1. לפני שתי תביעות מאוחדות.

הראשונה היא תביעתו של מר מועין עמאש (להלן "התובע") על סך 775,689 ₪ בגין תמורה המגיעה לו לטענתו, בעבור שירותי הובלה שסיפק לנתבעת חברת חוגלה קימברלי שיווק בע"מ (להלן "החברה"). השנייה היא תביעתה של החברה נגד התובע על סך 1,000,000 ₪, בגין שווי סחורה שגנב התובע יחד עם אחר ממחסניה, לטענת החברה.

2. להלן העובדות הצריכות לענייננו:

התובע הינו בעלים של עסק להובלה יבשתית.

החברה עוסקת בייצור ושיווק מוצרי צריכה שונים.

3. התובע שימש כקבלן הובלות עבור החברה במשך כשלושים שנה, החל משנת 1982 ועד לחודש נובמבר 2009, ושינע סחורה באמצעות משאיות שבבעלותו, בין אתרים שונים של החברה וכן בין מחסני החברה לבין לקוחותיה.

4. במהלך השנים 2008 ו-2009 נתקבלו אצל החברה ארבעה מכתבים אנונימיים שבהם נכתב כי עובד של החברה בשם מרדכי גבירץ, ששימש כמנהל המחסן במפעל החברה בחדרה (להלן "מוטי"), גונב סחורה ממחסני החברה בעזרת נהג הובלה.

5. לאור החשדות שחזרו ועלו מהמכתבים הנ"ל, החליטה החברה לפתוח בחקירה פנימית באמצעות משרד חקירות. במסגרת החקירה הפנימית הנ"ל נוהל מעקב אחר מוטי במשך 20 יום (מיום 1.10.09 ועד 20.10.09), שבמהלכו תועדו ארבעה מקרים שבהם נצפתה משאית שבבעלות התובע, נהוגה על ידי מר פארס עמאש (להלן "הנהג"), מעמיסה סחורה ממחסני החברה, כשהתברר בדיעבד כי לא היתה התאמה בין כמות הסחורה שהועמסה על המשאית לבין כמות הסחורה שנרשמה בתעודת המשלוח.

7. ביום 2.11.09 זימנו נציגי החברה את מוטי ואת הנהג לחקירה, ועימתו אותם עם החשדות המיוחסים להם ורשמו את גרסאותיהם. בחקירה נכחו קב"ט החברה מר שי וינשטיין והבעלים של חברת החקירות. החקירה תועדה באופן חזותי ותמלילי השיחות צורפו לתצהירו של מר וינשטיין.

במהלך החקירה הודה מוטי כי גנב סחורה ממחסן החברה יחד עם התובע במשך למעלה משנה, וכי הסחורה הועברה ללקוח של החברה בשם עתאמנה מבאקה אל גרבייה (להלן "עתאמנה"). וכך אמר, בין היתר, בהודאתו הנ"ל:

"גניבות הסחורה ביחד עם מועין עמאש [קרי התובע, הערה שלי, כ.ג'] ממחסן מפעל חדרה נמשכות כשנה וחצי בערך. שיטת הגניבות התבססה על דיווחים מוטים שלי בנוגע למלאי המחסן אותו אני סופר מדי בוקר. את המשטחים עליהם לא הייתי מדווח הייתי מנצל לטובת הגניבות. השותפים בגניבה היו קבלן ההובלות מועין עמאש, הנהג פארס עמאש, הלקוח עתאמנה מבקה אל גרבייה ואנוכי" (נספח 5 לתצהירו של מר וינשטיין)

בנוסף הודה מוטי כי קיבל מהתובע תמורה וטובות הנאה עבור כל משאית עליה הועמסה סחורה גנובה, והוסיף כי את התמורה הכספית הוא קיבל מהתובע במזומן מספר ימים לאחר ביצוע הגניבה, במסגרת מפגשים בבית הקפה "אג'נדה" בקיסריה, בית הקפה "יסמין" בבנימינה ומסעדת "סמי בכיכר" בחדרה.

8. בנוסף, במהלך החקירה הפנימית בוצע עימות בין מוטי לבין הנהג פארס שבמהלכו הודה הנהג במעשי הגניבה ובמעורבות שלו במעשים הנ"ל, ומסר כי בכל הובלה נגנבו כמויות של 36-16 משטחים, וכי תדירות הגניבה היתה פעם בשבוע, וכי את התמורה בגין מעשי הגניבה הוא היה מקבל מהתובע באמצעות בונוס למשכורת או במזומן.

9. לאחר העימות הנ"ל זומן התובע לחקירה פנימית בחברה, אולם הוא הכחיש מכל וכל את מעורבותו במעשי הגניבה הנטענים.

