תביעה כספית, חוזית ונזיקית על סך 180,000 ₪ אשר ביסודה דירה ברחוב גולומב 6 בנהריה (להלן: "הדירה") אותה רכשו התובעים, ה"ה כנפו, מהנתבעת, גדילן חברה להשקעות ונכסים בע"מ (להלן: "הנתבעת"), בהתאם להסכם מכר מיום 13.9.2006 תמורת סך של 222,500 דולר ארה"ב ובערכם השקלי 973,437 ₪ ליום הרכישה.

1. כללי

לטענת התובעים יש לחייב את הנתבעת בסכום של 180,000 ₪ בגין ליקויי בנייה, אי התאמות, ירידת ערך, דיור חלופי, עוגמת נפש והוצאות. לכתב התביעה צירפו התובעים שתי חוות דעת – אחת של המהנדס אברהם בן עזרא באשר לליקויים בדירה והשנייה, של מר אלי סידאוי, שמאי מקרקעין אשר העריך את ירידת הערך בדירה.

הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה בטענה כי התובעים הם אלו שנותרו חייבים לנתבעת, סך של 107,066 ₪ בגין תוספות, שינויים ושכר דירה ששולם ביתר. לכתב הגנתה צירפה חוות דעת מומחה מטעמה, מר מיכאל קרבצ'יק, מהנדס בניין ושמאי מקרקעין, שהעריך כי ככל שקיימים ליקויים בה הרי שהם מזעריים.

בהחלטה מיום 3.1.2011 מינה כבוד השופט (בדימוס) שמעון שר, המותב הקודם שדן בתיק עד לפרישתו, את מר אורי פרץ פרי כמומחה מטעם בית המשפט על מנת שיעריך את ליקויי הבנייה וירידת הערך, במידה וקיימים בדירת התובעים (להלן: "המומחה").

חוות דעת המומחה הוגשה ביום 12.2.2012, המומחה העריך בחוות דעתו כי על הנתבעת לפצות התובעים בסך של 6,754 ₪ בגין ליקויי בנייה, בקיזוז בסך של 150 ₪ לטובת הנתבעת. המומחה הותיר מספר נושאים/ליקויים להחלטת בית המשפט.

לאחר הגשת תצהירי הצדדים, ונוכח פרישת המותב הקודם, הועבר התיק לשמיעה בפניי. המומחה נחקר על חוות דעתו ביום 26.11.13. בתום חקירתו הוריתי על ביקור נוסף בדירה והשלמת הבהרת חוות הדעת, בהתאם לשאלות מרוכזות. התובעים הגישו ריכוז שאלות לבדיקה והמומחה הגיש תשובותיו, לאחר ביקור בדירה, ביום 18.3.14. ביום 8.6.15 נחקרו המצהירים מטעם הצדדים והוגשו סיכומים בכתב.

2. טענות התובעים

2.1 מעמד המומחה

לטענת התובעים, אין חולק כי המומחה מר אורי פרץ חסר השכלה בתחום התכנון והבניה שכן הוא אינו מהנדס, אינו הנדסאי ולא סיים לימודיו לתואר הנדסאי – מדובר בשמאי מקרקעין בלבד שנתבקש לתת חוות דעת הנדסאית. המותב הקודם העביר ביקורת על ניסיון המומחה להטעות וליצור מצג שווא כאילו הוא מהנדס, אך לא נעתר לבקשתם לפסילתו. לו מדובר היה במומחה התובעים, הנתבעת הייתה יוצאת מגדרה בכדי לפסול את חוות דעתו. מצופה כי הנתבעת תצטרף לבקשתם לפסילתו. התובעים נאלצו להתמודד עם מומחה, אשר ביקר בדירה 3 פעמים, נחקר והשיב לשאלות הבהרה והכל בשל קביעות, השגות וחוסר ידע שעשה עד שחזר בו מרוב קביעותיו בחוות הדעת המשלימה שהגיש. בכך התארכו והתייקרו ההליכים.

אדם המציג עצמו כהנדסאי ומסתבר כי לא סיים לימודיו, מציג מצג שווא אינו ראוי לאמון בית המשפט. ניסיון ההטעיה מהווה פגם היורד לשורש העניין של מינוי מומחה מטעם בית המשפט, קל וחומר לאחר שנחקר וגילה חוסר מקצועיות וחוסר ידע. בית המשפט מתבקש לשקול זאת בעת הכרעתו.

התובעים הוכיחו, כי המומחה יצר קשר עם מומחה הנתבעת ובקשתם בעניין זה התקבלה, ביהמ"ש הורה שלא ליצור קשר עם מי מהמומחים (החלטה מיום 13.6.11). המומחה ייצג את אינטרס הנתבעת, וכתב בחוות דעתו שהתובעים ביצעו את השביל הצר בחצר – דבר שאינו נכון שכן הנתבעת ביצעה זאת והיא אף חתומה על הדבר כעולה מסע' 21, עמוד אחרון בהסכם המכר, בו צויין כי רוחב השבילים בגינה הינו 80 ס"מ. רוחב השביל בפועל הינו 55 ס"מ.

התובעים מפנים לפירוט בתצהיר התובע לגבי מחדלי המומחה, לרבות השמטת ליקויים שנבחנו על ידו וטוענים, כי היות ואינו מהנדס או הנדסאי ואינו מומחה מוסכם, הרי ששתי חוות הדעת של התובעים נשארות כראיה בתיק. משלא ביקשה הנתבעת לחקור את המומחים, חוות דעתה לא נסתרה.

אומנם, בית המשפט אמור לתת עדיפות לחוות דעת המומחה מטעמו, אך אינו אמור לקבלה "כזה ראה קדש" ללא בחינה ביקורתית - ע"א (מחוזי חיפה) 25/90 אברהם אלברט ואח' נ' שכון ופתוח לישראל בע"מ, שם העדיף בית המשפט המחוזי את חוות דעתו של ד"ר בן עזרא (מומחה התובעים דנן) על פני חוות דעת מומחה בית המשפט, במרבית ובעיקר הפרטים, עד כדי ביטול חוות דעת מומחה בית המשפט. בעניין זה מפנים התובעים גם לע"א 7298/00 בסט דוד סמואל נ' חממי עזרא ושלמה, [פדאור] 07 [27] 586, ת"א 1208/96 א' אוחיון ואח' נ' עזרא חממי ואח' (לא פורסם), ת"א 101179/99 קריאף נ' א.ז. רהט בע"מ, שלום תל-אביב, [ נבו] – מקרים בהם העדיף בית המשפט חוות הדעת של צד לתיק, על פני חוות דעת מומחה בית המשפט.

2.2 הליקויים

מלבד הליקויים אותם אישר המומחה בחוות דעתו, טוענים התובעים כי יש לפצותם עבור ליקויים נוספים כגון האינטרקום שאינו תקין, זיגוג החלונות בסלון, סטייה של אגפי חלונות ושל אדני חלונות, אופן פתיחת כנפי חלון הממ"ד לשביל בגינה ופתיחת דלת הממ"ד כלפי הפרוזדור וחסימתו, ליקויים במערכת הניקוז והביוב, העדר אוורור במטבח ובחדר שינה, ליקויים במטבח ובארונות, שטחי גישה ועוד – הכל כמפורט להלן בהכרעת הדין, בליקויים ועלות תיקונם (סע' 4.2 לפסק הדין).

2.3 התנהלות הנתבעת

התובעים טוענים כי הנתבעת נהגה כלפי התובעים בחוסר תום לב קיצוני תוך עבירה על הוראות חוק המכר [דירות], הבטחת זכויותיהם של רוכשי דירות. התובעים הינם אנשים מבוגרים בעשור השמיני לחייהם, התובע נכה צה"ל 43% והתובעת מוכרת ע"י הביטוח הלאומי כבעלת נכות של 75%. התובעים חיפשו דירת קרקע ובשל היכרותם עם הקבלן מר איתן הראל (להלן: "הראל"), רכשו דירת קרקע שהייתה במצב שלד מהנתבעת. התובעים שילמו, במעמד זיכרון הדברים (6.9.06), סך של 479,600 ₪, כ-50% מערך הדירה, כאשר הובטח להם ע"י הראל, כי היתר בנייה יתקבל תוך 6 חודשים והדירה תהיה מוכנה 3 חודשים לאחר מכן. מספר ימים לאחר מכן, ביום 13.9.2006, חתמו התובעים על הסכם הרכישה במשרד ב"כ הנתבעת.

ביום 15.7.2007 נדרשו התובעים לשלם סך של 97,500$ ע"ח מחיר הדירה. מדובר בסך של 425,100 ₪ המהווים כמחצית השנייה של התמורה בעד הדירה. למכתב הדרישה צורפו שני מסמכים – מכתב של משרד הפנים מיום 8.7.2007 בעניין הפקדת תוכנית בנייה והשני, מכתב של משרד הפנים מיום 20.2.2007 ובו החלטה על הפקדת התוכנית בתנאים. כך יצא שהתובעים נדרשו לשלם מעל 90% ממחיר הדירה, כאשר התוכנית לא הייתה מובטחת והיה סיכוי כי לאחר הפקדתה, יעלו התנגדויות שיבטלו אותה או ישנו אותה שינוי מהותי. ביום 25.7.2007 שילמו התובעים את הסך הנ"ל – 425,100 ₪.

היתר הבנייה התקבל רק כשנה לאחר מכן, ביום 9.7.2008, והתובעים קיבלו את הדירה ביום 8.1.2009, כאשר לא היה טופס 4 והתובעים גרו בדירה כחודש ימים בסיכון, ללא חיבור תקין של חשמל ובתנאים בלתי סבירים – בנסיבות אלו מסירת הדירה הייתה בלתי חוקית (אישור על הספקת מים, חשמל וטלפון מיום 22.1.09, צורף כנספח ד' לתצהיר התובע).

בסעיף 7 לאישור קבלת הדירה צוין כי רשימה עם 20 הערות לתיקונים צורפה בנפרד – הנתבעת לא אפשרה לרשום את התיקונים על האישור עצמו והתובעים מסרו את הרשימה מבלי שקיבלו העתק ממנה.

