<#2#>

נוכחים:

התובע עו"ד שמי לוי

הנאשמים בעצמם

ב"כ הנאשמת 2 עו"ד יעל מסיקה

פרוטוקול

התובע:

עו"ד פרץ מתעכב. הוא ביקש שאתאם מועד להוכחות גם בשמו. ככל שבית משפט יבקש שהוא יתייצב הוא יתייצב.

לאחר ששמעתי את המועד מטעם בית המשפט וקיבלתי את אישורו של עו"ד פרץ, ניתן לקיים את מועד ההוכחות ביום 30.12.13.

<#3#>

החלטה

מועד לסיום פרשת הגנה וסיכומים יתקיים ביום 30.12.13 שעה 09:00.

ב"כ המאשימה יודיע לב"כ הנאשם על מועד הדיון.

מובהרת לנאשמים חובת ההתייצבות וכי לא יקבלו הזמנה נוספת. עוד מובהר לנאשמים כי במידה ולא יתייצבו יוצא כנגדם צו הבאה וניתן יהיה לדון בהעדרם.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ' טבת תשע"ד, 23/12/2013 במעמד הנוכחים.

דיון בעניינה של הנאשמת 2

התובע:

מגיש כתב אישום מתוקן שהוגש בבית משפט שלום באשקלון בת.פ. 21075-04-12 שהנאשמת מעוניינת לצרפו ולהודות בו. תשומת לב בית משפט שהתיקון בכך שהאישום הראשון נמחק לחלוטין ונותר אישום שני בלבד.

הנאשמת:

קראתי את כתב האישום המתוקן, אני מבינה את מה שכתוב בו ואני מודה בעובדותיו.

<#5#>

הכרעת דין

על סמך הודאת הנאשמת בעובדות כתב האישום המתוקן בת.פ. 21075-04-12 אני מרשיעה את הנאשמת בעבירות הבאות:

החזקת עותק מפר של יצירה לשם מסחר בו לפי סעיף 62 (ב)(3) לחוק זכות יוצרים התשס"ח-2007, איסור במכירה והפצה של עותק מפר של יצירה לפי סעיף 62(ב)(1) לחוק זכות יוצרים,

מכירה והפרה של טובין תוך הפרת סימני מסחר לפי סעיף 60 (א)(3) לפקודת סימני המסחר (נוסח חדש) התשל"ב-1972,

החזקת טובין שסומנו תוך הפרת סימני מסחר לשם מסחר לפי סעיף 60(א)(4) לפקודת סימני המסחר.

מכירה של עותקים מפרים של יצירה בהיקף מסחרי לפי סעיף 62 (ב)(2) לחוק זכות יוצרים.

<#6#>

ניתנה והודעה היום כ' טבת תשע"ד, 23/12/2013 במעמד הנוכחים.

התובע טוען לעונש:

מגיש העתק מרשם פלילי של הנאשמת, מוגש מסומן תע/1.

בתאריך 1.9.13 לאחר שמיעת כל עדי התביעה בפתחה של פרשת ההגנה הודתה הנאשמת בעובדות כתב האישום שהוגש לבית משפט זה. על פי האישום הראשון בתאריך 29.7.09 החזיקה הנאשמת בביתה חפץ שיעודו עשיית עותקים מפרים של יצירה, דהיינו שני מחשבים כאשר אחד מהם בעל 12 צורבים, בנוסף החזיקה בביתה 4,268 עותקים מפרים של יצירות לשם מסחר בהם, כמפורט בסעיף 5 באישום הראשון הנאשמת אף החזיקה רשימת הזמנות בהתאם לבקשת לקוחות עובדה המצביעה אף היא על עיסוקה של הנאשמת באותה עת. על פי האישום השני בסמוך לחודש מאי 2009 עסקה הנאשמת במכירת עותקים מפרים של יצירות בדוכן בבית החולים אסף הרופא. הנאשמת מכרה ללקוחה בשם אסתר מספר עותקים מפרים וכך גם בשתי הזדמנויות נוספות לאחר מכן לאחר ששמרה עם אסתר על קשר באמצעות דואר אלקטרוני. על פי האישום השלישי בתקופה שבין ינואר ליולי 2009 הגיעה הנאשמת אחת לשבוע לעירית ראשל"צ ועסקה שם במכירת עותקים מפרים של יצירות, במספר הזדמנויות אף מכרה ללקוחה בשם בת חן עותקים מפרים ושמרה עימה על קשר באמצעות הטלפון והודיעה לה מתי בכוונתה להגיע למקום. היום הודתה הנאשמת בעובדות כתב אישום מתוקן שהוגש בבית משפט שלום באשקלון ועל פי כתב אישום זה בתאריך 24.8.10 דהיינו כשנה לאחר שנתספו צורבים ותקליטורים בביתה של הנאשמת, עסקה הנאשמת שוב במכירת עותקים מפרים של יצירות והחזיקה בפסטיבל באשקלון 2,432 עותקים מפרים של יצירה לשם מסחר בהם. בית המשפט העליון ניסח בפסיקתו את הערך המוגן בעבירות הללו. מפנה לרע"פ 1091/05 עסאווי נ. מדינת ישראל כך קבע בין היתר בית המשפט: "העבירות כנגד הקנין...". מגיש העתק.

