1. פסק הדין ניתן בתביעת התובעת נגד הנתבעים בגין סך של 332,782 ₪.

טענות התובעת

1. התובעת היא חברה רשומה כדין בישראל אשר עיסוקה בין היתר בייבוא ממתקים (בעיקר מטורקיה) ושיווקם בישראל. מדובר בממתקים ייחודיים אשר יבואם לישראל מתבצע באופן בלעדי על ידי התובעת.
2. נתבעת 1 הינה או הייתה חברה אשר עיסוקה, בין היתר, בתחום שיווק ומכירת מוצרי צריכה שונים, לרבות ממתקים, ונתבע 2 היה או הינו בעל מניותיה ומנהלה.
3. למיטב ידיעתה של התובעת, נתבע 3 הוא אזרח ישראל העוסק, בין היתר, ברכישה, שיווק ומכירה של ממתקים בכמות מסחרית ("סטוקים") שאותן הוא מבצע בדרך כלל באמצעות חברות שונות שאיתם הוא מקיים קשרים עסקיים ולא ישירות בעצמו, בין השאר משום שהורשע בעבר בפלילים בגין עבירות מרמה.
4. למיטב ידיעת התובעת, נתבע 4 הוא אזרח ישראל העוסק, בין היתר, בעצמו ו/או באמצעות חברה שבבעלותו, ברכישה, שיווק ומכירה של מוצרי צריכה שונים, לרבות ממתקים.
5. התובעת ומנהלה מר דורון אפרהימי התקשרה עם הנתבעים ו/או מי מהם.
6. ביום 2/4/09 או בסמוך לכך הזמין נתבע 3 מהתובעת ממתקים שונים תמורת 258,258 ₪, שילם על החשבון 120,000 ₪ (שאמורים לשמש מקדמה עבור ההזמנה מהספק) והיה אמור לשלם את היתרה במועדים שפורטו בהזמנה.
7. כשבועיים לאחר מכן החליט נתבע 3 כי הוא מעוניין לבטל את הרכישה וביקש החזר של הכספים ששילם, אולם התובעת כבר השתמשה בכספים כמקדמה, ועל כן מנהל התובעת הודיע לנתבע 3 כי אין אפשרות להשיב את הכספים כעת.
8. לאחר דין ודברים הוסכם, בהמשך להצעתו של נתבע 3 עצמו, כי נתבע 3 ידאג דרך קשריו לביצוע הזמנות של סוחרי ממתקים בישראל מהתובעת בסכום שלא יפחת מ- 120,000 ₪, ובאמצעות כספים אלה תשיב התובעת את הסכום ששילם נתבע 3 בגין המקדמה. לבקשתו של נתבע 3, מסרה לידיו התובעת שני שיקים לביטחון, כל אחד על סך 60,000 ₪ לפירעון בימים 31/7/09 ו- 31/8/09.
9. בחודש יוני 2009 ביקש נתבע 3 לתווך בין התובעת לבין כי נתבעת 1 אשר מנוהלת על ידי נתבע 2 להזמנת הסחורה כשהוא הפליג בשבחו של נתבע 2, אולם בדיעבד התברר כי נתבע 3 קשר קשר עם נתבעים 1 ו-2 כדי להוציא מהתובעת כספים במרמה. בהמשך לכך הזמינה נתבעת 1 מהתובעת סחורה בשווי 120,773 ₪ כולל מע"מ.
10. ביום 16/7/09 סיפקה התובעת את הסחורה לנתבעת 1, ותמורת זאת מסרה נתבעת 1 לתובעת 3 המחאות בערבותו האישית של הנתבע 2: המחאה ע"ס 40,000 ₪ ז"פ 1/10/09; המחאה ע"ס 40,000 ₪ ז"פ 10/10/09; והמחאה ע"ס 40,773 ₪ ז"פ 17/10/09. בעקבות זאת מסרה התובעת 6 שיקים דחויים ע"ס 20,000 ₪ כל אחד לידי הנתבע 3 וכנגדם השיב נתבע 3 את שני השיקים הנ"ל ע"ס 60,000 ₪ כל אחד.