10. ביום 21.10.09 הגיש התובע לחברה חשבוניות עבור הובלות שביצע עד ליום 18.10.09 בסכום כולל של 507,365 ₪, וביום 18.11.09 הגיש חשבוניות נוספות עבור הובלות שביצע עד ליום 17.11.09 בסכום כולל של 268,324 ₪.

11. החברה לא שילמה לתובע את הסכומים הנ"ל, ולאור ממצאי החקירה הפנימית כמתואר לעיל, היא פיטרה את מוטי מהעבודה וסיימה את ההתקשרות שלה עם התובע.

12. ביום 30.11.09 הגישה החברה תלונה למשטרת ישראל בגין מעשי הגניבות, ומסרה את חומרי החקירה שברשותה לידי חוקרי המשטרה. במהלך החקירה שפתחה המשטרה, נגבו הודעות מאת התובע, מוטי, הנהג, מר ויישטיין, מר טל דרדיק קצין בטחון בחברה, ושני חוקרים פרטיים שביצעו מעקבים לבקשת החברה.

במסגרת החקירה הנ"ל, מוטי חזר על הודאתו ומסר גרסה דומה לגרסה שמסר בחקירה הפנימית בחברה, אך סייג את מעשי הגניבות לתקופה של חצי שנה (מחודש 3/09 ועד חודש 10/09) (ראה הודעת מוטי במשטרה מיום 15.2.10 מוצג נ/6). לעומתו, הנהג הכחיש כל מעורבות במעשי הגניבה, וטען כי הדברים שנרשמו בשמו בחקירה הפנימית אינם נכונים.

13. לאחר סיום חקירת המשטרה, הוגשו כתבי אישום נפרדים כנגד מוטי וכנגד התובע בגין מעשי הגניבה. מוטי הודה במסגרת הסדר טיעון, והורשע בעבירות של קשירת קשר וגניבה בידי עובד בתקופה שבין 10/09-03/09, ונגזר עליו עונש של ששה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות (ת.פ 50349-11-12). בכתב האישום נטען כי מוטי יחד עם התובע גנבו סחורה מהחברה במהלך החודשים מרץ 2009 ועד ספטמבר 2009 בשווי העולה על 1,000 ₪ ושאיננו ידוע במדויק למאשימה, ובנוסף גנבו סחורה מהחברה במהלך חודש 10/09 "ששווי עלות היצור שלה לפחות-67,000 ₪".

14. כנגד התובע הוגש כתב אישום דומה שייחס לו עבירות של קשירת קשר לפשע, גניבה בידי מורשה וגניבה בידי עובד במהלך התקופה שבין 10/09-03/09 (ת.פ 50357-11-12), שבו נטען בין היתר, כי שווי עלות הייצור של הסחורה שנגנבה בחודש 10/09 הוא לפחות 67,000 ₪ ושווי המכירה הוא כ-122,000 ₪.

התובע כפר באשמה, ולאחר ניהול ההליך הפלילי, הוא זוכה מחמת הספק בהכרעת דין שניתנה בשנת 2019.

יודגש כי בהליך הפלילי הנ"ל, במסגרת חקירתו הראשית, חזר מוטי על גרסתו לגבי מעורבות התובע במעשי הגניבה כפי שנמסרה בהודאתו בחקירה הפנימית ובמשטרה, ואולם במהלך חקירתו הנגדית, הוא סייג את המעורבות של התובע במעשים הנ"ל.

15. ביום 17.3.10 הגיש התובע את התביעה דנן שבה עתר לחייב את החברה בתשלום הסך של 775,689 ₪ בגין ההובלות שביצע כמתואר בסעיף 10 לעיל.

החברה לא כפרה בחוב הנ"ל, אך טענה כי שווי הסחורה שנגנבה על ידי התובע עולה בשיעור ניכר על סכום התביעה, וכי ככל שייקבע כי עליה לשלם לתובע סכומים כלשהם, יש לקזז סכומים אלה מהסכומים המגיעים לה בגין שווי הסחורה שנגנבה. בנוסף הגישה החברה תביעה כנגד התובע בסכום של מיליון שקל, בגין יתרת הסכומים המגיעים לה לטענתה בעבור הסחורה שנגנבה, לאחר ביצוע הקיזוז (ת.א 25146-04-11).

16. שתי התביעות הנ"ל אוחדו, והדיון בהן הותלה עד למיצוי ההליך הפלילי.

לאחר מתן הכרעת הדין בהליך הפלילי שלפיה התובע זוכה מחמת הספק כמצוין בסעיף 14 לעיל, חודש ההליך דנן ונשמעו עדויות הצדדים והוגשו סיכומיהם.

