1. בפנינו תביעה ותביעה שכנגד.

התביעה הוגשה על ידי התובע/הנתבע שכנגד (להלן: "התובע") כנגד הנתבעת/התובעת שכנגד (להלן: "הנתבעת") לתשלום פיצוי בגין הפרת הסכם ההעסקה, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה, פיצוי בגין העסקה במנוחה שבועית, דמי חגים, דמי נסיעות, גמול בגין עבודה בשעות נוספות ופיצויי הלנה עבור שכר חודש 05/09.

בתביעה שכנגד תבעה הנתבעת לחייב את התובע להחזיר לה כספים, אשר לטענתה, שולמו לו ביתר, עקב טעות.

במסגרת סיכומיו הודיע התובע כי הוא אינו זכאי לקבלת תשלום נוסף בעד הפרשה לפנסיה, דמי חגים ובעד עבודה במנוחה שבועית ולפיכך זנח רכיבי תביעה אלה (סעיף 130 לסיכומי התובע).

2. הרקע העובדתי שאינו שנוי במחלוקת, הינו כדלקמן:

א. הנתבעת היא חברה ממשלתית, אשר תחום עיסוקה העיקרי הוא תכנון, פיתוח, ייצור ושיווק מערכות נשק ותחמושת עבור לקוחות בארץ ובעולם.

ב. במהלך שנת 2008 הגיש התובע מועמדות לעבודה במערך האבטחה של תעש רמת בקע. במהלך הראיונות שעבר התובע נראה כי הוא בעל פוטנציאל למלא תפקיד של אחראי משמרת.

ג. התובע התקבל לעבודה בנתבעת ועבד בשירותה החל מיום 6/11/08 ועד ליום 15/7/2009.

ד. יחסי העבודה בנתבעת מוסדרים, בין השאר, באמצעות הסכמים קיבוציים החלים על עובדי הנתבעת. ההסכמים הקיבוציים הכלליים החלים על עובדי הנתבעת אינם חלים על עובדי מערך האבטחה. לאור מאפייניה המיוחדים של קבוצת עובדים זו, יחסי העבודה עם עובדי מערך האבטחה מוסדרים במסגרת הסכמי עבודה קיבוציים והסכמי עבודה אישיים ייחודיים.

ה. ביחסי העבודה שבין הצדדים נשוא תובענה זו חלים ההסכמים הבאים:

1. הסכם קיבוצי מיוחד (העסקה ישירה של עובדי מערך האבטחה) מיום 29/4/2004 והתיקון לו שנחתם ביום 31/7/2007 (להלן: "הסכם האבטחה"). הסכמים אלה מסדירים את העסקתם של עובדי האבטחה במישרין על ידי הנתבעת, כעובדים שעתיים העובדים במשמרות. תנאי העבודה של עובדי האבטחה עוגנו בהסכם עבודה אישי, שנוסחו צורף כנספח לתיקון להסכם הקיבוצי.

2. מכוחו של הסכם האבטחה, נחתם הסכם עבודה אישי עם התובע.

3. בהתאם לסעיף 3.3 להסכם העבודה האישי, חלה ביחסי הצדדים הוראה 2.1.1 של אגף משאבי אנוש המפרטת את תנאי העבודה של עובדי מערך האבטחה ואת התנאים הנלווים להם הם זכאים, את כללי ההתנהגות החלים עליהם ואת טבלת השכר התקפה לגביהם.

4. על פי טבלת השכר שכרו של מאבטח ברמת בקע הינו 25.5 ₪ לשעה ואילו שכרו של אחראי משמרת ברמת בקע הינו 29.7 ₪ לשעה.

5. בהסכם העבודה של התובע נרשם כי התפקיד אותו הוא ימלא יהיה תפקיד אמ"ש וכנובע מכך שכרו השעתי יעמוד על 29.7 ₪ לשעה (סעיף 5.1 להסכם העבודה).

6. בהתאמה, צוין במפורש בהסכם העבודה של התובע, בסעיף 5.5 כך:

"באם במהלך עבודתו, ישובץ העובד בתפקיד אחראי משמרת או מוקדן, אזי שכר השעה לו יהיה זכאי יהיה כמפורט בטבלת השכר המקובלת ביחס לתפקיד אליו שובץ וזאת בגין ביצוע התפקיד וכל עוד הוא מבצעו."

7. עוד צויין בהסכם העבודה כי התובע יעבור ע"י הנתבעת הכשרה לתפקידי שמירה ואבטחה עפ"י תוכנית הכשרה עיונית ומעשית עד להסמכתו כמאבטח ו/או אמ"ש ו/או מוקדן ותמורת ההכשרה מתחייב התובע לעבוד בתעש בתקופת ההכשרה ובמשך תקופה של שנה לפחות מיום סיום תקופת ההכשרה (סעיף 4 להסכם העבודה).

8. סעיף 8.1 להסכם ההעסקה קובע, בין היתר, כי:

"העובד רשאי להתפטר מעבודתו בתעש, והתעש רשאית להפסיק את עבודתו של העובד בתעש, וזאת בכל עת עפ"י שיקול דעתה הבלעדי.

במקרה של התפטרות או פיטורים כאמור, תימסר לעובד או לחברה, לפי העניין, הודעה מוקדמת, אם תידרש עפ"י דין, והסכם זה יבוא לידי סיום...".

ו. במהלך התקופה 11/08 - 5/09 שולם לתובע שכר של 29.70 ₪ לשעת עבודה.

ז. אין חולק כי במהלך עבודתו, התובע לא ביצע תפקיד של אחראי משמרת בפועל, אלא עבד כמאבטח.

ח. ביום 30/6/09, נשלח לתובע מכתב סיום העסקה וזה לשונו:

"1. הואיל והינך מועסק כמאבטח ולא כאחראי משמרת, הודיע לך התעש כי שכרך יהיה בהתאם לתפקידך, כנדרש עפ"י ההסכם הקיבוצי להעסקת עובדי אבטחה החל בתעש.

2. עמדתך כפי שהצגת בפננו הייתה כי שכרך יהיה שכר של אמ"ש אף שאינך עוסק בתפקיד זה.

3. בשיחה טלפונית שנערכה ביננו ביום 29/6/09 הסכמנו על סיום העסקתך בתעש בתוקף מיום 15/7/09".

ט. ביום 15/7/09, נשלחה לתובע הודעה על הפסקת עבודתו בנתבעת, ובה נכתב כי בשיחה שנערכה ביום 29/6/09 סוכם על סיום העסקתו של התובע בתעש, כאשר מועד סיום יחסי עובד ומעביד יהיה ביום 15/7/09.

י. ביום 15/9/09 פנה התובע באמצעות ב"כ לנתבעת בדרישה לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשי שכר, הודעה מוקדמת, דמי נסיעות וזכויות נוספות.

במכתב תגובה מיום 11/10/09, דחתה הנתבעת מכל וכל את האמור במכתב ב"כ התובע ואת דרישותיו הכספיות.

3. עיקר טענות התובע

א. הפרת הסכם – הסכם העסקתו של התובע קובע כי הוא מתחייב לעבוד בשירות הנתבעת לפחות שנה. הסכם העסקתו של התובע קובע אף את תנאי שכרו של התובע.

לטענת התובע, חובתו היא גם זכותו ולכן זכאי היה להמשיך ולעבוד בנתבעת בהתאם לתנאים שנקבעו עימו בתחילת עבודתו, אך הנתבעת הפרה את הסכם העסקתו בכך שביקשה להתחמק מתשלום זכויות להם זכאי היה התובע אילו היה משלים שנת עבודה, כאשר הנתבעת סיימה העסקתו בטרם השלים שנת עבודה מלאה.

