לפניי בקשה לפסילת חוות דעתו של מומחה בית המשפט בתחום הגסטרואנטרולוגיה, פרופ' יהודה חוברס (להלן: "המומחה").

1. התובע, מר עתיר סיטבון (להלן: "התובע"), הגיש תביעה בעילה של רשלנות רפואית, כנגד הנתבעים – המרכז הרפואי "העמק" (להלן: "בית החולים"), בו טופל בתקופה הרלבנטית לתביעה, וקופת חולים כללית, בעלת בית החולים (להלן: "קופת החולים").
2. אין חולק כי התובע קיבל בבית החולים טיפול תרופתי בסטרואידים לצורך טיפול במחלת הקרוהן שאובחנה אצלו, ולטענתו - הטיפול התרופתי היה לקוי, רשלני ומופרז וגרם לו לנזקים רבים, לרבות בפרקים (אשר הצריכו בשלב מאוחר יותר ניתוח להחלפת מפרק הירך). הנתבעים הכחישו את הטענות.
3. שני הצדדים הגישו חוות דעת רפואיות מטעמם בתחום הגסטרואנטרולוגיה ובתחום האורתופדיה. בהתאם להסכמת הצדדים, מונה פרופ' חוברס כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הגסטרואנטרולוגיה. שמיעת הראיות בתיק (שנמשכה על פני שלוש ישיבות) הסתיימה למעשה, ובמהלכה נחקר גם המומחה על חוות דעתו (במסגרת הדיון מיום 29/4/2012). בדיון האחרון ביום 27/2/2013, בתום שמיעת הראיות, ביקש בא כוחו של התובע מבית המשפט לעכב את החלטתו באשר להגשת סיכומים, על מנת שיתאפשר לו להגיש בקשה במסגרתה יועלו טענות הנוגעות לחוות דעת המומחה.
4. ביום 7/3/2013 הגיש התובע את הבקשה דנן, לפסילת חוות דעתו של המומחה. המשיבה הגישה תגובתה לבקשה (לאחר ארכות שניתנו) ביום 29/4/2013, ועתה יש להכריע במחלוקת זו.