לאחר הגשת התביעה, הנתבעת העלתה טענה של קיזוז בחוסר תום לב – במכתב הנתבעת מיום 22.12.2008 נדרשו התובעים לשלם חשבון סופי בסך 43,687 ₪ (נספח ו1' לתצהיר התובע). התובעים שילמו סך זה ביום 8.1.2009 (קבלה צורפה כנספח ו'2 לתצהיר התובע וסומנה מ/15). במכתב הראל לבנק מיום 23.2.2009 ציין כי התובעים שילמו מלוא התמורה והדירה נמסרה להם בתאריך 8.1.2009 (נספח ו'3 לתצהיר התובע ומ/12) – מסמכים אלו מוכיחים כי טענת הנתבעת באשר ליתרת חוב היא טענת סרק שהועלתה כדי להוות משקל כנגד התביעה.

לאחר חתימת זכרון הדברים ותשלום כ- 50% ממחיר הדירה, הגישה הנתבעת תוכנית להגדלת מרפסת השכן מעל תחום דירת התובעים, שהיה אמור להיות פתוח לשמיים. את ההיתר להגדלת המרפסת קיבלה הנתבעת לאחר ששילמו התובעים מעל 90% ממחיר הדירה בשל איומי הקבלן, כי אם לא יחתמו על כל מסמך שיציג בפניהם בנוגע לשינויים בבניין, דירתם תישאר 'אנדרטה' ולא יוחזר הכסף, נאלצו התובעים להסכים לכל מה שהנתבעת דרשה וחתמו, בלית ברירה, על הסכמה. הקבלן אף הביא דיירים פוטנציאליים לדירת התובעים על מנת להפחידם. הנתבעת ניצלה ניצול גס את חולשתם. התובעים, שרכשו דירת קרקע במטרה לטפח בה גינה, קיבלו מרפסת מעליהם, החוסמת אוויר ושמש וכן מקטינה את שטח גינתם ובשל כך, נאלצו לרצף את השטח שמתחת למרפסת.

את הדירה קיבלו התובעים ביום 8.1.2009, באיחור של 13 חודשים אך קיבלו פיצוי עבור 12 חודשים בלבד. לאחר קבלת הדירה ביקשו התובעים אינספור פעמים לתקן ליקויים שהתגלו, אך למרות פניות בכתב ובעל פה, נדחו התובעים בגסות. התובעים פנו לד"ר בן עזרא אשר בדק את הדירה ביום 13.7.2009 והוציא חוות דעת ביום 6.8.2009, אותה מסרו לנתבעת להתייחסותה (הודעה על ליקויים של עו"ד רם אורן ב"כ התובעים דאז מיום 13.8.2009, צורפה כנספח ט' לתצהיר התובע).

בכתב ההגנה הנתבעת משמיצה את התובע ללא שחר – אין זה מעניינה של הנתבעת אם התובע בנה מחסן ללא היתר, במיוחד כשהמחסן שהוצב הינו מחסן נייד פלסטי, שאינו טעון היתר. הנתבעת לא הוכיחה כי התובעים הוסיפו חדר בגודל של 15 מ"ר, המדובר בסככה מבמבוק וברזנט שנועדה להגן מפני נזקי הדיירים ששופכים מים, ניירות, סיגריות וכו' לגינת התובעים, כפי שהצהיר התובע ותצהירו לא נסתר.

לגבי הריצוף – בהתאם להסכם, התובעים זכאים שיוצגו בפניהם 6 דוגמאות של ריצוף. הנתבעת הציגה דוגמא אחת בארבעה צבעים ואמרה שאחד לא קיים, השני יגיע תוך 3 חודשים מחו"ל, השלישי אינה אחראית לגביו מאחר ואינו תקני וכך נותר לתובעים לבחור רק דוגמא אחת. מדובר בהפרה בוטה של ההסכם ועל כך מגיע להם פיצוי בסך 30,000 ₪. התובעים רצו ריצוף אחיד בכל הדירה ולכן, הדגם היחיד שהוצע רוצף בכל הדירה.

2.4 ביצוע תיקונים ע"י הנתבעת

לא ברור מה רצתה הנתבעת לתקן, מקום שהתכחשה לקיומם של ליקויים ואפילו המומחה מטעמה, המהנדס קרבצ'יק קבע בחוות דעתו בעמוד 19 כי סכום כל התיקונים בדירה הוא 2,100 ₪ - הכחשה גורפת של הליקויים ולא ברור מה התכוונה הנתבעת לתקן. במצב זה, הנתבעת איבדה את זכותה, הלכאורית לתקן את הליקויים. התובעים מפנים בעניין זה לע"א 472/95 זלוצין נ' דיור לעולה, פ"ד נ(2) 858 (1996), שם נקבע כי זכות התיקון איננה מוחלטת ותלויה היא בנסיבות העניין ויש לתת לקבלן זכות לתקן מקום שהוא מודה בליקויים ונכונותו לתקן רצינית. עוד מפנים התובעים לדברי המלומד פרופ' אייל זמיר בספרו "חוק המכר [דירות]", לפיהם הקונה אינו חייב לאפשר למוכר לתקן את אי ההתאמה, דעה שאומצה ע"י ביהמ"ש העליון בע"א 656/99 ד"ר עדה בר שירה נ' מעונות ובנין בע"מ. התובעים מדגישים כי הנתבעת קיבלה מספר הזדמנויות לתקן עובר להגשת התביעה וגם מבחינה זו איבדה את זכותה לתקן הליקויים. התובעים איבדו אימון ביכולותיה המקצועיות ובכוונותיה של הנתבעת.

2.5 עוגמת נפש

התובעים מפנים לפירוט שבסע' 67 לתצהירם וטוענים כי נגרמה להם עוגמת נפש מכך שאינם יכולים להשתמש בגינה ולשתול פרט לעצים, כלום, מהתפרצות הביוב ועלייתו על גדותיו כל מספר חודשים, מהמעבר הצר בגינה היוצר סיכון לעוברים ושבים, מכך שחדר בדירה אינו בר שימוש מאחר ואין בו חלון ומשמש רק לאורחים הלנים אצלם יום או יומיים, מהסכסוך שהקבלן יצר בינם לבין השכנים בעניין הרישום בטאבו, מכך שהם צריכים לחיות עם ריצוף מכוער שלא בחרו, מהצורך בקיום ההליך ומבדיקות המומחה, מקיום ליקויים שלא ניתן יהא לתקנם ולהתאימם כגון ארון המטבח והממ"ד שלא מחופה בבטון אלא בקלקר ובעיקר, מכך שיחסו של הקבלן לאחר ששילמו 90% ממחיר הדירה, היה תת אנושי ומשפיל ביותר.

התובעים מוסיפים כי לפי גודל הדירה – 133 מ"ר – הם זכאים ליותר מחניה אחת אך אפילו חניה אחת תקנית לא קיבלו, קשה להם להיכנס ולצאת בגלל מצוקת רוחב.

עוד מוסיפים התובעים כי מטעם הנתבעת הוגש תצהיר הראל, הקבלן המבצע, אשר בחקירתו התגלה כלא אמין, בלשון המעטה, כך למשל העיד כי הוא לא ידע שהתובעים נכנסו לדירה ללא טופס 4 וכי הוא שמע על כך לראשונה בעת חקירתו בבית המשפט ואילו מפרוטוקול המסירה שהנתבעת צירפה כנספח ו' לתצהיר, מצהירים התובעים כי ידוע להם שאין טופס 4 ולאור לחציהם הנתבעת הסכימה למסור הדירה – מדובר בעדות שקר – לא רק שהראל ידע, אלא הוא יצר מצב זה בעיכוב במסירת הדירה והדבר עולה ממכתבו לבנק על מסירת הדירה. בית המשפט מתבקש להסיק באשר לאופיו של האדם איתו התמודדו התובעים, כאשר הם עומדים בעמדת נחיתות היות ורוב כספם היה אצלו תקופה קצרה לאחר חתימת ההסכם. העובדה ששילמו 90% ממחיר הדירה ללא היתר בנייה, מלמדת על תום לבם ואמונם העיוור בהראל.

2.6 הוצאות התובעים

התובעים עותרים להחזר הוצאותיהם – חו"ד מר בן עזרא– 2,000 ₪, חו"ד השמאי– 2,000 ₪, שכר המומחה מטעם בית המשפט – 4,640 ₪ עבור שני ביקורים כאשר השני היה מיותר ולצורך בחינת טענת הקיזוז ואי גמר חשבון, כשהוכח במסמכים גמר החשבון וכן סך של 3,300 ₪ + מע"מ עבור הביקור השלישי בו הם חויבו, ביקור שהיה מוצדק ביותר שהרי שינה המומחה את חוות דעתו מקצה לקצה וסך של 1,200 ₪ + מע"מ בגין חקירתו.

התובעים לא יכלו לנהל תביעתם ללא הוצאות אלו (ע"א דהן נ' דני, פ"ד נג (ג) 598 ות"א 1860/90 דפוס מעלה אפריים נ' אלרמן ליינס).

2.7 שערוך ריבית והצמדה

לטענת התובעים יש לזכותם בריבית המחושבת מיום גילוי העילה. כאשר מדובר בליקויי תכנון ובנייה, הליקויים נובעים ככלל מתכנון וביצוע לקוי ולכן, מועד היווצרות העילה הוא מועד ביצוע העבודות. מועד קבלת חוות הדעת אכן מהווה בסיס נכון לחישובי ההצמדה, אך הוא אקראי וחסר כל משמעות מבחינת חיובי הריבית – מה הקשר בין תאריך הזמנת המומחה או המינוי ע"י ביהמ"ש, לבין המועד בו נולדה עילת התביעה (ת"א 1171/89 זכריה זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ.

לבסוף התובעים טוענים כי הוכח שטענת הקיזוז היא טענת סרק ומפנים להחלטת ביהמ"ש (כב' השופט בדימוס ש. שר) מיום 22.6.2011 לפיה "במידה ואגיע למסקנה כי חוות הדעת לא הייתה רלבנטית או שנגרמו פגמים פרוצדוראליים יבוא הדבר לידי ביטוי בפסיקת הוצאות משמעותיות בהחלטה הסופית אשר תינתן בתיק זה".

