<#1#>

נוכחים:

ב"כ התביעה עו"ד טל הוד

ב"כ הנאשם עו"ד ברנשטיין

הנאשם לא התייצב

פרוטוקול

הסניגור: מרשי עושה דרכו לביהמ"ש.

<#2#>

החלטה

הנאשם הוזהר בדבר משמעות אי התייצבותו לדיון, ולפיכך ניתן יהיה לשמוע את העדים בהעדרו, והדיון יחל עתה (09:40).

<#3#>

ניתנה והודעה היום ח' טבת תשע"ד, 11/12/2013 במעמד הנוכחים.

עד תביעה 2, רס"מ מיכאל בן חמו, מוזהר כדין:

אני משרת במחוז הצפוני בתחנת כרמיאל בתפקיד של חוקר.

במרץ 2010 שירתתי בתחנת גלילות הרצליה גם כחוקר.

אני זוכר את מר פנחס דאודי במעורפל בלבד.

אני בקושי זוכר את המקרה ואת גביית העדות ממנו.

מה שכתבתי בהערות חוקר זה מה שראיתי.

חקירה נגדית:

ש. ראית תמונות של המתלונן היום?

ת. לא.

ש. אני מציג לך את לוח התצלומים, ת/1, אלו תמונותיו של המתלונן. תגיד לי בבקשה אם זה מעורר את זיכרונך?

ת. אני מכיר את הדמות מתוקף עבודתי בהרצליה שנים.

ש. אם אתה יכול לפרט את טיב ההיכרות ומה אתה יודע על הבן אדם?

ת. נתקלתי בו בשירות שלי בתחנה. יכול להיות גם כחשוד או כמתלונן. נתקלנו במשפחה.

ש. מה אתה זוכר ממנו?

ת. אם אני לא טועה, במשפחה מישהו מעורב בסמים.

ש. כמה זמן עבדת בתחנת גלילות?

ת. 11 שנים.

ש. אם אומר לך שאותו המתלונן שחקרת אותו הוא אורח קבוע בתחנת המשטרה, וכולם יודעים שיש לו בעיות מסוגים שונים, כולל בעיות נפשיות רבות (אני מתכוון לפנחס)?

ת. לא יודע. נתקלתי בדמות במהלך השירות, אבל זה היה לפני הרבה שנים, ואינני זוכר.

ש. האם ידעת שפנחס שהגיע אליך חבול הוא חולה נפש?

ת. לא ידעתי.

בשלב זה הגיע הנאשם.

ש. אם היית יודע, מה היית עושה?

ת. אם הייתי יודע שהוא חולה נפש ושיש אישורים שהוא חולה נפש, אז יש כללים. מתעדים את החקירה בתיעוד חזותי, מצלמות.

ש. באיזה חקירות אתה כן מתעד?

ת. בעבירות שהעונש עליהם הוא מעל עשר שנים.

ש. אותו אדם שפגשנו בביהמ"ש שגבית ממנו עדות לא הראה לך סימנים של חולה נפש?

ת. לא.

ש. אתה לא זוכר שהחקירה שלך התנהלה שלא באופן רגיל?

ת. לא זכור לי.

ש. אתה יודע שהוא משתמש בסמים ובתרופות פסיכיאטריות?

ת. אני שאלתי אותו אם הוא משתמש בסמים, והוא אמר שהוא נקי כבר שנתיים.

אין חקירה חוזרת.

עדת תביעה 3, רס"מ שני שושן, מוזהרת כדין:

אני משרתת היום במרחב איילון כחוקרת.

במרץ 2010 שירתתי במרחב ירקון כחוקרת.

אני לא זוכרת את פרטי המקרה.

אני חתומה על דו"ח העימות, ואני ערכתי אותו.

חקירה נגדית:

ש. באותו מועד, מרץ 2010, כמה זמן עבדת בתחנה?

ת. שבע שנים.

ש. זאת אומרת, שאתה לא זוכרת לא את הנאשם ולא את המתלונן?

ת. אני לא זוכרת, אף שיש לי זיכרון מצוין.

ש. אני מציג בפניך לוח תצלומים ת/1, ובו תמונות המתלונן. האם זה מזכיר לך משהו?

ת. אני לא זוכרת. גם לאחר שאני מעיינת מסמכים, אינני נזכרת במקרהו בתיק.