17. העדויות

מטעם התובע העיד התובע בלבד.

מטעם החברה העידו מר יעקב אקסט מנהל פרויקטים והממונה על הביטחון בחברה, מר שי וינשטיין קב"ט החברה, מר אריאל ניר כלכלן ראשי בחברה, ומר רונן קורן ששימש כמנהל מפעל הגילול של החברה בתקופה הרלוונטית.

בנוסף, הזמינה החברה לעדות את מר מרדכי גבירץ (מוטי) וכן את מר פארס עמאש (הנהג), ואולם לאחר שנשמעה חקירתו של מוטי, ויתרה החברה על עדותו של הנהג.

18. דיון

כאמור, החברה לא כפרה בחוב הנתבע בסכום כולל של 775,689 ₪ בכפוף לטענת הקיזוז שהועלתה על ידה, והמחלוקת הטעונה הכרעה במסגרת ההליך דנן מתמקדת בשאלה האם הצליחה החברה להוכיח כי התובע היה שותף במעשי הגניבה הנטענים, ואם כן, מה שווי הסחורה שנגנבה, והאם עומדת לטובת החברה זכות קיזוז.

19. מעשי הגניבה

אתחיל ואציין כי מעשי הגניבה שבוצעו ממחסניה של החברה אינם שנויים במחלוקת לאור הודאתו של מוטי והרשעתו בהליך הפלילי כמתואר לעיל. כמו כן, בנוסף לתיק החקירה המשטרתית שהוגש על ידי החברה, הגישה החברה ראיות מהמעקב הסמוי המתעדות את מעשי הגניבה ושבהן נראית משאית שבבעלות התובע נהוגה על ידי הנהג מר פארס מעמיסה סחורה ממחסני החברה ופורקת אותה אצל עתאמנה, כשלא היתה התאמה בין כמות הסחורה שהועמסה על המשאית לבין כמות הסחורה שנרשמה בתעודת המשלוח, כפי שהתברר בדיעבד בעקבות בדיקה שבוצעה (ראה נספחים 3 ו-7 לתצהירו של מר וינשטיין).

20. השאלה הטעונה הכרעה אם כן היא האם התובע היה שותף למעשי הגניבות הנ"ל?

כאמור, התובע הכחיש באופן עקבי, הן בחקירה הפנימית, בחקירה המשטרתית, בהליך הפלילי ובמסגרת עדותו שנשמעה בפניי, את מעורבותו בגניבת הסחורה ממחסני החברה, אולם לא יכולתי לסמוך על הכחשתו הנ"ל מהטעמים שיפורטו להלן.

21. הודאתו של מוטי במעורבות התובע במעשי הגניבה

הן בחקירה הפנימית של החברה והן בהודעתו במשטרה, מסר מוטי כי מעשי הגניבות בוצעו בשיתוף עם התובע שממנו קיבל תמורה כספית. וכך תיאר מוטי בהודעה שנגבתה ממנו במשטרה ביום 15.2.10 (מוצג נ/6) את המאורע הראשון אשר סלל את הדרך לביצוע מעשי הגניבות ממחסני החברה ואת מעורבותו של התובע במעשים הנ"ל:

"... אנחנו מכירים אותו כעתאמנה יש לו סופר בבאקה והוא קונה מהמפעל חוגלה סחורות נייר טואלט ומגבות ביתיות ובאותו משלוח בחודש מרץ טעיתי בכמות שסיפקתי לו, הודעתי למוביל באותו משלוח כי טעיתי בכמות שהעמסנו על המוביל עבור עתאמנה וכבר המוביל הגיע אל עתאמנה והיתרה של הסחורה לא חזרה אלי למחסן, דיבר איתי מועין עמאש [קרי התובע, כ.ג'] הוא אחראי על המשאיות שמובילות את הסחורה של מפעל חוגלה, אני פניתי אליו למועין שיגיד לנהג המשאית בשם פארס שיחזיר למפעל את הסחורה המיותרת ואני מדבר על כשבעה או שמונה משטחים עם סחורה כאשר העלות של משטח עם הסחורה בין 750.00 ₪ ל- 1000 ₪ ואז מועין עמאש אמר לי יהיה בסדר ואני חבר של מועין כבר שנים כי הוא עובד עם המפעל על כל חוגלה הרבה שנים, המשאית באותו יום כבר לא חזרה למפעל היא פרקה את הסחורה וחשבתי שהסחורה תחזור למפעל למחרת אולם היא לא חזרה ורק אחרי יום שנפגשתי עם מועין בדרך כלל היינו נפגשים ביום חמישי בשבוע בשעות הערב במסעדה אצל סמי בכיכר ושם נפגשנו ומועין נתן לי 2000 ₪ אמר לי לא צריך להחזיר וככה התפתיתי ונפלתי קרבן לטעות שהסכמתי עליה, לקחתי ממנו את המזומן 2000 ₪ ולא עשיתי דבר בעניין לא שאלתי שאלות אודות הסחורה.