לאחר ששקלנו את חומרת מעשיה של הנאשמת, תדירותם ואת הדברים האמורים בתסקיר, לטעמנו מתחם העונש ההולם במקרה זה הינו בין 4 חודשי מאסר בפועל לבין שנה מאסר בפועל. ברע"פ עסאווי שהוגש זה עתה דחה בית משפט עליון את בקשת רשות ערעור וקבע כי משהחמיר המחוקק את העונשים חשוב כי גם בתי משפט יתאימו את העונשים לרף החדש שנקבע ולחומרת העבירות. במקרה הנדון, עיסאווי, הנסיבות היו קלות יותר מבענייננו, העונש נגזר במסגרת הסדר טעון, המבקש התחייב לשלם לחברות פיצוי בסך 50,000 ₪, אין לו עבר פלילי, נגזרו 6 חודשי מאסר וקנס בסך 20,000 ₪. מגיש את ההחלטות בשלום ובמחוזי באותו ענין.

כעת אני מגיש לבית משפט את ההחלטה בת.פ. 13023-10-11 שלום תל אביב, בעניינו של אסף בן דוד, במקרה זה הנאשם הורשע על פי הודייתו בעבירות דומות לאלה שהורשעה הנאשמת, מדובר בנאשם ללא עבר פלילי, המליץ שרות המבחן לסיים את ההליך במאסר מותנה בלבד ושילובו בטיפול. בית משפט שלום סקר את הערך המוגן בעבירות הללו ואת מדיניות הענישה, קבע מתחמי ענישה לפי כל עבירה, ציין לזכות הנאשם כי נטל אחריות מבלי שהיה צורך בניהול הוכחות שלא בדומה לענייננו שכן הודיית הנאשמת באה לאחר שמיעת כל עדי התביעה. בסופו של דבר גזר בית משפט מאסר למשך שנה וקנס בסך 30,000 ₪. ערעור על גזר הדין נדחה למעט הקלה במאסר חרף הקנס. כעת אני מגיש גזר דין שניתן בת.פ. 3659/05 בעניינו של כהן ירון, שם הוטלו על הנאשם 9 חודשי מאסר בפועל, קנס בסך 25,000 ₪ ובנוסף חולט כסף שנתפס ברשותו. שם דובר במי שהודה, הסכים לפצות את החברות ועברו היה נקי. בענייננו הנאשמת לא חסכה הוכחות, לא פיצתה את החברות ועברה אינו נקי. ההגנה בודאי תפנה לכך שלנאשמת לא מיוחסת עבירה של עשיית עותק מפר באישום הראשון אלא לנאשם בלבד שהיה בעלה באותה עת ובענין זה יש שני דברים, אנחנו מבקשים שבית משפט ישקול ראשית אין להתעלם מהעובדה שכמות אדירה של דיסקים וצורבים ששימשו לעשיית עותקים מפרים, היו בביתה שלה וברור משלושת האישומים הנוספים בהם הורשעה כי היה זה עיסוקה ומכך התפרנסה באותה עת. בנוסף, בית המשפט שמע גם את עדותו של הנאשם ויצטרך להכריע בנקודה זו לגבי החלק היחסי של כל נאשם שכן מעדות הנאשם בניגוד לעדותו במשטרה, עדותו היום מפנה לכך שהדומיננטית מבין השניים והיוזמת של המעשים היתה הנאשמת. כעת אתייחס בקצרה לנסיבות הקשורות לביצוע עבירה, ביחס לתכנון שקדם לביצוע עבירה מדובר בעיסוק לאורך זמן, לא במעידה רגעית, עיסוק ממנו התפרנסה הנאשמת ונמשך גם לאחר שנחקרה בנושא זה במשטרה. באשר לחלקה היחסי של הנאשמת התייחסתי זה עתה. הנזק שנגרם מביצוע העבירה הוא נזק ידוע לבעלי הזכויות, נזק כלכלי ומסחרי, לכן יש חשיבות לרכיב הפיצוי בגזר הדין. הסיבות שהביאו את הנאשמת לבצע את העבירה הינן סיבות כלכליות ועל כן בנקודה זו יש חשיבות לרכיב הקנס בגזר הדין. באשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע עבירה, חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה, מפנה לכך שכתב אישום הוגש במרץ 2010, לא היה שיהוי בהגשתו, מרבית חלוף הזמן נעוצה אך ורק בהתנהלות ההליך הפלילי.

