מונחת בפני בקשה לביטול פס"ד אשר ניתן ביום 21.5.1996 בגין תביעה כספית ע"ס 2,629 ₪.

עובדות רלוונטיות לעניין

ביום 15.3.2010 הוגשה בקשה מטעם המבקש לשחזור התיק.

ביום 16.3.2010 ניתנה החלטת בימ"ש המורה על שיחזור התיק ע"י הצדדים על פי תקנה 2 לתקנות בתי המשפט (סדרי דין לשחזור תיקים ומסמכים), התשמ"ד – 1984 ( להלן –

התקנות).

ביום 20.11.16, בחלוף למעלה מ- 6.5 שנים מההחלטה על שיחזור התיק, למרות שהצדדים לא פעלו בהתאם להחלטה לעיל, הגיש המבקש בקשה לביטול פס"ד בהיעדר תגובת המשיבה.

הבקשה הוגשה ללא תצהיר ערוך כדין וללא בקשה להארכת מועד.

ביום 27.12.16 הגישה המשיבה את תגובתה בה טענה כי יש לדחות את הבקשה מכמה טעמים:

טענת המשיבה כי הבקשה לביטול פס"ד אינה נתמכת בתצהיר ערוך כדין. המבקש לא מציין בבקשתו מתי נודע לו אודות פס"ד ובאילו נסיבות, ואף הגיש את הבקשה לביטול פס"ד בחלוף 6 שנים מהמועד שהגיש את בקשתו לשחזור התיק והמועד שנודע לו לדבריו אודות פס"ד.

ביום 3.1.17 צירפה המשיבה תגובה נוספת ותצהיר עם המסמכים שברשותה, לתצהיר צורפו המסמכים הבאים:

1. פס"ד שניתן ביום 21.5.1996.
2. אישור מסירת האזהרה מתיק ההוצל"פ.
3. רשימת ההליכים שננקטו בתיק ההוצל"פ.

טענת המשיבה כי מאז פס"ד חלפו למעלה מ-20 שנה וכל החומר ששימש להגשת כתב התביעה נגרס.

טענת המשיבה כי חזקה היא שבימ"ש לא היה נותן פס"ד כנגד המבקש אם לא היה מתרשם כי בוצעה מסירה של כתב התביעה כדין והנטל לסתור חזקה זו מוטל על המבקש אולם אין בבקשתו דבר לסתירת החזקה.

טענת המשיבה כי מאז פתיחת תיק ההוצל"פ בשנת 1996 ננקטו כנגד המבקש פעולות רבות בתיק ההוצל"פ, כך שלא ייתכן כי המבקש לא ידע אודות פס"ד ואודות הליכי ההוצל"פ שננקטו כנגדו.

המסגרת הנורמטיבית

סמכותו של בימ"ש להאריך מועדים מעוגנת בתקנה 528 לתקסד"א.

528. מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו.

תקנה 528 יוצאת אפוא הבחנה בין מועד שנקבע ע"י בימ"ש לבין מועד שנקבע בחיקוק, כאשר רק לגבי האחרון נדרש "טעם מיוחד" לצורך הארכת המועד. לגבי מועד שנקבע ע"י בימ"ש קבעה ההלכה הפסוקה בסיס מחמיר פחות, והוא "מתן הסבר מתקבל על הדעת להצדקת האיחור" (ראו: המ' 881/72 (בג"צ 392/72) המועצה המקומית זכרון יעקב נ' ברגר, פ"ד כז (1) 158 (1972)).

באשר למועד שבו יש להגיש בקשה להארכת מועד נקבע, כי "בקשה להארכת מועד חייבת להיות מוגשת ללא שיהוי עוד לפני תום המועד או סמוך לכל ככל האפשר לפקיעתו. טעם מיוחד ואפילו טעם סביר להארכה שייתכן שהיו קיימים בתוך המועד הקצוב, עלולים לאבד מחשיבותם ולפוג, אם הבקשה להארכה לא הוגשה במהירות סבירה, מיד כשתמה הסיבה שבגינה נתבקשה הארכה" (ע"א 725/81 ענתבאויי נ' חסון, פ"ד לו (4) 663 (1982)).