וככה התחיל הקשר בעניין הגניבות של הסחורה מהמפעל מועין היה מתעניין על סחורה של המפעל כלומר כאחראי על המחסן הייתי צובר במחסן במהלך תקופה סחורה של המפעל שהיא סוג ב' והייתי ממיר את הרישום של סוג הסחורה לסוג א' את הדיווח של סוג הסחורה עשיתי עי המחשב וככה עד שצברתי כמות של משטחים עם סחורה של סוג א' וגם של סוג ב' הייתי צובר במחסן ואלו המשטחים הייתי מתכנן למכור אותם לעתאמנה וכך כאשר עתאמנה היה מזמין סחורה של המפעל הייתי מצרף למשלוח עוד מספר משטחים בין שש לשמונה משטחים עם סחורה ואותם משטחים היו לעתאמנה ואת התמורה עבור אלו המשטחים קיבל מועין עמאש ומועין עמאש היה משלם לי את חלקי במזומן באותה פגישה במסעדה סמי בכיכר וגם מדי פעם שהיינו יושבים בימי שישי בבוקר בבית קפה בקיסריה באג'נדרה שם היה גם נותן לי את חלקי מאותה סחורה" (עמ' 2 ש' 27-8 מהודעת מוטי במשטרה נ/6)

"שאלה: האם אתה יכול לומר לי מי היו שותפים איתך בגניבת סחורה של המפעל?

תשובה: מועין עמאש איתו היה הקשר בגניבת סחורה של המפעל, לגבי פארס עמאש אני לא יודע אם היה יודע או לא..." (עמ' 3, ש' 46-45)

מוטי זומן על ידי החברה למתן עדות במסגרת ההליך דנן, ובעדותו הוא חזר על הודאתו כי גנב סחורה ממחסני החברה אך סייג את מעורבותו של התובע, ובחקירתו הנגדית אף שלל קיומה של מעורבות כזו:

"ש: אוקי. אתה יכול לאשר לי בפה מלא בפני בית המשפט הנכבד שבכל ההזדמנויות שבו הוספת משלוח, כמה משטחים פה או כמה משטחים שם, מה שכונו ע"י חוגלה מעשי הגניבה, שמועין לא היה שותף איתך בכלל בדברים האלה?

ת: הוא לא, מי שהיה מעורב זה אני אישית" (פרוטוקול מיום 25.2.20, עמ' 156, ש' 9-5)

לעניין קבלת תמורה כספית מהתובע, מוטי אישר בעדותו בבית המשפט כי היה נפגש עם התובע במסעדות שונות וכי האחרון היה מוסר לו מעטפות סגורות של עתאמנה שהכילו כספים במזומן, ואולם הוסיף כי הוא פתח את המעטפות שלא בפני התובע, וכי אינו יכול להעיד אם התובע ידע על תכולת המעטפות הנ"ל.

22. לאור השינויים שחלו בגרסתו ובמיוחד ההכחשה בדבר מעורבותו של התובע במעשי הגניבות, הוכרז מוטי כעד עוין לבקשת החברה והוצגה בפניו ההודעה שמסר במשטרה (נ/6). ברם, הוא לא סיפק הסבר מניח את הדעת לתפנית שחלה בגרסתו. כך למשל, בעניין מעורבות התובע מסר מוטי כי היה "מרוגש מאוד" וכי גורמים מטעם החברה הבטיחו לו שאם יחתום על מכתב התפטרות "הם לא יעשו שום דבר, יסגרו את העניין ובזה הסיפור ייגמר" (עמ' 160 לפרוטוקול מיום 25.2.20, ש' 6-5). אולם מהעדויות התברר כי החברה פיטרה את מוטי לאחר הודאתו בחקירה הפנימית, והגישה נגדו תלונה במשטרה שבמסגרתה הוא חזר על גרסתו המקורית בדבר מעשי הגניבות ובדבר מעורבותו של התובע במעשים הנ"ל. ודוק', בחקירתו במשטרה כבר ידע מוטי כי החברה לא עמדה ב"הבטחתה" לסגירת העניין לטענתו, וחרף זאת, הוא חזר על גרסתו המקורית בעניין מעשי הגניבה ובעניין מעורבות התובע במעשים הנ"ל למרות, והדבר אך מחזק את הרושם באמיתות גרסתו הנ"ל, ומאידך, משמיט את היסוד מתחת לטענה כי "ההודאה" הנ"ל ניתנה בעקבות אילוצים ו/או לחצים כאלה ואחרים.

