בפני תביעת שיבוב בגין תשלומים ששילם התובע לנפגעת בתאונת דרכים מיום 29.6.03, וזאת במסגרת נכות כללית.

1. התובע שילם לנפגעת, גב' חזן שמחה (להלן: "הנפגעת") קצבת נכות כללית בשיעור 100% עוד קודם לתאונה וזאת בהתאם לקביעת נכות זמנית עקב מחלת סרטן ממנה סבלה וניתוחי גב שעברה.

בעקבות התאונה נבדקה התובעת ע"י וועדות המל"ל אשר קבעו, לאחר קביעת נכויות זמניות שונות כי לתובעת נותרה נכות רפואית משוקללת בשיעור 68% (ודרגת אי כושר של 60%), כאשר לטענת התובע חלק מנכות זו ׁ(זו שנקבעה ביחס לצוואר ו-CTS ביד שמאל) יש לייחס לתאונה, כאשר עפ"י שיטת החישוב המתמטי שאומצה בפסיקה שיעור זה עומד על 28%.

2. התביעה הוגשה במקורה על סך של כ-107,000 ₪ ובוססה על הוראת סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי כעילה עיקרית, אולם בסיכומי התובע הועמד הסכום הנתבע, בהתאם להסכם רב השנים בין הצדדים, על סך של 21,909 ₪ בצירוף ריבית הסכמית מיום הדרישה (12.12.08) ושכ"ט עו"ד.

3. טענתה העיקרית של הנתבעת הינה כי יש לדחות את התביעה ואין לחייבה בתשלום כלשהו בשל העובדה כי עוד קודם לתאונה שולמה לנפגעת קצבת נכות כללית ולפיכך לא היה בפגיעתה בתאונה כדי להוסיף על חבות התובע כלפי הנפגעת, ומכאן שלא בוצע על ידו כל תשלום בגין הפגיעה בתאונה.

לטעמה של הנתבעת עמידת התובע על דרישתו בנסיבות כאלו עומדת בסתירה לחובת תום הלב החלה על הנתבעת, גם באם קיימת לה זכות עפ"י ההסכם בין הצדדים.

לחלופין, ככל שבית המשפט יקבע כי יש להחיל את הלכת פרלה עמר וההלכות שנתנו מאז ביחס לאופן חישוב יחסי של הנכויות, הרי שיש לקבוע כי רק הנכות בגין הפגיעה בצוואר מקורה בתאונה, ובהתאם גובה הדרישה של התובע צריך לעמוד על סך של 15,992 ₪ סכום שאין להוסיף עליו ריבית הסכמית ככל משהתובע עצמו לא גיבש עמדה ברורה באשר לבסיס לדרישתו, ולחלופין יש לחייב בריבית הסכמית רק מיום 11.8.12 מועד בו הועלתה לראשונה דרישה של התובע המבוססת כראוי (מבחינת אופן החישוב ויישום הוראות ההסכם) על הוראות ההסכם.

4. ראשית וקודם להכרעתי בתביעה אציין כי צר לי עד מאוד שהצדדים לא השכילו לסלק תביעה זו בהסדר, בין אם על בסיס הצעת בית המשפט ובין אם בסכום אחר, כאשר הסכומים השנויים במחלוקת בסופו של יום אינם גבוהים, ואוסיף כי לא ברור לי מדוע התובע מתעקש על קבלת הכרעה בכל תיק ותיק מקום בו פסיקת בית המשפט מהשנים האחרונות כבר מאפשרת לטעמי "התכנסות" לפשרות שייתרו את הצורך בהכרעה בכל תיק על נסיבותיו, מבלי לעמוד על כל תג ותו, ובכך גם יסייע להקטנת העומס על בתי המשפט.

אולם משלא הושג הסדר אין מנוס מהכרעה בטענות הצדדים לגופן, ולצורך כך אפרוש תחילה את הקביעות של וועדות המל"ל בעניינה של הנפגעת ככל שהן רלבנטיות להליך זה.

קביעות המל"ל ביחס לנפגעת

5. הנפגעת פנתה בתביעה לקבצת נכות כללית לראשונה בחודש 2/00. בתביעתה פרטה את הניתוחים שעברה בגבה (3 במספר) מאז שנת 1995, כאשר האחרון בהם בוצע בחודש 1/00. לפי האמור בתביעה מאז שנת 1995 היא מוגבלת בתפקודה בשל אותן בעיות בגב.

וועדה רפואית של המל"ל קבעה לתובעת, בחודש 5/00 נכויות זמנית בשיעור 82% (משוקלל) וזאת עד לחודש 8/00. בהתאמה נקבעה לה דרגת אי כושר זמנית בשיעור של 100%.