הנתבעת גרמה לתובע לסיים העסקתו בעצמו כאשר הפחיתה את שכרו באופן חד צדדי, כאשר החליטה על דעת עצמה לשנות את תנאי שכרו מבלי לאפשר לו להשמיע טענותיו בעניין וכן כאשר פיטרה אותו מבלי לאפשר לו להשמיע את טענותיו ובטרם השלים שנת עבודה.

ב. הלנת שכר חודש 5/09: התובע קיבל את שכרו עבור חודש 5/09 רק ביום 12/6/09 ובנסיבות הללו זכאי הוא לפיצויי הלנה עבור האיחור בתשלום שכרו.

ג. פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה: לטענת התובע הנתבעת לא הפרישה עבורו כספים לביטוח מנהלים בגין 6 חודשי עבודתו הראשונים ורק בחודש 5/09 ביטחה אותו בקרן פנסיה מבטחים.

ד. פיצוי בגין העסקה במנוחה שבועית: התובע טוען כי עבד בשבתות ובחגים ללא שניתנה לו מנוחה חלופית ובנסיבות הללו זכאי לפיצוי בגין אי מתן שעות מנוחה חלופיות ומפנה לצורך כך להוראות סעיף 5 להסכם ההעסקה.

ה. דמי חגים: לטענת התובע, זכאי ל-9 ימי חג בשנה על פי צו ההרחבה הכללי בענף השמירה.

ו. דמי נסיעות: התובע טען בתביעתו כי לא קיבל מעולם דמי נסיעות. עוד הוסיף התובע כי החל להתגורר בקיבוץ משמר הנגב בחודש 1/09 ואף הודיע על כך לנתבעת, הנתבעת ידעה כי התובע אינו מתגורר בבאר שבע ובכל זאת לא שילמה לו גמול עבור הוצאות נסיעה.

ז. שעות נוספות: התובע טען כי עבד שעות נוספות רבות ועל חלקן קיבל פיצויי על פי דין ועל חלקן לא.

4. עיקר טענות הנתבעת בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד

א. טענת התובע, לפיה פיטוריו נעשו שלא כדין וללא הצדקה עניינית, כמו גם טענתו כי לא שולמו לו במהלך תקופת העסקתו ועם סיומה כלל הזכויות המגיעות לו על פי דין, חסרת אחיזה במציאות ומנוגדת לתמונת הדברים האמיתית.

ב. במהלך עבודתו של התובע ובסיום עבודתו, נהגה הנתבעת עם התובע, באופן הגון, ענייני ובתום לב. ביחסיה עימו, מילאה הנתבעת את חובותיה על פי דין ומעבר למתחייב על פי דין. התובע הוא שפעל בחוסר תום לב ביחסיו עם הנתבעת, עת בחר לנצל טעות שנפלה בעת קבלתו לעבודה, טעות לה היה מודע היטב, ולעגן קבלת שכר גבוה כאחראי משמרת, למרות שמעולם לא מילא תפקיד זה בפועל, ואף לא עמד בקריטריונים למלאו.

ג. לאחר שהתגלתה הטעות על ידי הנתבעת והובהר לתובע על ידי הממונים עליו כי אינו זכאי לשכר של אחראי משמרת עבור ביצוע עבודת מאבטח וכי קבלת שכר עבור תפקיד שאינו מבצע בפועל, מנוגדת להוראות ההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים ולעיקרון השיוויון בין המאבטחים, המשיך התובע לעמוד על דרישתו לעגן את הטעות, לקבל שכר גבוה עבור תפקיד שאינו כשיר לבצע ואינו מבצע בפועל, הכל תוך הפלייתו לטובה ביחס למאבטחים האחרים.

ד. בנסיבות אלה, שקלה הנתבעת לסיים את העסקתו של התובע וביקשה לזמנו לישיבת שימוע. התובע מצדו טען כי השמיע את כל אשר יש לו להגיד בנושא והודיע כי הוא מסכים בנסיבות העניין לסיום העסקתו.

הצדדים גיבשו בהסכמה את מועד סיום עבודתו של התובע בפועל.

ה. התובע מעולם לא ביצע תפקיד אמ"ש בפועל, באשר הוא לא קיבל סיווג ביטחוני הנדרש לביצוע התפקיד ולכן אף לא יצא לקורס המכשיר מאבטחים לתפקיד אמ"ש.

במהלך תקופת עבודתו של התובע, בשל טעות, קיבל התובע שכר גבוה המשולם למי שמבצע בפועל תפקיד אמ"ש, ולא את השכר המגיע לו עבור התפקיד אותו מילא בפועל – מאבטח מן המניין.

ו. באשר לתביעה לדמי נסיעות טענה הנתבעת, כי עת התקבל התובע לעבודתו בנתבעת, הוא הצהיר כי כתובת מגוריו הינה הר חרמון 9 רמות, באר שבע, ובהתאם הובהר לתובע כי יסופקו לו הסעות לעבודתו מאזור מגוריו. התובע השתמש בתקופת עבודתו בהסעות שסופקו לו על ידי הנתבעת. התובע מעולם לא יידע את הנתבעת כי עבר להתגורר בקיבוץ משמר הנגב ואף לא דרש, לאורך כל תקופת עבודתו, החזר הוצאות נסיעה בהתאם.

התובע לא הוכיח כי אכן הוציא הוצאות כלכליות על מנת להגיע לעבודתו, וצירוף כרטיס נסיעה באוטובוס ממועד מאוחר לזה בו סיים את עבודתו בנתבעת, אינו מהווה ראיה לכך.

בהתאם, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד ובה נדרש התובע (הנתבע שכנגד) להשיב לנתבעת את הסכומים שקיבל ביתר, לרבות ההפרש בגין הפרשות לפנסיה מהשכר הגבוה יותר, ובסך הכל 8,550 ₪.

ז. באשר לתביעה לגמול שעות נוספות, טענה הנתבעת, כי התובע קיבל את התמורה המגיעה לו על עבודתו בשעות נוספות בנתבעת. התובע אינו מפרט כיצד ערך חישובי השעות הנוספות אותן הוא תובע ואין לחישובים אלה על מה לסמוך.

ח. הלנת שכר חודש 5/09 – הנתבעת טענה כי לא הלינה את שכרו של התובע והוסיפה וטענה כי עילת התביעה בגין הלנת שכר התיישנה התיישנות מהותית.

5. מטעם התובע העיד התובע עצמו וכן מר נועם משקי – עובד הנתבעת בתקופה הרלוונטית.

מטעם הנתבעת העידו מר יורם חזן – סגן מנהל אגף משאבי אנוש ומנהל תחום השכר בנתבעת, מר משה קנפו אשר שימש בתקופה הרלוונטית כמב"ט רמת בקע והיה הממונה הישיר על התובע, מר דודי כהן – המשמש כיום כממונה ביטחון (מב"ט) רמת בקע וגב' נוגה תמיר אשר עבדה בתקופה הרלוונטית בתפקיד מנהלת משאבי אנוש בנתבעת.

הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה

6. לאחר שעיינו בכל החומר שהונח בפנינו, ולאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, אנו מקבלים את טענת הנתבעת, לפיה נפלה טעות בשיעור השכר אשר שולם לתובע, כפי שנפרט להלן.

7. במהלך שמיעת הראיות הוכח כי למרות שהתובע מילא בפועל תפקיד מאבטח, קיבל התובע שכר של אמ"ש. אף התובע בעצמו אישר בעדותו כי תיפקד בפועל כמאבטח ולא כאמ"ש, ובלשונו: "בכללית זה נכון, לאורך כל התקופה לא מילאתי תפקיד של אחראי משמרת..." (פרוטוקול מיום 3/5/11, עמ' 9, ש' 30).