ש. למה העימות שערכת הוא לא מתועד ויזואלית באמצעות וידאו?

ת. לא יודעת. אין לי מושג.

ש. באלו מקרים את כן נוהגת לתעד את העימותים שאת עורכת?

ת. בעבירות פשע חמורות.

ש. ולא במקרים אחרים?

ת. סחר בסמים, לפי סוג העבירה.

אין חקירה חוזרת.

התובעת: בהסכמה, אגיש מסמכים.

<#4#>

החלטה

דו"ח פעולה של השוטר גגוא מיום 13.3.10 הוגש וסומן ת/7.

דו"ח מעצר של הנאשם על ידי השוטר גגוא הוגש וסומן ת/8.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ח' טבת תשע"ד, 11/12/2013 במעמד הנוכחים.

התובעת: אלה עדי.

הסניגור: אבקש להגיש מסמך בהסכמה.

<#6#>

החלטה

חוות דעת פסיכיאטרית שהוגשה בת.פ. 3433/09 מיום 22.2.11 בעניינו של המתלונן הוגשה וסומנה נ/3.

<#7#>

ניתנה והודעה היום ח' טבת תשע"ד, 11/12/2013 במעמד הנוכחים.

הסניגור: הסברתי למרשי זכויותיו ומשמעות עדותו, והוא בחר להעיד.

הנאשם, מוזהר כדין:

באותו בוקר של 13.3.10 הייתי בבית. זה היה שבת בבוקר. ירדתי והתנפלו עלי אנשים והתחילו לתקוף אותי. סיפרתי גם לעוה"ד שלי שתקפו אותו, וזה כנראה היה טעות בזיהוי. לקח זמן עד שהוצאתי את המסמכים הרפואיים מהארכיון של ביה"ח וולפסון. כבר שלוש וחצי שנים שאני טוען שגם אני הותקפתי. עיכבו בביה"ח מהצהרים של יום 13.3.10 ועד הלילה של 14.3.10. כנראה שהתוקפים שלי טעו בזיהוי, ואחר כך הלכו ותקפו את אחי.

יש לי אח שהוא נוטל סמים. הוא היה שנה בבי"ח שלוותא בכפיה. רק בוועדה השלישית אחותי הצליחה לשחרר אותו. הוא היה בהרבה גמילות ולא צלח. כל הזמן הייתי המטפלת שלו, אם זה בעזרה בבית, עזרה נפשית, לטפל בפרנויות שלו. הוא פתאום קם באמצע הלילה ומתחיל לבכות ומתחיל לעשות כל מיני דברים לא נורמאליים ממש.

היינו גרים ארבעה, אני, אחי, אמי המנוחה והמטפלת של אמי.

פנחס אף פעם לא עבד. הוא מקבל קצבה מהביטוח לאומי על נכות.

באותה תקופה לא השתמשתי בסמים. משנת 2009 אני משתמש בסבוטקס ולא בסמים. אני מציג אישור על כך.

אני לא נגעתי בו. כל הזמן רק תמכתי בו. בדיון האחרון הוא אמר שהוא שמר לי טינה בגלל שהוא לווה ממני כסף ולא היה לי, והוא שמר על זה בלב, עד שהוא מצא את הזמן בשביל לנקום בי. זה עילה מספיק מספקת כדי להתנקם בי.

הוא השתמש באותה תקופה בסמים, באלכוהול, בכדורים.

כל זה לא היה בשליטתי. הוא היה מאושפז בכל בי"ח אפשרי.

ידעתי שהוא משתמש בסמים. ניסיתי למנוע. דיברתי אתו. אמרתי לו תירשם לסבוטקס ולא יהיה לך קריז. הבן אדם בשלו.

הוא היה שובר כוסות ולוקח את האוכל וזורק אותו. אני צריך לעשות את כל העבודה. אני עושה לו כביסות ומקפל לו הכל.

גם לפני כמה ימים וגם אתמול הוא היה זרוק בחוץ בלי הכרה. הביאו אותו משטרה הביתה.