טענות הצדדים –

1. התובע מעלה מספר טענות אשר לשיטתו מצדיקות את פסילת חוות דעת המומחה, או לחילופין, מינויו של מומחה נוסף מטעם בית המשפט בתחום הגסטרואנטרולוגיה.
2. טענתו הראשונה של התובע נוגעת לעובדה כי הוא טופל בבית החולים רמב"ם בשנת 2005, לצורך טיפול בנזקים שנגרמו לו לשיטתו בשל הטיפול התרופתי הכושל בבית חולים העמק. מאחר והמומחה מנהל את מכון הגסטרואנטרולוגיה (להלן: "מכון הגסטרו") בבית חולים רמב"ם, הרי שהצוות הרפואי שטיפל בתובע היה מורכב מרופאים העובדים תחת פיקוח המומחה. לשיטת התובע יש לראות בכך טעם לפגם המצדיק את פסילת חוות דעתו של המומחה בשל היותה בלתי אובייקטיבית, שכן בלתי ראוי כי "הרופא המטפל", יהיה גם הרופא אשר נותן חוות דעת בעניינו של התובע.
3. טענתו השנייה של התובע היא כי המומחה משמש בין היתר גם כרופא מומחה מטעם קופת החולים (הנתבעת 2), ולמעשה מתקיימים (לשיטת התובע) יחסי עובד מעביד בין המומחה לבין קופת החולים, ועובדה זו מצדיקה אף היא את פסילת חוות הדעת, מן הטעם שיש חשש להטייה של חוות הדעת וחוסר אובייקטיביות שלה. לחילופין טוען התובע כי גם אם ייקבע כי לא מתקיימים יחסי עובד מעביד בין המומחה לבין קופת החולים, עדיין די בעובדה כי מתקיימים ביניהם יחסים שמטרתם השאת רווחים, כדי לפגוע ביכולתו של המומחה להכריע בצורה אובייקטיבית בשאלות הרפואיות אשר במחלוקת בתיק זה.
4. טענתו השלישית של התובע היא כי חוסר האובייקטיביות של המומחה התבטא גם בחקירתו בבית המשפט, כאשר עומת המומחה עם תוכנו של ספר שהוא ערך בשנת 2001. לטענת התובע תשובותיו של המומחה לשאלות בחקירה היו "מתחמקות" ולמעשה האמור באותו ספר (שחלקים רלבנטיים ממנו אף הוגשו לתיק בית המשפט) סותר את טענות המומחה בחוות דעתו בכל הנוגע לסטנדרט הרפואי המקובל במועד הרלבנטי לתביעה דנן. לשיטת התובע, אף מן הטעם הזה יש להורות על פסילת חוות דעתו של המומחה והוצאתה מתיק בית המשפט.
5. הטענה הרביעית הינה כי יש לפסול את המומחה שכן ב"כ הנתבעים העביר אליו בדוא"ל מאמרים אליהם המומחה התייחס בעדותו,
6. לשיטת הנתבעים, יש לדחות את הבקשה ולחייב את התובע בהוצאות בגינה. הנתבעים מעלים תחילה טענות דיוניות הנוגעות למועד המאוחר של הגשת הבקשה, ולהעדר אסמכתאות בכתב ותצהיר בתמיכה לטענות העובדתיות אשר מפורטות בבקשה. לשיטת הנתבעים, השיהוי הניכר בהגשת הבקשה מעיד על כך כי היא הוגשה רק נוכח העובדה כי חוות דעתו של המומחה אינה מצדדת בעמדת התובע, וזהו הנימוק האמיתי העומד מאחוריה. לגופה של הבקשה טוענים הנתבעים כי אין כל יסוד לטענות התובע –
7. באשר לטענה הראשונה מפנים הנתבעים לעובדה כי כבר בעת מינויו של המומחה היה ידוע לתובע תפקידו בבית החולים רמב"ם, והוא לא העלה כל טענה בנדון. יתרה מכך טוענים הנתבעים כי שמו של המומחה הוצע דווקא על ידי בא כוחו של התובע ולא על ידי באי כוח הנתבעים. עוד טוענים הנתבעים, כי התובע כלל לא טופל במכון הגסטרו בבי"ח רמב"ם בשנת 2005 אלא במחלקה האורתופדית, ולכן אין ממש בטענה כי המומחה או מי מהרופאים שתחת פיקוחו טיפלו בתובע. עוד מוסיפים הנתבעים כי גם אם היה מוכח כי התובע טופל על ידי רופאים במכון הגסטרו, עדיין אין לכך כל השלכה לגבי תוקפה של חוות הדעת, כאשר אין מחלוקת כי התובע לא טופל על ידי המומחה עצמו.
8. באשר לטענה השניה טוענים הנתבעים כי המומחה אינו עובד של הנתבעים, ולכל היותר מעניק חוות דעת רפואיות למבוטחים של קופת החולים, ולכך אין כל השלכה על תוקפה של חוות הדעת שניתנה על ידו. כמו כן, הנתבעים טוענים כי גם הפסיקה אליה הפנה התובע בבקשתו אינה תומכת בטענותיו אלא להיפך. עוד טוענים הנתבעים כי התובע יכול היה "לגלות" פרט זה לגבי עיסוקיו של המומחה עוד כאשר מונה פרופ' חוברס, והעובדה כי התובע המתין עם העלאת הטענה עד עתה, מעידה אף היא על כך כי טענות התובע "נולדו" רק בשל העובדה כי חוות דעתו של המומחה לא תמכה בטענותיו של התובע, בכל הנוגע לקיומה של רשלנות רפואית.
9. באשר לטענה השלישית טוענים הנתבעים כי שאלת המשקל שיש לתת לאמור בחקירתו של המומחה תישקל על ידי בית המשפט, ואין המדובר בטענה שיש לה קשר לשאלת תוקפה של חוות הדעת, וכל תפקידה היה להסיט את תשומת הלב ממסקנותיו של המומחה בחוות הדעת.
10. באשר לטענה הרביעית – הרי שהיא מוכחשת עובדתית.