בהמשך לקביעה זו ובתום הזמניות הוארכה הנכות הזמנית (שהועמדה על 80%) ובהתאמה דרגת אי הכושר, וזאת לשנה נוספת.

6. בחודש 9/01 נקבעה לנפגעת נכות צמיתה בשיעור 50% בגין כאבי הגב וחולשה ברגל ימין וזאת החל מיום 1.10.01.

בהמשך לקביעה זו נקבעה דרגת אי הכושר של התובעת לשיעור של 75% וזאת למשך שנה, אשר בחודש 8/02 הוארכה למשך שנה נוספת, וזאת חרף חוות דעת רופא מוסמך לענין כושר השתכרות אשר קבע כי התובעת מסוגלת לעבודה חלקית ללא הליכה ותנועות חדות.

הארכת תקופת אי הכושר בישוער של 75% (המזכה בקצבה מלאה) נעשה לצרכי שיקום נוכח חוות דעת פקידת השיקום מחודש 8/02 אשר בקשה להאריך את תקופת אי הכושר למשך שנה נוספת נוכח תהליך שיקום בו מצוי הנפגעת, ובקשתה אכן אושרה.

מכאן עולה, כפי שטען התובע, כי במועד התאונה (6/03) אמנם היתה הנפגעת זכאית לקצבת נכות כללית, אולם זאת על בסיס קביעה זמנית.

7. בחודש 9/03 (תום זמניות הקביעה הקודמת) נקבעה לנפגעת דרגת אי כושר זמנית נוספת עד לחודש 11/03, זאת בשיעור של 100%, כאשר בקביעה זו נלקחה בחשבון בנוסף לנכות הצמיתה בגין הגב, פגיעת הנפגעת בתאונה נשוא התביעה אשר עפ"י קביעת וועדה רפואית הותירה לה נכות זמנית בשיעור של 30% בגין כאבי צוואר.

8. בחודש 9/04 נקבעה לנפגעת נכות רפואית בשיעור 68% כאשר הנכות בגין כאבי הצוואר מקנים לה 15% נכות צמיתה החל מיום 1.4.04, בנוסף נקבעה נכות בגין CTS בשיעור 5% מאותו המועד, וכן נכות נפשית בשיעור 20% אשר נקבעה כנכות זמנית למשך שנתיים החל מיום 1.1.03.

בחודש 1/06, עם תום הזמניות של הנכות, נקבעה נכות זו כנכות צמיתה כך שנכותה הרפואית של התובעת הינה:

50% בגין בעיות הגב.

20% בגין תגובה נפשית

15% בגין כאבי הצוואר

5% בגין CTS ביד שמאל

דרגת אי הכושר נקבעה לנפגעת בשיעור 60% לצמיתות החל מיום 1.1.06.

הטענה להעדר קשר סיבתי בין תשלום הקצבה לפגיעה בתאונה

9. לנוכח פירוט הקביעות הנ"ל אין לי אלא לדחות, בשתי ידי, את טענת הנתבעת להעדר זכאות לתובע לתבוע שיבוב בשל העובדה כי עוד קודם לפגיעה בתאונה היתה הנפגעת זכאית לקצבת נכות כללית, וזאת מהבחינה העובדתית גרידא (עוד קודם לבחינתה המשפטית).

כפי שניתן להיווכח, קודם לתאונה, נקבעה לנפגעת דרגת אי כושר זמנית בלבד, כאשר מההחלטות בעניינה ברור לחלוטין כי קביעה זו נעשתה לצרכי שיקום, חרף קביעת רופא מוסמך כי באפשרותה לחזור לעבודה בתנאים מגבילים.

מכאן עולה שאין כל דרך לקבוע, כטענת הנתבעת, כי גם אלמלא התאונה היתה נקבעת לנפגעת דרגת אי כושר מזכה לצמיתות, משמע, כי קיימת אפשרות סבירה ביותר כי בתום תקופת אי הכושר הזמני ואלמלא התאונה היתה נקבעת לנפגעת דרגת אי כושר שאינה מזכה עוד בקצבה.

כמובן שקיימת גם האפשרות האחרת, והיא שנוכח התווספות הנכות הנפשית היתה נקבעת לנפגעת דרגת אי כושר גם אלמלא התאונה, אולם אין באפשרותנו לקבוע כיום, באופן פסקני כפי שטוענת הנתבעת כי גם אלמלא התאונה היתה הנפגעת ממשיכה להיות זכאית לקצבת המל"ל.