היו לו חובות לכל מיני גורמים. הוא היה לוקח הרבה חובות בגלל הצריכה של הסמים. הוא לא היה זוכר ממי הוא לקח וכמה. אני גם שמעתי כמה פעמים טלפון שרוצים את הכסף ואומרים לו שיש לו זמן קצוב. כנראה שהתקיפה הזאת היא התוצאה שנגרמה עקב זאת.

היום אנו גרים בבית. אני המטפלת האישית שלו יום ולילה. אם הוא קם בלילה הוא מתחיל לבכות. אם הוא בא בערב שיכור. כל יום הוא בא שיכור הביתה. הוא שותה עד שהוא נשפך על הרצפה. בא מד"א ומשטרה.

הסניגור: בהסכמה, אבקש להגיש מסמכים.

<#8#>

החלטה

תעודת חדר מיון ומסמכים נלווים מיום 14.3.10 התקבל וסומן נ/4.

אישור מעמותת היבטים התקבל וסומן נ/5.

<#9#>

ניתנה והודעה היום ח' טבת תשע"ד, 11/12/2013 במעמד הנוכחים.

חקירה נגדית:

ש. מי תקף אותך?

ת. בשבת בבוקר ירדתי מהבית. היו אנשים שכנראה התבלבלו בזיהוי ביני לבין אחי. אנו נראים דומים. ישבתי בבית עד שלוש בצהרים, עד שהמשטרה באה עם פנחס. הם אמרו לי שאני עצור בגלל שתקפתי אותו. השוטר שאל אותי אם יש לי פטיש בבית, ונתתי לשוטר את הפטיש היחיד שהיה בבית, שהוצא מארגז הכלים של פנחס, שהיה צבאי לפני המון שנים.

ש. אני מראה לך צילום של הפטיש?

ת. הצילום שאת מראה לי, ת/2, זה באמת צילום הפטיש שנתתי לשוטרים.

ש. אני אומרת לך שהפטיש נתפס במגירת הבית שלך?

ת. זה לא נכון. איך את חושבת שאם הייתי עושה מעשה כזה הייתי נותן למשטרה את הפטיש? אני חף מפשע, ואינני יודע מה לעשות. בעבר היה מקרה שבו הייתי אלים כלפי פנחס, והודיתי, אבל כאן אני חף.

ש. אני מציגה לך את תצלומי החבלות של פנחס, ת/1. איך זה קרה?

ת. זה מהעבריינים שתקפו אותו שהוא היה לווה בריבית.

ש. איך אתה יודע?

ת. הוא סיפר בביהמ"ש.

ש. ראית אותו פצוע ככה?

ת. כשהשוטרים הביאו אותו הביתה אחה"צ בשבת. אחרי זה לקחו אותי לבדיקה במשטרה וצילמו אותי ולקחו אותי לביה"ח וולפסון. התעכבתי שם עד שתיים וחצי בלילה כמעט.

ש. הגשת תלונה במשטרה על התקיפה שלך?

ת. לא. על מה להגיש תלונה, לסבך את עצמי יותר?

ש. לסבך את עצמך אם אותך תקפו?

ת. פחדתי לסבך את עצמי עם עבריינים. לא עם המשטרה. הם מחר מחרתיים יורידו לי את הגרון, אם אהיה עד תביעה נגדם. עדיף שהעניין יסגר ככה.

ש. אמרת שהיום הוא שותה?

ת. כן.

ש. גם לפני שלוש וחצי שנים היה אותו דבר?

ת. כל הזמן הוא היה שותה. לאט לאט הוא התמכר יותר ויותר, והוא מגיע למצב של אובדן הכרה, ואם לא מביאים אותו הביתה אז הוא נשאר ברחוב. כל פעם מזעיקים אותי שאקח את אחי. אומרים לי תבוא אחיך זרוק. זה כל יום. אין לי כוח כבר לזה. אני חף מפשע ומזמינים אותי ויש לי עוגמת נפש מזה, והוא עצמו מודה שהוא שמר לי טינה. הוא שונא אותי.

ש. היום אתה היחידי שמטפל בו?

ת. כן.

ש. פעם קודמת בעדות שלו הוא לא שיקר. נכון?

ת. נכון.

ש. גם אתה במשטרה אמרת שאתה היחידי שיש לו. איך זה מסתדר?

ת. את צריכה לשאול אותו מדוע הוא מעליל על האח היחיד שלו, שמטפל בו. התנהגתי אתו כרגיל.