8. משמיעת הראיות למדנו, כי במהלך הראיונות שעבר התובע נמצא כי הוא בעל פוטנציאל למלא תפקיד של אמ"ש בשל עברו הצבאי כקצין בצה"ל ובשל מצוקת אחראי משמרת, שהיתה באותה תקופה בנתבעת, החליט הממונה על הביטחון בתע"ש באותה העת, מר משה קנפו, באופן חריג וללא סמכות, כפי שנראה בהמשך, כי תע"ש תשלם לתובע שכר אמ"ש וזאת בהנחה כי בתוך תקופה קצרה יתפקד התובע כאמ"ש.

על כך למדנו מעדותו של מר קנפו, אשר העיד בפנינו כדלקמן:

"ת. ... למעשה כל מי שמתחיל לעבוד במתקן אפילו מוקדן מתחיל כמאבטח. למקרה דנן, מאחר והייתה מצוקה ומאחר וסגני איתר באותה תקופה עוד שניים אחרים שאפשר להפעילם כאחמ"שים לתקופה קצרה, הודעתי למנהלת משאבי אנוש שבכוונתי לקלוט את התובע כאמ"ש ולכן עד הכשרתו כאמ"ש יקבל שכר כאמ"ש."

(פרוטוקול מיום 4/9/12, עמ' 12 ש' 13-15).

ובהמשך עדותו ציין:

"ש. בהסכם זה מופיע שהוא התקבל כמועמד לאמ"ש, כי בהסכם כתוב אמ"ש?

ת. אסביר. השכר שנקבע בתפקיד אמ"ש הוא עובדתית השכר שקיבלו אמ"שים. המועמד עצמו, מאחר ומבחינת קריטריונים ונתונים אישיים הוא יכל להיות אמ"ש במתקן. אין פה חילוקי דעות שהוא היה מתאים לתנאים לתפקיד אמ"ש. לראיה שניים שנקלטו יחד איתו תיפקדו כאמ"שים...

על פי ההסכם בפועל הוא אכן נרשם כאמ"ש, כדי להסמיכו בסופו של דבר כדי שיעבוד כאמ"ש הוא היה צריך לעבור את התהליך, הפריווילגיה שהוא קיבל זה א. כדי לא לאבד אותו כפי שציינתי קודם, ולכן גם הנחיתי את נוגה לשלם לו את שכרו מיומו הראשון כאמ"ש זו בהתנייה שאחרי פרק זמן הוא מתחיל לתפקד בפועל כאמ"ש...

אילו הייתה תקופה רגילה לחלוטין, היה מתחיל כמאבטח. הוא לא היה מקבל שקל בעניין הזה, נפלנו בתקופה מאוד קשה, עזבו אותי הרבה מאבטחים, לכן הייתה מצוקה במתקן."

(פרוטוקול מיום 4/9/12, עמ' 13, ש' 12-30).

ובהמשך:

"ש. בהתחלה אמרת לנו שהוא מתקבל כמיועד לאמ"ש, חודש חודשיים, בודקים ואז מה?

ת. אם הכל בסדר, הסיווג הביטחוני בסדר, אז הוא מתחיל לתפקד כאמ"ש.

ש. ואם הוא לא בסדר?

ת. פה אני מודה שטעיתי שלא עלה בזיכרוני שאכן הוא מקבל שכר אמ"שים ואינו מתפקד כאמ"ש. יתרה מזאת, אחר כך נודע לי שלולא רברבנותו של התובע בפני המאבטחים שעבדו איתו כל הזמן, שהוא למעשה מקבל שכר אמ"ש ואחרים שעושים את אותה עבודה כמוהו מקבלים שכר מאבטח, אני לא בטוח שמישהו היה עולה על זה"

(פרוטוקול מיום 4/9/12, עמ' 15, ש' 9-15).

9. מקבלים אנו איפוא את טענת הנתבעת, כי בשל טעות, קיבל התובע שכר גבוה המשולם למי שמבצע בפועל תפקיד אמ"ש, ולא את השכר המגיע לו עבור התפקיד אותו מילא בפועל – מאבטח מן המניין. משמע – עקב החלטה בלתי מוסמכת שנטל על עצמו מר קנפו, שולם לתובע שכר אמ"ש, כאשר ההנחה של מר קנפו הייתה כי התובע יתפקד כאמ"ש תוך תקופה קצרה, ובשל טעות של מר קנפו, לאחר חלוף תקופה קצרה זו, על אף שהתובע לא הוסמך לאמ"ש, לא עודכן שכרו של התובע לשכר מאבטח על פי התפקיד אותו ביצע בפועל.

10. כאן המקום להדגיש כי העסקת התובע במתכונת הנ"ל בוצעה בניגוד להסכמים הקיבוציים בתע"ש ובפרט בניגוד להסכם עבודתו של התובע, שכן בהתאם להוראות סעיף 5.5 להסכמים הקיבוציים ולהסכם עבודתו של התובע (תע"ש/1, תע"ש/3) נקבע כי: "באם במהלך עבודתו, ישובץ העובד בתפקיד אחראי משמרת או מוקדן, אזי, שכר השעה לו יהיה זכאי יהיה כמפורט בטבלת השכר המקובלת ביחס לתפקיד אליו שובץ וזאת בגין ביצוע התפקיד וכל עוד הוא מבצעו".

11. כעולה מהראיות, טעות זו גרמה לכך ששולם לתובע שכר של אמ"ש, בעוד שבפועל הוא מילא תפקיד של מאבטח, וזאת בניגוד לאמור בסעיף 5.5 להסכם העבודה כמפורט לעיל.

12. שוכנענו, כי הובהר לתובע כי תנאי מוקדם לצורך מילוי תפקיד אמ"ש הוא השלמה בהצלחה של סיווג ביטחוני, וכי גם במידה ויקבל את הסיווג הביטחוני הנדרש, יידרש בנוסף אף לעבור קורס ייחודי לאמ"שים. ראו לעניין זה עדותו של התובע:

"ש. אני מבינה שמה שהובהר לך על ידי דודי דהן זה שאתה בעל פוטנציאל למלא תפקיד של אחמ"ש, אבל עדיין עליך לעבור את 4 השלבים שאתה מפרט בסעיף 21 כדי למלא את התפקיד בפועל?

ת. ...כן נכון הוא אמר שכל זה בתנאי שאנחנו עוברים קורס מסמיך כמאבטח וחפיפה בעמדות שנועם הזכיר ותרגיל מסמיך לאחראי משמרת מטעם מלמ"ב, נציגים של מלמ"ב שהיו אמורים להעביר, ואמר שזה מתעכב כי מר קנפו עושה את התרגיל וכמובן שהמידע בסיווג ביטחוני.

ש. תסכים איתי שההסכמה שלך לבוא לעבוד בתע"ש היא כי הנחת שאתה תעבור את כל 4 השלבים?

ת. נכון. אני הנחתי שאני הולך לעבור את כל 4 השלבים...".

(פרוטוקול מיום 3/5/11, עמ' 8, ש' 26 – עמ' 9 ש' 9).