דיון והכרעה –

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עמדתי כי יש לדחות את הבקשה, מחמת הנימוקים להלן.
2. ראשית, אקדים ואזכיר כי בהודעה המוסכמת שהגישו הצדדים ביום 15/6/2011 התבקש בית המשפט לתת תוקף של החלטה להסכמת הצדדים למינויו של פרופ' חוברס כמומחה מטעם בית המשפט בתיק דנן. כבר בהודעה זו, אשר הוגשה בחתימתו של בא כוח התובע, צוין דבר היותו של המומחה "מנהל מכון הגסטרו בבי"ח רמב"ם בחיפה". משמע, כי מינויו של המומחה היה מינוי מוסכם, וכי דבר היותו של המומחה מנהל מכון הגסטרו בבית החולים רמב"ם היה ידוע לבא כוחו של התובע עוד במועד הגשת ההודעה המוסכמת, עובר למינוי. אין כל ספק שבמועד הגשת הבקשה המוסכמת ידע בא כוחו של התובע (או למצער, היה עליו לדעת) כי בשנת 2005 טופל התובע בבית החולים רמב"ם, ואם רצה בכך, היה יכול שלא לבקש למנות דווקא את פרופ' חוברס.
3. בנסיבות האמורות, סבורתני שיש קושי ממשי בעובדה כי טענת התובע מועלית רק עתה, בשנת 2013 לאחר שהסתיימה שמיעת הראיות, שעה שהעובדות שבבסיס הטענה היו ידועות לבאי כוח התובע עוד במועד הגשת ההודעה המוסכמת (15/6/2011).
4. כבר נפסק בעבר כי משמונה מומחה מטעם בית-המשפט, חזקה עליו שינהג באופן מקצועי, ויעשה מלאכתו נאמנה (רע"א 1548/06 עדי אטיאס נ' ד"ר בלכר מריאן (20.4.2006)) ולפיכך, פסילתו יכול שתיעשה רק בנסיבות חריגות, במיוחד, מקום שהמומחה כבר נתן את חוות-דעתו ונחקר לגביה וכאשר עמדתו משפיעה על שיקוליו של בעל-הדין המבקש את פסילתו (רע"א 4144/06 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' גרינשטיין (3.7.2006)).
5. בנוסף, גם לגופה של הטענה, אין בידי לקבלה. התובע לא טוען כי התובע טופל על ידי המומחה עצמו, אלא כי טופל על ידי רופאים מומחים בתחום הגסטרואנטרולוגיה, העובדים תחת ניהולו של המומחה. גם אם היה מוכיח התובע את טענתו זו, עדיין אין לראות בכך הצדקה להורות על פסילת חוות הדעת, במובן שעולה חשש לחוסר אובייקטיביות של חוות הדעת. יש לראות עוד כי התובע לא הביא אסמכתא כלשהיא בנוגע לטיפול הרפואי שהוענק לו בבית חולים רמב"ם בשנת 2005, ולא טרח להראות כי אכן טופל על ידי מי מצוות הרופאים במכון הגסטרו. יצוין, כי לטענת הנתבעים הטיפול המדובר בשנת 2005 היה טיפול במסגרת המחלקה האורתופדית, וגם בכתב התביעה עצמו צוין כי התובע טופל ב"מחלקה הראומטולוגית" בבית חולים רמב"ם, בהקשר לפגיעה שנגרמה לתובע במפרקים (רע"א 5611/07 לינצקי נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית (21.10.07)).