11. ביום 17/8/09 או בסמוך לכך פנתה נתבעת 1 באמצעות נתבע 2 לתובעת והזמינה אצלה סחורה נוספת בשווי 156,156 ₪. ביום 20/8/09 סיפקה התובעת לנתבעת 1 סחורה בשווי 162,009 כולל מע"מ תמורת 4 המחאות שמסרה נתבעת 1: המחאה ע"ס 53,400 ₪ ז"פ 4/9/09; המחאה ע"ס 50,000 ₪ ז"פ 6/9/09; המחאה ע"ס 50,000 ₪ ז"פ 9/9/09; והמחאה ע"ס 8,811 ₪ ז"פ 15/9/09.
12. לקראת סוף חודש אוגוסט ומספר ימים טרם פירעון ההמחאה הראשונה הנ"ל, נודע למנהל התובעת כי הסחורה אשר מיובאת באופן בלעדי על ידי התובעת בישראל מוצעת למכירה על ידי נתבעים 3 ו- 4 תמורת 25% מהמחיר שהתובעת גובה בגינה, ועל כן קיימת סבירות גבוהה לפיה התובעת נפלה קורבן לתרגיל "עוקץ" של הנתבעים.
13. מיד לאחר מכן ניסה מנהל התובעת ליצור קשר עם נתבעים 1-3, אולם אלה נמנעו מלענות לפניותיו, ובמועד פירעון ההמחאה הראשונה של נתבעת 1 הנ"ל אכן התברר כי היא לא כובדה ולא נפרעה בשל אי כיסוי מספיק (אכ"מ). כך גם חזרו יתר השיקים הנ"ל שמסרו נתבעים 1 ו- 2 הנ"ל, כאשר בסביבות חודש ספטמבר 2009 סגרה נתבעת 1 את מחסניה ונתבע 2 ירד "למחתרת" ולא ניתן היה לאתרו.
14. לאחר מכן התברר כי הסחורה של התובעת אוחסנה במחסנים של אדם בשם ניסן חממי ברח' התע"ש 10 באזור התעשייה הר טוב ליד בית שמש. בבירור עמו התברר כי הסחורה אוחסנה אצלו כבר מיום אספקת הסחורה על ידי התובעת לנתבעת 1 ביום 20/8/09, וזאת לבקשתו של הנתבע 3 אשר הודיע לו כי קיים צורך לאחסן את הסחורה בדחיפות משום שהמחסנים שלו בנשר נסגרו.
15. עוד עלה כי תוך כדי בירור הדברים עם מר חממי הגיעו למקום נתבעים 3 ו- 4 אשר הודיעו למנהל התובעת כי חברה בשם סנרייז בע"מ המנוהלת לטענתם על ידי נתבע 4 רכשה את הסחורה מנתבעת 1 ועל כן הם מבקשים לשחרר את הסחורה בו במקום. למרבה הצער, מר חממי נעתר לדרישתם של נתבעים 3 ו- 4 ואפשר להם לשחרר את הסחורה.
16. למנהל התובעת התברר מאוחר יותר כי נתבעים 2 ו- 3 עקצו בדרך דומה לכל הפחות איש עסקים אחד בשם אליעזר כהן שממנו הזמינו סחורה במאות אלפי ₪ מבלי לשלם לו דבר. לבסוף נטען כי מכל האמור לעיל ברור כי נתבעים 2-4 קשרו קשר כדי להוציא מידי התובעת את הסחורה במרמה ומבלי לשלם עבורה.
17. התביעה הוגשה נגד הנתבעים הנ"ל – נגד נתבעים 1 ו- 2 בעילה חוזית שטרית, ונגד נתבעים 2-4 בעילת התרמית ובהיותם דירקטורים של החברות, כאשר בסה"כ מדובר בתביעה בסך של 332,782 ₪ הכולל תביעה בגין פגיעה במוניטין בגובה 50,000 ₪.