13. מעדות התובע עולה כי מר דודי דהן הבהיר לתובע כי ישנם שלבים שעליו לעבור כדי למלא תפקיד של אמ"ש. עוד עולה מהראיות שהונחו בפנינו כי במהלך הסיווג הביטחוני שנערך לתובע, עלו ממצאים אשר עיכבו את המשך תהליך הכשרתו של התובע לתפקיד אמ"ש ומטעם זה התובע אף לא עבר קורס אמ"שים, אותו נדרש לעבור בנוסף לסיווג הביטחוני. אמנם, טען התובע בתצהירו שעמד בהצלחה בכל השלבים ולמרות זאת לא הוצב על ידי הנתבעת לתפקיד אמ"ש (סעיף 32 לתצהיר התובע); אולם בעדותו שינה התובע את גרסתו והודה כי לא עבר את כל השלבים להכשרה כאמ"ש, וכך העיד:

"התרגיל המסמיך של הנציגים מטעם מלמ"ב או משה קנפו, לא עברתי מימי...

ש. אתה אמרת לנו קודם דבר נכון ומדוייק שבאיזה שהוא שלב בציר הזמן הבהירו לי שיש עיכוב עם הסיווג הביטחוני שלי, את זה אמר לך ודרך אגב מר קנפו?

ת. נכון.

ש. הוא גם אמר לך מה הבעיה?

ת. נכון.

ש. ידעת גם מאיזה סיבה העיכוב?

ת. נכון.

ש. ועל הרקע הזה נדרשת לעבור בדיקת פוליגרף?

ת. נכון.

ש. ...אני שאלתי אם ניגשו אליך ואמרו לך שהסיווג הביטחוני אושר?

ת. לא."

(פרוטוקול מיום 3/5/11, עמ' 10, ש' 11 – 30).

14. אין בידינו לקבל טענת התובע בדבר "אי הבאת ראיות" מטעם הנתבעת. אליבא דתובע, על הנתבעת היה לספק דו"ח שמצביע כי לא עבר סיווג ביטחוני ונוהל כתוב למינוי אמ"ש. ראש לכל, אין חולק על כך כי היו בעיות עם סיווגו הביטחוני של התובע (ר' עדות התובע, פרוטוקול מיום 3/5/11, עמ' 10, ש' 12-30); אין מחלוקת גם מבחינת התובע כי הוא לא עבר את כל השלבים הנדרשים למינוי אמ"ש.

למעלה מן הדרוש נוסיף, כי מר קנפו העיד בפנינו כי נדרש אישור מלמ"ב לחשוף את המסמכים הללו, התובע כלל לא הגיש בקשה לגילוי ועיון באותם מסמכים (פרוטוקול מיום 4/9/12, עמ' 15, ש' 3).

אשר על כן, אין גם לקבל את טענת התובע בסיכומיו, לפיה לא הייתה כל מניעה לשבצו בתפקיד אמ"ש. מעדותו של התובע עצמו עולה כי עוכב סיווגו הביטחוני והוא אף לא עבר תרגיל מסמיך. אשר על כן, ובכל מקרה, במועד גילוי הטעות, התובע לא יכול היה למלא תפקיד של אמ"ש ולא הוכשר לאמ"ש. זאת ועוד, אין כל רלוונטיות לשאלה אם התובע היה כשיר לשמש כאמ"ש, שעה שבפועל מילא תפקיד של מאבטח וקיבל בניגוד לסעיף 5.5 להסכם הקיבוצי ולהסכם עבודתו, שכר של אמ"ש.

15. מר דודי כהן העיד בפנינו כי הניח שהתובע התקבל לתפקיד של מאבטח ומקבל בפועל שכר מאבטח בהתאם לתפקידו בפועל, וכך העיד מר דהן בפנינו:

"התובע התקבל לתפקיד מאבטח כמו כל מי שאנחנו קולטים...

ש. זאת אומרת שהוא התקבל לתפקיד מועמד למאבטח?

ת. כמו שכל אחד מתקבל למתקן. כשאנחנו מפרסמים לתפקיד אבטחה אנו מפרסמים קריטריונים מסוימים וכאשר מגיע מועמד מעבר לקריטריונים, קרי קצין בצה"ל וכדומה אנו מסמנים אותו לתפקיד אמ"ש. כך גם אני התחלתי את דרכי בצה"ל.

ש. מה היה שכרך בהתחלה?

ת. שכר מאבטח."

(פרוטוקול מיום 4/9/12, עמ' 23, ש' 7-20).

16. לטענת התובע, קיימת סתירה בין עדי הנתבעת לעניין אופן קליטתו של התובע; איננו מקבלים טענה זו. התרשמנו מעדויות הנתבעת כי אין מחלוקת בין הגורמים המקצועיים אשר העידו בפנינו מטעם הנתבעת, כי התובע נקלט ותיפקד כמאבטח וכי לעניין השכר, מר קנפו היה היחיד שידע בעת קליטתו של התובע שהוא מקבל שכר אמ"ש בניגוד לתפקיד אותו הוא מבצע בפועל.

עניין זה עולה גם מתוך עדותה של נוגה תמיר – מנהלת משאבי אנוש, אשר מילאה את פרטי השכר והתפקיד בהסכם עבודתו של התובע בהתאם לנתונים שמסר לה מר קנפו. גב' תמיר העידה כי מבחינתה לאור מידע שמסר לה מר קנפו בעת הקליטה, התובע נקלט לתפקיד אמ"ש ומבצע אותו בפועל, ובלשונה:

"כשאני החתמתי את התובע על ההסכם ידעתי שהוא מתקבל כאמ"ש".

(פרוטוקול מיום 4/9/12, עמ' 19, ש' 25).

ובהמשך:

"ש. מה השתנה מהמועד שהוחתם התובע על הסכם כאמ"ש לבין ההסכם הזה?

ת. בהסכמים לא חל כל שינוי, השינוי חל בהבנתי שביום כתיבת החוזה הבנתי שהוא על תפקיד אמ"ש וביום שדודי דיבר איתי הבנתי שהוא על תפקיד מאבטח, זה השינוי שחל.

ש. זאת אומרת שאת החתמת את התובע על הסכם של אמ"ש כי הבנת שיום למחרת יתפקד כאמ"ש?

ת. כן."

(פרוטוקול מיום 4/9/12, עמ' 21, ש' 27-32).

17. בסיכומיו התובע מייחס לגב' תמיר סמכויות מקצועיות מתחום של הממונה על הביטחון בכל הנוגע לשאלה מדוע לא הוצב לתפקיד אמ"ש. גב' תמיר אשר מתפקדת במשאבי אנוש הסבירה כי אינה מוסמכת להתערב בפאן הביטחוני-מקצועי: "לא בדקתי, זה לא מתפקידי, יש קב"ט וזה מקצועו..." (פרוטוקול מיום 4/9/12 עמ' 19, ש' 29-30).

18. בהתאם לפסיקה, תשלום הנמשך לאורך תקופה ונעשה בנסיבות שמקורן בטעות או בחריגה מסמכות, אינו נהפך לתנאי מכללא ואינו יכול להתרפא, רק משום שנמשך לאורך תקופה ורק משום שהעובד הסתמך עליו.

בית הדין הארצי חזר וקבע כי פעולות שעשה המעביד בטעות או בחוסר סמכות אינן יכולות להמשיך ולהתקיים וכך נפסק בעניין אסרף:

"ספק אם בכלל הפך התשלום ששולם למערער בטעות, לפי דרגת סגן ניצב לתנאי מכללא בחוזה העבודה האישי שלו, שהרי נעדר מן התשלום יסוד הכוונה, באשר הוא שולם ואפילו במשך תקופה ארוכה, בהיסח הדעת ומתוך טעות. ואפילו היינו אומרים כי אמנם הפך התשלום ולו מכוח התקופה הארוכה בה שולם, לתנאי מכללא בחוזהו של המערער, כי אז בנסיבות אלה, ובבחינת על אחת כמה וכמה לעומת מקרה בו שולם התשלום מדעת ותוך חריגה מסמכות, דינו של תנאי כזה להתבטל מכאן ואילך."