23. יתרה מכך, ההודעות שנמסרו על ידי מוטי במסגרת החקירה הפנימית והמשטרתית כוללות תיאור מפורט מדויק וקוהרנטי לגבי מעשי הגניבות ולגבי מעורבות התובע במעשים הנ"ל, לרבות נסיבות העברת הכספים מעתאמנה לתובע ומהתובע למוטי וציון המקומות שבהם בוצעה העברת הכספים הנ"ל, והתיאור הנ"ל מחזק את הרושם באמיתות הגרסאות הנ"ל.

24. ואם לא די בכך, מהעדויות הוכח כי בין התובע לבין מוטי התקיימו יחסי חברות קרובים וכי מוטי אף נכח באירועים משפחתיים של התובע, ומערכת יחסים זו משמיטה את הבסיס מתחת לטענת התובע שלפיה מדובר בעלילות שווא שהועלו נגדו על ידי מוטי, ומחזקת מאידך את הרושם באמיתות ההודעות הנ"ל.

25. לאור האמור, ראיתי לנכון להעדיף את גרסאותיו הראשוניות של מוטי שנמסרו בחקירה הפנימית ובחקירה המשטרתית בסמוך לאירועים המדוברים ואשר תיארו את מעורבות התובע במעשי הגניבות המדוברים, על פני עדותו בבית המשפט.

26. עדות התובע

בנוסף, לא יכולתי לתת אמון בהכחשתו העקבית של התובע לעניין מעורבותו במעשי הגניבות המדוברים, מהטעמים שיפורטו להלן:

א. מוטי העיד על קיום מפגשים בינו לבין התובע שבמהלכן העביר לו האחרון מעטפות סגורות מאת עתאמנה. מפגשים אלה גם תועדו בתרשומותיהם של החוקרים במסגרת המעקב הסמוי. התובע לא נתן כל הסבר מניח את הדעת מדוע הועברו מעטפות סגורות דרכו מאת עתאמנה למוטי, הוא לא דאג לזמן את מר עתאמנה לעדות על מנת לשפוך אור על ההתנהלות הנ"ל, והמפגשים הנ"ל אף לא זכו לכל אזכור בתצהיר עדות ראשית שלו.

ב. בתצפיות שתועדו על ידי החברה נראית משאית שבבעלות התובע מעמיסה סחורה ממחסני החברה ופורקת אותה אצל עתאמנה, כאשר התברר בדיעבד כאמור, כי קיימת אי התאמה בין כמות הסחורה שהועמסה לבין הרשום בתעודות המשלוח. התובע לא דאג לזמן את הנהג מטעמו מר פארס לעדות על מנת להוכיח את אי ידיעתו ו/או אי מעורבותו ו/או חוסר אחריותו לעניין אי ההתאמה הנ"ל.

ג. כשנשאל התובע בחקירתו הנגדית אם הוא כעס על מוטי לגבי ההודאה שמסר במסגרת החקירה הפנימית, הוא השיב בשלילה!! בנוסף, הוא העיד כי מוטי לא אמר בחקירה הפנימית כי התובע היה שותף למעשי הגניבות!! והוסיף כי "מה עשה מוטי, שמה עשה מוטי, זה בכלל לא מעניין אותי" (עמ' 60 ש' 14-13). למותר לציין כי התשובות הנ"ל מעלות תמיהה לאור עדותו של מוטי (בנוסף לעדות הנהג) שבה הודה כי התובע היה שותף במעשי העבירה.

ד. מעדותו של התובע התברר כי בינו לבין הנהג פארס קיימת קרבה משפחתית (פארס נשוי לאחיינית של התובע), ובחקירתו הנגדית שלל התובע כל ניסיון לייחס למר פארס מעשי גניבה, וכשנשאל האם בעבר הוא טען כי פארס גנב, הוא השיב בשלילה (עמ' 63 ש' 22). אולם מחומר הראיות התברר כי במסגרת תביעה כספית שהוגשה על ידי גולדשטיין דלק בע"מ כנגד התובע בשנת 2013 בגין חוב עבור צריכת דלק (תא"מ 55905-06-13), טען התובע כי פארס הוא זה שגנב את הדלק אולם הוא חזר בו מטענתו הנ"ל בהמשך, ובדומה להליך שבפנינו הוא לא דאג להביאו למתן עדות. וכך כתב בית המשפט (כב' השופטת אניספלד) בסעיף 3 לפסק הדין:

"שנית, הנתבע [קרי התובע בהליך שבפנינו, כ.ג'] מסר עדות פתלתלה, סותרת ולא עקבית באשר לזהות הגורם לו הוא מייחס גניבה באמצעות כרטיס הדלקן. מהודעתו של הנתבע במשטרה שנמסרה ביום 3.9.2012 עלה כי הוא מייחס את הגניבה לעובד בעסקו, מר פארס עמאש [להלן גם פארס; נספח א' ב-נ/1, ש' 2 עד 20]. הנתבע העלה את האפשרות שמתדלק בתחנת דור-אלון היה שותף לגניבה שביצע פארס [שם, ש' 27-24]. בהמשך שינה הנתבע טעמו ומסר במשטרה גרסה שונה, לפיה לא לפארס הוא מייחס את הגניבה אלא רק למתדלק מתחנת דור-אלון בזיכרון-יעקב [הודעה מיום 19.9.2012, נספח א' ב-נ/1]. בעדותו הטעים הנתבע, במענה לשאלת בית-המשפט, כי פארס לא היה העובד בו חשד בגניבה – ובה בעת אישר את נכונות הודעתו במשטרה שצורפה לתצהירו, ממנה עלה כי הוא הפנה אצבע מאשימה אל פארס בעניין זה [עמ' 14 ש' 27-14]. מדובר בעדות שנמסרה באופן שאין מנוס מלקבוע שנותנה לא ראוי לאמון"

27. לאור התהיות, התמיהות והסתירות שעלו מעדותו של התובע כמתואר לעיל, לא יכולתי לתת אמון בעדותו בכלל, ובטענתו שלפיה הוא לא היה מעורב במעשי הגניבות נשוא התביעה בפרט, ובהתבסס על הודאותיו של מוטי בחקירה הפנימית והמשטרתית ואי מתן הסבר מניח את הדעת לשינוי שחל בעדותו בבית המשפט, ואי מתן הסבר מניח את הדעת על ידי התובע להעברת המעטפות הסגורות לידי מוטי, ואי זימונם של עדים רלוונטיים מטעם התובע, שוכנעתי במידה הדרושה בהליך זה כי התובע היה שותף במעשי הגניבה מהחברה יחד עם מוטי.

28. משך הזמן של מעשי הגניבה

החברה ערכה מעקב סמוי אחר מוטי ותיעדה מקרים של העמסת סחורה ממחסניה במשך 20 יום (מיום 1.10.09 ועד 20.10.09). במהלך התקופה הנ"ל תועדו ארבעה מקרי גניבה בהיקף של 87 משטחים. מוטי אישר בחקירתו במשטרה את ארבעת המקרים הנ"ל, אם כי טען כי אינו זוכר במדויק את כמות הסחורה שנגנבה. נשאלת אפוא השאלה, כמה זמן נמשכו מעשי הגניבה?

במסגרת החקירה הפנימית מיום 2.11.09, הודה מוטי כי מעשי הגניבה מהחברה בשיתוף התובע נמשכו כשנה וחצי בערך. וכך אמר בהודעה:

"שי: או קיי, בוא נדבר ממתי זה התחיל.

מוטי: שנה, שנה פלוס משהו כזה.

גיל: אני אומר לך שזה בסדר גודל של שנתיים.

מוטי: לא, שנה ומשהו. שנה וכמה חודשים.

גיל: יותר קרוב לשנתיים מאשר לשנה.

מוטי: לא, אני אומר לך, אני לא בא להתווכח אתך אבל אני אומר לך, זה שנה פלוס. שנה וחצי אתה יכול לכתוב. אני חושב שפחות אפילו אבל תכתוב. אני באמת לא יודע את התאריך המדויק בדיוק כמה זמן" (עמ' 30, ש' 7-1)

בהודעתו במשטרה מיום 15.2.10, חזר מוטי מהודאתו לגבי משך תקופת מעשי הגניבה, ואמר כי מעשי הגניבה נמשכו ששה חודשים ולא שנה וחצי כפי שמסר קודם. וכך אמר בהודעתו במשטרה:

"כל הנושא הזה של גניבת סחורה של המפעל התחיל בשנת 2009 חודש מרץ ולא כפי שאני חשוד על שנת 2008. אמנם בחקירה שלי אצל הקב"ט של המפעל אמרתי כי התקופה שבה התחלתי את הגניבות כשנה וחצי וזה לא נכון פשוט אמרתי את התקופה מתוך בלבול ותסכול על מה שעבר עלי אודות מה שעשיתי.