3. טענות הנתבעת

3.1 ראיות הצדדים

הנתבעת הינה חברה יזמית אשר בונה פרויקטים לבניני מגורים, לרבות הדירה שנמכרה לתובעים בהסכם מיום 13.9.06. התובעים קיבלו החזקה בדירה בחודש ינואר 2009 וכעבור 14 חודשים, במרץ 2010, הגישו את התביעה דנן בדבר ליקויי בנייה והפרת חוזה. כפי שהתברר במשפט, התובעים הגישו תביעה בחוסר תום לב, שמבוססת על טענות כוזבות ותוך הפרת חובותיהם לפי חוק המכר (דירות), לרבות מתן זכות לנתבעת לבדוק את הליקויים הנטענים ולתקנם.

הוכח בפני בית המשפט כי טענות ההגנה נכונות, הליקויים בדירה, אם קיימים, הם מזעריים. לנתבעת הזכות לתקנם אך התובעים בחוסר תום לב ובניגוד לחוזה ולדין, לא הודיעו מראש על הליקויים ולא אפשרו תיקונם (חוות הדעת מטעם התובעים הומצאה רק בעת הגשת התביעה). מסמכי הנתבעת וחקירת התובע הוכיחו כי לטענותיהם אין שחר. הוכח כי התובע הינו שקרן כפייתי חסר רסן ושהתובעים הם עברייני בנייה אשר במעשיהם השתלטו על שטח המיועד למסתור כביסה ומדחס וזאת לצורך בניית מטבחון, הוסיפו חדר של כ- 15 מ"ר בגינה, בהמשך היציאה מהסלון והעמידו מחסן בגינה של כ- 6 מ"ר – התנהגות שמלמדת כי פנו לביהמ"ש בחוסר ניקיון כפיים. חמדנותם עולה בעיקר מסע' 13 לכתב התביעה, שם דורשים הם פיצוי בגין איחור במסירה למרות הצהרתם כי קיבלו פיצוי.

מטעם הנתבעת צורפו לתצהיר מנהלה המסמכים הבאים: היתר בנייה מיום 9.7.08, אישור להספקת חשמל מיום 22.1.09, אישור קבלת דירה מיום 8.1.09, בין היתר התובעים מאשרים כי "ידוע לנו שטרם נתקבל טופס 4 לבניין, ולבקשתנו ולאור לחצנו הסכימה חברת גדילן למסור לנו את הדירה לפני קבלת טופס 4", תוכנית שינויים, הסכם ראשוני מיום 6.9.06, ערבות בנקאית, הסכם מיום 4.8.08 בדבר פיצוי לתובעים עבור הסכמה לבניית מרפסת 19 מ' בקומה א' והסכם מיום 17.9.08 בדבר בחירת סוגי קרמיקה.

התובעים לא הסתפקו בחוות דעת מומחים ותצהיר משלים אלא הוסיפו סיפורי אלף לילה ולילה כאילו מדובר בסרט מצרי של יום שישי ולא הליך משפטי. הנתבעת הגישה מטעמה את תצהיר מנהלה מר הראל, תצהיר מנהל העבודה מר דאוד אשרף, חוות דעת מהנדס ושמאי מקרקעין בעניין הליקויים ובעניין ירידת הערך וכן חוות דעת משלימה שלו.

3.2 מומחה בית המשפט

בית המשפט מינה בשלב מוקדם ומיוזמתו את שמאי המקרקעין מר אורי פרץ פרי, אשר ביקר בדירה ביום 3.3.11. מאחר והתובעים סרבו לאפשר לו לבדוק טענותיהם בביקור הראשון, הורה בית המשפט על ביקור נוסף שנערך ביום 5.6.11. המומחה ביקר פעם שלישית, לאחר חקירתו בבית המשפט ולאחר שהתובעים נמנעו מלהפנות אליו שאלות הבהרה.

המומחה בחוות דעתו דוחה את רוב טענות התובעים, כמעט כל ליקוי שמצא היה בר תיקון על ידי הנתבעת, אילו היו מאפשרים זאת התובעים. המומחה מפרט את התיקונים שעל הנתבעת לבצע בעלות של 6,140 ₪ לפני מע"מ ומספר רכיבים, השאיר לשיקול דעת בית המשפט. מחוות דעתו עולה כי אין ירידת ערך בניגוד לקביעת מר סודאי, שמאי התובעים.

התובעים תוקפים את המומחה ללא מעצורים. מדובר במומחה בעל ניסיון רב בתחום הבנייה ששופטי בית המשפט השלום בחיפה נוהגים להשתמש ולהסתמך על חוות דעותיו, לדוגמא תא"מ 14752-01-13 אינסטלציה אזולאי ואח' נ' בן יעקב (הש' דגן), ת"א 6388-0-13 אבו ליל נ' זידנוב ואחר' (הש' נבון), ת"א 44552-07-10 וולפובסקי ואח' נ' חיסוס ואח' (ש' באום). בחוות דעתו מיום 23.10.11 מצויין מעל 40 שנה של ניסיון בתחום הבנייה.

המומחה התמנה על ידי כבוד השופט שר ביוזמת בית המשפט. רק לאחר מתן חוות הדעת, טענו התובעים שקיים "פגם" בהכשרת המומחה. הנתבעת מפנה בעניין זה לאמור בת"א 44552-07-10 וולפובסקי ואח' נ' חיסוס ואח' (ש' באום), תקף גם בענייננו.

3.3. עדות התובע

כפי שעולה לאורך כל החקירה הנגדית, התובע אינו אומר אמת ועדותו היא רצף של סיפורים ואגדות. אין כל ראיה שהתובעים הסתייגו או קבלו על דבר או ליקוי במהלך ההתקשרות, נהפוכו, רואים שהתובעים ידעו לקבל פיצוי ולבקש שינויים – לא ניתן לקבל טענה בדיעבד של ריצוף, כאשר התובעים מסתייגים לראשונה כביכול רק בכתב התביעה.

הנתבעת התנגדה ומתנגדת להרחבת חזית ולכל ניסיון לשנות ולהוסיף טענות שאינן מופיעות בכתב התביעה. כל טענה שהנתבעת הפעילה לחץ או פעלה בחוסר תום לב הינה שקרית. הצדדים ניהלו משא ומתן טרם חתימת ההסכם, המועדים הם בהתאם לקבוע בהסכם. סע' 4 לחוזה קובע תנאי מתלה למתן היתר בנייה עד ליום 1.4.2008, מעל 18 חודשים ממועד חתימת ההסכם. לתובעים הייתה זכות לבטל את ההסכם במידה והתנאי לא התמלא ולקבל את כספם בחזרה בתוספת ריבית שנתית של 4.5%. התובעים בחרו לקיים את ההסכם (נספח ב' להסכם, סע' ד(1)). בסע' 15(א) להסכם ובסעיף ד(2) בנספח ב' להסכם נקבע פיצוי חודשי של 600$ עד קבלת החזקה (מופיע גם בהסכם הראשוני מיום 6.9.06). התובעים בחרו בקיום ההסכם וקבלת פיצוי, הדירה נמסרה ביום 8.1.09 והנתבעת שילמה לתובעים פיצוי עבור 12 חודשים וכן, פיצוי נוסף של 3 חודשים מעבר לתקופה הקבועה בהסכם וזאת לאחר שהתובעים אמרו שאין להם כסף.

הפרויקט שבנדון בוצע בליווי בנקאי והתובעים קיבלו ערבות בנקאית על פי חוק המכר. התובעים יכלו לבחור בביטול ההסכם ולקבל כספם בחזרה בתוספת ריבית של 4.5%.

התובעים הם שלחצו על הנתבעת למסור הדירה לפני קבלת טופס 4 וזאת לצורך אחסון תכולת דירתם וניקיון, תוך התחייבות לא לפרוק ארגזים ולא לגור בדירה בכדי לא לחבל בביקור מפקח מטעם העירייה לצורך קבלת טופס 4. התובעים הודיעו כי יתגוררו במקום אחר ולא קיבלו הסכמת הנתבעת להתגורר בדירה. הנתבעת אפשרה לתובעים להשתמש בחשמל הזמני לעבודות הרכבת ארונות ומדפים, חשמל המשמש את הנתבעת לצורך הבנייה. באישור המסירה רשום כי הנתבעת מסרה את הדירה בלחץ התובעים.

3.4 הליקויים

הנתבעת מבהירה כי תשובות המומחה לשאלות התובעים אינן משנות את מסקנותיו בחוות דעתו – הוא נשאל לעניין עלות ביצוע העבודות על פי קביעותיו של בן עזרא. הנתבעת מתייחסת לטענות התובעים בסיכומיהם ומבקשת לאמץ את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. הנתבעת מבקשת עוד לדחות את טענות התובעים לירידת ערך – טענות שנדחו על ידי המומחה.

3.5 זכות קיזוז

הנתבעת זכאית לקיזוז בהתאם לסע' 16.10 להסכם המכר וכן לפי חוק החוזים (חלק כללי), סע' 53 וכן סע' 20 לחוק החוזים (תרופות). התובעים זכו להטבות שונות שהנתבעת לא דרשה תשלום עבורן, אך שמרה על זכותה לדרוש את התמורה. כמפורט בחוות דעת המומחה מטעמה, לנתבעת זכות קיזוז בסך 107,066 ₪.

הנתבעת מפנה לתשובות מומחה בית המשפט לשאלות ההבהרה שם העריך עלות חלק מהתיקונים וטוענת כי מדובר בסכום קצוב אשר לפי סע' 53 לחוק החוזים, יש לקזזו ככל שבית המשפט יקבע שהתובעים זכאים לסכום כלשהו.

3.6 התייחסות הנתבעת לסיכומי התובעים

לא די שהתובעים מעלים טענות כוזבות בסיכומיהם, הם גם מעלים טענות בניגוד לטענותיהם וראיותיהם. כך, בניגוד לטענתם כי הודיעו על הליקויים במהלך שנת המגורים הראשונה, העיד התובע כי לא מסר מסמך בכתב על כך, אלא הביא את מר בן עזרא שהגיש חוות דעת (פרוטוקול 8.6.15, עמ' 27, ש' 20-23).