נתבעים 1 ו- 2

1. לא הוגשו כתבי הגנה מטעם נתבעים 1 ו- 2, ולבקשת התובעת, ביום 10/2/11 ניתן פסק דין בהעדר הגנה נגד נתבע 2. אין בתיק בקשה למתן פסק דין כנגד הנתבעת 1 ועל כן אין אלא לקבוע כי התביעה כנגדה נזנחה.

טענותיו של נתבע 3

1. נתבע 3 הוא איש עסקים ומנהל העסק "חטיפי ירושלים" העוסק בין היתר ברכישה, שיווק ומכירת מוצרים שונים בסיטונות, בין היתר בתחום המזון.
2. כחלק מעסקיו מסרה לו התובעת המחאות בסך 120,000 ₪ אשר חוללו, ובעקבות זאת נפתח נגד התובעת תיק הוצל"פ מס' 03-29332-09-7.
3. התביעה שבפנינו היא קנטרנית, ומטרתה להכפיש את שמו של נתבע 3 ולהתחמק מפירעון החוב בגין אי כיבוד ההמחאות הנ"ל.
4. ששת השיקים שמסרה התובעת נועדו להקל עליה לפרוס את הסכום של 120,000 ₪ לשישה תשלומים במקום שני תשלומים בסך 60,000 ₪ כל אחד.
5. לעניין מועד ההזמנה והביטול טען נתבע 3 כי מועד אספקת הסחורה היה ביום 31/4/09, שלושה חודשים לאחר ההזמנה, והביטול בוצע שלושה חודשים לאחר ההזמנה.
6. נתבע 3 מעולם לא התחייב לתווך בין העסקאות השונות אלא דרש את כספו בחזרה, ומסמך הביטול מיום 22/4/10 מדבר בעד עצמו.
7. נתבע 3 אינו מכיר את נתבע 2 כלל, ומעולם לא פגש אותו, ומעולם אף לא קישר בין נתבעת 1 לבין התובעת.
8. נתבע 4 פנה לנתבע 3 וביקש שיסייע לו בשיווק ומכירת סחורה שאותה קיבל מתובעת 1 בתמורה ובתום לב כשלא היו לו מחסנים בנשר.
9. נתבע 3 לא קיבל את כספו עד היום הזה, והוא אינו קשור לתרמית כלשהי כפי שטענה התובעת בכתב התביעה.

טענותיו של נתבע 4

1. אין נגד הנתבע 4 כל עילת תביעה. הנתבע 4 מעולם לא רכש סחורה כלשהי מנתבעת 1 ואין לו קשר מסחרי ישיר עם מי מהצדדים שמכרו את הסחורה.
2. הנתבע מנהל עסק מסחרי בשם "סנרייז" אשר עוסק בשיווק חומרי ניקוי.
   
3. במהלך שנת 2009 הזמינה נתבעת 1 מנתבע 4 שירותי הובלות באמצעות המשאית אשר משרתת את עסקו של נתבע 4, ובגין השירות הנ"ל התחייבה נתבעת 1 לשלם לנתבע 4 סך של 36,000 ₪. נתבעת 1 לא שילמה סכום זה, ולאחר זמן מה הוסכם כי הנתבעת תשלם את חובה באמצעות סחורה שבמחסניה (ממתקים).
4. נתבע 4 הסכים לכך משום שהכיר את נתבע 3 שהוא בעל שם בתחום, וביקש את עזרתו בשיווק ובמכירת הסחורה. בעקבות זאת הועברה סחורה לידי נתבע 4 בשווי חובה של נתבעת 1 הנ"ל. בהמשך לכך הוסכם בין נתבעת 1 לנתבע 4 כי הם ישתפו פעולה במכירת סחורה נוספת אשר נמצאת בידי נתבעת 1 במחסניה "כאבן שאין לה הופכין", ואם ימכרו סחורה זו הם יתחלקו בתמורה בחלקים שווים.
5. נתבע 4 ניסה למכור את הסחורה אולם לא הייתה לו כל הצלחה בכך, ולהפתעתו בחודש אוגוסט 2009 קיבל שיחת טלפון מבעל המחסן שלפיה הגיע אדם אחר אשר מבקש לרוקן את המחסן. נתבע 4 הגיע למחסן ואמר למנהל התובעת שפגש שם כי הסחורה שלו ובבעלותו.
6. נתבע 4 שוחח באותו מעמד עם נתבעת 1 אשר הכחישה את טענות מנהל התובעת, ובהמשך לשיחה הנ"ל הוסכם כי הסחורה תוחזר למי שמסר אותה, דהיינו חזרה לידי נתבעת 1, שכן נתבע 4 לא רצה להיות מעורב בכל הסיפור הזה, הגם שקיבל את הסחורה כנגד חובה של נתבעת 1 כלפיו.