יצוין כי כאשר נדרש בעל דין להגיש בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך והוא לא עושה זאת אלא נוקט בהליך ללא כל בקשה להארכת מועד, אין לאפשר לו לנקוט את ההליך, וזאת אך בשל מחדלו שבאי הגשת בקשה להארכת מועד (רע"א 10436/07 ציון נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם באתרים משפטיים 28.4.08)). אך במקרים חריגים, מוסמך בימ"ש להאריך מועד מיוזמתו (מבלי שהוגשה לו בקשה להארכת מועד), אם לדעת בימ"ש יש במהות או בחשיבות ההליך משום "טעם מיוחד" להארכת המועד (ע"א 9800/01 שאוליאן נ' אפרמיאן, פ"ד נח (4) 389 (2004)).

בקשה להארכת מועד הינה "בקשה בכתב", לפיכך ולפי תקנה 241 לתקנות חובה לתמוך אותה בתצהיר לתמיכה בעובדות הנטענות בבקשה.

וכך באו לידי ביטוי הדברים בהלכה הפסוקה בכל הנוגע לקווים המנחים שנקבע בשאלה מהו אותו "טעם מיוחד" שקיומו דרוש לצורך הארכת המועד שנקבע בחיקוק: "הלכה היא כי "טעם מיוחד" אשר מצדיק את הארכת המועד הינו קיומן /של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, ואילו כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ" (ע"א 725/81 ענתבאויי נ' חסון, פ"ד לו (4) 663 (1982)). שיקולים אלה כפופים תמיד גם לאינטרס הנגדי של יתר בעלי הדין, ככל שאינטרס הסופיות של בעל דין האחר הוא מובהק יותר, והסתמכותו על חלוף המועד ברורה יותר, כך יהיה מקום לדרוש שלטעם המיוחד ישווה אופי של היעדר שליטה או תקלה שאינה רגילה וצפויה (ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה (2) 904 (2001)).

מן הכלל אל הפרט

הארכת מועד:

פס"ד כנגד המבקש ניתן בשנת 1996 ואילו המבקש הגיש את בקשתו לביטול פס"ד לראשונה ביום 20.11.16 קרי בחלוף למעלה מ-20 שנים ממועד מתן פס"ד. אוסיף, כי המבקש אף הגיש את בקשתו לביטול פס"ד בחלוף 6 שנים מהמועד בו הגיש בקשה לשחזור התיק (15.3.2010), כך שאף לשיטתו מדובר באיחור ניכר מהמועד שלטענתו נודע לו אודות פס"ד.

המבקש לא הגיש בקשה להארכת מועד כנדרש ואף לא תמך את בקשתו בתצהיר ערוך כדין כנדרש בתקנה 241 לתקנות ורק מטעם זה יש לדחות את בקשתו.

מעיון בבקשה לביטול פס"ד כמו גם בתשובת המבקש, אף לא נוכחתי בדבר נסיבות מיוחדות בגינן ניתן להיעתר לבקשה להארכת מועד ,שכן מלבד העדר בקשה להארכת מועד ותצהיר תומך ערוך כדין, לא פורטו טעמים מיוחדים בכלל ובדבר קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת המבקש בפרט.

כל שהגיש המבקש, הינה בקשה לאקונית וחסרה בפרטים לביטול פס"ד שניתן כנגדו בהיעדר הגנה, כ-6.5 שנים לאחר בקשה לשיחזור תיק שהגיש בטענה "שנודע לו לאחרונה" על פס"ד.

טענה זו אין בידי לקבל ובוודאי שאין בה כדי להוות אותו "טעם מיוחד" שקיומו דרוש לצורך הארכת המועד.

מתגובת המשיבה ניתן ללמוד כי בחלוף השנים ננקטו הליכים רבים כנגד המבקש במסגרת תיק ההוצל"פ לרבות אזהרות שהומצאו למבקש בשנת 1977 ובשנת 1998 ואשר המבקש סירב לקבלם, עיקולים שהוטלו אצל צדדים שלישיים, עיקולי רכב והגבלות שהוטלו על רישיון המבקש ועל יציאתו מהארץ. המשיבה צירפה רשימת מסמכים המעידים על נקיטת כל ההליכים שננקטו בהוצל"פ לגביית החוב הפסוק משך כ-20 שנה.