גובה הגדר – התייחסות המומחה לגובה הגדר הינה ביחס לטענת הקיזוז ואילו התובעים טוענים בסיכומיהם כי מדובר בליקוי שיש לפצותם בגינו.

שערוך ריבית והצמדה - כל סכום לפיצוי ו/או עלות תיקון שנקבע ע"י מומחים, הינו נכון למועד קביעתו. מה הקשר בין מועד מסירת הדירה בחודש ינואר 2009 וקביעה לגבי העלות בשנת 2011 (ת.א 6720/02 טוביה נ' שיכון עובדים, ת.א. 2823/07 שמיל ואח' נ' דנקנר השקעות בע"מ, ת.א. 602/07 חלפון נ' בונה הצפון, ת.א. 1372/07 גנון נ' שיכון פיתוח בע"מ, ת.א. 39593-12-10 אייזנברג נ' עבאדה את פטאן בע"מ, ע"א 6540/05 סולל בונה נ' אברמוביץ').

יש לדחות על הסף דרישת התובעים להחזר הוצאות שהם הוציאו ללגליזציה לבנייה לא חוקית שהם ביצעו והחזר הוצאות עבור הרכבת ברזים.

עוגמת נפש - התנהגות התובעים מוכיחה כי ככל שייפסק פיצוי, אין לפסוק בגין עוגמת נפש.

הוצאות פינוי - אין כל קביעה מצד המומחה כי צריך לפנות הדירה לצורך ביצוע תיקונים.

4. דיון והכרעה

4.1 מומחה בית המשפט

המומחה, מר יעקב פרי פרץ, מונה על ידי כב' השופט בדימוס שמעון שר. לאחר שהמומחה הגיש חוות דעתו, ביקשו התובעים לפסלו. לטענתם, המומחה אינו הנדסאי, אינו מהנדס ואינו בעל הסמכות המקצועית הנדרשת. בסיכומיהם ביקשו התובעים להדגיש כי מחקירתו הנגדית ומהעובדה כי נאלץ להגיש חוות דעת משלימה לאחר מכן ואף לבקר פעם נוספת בדירה ניתן להסיק כי המומחה חזר בו ממרבית קביעותיו ולפיכך, יש לאמץ את מסקנות/חוות דעת המומחים מטעמם ולחילופין, להוסיף פיצויים על קביעות המומחה.

הנתבעת טענה כי יש לדחות טענה זו. המומחה מונה ביוזמת המותב הקודם והבקשה לפסילתו – נדחתה. ההלכה היא, כי בית המשפט נוטה לקבל חוות דעת שכזו ולא לסטות ממנה, אלא במקרים חריגים.

הכרעה

עיינתי בחוות הדעת (הראשונה והמשלימה) ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ששלח כל צד וכן התרשמתי ישירות מתשובותיו בחקירה הנגדית. לאחר כל אלה, בחנתי טענות הצדדים ומצאתי כי לא יהיה זה נכון כעת להביא לפסילת ממצאיו.

טענת התובעים כי המומחה אינו מהנדס ואינו הנדסאי ולכן, אינו בגדר מומחה, נבחנה על ידי המותב הקודם ונדחתה:

"לא אהסס לומר כי לו בקשת הפסילה הייתה מוגשת בסמוך למועד המינוי 03.01.11, יכול והייתי ממנה מהנדס/הנדסאי להערכת הליקויים, ואולם נוכח השיהוי שבהגשתה, לאור העובדה כי תקנה 125 לתקסד"א אינה מחייבת מומחה להיות בעל תואר אקדמי ולאור ניסיונו של מר פרץ בתחום הבניה כפי שתיאר בקורות חייו, אני מותיר את חוות-הדעת על כנה. לא הונח בפני טעם מיוחד בגינו יש לפסול את חוות-הדעת, טעם היורד לשורשה" (החלטה מיום 27.6.12).

המומחה נחקר על חוות דעתו ונדרש לבקר פעם נוספת בדירה ולהשיב על שאלות הבהרה נוספות. מתשובותיו בחקירתו הנגדית ומתשובותיו לשאלות ההבהרה, לא עלתה חוסר מקצועיות, כנטען על ידי התובעים. כן לא ניתן להסיק כי המומחה חזר בו ממרבית קביעותיו.

המומחה, התבקש במהלך חקירתו להעריך עלות תיקון ליקויים ששלל קיומם, או שהותיר להכרעת בית המשפט באשר לשאלת אחריות הנתבעת לגביהם. כזכור, התובעים נמנעו מלשלוח שאלות הבהרה למומחה ועמדו על חקירתו. תשובות המומחה אינן מלמדות על חזרה גורפת מקביעותיו ותיקונים, אלא על השלמה והבהרה, דבר שהינו נהוג ומקובל.

הלכה ידועה היא, כי לא בנקל יסטה בית המשפט מחוות דעת מומחה שמינה – ראה לעניין זה ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי:

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת.

אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהיעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".

כאמור, לא מצאתי עיגון לטענת התובעים כי המומחה חזר בו ממרבית קביעותיו בעקבות חקירתו הנגדית אלא בביקורו האחרון בדירה או כי קיים טעם וסיבה בולטת לעין שלא לאמץ את ממצאיו, שכמובן יעברו את כוך ההיתוך של בית המשפט.

4.2 הליקויים ועלות תיקונם

התובעים טוענים כי בנוסף לסכום שקבע המומחה, סך של 6,754 ₪ (כולל ניהול ופיקוח) בתוספת מע"מ, יש לפצותם בגין ליקויים נוספים שלא אושרו ע"י המומחה.

להלן הכרעתי ביחס לכל רכיב ורכיב לאחר שבחנתי:

חוות דעת המומחה מיום 12.2.12 (להלן: "חוות הדעת"); שאלות הבהרה מטעם הנתבעת מיום 5.3.12 (להלן: "שאלות הנתבעת - 1"); תשובות המומחה מיום 29.5.12 לשאלות הנתבעת (להלן: "תשובות לנתבעת - 1"); תשובות המומחה מיום 17.6.12 לשאלות הנתבעת- 2 (להלן: "תשובות לנתבעת - 2"); חקירת המומחה בפניי בפרוטוקול מיום 14.11.13 (להלן: "הפרוטוקול"); ריכוז שאלות הבהרה מטעם התובעים מיום 17.11.13 (להלן: "שאלות התובעים"); תשובות המומחה מיום 18.3.14 לשאלות ההבהרה מטעם התובעים (להלן: "תשובות לתובעים"); שאלות הבהרה מטעם הנתבעת מיום 7.9.14 (להלן: "שאלות הנתבעת - 3"); תשובות המומחה מיום 7.9.14 (להלן: "תשובות לנתבעת – 3").

4.2.1 זיגוג כנפי דלת וחלונות בסלון

התובעים טוענים כי הזיגוג בדלת ובחלונות שבסלון אינו מחוסם, לטענת התובעים, המומחה טעה והטעה עת טען כי החלון מזוגג בדרגה A – שמה של החברה שסיפקה את הזכוכית הוא: א.א. חיסום בע"מ – אין קשר בין שם זה לבין התווית שהוטבעה בפינה התחתונה של הזכוכית. תו התקן אינו מעיד על חיסום הזכוכית אלא על זכוכית תקנית לא מחוסמת. לו הייתה מחוסמת, היה רשום במפורש TAMPERED. הנתבעת לא הציגה אישור מעבדה מאושרת המעידה על חיסום, כאשר הנטל בעניין זה מוטל עליה להוכיח כי ליקוי שהתגלה בשנת הבדק, אינו באחריותה וזאת בהתאם לסע' 4(א)(2) לחוק המכר (דירות). התובעים הודיעו על הליקויים במהלך תקופת הבדק ולכן, יש לפצותם בפיצוי בסך 1,006 ₪ (כולל מע"מ ופיקוח), בהתאם לסע' 8 לתשובות המומחה לתובעים וכן בסך של 818 ₪ (כולל מע"מ ופיקוח) בהתאם לתשובה בסע' 10 לתשובות המומחה לתובעים.

הנתבעת טוענת כי הזכוכית מחוסמת וכי יש לאמץ חוות דעת המומחה הקובעת כי אין ליקוי.

הכרעה – אני דוחה טענת התובעים באשר לפיצוי רכיב זה. המומחה קבע בעמ' 7 לחוות הדעת כי כנפי החלונות זוגגו בזכוכית מחוסמת. בחקירתו הנגדית שב המומחה על עמדתו זו (עמ' 12, ש' 19-26 לפרוטוקול מיום 14.11.13). בסע' 8 לתשובות המומחה לתובעים ומשנשאל מה היא עלות החלפת הזיגוג, שב המומחה והדגיש כי לא קיים ליקוי ורק לאחר מכן, העריך, לבקשת התובעים, את עלות החלפת החלון (775 ₪). לא מצאתי שהתובעים הצליחו לקעקע קביעתו זו.

אני מאמצת קביעת המומחה, לפיה אין ליקוי ומכאן, שאין פיצוי.

4.2.2 אדני חלונות

התובעים טוענים, כי אדני חלונות אינם שווים ויש בהם סטייה ניכרת, דבר המהווה פגם אסתטי. לטענתם יש להורות על החלפת החלונות בעלות כוללת של 6,944 ₪ (כולל מע"מ ופיקוח). בהתאם לסע' 13 לתשובות.

הנתבעת טוענת כי יש לאמץ את קביעת המומחה בחוות דעתו לפיה כל שנדרש הוא למלא את המרווחים בעלות של 200 ₪. בתשובותיו השיב לשאלת התובעים בלבד ואין בכך כדי לשנות האמור בחוות דעתו.

הכרעה – הדין עם התובעים.

המומחה קבע בחוות דעתו (עמ' 9) כי "אדני חלונות עשויים משני חלקים באורכים שונים, ראיתי כי אין פגמים באדני החלונות" וקבע כי "נדרש למלא את המרווחים שבין חלקי אדני החלונות בחומרי מילוי גמישים בגוון אדני החלונות". עלות העבודה הוערכה בסך של 200 ₪.

