1. התביעה דנן הינה תביעת שיבוב אשר עניינה נזקים אשר נגרמו לרכב מבוטח התובעת ואשר בגינם פיצתה התובעת את מבוטחה.
2. לפי הנטען בכתב התביעה, ביום 26.12.09 נהג ברכב התובעת ניר אושפיז (להלן: ניר"). רכב התובעת הוסע בדרך עפר סמוך למתחם חניון הרכבת בראשון לציון. רכב הנתבע, שהחל בנסיעה מאחורי רכב התובעת, החל לנגוח ברכב התובעת בכוונה לגרום לרכב נזק בזדון. נטען, כי כאשר הגיע רכב התובעת לשדרות נים בראשון לציון, חסם רכב הנתבע את דרכו, הנתבע יצא מרכבו כשמוט מתכת בידיו והיכה ברכב התובעת. ניר החל בנסיעה לאחור על מנת להימלט מן המקום, אלא שאז העיף הנתבע את מוט הברזל לעבר רכב התובעת והמוט פגע בשמשת רכב וניפץ אותה. בשל כך, איבד ניר את השליטה ברכב והתנגש בגדר ההפרדה.

נוכח האמור, נטען כי על הנתבע לשפות את התובעת בגובה הסכומים ששילמה למבוטחה בגין הנזקים שנגרמו לרכב כתוצאה מן האירוע.

1. בכתב ההגנה מטעם הנתבע, הכחיש הנתבע כל מעורבות באירוע נשוא התביעה וטען, כי מספר הרישוי של רכבו שורבב לכתב התביעה בטעות.
2. בדיון שהתקיים בתובענה העידו ניר וכן אביו- ברוך אשפיז (להלן: "ברוך").

עדותו של ניר:

ניר העיד כי האירוע אירע בסביבות השעה 3-4 לפנות בוקר. באותו לילה, יצא לבלות עם חבריו כשהם נוהגים בשני רכבים. בשלב מסוים, החליטו הנערים לנסוע בדרך עפר, אשר הייתה סמוכה לבית הנתבע. כשהגיעו בסמוך לבית הנתבע, המוקף בברזנט כחול, יצאה מן הבית בצעקות אישה לבושה ורוד. בשלב זה, ביצעו שני הרכבים פניית פרסה והחלו בנסיעה לכיוון תחנת הרכבת. אלא, שאז ראו כי ג'יפ דולק אחריהם, כאשר בג'יפ נוהג גבר ולצידו יושבת האישה לבושת הורוד, אותה ראו ליד הבית. חברו של ניר החל בנסיעה מהירה ונמלט מן המקום (החבר נהג בג'יפ) ואילו ניר (שנהג ברכב פרטי) נותר במקום. הנתבע עצר הג'יפ מימינו לרכבו של ניר וקילל את ניר וחבריו. ניר החל בנסיעה ואז הרגיש נגיחה מאחור. ניר המשיך בנסיעה ויצא אל הכביש הראשי, כאשר ג'יפ הנתבע ממשיך לדלוק אחריו. בשלב זה, חסם אותו ג'יפ הנתבע מימין, הנתבע יצא מן הג'יפ כשהוא מצויד במוט ברזל ודפק על חלון רכבו של ניר. ניר ניסה לנסוע לאחור אך הנתבע זרק את מוט הברזל על רכבו של ניר, דבר אשר גרם לניפוץ החלון הקדמי של הרכב וגרם לאיבוד שליטה של ניר ברכב ופגיעתו של הרכב בגדר.

בעדותו ציין ניר, כי ברכבו היו שני נוסעים וברכב האחר, אשר היה נהוג ע"י חברו, נסעו גם כן שלושה נערים .

ניר העיד, כי תוך כדי האירוע התקשר למשטרה ולאחר התאונה התקשר להוריו.

ניר תיאר לשוטר ולאביו את הבית וציין בפניהם כי רכב הנתבע היה מסוג הונדה או ניסן ואביו והשוטר יצאו לבית, אך הוא לא התלווה אליהם.