תצהירים, דיוני הוכחות וסיכומים

1. מנהל התובעת מר דורון אפרהימי הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת, וכן הוגשו תצהירים של נתבעים 3 ו- 4.
2. התקיימו שני דיוני הוכחות. בדיון הראשון נחקרו מנהל התובעת ונתבע 3. בדיון השני נחקר נתבע 2 אשר הוצא כנגדו צו הבאה.
3. מחקירתו של מנהל התובעת עלה כי הוא מכיר את נתבע 3 מזה 6-7 שנים, שבמהלכן עשו עסקאות שונות ביניהם, וכי ההרשעה של נתבע 3 בפלילים נוגעת לזיוף אבקות כביסה, אם כי לא ראה את גזר הדין. לשאלה האם יש בידיו את ההזמנה של הסחורה השיב כי העברת הכסף היא ההזמנה, כשמדובר ב- 20,000$ או 30,000$ (עמ' 12 ש' 23) ובסך נוסף של 120,000 ₪ שהוא קיבל והעביר. מר אפרהימי אישר כי בהסכם בכתב לביטול העסקה עם נתבע 3 לא צוין תנאי אשר חייב את נתבע 3 לגרום למכירת הסחורה. כן הוסיף מר אפרהימי כי נתבע 3 הכיר לו את הקניין של נתבעת 1, מר צבי גולן, ושהוא נסע יחד עם אחיו אבי (סגן ראש עיר שהשקיע את הכסף בעסקה) לפגישה עמו.

