עניינו של ההליך שבכותרת בתובענה לקבלת תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה עבור התקופה שמיום 1.5.01 ועד למועד גמר הביטוח ביום 12/08.

כעת מונחת לפניי בקשתה של הנתבעת להורות על דחיית חלק מן התובענה על הסף מחמת התיישנות.

לטענת המבקשת, בתביעות מסוג זה כל תשלום חודשי לו זכאי המשיב מקים עילת תביעה נפרדת ועצמאית, ועל כן מניין תקופת ההתיישנות יחל עם התגבשותה של כל עילה נפרדת כאמור. בנסיבות העניין נטען כי התובענה דנן הוגשה לבית המשפט ביום 16.3.10 ועל כן כל תביעה לתשלום חודשי שקדם ליום 16.3.07 מתיישנת מכוח סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981.

המשיב טען מנגד כי דין הבקשה להידחות היות שהוגשה בהיעדר תצהיר מאמת לטענות העובדתיות הנטענות בה, ומשום חוסר תום הלב הכרוך בעמידה על טענת סף מקדמית לאחר שחלפו 3 שנים מיום הגשת התביעה. לגופם של דברים נטען כי העובדות המהוות את עילת התביעה נתגלו למשיב רק בשנת 2009 ועל כן התביעה לא התיישנה. כך נטען כי המבקשת שילמה למשיב את תגמולי הביטוח במשך כ-13 שנים וככל שטוענת לשיפור במצבו של המשיב עליה החובה להוכיח זאת; עוד נטען כי המבקשת לא צירפה תימוכין לטענה כי יידעה את המשיב על כך שמצבו הרפואי אינו מהווה מקרה ביטוח אם בשנת 2000,2001 או 2003; כן נטען כי המשיב למד על כך רק בשנת 2009 לאחר שהסיר את העיקולים שהוטלו על כספי הביטוח בשנת 2001 וביקש לידיו את התגמולים.

במעמד הדיון לפניי חזרו הצדדים על טענותיהם.

לאחר עיון בדברים סבורני כי הדיון בטענת ההתיישנות ראוי לו שישתלב בדיון בתיק לגופו. זאת שכן הן טענת המבקשת להשתהות בעמידה על הגשת התביעה והן טענת המשיב על גילוי מאוחר של הנסיבות מכוחן קמה לו עילת התביעה- אלו הן טענות שבעובדה המצריכות בירור עובדתי וראייתי הקשור קשר הדוק בתביעה לגופה.

משכך, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין הנני מוצאת לנכון לחייב את הנתבעת בהוצאות הבקשה בסך של 1500 ₪ לתשלום תוך 30 יום מהיום.

התיק נקבע לישיבת תזכורת במעמד הצדדים ביום 21.4.13 בשעה 8:30.

ניתנה היום, ה' שבט תשע"ג, 16 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.