אין בחוות הדעת התייחסות למידות ולסטייה הקיימת. רק לאחר שנשאל באשר לעלות החלפת החלונות השיב בסע' 13 לתשובות המומחה לתובעים:

"בבדיקתי מדדתי את אורכי אדני החלונות בדירת התובעים, מדדתי את חלקי אדני החלונות, קיימים סה"כ 6 אדני חלונות.

2 אדני חלונות בחדר הרחצה הורים ובחדר שינה הורים, עשויים מיחידה שלמה, 2 אדני חלונות עשויים משני חלקים עם סטייה של כ- 37% לבין כ- 16%, 2 אדני חלונות עשויים משני חלקים עם סטייה של כ- 3.9% לבין כ- 1.45%.

אורכי 2 אדני החלונות בעלי הסטייה בין כ- 37% לבין כ- 16% הוא 3.55 מטר.

אורכי 2 אדני החלונות בעלי הסטייה בין כ- 3.9% לבין כ- 1.45% הוא 2.71 מטר.

אני מעריך את עלות החלפת אדני החלונות בעלי הסטייה שבין כ- 37% לבין כ- 16%, בסך של כ- 2,900 ₪ ועוד מע"מ.

אני מעריך את עלות החלפת אדני החלונות בעלי הסטייה שבין כ- 3.9% לבין כ- 1.45%, בסך של כ- 2,450 ₪ ועוד מע"מ".

נראה כי המומחה מדד לראשונה את אדני החלונות רק בעת הביקור הנוסף. הסטיות שמדד הן סטיות משמעותיות ואיננה תמימת דעים עם המומחה כי יש להסתפק ולתקן סטייה זו באמצעות חומרי מילוי.

התובעים רכשו דירה חדשה וזכאים לקבלה ללא סטיות ולבטח לא פגמים אסתטיים הניכרים לעין. הנני מקבלת טענת התובעים ומחייבת את הנתבעת לשאת בעלות החלפת אדני החלונות בסך כולל של 5,350 ₪. מסכום זה יש להפחית סך של 200 ₪ שנכללו בפיצוי הכולל שקבע המומחה.

סך הפיצוי בגין רכיב זה הוא סך של 5,150 ₪.

4.2.3 קווי ביוב וניקוז דלוחין

התובעים טוענים כי התקן החל והמחייב בעניין זה הינו תקן 940 מינואר 2008 וזאת מהטעם שהיתר הבנייה התקבל ביום 9.7.08. מערכת הניקוז חוברה שלא כדין למערכת הביוב וזאת בניגוד לסע' 7.1.3 לתה"ל הקובע איסור ניקוז למי הביוב אלא רק במקרה מיוחד שלא מתקיים בענייננו – נדרש לחבר את מערכת הניקוז למערכת הקיימת בשטח הציבורי בעלות של 20,768 (כולל מע"מ ופיקוח).

באשר לקו הביוב טוענים התובעים כי יש להרחיקו מהקיר החיצוני של הבניין לפחות 1.5 מטר וזאת בהתאם לתקן 940 ולהל"ת (הוראות למתקני תברואה) – טבלה 5.3.7 – העלות שנקבעה ע"י המומחה הינה 12,201 ₪ אך יש להעדיף את העלות שנקבעה ע"י מומחה התובעים – 15,000 ₪ ושכוללת הוצאות תכנון שיידרשו כאן. התובעים מדגישים כי המערכות הקיימות גורמות למקרים חוזרים ונשנים של הצפות ביוב ומי דולחין ואין לתאר את הסבל הנובע מכך.

הנתבעת טוענת כי יש לאמץ קביעת המומחה כי הכל תקין ועומד בתקנים. מדובר בקווים המשרתים את כל הבניין, כאשר ההיתר הכללי ניתן ביום 18.5.05 ולכן, אין לאמץ את טענת התובעים כי תקן 940 חל על עבודות שבוצעו לפני כן. עוד טוענת הנתבעת בתצהיר מנהלה ובחוות הדעת מטעמה, כי התובעים ביקשו לבצע שינויים בדירה והחליפו את חדר האמבטיה עם חדר אחר, לאחר שהמערכת הייתה גמורה ולכן נוצר אילוץ ונדרש להזיז את הנקזים קרוב למבנה. המהנדס אישר את תקינות הקו.

ולפיכך, יש לדחות תביעת התובעים ולאמץ קביעת המומחה.

הכרעה – שתי טענות עיקריות בפי התובעים – הראשונה נוגעת לאיסור של חיבור צינור הניקוז למערכת הביוב והשנייה, נוגעת למרחק של מערכת הביוב מהמבנה. מצאתי כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה ולא הוכיחו ליקוי במערכת הניקוז והביוב.

התייחסות המומחה הובאה בעמ' 12-14 לחוות דעתו וניכר כי התייחסותו התבססה על אישורים, תוכניות ותקנים. המומחה מפנה למכתבו של המהנדס יצחק דנון המאשר כי צנרת הביוב הוספה לפי שינויים שבוצעו לבקשת התובעים וכי צנרת זו עונה על הדרישות. המומחה מאשר כי הצנרת הקיימת קרוב למבנה אכן לא נמצאת בתוכנית המקוריות וקובע:

"בהל"ת משנת 2007 טבלה 5.3.7 – מרחק מינימלי של ביב מיסודות וצינורות אחרים, "מקביל לקצה יסוד 100 ס"מ, מקביל לקיר בניין קיים 150 ס"מ."

הערה (3) "אם שמירת מרחק זה בלתי אפשרית, ינקטו אמצעים להגנה מפני נזילות ושקיעות שיאושרו ע"י יועץ הביסוס" – ראו נספח ו'.

ראיתי בנספח ה' סימון צנרת גישמה – צמ"ג היורדת כמסומן מהקומות העליונות במבנה, בבדיקתי ראיתי כי אין שפיכה חופשית של צנרת הגישמה על פני הקרקע ו/או המשטח המרוצף, ראיתי כי צנרת הגישמה מתנקזת דרך קווי הביוב הצמודים למבנה בחצר הדירה.

לאור האמור לעיל, אין ליקוי".

באשר לצנרת מי הניקוז, נחקר המומחה בפניי:

"ש. אתה אישרת בחוות דעתך וחזרת וטענת גם כאן כי מי הגשם מהגג מתנקזים לתוך הביוב, האם ידוע לך שהדבר מנוגד לדרישות הל"ת פרק 7 סעיף 7.1.3.?

הוגש וסומן מ/2.

ת. זה נכון.

ש. האם המקרה המיוחד עליו מדבר סעיף 7.1.3 אותו אנחנו רואים בעמוד הבא בסעיף 7.2.4 מתקיים במקרה שלנו או לא מתקיים?

ת. שטח הגינה מעל 40 מטר מה שכתוב בהל"ת סעיף 7.2.4 שחצר פנימית עד 40 מטר גובה ניתן לנקז למערכת הביוב.

ש. השטח המנוקז הוא לא חצר פנימית אלא גג. האם קריאה מחודשת של הסעיף משנה את דעתך?

ת. השבתי תשובה מלאה.

ש. אתה אינך משנה את דעתך?

ת. לא, אין הבדל בין גג לשטח פנימי" (ש' 12-24, עמ' 6 לפרוטוקול).

המומחה ממשיך וקובע כי קו הניקוז הוא זה שנמצא קרוב למבנה ולא קו הביוב שנמצא כמטר וחצי מהקיר החיצוני (ש' 20-26, עמ' 8 לפרוטוקול):

"ת. רואים בתמונות של הדף אחר כך שהצינור הזה אינו צינור ביוב בתמונות 8,9,11,12. זו לא שוחה אלא נקודת ביקורת של מערכת מי הגשם שבנקודה מסוימת בקצה הצינור חיברו אותה למערכת הביוב לשוחת ביוב הנמצאת מחוץ לחלקה/מגרש. אם מדובר על קו צינור הזה אליו התכוונתי בתחילת דבריי. מפנים אותי לקו הביוב אשר נמצא מחוץ לחלקה/מגרש. קו הביוב הזה במדידה גרפית נראה לי כמטר וחצי, אין מניעה למדוד את המרחק שבשוחות מקו הבניין באמצעים פשוטים, כדי להגיע למסקנה האם זה מטר וחצי יותר או פחות."

ובאשר לקו הניקוז וקרבתו למבנה, מאשר המומחה בחקירתו כי הקו בוצע באישור המתכנן לפי הערה 3 להל"ת המאפשרת זאת וכן כי ניתן ללמוד על תקינות המערכת מכך שלא נוצרו שקיעות בריצוף הסמוך:

"לבית המשפט - בנושא של קו הניקוז ולא קו הביוב שהוא מחוץ לחלקה - הקו הזה קרוב למבנה כפחות ממטר. יש נקודה שהיא אפילו ממש במוצא הצינור, שהוא צינור מי הגשם, ישנה כבר נקודת ביקורת, המכסה שרואים מתחת לכיור בקיר החיצוני- הצינור הזה קרוב לפי נקודות הביקורת מאוד. אין ספק שהוא קרוב. זה בניגוד להל"ת. המתכנן קובע שאפשר פחות.

ש. אני מפנה אותך לתקן- אפשר גם פחות.

ת. למתכנן יש מנדט לתכנן בצורה כזו שלא יהיו תקלות במערכת ולמעט אותה פעם שאמרו לי לא מזמן שהייתה איזו סתימה או גלישה, לא ראיתי שקיעות בריצוף החיצוני, באזור שבו צינור הניקוז של מי הגשמים מונח. סביר להניח שהוא גם לא ישקע. כנראה שעשו עבודה טובה, אם במשך 5 שנים זה לא שקע, אז אני מניח שזה בסדר, שכן השקיעות הן בד"כ בשנה שנתיים הראשונות, אבל אם עשו ריצוף והידוק טוב- זה לא ישקע. אם שואלים אותי כמה יעלה להעביר את הצינור מרחק מטר- מטר וחצי, אשמח להשיב" (ש' 1-12, עמ' 9 לפרוטוקול).