(ראה: ע"ע 39/99 (ארצי) אסרף יהושע – מדינת ישראל, פורסם בנבו).

בע"ע 1806/02 עמוס מימון – רשות הדואר, נדון תשלום קצובת אש"ל שבוצע מתוך טעות ולאחר שבית הדין הגיע למסקנה, כי התשלום שבוצע בעבר יסודו בטעות, קבע:

"משכך הוא, אין קמה למערער כל זכות משפטית להנצחתה של אותה טעות וממילא, אין בידו להלין על הפסקת תשלום הקצובה, משנתבררה הטעות."

(ראו והשוו: דב"ע נה/3-19 משה עזרא ואח' – מדינת ישראל (לא פורסם), ניתן ביום 19/12/94; דב"ע נג/3-106 הרי – "חסך" קופת חיסכון לחינוך תיכון בע"מ, פד"ע כו' 232; דב"ע נא/3-23 מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל הס (לא פורסם); עיין גם ע"ע 288/06 משה בן שניאור ואח' – קק"ל).

בע"ע 704/06 קרן מחקרים רפואיים פיתוח תשתית ושירותי בריאות – לורין קדם (23/9/08), בית הדין הארצי חזר על הלכת אסרף על פיה – טעות אינה מקנה זכות משפטית לצד שכנגד להמשך התשלום בטעות.

19. אשר על כן, לא מצאנו בהחלטת הממונה על הביטחון (מר קנפו) להקנות שכר יותר גבוה לתובע בניגוד לתפקיד אותו מילא בפועל, בניגוד להסכמים הקיבוציים בתע"ש ובניגוד להסכם העבודה של התובע, וזאת ללא ידיעת יתר הגורמים בתע"ש, כדי להקנות הצדקה להנצחת הטעות; וממילא, אל לו לתובע להלין על הפסקת תשלום השכר ביתר, משנתבררה הטעות.

20. תיקון הטעות אשר בוצעה על ידי הנתבעת נעשתה כדין, משהנתבעת לא ידעה במשך תקופה ארוכה, אודות הטעות. בעניין זה נפסק כי "הן "טעות לחיוב" והן "טעות לשלילה" בתשלום השכר, ניתנים לתיקון בכל עת. מערכת יחסי העבודה בין עובד למעביד מחייבת תום לב הדדי של שני הצדדים. כך למשל, אם המעביד טועה ומשלם לעובד שכר נמוך יותר, הוא חייב לתקן את טעותו ולשלם את יתרת השכר לעובד. אך המצב זהה גם במקרה בו המעביד טועה ומשלם לעובד שכר גבוה יותר מהשכר לו הוא זכאי באותה עת."

(דב"ע נו/3-201 שמש ירושלים בע"מ – מאיר ניסימיאן).

21. בניגוד לטענות התובע, לא התרשמנו כי היו מקרים נוספים של מאבטחים שקיבלו שכר בניגוד לתפקיד אותו ביצעו בפועל. ההיפך הוא הנכון – מעדותו של מר משקי, העד היחיד שהביא התובע כדי לתמוך בעמדתו, למדנו כי מר משקי נקלט לתפקיד אמ"ש בחלוף תקופה קצרה ממועד תחילת עבודתו.

מר משקי נקלט לעבודה בנתבעת בחודש 11/08, הוסמך כמאבטח כחודש ימים לאחר קליטתו (בתחילת חודש 12/08), והוסמך כאמ"ש, כחודש ימים מהמועד בו הוסמך כמאבטח. על כך למדנו מתוך עדותו של משקי:

"ש. אני מניחה שבתחילת חודש דצמבר היית מאבטח מן השורה?

ת. כן.

ש. אתה כותב שהתחלת למלא תפקיד אחמ"ש בחודש 12/08 (סעיף 6 לתצהירך)?

ת. אני לא זכרתי תאריך ספציפי, זכרתי שזה היה בתחילת מבצע "עופרת יצוקה", אם זה התאריך.

ש. אני אומרת לך שלפי רישומי תע"ש אתה התחלת למלא תפקיד כאחמ"ש ב-6/1/09, אתה זוכר, אתה לא זוכר?

ת. שוב אמרתי, בתחילת מבצע "עופרת יצוקה" הוסמכתי, אני לא זוכר אם זה היה ב-6/1/09 או לפני כן.

ש. למעשה גם אם נלך לשיטתך ולאור מה שאמרת קודם, עבר סדר גודל של חודש ימים מהמועד בו תיפקדת כמאבטח מן השורה אחרי הכשרה וחפיפה וכו', עד הרגע שהתחלת לתפקד כאחמ"ש?

ת. כן, עבר מעל חודש.

ש. וכשאתה כותב בסעיף 4 לתצהירך שלמרות שלכאורה סיימת את כל תהליך ההכשרה, האם זה היה באותה תקופה של חודש ימים?

ת. כן."

(פרוטוקול מיום 3/5/11, עמ' 6, ש' 28 – עמ' 7 ש' 11).

22. מעדותו של מר משקי למדנו, כי הכשרתו לתפקיד אמ"ש ארכה כחודש ימים. עדות זו סותרת את גרסת התובע ולפיה "...גם מר נועם משקי, שנקלט יחד עימי לעבודה בנתבעת, לא הוצב משך תקופה ארוכה לתפקיד אמ"ש" (סעיף 32 לתצהירו של התובע).

עדותו של מר משקי סותרת גם את גרסתו שלו בתצהירו ולפיה "למרות שסיימנו לכאורה את כל תהליך ההכשרה, לא מונינו, רועי ואני, לתפקיד אחראי משמרת ועל כן פנינו לדודי דהן, הממונה עלינו, וביקשנו לדעת מדוע מתעכב המינוי ומדוע הליך החפיפה ארוך כל כך." (סעיף 4 לתצהירו של מר משקי).

23. מצאנו כי טענת התובע ולפיה הוא לא היה מקרה בודד וחריג למאבטח שקיבל שכר במשך תקופה ארוכה, בניגוד לתפקיד אותו ביצע בפועל, אינה עומדת במבחן המציאות. התרשמותנו היא כי הדוגמא היחידה שהביא התובע כדי לתמוך בעמדה זו, תמכה דווקא בגרסת הנתבעת.

24. אנו דוחים את טענת התובע להרחבת חזית בכל הנוגע לתפקידו של מר משקי (סעיפים 30-35 לסיכומי התובע). דווקא התובע הוא זה שהעלה לראשונה בשלב התצהירים הטענה כי נסיבות העסקתו של מר משקי תומכות בטענתו כי הוא זכאי לשכר אמ"ש (טענה שמצאנו לדחותה כאמור), ומובן מאליו כי הנתבעת התייחסה לטענות הנוגעות למר משקי רק בשלב התצהירים, ואין בכך כל הרחבת חזית.

הנתבעת פרשה בכתב הגנתה את טענתה העיקרית ולפיה, בשל טעות קיבל התובע שכר גבוה עבור תפקיד שאינו כשיר לבצע ואינו מבצע בפועל והתייחסה בתצהיריה לטענות הנוגעות למר משקי, ואין בכך כל פסול.

25. כללו של דבר – מאחר ושכרו של התובע שולם ביתר בשל טעות, הרי שהיא איננה מחייבת המשך הנצחת הטעות והיא מנוגדת לעקרון השוויון, קרי – המשך תשלום ביתר לתובע בניגוד ליתר המאבטחים. התובע לא הוסמך כאמ"ש ומעבר לכך, התובע אף לא מילא בפועל תפקיד אמ"ש.