אני אומר לך כי התקופה שבה גנבנו סחורה של המפעל היה מחודש מרץ 2009 ולא לפני כן וכך זה נמשך עד כשבועיים לפני שנחקרתי, לא כל יום היו גניבות מתוך המפעל אלא אולי פעם בחודש מאחר והיה צריך לארגן משטחים עם סחורה וגם הייתי בחופשה כך שלא כפי שמתואר עי הקב"ט" (עמ' 2, ש' 33-28)

הוא המשיך ואמר:

"... בהודעה הזו סיפרתי את חלקי בגניבת הסחורה של המפעל וכאמור מה שנכתב כי הגנבתי מהמפעל תקופה של שנה וחצי זה לא נכון הייתי המום כזה, אמרתי להם כי מדובר בתקופה של חצי שנה אבל הם אמרו שנה וחצי ואני מתוך המבוכה שלי לא התווכחתי על זה אם היו אומרים עשר שנים גם הייתי חותם אבל זה לא נכון מדובר בתקופה של חצי שנה לערך..." (עמ' 2, ש' 39-36)

תשובותיו של מוטי במשטרה בהקשר זה היו משכנעות, ובהעדר ראיות אחרות, הנני מאמצת את הודעתו הנ"ל וקובעת כי מעשי הגניבה החלו בחודש מרץ 2009 ונמשכו תקופה של שבעה חודשים ו-20 יום (החל מיום 1.3.09 ועד ליום 20.10.09).

29. שווי הסחורה הגנובה

בתצפיות שנערכו על ידי משרד החקירות תועדו במשך 20 יום (מיום 1.10.09 ועד 20.10.09), ארבעה מקרי גניבה בהיקף של 87 משטחים כמצוין לעיל.

החברה הגישה תצהיר של מר אריאל ניר שמילא תפקיד של כלכלן ראשי בחברה (נ/3), בו הוא פירט את דרך חישוב שווי הסחורה שנגנבה על פי טבלה שהופיעה בסעיף 4 לתצהירו. מר ניר ציין כי שווי המכירה של 87 המשטחים שנגנבו הוא 122,524.11 ₪. מהסכום הנ"ל הוא גזר את הממוצע היומי של שווי הגניבה בסך של 6,126 ₪, והכפיל אותו ב-548 ימים (שנה וחצי), והגיע למסקנה כי שווי הגניבה במשך שנה וחצי הוא 3,357,000 ₪.

על פי שיטת חישוב זו, שווי הגניבה במשך תקופה של שבעה חודשים ו-20 יום כפי שקבעתי לעיל, יעמוד על סכום של 1,433,484 ₪ (6,126 ₪ X 234 יום).

30. בנסיבות ובנתונים הקיימים בפנינו, ובהעדר תחשיב נגדי מטעם התובע, מקובלת עלי שיטת החישוב של מר ניר בכפוף להגבלת משך הגניבה לתקופה של שבעה חודשים ו-20 יום.

31. אשר על כן הנני קובעת כי שווי המכירה של הסחורה שנגנבה מהחברה על ידי התובע ומוטי, בתקופה שבין 1.3.09 ועד 20.10.09 הוא 1,433,484 ₪.

32. סיכום ביניים

התוצאה מכל האמור לעיל היא שהחברה חבה לתובע סכום נומינלי של 775,689 ₪ בגין שירותי ההובלה, והתובע חב לחברה סכום נומינלי של 1,433,484 ₪ בגין שווי הגניבה.

33. זכות הקיזוז

נשאלת השאלה האם החובות שצוינו לעיל ניתנים לקיזוז?

החברה טענה בכתב הגנתה כי קמה לה זכות קיזוז של החוב שהיא חבה לתובע בגין שירותי הובלה, מהסכומים המגיעים לה בגין מעשי הגניבה.

התובע כפר בטענה זו וטען כי אין עסקינן בחיובים כספיים הנובעים מעסקה אחת כלשון סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, ולכן לא קמה לחברה זכות קיזוז. בנוסף כפר התובע בהודעת הקיזוז שנשלחה לתובע לטענת החברה, וטען כי ההודעה לוקה בפגמים מהותיים וצורניים, וכי לא הוגשה באמצעות מי שערך אותה.

34. הזכות לקיזוז מעוגנת בסעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן "החוק"), שזו לשונו:

"חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים"

תקנה 52 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מתווה את הדרך הדיונית להעלאת טענת הקיזוז:

"נתבע רשאי לקזז כל זכות ותביעה שלו כנגד תביעתו של התובע, או להגיש אותן בתביעה שכנגד, בין שהן על נזק ממון ובין אם לאו; כוחם של הקיזוז או התביעה שכנגד ככוח תובענה שכנגד, ובית המשפט יכול ליתן בהם פסק דין סופי הן על התביעה המקורית והן על התביעה שכנגד"

בענייננו, אין בפנינו חיובים כספיים הדדיים קצובים, ולכן על מנת שתקום לחברה זכות קיזוז על פי סעיף 53(א) לחוק, יש להוכיח כי עסקינן בחיובים כספיים הדדיים הנובעים מעסקה אחת.