באשר לקו הביוב שנמצא מחוץ לחצר התובעים ולאחר שנתבקש למדוד את המרחק המדויק לפי התוכנית השיב (ש' 9-11, עמ' 10 לפרוטוקול):

"ללא סרגל אין לי קנה מידה. המידה מפה לפה בדף עליו אני מצייר היא 2.90 ס"מ, אם אני מקפל אותם לשניים אני נוכח לדעת שהמידה לפי טביעת עין גדולה מהמידה הזו. לפי טביעת עין שלי המידה היא כמטר וחצי."

אציין כי בשאלות שהוצגו למומחה לאחר דיון זה, לא ביקשו התובעים למדוד את המרחק המדויק, אלא ביקשו כי המומחה יעריך את עלות העתקת הקו והמערכת – הא ותו לא.

לא מצאתי כי קביעת המומחה נסתרו. זאת ועוד, טענתם העיקרית של התובעים היא כי יש ללמוד על אי תקינות המערכת, מהצפות חוזרות ונשנות, כל מספר חודשים. אולם, כל שהוצג בעניין זה הוא מכתב מב"כ התובעים מיום 13.8.09 (נספח ט1 לתצהיר התובע) וכן, תצהיר הנתבע כי ביום 13.1.13 הוצפה הגינה ממים שלא נוקזו וקבלה אחת על תשלום סך של 600 ₪ לאיש מקצוע, לתיקון הביוב. במהלך החקירה הסתבר כי ועד הבית נשא בסכום זה.

ולו על מנת להפיס דעת התובעים אציין, כי ככל שטענתם בגין רכיב זה הייתה מתקבלת, גם אז היו זכאים לכל היותר כפי חלקם ברכוש המשותף (19 דיירים).

סוף דבר, דרישת התובעים לפיצוי זה נדחית.

4.2.4 מטבחון

אין חולק כי בתוכנית המקורית ובהיתר הבנייה, קיימת גדר חיצונית אשר משמשת כמסתור למדחס המזגן שהיה בסמיכות למטבח. מדחס זה הועבר לחצר והשטח שבין המטבח לגדר נסגר עד התקרה עם חלונות אלומיניום ולא הושאר כחלל פתוח כמתוכנן, אלא נסגר ומשמש כיום כמטבחון. לשני הצדדים גרסה סותרת באשר לשאלה מי תכנן וביצע את הסגירה והקים את המטבחון. מענה לשאלה זו ישליך על השאלה, האם אחראית הנתבעת לליקויים שבמטבחון ו/או שנובעים ממנו, כגון העדר אוורור.

התובעים טוענים כי הנתבעת היא זו שביצעה את המטבחון ואף קיבלה כספים לשם כך, לראיה מפנים התובעים למכתבי ב"כ דאז, עו"ד רם, מיום 8.12.09, 8.11.09 ומיום - 26.10.09 וכן להתחשבנות הסופית ממנה עולה כי התובעים שילמו עבור "הפרש בין דלת הזזה 2 כנפיים לבין חלון אלומיניום עם תריס" וכן עבור 25 נקודות חשמל, כאשר 6 מתוכן כלולות במטבחון. העובדה שהריצוף במטבחון זהה לריצוף הדירה, אף היא מלמדת כי הנתבעת היא זו שהקימה את המטבחון.

הנתבעת טוענת, כי יש לדחות טענת התובעים. טענתם הינה טענה בעל פה כנגד מסמכים בכתב –בחוזה, בהיתר הבנייה ובתוכנית השינויים אין זכר למטבחון. זאת ועוד, התובעים אינם יכולים להצביע על התחייבות ו/או תשלום תמורה עבור המטבחון ו/או תוספת תשלום ל- 5 מ"ר לדירה. נטל הראייה, לגבי דבר שאינו מופיע בכל מסמך, חל על הטוען והתובעים לא עמדו בו. לטענת הנתבעת, התובעים לא הרימו נטל זה וניתן לקבוע, כי הנתבעת הוכיחה במסמכים ובחקירת התובע כי לא הנתבעת בנתה את המטבחון ולא הייתה התחייבות מצידה לעשות זאת (ת"א (נצ) 21001-06-12 חלאק נ' נאסר ואח' (מחוזי).

זאת ועוד, לטענת הנתבעת, לו היה מטבחון במועד מסירת הדירה, לא ניתן היה לקבל טופס 4 וכן מפנה לעובדה כי רק לאחר שהתובעים הקימו את המטבחון, הם פנו בבקשה ללגליזציה, בקשה לה התנגדה הנתבעת והתנגדותה נדחתה (החלטת הוועדה מיום 19.1.11).

המומחה מותיר את ההכרעה בשאלה מי הקים את המטבחון להחלטת בית המשפט ובעמ' 16-20 לחוות הדעת מפנה להחלטת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מיום 19.1.11, המאשרת את תוספת המטבחון.

הכרעה - לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק, לרבות בתוכניות, התכתבויות בין הצדדים והחלטת הוועדה לתכנון ובניה ולאחר ששקלתי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי המטבחון נבנה לבקשת התובעים, באישור ובידיעה של הנתבעת. הנתבעת, ככל הנראה, היא זו שהניחה את צינור הגז מתחת לריצוף וריצפה המטבחון, בעוד שהתובעים ביצעו, ככל הנראה לאחר קבלת טופס 4, את סגירת התריס, סורג, שיש, ארונות ועוד.

אכן, אין בכתובים סימנים ישירים לסגירת החלל והקמת המטבחון, לא בתכנית ההיתר ו/או בתוכנית השינויים. אך יחד עם זאת, קיימים סימנים עקיפים לשיתוף הפעולה של שני הצדדים בעניין זה. ראה מכתבי בא כוחם דאז, עו"ד רם מיום 26.10.09 ומיום 8.11.07, כי הנתבעת היא שסגרה את החלל המיועד למדחס ב-3 קירות וגדר בגובה 130 ס"מ (במקום 120 ס"מ), ביצעה טיח, ריצוף, הנחת צינור גז מתחת לריצוף, הוספת שקעים במטבחון, נקודת אור והכנה לתריס חשמלי וחיבור כל אלה לרשת החשמל, הרכיבה שתי דלתות הזזה במקום החלון וחייבה בסך של 3,280 ₪.

אכן, לא נראה לי סביר להניח כי עבודות אלו בוצעו לאחר קבלת טופס 4 – העובדה כי הריצוף הוא אותו ריצוף בכל הדירה וכי הונח צינור גז מתחת לריצוף, כמו גם העובדה כי התובעים חויבו בגין דלת הזזה סך של 3,280 ₪ במקום חלון בסך של 1,250 ₪ (ראה החשבון הסופי, נספח ו1' לתצהיר התובעת), וביצוע טיח פנים במקום אבן ירושלמית בקירות אלו, מלמדת כי עבודות אלו בוצעו עוד בטרם קבלת טופס 4. בעוד שיתר העבודות לסגירת התריס, סורג, שיש, ארונות וכדומה, בוצעו על ידי התובעים לאחר קבלת טופס 4 – כך על פי הודאתם במכתבי בא כוחם.

אוסיף ואפנה לסע' 14(א) להסכם המכר הקובע: "עבודות נוספות או שינויים בדירה עד מועד העברת החזקה בדירה לא תבוצענה אלא באמצעות המוכר, במועדים ובתנאים שנקבעו על ידו".

לבסוף, אציין כי מהתכתבויות הצדדים למדים כי התנגדות הנתבעת לתוספת באה לעולם רק לאחר שקיבלה את חוות דעת התובעים - חוות דעת התובעים הומצאה לנתבעת במכתב ב"כ התובעים מיום 13.8.09 (נספח ט לתצהיר התובע). במכתב ב"כ הנתבעת מיום 16.10.09, אליו צורף מכתב מנהל הנתבעת מיום 15.10.09 (חלק מנספח כ' לתצהיר מנהל הנתבעת), העלתה הנתבעת לראשונה את טענתה באשר לחריגות הבנייה הנוגעות למטבחון.

נוכח כל אלה הגעתי כאמור למסקנה, כי ההכנה למטבחון וחלק מהעבודות בוצעו ע"י הנתבעת, לבקשת התובעים, ואילו העבודות הנוספות של הקמת וסגירת המטבחון בתריס, בוצעה ע"י התובעים והכל – בהסכמה מלאה של שני הצדדים.

באשר לשאלת הפיצוי, אני בדעה כי התובעים אינם זכאים לפיצוי, הגם שקיימים ליקויים ואי עמידה בתקנים. הדעת נותנת כי משהיו אלו התובעים שביקשו להקים מטבחון, שלא היה בתוכניות הדירה שרכשו ומשהציבו הם עצמם את דרישתם כי ייסגר שטח ויהפוך למטבחון, אין הם יכולים להעלות טענות כנגד סגירה ותוספת זו, אשר בוצעה במקום שלא יועד לכך, אלא בשל בקשתם.

ואבהיר – לא מדובר בליקויים בביצוע, אלא בליקויים שנבעו מעצם הקמת התוספת במקום בו בוצעה ועל כך, התובעים אינם יכולים להלין עתה אלא על עצמם.

אשר על כן, אין אני פוסקת פיצוי לתובעים.

4.2.5 אי התאמה לתוכנית המכר – גריעת שטח מהמגרש

התובעים טענו בחוות דעת השמאי מטעמם, כי ישנה גריעה של 2.3 מ"ר משטח הגינה וטענו לירידת ערך.

הנתבעת טענה כי יש לאמץ קביעת המומחה כי מדובר בסטייה מותרת אך במידה וייקבע כי לא מדובר בסטייה מותרת, ביהמ"ש מתבקש לאמץ הערכת המומחה בשווי 2,100 ₪ (אין מע"מ).

הכרעה – בעניין זה הדין עם התובעים ואנמק –

אין חולק כי קיימת סטיה וגריעת שטח בגינת התובעים. המומחה התייחס לטענה זו בעמ' 15 לחוות הדעת:

"לגבי השטח שנגרע מחצר דירת התובעים, השטח משמש כניסה ו/או יציאה למקלט, שטח החצר על פי מדידה גרפית מתוכנית בקשה להיתר בניה נספח ג' הינו כ- 82.0 מ"ר, השטח שנגרע מהווה כ- 2.8% משטח חצר הדירה.

אם ניקח את שטח החצר שהוא כ- 82.0 מ"ר ונוסיף את שטח הדירה שהוא כ- 103.0 מ"ר נקבל שטח של 185.0 מ"ר, השטח שנגרע מהווה כ- 1.24% משטח החצר והדירה."

