עסקינן בבקשה שהוגשה על ידי המבקשים כנגד המשיב למתן פסק דין, ולמצער פסק דין חלקי, לפסילת תצהיר ולמתן אורכה להגשת תצהירים.

התביעה הוגשה תחילה על ידי מר אשר לוי, בהתבסס על פקודת בזיון בתי המשפט כנגד מנהל מקרקעי ישראל (להלן: " המשיב 1"), בשלב מתקדם צורפו המבקשים כצדדים להליך.

מעיון וקריאה מעמיקה לבקשה המשתרעת על מספר רב של עמודים עולה, כי ישנן 3 בקשות עיקריות עליהן סומכים המבקשים את בקשתם.

להלן אדון בכל בקשה לחוד.

כאמור המבקשים בבקשתם זו עתרו מבית המשפט ליתן פסק דין או פסק דין חלקי, ובו לקבוע כי המשיב 1 ביזה ועודנו מבזה את החלטת בית המשפט. המשיבים עתרו גם מבית המשפט, לחייב את המשיב 1 בביצוע פסק הדין לפי הנסיבות שהיו קיימות אז בעת מתן פסק הדין.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובתשובה לתגובה, נחה דעתי כי דינה של בקשה זו להידחות.

תמוהה בעיני בקשתם זו של המבקשים, במיוחד לאור העובדה שהתביעה העיקרית לא הוגשה על ידם, וכי הינם משיבים ומעמדם הינו כמעמדו של המשיב 1.

תמוהה בעיני עוד יותר בקשתם למתן פסק דין, שהוגשה על אף שנקבע מועד לישיבת הוכחות וזאת ביום 5.2.2015, אשר ברי שהינו המסגרת המתאימה לבירור טענותיהם של הצדדים ורק לאחר מכן יהיה המצב המשפטי והעובדתי ברור דיו לצורך מתן פסק דין.

תקנה 190 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:"התקנות") קובעת כי:

190. (א) בתום הדיון בכל הליך, או לאחר מכן, בהקדם ככל האפשר לפי הנסיבות, יתן בית המשפט פסק דין או החלטה אחרת, לפי הענין; ההחלטה תהיה בכתב ותיחתם בידי השופטים שישבו לדין.

תקנה 191 לתקנות סדר הדין האזרחי, מסדירה את עניין מתן פסק דין חלקי וקובעת בזו הלשון:

191. בית המשפט רשאי, בכל שלב משלבי הדיון, להוציא פסק דין באחת התביעות שבתובענה או בחלק מתביעה, וליתן את הסעד הנתבע, כולו או מקצתו, לאותה תביעה או לחלקה, או לסרב לתיתו, כל אימת שנראה לבית המשפט שאין בהמשך הדיון כדי לשנות את הממצאים לגבי העובדות המהותיות או לגבי השאלות העומדות להכרעה לענין התביעה או הסעד כאמור.

מעיון בלשון הוראות התקנה, ניתן ללמוד כי בית משפט יתן פסק דין אם הוא סבור כי, אין בהמשך הדיון כדי לשנות את הממצאים לגבי העובדות המהותיות העולות ועומדות להכרעה, דבר זה אינו מתקיים בענייננו. לא מצאתי כי, שהממצאים הקיימים לפני בשלב זה, מספיקים כדי להוות בסיס איתן עליו אוכל להשתית פסק דין או פסק דין חלקי, מבלי להיזקק לבירור עובדתי בתיק זה.

לאחר שעיינתי בבקשתם הנ"ל של המבקשים, ובתגובתו של המשיב 1 נחה דעתי כי דינה של בקשה זו להידחות.

מחיקת תצהיר:

הבקשה השנייה עניינה, מחיקת תצהירו של מר ברקין אשר הוגש ביום 14.3.2013. כאמור מר ברקין הינו עובד מנהל מקרקעי ישראל מאז שנת 1988, ומשמש כמנהל במחוז צפון מאז חודש 4/2012.

ב"כ המבקשים טען, כי יש להורות על מחיקת תצהירו של מר ברקין מאחר והתצהיר לא נערך מידיעתו האישית על פי מצוות תקנות סדר הדין האזרחי. לטענת ב"כ המבקשים תצהירו מהווה עדות מפי השמועה, לפיכך יש לפסלו.

איני מסכימה לטיעון זה של ב"כ המבקשים.ב

על פניו נראה כי יש ממש בטיעוניו של ב"כ המשיב 1 לפיהם המדובר ברשות ציבורית, בניגוד לאנשים פרטיים, שבה ישנה תחלופת עובדים. על פניו נראה גם כי ישנו ממש בטענתו כי, תצהירו של מר ברקין נסמך על מסמכים אותנטיים מתיקי המינהל המהווים רשומה ציבורית.

בתצהירו העיד מר ברקין על פרטים שונים הקשורים למחלוקת שבתיק הנדון. פרטים אלה לא היו

ידועים לו מידיעה אישית, שכן ברור שמר ברקין לא עבד בשירות המשיב 1 בעת מתן פסק דין.

עם זאת, סביר להניח שתצהירו של מר ברקין התבסס על מסמכים הקיימים בתיק שנמצא בחזקתו של המשיב 1, לפיכך לא מצאתי כי בשלב זה ישנו מקום למחיקת תצהירו של מר ברקין.

ככל שיש למבקשים השגות או טענות כלשהן בנוגע לתצהירו של מר ברקין יוכלו המבקשים לבררם במסגרת החקירה הנגדית ושמורה להם הזכות לטעון טענותיהם לעניין זה במסגרת הסיכומים. בשלב מקדמי זה נראה כי הסעד המבוקש, שעניינו פסילת התצהיר, נראה מרחיק לכת וקיצוני למדי.

עוד בקשה שהועלתה מטעם המבקשים עניינה, מתן ארכה להגשת תצהירי עדות ראשית, במסגרתה מבקשים הם מבית המשפט ליתן ארכה עד ל 30 יום להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם.

מעיון בתיק זה עולה כי אין זו הבקשה הראשונה להארכת מועד המוגשת מטעמם של המבקשים, בקשות דומות הוגשו מטעמם של המבקשים בטרם קיבל עו"ד סגל את ייצוגם על עצמו, וגם לאחר מכן. על אף הבקשות הרבות שהוגשו בעניין זה והארכות שניתנו, הנני נעתרת לבקשה ומאריכה את את המועד להגשת תצהירי עדות ראשית עד ליום 11.1.15, זאת במיוחד לאור העובדה שתיק זה קבוע לישיבת הוכחות ביום 5.2.2015.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו כסלו תשע"ה, 18 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.