לפיכך, טענת התובע להפרת ההסכם – נדחית.

26. באשר לאי עריכת שימוע –

התובע טען בסיכומיו כי ההחלטה על הפחתת שכרו נעשתה באופן חד צדדי ובחוסר תום לב, מבלי לאפשר לו להתגונן מפני טענות הנתבעת. הגב' תמיר לא טרחה לבדוק מדוע התובע לא משמש בתפקיד אמ"ש. הגב' תמיר הודתה כי מלבד מכתב הפיטורים של התובע אין לה כל תיעוד להסכמת התובע לפיטוריו ללא עריכת שימוע.

27. מנגד, טענה הנתבעת, כי נתנה לתובע מספר הזדמנויות להשמיע את עמדתו והתובע אף השמיע את עמדתו בעניין כוונת הנתבעת להתאים את שכרו לתפקיד אותו הוא מבצע בפועל.

עוד הוסיפה הנתבעת כי נהגה עם התובע בהתאם לדין ואף מעבר לכך וכי טענות התובע שכביכול לא נערך לו שימוע הן ניצול ציני ופסול של ההלכה הפסוקה ושל הגינותה של הנתבעת אשר כלל לא רצתה שהעסקתו של התובע תסתיים – אלא ההפך.

28. התרשמנו מעדויות הצדדים, כי לתובע ניתנו מספר הזדמנויות להשמיע את עמדתו בדבר כוונת תע"ש להתאים את שכרו לתפקיד אותו ביצע בפועל, ובשיחות אלה הובהר לתובע כי לאור העובדה שאינו ממלא בפועל תפקיד של אמ"ש ואינו עומד בתנאים למלא תפקיד של אמ"ש, הוא אינו זכאי לקבל שכר עבור ביצוע תפקיד שאינו מבצע. עוד התרשמנו כי הנתבעת הייתה מעוניינת בהמשך העסקתו של התובע, אולם התובע הוא זה שסירב להמשיך עבודתו בנתבעת, ככל שהנתבעת תעמוד על ביצוע התיקון בשכרו לשכר מאבטח.

29. בהקשר זה ראוי לציין כי אף מקום בו לא נערך שימוע מוגדר, אך בפועל הושגה המטרה האמיתית של הליך השימוע – מתן הזדמנות לעובד להשמיע טענותיו, נוטה בית הדין שלא לקבל טענה בדבר פגם בהליך.

מכל מקום, העדר שימוע, אין בו כדי לבסס את זכאות התובע להנצחת הטעות. ובענייננו, מדובר היה בסירובו של התובע להתאמת שכר, כאשר תע"ש הייתה חפצה בהמשך העסקתו.

30. משמיעת העדויות למדנו כי בין התובע ובין מר דודי דהן התקיימו שתי שיחות בעניין כוונת תע"ש להתאים את שכרו לתפקיד אותו הוא מבצע בפועל.

בעדותו אישר התובע כי במסגרת שיחתו השנייה עם מר דהן, השמיע את עמדתו ואת סירובו המוחלט להפחתה בשכרו (סעיפים 49-51 לתצהיר התובע, עדות התובע – פרוטוקול מיום 3/5/11, עמ' 13, ש' 13-15).

התובע היה נחרץ בעמדתו באותה שיחה, כי ככל שיש כוונה להתאים את שכרו לשכר מאבטח, הוא אינו מעוניין בהמשך העסקתו.

עוד מאשר התובע בעדותו, כי הממונה על הביטחון – מר דהן, הבהיר לו בשיחה כי לאור העובדה שאינו ממלא בפועל תפקיד של אמ"ש, הוא אינו זכאי לקבל שכר עבור תפקיד שאינו מבצע ובמידה וימונה בעתיד לתפקיד אמ"ש ישולם לו שכר של אמ"ש בהתאם; ובלשונו של התובע:

"ש. תאשר לי שבשיחה הזאת אומר לך דודי שאתה עושה תפקיד של מאבטח, ומקבל שכר של אחמ"ש, וזה לא מקובל עליו ולכן הוא אומר לך שאתה צריך לחתום על הסכם שמשקף תפקיד של מאבטח עם שכר של מאבטח, זה מה שאמר לך דודי בשיחה?

ת. נכון. זה מה שדודי אמר לי, מה שלא ציינתי זה שדודי אמר לי שאני אקבל את ה-25 ₪ לשעה ואם ביום מן הימים יחליטו לעשות אותי אחמ"ש אז ישלמו לי שכר של אחמ"ש. אמרתי לו שאני הגעתי להיות אחמ"ש ולא מאבטח".

(פרוטוקול מיום 3/5/11, עמ' 13, ש' 7-12).

31. למרות עמדתו הנחרצת של התובע, נעשה ניסיון נוסף על ידי הנתבעת לבדוק האם התובע מוכן להמשיך לעבוד בשירותה, תוך התאמת שכרו לתפקיד אותו הוא ממלא בפועל (כמאבטח).

ביום 29/6/09, קיימה גב' תמיר – מנהלת משאבי אנוש שיחה עם התובע בה הבהירה לו כי אין הוא יכול להמשיך לעבוד כמאבטח ולקבל שכר של אמ"ש וכי תע"ש מעוניינת בתיקון הטעות ובתשלום שכרו בהתאם לתפקידו. גם בשיחה זו נשאר התובע איתן בעמדתו כי הוא לא מוכן להמשיך ולעבוד בתפקיד מאבטח ובשכר של מאבטח (סעיפים 8-9 לתצהיר הגב' תמיר).

32. מהעובדות שנפרשו בפנינו התרשמנו כי תע"ש באמצעות הגב' תמיר, ביקשה לתאם עם התובע מועד לשימוע, בה יעלה את דבריו. כפי שהעידה בפנינו הגב' תמיר לתובע היו מספר ברירות כדלקמן: (א) לקבל את ההתאמה בשכר לתפקיד ולהמשיך לעבוד; (ב) להסכים לקיום שימוע ולהעלות את טענותיו; (ג) לסיים את עבודתו בנתבעת בהסכמה (עדות הגב' תמיר, פרוטוקול מיום 4/9/12, עמ' 21, ש' 10-13).

מסקנתנו היא שהתובע ביקש לסיים את עבודתו בנתבעת ובהתאם סיכם עם מנהלת משאבי אנוש את מועד סיום העסקתו, כפי שעולה ממכתבים שהוצאו על ידי הנתבעת ב"זמן אמת" ביום 30/6/09 וביום 15/7/09.

הגב' תמיר העידה בעניין זה כדלקמן:

"ש. מפנה לסעיף 11 לתצהירך, מה פתחתם יומנים והחלטתם לסכם על 15/7?

ת. כן. בהחלט פתחנו יומנים ודיברנו על מועד סיום ההעסקה וזה בהחלט התאים לו וגם לנו כאתר שמתפקד בשוטף".

(פרוטוקול מיום 4/9/12, עמ' 22, ש' 16-18).

33. התובע לא טען בפנינו כי ככל שהיה מתקיים הליך שימוע היה מעלה טענה שלא העלה בשיחותיו עם מר דודי דהן וגב' נגה תמיר.

34. מכל מקום, מסקנתנו היא כי התובע הוזמן להיפגש ולהשמיע טיעוניו בפני הנתבעת אך סירב לעשות כן. למעלה מן הדרוש נציין, כי העדר שימוע, אין בו כדי לבסס את זכאות התובע להנצחת הטעות בשכרו, ובענייננו הנתבעת לא הייתה מעוניינת בסיום העסקתו של התובע אלא בהתאמת שכרו לתפקיד אותו ביצע בפועל כמאבטח.