6. שנית, אין בידי לקבל אף את טענתו השנייה של התובע. העובדה כי לקוחות קופת חולים כללית יכולים לקבוע תור לבדיקה במרפאתו הפרטית של פרופ' חוברס, וכי לקופת החולים קיימים הסדרים עם לקוחותיה במסגרתם הלקוחות מקבלים החזרים חלקיים בגין עלות בדיקה מעין זו, אינה יוצרת יחסי עובד ומעביד בין המומחה לבין קופת חולים כללית. במסגרת עיסוקיו של המומחה הוא פועל (כמו רבים אחרים) גם במסגרת קליניקה פרטית אליה מגיעים גם לקוחות קופת החולים, אך עדיין אינני סבורה שעובדה זו מקימה כשלעצמה חשש כלשהוא למקצועיות חוות הדעת שניתנה בעניין הטיפול שקיבל התובע מטעם הנתבעים. מעבר לכך, גם עובדה זו היתה ידועה עוד בשעה שהתבקש המינוי של המומחה – ולמצער, ניתן היה לברר אותה כבר אז.
7. יש לזכור כי מצויים אנו בשלב בו נחקר המומחה ונחקרו עדים רבים לאחריו – וההלכה היא יש אף לשקול את מכלול נתוני התיק ואת השלב הדיוני בו מצוי התיק (רע"א 7098/10 אוהד טביבזדה נ' שירותי בריאות כללית (31.01.2011)). פסילת חוות הדעת במקרה זה (או אף מינוי מומחה נוסף) תחייב את שמיעת כל העדים שכבר שמענו מחדש, ולא מצאתי כי קיים חשש לעיוות דין המצדיק תוצאה דיונית שכזו (וראו את רע"א 10895/08 גילי גולן נ' גנאם דלאל (23.04.2009) לגבי שיקולי ההתמשכות הדיונית).
8. שלישית, אין בידי לקבל את טענת התובע לפיה תשובות מתחמקות (לשיטתו) מהוות עילה לפסילה של מומחה. אין בכוונתי לקבוע כרגע את עמדתי לגבי השאלה אם התשובות היו מתחמקות אם לאו וגם אין בכוונתי להעריך בשלב הזה את משקלה של העדות באופן כללי. אמנם המדובר במומחה מטעם בהמ"ש, אך כמובן שאפשר שבהמ"ש יאמץ את עמדתו ואפשר גם אחרת. קביעות לגבי חוות הדעת, לגבי העדות בבהמ"ש, לגבי מהימנות המומחה ולגבי משקלם של הדברים תהאנה רק בפסק הדין ורק לאחר שאשקול את טענות הצדדים בסיכומים (ויש כמובן לזכור שהיו עוד מומחים שהעידו בתיק זה). לעת הזו, במקרה הנוכחי, העובדה שצד מסוים סבור שהעדות היתה "מתחמקת", או שהמומחה "התבצר בעמדתו", או שיש פגמים אחרים בעדות – אינה מצדיקה את פסילת המומחה או מינוי של מומחה נוסף.
9. רביעית, לגבי האפשרות שהועברו למומחה מאמרים באמצעות הדוא"ל מטעם ב"כ הנתבעים ללא העתק לחברו – הרי שאינני זוכרת שכך מסר המומחה, ואף אם כך היה – אין בכך די כדי לפסול את המומחה (רע"א 6808/11 פלוני נ' פלוני (14.5.2012)). בהקשר זה – אבקש לפנות למומחה ולבקש ממנו הבהרות לגבי השאלה אם הוא אכן מסר במהלך העדות שנשלחו אליו מאמרים כאמור – כיון שיתכן שיש לדברים משמעות לגבי מכלול הנתונים, עם זאת, אף נושא זה – אינו מחייב פסילה של המומחה, בוודאי שלא לאחר שהוא נחקר ממושכות בחקירה נגדית לגבי הספרות והמאמרים הרלבנטיים וניתן היה ללמוד מהי עמדתו לגופם של דברים.
10. התוצאה – הבקשה נדחית, ושאלת ההוצאות תוכרע בפסק הדין.

התובע יגיש סיכומים תוך 30 יום. הנתבעים – 30 יום לאחר מכן.

לעיוני בעוד 60 יום לצורך כתיבת פסק הדין.

1. אבקש את המזכירות לשלוח העתק למומחה על מנת לבקש את התייחסותו לאמור בסעיף 22 לעיל.

ניתנה היום, ז' סיון תשע"ג, 16 מאי 2013, בהעדר הצדדים.