10. ממילא, כפי שנקבע בהלכת פרלה עמר (רע"א 3953/01 פרלה עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 350 (2003) עבור דרך פסק הדין בענין זטולובסקי (רע"א 5123/10 זטולובסקי נ' המל"ל (21.8.12)) והפסיקה בעקבותיה, אין בית המשפט נזקק בתביעת השיבוב לשאלה האם הנכות שנגרמה בתאונה היא זו שגרמה לתשלום הקצבה או חלקה, אם לאו. המקרה שנדון בהלכת פרלה עמר היה הפוך למצב שלפנינו. שם הפגיעה בתאונה היא שהעבירה את הנפגע את הסף המזכה ולפיכך טען שם המל"ל (וטענתו התקבלה בביהמ"ש המחוזי) כי הוא זכאי לשיבוב על מלוא הגמלאות. אולם בהלכת פרלה עמר, בהתיחס לשאלת הקשר הסיבתי נקבע:

"... אין מדובר בקשר הסיבתי העובדתי בין המעשה המזיק לבין הסרת המחסום בפני תשלום הגימלאות. קשר כזה אכן מתקיים בעצם העובדה שאלמלא המעשה המזיק דהיום לא היו משתלמים התגמולים, לעומת זאת הקשר הסיבתי, שהוא תנאי לחיוב המזיק להשיב למיטיב ערך הטבתו, מתבטא בזיקה הסיבתית שבין המעשה העוולתי לבין הנזק דהיום, לאמור בין מעשה הנזיקין לבין הנכות שהוסבה בתאונה. אכן, המעשה המזיק חולל את הזכאות כולה, אך הוא הסב רק מקצת הנכות שבגינה קמה הזכאות. לנכות זו אחראי המזיק. נכות זו גודרת את זכות החזרה של המוסד אל המזיק. (שם בעמ' 359, ההדגשה אינה במקור – פ.ל.).

דברים אלו, בהיפוך היוצרות, נכונים גם למקרה שלפנינו. דהיינו, אפילו באם עובדתית היתה הנתבעת משכנעת כי הנפגעת היתה ממשיכה לקבל את הקצבה לצמיתות גם אלמלא פגיעתה בתאונה, עדיין לא היה בכך לשלול את הזיקה הסיבתית הנדרשת לצורך תביעת השיבוב, בין הנכות שנגרמה בתאונה לבין החלק היחסי מסכום ההטבה שנושא בה המל"ל. כאשר דרך החישוב שאומצה, כפי שזו נדונה ופורטה ברע"א 1459/10 המל"ל נ' כלל (27.3.11) הינה דרך השקלול המתמטי של יחסי הנכויות (זו שמקורה בתאונה וזו שלא) ולא של מידת השינוי בגמלה שחלה, אם בכלל כתוצאה מאותה הפגיעה.

אציין כי גם הנתבעת בסיכומיה לא הצביעה על פסיקה המאמצת גישה אחרת מאז הלכת פרלה עמר והפסיקה שהובאה על ידה איננה נוגעת לאופן החישוב בתביעת שיבוב של המל"ל.

חישוב יחס הנכויות

11. כל שנותר הוא לקבוע איזה חלק מהנכות שנקבעה יש לייחס לפגיעה בתאונה ובהתאמה לחשב את גובה הסכום בגינו זכאי התובע לשיבוב.

כפי שצויין לעיל, התובע מבקש לייחס לפגיעה בתאונה את הנכות בגין כאבי הצוואר וה-CTS כאשר לטעמו ניתן ללמוד מקביעות המל"ל כי נכויות אלו מקורן בפגיעתה בתאונה, ובהתאם לשיטת השקלול המתימטי "שווי" נכויות אלו הינו 28% מתוך הנכות הכללית.

הנתבעת מסכימה כי את הנכות בגין הצוואר יש לייחס לתאונה, אולם איננה מסכימה לייחס קשר בין הCTS לתאונה וזאת מאחר ואין קשר בין פגיעות התובעת בתאונה לבין הופעת הCTS ולפיכך אין למועד שקבעה הועדה הרפואית לתחילתה של נכות זו (1.4.04) כדי להצביע על קיומו של קשר כזה.

12. במחלוקת זו דעתי כדעת התובע. בהעדר קביעה שיפוטית "גוברת" של בית המשפט הדן בתביעת הנפגעת (אשר הסתיימה בהסכם פשרה), הרי שיש לקבוע את שיעור הנכות הכוללת ואת השיעור היחסי של הנכות שמקורה בתאונה בהסתמך על קביעות המל"ל, כאשר רק במידה ולא ניתן לחלץ נתונים אלו מקביעות המל"ל תקבע הנכות על בסיס קביעת מומחים מטעם בית המשפט במסגרת תביעת השיבוב (זטולוסקי, סעיפים 16-17 לפסק הדין).