35. משהבין התובע כי הנתבעת איתנה בדעתה לתקן את הטעות שנפלה בשכרו, ומשהבינה הנתבעת כי התובע מסרב להמשיך לעבוד בשירותה בשכר המופחת – המותאם לתפקידו, הגיעו הצדדים להסכמה הדדית לסיום עבודתו של התובע של התובע. בנסיבות העניין, מתייתר הצורך בדיון בשאלת זכותו של התובע לשימוע, שכן לא עניין לנו בפיטורין אלא סיום יחסי העבודה בהסכמה. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט רבינוביץ':

"אין מדובר כאן בהתפטרות וגם לא בפיטורים, אלא בהסכמה לסיים את עבודת המערערת בתנאים שהסכימו עליהם הצדדים.

בנסיבות אלה של סיום עבודה בהסכמה, גם אם היוזמה להפסקת העבודה נעשתה על ידי המעביד, לא מתעוררת שאלת פיטורין שלא כדין, כי לא היו, כאמור, פיטורים, אלא סיום יחסי עובד ומעביד בהסכמה.

גם אם נצא מנקודת מוצא שמדובר ב"פיטורים מוסכמים", לא ניתן לומר, שפיטורים אלה נעשו שלא כדין, משום שאלמנט ההסכמה מכשיר בנסיבות הקיימות את הליך הפיטורין."

(ראו לעניין זה ע"ע (ארצי) 1036/00 מיכל צוקרמן – עיריית נשר, פורסם בנבו).

אמנם, בחקירתו הנגדית טען התובע כביכול בניגוד לכתוב במכתב סיום העסקתו, כי העסקתו לא הסתיימה בהסכמה.

(פרוטוקול מיום 3/5/11, עמ' 15, ש' 23-28).

יחד עם זאת, במהלך השבועיים הנותרים לעבודתו (עד ליום 15/7/109), לא העלה התובע כל טרוניה או דרישה ביחס להחלטה לסיים את עבודתו ולא ביקש לשוב לעבודתו או לשנות האמור במכתב סיום ההעסקה; לראשונה טען התובע בעדותו כי "למיטב זכרונו" פנה לדודי בעניין זה, וכך העיד:

"ש. ובמשך שבועיים שאתה ממשיך לעבוד בתע"ש אתה לא פונה בכתב ולא לנוגה, ואתה לא אומר לה לתקן את הטעות לא סיכמנו?

ת. אני לא פונה אליה.

ש. ואתה לא פנית לדודי באותו עניין ואומר לו שהמכתב שגוי?

ת. למיטב זכרוני לדודי כן פניתי עם הנושא הזה.

ש. פנית אליו בכתב?

ת. לא."

(פרוטוקול מיום 3/5/11, עמ' 15, ש' 29 – עמ' 16, ש' 7).

36. בסעיף 6 לתצהירו מציג התובע גירסה לפיה "כשדרשתי לשוב לעבודתי (באמצעות באי כוחי), סירבה לכך הנתבעת". מעיון במכתב באי כוח התובע (נספח ד' לתצהיר התובע), אשר נשלח בחלוף כחודשיים ממועד סיום העסקתו, עולה כי הדרישות הן כספיות בלבד ואין כל דרישה לשוב לעבודה. גם מחקירתו של התובע עולה כי כלל לא היה מעוניין להמשיך לעבוד בתע"ש והציג עמדה חד משמעית בעניין זה.

בנקודה זו יצוין כי אין לשלול באופן קטגורי כל טענה של פיטורים שלא כדין רק בשל העובדה שהעובד לא נקט בצעד כלשהו על מנת לשוב לעבודה, אולם בנסיבות המקרה הנוכחי, הימנעותו של התובע מלנקוט בצעד ממשי כלשהו, "בזמן אמת", מעוררת תמיהה באשר לאמיתות גירסתו.

37. מכלל האמור הגענו לכלל מסקנה, כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה כי פיטוריו נעשו שלא כדין, וכן לא הוכיח כי נפל פגם בהתנהלות הנתבעת כלפיו.

38. באשר לדרישות התובע לזכויות הנגזרות מהשלמת שנת עבודה –

התובע טען בתביעתו כי התקבל לעבודה בתע"ש לתקופה של שנה וההתחייבות הנידונה לעבודה של שנה היא התחייבות שחלה גם על תע"ש ועל כן זכאי התובע להמשיך ולעבוד את השנה הנידונה ואף זכאי לזכויות הנגזרות מכך.

39. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי טענתו של התובע הינה היפוך המציאות והעובדות כהווייתן. הסכם העבודה של התובע אינו קובע כי תקופת עבודתו לא תפחת משנה, אלא הוא קובע ההיפך מכך.

ההסכם כולל סעיף ספציפי (סעיף 8.1 להסכם), המאפשר לכל אחד מהצדדים לסיים את יחסי העבודה ביניהם בכל שלב, בהודעה מוקדמת כנדרש על פי דין.

40. בפסיקה נקבע כי בעת הקביעה, אם הופר חוזה עבודה, יש לבחון את צורתו של החוזה ודרך ניסוחו.

41. עיון בהסכם העבודה מעלה כי זה אינו קובע כי תקופת עבודתו של התובע לא תפחת משנה.

בסעיף 8 להסכם העבודה, אשר עניינו "סיום קשר העבודה", נקבע כדלקמן:

"8.1 העובד רשאי להתפטר מעבודתו בתעש, והתעש רשאית להפסיק את עבודתו של העובד בתעש, וזאת בכל עת, על פי שיקול דעתה הבלעדי.

במקרה של התפטרות או פיטורים כאמור, תימסר לעובד או לחברה, לפי העניין, הודעה מוקדמת, אם תידרש עפ"י דין, והסכם זה יבוא לידי סיום...".

42. עיון בסעיף 4 לחוזה העבודה, עליו מסתמך התובע, מגלה כי הוראות הסעיף נוגעות להתחייבות כלכלית שנטל על עצמו התובע, התחייבות אשר כנגדה עליו לעבוד שנה מלאה לפחות, שאם לא כן יידרש להשיב סכומים שהוציאה תע"ש לשם הכשרתו (7,000 ש"ח).

אין בין התחייבות כלכלית זו שנטל עליו התובע, ובין הטענה כי המדובר, כביכול, בהתחייבות של תע"ש להעסיק את התובע במשך שנה אחת מלאה, דבר וחצי דבר. ההיפך הוא הנכון, הוראות ההסכם קובעות מפורשות כי התובע רשאי להתפטר ותע"ש רשאית להפסיק את עבודתו של התובע, וזאת בכל עת, טרם ישלים שנה (סעיף 8.1 לחוזה העבודה).

43. מקובלת עלינו בעניין זה עדותו של מר יורם חזן – סגן מנהל משאבי אנוש ושכר בנתבעת, אשר הסביר את מהותו של ההסכם כדלקמן:

"המאבטחים עוברים הכשרה שעלותה כ-8,000 ₪ לחברה, על מנת להבטיח שעובדים לא יעזבו את העבודה שיק ביטחון, שאם הוא יעזוב את העבודה אנו נגבה את השיק, אם אם נפטר אותו נחזיר לו את השיק, אין פה חוזה שאמור להסתיים בתום שנה, עדיין לא מדובר בהסכם לתקופה קצובה".

(פרוטוקול מיום 3/5/11, עמ' 20, ש' 22-25).

44. בנסיבות אלה, אין אנו רואים "עין בעין" את פרשנות חוזה העבודה כפי שמבקש לראות התובע.