ש. אז איך אדע מתי הוא משקר?

ת. הוא כל הזמן משקר.

ש. יכול להיות שגם ב-20/10 הוא שיקר?

ת. בטח. יש דבר אחד שהוא שיקר שבאו השוטרים ונכנסו למטבח, והוא אמר לי תכין לי קפה, ואני רוצה ללכת להתקלח. איך יכול להיות דבר כזה שמגיעים שוטרים לעצור אותי, והוא פונה אלי ואומר לי שאכין לו קפה והוא יתקלח? לא היתה מקלחת ולא כלום. ישר לקחו אותי ועצרו אותי.

ש. שאלו אותך במשטרה אם תקפת את פנחס, ואתה אומר שלא ראית אותו והיית בחדר, וקמת בבוקר והוא ירד למטה וחזר?

ת. נכון. קמתי בבוקר, עשיתי קפה והלכתי לביה"כ. הוא חזר פצוע עם המשטרה. הוא הגיע מבחוץ.

ש. לא אמרת במשטרה שהוא לא היה בבית?

ת. היה בוקר. עוד לא התארגנתי. לא עשיתי את הסידורים שלי של הבוקר. שהוא חזר הוא חזר פצוע. הוא העליל את זה עלי כי הוא פחד מאותם עבריינים.

ש. למה לא סיפרת בהודעה שלך שתקפו אותך גם?

ת. שאלו אותי למה תקפו אותך. אמרתי אני אגיד בביהמ"ש למה תקפו אותי. רציתי להוציא קודם את המסמכים מביה"ח וולפסון. לא אמרתי בהודעה שלי שתקפו אותי כי רציתי קודם שיהיו לי מסמכים רפואיים ושביהמ"ש יראה ושאני אגיע לביה"ח, כי אחרת השוטרים יתעלמו מסימן החבלה על פני. עובדה שהמסמכים אכן קיימים, וגם שאמרתי לשוטר שהותקפתי.

ש. אז השתמשת בסבוטקס. נכון?

ת. כן. משנת 2009.

ש. בדו"ח פעולה השוטר אומר שהתנגדת והיה צריך לאזוק אותך והיית בקריז ורצית במקום לקחת כדור?

ת. הייתי צריך לקחת כדור והוא מנע ממני. רשום על התרופה מה זה.

ש. אני אומרת לך שבאותו יום היית מאוד לא רגוע. אני לא יודעת אם היית בקריז או עצבני. ככה גם התנהגת כלפי השוטרים ורצית לגרום נזק לעצמך?

ת. חס ושלום.

ש. מיכל אחותך תיארה בכל המסמכים הרפואיים שאתה ופנחס כל הזמן הייתם רבים על כסף ועל סמים. זה נכון?

ת. זה לא נכון. כל הזמן הוא היה מבקש ממני כספים. הוא היה תמיד חושב שיש לי כסף. יום אחד הוא ביקש ממני הלוואה. הוא חשב שיש לי. רק במשפט התגלה לי על הטינה שהוא חש כלפי.

<#10#>

החלטה

התובעת המלומדת שאלה על דברי אחותם המנוחה של הנאשם ושל המתלונן. מדובר בנקודה צדדית שהנאשם השיב עליה, ולפיכך לא אתיר עוד חקירה בעניין זה, לפי כלל סופיות הדיון בעניינים צדדיים.

<#11#>

ניתנה והודעה היום ח' טבת תשע"ד, 11/12/2013 במעמד הנוכחים.

ש. אם אתה אומר שהוא היה חולה נפש ומשתמש בסמים, ומצד שני אתה אומר שהוא המציא את הכל, אז איך אתה מסביר שהוא מספר גרסה כל כך מפורטת פעמיים, אם הוא היה בקריז ולא הרגיש טוב?

ת. לא אמרתי שהוא היה בקריז. יכול להיות שהיתה חסרה לו תרופה, אבל לא בקריז. לא טענתי דבר כזה.

אין חקירה חוזרת.