1. במהלך החקירה נשאל העד מדוע לא הזמין עדים נוספים שהיו קשורים לעניין לטענתו, לרבות מר צבי גולן, והשיב כי היה קושי להזמין את כולם, אך הוא הזמין את נתבע 2 ואת מר חממי לעדות. כן עלה כי פנו למר אליעזר כהן, אולם הוא לא הסכים לבוא ולהעיד בתיק. כשנשאל העד מדוע לא הביא את אחיו שהיה עמו ושהסתבר כי אף צילם במו ידיו תמונות של הסחורה, השיב כי אם רוצים אז הוא יביא אותו, על אף שהוא מאוד עסוק.
2. מר אפרהימי נשאל על ידי ב"כ נתבע 4 האם זה נכון שרק אחיו הגיע למחסנים, שכן נתבע 4 אומר שמר אפרהימי כלל לא הגיע לשם, ולכך השיב שהוא היה במקום, והוא יכול להביא עדים נוספים לדיון לרבות אחיו. מר אפרהימי אישר כי נתבע 4 הציג בפניו חשבונית ותעודת משלוח של הסחורה במחסנים.
3. מחקירתו של נתבע 3 עלה כי הוא אינו מכיר את נתבע 2 ולא ראה אותו מימיו וגם לא הכיר את נתבעת 1. כן העיד כי שני הצדדים ביטלו את ההזמנה משום שהתובעת לא הזמינה את הסחורה כלל (עמ' 26 ש' 26) והוסיף כי מנהל התובעת אמר לו שרימו אותו ולא הזמינו עבורו את הסחורה ושהוא הסתבך עם מישהו בקנדה (עמ' 28 ש' 12). עוד עלה כי העסקה בוטלה בחודש אפריל 2009, ונתבע 3 הסכים לקבל תמורת הכסף ששילם לתובעת שני שיקים בסך 60,000 ₪ כ"א לחודשים יולי ואוגוסט 2009 משום שמר אפרהימי אמר שהוא "מסובך", ולאחר מכן אמר שאינו יכול לעמוד בתשלומים האלה ולכן הסכים נתבע 3 לפריסה ל- 6 תשלומים של 20,000 ₪ כ"א, ומר אפרהימי חתום על כך אישית. נתבע 3 העיד כי אינו מכיר את מר צבי גולן ושהוא מוכן לשלם עבור וכן להיבדק במכונת אמת. נתבע 3 אישר כי הסחורה (סוכריות טופי ועדשים) של נתבע 4 הגיעה אליו באמצעות משאית של נתבע 4 למחסנים של ניסן חממי בבית שמש משום שאין לו מחסנים. נתבע 3 הוסיף כי יש לו תעודת משלוח ושמדובר בסחורה בשווי הנמוך מ- 100,000 ₪ אם כי אינו זוכר כמויות ומספרים. כן עלה כי חממי אחסן את הסחורה עבורו, ונתבע 3 הוא זה ששילם עבור אחסון הסחורה, וכן שילם תמורת "איזה 20-25 קרטונים".
4. נתבע 3 הוסיף כי בעת הגעתו של מר אפרהימי למחסנים של חממי, הוצגו תעודות משלוח וחשבונית של נתבע 4, ולאחר בדיקה של המשטרה שנכחה במקום, שוחררה הסחורה מבלי שהוגשה תלונה כלשהי למשטרה.
5. נתבע 4 נחקר בסוף דיון ההוכחות הראשון והעיד תחילה כי הוא מכיר את נתבע 3 מזה 8 שנים לערך. נתבע 4 אישר כי הוא מכיר את נתבעים 1 ו-2 וכי ההיכרות ביניהם החלה בעת בירור בעניין רכישת חומרי ניקוי, אולם בפועל סיפק נתבע 4 לנתבעים 1 ו- 2 רק שירותי הובלות שבגינם קיבל שני שיקים אשר חזרו ללא כיסוי. נתבע 4 לא זכר כמה הובלות ביצע אך הוסיף כי ניתן לראות זאת בחשבוניות. כן העיד נתבע 4 כי לאחר כל הבלגן במחסנים, החזיר לנתבע 2 את הסחורה יחד עם תעודת המשלוח, קיבל כ- 15,000 ₪ במזומן ועוד חייבים לו כספים בגין היתרה (עמ' 15 ש' 12-15). נתבע 4 נשאל שאלות רבות לגבי שוויה של הסחורה שעברה תחת ידיו, והוא לא יכול היה לתת תשובה ברורה לעניין זה.
6. נתבע 2 התייצב לדיון הוכחות השני, ובתחילתו הודיע כי הוא נמצא בהליכי פשיטת רגל. כן העיד נתבע 2 כי אינו יודע מי זאת התובעת, ואינו מכיר את מר אפרהימי את נתבעים 3 ו- 4 או את חברת "סנרייז". כן עלה כי ניהל את נתבעת 1 במשך כ- 15 שנה, אך לאחר שנגמר הכסף והאשראי נסגרה החברה, וזאת לאחר מאמצים רבים שלו למנוע זאת, לרבות מכירת ביתו, מכירת רכבים, הון עצמי, פתיחת חסכונות ועוד.
7. הוצג בפני נתבע 2 מסמך עם חתימה והוא העיד כי אינו מכיר את המסמך ואת מי שחתם על גבי המסמך ואינו יודע מי זה צבי שכן הוא היה בעל החברה ולא ישב מול הספקים. כמו כן הוצגו בפני נתבע 2 שיקים שהוא זיהה אותם, אך אמר שאינו חתום עליהם ומדובר בזיוף. נתבע 2 נשאל האם נתבע 4 ביצע הובלות עבורו, והוא השיב כי אינו מכיר אותו, וכל המסמכים מופיעים אצל רוה"ח. לגבי חשבונית מס' 197 מיום 30/8/09 אשר הוצגה בפניו העיד נתבע 2 כי מדובר בחשבונית פיקטיבית. כן הוצגו חשבוניות נוספות שהנתבע 2 העיד כי אינו מכיר אותן ובשבילו "זה רק נייר". בהמשך לכך העיד נתבע 2 כי הוא חתום על שיקים מסוימים, אולם פרצו ובזזו את המחסנים שלו ולקחו דברים.
8. בשלב מסוים של החקירה הודיע ב"כ התובעת כי לנוכח עדותו של נתבע 2 ואופן העדות הוא מסיים את חקירתו הנגדית שכן אין בכך כדי להועיל לו ולתביעה.
9. ב"כ הנתבע 3 שאל את נתבע 2 האם הוא מכיר את נתבע 3, ונתבע 2 השיב בשלילה, אך הוסיף כי שוחח בטלפון עם הרבה אנשים שהוא לא זוכר את שמם.
10. בתום הדיון לא הייתה בקשה לזמן את מר חממי להעיד בתיק, ועל כן ניתנה החלטה להגשת סיכומים בכתב.
11. הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב, וכל אחד מהצדדים חזר בין השאר על טענותיו כנ"ל.
12. בפתח סיכומי התובעת נטען כי אין לייחס לעדותו של נתבע 2 כל משקל ואמינות, ואכן בית המשפט התרשם שלא ניתן לדלות מעדותו של נתבע 2 ראיות לטובת צד זה או אחר, שכן לפי עדותו הוא אינו מכיר אף אחד מהצדדים ואף לא הכיר מסמכים שהוצגו בפניו וכן העלה טענות זיוף רבות.
    
