בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 28/10/2012 במעמד צד אחד ובהיעדר התייצבות מטעם הנתבעים.

בהחלטתי בדיון מיום 28/10/2012 קבעתי כי בוצעה מסירה כדין לזימון הנתבעים לדיון באותו היום, אך הנתבעים לא התייצבו ולא הגישו תצהירי עדות ראשית בהתאם להחלטתי מיום 29/02/2012. אשר על כן, ניתן פסק דין במעמד צד התובעים בלבד.

הנתבעים הגישו בקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד ולאחר קבלת התגובה והתשובה להלן החלטתי.

המסגרת הנורמטיבית:

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 דנה בביטול פסק דין או החלטה שניתנו במעמד צד אחד בלבד.

כאשר ניתנה החלטה על פי צד אחד, רשאי בעל הדין שכנגדו היא ניתנה לעתור לביטולה תוך 30 ימים מיום שהומצאה לו.

יש להבחין בין פסק דין שיש לבטלו מחובת הצדק בשל פגם לבין פסק דין שאינו פגום שביטולו נתון לשיקול דעת.

פסק דין פגום הינו פסק דין שניתן שלא בפני הנתבע, כשלא הוכח שהנתבע הוזמן כדין, חייב בית המשפט לבטלו מתוך חובת הצדק. לעניין זה יפים דבריו של כבוד השופט זוסמן:

"פסק דין אשר ניתן שלא כהלכה-דרך משל:מבלי שהנתבע הוזמן כחוק- רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק (ex debito justitiae). פסק הדין כזה פגום הנהו, ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין, שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה." (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי פ"ד ח 395, בעמ' 397, (1954)). (להלן: "עניין יצחקי").

כאשר ניתן פסק דין כהלכה יש לבחון שתי שאלות. ראשית, מהי הסיבה לאי ההתייצבות או אי הגשת הגנתו. שנית, מהם סיכוי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין. יש לתת משקל לשתי השאלות ולבחון את התשובות לגופן (ראה: ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ פ"ד מז(4) 133, 139ד-ו), אך עם זאת נקבע כי התשובה לשאלה השנייה היא החשובה ביותר שכן בהעדר סיכוי להצליח במשפט , לא תצמח לנתבע כל תועלת אם יבוטל פסק הדין.

לאור האמור לעיל, רובץ על הנתבע הנטל לשכנע את בית המשפט, לכאורה, כי יש לו סיכויים להצליח במשפט. לעניין זה נאמר מפי כבוד השופט זוסמן:

"לכן לא יטה בית המשפט, בדונו בשאלה השנייה הנ"ל, להיעתר לנתבע, אלא אם זה יצא ידי חובתו והצביע על נימוקים העשויים, לגופו של עניין, להכשיל את תביעת התובע" (ראה עניין יצחקי הנ"ל בעמ' 398).

אם המבקש מצביע על סיכוי הצלחה הרי שבגין המחדל יש להסתפק בדרך כלל, בהטלת הוצאות.

בעניין זה נקבע כי בדונו בשאלה זאת יטה בית המשפט להיעתר לה, אלא אם כן שוכנע כי אין בתשלום הוצאות כדי לשמש פיצוי הולם לנזק שנגרם ליריבו (ראה עניין יצחקי הנ"ל בעמ' 398).

מן הכלל אל הפרט:

בבקשה שלפניי מסביר הנתבע 2 (בשם הנתבעים כולם), כי לפני כשנה נעשו מאמצים רבים של הנתבעים ליישב את הסכסוך במסגרת גישור עם התובעים, אולם ללא הועיל. בעקבות כך התיק חזר להתנהל בביהמ"ש. לטענת הנתבעים, הם לא ידעו כלל על מועד הדיון מיום 28/10/2012. הנתבע 2 מציין כי קיבל הודעה כתובה במכשיר הנייד שלו מב"כ התובעים על כי הוא ממתין לו לדיון בביהמ"ש בשעה 09:08. הנתבע 2 השיב מיד לאחר מכן "מי זה?" ורק בשעה 10:00 השיב לו ב"כ התובעים שיואיל להתקשר אליו (התכתובת צורפה לבקשה).