התובעת מסכמת: אבקש לקבל את גרסת המתלונן במשטרה. המתלונן חזר על עצמו פעמיים והגיע פעמיים למשטרה, גם ב-13/3 וגם ב-15/3. אחר כך בעימות הוא מגובה בתמונות. היום אמר הנאשם שמדובר בפטיש מארגז כלים, והפטיש נמצא בחדר שלו במגירה שלו. בהודעה הוא אמר שהפטיש שלו. הפטיש לא נבדק. לא מצאו אותו ביד שלו מיד אחרי החבלה. הוא היה במגירה. אני חושבת שהיום למתלונן יש אינטרס גדול לבוא ולחזור בו מההודעה שלו. המתלונן בו וחי אתו באותו בית. יכול להיות שהיום הוא מצטער שאז הוא התלונן, והיום הוא חושש שמקור התמיכה היחיד שלו ישלח לכלא, והוא לא מעוניין בכך היום. אני מפנה לתמונות. אפשר לראות שארשת פניו של המתלונן במועד האירוע היתה רצינית יותר ובקו הבריאות יותר. הפנים שלו מלאות יותר. הוא לא אותו מתלונן שהעיד פה לפני כחודש. אני מפנה לחוות הדעת של 13/4/10. כתוב בפירוש שהוא לא פסיכוטי. גם במסמכים הרפואיים שהוגשו עולה כי בסמוך לאירוע הוא לא היה במצב פסיכוטי, והיו לו הפרעות. גם שם כתוב שהאחים היו רבים ביניהם על סמים ועל כסף. היום בעצם בא הנאשם ומספר גרסה שהוא בכלל לא אמר אותה באותו יום שהוא נחקר במשטרה בשבע בערב. גם החוקר שחקר אותו לא ראה שהוא מציין שום דבר שהיו לו סימנים. נכון שמדובר במקרה סבוך של שני אחים שהיו נשארו לגור ביחד, אבל אי אפשר להתעלם מהתלונות של המתלונן שחזרו פעמיים. מהתוכן שלהם עולה שהוא דיבר בצורה הגיונית וסיפר דברים קונקרטיים. אני לא רואה שום סימן למחלת נפש או להזיות לגבי הגרסה של המתלונן. ברור שהיום הוא יבוא ויסתור את מה שאמר וינסה להגן על אחיו. היום זה יותר ברור לאור מה שהנאשם סיפר שהוא מוצא אותו ברחוב ועוזר לו. אבקש להרשיע אותו.

הסניגור מסכם: אבקש לזכות, שכן לא ניתן להסתמך על עדות המתלונן.

<#12#>

הכרעת דין

בכתב אישום שהוגש בחודש מרץ 2010 הואשם הנאשם בתקיפה חובלנית בגין אירוע מיום 13.3.10, יום שבת, בשעת צהרים, כשלפי הנטען בכתב האישום, תקף את אחיו הגר עמו, מר פנחס דאודי, על ידי כך שהכה בו בפטיש בכל חלקי גופו וגרם לו לחבלות. להשלמת התמונה ייאמר, כי המתלונן מסר במשטרה באותו יום שהוא עצמו תפס בסכין כדי להגן על עצמו, ועקב כך נחתך באצבעותיו.

הנאשם עצמו מכחיש את המיוחס לו, והיום גרסתו היא שאלמונים, עמם ככל הנראה הסתבך אחיו, הם שתקפו אותו עקב טעות בזיהוי, ובהמשך – תקפו גם את אחיו.

הראיות העיקריות בתיק זה הן לוח תצלומים המעיד כי אכן המתלונן נחבל, אם כי כמובן אי אפשר לקבוע כי נחבל בפטיש. על אמת ידו השמאלית של המתלונן מופיע חתך מדמם, וכמו כן חבלות שונות פזורות על גופו ועל ראשו. המתלונן בחקירתו סיפר כאמור בכתב האישום, כי אחיו הוא שהכה אותו באמצעות הפטיש, ללא כל התגרות מוקדמת, ולאחר מכן יצא המתלונן את הבית, ניגש למשטרה, מסר את תלונתו בשעה 15:00, ובשעה 17:00 חזר עם השוטרים לבית, ואז נעצר הנאשם.

בחקירתו מסר הנאשם, כי המתלונן הותקף למעשה על ידי אחר מחוץ לבית, ומרוב חששו מפני אותו אחר, טפל את האשם על הנאשם עצמו כי "זה הכי קל". עוד ציין הנאשם, כי המתלונן סובל ממחלות נפש, משתמש בסמים, וסובל גם מהזיות.