    מכאן שנותר נטל הוכחה כבד על התובעת להוכיח כי נתבעים 3 ו-4 אכן ביצעו פעולות מרמה שבעקבותיהן נגרם לתובעת נזק רב.
13. בסיכומי התובעת יוחס משקל רב לשוני בין הצהרתו של נתבע 3 שלפיה הוא זה שביטל את ההסכם לבין עדותו כי מדובר בהסכם ביטול הדדי שנערך בכתב. ואולם, אין חולק ששני הצדדים חתומים על הסכם הביטול, ומכאן שהסכם הרכישה בוטל הדדית.
14. התובעת מתייחסת בסיכומיה למר חממי ולאחיו של מנהל התובעת אשר היו עדים לנעשה במחסנים של חממי, אולם התובעת לא מצאה לנכון לזמנם לדיון ההוכחות על מנת לתמוך בטענותיה. מר חממי אמנם הוזמן בתחילה לעדות, אולם התובעת זנחה זאת ולא ביקשה מבית המשפט לזמנו לדיון נוסף. כן עלה ולא נסתר כי ניידת של המשטרה הגיעה למחסנים, והוצגו בפני השוטרים מסמכים בקשר לסחורה, לרבות תעודות משלוח, אך המשטרה לא מצאה לנכון להתערב ומר חממי אפשר את הוצאת הסחורה ממחסניו.
15. ב"כ התובעת מעלה תמיהות לגבי נוכחותו של נתבע 3 במחסנים באותה עת. עוד נטען בהקשר זה בסיכומי התובעת כי נתבע 3 העיד כי שילם עבור אחסון הסחורה אצל חממי, אך לאחר מכן שינה את גרסתו והעיד כי היה זה נתבע 4 אשר שילם עבור אחסון הסחורה.
16. לגבי נתבע 4 נטען בסיכומי התובעת כי העיד תחילה שיש בידיו תעודות משלוח בקשר להובלות שעשה עבור נתבעת 1, ולאחר מכן סתר את עצמו, שאל "מה זה תעודת הובלה?" והוסיף כי מעולם לא קיבל תעודות משלוח ולא חתם על תעודות כאלה.
17. בפתח הסיכומים מטעם נתבע 3 נטען כי התובעת מודה בסיכומיה שעליה להרים נטל הוכחה כבד, ומטענתה של התובעת כי יש להביא בחשבון ראיות נסיבתיות אנו למדים שאין בידי התובעת ראיות חותכות לקביעה כי נתבעים 3 ו- 4 הם בקנוניה ועשו לתובעת תרגיל עוקץ. כן נטען כי נתבע 3 מעולם לא הכיר את נתבע 2, והגיע לממתקים דרך נתבע 4 אשר ביקש את עזרתו. עוד נטען כי התובעת היא זו שלא עמדה בהסכמים עם נתבע 3, והיא זאת שיחד עם מנהלה חייבת לנתבע 3 למעלה מ- 100,000 ₪. ב"כ של נתבע 3 מנה בסיכומיו את כל העדים הפוטנציאליים שמנהל התובעת הזכיר בעדותו אשר התובעת לא ביקשה להזמינם לעדות, לרבות אחיו של מנהל התובעת אשר לדבריו צילם תמונות של הסחורה, ונטען כי יש לזקוף זאת לחובת התובעת.
18. ב"כ נתבע 4 התייחס אף הוא להסכמת ב"כ התובעת העולה מסיכומיו, כי אכן אין בידי התובעת "אקדח מעשן" במישור הראייתי, ויש להכריע את התיק על יסוד "צבר הראיות". לכן לטענתו של ב"כ נתבע 4, על יסוד ההלכות הידועות לעניין נטל הוכחה כבד לביסוס טענות קנוניה ומרמה, יש לדחות את התביעה, היות שהתובעת לא הרימה ולו את נטל ההוכחה הרגיל שנדרש מתובע במשפט אזרחי, דהיינו נטל של 51%, ולא הוכיחה ולו רכיב אחד מטענותיה. כמו כן התייחס ב"כ נתבע 4 פרטנית לכל אחת מהעדויות בתיק, והסביר מדוע אין בהן כדי לתמוך בטענות התובעת.
19. התובעת הייתה רשאית להגיש סיכומי תשובה אולם ויתרה על זכות זו.