המומחה הותיר את ההחלטה בשאלה האם מדובר בסטייה מותרת לפי המפרט (עד- 2%) אם לאו, לבית המשפט.

לדידי, גריעה של שטח מהגינה יש לחשב ביחס לשטח הגינה בלבד ולא ביחס לשטח הכולל של הדירה והגינה. גם שיעור ירידת הערך מחושב באופן שונה – לא ירידת ערך מגריעת שטח בגינה כירידת ערך מגריעת שטח בדירה. משנקבע כי קיימת סטייה של 2.8% משטח הגינה, סטייה העולה על 2%, אינני מקבלת את הטענה כי מדובר בסטייה מותרת וטענת התובעים מתקבלת.

אני מחייבת הנתבעת לשלם לתובעים הפיצוי שהוערך ע"י המומחה בסך של 2,100 ₪ (עמ' 16 לחוות הדעת).

4.2.6 פתח סינון ואוורור ממ"ד

התובעים טענו, כי גובה צינורות האוורור בממ"ד נמצא בכ- 22 ס"מ מתחת לתקרה במקום 35 ס"מ לכל הפחות כדרישת תקנות הג"א. לטענתם משלא הומצא אישור כנדרש בעמוד 24-27 בחוות הדעת, יש לחייב את הנתבעת בפיצוי בסך 1,200 ₪.

הנתבעת טוענת כי יש לקבוע כי אין ליקוי ומפנה למכתב האדריכל ברנדייס והמסמכים המצורפים לו – נספח יז2' לתצהיר מנהל הנתבעת.

הכרעה – עיינתי בחוות הדעת ושקלתי טענות הצדדים ומצאתי כי גם כאן הדין עם התובעים. המומחה התייחס בהרחבה לנושא זה וקבע בעמודים 24-27 בחוות הדעת כי אכן, מרכז הצינור הורכב בכ- 22 ס"מ מתחת לתקרה. המומחה מפנה ומצטט את הוראות הדין הרלוונטיות וקובע לבסוף כי:

"נדרש כי גובה ציר של צינורות אוורור מפני הריצוף של המרחב המוגן לא יפחת מ- 1.9 מטרים והמרחק בין ציר הצינור עד לתקרת הבטון לא יפחת מ- 35 ס"מ;

להחלטת בית המשפט:

1. באם יומצא אישור מרשות מוסמכת כי גובה צינור האוורור המדובר עונה על הדרישות. אין ליקוי.

2. באם לא יומצא אישור מרשות מוסמכת כי גובה צינור האוורור המדובר עונה על הדרישות.

אני מעריך את עלות תיקון הליקוי בסך של כ- 1,200 ₪" (עמ' 27 חוות הדעת).

בשאלות הנתבעת -1, צירפה הנתבעת מכתבו של האדריכל יוחנן ברנדייס מיום 1.3.12 (כנספח כד') ובו נטען:

"עפ"י תקנות פקוד העורף בקובץ תקנות מס' 6869 סעיף 253 ב' (א) תיקון: תש"ע, נאמר שהמרחק מציר הצינור עד לתקרה לא יפחת מ- 25 ס"מ מהתקרה (ראה צילום מצורף נספח ה'). בממ"ד המציאות נמצא הצינור במרחק 22 ס"מ.

אני אדריכל מעל 30 שנה ולפי דעתי סטייה של 3 ס"מ בבניה קונבנציונלית היא בגדר הסביר."

בסע' 9 לתשובות המומחה לנתבעת – 1, קבע המומחה:

"בחוות דעתי כתבתי "להחלטת בית המשפט", באם מכתבו של אדריכל יוחנן ברנדייס, מהווה אישור מרשות מוסמכת, אזי אין ליקוי."

מכתבו של האדריכל אינו מהווה אישור מרשות מוסמכת ודי בכך בכדי לדחות טענות הנתבעת. מעבר לאמור, הרי שהמומחה בתשובתו מפנה ומצטט תקנה 253 ב לתקנות ההתגוננות האזרחית (מפרטים לבניית מקלטים), התש"ן-1990, עליה מסתמך האדריכל ברנדייס ומצרפה למכתבו, ותקנה זו קובעת כי המרחק הנדרש מהתקרה לא יפחת מ- 35 ס"מ ולא 25 ס"מ כטענת האדריכל ולכן, הסטייה הינה של 13 ס"מ ולא 3 ס"מ בלבד. באשר לאישורים שצורפו למכתבו של המהנדס ברנדייס, הרי שאישורים אלו אינם מתייחסים לצינור האוורור ולא ניתן ללמוד מהם דבר ביחס אליו. אשר על כן, הנני קובעת כי מכתבו של האדריכל אינו אישור של "רשות מוסמכת" ואין בו די.

אני מאשרת את הפיצוי שקבע המומחה, בסך 1,200 ₪.

4.2.7 מסגרת הברזל של חלון הממ"ד

התובעים טוענים, מסגרת הברזל של חלון הממ"ד עליה מותקנת מסגרת האלומיניום, בולטת מהקיר

עד 1 ס"מ.

הנתבעת הכחישה קיומו של ליקוי זה.

הכרעה - בעמוד 36 לחוות הדעת מקבל המומחה את טענת התובעים וקובע כי אכן:

"המלבן בולט בכ- 1 ס"מ ממישור הקיר. בליטת מלבן החלון האינו מהווה ליקוי בתפקוד החלון, למעט ליקוי אסטטי. על מנת לבטל את הליקוי האסטטי נדרש להוסיף שכבות מילוי בקיר בו מותקן החלון עד לקבלת משטח של הקיר כך שמלבן החלון לא יבלוט".

המומחה משאיר לשיקול דעת בית המשפט את השאלה, האם הליקוי האסתטי הינו ליקוי אשר נדרש לכמתו בכסף, שאם כן, התיקון מוערך בסך של 1,000 ₪.

הנני מאשרת פיצוי בגין רכיב זה – הטענה כי מדובר בפגם אסתטי שאין לפצות בגינו, יכולה לעלות בקשר לכל ליקוי בגימור, בצבע וכו'. אינני מקבלת עמדה זו – מי שרוכש דירה חדשה ממיטב כספו, זכאי לקבלה ללא פגמים אסתטיים, בעיקר כאלו שניתן לתקן. אי לכך, הנני מחייבת את הנתבעת בגן רכיב זה בסך של 1,000 ₪.

4.2.8 חניה

התובעים טוענים כי ביחס לשטח דירתם, הינם זכאים לשני מקומות חנייה. בפועל, קיבלו התובעים מקום חניה אחד שאינו תקני וסובלים הם ממצוקת רוחב החנייה שאינה עונה על דרישות התקן, כאשר הרוחב הנדרש ל- 3 מכוניות הינו 7.8 מטר ואילו בפועל קיים רוחב של 7.3 מטר.

הנתבעת טוענת כי מהנדס התחבורה תכנן את החניות לפי הנחיות של עיריית נהרייה לרמת שירות מס' 3 הדורשת רוחב של 7.4 מטר והתוכנית קיבלה את אישור מהנדס העיר נהרייה.

הכרעה – המומחה קבע בעמוד 42 לחוות הדעת, כי הרוחב הקיים הינו 7.34 מטר וכי: "שלושת מקומות החניה מתאימים עבור רמת שירות 3-2. עבור רמת שירות 1 נדרש רוחב מקומות החניה של 7.80 מטר ורוחב מעבר של 6.20 מטר לפחות", אך הותיר לשיקול דעת בית המשפט את השאלה, האם רוחב מקומות החניה הנדרש הינו ברמה 1, שאז קיים ליקוי שעלות תיקונו היא 1,300 ₪, או ברמה 2-3, שאז לא קיים ליקוי.

הנטל להוכיח כי רוחב החניה אינו כנדרש בהנחיות והוראות הדין, מוטל על התובעים. התובעים לא הוכיחו טענה זו ולא סתרו טענות הנתבעת המבוססות על מכתב האדריכל מר ברנדייס מיום 28.2.12 וההנחיות לתכנון חניה שצורפו לו (נספח כו לתצהיר מנהל הנתבעת).

התביעה לפיצוי בגין רכיב זה - נדחית.

4.2.9 ריצוף

התובעים טוענים כי נוכח העובדה שלא הוצגו להם 6 דוגמאות של ריצוף לבחירה, אלא דוגמא אחת בלבד, יש לפצותם בעלות של החלפת הריצוף בסך של 30,000 ש"ח.

הנתבעת דוחה טענה זו וטוענת כי התובעים בחרו את הריצוף ואף שילמו תוספת תשלום עבור השלמת ריצוף אחיד גם בחדרים.

הכרעה - לא מצאתי תימוכין לטענה זו - העובדות הנטענות אינן תואמות ואף סותרות הסכמות ואישורים בכתב של התובעים – מסמכים מיום 7.9.08 ו- 17.9.08, נספח טו לתצהיר מנהל הנתבעת. סכום הפיצוי הנתבע, אינו מצוי בחוות דעת המומחים מטעמם, ולא הומצאה אסמכתא התומכת בטענתם, כי זוהי עלות החלפת הריצוף. הנני דוחה רכיב זה.

4.2.10 בניית מרפסת מעל גינת התובעים

התובעים טוענים כי רק בשל איומי מנהל הנתבעת, הסכימו להרחבת המרפסת של השכן מעל גינתם. הנתבעת דוחה טענה זו ומפנה להסכמת התובעים ולעובדה שהוסכם על פיצוי בגין הסכמתם זו.

הכרעה - גם כאן לא מצאתי מקום לקבוע פיצוי. התובעים הסכימו בכתב לבנייה זו. הטענה כי הסכמתם ניתנה לאור לחץ ואיומים של מנהל הנתבעת לא הוכחה, מה גם שאף אם תומר כי יש דברים בגו, הרי שהתובעים קיבלו פיצוי עבור הנזק שנגרם להם, כעולה מנספח ז' לתצהיר מנהל הנתבעת – הגדלת חלונות והשתתפות במחצית עלות מזגן מרכזי.

