רקע:

1. ענייננו בבקשת התובע לפסילת חוו"ד המומחה הרפואי בתחום האורתופדי שמונה ע"י בית המשפט, ד"ר א. ארסבן.

במסגרת תביעתו לפיצוי בגין נזקי גוף, על פי חוק הפלת"ד מונה ד"ר ארסבן כמומחה אורתופד מטעם בית המשפט. המומחה נתן חוות דעתו. אחריה זומן ע"י התובע להיחקר עליה, ובמהלך החקירה קיבלו הצדדים המלצת בית המשפט לביצוע בדיקה חוזרת אצל המומחה. הבדיקה בוצעה, ובעקבותיה שינה המומחה הערכתו לנכות הצמיתה שנותרה אצל התובע כתוצאה מפגיעתו בתאונה, מ- 5% ל- 10%.

חוות דעת המומחה:

2. המומחה סקר בחוות דעתו את תולדות החבלה. התובע נפגע בתאריך 20/3/09 עת רכב על קטנוע והתנגש עם רכב טנדר. התובע נחבל בחזה, בגב ובכתף ימין. בבי"ח קפלן אובחנו: שבר פתוח בעצם השכם הימנים; שבר סגור בעצם הבריח מימין; שברים סגורים בצלעות 3-6 עם פצע פתוח בחזה מימין ומשמאל וחבלה ריאתית; שבר בחוליה D8.

התובע אושפז במחלקת כירורגיית חזה ואח"כ הועבר ליחידה לטיפול נמרץ נשימתי. לאחר שחרורו היה במנוחה משך 3 חודשים.

בסיכום חוות דעתו מציין המומחה, כי התובע סובל מקושי בכיפוף הגב, כאבים בגב תחתון בהליכה, בעמידה ובישיבה ממושכים. כן מציין כאבים בקרסול ובכתף ימין.

עם זאת, כל שקבע המומחה לתובע, היא נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין שבר דחוס בחוליה D8, בהתאם לסעיף 37(8)א למבחני הנכות, המדבר על "שבר של גוף חוליה שהתרפא – א. בלי תזוזה ניכרת ובלי הגבלת התנועה של עמוד השדרה בקרבת חוליה זו."

חקירת המומחה:

3. כאמור, התובע, שלא היה שבע רצון ממסקנותיו של המומחה, זימן אותו לחקירה.

בחקירתו, הגדיר המומחה את הפגיעה בתאונה כפגיעה "די קשה", כפי שניתן גם להתרשם מהסקירה לעיל.

המומחה נחקר על האופן בו ביצע את הבדיקה הקלינית באשר לתנועות עמ"ש מותני, וציין כי בדק בהסתכלות "בעין" את התנועות של הגב, בכפיפה קדימה ואחורה. המומחה אישר כי קיימת שיטת מדידה של התנועות הנקראת "שובר", אך נראה שלא ביצע את הבדיקה לפי שיטת "שובר", והסתפק בהסתכלות המבוססת על ניסיונו המקצועי, הגם שהוא מאשר כי בדיקה בהסתכלות, "ברור" שאינה מדויקת, אם כי עדיין ניתן לקבוע אם המצב תקין אם לאו. לעומת זאת, וכפי שהסביר המומחה, בשיטת "שובר", ניתן למדוד את הגב באמצעות סרט כשהגב ישר, אח"כ מודדים את הגב בכיפוף, ואם ההפרש אינו עולה על 5 ס"מ לערך, כי אז המסקנה שהחולה סובל מהגבלה בגבו.

4. באשר לבדיקה בהסתכלות, כיפוף קדימה, כשהחולה מגיע עם ידיו עד הקרסוליים נחשב למצב תקין. כשנשאל המומחה, הרי מצא שהתובע הגיע עם ידיו עד לשליש האמצעי של השוקיים, ייחס זאת המומחה למידת שיתוף הפעולה, אף שבחוות דעתו לא ציין כי התובע אינו משתף פעולה או מתחזה, וכיו"ב.

5. המומחה השיב בחקירתו כי בטוח הוא כי ביצע לתובע גם מבחן "שובר", אלא שבלבי ספק רב באם מבחן כזה אכן בוצע. הדברים לא צוינו בחוות דעתו, וסביר להניח כי אילו אכן בוצעה בדיקה זו, הדבר היה מוצא ביטויו בחוות הדעת; כי הרי פורטה בחוות דעתו טבלה סדורה באשר לבדיקה הקלינית שביצע המומחה, על כל פרטיה ומבחניה.

בהמשך חקירתו, המומחה בעצמו מעלה ספקות והרהורים, באם אכן בדיקת "שובר" בוצעה על ידו לצורך הכנת חוות דעתו, ואף מביע נכונות לבצע בדיקה חוזרת בשיטת "שובר".

6. במהלך החקירה הוצג למומחה צילום רנטגן לגב מתאריך 25/12/12, שלא עמד לעיונו בעת שערך חוות דעתו, ובהמשך נשאל המומחה, והוא אישר, כי לאחר עיון במסמכים הרפואיים ובצילום הרנטגן הנ"ל, המסקנה היא שמדובר בשבר אמצעי בחוליה גבית D8, וכי מצב זה שונה ממה שראה קודם.