לטענת הנתבעים, הסיבה לכך שב"כ התובעים לא השיב לו מיד בהודעה נוספת הינה כי המתין לקבל את פסק הדין במעמד צד אחד. כמו כן, לטענתם, לא פלא שהמסירה האישית שבוצעה ע"י ב"כ התובעים לנתבעים בכתובתם ברח' שלווה בהרצליה לא הגיעה ליעדה, מאחר שכבר מעל שנה הנתבעים לא מתגוררים עוד בכתובת זו ולפיכך אישור המסירה לא היה תקין. במקביל שלחו הנתבעים הודעה שתוכנה עדכון כתובתם.

הנתבעים מוסיפים כי יש אף להתחשב בכך כי מעולם מי מהנתבעים לא איחר או לא הופיע לדיון או לפגישות הגישור ולא ביקש דחיית מועדים. כמו כן, הוסיפו כי נתבעים 1-2 נמצאים בכינוס נכסים רשמי החל מספטמבר 2012. יש לציין כי הנתבעים אינם מיוצגים ע"י עו"ד.

מנגד, טוענים התובעים כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר ולפיכך יש לדחותה. כמו כן, על הנתבעים רובץ הנטל לשכנע את ביהמ"ש כי לכאורה יש להם סיכוי להצליח במשפט. לעניין המסרונים שנשלחו בין ב"כ התובעים לבין הנתבע 2 ביום הדיון המדובר, ציין ב"כ התובעים כי הסיבה בגינה השתהה במתן מענה לנתבע 2 הייתה משום שהשיחה במזכירות נותקה בהעדר תקשורת וכן כי נגמרה הסוללה בטלפון הנייד.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה ולאור נסיבות המקרה, אני קובעת כי יש לקבל את הבקשה ולבטל את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד. טעמיי יובאו כדלהלן:

משקבעתי כי הייתה מסירה כדין לנתבעים של הזימון לדיון ביום 28/10/2012, הרי שפסק הדין ניתן כהלכה. משכך יש לבחון שתי שאלות: האחת, מהי הסיבה לאי ההתייצבות של הנתבעים לדיון והשנייה, מהם סיכויי ההצלחה של הנתבעים אם יבוטל פסק הדין.

באשר לשאלה הראשונה, הסיבה לאי התייצבות לדיון, אני מקבלת את גרסת הנתבעים כי כפי הנראה בוצעה מסירה לבית הנתבעים בכתובת שלא הייתה רלבנטית משום שהם לא התגוררו שם עוד. הנתבעים הגיעו לישיבות הגישור שנקבעו וכן ליתר הדיונים שנקבעו ומשכך אך סביר בעיניי כי אי התייצבותם באותו מועד נבעה מטעות במסירה. כמו כן, אף בדיון מיום 16/11/2010 בפני כב' הרשם צחי אלמוג נקבע כי יש לדחות את הדיון בבקשת הרשות להגן מאחר שהזימון לאותו דיון נשלח לכתובת שגויה והדבר מחזק את גרסת הנתבעים לעניין זה.

באשר לשאלה השנייה, מתוכן הדברים שהועלו בתצהיר שהוגש בתמיכה לבקשת הרשות להגן, הנתבעים עמדו בנטל לשכנע את בית המשפט, לכאורה, כי יש להם סיכוי להצליח במשפט. תביעה זו ראוי שתתברר לגופה ולאחר שאשמע את שני הצדדים אכריע בה לגופו של עניין.

לעניין זה יפים הדברים הבאים שנאמרו בע"א 189/66 ששון נ' "קדמה" פ"ד כ(3) 477 מפי כבוד השופט ברנזון:

"הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין כדי להכניסו לתוכה...הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל הדין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את עניינו בצורה מלאה ושלמה...לעולם אין לשכוח שסדר הדין אינו אלא אמצעי להגשמת המטרה, הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה."

סוף דבר:

אני מקבלת את הבקשה ומבטלת את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד.

הנתבעים יגישו תצהירי עדות ראשית וזאת עד ליום עד ליום15.5.13.

ק.מ לאחר הגשת תצהירים יתקיים ביום 26.6.13 שעה 8:30.

בשולי הדברים יוער, כי רצוי להמשיך בניהול הדיונים בתיק זה ברוח טובה, ותוך הפגנת כבוד הדדי למען כל הצדדים בתיק.

המזכירות תמציא העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט ניסן תשע"ג, 09 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.