דיון

1. אין חולק כי על פי הסכם הביטול היה על התובעת להשיב לנתבע 3 ללא כל תנאי סך של 120,000 ₪. כמו כן אין חולק כי נמסרו לנתבע 3 שתי המחאות בסך של 60,000 ₪ לכיסוי סכום זה, וכי לבקשת התובעת ומנהלה הוחלפו המחאות אלה בשש המחאות דחויות בסך של 20,000 ₪ כל אחת אשר מנהל התובעת ערב אישית לפירעונן. כך גם אין גם חולק כי ההמחאות הנ"ל לא נפרעו, ונתבע 3 פתח תיק הוצאה לפועל בגינן.
2. השאלה היחידה שבפנינו היא האם התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה כדי להוכיח כי נתבעים 3 ו- 4 לקחו חלק בקנוניה ובתרגיל "עוקץ" נגדה יחד עם נתבעים 1 ו-2. בהקשר זה נטען בסיכומי התובעת כי אין כל הסבר אחר לכך שסחורה שהזמין נתבע 3 בעסקה שבוטלה הגיעה לידי נתבעים 3 ו- 4.
3. לטענת התובעת, אדם בשם יעקב כץ הביא לידיעתה שנתבעים 3 ו-4 מכרו בשוק סחורה אשר התובעת ייבאה באופן בלעדי, תמורת 25% מהמחיר שהתובעת גובה עבורה. ואולם, התובעת לא הוכיחה זאת ולו לכאורה, ואף לא ביקשה להזמין לעדות את מר כץ.
4. נתבע 2 העיד כי העסק שלו אשר פעל במשך שנים רבות קרס ונסגר ללא כספים ואשראי ואין בידי התובעת ראיות לסתור זאת, כך שאין מקום לקבוע כי ההמחאות של נתבעת 1 לא נפרעו כתוצאה מתרגיל עוקץ או קנוניה.
   
5. לטענת התובעת, תרגילי העוקץ והתרמית היו סיבה מספקת לאי כיבוד הסכם ביטול העסקה ולאי כיבוד ההמחאות שמסרה התובעת לנתבע 3 בעקבות ההסכם הנ"ל, וכן יש בכך כדי להצדיק הפרת הסכם נוסף בין התובעת לנתבע 3 לפירעון שש המחאות בסך 20,000 ₪ כל אחת במקום שתי ההמחאות על סך 60,000 ₪ כל אחת אשר לא כובדו.
   