יש לציין, כי מעדותו של ניר עלה, כי בוצע במשטרה מסדר זיהוי על פי תמונות (עמ' 4 ש' 8-9), אך לא מצאתי תיעוד על כך בתיק המשטרה. מעדותו ניתן גם להבין, כי לא זיהה את הנתבע במסדר הזיהוי. מאידך- ניר זיהה את הנתבע באולם בית המשפט כאדם אשר היה מעורב באירוע.

ברם, הלכה היא, כי לזיהוי הנתבע באולם יש משקל זעום.

ראה לעניין זה: קדמי, על הראיות, חלק שני, עמ' 568

וכן ע"פ 5249/01 מזרחי נ. מדינת ישראל, פד"י מ(1) 656, 668, שם קבע כב' הש' גרוניס:

"כלל ידוע ומיוסד היטב הוא כי משקלו של זיהוי נאשם בין כותלי בית המשפט הינו זעום .. הטעם לכך הוא כי הסיטואציה הקיימת בבית המשפט יש בה כדי להצביע, ולמצער לרמז, על הנאשם המסוים באופן שהדבר ישפיע על המזהה"

באשר לרכב אשר היה מעורב באירוע- ניר נשאל בחקירתו הנגדית, מה היה צבע רכבו של הנתבע והשיב:

"צבע הרכב היה אפור כהה חד משמעי, בין אפור כהה לשחור. לא כסף. בטוח שבין הכסף לשחור." (עמ' 4 ש' 28-29).

בהודעתו במשטרה ציין כי היה זה "ג'יפ כסוף" (הודעה מיום 26.12.09 שעה 4:40, ש' 3) ואילו בהודעה נוספת (מאותו יום בשעה 6:01, ש' 16) אמר כי המדובר ב"ג'יפ הונדה בצבע שחור או אפור, משהו כהה".

משנשאל ניר בחקירתו הנגדית באשר לסוג הרכב חזר על האמור בחקירתו הראשית כי היה מדובר ברכב" ניסן או הונדה, לפי הסמל ולפי הצורה" ואף הוסיף כי "אני מכיר מכוניות וזה הרבה מהעיסוק שלי" (עמ' 5 ש' 28-29).

עדות ברוך (האב):

ברוך העיד כי בנו התקשר אליו באישון לילה, הודיעו כי היה מעורב בתאונה וכי הוא יצא מיד למקום התאונה, שהיה סמוך לביתו. כשהגיע, ראה כי רכבו מרוסק ועומד על אי התנועה ומיד התקשר למשטרה. ברוך וניר נסעו למשטרה על מנת ליתן עדות ולאחר מכן החליט ברוך לצאת בעצמו לראות את הבית עליו דובר ואת הרכב, זאת בהסתמך על התיאור שנתן לו בנו.

משהגיע למקום הבחין כי בחניית הבית חונה ג'יפ והודיע על כך למשטרה. ברוך הודה כי עמד רחוק מכדי לראות את מספרו של הג'יפ או לראות האם לגי'פ היה נזק כלשהו העשוי ללמד על מעורבותו באירועי הלילה, מה גם שברוך ציין כי ראה את הג'יפ רק מאחור.

מאוחר יותר, הגיע למקום עם שוטר, אשר רשם את מספר הרכב שחנה בחצר. אציין, כי פעולה זו אינה מתועדת בתיק המשטרה . כמו כן, האמור בעדות אינו עולה בקנה אחד עם מזכר מיום 5.1.10 לפיו השוטר סמי בן הודיע לניר כי על הרכב אשר מספרו נמסר ע"י אביו לא נמצאו נזקים או סימני שפשוף.

בחקירתו הנגדית, השיב ברוך כי בנו אמר לו כי הג'יפ הינו בצבע "משהו בהיר כסוף. לא זוכר. אולי תכלת" (עמ' 7 ש' 9). בהודעתו במשטרה ציין כי הרכב היה "בצבע כסוף כזה".