לסיכום, לא התעלמנו מהדברים האמורים בתסקיר שרות המבחן, עם זאת לטעמנו המלצת השרות מרחיקת לכת בנסיבות המקרה. שרות המבחן אמון על אינטרס שיקומי ואילו בית משפט צריך לשקול כלל שיקולים הנוגעים לענין ובתיק זה גם הרתעת הרבים, משך התקופה שבה בוצעו העבירות והמניע לביצוען. הנאשמת ביצעה את העבירות בהן הודתה במשך למעלה משנה וחצי בתדירות רבה ולא פסקה גם לאחר שנחקרה במשטרה.

על בית המשפט לתת משקל לכך שהודייתה באה רק לאחר שמיעת כל העדים מסיבותיה שלה ולכך שלא פיצתה את בעלי הזכויות. מקריאת התסקיר נראה כי אין מקום כלל לשקול ריצוי המאסר בעבודות שרות כיוון שניכר מהתסקיר שהיא לא תתאים לכך ועל כן אנו סבורים שיש להטיל על הנאשמת מאסר בפועל לתקופה בתוך המתחם שבין 4 חודשים לשנה, מאסר מותנה, קנס משמעותי שעולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה שהוצגה וכן פיצוי לבעלי הזכויות.

הסניגורית טוענת לעונש:

כפי שבית משפט נכח לגלות אני חושבת גם באופן מפורש וגם בין השורות, מדובר בתיק דווקא בגלל הקשר בין שני הנאשמים, מדובר היה בתיק שברקע שלו נסיבות מאוד לא פשוטות. חברי שב וטען כאן שיש לזקוף לחובת הנאשמת ניהול ההוכחות. אנחנו הגענו להסדר עם התביעה בשלב מאוד מוקדם של ההליך, גם לענין תיקון וגם עונשי. הצגנו את הדברים ב- 7.11.10, אח"כ שוב ההצהרה שלנו והעובדה שהליך הוכחות נכפה עלינו ולא רצינו להגיע לשם, מפנה לפרוטוקול מיום 13.3.11 וכן 13.5. התביעה גם הצהירה זאת בעצמה, בשל העובדה שהפרקליטות על אף שנערכו פגישות נוספות התעקשה וכרכה את ההסדר עם הנאשמת גם עם הסדר עם הנאשם ולא איפשרה לנו בשום שלב לפצל את ההליך, זאת היתה הסיבה היחידה שבגינה נוהל הליך ההוכחות כאן. גם חברי מבין שבכל שלב במהלך פרשת התביעה מאחר והדברים דינמים, קיוותה הנאשמת שהנאשם יגיע להסדר והיא תוכל לחזור ולקבל על עצמה הסכמה מקורית אליה הגיעה עם הפרקליטות לפני למעלה משנתיים. הדבר לא קרה ולא בכדי בסוף פרשת התביעה הודתה הנאשמת בכתב האישום כמות שהוא.