במקרה דנן ניתן לטעמי ללמוד על הקשר בין הCTS לבין התאונה מפרוטוקולי הוועדה המתעדים את תלונות הנפגעת כי בעקבות התאונה היא סובלת מכאבים בצוואר הגורמים לה "זרמים בשתי אצבעות". המדובר בתלונה שלא הופיעה באיזה מהוועדות הרבות שקדמו לתאונה (אשר עסקו כולן אך ורק במצב הגב לאחר הניתוחים בעמ"ש גבי אשר גרמו להקרנה לרגל דווקא) ועפ"י קביעת וועדות המל"ל היא יוחסה, מבחינת מועד תחילתה, לאותו מועד לגביו נקבעה נכות צמיתה בצוואר, שאין מחלוקת שנובעת מהתאונה.

עוד יש לראות כי אותה ועדה שקבעה את הנכות בגין הCTS קבעה נכות פסיכיאטרית שמועד תחילתה לפני התאונה, דהיינו שהיא ידעה לעשות את האבחנה בין נכויות שתחילתן לאחר התאונה ובעקבותיה, לבין אלו שלא.

הנתבעת לא הצביעה על ממצא או תיעוד המצביע על כך שהתלונות שהביאו לקביעת נכות זו היו קיימות לפני התאונה, וטענתה כי יתכן ונכות זו נובעת מהפגיעה בגב נטענה ללא כל ביסוס רפואי.

13. בהעדר מחלוקת באשר לאופן החישוב, התוצאה היא שאני מקבלת את תביעת התובע באשר לגובה התגמולים שהוא זכאי לשיבוב בגינם, וזאת בסך של 21,909 ₪ (נכון למועד הדרישה 12.12.08).

הריבית ההסכמית

14. באשר למחלוקת בשהתגלעה ביחס להוספת הריבית ההסכמית מקבלת אני את טענת הנתבעת כי יש להוסיף ריבית כזו רק מיום 11.8.12 מועד שבו העלה התובע, בפעם הראשונה, דרישה המעוגנת באופן מלא וראוי בהוראות ההסכם, הן מבחינת שיעור השיפוי (55%) והן מבחינת אופן חישוב סכום השיפוי.

אמנם נכונה טענת התובע כי הדרישה הכספית במכתב הדרישה חושב, לכאורה, עפ"י ההסכם בין הצדדים (אם כי מבלי לחשב את הנכות היחסית), אולם כותרת המכתב מלמדת על דרישה עפ"י סעיף 328 לחוק, וגם התביעה כאן הוגשה, קודם לכל, לפי הוראת סעיף 328 לחוק ולא עפ"י ההסכם. נכון שעילה עפ"י ההסכם נכללה כסעד חלופי, אולם מקרה זה דומה מאוד למקרה שנדון בתא"מ (חדרה) 24869-01-13 המל"ל נ' הראל (13.1.14) וקביעות השופטת אסיף (לרבות ההפנייה לפסיקה דומה) מקובלות עלי לחלוטין. כל עוד המל"ל "פסח על שני הסעיפים" וניסה את מזלו בניהול ההליך לפי סעיף 328 לחוק, מה גם שכאן הסכום הכלול בדרישה היה שגוי אף לשיטת המל"ל כפי שגובשה בנתיים, אין מקום לחייב את הנתבעת בריבית ההסכמית אפילו באם עמדתה העקרונית באשר לדחיית הדרישה מכל וכל, נדחתה על ידי.

15. על אף שמדובר בתנייה הסכמית אשר מטרתה למנוע את התמהמהות המבטחת בתשלום הדרישה, הרי שמקום בו קיים פער כה רב בין הדרישה המקורית לבין הדרישה בסופו של יום, ומקום בו התובע עצמו "מזגזג" בין דרכי השיבוב האפשריות, אין מקום לחייב בריבית ההסכמית לפני מועד העמדת הדרישה על מכונה.

לאור כל האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 21,909 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 12.12.08 ועד ליום 11.8.12, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית בצירוף ריבית הסכמית מיום 12.8.12 ועד היום.

כמו כן תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד בשיעור של 10% מהסכום המחושב כאמור לעיל.

התשלום יבוצע בתוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ט ניסן תשע"ה, 08 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.