4.3 סיכום פרק הליקויים והפיצוי

לאחר שבחנתי מלוא טענות הצדדים באשר לכל ליקוי וליקוי, גם אלו שלא צוינו כאן מפורשות, הנני קובעת כי הפיצוי בגין הליקויים ואי ההתאמות בדירה יעמוד על סך של 16,939 ₪ וזאת לפי הפירוט הבא:

פיצוי שנקבע ע"י המומחה בחוות דעתו - 6,140 ₪

אדני חלונות – 5,150 ₪

פתח סינון ואוורור ממ"ד – 1,200 ₪

מסגרת ברזל של חלון ממ"ד – 1,000 ₪

סה"כ - 13,490 ₪

תוספת פיקוח של 10% 1,349 ₪

סה"כ כולל פיקוח 14,839.

לסכומים אלו יש להוסיף ירידת ערך בגין גריעת שטח מהמגרש – סה"כ - 2,100 ₪ שאין להוסיף עליהם תוספת פיקוח. לפי כך עלות הליקויים עומדת על סך כולל של 16,939 ₪, ובעיגול סכומים – 17,000 ₪ בצירוף מע"מ.

4.4 זכות תיקון

הנתבעת טוענת, כי התובעים הפרו את חובתם לפי חוק המכר משלא אפשרו לה לבצע את התיקונים הנדרשים. לטענתה קיבלה את חוות הדעת רק בעת הגשת התביעה ולא הוכח כי באה דרישה קודמת של התובעים.

התובעים טוענים כי פנו לנתבעת מספר פעמים, הן בעל פה והן בכתב, אך זו הכחישה הכחשה גורפת את הליקויים ולכן, ויתרה על "זכותה" לתקן.

הכרעה - אינני מקבלת טענת הנתבעת כי עד להגשת התביעה לא קיבלה כל הודעה על הליקויים או דרישה לתקן. מכתב ב"כ התובעים דאז מיום 13.8.09, אליו צורפה חוות הדעת (נספח ט לתצהיר התובע) הומצא לנתבעת והראיה – מכתב בא כוחה מיום 29.10.09 (נספח כ לתצהיר מנהל הנתבעת), אליו צורפה חוות דעת המומחה מטעמה הנושאת תאריך 2.10.09, ואשר מציע לבצע את התיקונים שאושרו.

לכל הפחות, במועדים אלו ידעה הנתבעת על הליקויים הנטענים וממועד זה, ההתכתבויות בין הצדדים מלמדת על מערכת יחסים עכורה וחוסר אמון. הנתבעת מכחישה מרביתם של הליקויים הנטענים ונוכח חוסר האימון שנוצר בין הצדדים, הנני מורה כי הנתבעת תישא בעלות ביצוע התיקונים ולא תבצעם בפועל.

4.5 איחור במסירה

התובעים טוענים כי מסירת הדירה טרם קבלת טופס 4 אינה מהווה מסירה לכן, זכאים הם לפיצוי עבור התקופה שהתגוררו בדירה ללא טופס 4 ומנגד, הנתבעת טוענת כי התובעים קיבלו פיצוי עבור 12 חודשים, כאשר לפי סע' 15א להסכם המכר הקובע כי פיצוי חודשי בסך 600$ ישולם החל מחודש 1.4.08, הם אינם זכאים לתשלום עבור 90 ימי האיחור הראשונים ולכן, יש לזכותה בתשלומים ששולמו ביתר.

הכרעה - טענות שני הצדדים בעניין זה נדחות – התובעים טוענים כי נאלצו לקבל את הדירה ללא טופס 4 ומנגד, בטופס קבלת הדירה – מוצג מ/3 – הצהירו התובעים כי: "ידוע לנו שטרם נתקבל טופס 4 לבניין, ולבקשתנו ולאור לחצנו, הסכימה חברת גדילן למסור לנו את דירה לפני קבלת טופס 4". הטענה כי גם מסמך זה נחתם על ידם תחת לחץ ואיומים לא הוכחה. התובעים המתינו 12 חודשים מעבר למועד הקבוע בהסכם והנתבעת בחרה לפצותם בגין איחור במסירה. מבלי להיכנס לשאלת פרשנות הסע' הרלוונטי בהסכם, לא הוכח בפניי כי התשלום בוצע מתוך טעות או פרשנות לא נכונה של הסע'. הנתבעת אינה יכולה עתה, בשל הגשת התביעה, לחזור בה מהסכמות קודמות, שלא מן הנמנע כי בבסיסם שיקולים כאלו ואחרים לפיצוי התובעים ולא טעות.

4.6 עוגמת נפש

התובעים טוענים כי יש לפצותם בגין עוגמת נפש שנגרמה להם מהתנהלות מנהל הנתבעת אשר מרגע קבלת מלוא כספי התמורה, שינה את עורו והחל להתנכל להם ולאיים עליהם. עוד זכאים הם לפיצוי בגין הליקויים הרבים שבדירה, בגין הריצוף, המרפסת שנבנתה מעל גינתם, החניה ועוד.

הנתבעת טוענת כי לא גרמה לכל עוגמת נפש ויש לדחות רכיב זה.

הכרעה – לצורך הבחינה האם יש לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש בתביעה של ליקויי בנייה, יש לשקול מספר שיקולים, לרבות אופי הליקויים ואי ההתאמות ועלות תיקונם, התנהלות הנתבעת בטרם הגשת התביעה ולאחריה ועוד – כך נקבע בע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ (1.12.08):

"בקביעת גובה הפיצוי עבור עוגמת נפש שנגרמה בגין ליקויי בנייה יש להביא במכלול השיקולים, בין היתר, את ייעודו של הנכס (מבנה מגורים, מבנה עסקי או אחר); את טיב הליקויים; מידת חומרתם; מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בנכס; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; ועלות תיקון הליקויים (ראו: עניין סגל, פסקה 16; אביחי נ' ורדי דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) 421). אשר לשיקול האחרון – עלות תיקון הליקויים – נפסק כי אין לדרוש בהכרח תאימות בין עלות תיקון הליקוי לבין הפיצוי שיש לפסוק בשל עוגמת הנפש שנגרמה כתוצאה מאותו ליקוי, שכן לעיתים עלות תיקונו של ליקוי מסוים אינה משקפת את עוגמת הנפש שנגרמה בעטיו (ראו עניין סגל, שם; ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60, 65 (1992) (להלן: "עניין דרוקר"). עם זאת, על הפיצוי בגין עוגמת נפש לעמוד במבחן של סבירות (עניין סגל, שם)".

לאחר ששקלתי טענות הצדדים והפרמטרים שנקבעו בפסיקה, הגעתי למסקנה כי יש לחייב הנתבעת בסך של 2,500 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים.

4.7 ריבית והצמדה

שקלתי טענות הצדדים באשר למועד בו יש לחייב בתוספת ריבית והצמדה. המומחה, בעמ' 54 לחוות הדעת קובע: "ערכי תיקון הליקויים נכונים לחודש ספטמבר 2006". משעלות התיקונים נקבעה בהתאם לקבוע בחוות הדעת, הרי שיש להוסיף לעלויות שנקבעו, ריבית והצמדה מתאריך זה (9/2006).

4.8 טענת הקיזוז בסך 107,066 ₪

הנתבעת טוענת כי ביצעה תוספות ושינויים בגינם לא גבתה תוספת תשלום, אך שמרה על זכותה לדרוש זאת.

התובעים טוענים כי שילמו כל התמורה שנדרשה, לרבות בגין תוספות ולראיה – חשבון סופי שנערך ע"י הנתבעת ומכתב מנהל הנתבעת לבנק.

הכרעה - מעיון במסמכים עולה כי אכן הנתבעת לא דרשה כל תשלום עבור התוספות, לא בכתב ולא בעל פה ואף לא שמרה על זכותה לעשות זאת. הפעם הראשונה בה העלתה הנתבעת טענות אלו הייתה לאחר שנמסרה לה חוות דעת מומחה התובעים. מדובר בחזרה מהסכמות שלא לגבות עבור שינויים ותוספות אלו ולא בשמירה על זכויות.

צודקים התובעים בהפנייתם לחשבון הסופי מיום 22.12.08, נספח ו1' לתצהיר התובע – חשבון שנערך על ידי הנתבעת. לו סברה הנתבעת כי הינה זכאית לתוספת תשלום עבור תוספות שביצעה, מעבר לאלו שצוינו בחשבון זה, הייתה מעלה זאת בחשבונה הסופי. ללמדך, הנתבעת ויתרה על קבלת תשלום נוסף ודרישה שכזו נולדה אך לאחר קבלת חוות הדעת מטעם המומחים, במטרה שדרישה זו תהווה משקל נגד ותמנע הגשת התביעה. התנהלות שכזו שיש בה ניצול של כוחו של הקבלן אל מול הרוכש הבודד, יש להוקיעה והיא תילקח בחשבון פסיקת ההוצאות.

אי לכך, טענת הקיזוז נדחית.

5. סוף דבר

הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי כדלקמן:

5.1 בגין ליקויי בנייה ואי התאמות כמפורט בסע' 4.3 לפסק דיני זה - סך של 17,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מספטמבר 2006, כקביעת המומחה, סך כולל של 24,000 ₪.

לסכום זה יש להוסיף מע"מ.

5.2 בגין עוגמת נפש – סך כולל של 2,500 ₪.

5.3 החזר הוצאות

בשים לב להתנהלות הצדדים, לסכום התביעה לטענות ההגנה ולסכום שנפסק, אני מחייבת את הנתבעת להשיב לתובעת את ההוצאות שהוציאה, לפי הפירוט להלן:

5.3.1 החזר חלקי של שכ"ט המומחה (חוות דעת, ביקורים, עדויות וחקירות) – 5,000 ₪.

5.3.2 החזר חלקי של חוות דעת המומחים מטעם התובעים - 2,000 ₪.

5.3.3 שכר טרחת עורכת דין – 5,000 ₪ כולל מע"מ.

5.3.4 השבת אגרת בית משפט בגובה הסכום שנפסק בפסק הדין.

5.4 הסכומים ישולמו תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין ויישאו הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.

ניתן היום, כ"ב חשוון תשע"ו, 04 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.