בנסיבות האלה אני אינני סבורה שיש לזקוף ולו לרגע אחד לחובת הנאשמת את עצם ניהול ההוכחות. גם לענין בזבוז זמן שיפוטי, אני לא רוצה כיצד היתה הנאשמת, אם היתה מודה...

חברי לא טוען בענייניו של שני הנאשמים כך שלא שמעתי את ההשוואה אבל אני סבורה שדווקא עצם שמיעת ההוכחות היה בכדי באיזה שהוא מקום לצייר לבית משפט את התמונה ואני אומרת תמונה לא במובן זה של מה שהתרחש בבית אלא אולי את טיבה של מערכת היחסים ואת התקופה הלא פשוטה שבה היתה נתונה הנאשמת ובקצה המזלג מפנה לעדויות של השוטרים, שדיברו על מצב נפשי מאוד קשה של הנאשמת עת הגיעו לדירה, על בעל שמאוד כועס על אשתו שהזמינה משטרה עד כדי כך שהשוטרים התרשמו ממצוקתה של הנאשמת שהיא גם זו שהזעיקה משטרה מתוך מצוקה, עד כדי כך התרשמו השוטרים מהלך רוחה של הנאשמת שהם סיפרו שוב ושוב ששקלו להזמין מעבר לניידת מד"א שהוזעקה, שלו גם לערב עובדת סוציאלית בשל המצב המאוד מאוד רגיש בבית. אני אסביר בהמשך אבל מה שקרה כאן במהלך ניהול ההליכים המשפטיים, הגישה הנאשמת באומץ רב תביעת גירושין כנגד הנאשם והדברים האלה היתה להם השלכה הן על התקדמותה בתיק ועל האפשרות שלה לסיים את ההליכים המשפטיים מעצם אותה כריכה ומעצם אותה יריבות שנוצרה והן מבחינת מצבה המאוד לא פשוט כלכלית ונפשית כמפורט בתסקיר. אגיש מסמכים. נכון שמדובר בנאשמת שהודתה מכוח החזקה המשותפת בבית, הודתה בהחזקת המחשבים וגם בהחזקת אותם דיסקים אבל אני באמת חושבת שעל אף שאין מדובר בנסיבות או במצב דברים שעולה כדי כורח אני לא באמת חושבת שחברי היה צריך לעמוד כאן ולטעון שהנאשמת הזו היתה לה יכולת שליטה אמיתית, אין בורחים מלקיחת אחריות, אבל אני לא חושבת שנאשמת בנסיבות אלה היתה לה יכולת שליטה אמיתית לעמוד ולומר לבעלה תוציא את אותו רכוש מהבית. כמובן שאף אחד לא כיוון אקדח לראשה אבל גם למקרא התסקיר ומסמכים שאגיש באשר למצבה והתדרדרות שהיתה מנת חלקה בעת הרלבנטית, גם היום, הנאשמת שהיתה תלויה באופן כלכלי מלא ומוחלט בנאשם, נאשמת שטופלה ועודה מטופלת בבתי חולים פסיכיאטריים ולמעשה אף היתה מאושפזת מספר פעמים ונאשמת שבערך באותה תקופה בעת הרלבנטית גילתה שבנה סובל מאוטיזם, על כל הכרוך בכך, אגיש מסמכים. הנאשמת הזו עם הנתונים המאוד מאוד מיוחדים שלה, אני באמת כבר שנים לא קראתי תסקיר כזה של נדבך על נדבך שבאמת מן פאזל בלתי אפשרי, קשה להאמין שהוא מנת חלקה של אישה אחת. רק כדי לסבר את אוזנו של בית משפט, כשהיא נשאלת בחקירתה אפילו שאלה הכי פשוטה, האם את חתומה על הסכם שכירות בדירה, אומרת לא יודע הוא זה שטיפל בהכל, אין לי מושג. זה עוד פרט קטן שמעיד על אותה מערכת יחסים. לא בכדי אני גם מפנה לעובדה שאחת העדות שהעידה כאן, נדמה לי אסתר, היו שתי עדות שהעידו שקנו, אחת העדות סיפרה שהנאשם היה כל העת צמוד אליה, אמנם העבירה לא יוחסה לו אבל העדה העידה שהנאשם היה איתה כל אותו הזמן צמוד אליה בדוכן וליווה את מעשיה. אין ספק שלבוא ולשים בחזית נאשמת שסובלת ממחלה דו קוטבית מאוד לא פשוטה היא פעולה קלה ביותר. אני בהחלט לא חושבת שחברי יכול לעמוד מאחורי טיעון שלפיו נאשמת ניתן להשוות אותה לסוחרים שנמצאים במדרג הגבוה בתעשיה הפיראטית. לא ניתן להשוותה לסיטונאים שניסו להתעשר ואני בהיבט הזה כל הנסיבות שפירטתי צריכות להשפיע על מתחם ענישה הנקבע. אני אאבחן את הפסיקה שחברי הגיש, לפחות מה שהספקתי לעבור, פס"ד ירון כהן מדבר על מי.. אין עסקינן במי שרעב לפת לחם... בנוסף באותו פסק דין מדברת קצינת המבחן משך מספר תסקירים על מי שהתקשה להטמיע חומרת מעשיו, עלול לחזור על המעשים גם היום, מביעה ספק גם בתסקיר האחרון באשר למידת יכולתו להפנים חומרת מעשיו ונמנעת מכל המלצה בעניינו. גם בפסק דין בעניינו של בן דוד אסף מדבר בית המשפט השלום על נסיבות שמחמירות סחר בכמויות גדולות מאוד וסחר שממשיך ומתבצע תוך הפרת הוראת בית משפט, הפרת הוראה חוקית, ובית משפט אומר שם באותו פסק דין שאלמלא הנסיבות הנוספות והמיוחדות של אותו איש ניתן היה להסתפק בקביעת מתחם ענישה מקל יותר...