6. בידי התובעת ראיות רבות לכך שנתבעים 1 ו- 2 אכן לא קיימו את ההסכם עמה. ואולם, לא הוצגו ראיות ברורות ומשמעותיות מטעם התובעת נגד נתבעים 3 ו- 4.
   
7. התובעת צירפה לכתב התביעה את שני השיקים על סך 60,000 ₪ כל אחד, אך לא מצאה לנכון לצרף את הסכם ביטול העסקה מיום 22/4/09 בינה לבין נתבע 3 אשר בעקבותיו מסרה התובעת את השיקים הנ"ל לידי נתבע 3. הסכם אשר אין בו כל זכר לטענת התובעת לפיה ההסכ בוטל אולם הנתבע 3 התחייב לשמש כמתווך למכירת הסחורה.
   
8. שני הצדדים חתומים על ההסכם מיום 22/4/09 הנ"ל שבו צוין במפורש כי "העיסקה של הג'לי שנחתמה ב- 29.1.09 בטלה" וכי "אורנים בע"מ החזירה את הסכום שקיבלה ... בשני שיקים...". כן צורף לכתב ההגנה של נתבע 3 העתק של חשבונית מס' 07/000001 מיום 27/1/09 על סך 258,258 ₪ וכן תעודת משלוח של "סנרייז", ונטען כי אלו הממתקים הנוגעים לנתבע 4.
   
9. נתבע 4 צירף לתצהירו חשבונית של נתבעת 1 מיום 30/8/09 לכבוד "אבי בדוח – סנרייז" על סך 36,000 ₪ שצוין בה "שולם במזומן". נתבע 2 התייצב לדיון והעיד כי אינו מכיר בחשבוניות ובמסמכים שהוצגו בפניו, תוך העלאת טענות זיוף לגבי מסמכים כאלו ואחרים, אם כי הוסיף ש"יש לי הכל אצל רו"ח". נטל ההוכחה מוטל על התובעת, ואין לשלול כי אותו רו"ח היה יכול לבסס הוצאת חשבונית על סך 36,000 ₪ כנ"ל.

1. על פני הדברים, אכן עולה כי לכל הפחות חלק מהסחורה שרכש נתבע 3 בעסקה שבוטלה הגיעה לידי נתבע 4, וכי נתבע 3 היה מעורב במכירת הסחורה הנ"ל והיה אמור לקבל עמלות מהמכירה. ואולם בנסיבות העניין, אין די בכך כדי להרים את הנטל הכבד המוטל על התובעת להוכחת קנוניה ועוקץ של כל הנתבעים נגד התובעת. נתבעים 3 ו- 4 הציגו מסמכים המבססים את גרסאותיהם, והתובעת לא הוכיחה שמדובר במסמכים מזויפים. כך גם לא ביקשה התובעת להזמין לעדות שורה של עדים נוספים אשר לדבריו של מנהל התובעת היו יכולים לבסס את גרסתה, וביניהם מר כץ, מר חממי ואחיו של מנהל התובעת אשר לטענת התובעת צילם במו ידיו את הסחורה במחסנים. גם התמונות אשר צולמו לכאורה לא הוגשו לתיק כראיה מטעם התובעת.
   
2. לאור כל האמור לעיל, התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה כדי להוכיח את תביעתה נגד הנתבעים 3 ו- 4 והמקרה שבפנינו אינו מקרה שבו יש לקבוע כי הוצגו ראיות נסיבתיות מטעם התובעת אשר די בהן כדי להרים נטל הוכחה מוגבר להוכחת תרגיל "עוקץ" וקנוניה.
3. על כן התביעה נגד נתבעים 3 ו- 4 נדחית, ויש לסגור את התיק בהתאם.
4. התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים 3 ו- 4 בגין שכר טרחת עו"ד סך של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
   

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ג, 01 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.