המומחה מוסיף:

"אם הייתי מוצא כאן הגבלה בתנועות, אז הייתי יכול להעלות את אחוזי הנכות ל- 10%, אבל כאן מאחר ולא מצאתי את ההגבלה אז השארתי את זה כסעיף של השבר הדחוס." (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 3-4).

אומר במאמר מוסגר, כי קביעה זו אינה מקובלת עלי ומעוררת ספקות ותהיות, נוכח העובדה שאכן נמצאה הגבלה במידת מה בתנועות עמ"ש מותני, כפי שצוין לעיל. מה גם שהמומחה מאשר כי זכה לשיתוף פעולה מצד התובע בעת ביצוע הבדיקה.

בשלב זה של חקירת המומחה הוצע לצדדים להפסיק את החקירה ולהפנות את התובע לבדיקה חוזרת אצל המומחה לשם ביצוע בדיקה של התנועות והמגבלות בגב, בשיטת "שובר".

הבדיקה המשלימה:

7. המומחה סיכם את הבדיקה החוזרת בתעודה רפואית 4/3/13 ששלח לבית המשפט. אודה כי "השלמה" זו אף היא לא הניחה דעתי והותירה בלבי לא מעט ספקות ותהיות.

כעולה מתעודה זו, המומחה ביצע לתובע מבחן "שובר" וציין כי נמדדו כ- 5 ס"מ הפרש בין מצב יישור למצב כיפוף של הגב. כן הוסיף כי בבדיקה הגיע התובע עם אצבעותיו עד לשליש התחתון של השוקיים (בעוד שבחוות דעתו צוין כי הגיע עד לשליש האמצעי של השוקיים). גם בתנועות הסיבוב וההטייה ימינה ושמאלה נראה שחל שיפור (מ- 40-45 מעלות ל- 80 מעלות).

עם זאת, ראה המומחה להעניק לתובע נכות נוספת בשיעור של 5%, הפעם לפי סע' 35(1)א'-ב' למבחני הנכות.

8. לא ברור מדוע מצא המומחה להוסיף 5% נכות לפי סע' 35(1)א'-ב' למבחני הנכות ולא לפי סע' 37(7) למבחנים, הרלוונטי להגבלה בתנועות עמ"ש מותני, לפיו מוענקים 10% נכות בגין הגבלה קלה. להזכיר, בחוות דעתו קבע 5% נכות בגין שבר דחוס בגוף חוליה גבית, אשר התרפא ללא הגבלה. בעניין זה ספק אם המומחה התכוון, כפי שב"כ התובע סבר (סע' 12 לבקשתו), להעניק את ה- 5% בגין חיבור גרוע של עצם השכם הימנית.

9. זאת ועוד, נראה כי מעבר להגבלה בתנועות עמ"ש, מדובר בפגיעה משמעותית בכתף ימין. כך גם עולה מחוות דעתו המשלימה של המומחה, אשר ציין שבר מרוסק ופרגמנט של השבר אשר בלט לכיוון הזרוע, ומצב שהוגדר כחיבור גרוע של השבר בעצם השכם. עם זאת, קבע המומחה כי בבדיקה הקלינית לא נצפתה דפורמציה, וכי השבר לא השפיע על תפקוד הכתף. המומחה לא פירט הפעם את המדידות שערך באשר לתנועות השונות, היקפי השרירים והמבחנים השונים לכתפיים, כפי שעשה בחוות דעתו. קשה, אם כן, לקבוע באם המומחה ביצע הפעם בדיקה יסודית לתנועות הכתפיים. אמנם הדגש הושם על ביצוע בדיקה חוזרת לצורך ביצוע מבחן "שובר", אך משמצא המומחה להתייחס שוב לפגיעה בכתפיים, רצוי היה לו הדברים מצאו ביטויים ביתר פירוט בחוות דעתו המשלימה.

10. סיכומו של דבר, ונוכח התלבטויותיו של המומחה, השינוי בחוות דעתו באופן שהותיר לא מעט תהיות ותמיהות, וביצוע בדיקה משלימה שאינה ממצה, הגעתי לכלל מסקנה שלא אוכל לסמוך ידיי על קביעותיו של המומחה ויהא זה ראוי ונכון למנות מומחה רפואי נוסף בתחום האורתופדי.

בנסיבות, סבורני כי אין להעמיד לעיון המומחה הנוסף שיתמנה עותק מחוות דעתו של ד"ר אסרבן ומחוות דעתו המשלימה, או מפרוטוקול החקרה. כן, אין להביא לידיעת המומחה בדרך כלשהי דבר שיעור הנכות שנקבעה, ואין להמציא לעיונו החלטה זו.

החלטה בדבר מינוי מומחה אחר תינתן בנפרד ותישלח לצדדים.

בנסיבות, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ז תמוז תשע"ג, 24 יוני 2013, בהעדר הצדדים.