גם שם בעניינו של בן דוד אנחנו למדים שתסקיר המבחן מדבר על מי, עמוד 4 באמצע, מדבר על כך שקיימת סכנה ברמה בינונית שיחזור הנאשם לבצע את העבירות. זה באבחנה למקרה המאוד ספציפי שבפני בית משפט היום כעולה מהתסקיר.

אבקש להגיש פסיקה, צרופי תיקים עם עבר פלילי, מאסרים מותנים, תביעה עתרה למאסרים ממושכים, מאסרים מותנים הוארכו, נאשמים עם עבר פלילי נכבד מאוד שסיימו במאסר על תנאי ובקנסות מאוד מתונים, 1,000 ₪, 5,000 ₪ וכו'.

אני סבורה שמתחם נע בין מאסר מותנה לבין עונש שלכל היותר ירוצה בעבודות שרות שכמובן בית משפט כדי למקם את הנאשמת בתוך המתחם הספציפי צריך לקחת בחשבון את נסיבותיה האישיות, אותן נסיבות שהובילו להסתבכותה בעבירות הכלכליות האלה, ראשית מצבה הכלכלי הדחוק, התסקיר מפרט אישה שגדלה למעשה בלא אב ואם אבל המצב גרוע יותר משום שמדובר בשני הורים שסובלים שניהם ממחלות נפש כפי שאני נוכחת לדעת מעצם הליווי שלי את הנאשמת בשנים האחרונות, מדובר במצב קשה הרבה יותר, אמא שלמעשה כל קריאה של הנאשמת לעזרה, על פניה שלה אליה נתקלת בקטונות ובהשפלות למכביר. לא ארחיב יותר מדי. הדברים עולים מהתסקיר וגם ברורים. אוסיף על כך את החובות הכבדים, גם שרות המבחן מציין אותם בתסקירו, גם עקב עסקיה הקודמים וחוסר יכולתה לעבוד בשל מצבה הנפשי ומשנה תוקף בעת הרלבנטית.