המבקש אף לא מתייחס כלל ועיקר להליכים הרבים שננקטו נגדו במהלך השנים ולמסמכים שצירפה המשיבה, לרבות להליכים שננקטו כנגדו לא רק עד הבקשה לשיחזור התיק בשנת 2010 אלא גם להליכים שננקטו ממועד הבקשה לשיחזור ועד הגשת הבקשה לביטול שהוגשה לאחרונה.

כאשר נדרש בעל דין להגיש בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך והוא לא עושה זאת אלא נוקט בהליך ללא כל בקשה להארכת מועד, אין לאפשר לו לנקוט את ההליך, וזאת אך ורק בשל מחדלו שבאי הגשת בקשה להארכת מועד, הדבר מקבל משנה תוקף נוכח המחדלים הנוספים של המבקש כגון היעדר תצהיר ערוך כדין בבקשה, היעדר נסיבות מיוחדות הדרושות להארכת מועד, העדר טעמים מיוחדים והתעלמות גורפת מההליכים הרבים שננקטו נגדו במסגרת תיק ההוצל"פ, ועל כן יש לדחות את הבקשה.

הלכה פסוקה היא שהשיקולים בהארכת המועד כפופים תמיד גם לאינטרס הנגדי של יתר בעלי- הדין. ככל שאינטרס הסופיות של בעל הדין האחר הוא מובהק יותר, והסתמכותו על חלוף המועד ברורה יותר, כך נדרש טעם מיוחד שאינו רגיל , טעם כזה לא מצאתי בבקשת המבקש. אינטרס המשיבה בנסיבות התיק דנן ,בדבר סופיות הדיון נוכח חלוף השנים הרבות ממתן פס"ד מחד ונקיטת הליכים מרובים בהוצל"פ מאידך גיסא ,הינו ברור ומובהק ויש ליתן לו עדיפות ומשקל מתאים במתן ההחלטה הדוחה הבקשה.

ביטול מחובת הצדק:

מעיון בבקשה, בתגובה ובתשובה נראה כי כתב התביעה ואישור המסירה של כתב התביעה אינם מצורפים לבקשה לביטול פס"ד ואינם מצויים ברשות המשיבה עקב חלוף הזמן הרב.

אציין כי אף הנתבע אינו טוען בבקשתו ובתשובתו כי כתב התביעה לא נמסר לו ולא טוען לביטול פס"ד מ"חובת הצדק", אלא טענה כללית במסגרת הבקשה לשיחזור התיק שלא ידע על התביעה ורק "לאחרונה נודע לו" על פס"ד.

לאור האמור לעיל, נראה כי פס"ד אינו פגום ואין לבטלו "מחובת הצדק".

ביטול משיקול דעת בימ"ש:

באשר לשיקול דעת בימ"ש יש לחלק לשניים : "סיבת המחדל" וסיכויי ההצלחה".

"סיבת המחדל" - אני סבור כי מדובר בזלזול בוטה בהליכי בימ"ש ומחדל של המבקש בהגשת הבקשה בשיהוי ניכר מבלי בקשה להארכת מועד, מבלי לצרף תצהיר ערוך כדין ומבלי להעלות כל טעם לאיחור, מחדל זה רובץ לפתחו של המבקש.

"סיכויי הצלחה" - זו השאלה החשובה יותר. המבחן הוא מבחן של "הגנה אפשרית" ולאו דווקא בטוחה.

המבקש אינו מציין בבקשתו כמו גם בתשובתו כי קיימת לו הגנה ונראה כי אין המבקש מפרט טענות הגנה כלשהן.

הכרעה:

מכל הסיבות המפורטות להלן, הן בנפרד וקל וחומר במצטבר, ובמיוחד נוכח דחיית הבקשה להארכת מועד, מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשה לביטול פס"ד ועל כן אני מורה על דחיית הבקשה והותרת פס"ד על כנו,תוך חיוב המבקש בהוצאות המשיבה בסך כולל של 750 ₪.

ניתנה היום, י"ג שבט תשע"ז, 09 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.