אמנם, בחקירתו לא העלה הנאשם את הטענה כי גם הוא עצמו הותקף על ידי אחרים, אולם עוד באותו יום, זמן קצר לאחר החקירה, מתועדת פנייתו לשוטר, ודיווח שלו על חבלה בעין שמאל, עקב תקיפתו על ידי אלמוני (נ/4, במסמך של החובש זידאן). הנאשם נלקח על ידי השוטרים לביה"ח וולפסון, ושם אכן תועדה חבלה בעינו במסמך רפואי, בנוסף לתיעוד האמור על ידי החובש זידאן.

בעדותו בביהמ"ש, שהמחישה כי אכן מדובר באדם לא יציב, סיפר המתלונן כי למעשה בדה את התלונה כנגד אחיו, עקב פחד מאלמונים שתקפו אותו בבוקרו של אותו יום, עקב חובותיו לשוק האפור, שמקורן בהלוואות שלקח כדי לממן את הסמים. צודקת התובעת באומרה שברגיל, גרסה מאוחרת שכזאת הינה מחשידה מאוד, ומעלה מיד את הסברה כי המתלונן מבקש להיטיב עתה את מצבו של אחיו, היחיד שמטפל בו. אלא, שהיום, לאחר שהצליח הנאשם לחלץ מארכיב ביה"ח את המסמכים הרפואיים, מקבלת גרסתו חיזוק ממשי ובלתי צפוי:

כזכור, גרסת הנאשם היתה שאף הוא הותקף על ידי אלמונים, שבהמשך תקפו ככל הנראה את אחיו, כשהסתבר להם שטעו בזיהוי מלכתחילה. והנה, יש בידינו עדות מפורשת בדמות המסמכים הרפואיים ותיעוד החובש, כי אכן נגרמה חבלה בעינו של הנאשם, וכבר באותו יום מסר למשטרה שמדובר בתקיפתו על ידי אלמונים.

באשר לתמיהה, מדוע לא פירט הנאשם עניין זה בהודעתו ומדוע לא מסר תלונה, מתקבלים לחלוטין על הדעת הסברי הנאשם, לפיהם לא סמך על המשטרה טרם קבלת תיעוד רפואי, ובנוסף – חשש מאותם אלמונים שפגיעתם רעה, ולכן לא הגיש תלונה.

הערכת עדותו והודעתו של המתלונן, אינם יכולים להתבצע בכלים רגילים. נקודת המוצא בדיון בעדותו של לוקה בשכלו או בנפשו היא שהכל כשרים להעיד. כך גם במקרה דנן. אלא, שמבחני משקלה של העדות חייבים להיות שונים, משהוכח לי כדבעי במסמכים רפואיים וגם מהעדויות שנשמעו, שהמתלונן לוקה בנפשו באופן חמור, נוטה להמציא סיפורים, ועל כל זאת גם משתמש בחומרים פסיכואקטיביים, לרבות סמים ואלכוהול, עניין המעמיד בספק גדול את היכולת להסתמך על הודעתו או על עדותו (ערעור ע"פ 7169/07 פלוני נ' מ"י (2009)).

אם מלכתחילה, בהכנת התיק ובהגשת כתב האישום, יכלה התביעה לסמוך על הודעת המתלונן, כאשר נלוו אליה הסיוע הברור שבסימני החבלה המתועדים וגרסה חסרה של הנאשם, הרי עתה, לאחר שמיעת כל הראיות ופרישת התמונה כולה, מסתבר כי יש רגליים לדברי הנאשם ולגרסת המתלונן בעדותו.

לא אוכל לקבוע כי המעשים לא אירעו, כפי שטען להם המתלונן בהודעתו. אין זו השאלה. השאלה היא אם יכול אני לקבוע מעל ספק סביר כי המעשים אכן אירעו כפי שטען להם המתלונן בהודעתו, על אף הנסיבות והראיות שמניתי לעיל, והתשובה לשאלה זו היא שלילית.

כיוון שקיים ספק חמור ביותר באשר לאשמתו של הנאשם, אני מורה אפוא על זיכויו.

המוצגים יושמדו.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

<#13#>

ניתנה והודעה היום ח' טבת תשע"ד, 11/12/2013 במעמד הנוכחים.