אוסיף על כך את העובדה שהנאשמת בערך באותה עת גילתה והעבירה את בנה אבחונים רבים עד שנתגלתה הבעיה ממנה סובל, עד שהותאם לו הטיפול המתאים. קשה לי לתאר לעצמי ולבית משפט את היכולות והמשאבים שנדרשו מהנאשמת, עם יכולותיה הדלות, עם המחלה שממנה סובלת שבקושי מאפשרת לה לתפקד בבית. בתוך כל זה צריכה לקחת את בנה המאוד מאוד צעיר וללוות אותו לכל הגורמים המאבחנים שיש. מדובר על נאשמת שמצויה בקשר יומיומי עם גורמי הטיפול בילד, משקיעה את המשאבים המעטים שיש לה היום על מנת שיקבל את המקסימום. הנאשמת למעשה עד לפני 10 שנים תפקדה בצורה טובה פחות או יותר אלא שאותן נסיבות חיים המפורטות בתסקיר מסתבר הולידו הפרעת אישיות גבולית ממנה סובלת. מפנה למסמכים פסיכיאטריים, גם מהמטפלים בה היום במרכז סיוע, מדברים על כך שהנאשמת לא יציבה, לא מסוגלת לעבוד. היום מנסים להתאים לה סל שיקום. אני חושבת שהנאשמת במהלך ניהול ההליכים וגם מהמסמכים האחרים עולה כי לקחה גורלה סוף סוף בידיה, הגישה תביעת גירושין, פנתה לקבל דיור במסגרת אותו מרפא לנפש, נעזרת בסל שיקום מתוך כוונה כן לחזור למסגרת תעסוקתית ולו לכמה שעות ביום. היא נעזרת באישה מסל שיקום שמגיעה אליה מספר פעמים בשבוע, מסייעת לה בתפקוד יומיומי בבית. מגישה מסמכים בענין בנם של הנאשמים, בית משפט יראה הדגשות מסויימות לגבי הבעיות שמהן סובל הקטין והתקשרות יוצאת דופן שלו לאמו והדברים האלה כמובן לא מלמדים על נסיבות חיים רגילות. כעולה מהתסקיר למרות נסיבות חייה המאוד מאוד קשות ולמרות שהיא בתוך כל המשפחה הזאת, אחיה סובלים מפיגור והוריה חולי נפש, היא היתה הגורם התומך, עד היום מספרת שהאחים עם הנכויות שלהם הקשות פונים אליה וגם אמה שנותרה בחיים, פונים אליה שתסייע, רואים בה גורם מסייע. אומרת לי אני התפרקתי, כנראה החזיקה שנים רבות את המשפחה ובאיזה שלב הכל יצא החוצה. למרבה המזל הנאשמת משקמת את עצמה ומסתייעת בכל הגורמים, שרות המבחן וסל שיקום. מדברים על מישהי שהיא ברת שיקום, בעלת יכולת לשקם את חייה, מודעת שיש לה מוטיבציה רבה לשיקום ולא רק שרות המבחן העריך זאת אלא גם הגורמים שמטפלים בה בתקופה הארוכה האחרונה, הגדירו אותה כמי שנמצאת בעיצומו של תהליך בכל תחומי החיים כולל תעסוקה. לא בכדי תיקון 113 התייחס לא רק לנאשם שהשתקם אלא גם לנאשם שיש סיכוי ממשי לשיקומו ואיפשר בכך לבית משפט לחרוג ככל שיחפוץ ממתחמי ענישה. שרות המבחן באמת מדבר על מישהי שהפנימה בצורה משמעותית ואמיתית את הפגיעה שהיתה בהתנהגותה, מישהי שמבינה את האסור ומבינה את הפגיעה, מבינה גם את העובדה ושוחחה איתי על כך שוב ושוב, את העובדה שלאותה הודייה בדין הפלילי תהיה משמעות באשר לתביעה אזרחית שתוגש כנגדה וכמובן שהדברים צריכים להלקח בחשבון שהם יסייעו להליך האזרחי.