משמסקנתנו הינה כי אין המדובר בחוזה עבודה לתקופה של 12 חודשים, דין תביעות התובע המתבססות על זכויות הנגזרות מהשלמת שנת עבודה – להידחות.

הלנת שכר חודש 5/09

45. סעיף 17א(א) לחוק הגנת השכר קובע:

"17א(א) הזכות לפיצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה,

תתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט – 1969 (להלן: בית דין אזורי) תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 ימים מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי, הכל לפי המוקדם...".

46. גם אם התובע קיבל את תשלום שכר חודש 5/09 רק ביום 12/6/09 כטענתו, אזי היה עליו להגיש את התובענה לכל המאוחר ביום 12/8/09. התביעה הוגשה לבית הדין ביום 15/3/10, ולפיכך חלה על התביעה להלנת שכר התיישנות מהותית.

למעלה מן הדרוש, מתצהירו של מר חזן (סעיפים 9-10 לתצהיר), עולה כי שכרו של התובע בגין חודש 5/09 שולם לו במועד, ומנגד התובע, אשר עליו נטל ההוכחה, לא צירף כל ראיה המצביעה על כך ששכרו שולם לו באיחור.

47. מכל המקובץ עולה – כי דין התביעה להלנת שכר – להידחות.

דמי נסיעות

48. התובע תבע תשלום בגין הוצאות נסיעה בסך 2,245 ₪. לטענתו מעולם לא קיבל תשלום דמי נסיעות. עוד ציין התובע כי החל להתגורר בקיבוץ משמר הנגב החל מחודש 1/09 ואף הודיע על כך לנתבעת. הנתבעת ידעה כי התובע אינו מתגורר בבאר שבע ובכל זאת לא שילמה לו גמול עבור הוצאות נסיעה.

49. הנתבעת מנגד טענה כי עת התקבל התובע לעבודתו בנתבעת הוא הצהיר כי כתובת מגוריו הינה – הר חרמון 9, רמות, באר שבע, ובהתאם הובהר לתובע כי יסופקו לו הסעות לעבודתו מאזור מגוריו. התובע השתמש בתקופת עבודתו בהסעות שסופקו לו על ידי הנתבעת. התובע מעולם לא יידע את הנתבעת כי עבר להתגורר בקיבוץ משמר הנגב ואף לא דרש, לאורך כל תקופת עבודתו, החזר הוצאות נסיעה בהתאם.

50. כידוע, עובד זכאי לתבוע ולקבל החזר של הוצאות הנסיעה אותן הוציא בפועל (דב"ע נא/3-134 סולוצקי – י' מ' טוקטלי ובניו בע"מ, פד"ע כג' 293).

51. על התובע מוטל הנטל להוכיח שיעור הוצאות הנסיעות.

בענייננו, התובע לא עמד בנטל זה, התובע לא צירף ראיות המצביעות על המועדים שבהם הוציא את ההוצאות בפועל ותבע באופן גורף על כל תקופת עבודתו הסכום הנ"ל.

התובע צירף כרטיס נסיעה באוטובוס ממועד מאוחר לזה בו סיים עבודתו בנתבעת, ואין בראיה זו כדי לעמוד בדרישת הפסיקה.

52. אשר על כן, דין התביעה לדמי נסיעות – להידחות.

התביעה לגמול שעות נוספות

53. לטענת התובע, במסגרת עבודתו בנתבעת נדרש לעבוד שעות נוספות רבות על חלקן קיבל פיצוי ועל חלקן לא קיבל פיצוי. לפי כך, טוען התובע כי הוא זכאי לפיצוי בגין עבודה בשעות נוספות בסך של 5,781 ₪.

עיינו בתחשיביו של התובע אשר צורפו לכתב התביעה, מדובר בתחשיבים אשר אינם מפורטים ולא ניתן להבין מהם בגין איזה ימים וכמה שעות נתבעים הסכומים בגין עבודה בשעות נוספות.

מעיון בתלושי השכר ודוחות הנוכחות של התובע עולה כי קיבל שכר בגין שעות נוספות כדין.

54. אשר על כן, דין התביעה לגמול שעות נוספות – להידחות.

התביעה שכנגד

55. הנתבעת (התובעת שכנגד) טענה בכתב התביעה שכנגד כי לאור העובדה שלתובע שולם בטעות שכר אמ"ש (29.7 ₪ לשעה), שהינו גבוה מזה המגיע לו (25.5 ₪ לשעה), ובניגוד לתפקיד אותו ביצע בפועל, כאשר התובע נמנע במכוון מלהודיע לממוניו על הטעות, יש לחייב את התובע בהשבת הסכומים שקיבל ביתר, בסך 8,550 ₪.

56. בכתב התשובה דחה התובע את טענות הנתבעת, התובע חזר על טענתו כי הנתבעת קיבלה אותו כאמ"ש וכך סיכמה עמו את שכרו ואת תנאי העסקתו מלכתחילה. בכל מקרה, טען התובע כי טענת הטעות קשורה לרשלנות בעלי התפקידים בנתבעת (סעיף 122 לסיכומי התובע).

57. אמנם, שוכנענו בטענת הנתבעת כי בשל טעות, קיבל התובע שכר גבוה של אמ"ש, ולא את השכר עבור התפקיד אותו מילא בפועל כמאבטח.

מאידך, מקובלת עלינו טענת התובע, לפיה סבר, כי השכר אשר שולם לו בפועל, הוא השכר לו היה זכאי ומסקנתנו היא כי התובע לא ידע ולא היה יכול לדעת על הטעות בתשלום שכרו.

58. בהסכם העבודה בין הצדדים נרשם כי התפקיד אותו הוא ימלא יהיה תפקיד אמ"ש וכנובע מכך שכרו השעתי יעמוד על 29.7 ₪ לשעה (סעיף 5.1 להסכם העבודה).

59. עמדנו על הטעות שטעתה הנתבעת בתשלום שכרו של התובע. אנו סבורים כי טעות זו נבעה בשל רשלנותו של מר קנפו אשר פעל בחוסר סמכות, והעיד בפנינו: "פה אני מודה שטעיתי שלא עלה בזיכרוני שאכן הוא מקבל שכר אמ"שים ואינו מתפקד כאמ"ש..." (פרוטוקול מיום 4/9/12, עמ' 12-15).

מנגד, השתכנענו כי התובע לא ידע על הטעות ולא תרם לה במאומה. התובע לא יצר כל מצג שווא כלפי הנתבעת.

בנסיבות שלפנינו היחסים שבין העובד לבין הנתבעת הם יחסי עבודה. התובע היה סבור ובתום לב, כי זה השכר המגיע לו. משזהו השכר, כי אז כרגיל, ומטבע הדברים, עליו הוא מתקיים, ממנו הוא מממן את צרכי מחייתו. נוכח טעותה של הנתבעת, שינה התובע את מצבו לרעה.

60. בהסתמך על מסכת העובדות כפי שהתבררה לפנינו, כמו גם הלכות בית הדין הארצי לעבודה בעניין ע"ע 39/99 אסרף – מדינת ישראל ו-ע"ע 704/06 קרן מחקרים רפואיים – לורין קדם; מצאנו כי חיובו של התובע בנסיבות העניין בהשבה, תהיה יותר בלתי צודקת מאכיפתה של חובת ההשבה.

61. אשר על כן, התביעה שכנגד – נדחית.

סוף דבר

62. התביעה העיקרית על כל רכיביה נדחית.

63. התביעה שכנגד – נדחית.

64. משנדחו התביעות באופן הדדי – כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ו תשרי תשע"ד, (30 ספטמבר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

קלדנית: רות רחמים.