ברוך העיד, כי בנו תיאר לו את בית הנתבע כבית המוקף ברזנט כחול וכי מכל הבתים בסביבה, ביתו של הנתבע היה הבית היחיד אשר היה מוקף ברזנט כזה. משנשאל בחקירה נגדית מדוע בהודעתו במשטרה אמר כי לא היה כלל ברזנט כחול השיב, כי לא אמר דבר כזה. משהופנה להודעתו במשטרה השיב, כי התכוון כי המקום בו נכנס הג'יפ היה פתוח ללא ברזנט אך אין משמעות הדבר כי הבית לא היה מוקף בברזנט.

1. עדותו של הנתבע:

הנתבע הכחיש כל מעורבות באירוע.

הנתבע העיד, כי באותו יום יצא לבלות ופגש במקום הבילוי חבר. הנתבע העיד כי חזר לבדו הביתה בין שתיים לשלוש בלילה (דהיינו: לפני שעת האירוע) והלך לישון.

הנתבע העיד עוד, כי ברכבו לא נוהג אף אחד מלבדו.

הנתבע הודה בחקירתו הנגדית כי ביתו מוקף יוטה בצבע כחול וירוק אך הסביר כי יש עוד בתים בסביבה המוקפים ביוטה בצבעים אלו.

1. לבית המשפט הוגש תיק המשטרה, אשר מעיון בו נמצאתי כדלקמן:
   • בדו"ח פעולה מיום 26.12.09 שנרשם ע"י השוטרים אשר הגיעו למקום האירוע נרשם, כי ניר לא ראה את מספר הרכב שפגע בו.
   • הנתבע נחקר במשטרה ביום 4.1.10 , הכחיש כל קשר לאירוע ואיפשר לחוקר סמי בן אשר לבצע בדיקה של הרכב.
   • במזכר של סמי בן אשר מיום 4.1.10 נכתב, כי לא נמצאו על רכב הנתבע סימני נגיחה, מעיכה או כל נזק הנראה לעין.
   • במזכר מיום 5.1.10 מתעד השוטר סמי בן אשר את שיחתו עם ניר. הוא הודיע לניר כי על הרכב אשר מספרו נמסר ע"י אביו לא נמצאו נזקים או סימני שפשוף. השוטר בן אשר שאל את ניר האם ראה את מספר הרכב בזמן האירוע וניר השיב בשלילה.
   • המשטרה לקחה ממקום האירוע את מוט הברזל (ראה דו"ח הפעולה מיום 26.12.09) אך לא בוצעה בו בדיקה של טביעת אצבעות.

חשוב לציין, כי תיק המשטרה נסגר בעילה של היעדר אשמה.

1. שמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי במוצגים אשר הוגשו לבית המשפט, לרבות תיק המשטרה אשר נפתח בגין האירוע והגעתי לכלל מסקנה, כי התובעת לא הרימה הנטל להוכחת תביעתה:

בעדותו במשטרה וגם בעדותו בבית המשפט לא יכול היה ניר לציין מהו סוג הרכב בו נהג הנתבע, האם הינו מסוג ניסן או הונדה, אף כי הוא העיד על עצמו כי מתוקף עבודתו הוא שולט היטב בתחום הרכבים.

זאת ועוד, כפי שפורט לעיל, ניר הציג מספר גרסאות באשר לצבע רכבו של הרכב המעורב באירוע, החל מצבע כסוף, המשך באפור כהה וכלה בשחור. ברוך ציין בהודעתו במשטרה כי ניר סיפר לו כי הרכב היה בצבע כסוף ובעדותו בבית המשפט אמר כי ייתכן שהרכב היה אף בצבע תכלת.

זו אף זו, ניר הודה כי לא ראה במהלך האירוע את מספר הרכב אשר פגע בו וכי המספר אשר נמסר למשטרה נמסר ע"י אביו, זאת לאחר שהגיע לאזור ואיתר את ביתו של נהג הרכב הפוגע לפי תיאור המקום שנמסר לו ע"י ניר.