קצינת המבחן ותיקה מאוד, מוערכת, לא כותבת רק המלצה כמו שרגילים לראות בתסקירים, אלא מציינת מפורשות שלהערכתה ולהערכת כל גורמי הטיפול שמטפלים בנאשמת כל ענישה קונקרטית אחרת כמו מאסר ולו בעבודות שרות יפגע פגיעה אנושה הן במשפחה בבן המאוד צעיר והן בהליך השיקומי כולו שאותו עוברת הנאשמת. שרות המבחן והגורמים המטפלים גם מדברים על אפשרות של ריגרסיה במצבה הנפשי עד כדי אשפוז. אני סבורה וגם שרות המבחן הזכיר זאת בתסקיר שעצם ההליכים המשפטיים הממושכים ועצם החשש הזה שעדיין נכונה דרך ארוכה, עדיין הליך אזרחי לפניה ולא תוכל לשים את הדברים מאחוריה כל כך מהר, היה בהם די כדי להרתיעה. בדיון הקודם הגיעה נאשמת, היתה בטוחה שיישמעו טיעונים לעונש, הבינה שהדיון יידחה ופעם ראשונה שראיתי אותה מתפרקת. מדובר כאן באמת בנאשמת שעצם העובדה שסיימה 12 שנות לימוד ושרתה שרות מלא, עדיין מטפלת בבן, אמרה לי בדיון הקודם לא פעם אני שוקלת לאשפז את עצמי לתקופה כי אני מרגישה שאני לא יכולה, מכל עבר זה מגיע. רואים כאן נאשמת שאזרה אומץ.

הנאשמת:

(בוכה). מבקשת שהאנשים הנוכחים באולם יצאו.

אני לא יודעת מאיפה להתחיל. קודם כל אתחיל מזה שבאמת שהתחלתי לעסוק עם זה בכלל לא היתה לי כוונה חלילה לעשות משהו רע, לפגוע במישהו או לקחת חלילה פרנסה של מישהו. מתוך קודם כל מצוקה הגעתי למצב הזה ואני בהחלט מצטערת. אני בת 41 עכשיו, אני התחתנתי בגיל 31, עד גיל 31 פחות או יותר למרות כל הקשיים בחיי, למרות שנולדתי למשפחה מאוד קשה, להורים עם המון מריבות בבית, עם אבא שסבל מדיכאון באופן כרוני, שלא תפקד, לא עבר, לא טיפל בנו, לא היה נוכח בכלל בחיים שלנו ואמא שגם סבלה ועדיין סובלת ממחלות נפש, דכאון, אמנם תפקדה בחלק מהזמן אבל כשהיינו מאוד גדולים עם נסיונות התאבדות רבים, עם מעברים שלנו למשפחות אמנות, פנימיות, הוצאה מהבית, קצת למשפחה, קצת לסבתא, קצת לאמנה, כל פעם מקום אחר, עד שהוריי התגרשו וגם עברנו מליון דירות, כל שנותיי בבית ספר כל שנה שנתיים עברנו דירה. אין לי שום בסיס יציב בחיים עם כל הקשיים שהיו לאמא שלי בן זוג שגם שם עברתי התעללות מינית בגיל 12, עם כל הקשיים האלה לקחתי את עצמי בידיים פחות או יותר החזקתי את עצמי ולמדתי והתגייסתי לצבא ושרתתי שרות מלא בחיל האוויר ויצאתי מהצבא ועבדתי כחוק ושילמתי מיסים. כמו שיעל אמרה תמיד הייתי עמוד התווך של בני משפחתי שנזקקו לעזרתי. יש לי אחות גדולה עם פיגור מאוד קשה. יש לה גם בעיה פיזית. יש לי אח צעיר ממני בכמה שנים שיש לו פיגור קל, הוא סובל גם מניוון שרירים. היה לי אח גדול, שהיה בן 19 הייתי בת 8, הוא נרצח. כמובן שכל הדברים האלה בחיים זה אולי שורה לכתוב אבל זה רצף של ארועים שלא מפסיקים בחיים וקשיים והתמודדויות. בגיל 31 הכרתי את הגרוש שלי והתחתנו ואני יכולה לומר עד אז עבדתי וחסכתי וקניתי דירה גם שהיתה בבעלותי עוד לפני הנישואין ושהכרנו פתחנו עסק ביחד, גידלנו דשא, ונפלנו שם בעסק ב- 3 מליון ₪ חובות. עשינו פשיטת רגל, לקחו לי את הבית, פינו אותי מהבית עם ילד בן 3 שלא לדבר על מה שעברתי עד הפינוי, הוצאות לפועל, עיקלו לי את כל הבית, התמודדויות יומיומיות מאוד קשות. במהלך ההריון שלי היה משבר נפשי ראשון שלי, היה מאובחן ששם התחלתי לקחת תרופות פסיכיאטריות והילד נולד לתוך המשבר הכלכלי שלנו ולתוך המשבר הנפשי שלי שהיה בתחילתו ובעיצומו. אני נאלצתי להתמודד עם המון דברים, כל חיי עד גיל 31 הייתי רווקה. היה בן זוג, ילד, דכאון שלי והתברר שלילד שלי יש צרכים מיוחדים, היום בן 8 אובחן כאוטיסט. עד לפני חצי שנה לא אובחן, כל הזמן בודקים אולי זה על רקע נפשי, נוירולוגי, מריבות, מצוקות. לפחות היום יש לו הגדרה, שמו אותו במקום יותר מתאים עבורו. אני יכולה לומר שהעשר שנים אחרונות שלי זה עדיין לא נגמר, זה גיהינום שעד לפני עשר שנים עם כל הקשיים שהיו לי בחיים, זה היו חיים קלים אבל שהתווספו כל הקשיים האלה לא יודעת איך אני יוצאת מכל המגדל הזה שאני נמצאת בו ונגררתי לענין הזה של העיסוק הזה שלגמרי לא הבנתי שזה משהו שאסור, לא שלא הבנתי לא ידעתי בכלל. אכן כמו שהתובע אמר המשכתי בעיסוק אחרי שנחקרתי במשטרה, והייתי במעגל שכבר מצאתי דרך לפרנס את הילד שלי, לתת לו אוכל, טיפולים, מה שהוא צריך ושהתאים למצב הנפשי שלי שלא לקום כל יום באופן סדיר למקום עבודה, מה שמאפיין את הדו קוטביות, הפרעת אישיות גבולית שזה אי יציבות וחוסר יכולת להתמיד ואיך שהוא זה התאים וזה היה פשוט.. זה או זה או פשוט למות. לא היתה לי אופציה אחרת. עם כל הקשיים שלי לראות גם חוסר יכולת שלי לתת לילד שלי צרכים בסיסיים, לצערי לא היתה שום משפחה שמסביב יכלה לתמוך ולעזור, לא נפשית, לא פיזית, לא כלכלית. שום דבר. לכן נאלצתי לעשות את זה.

