עסקינן בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד התובעת בלבד ביום 6.2.12. מועד זה נקבע לפנים משורת הדין לדיון לבקשת הנתבע ובהתאם להחלטתי מיום 29.11.11. הנתבע אשר הגיש את הבקשה לקיום דיון נוסף ואשר אמור היה לעקוב אחר מתן ההחלטה בבקשה שהגיש, לא קיים את התנאי לקיומו של דיון נוסף, ואף לא התייצב לדיון הנוסף. בנסיבות אלו ניתן על ידי פסק דין במועד הדיון

(6.2.12), תוך פירוט השתלשלות התנהלותו של הנתבע מחד, והיחס הסלחני וההתחשבות לה זכה מבית המשפט מאידך. כמו כן למרות שהנתבע לא התייצב לדיון התייחסתי לתצהיר שהוגש על ידו באיחור ולאחר מועד הדיון המקורי (בחודש יוני 2011), ומצאתי כי גם לגופו של ענין דין התביעה להתקבל.

מספר חודשים לאחר מתן פסק הדין הגיש הנתבע את הבקשה לביטולו, כשהוא טוען שפסק הדין הגיע לידיו באופן אקראי וכפי הנראה לא נשלח בדואר רשום על ידי בית המשפט. בדקתי טענה זו של הנתבע ומצאתי כי לפי נתוני המחשב של בית המשפט פסק הדין נשלח בדואר רשום לכתובת שציין הנתבע ככתובתו בתגובה שהוגשה על ידו ביום 5.9.11.

הפן הנורמטיבי:

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 דנה בביטול פסק דין או החלטה שניתנו במעמד צד אחד בלבד.

כאשר ניתנה החלטה על פי צד אחד, רשאי בעל הדין שכנגדו היא ניתנה לעתור לביטולה תוך 30 ימים מיום שהומצאה לו.

פסד דין ניתן על פי צד אחד כאשר לא הוגש כתב הגנה או עקב אי התייצבותו של בעל דין.

יש להבחין בין פסק דין שיש לבטלו מחובת הצדק בשל פגם לבין פסק דין שאינו פגום שביטולו נתון לשיקול דעת.

פסק דין פגום הינו פסק דין שניתן במעמד צד אחד ואין הוכחה כי הצד השני זומן כדין. במקרה כזה על בית המשפט לבטל את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד מחובת הצדק. לעניין זה יפים דבריו של כבוד השופט זוסמן:

"פסק דין אשר ניתן שלא כהלכה-דרך משל:מבלי שהנתבע הוזמן כחוק- רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק (ex debito justitiae). פסק הדין כזה פגום הנהו, ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין, שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה." (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי פ"ד ח 395, בעמ' 397, (1954)).

כאשר ניתן פסק דין במעמד צד אחד, אך כהלכה , דהיינו בוצעה מסירה כדין של הזימון או כתבי בית הדין הרלוונטיים עדיין רשאי בית לבטל את פסק הדין לאחר שבחן את נסיבות המקרה משני היבטים עיקריים. ראשית, יש לבדוק מהי הסיבה לאי ההתייצבות או אי הגשת כתב ההגנה. שנית יש לבדוק מהם סיכוי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין. יש לתת משקל לשתי השאלות ולבחון את התשובות לגופן (ראה: ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ פ"ד מז(4) 133, 139ד-ו) אך עם זאת נקבע כי התשובה לשאלה השנייה היא החשובה ביותר שכן בהעדר סיכוי להצליח במשפט , לא תצמח לנתבע כל תועלת אם יבוטל פסק הדין.

לאור האמור לעיל, רובץ על הנתבע הנטל לשכנע את בית המשפט, לכאורה, כי יש לו סיכויים להצליח במשפט. לעניין זה נאמר מפי כבוד השופט זוסמן:

"לכן לא יטה בית המשפט, בדונו בשאלה השנייה הנ"ל, להיעתר לנתבע, אלא אם זה יצא ידי חובתו והצביע על נימוקים העשויים, לגופו של עניין, להכשיל את תביעת התובע" (ראה עניין יצחקי הנ"ל בעמ' 398).

אם המבקש מצביע על סיכוי הצלחה הרי שבגין המחדל יש להסתפק בדרך כלל, בהטלת הוצאות.

בעניין זה נקבע כי בדונו בשאלה זאת יטה בית המשפט להיעתר לה, אלא אם כן שוכנע כי אין בתשלום הוצאות כדי לשמש פיצוי הולם לנזק שנגרם ליריבו (ראה עניין יצחקי הנ"ל בעמ' 398).

נקבע כי כאשר התנהגותו של המבקש אינה רשלנית בלבד אלא עולה כדי התעלמות מדעת מההליך המשפטי והיא מגלה יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין, לא תמיד יוכל הוא לכפר על מחדליו בתשלום הוצאות אפילו אם הראה סיכויי הצלחה (ע"א 625/68 מפעל הבניה נ' החברה הדרומית , פ"ד כג(2) 721, 723ב (1969)).

ביטול פסד דין מותנה בהוצאות אשר לא שולמו

רע"א 83/01 וייס נ' מרדכי פ"ד נה(3), 730 ,עמ' 732-733(2001):

"המשיבה הגישה את תובענתה כבר בשנת 1995 ורק עתה, אם המבקש יואיל לשלם את ההוצאות, תוכל להתחיל לנהל את תובענתה לגופה; על כן, שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה. תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו וזכות הגישה לבית המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל הדין שכנגד."

בעניין לעיל ניתן צו לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, כאשר הוא מותנה בתשלום הוצאות. משלא שולמו ההוצאות במועד פסק הדין הפך לחלוט משום שאין להתעלם מהאינטרס של התובע לסופיות הדיון ומאינטרס הציבור שמשפטים יתקיימו ביעילות (ראה אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 357, (מהדורה תשיעית, עו"ד טובה אולשטיין עורכת,2007).

במקרה הנדון ניתנו לנתבע הזדמנויות חוזרות ונשנות על ידי בית המשפט , אלא שהנתבע חזר והתעלם מהחלטות בית המשפט גם כשאלה נתנו לטובתו ולפנים משורת הדין, כפי שפרטתי בפסק הדין מיום 6.2.12 וכפי שפירטה התובעת בהרחבה בתגובתה לבקשה לביטול פסק הדין מיום 5.6.12.

בנסיבות אלו ולאור עקרונות הפסיקה בנדון מן הדין לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין, שכן התובע לא נתן סיבה המצדיקה את אי התייצבותו לדיון, לא שילם את ההוצאות שנקבעו כתנאי לקיום הדיון הנוסף ואף לא נתן הסבר מניח את הדעת להגשת הבקשה לביטול פסק הדין כשלושה חודשים לאחר שניתן . גם לגופו של ענין לא עמד הנתבע בעקרונות השכנוע כפי שנקבעו בפסיקה וכפי שפורט בפסק הדין עצמו.

סוף דבר: לאור האמור לעיל אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין ומשאירה על כנו את פסק הדין מיום 6.2.12.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין בקשה זו בסך של 2,500 ₪.

המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז אלול תשע"ב, 03 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.