סה"כ 827,619 ₪.

יש לנכות תשלומים תכופים ששולמו לתובע, להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.34%, ואגרה.

ניתן היום, י' כסלו תשע"ד, 13 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.