אני באמת מנסה עכשיו לעשות תהליך שהוא באמת קשה לי, אני עדיין נמצאת בכל הבלאגן הזה, לשלוף את עצמי החוצה מתוך זה זה עדיין מאוד משפיע לי על החיים. שכחתי שיש לי את ההליך האזרחי והגרוש שלי פתאום הזכיר לי וזה נפל עליי. כל דבר שיש לי לא סגור בחיים זה עדיין יושב לי וקשה לי עם ההתפתחות. אני באמת מנסה לשתף פעולה, מגיעה למדריכה שלוש פעמים בשבוע, יש לי דיור מוגן מוגבר לבודדים, יש לי אישור לתעסוקה נתמכת, אני נמצאת בהליך להכנס למקום עבודה. אני הולכת לפגישות אחת לחודש בבריאות נפש, יש לי פסיכולוגית שאני נפגשת איתה פעם בשבוע. מעבר לכל הטיפולים שאני לוקחת את הבן שלי, הוא נמצא בחינוך מיוחד, אני מסיעה אותו כל יום, הוא ילד חרדתי, מטופל בתרופות פסיכאטריות. זה תופס לי חלק נכבד מהיום הטיפול בו והתעסקות והצרכים שלו.

הסניגורית:

גם התיק אותו צרפה היא עברה לפני 3 שנים, בפרק הזמן הזה לא שבה הנאשמת והסתבכה בעבירות נוספות.

<#7#>

החלטה

גזר הדין יינתן ביום 29.12.13 שעה 11:30.

מובהרת לנאשמת חובת ההתייצבות וכי לא תקבל הזמנה נוספת. עוד מובהר לנאשמת כי במידה ולא תתייצב יוצא כנגדה צו הבאה וניתן יהיה לדון בהעדרה.

<#8#>

ניתנה והודעה היום כ' טבת תשע"ד, 23/12/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי לימור שאער