משמעות כל האמור לעיל היה, כי לא ברור כלל מהו סוג הרכב, צבע הרכב ומספר הרכב אשר פגע ברכב התובעת והאם מדובר ברכבו של הנתבע, שהינו כסוף.

זאת ועוד, ניר העיד כי הבית אליו התקרבו טרם קרות האירוע היה מוקף בברזנט כחול. אביו ברוך איתר בית הדומה לתיאור. מן העדויות עלה, כי ניר כלל לא הגיע לבית הנתבע לאחר האירוע (לא עם אביו ולא בלוויית השוטר) על מנת לאשר כי אכן זהו הבית אליו התקרבו באותו לילה ואשר ממנו יצאה האישה הלבושה ורוד. על כן, לא ברור כלל האם ביתו של הנתבע הינו אותו בית המתואר באירוע. במיוחד נכון הדבר משהנתבע עצמו העיד כי בתים רבים באזור מוקפים בברזנט כחול.

הנתבע הכחיש לחלוטין מעורבות באירוע וטען כי ישן בביתו בשעה בה אירע האירוע. אמנם הנתבע לא הביא לעדות מטעמו את החבר אשר עימו בילה במועדון, אך לעדותו של החבר לא הייתה כלל רלוונטיות למחלוקות שבין הצדדים בתיק דנן, שכן הנתבע הודה כי חזר לביתו לפחות שעה לפני המועד בו אירע האירוע, אלא שישן.

מאידך, ניר סיפר כי ברכבו היו שלושה נוסעים וכך אף ברכב הנוסף והיה מצופה מן התובעת כי תביא לעדות את החברים האחרים, או לפחות את הנוסעים ברכבו של ניר, אשר היו עדים לחלקו האחרון של האירוע. ברם- אלו לא הובאו לעדות.

הלכה ידועה היא, כי הימנעות מהבאת עד מחזקת את ראיות הצד שכנגד. הימנעות מהבאת ראיה מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה (ראה: ע"א 795/99 אנטוני פרנסואה נ. פוזיס, פד"י נ"ד(3) 107).

משכך, הימנעות התובעת מהבאת העדים כאמור לעיל מחזקת את הגנתו של הנתבע.

לכך יש לצרף את העובדה כי רכבו של הנתבע נבדק ע"י המשטרה לאחר האירוע ולא נמצאו עליו סימנים כלשהם. ערה אני לכך, כי האירוע התרחש ביום 26.12.09 ואילו הרכב נבדק ביום 4.1.10, דהיינו, תשעה ימים לאחר האירוע וכי בזמן זה יכול היה הנתבע לתקן את הרכב, אלא שעובדה זו מצטרפת ליתר המסקנות אליהם הגעתי ומחזקת אותן.

1. ההתנהגות המיוחסת לנתבע הינה התנהגות שיש בה כדי להוות עבירה פלילית ובנסיבות אלו, מוטל על התובעת נטל מוגבר להוכחת תביעתה.

לעניין זה, אפנה לפסק הדין בע"א 475/81 זיקרי יעקב נ. כלל חברה לביטוח בע"מ, פד"י מ(1) 589, עמ' 598, שם נקבע:

"צד אשר רובץ עליו הנטל להוכיח עובדות המטילות על יריבו סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית, חייב לעשות כן באמצעות ראיות בעלות משקל רב וכבד יותר ממה שדרוש במשפטים אזרחיים רגילים"

1. נוכח כל האמור לעיל מצאתי, כי התובעת לא הצליחה לקשור הנתבע או רכבו לאירוע נשוא התביעה ועל כן, לא הרימה הנטל להוכיח תביעתה, בוודאי שלא הרימה הנטל המוגבר המוטל עליה בנסיבות התיק דנן.

על כן, התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבע הוצאות בסך 2,000 ₪.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ח' כסלו תשע"ג, 22 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.