35. האם בנסיבות המקרה שבפנינו, ניתן לראות בחיובים הכספיים ההדדיים של התובע והחברה כמפורט לעיל, חיובים כספיים הנובעים מ"עסקה אחת"?

לדידי, התשובה הינה חיובית.

"עסקה אחת" הוגדרה בפסיקה כ"עיסקה מסחרית העומדת בפני עצמה, הניתנת לניתוק מסחרי מעיסקה אחרת שבין אותם צדדים, גם אם קיימת מסגרת עסקית רחבה יותר ביניהם" (ע"א 725/87 ביר-טל סחר מזון בע"מ נ' חברת אוליבקס בע"מ, פ"ד מד(1) 177).

מנחם מאוטנר "קיזוז" דיני חיובים – חלק כללי, 515 (ד' פרידמן עורך, 1994)) כתב:

"....... מקו מחשבה זה עולה שחיוביהם של חייב ונושה ייחשבו כנובעים מתוך "עיסקה אחת" בגדר סעיף 53, אם קיים קשר עובדתי הדוק יחסית בין חיובו של החייב כלפי הנושה ובין חיובו של הנושה כלפי החייב"

בענייננו, החוב של החברה כלפי התובע נובע משירותי הובלה שבוצעו על ידו, והחוב של התובע כלפי החברה נובע ממעשי גניבה שבוצעו במסגרת שירותי ההובלה הנ"ל. יוצא אפוא שבפנינו שני "אירועים" הקשורים בקשר עובדתי הדוק ביניהם ושאינם ניתנים לניתוק מסחרי, ובמצב דברים זה, ניתן לראות בחיוביהם הכספיים ההדדיים של התובע והחברה כחיובים הנובעים מ"עסקה אחת" כדרישת סעיף 53 (א) לחוק.

36. התובע טען כאמור כי לא התקיים התנאי של משלוח הודעת קיזוז על ידי החברה כמתחייב מסעיף 53(א) לחוק, וכי הודעת הקיזוז הנטענת על ידי החברה לוקה בפגמים מהותיים וצורניים, ואינה מהווה ראיה קבילה.

מקובלות עלי טענותיו הנ"ל של התובע לעניין הודעת הקיזוז הנטענת על ידי החברה. עם זאת, בפסיקה נקבע כי טענת קיזוז מפורשת בכתב הגנה נחשבת כהודעה מספקת על קיזוז (ע"א 636/89 כחולי נ' בנק ברקליס-דיסקונט בע"מ, פ"מ מה(3) 265, 281; ע"א 2433/96 סגל נ' סולניר בע"מ, פ"ד נב(5) 421, 429).

בענייננו כזכור, החברה העלתה את טענת הקיזוז בכתב ההגנה שהוגש על ידה, ובכך ניתן לראות הודעת קיזוז על פי דרישת סעיף 53(א) לחוק, בהתאם להלכה הפסוקה.

37. לאור האמור לעיל, הנני קובעת כי החברה זכאית לקזז את חובה לתובע עבור שירותי ההובלה כנגד חובו של התובע בגין שווי הגניבה.

38. סוף דבר

תביעת התובע

התובע הוכיח כי החברה חבה לו סכום נומינלי של 775,689 ₪ בגין שירותי ההובלה, ומאידך, החברה הוכיחה כי הינה זכאית לקזז סכום נומינלי של 1,433,484 ₪ בגין שווי הגניבה שבה היה שותף התובע.

המסקנה היא אפוא שדין תביעת התובע כנגד החברה להידחות, וכך הנני קובעת.

תביעת החברה

החברה טענה כי חובו של התובע בגין מעשי הגניבה, לאחר קיזוז הסכום המגיע לו בגין שירותי הובלה, מסתכם בסך 2,581,000 ₪, אולם לצרכי אגרה היא העמידה את תביעתה על סכום של מיליון שקל.

הוכח כאמור כי שווי הגניבה מסתכם בסך של 1,433,484 ₪. מתוך הסכום הנ"ל יש לנכות את הסך של 775,689 ₪ המגיע לתובע, ולכן הסכום אותו חב התובע לחברה לאחר הניכוי/הקיזוז מסתכם בסך של 657,795 ₪.

אשר על כן, הנני מקבלת את תביעת החברה באופן חלקי, ומחייבת את הנתבע מר מועין עמאש לשלם לתובעת חוגלה קימברלי שיווק בע"מ את הסך של 657,795 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף ישלם הנתבע לתובעת אגרת משפט בשערוך ליום תשלומה בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בגין שני ההליכים בסך של 40,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ח כסלו תשפ"ב, 02 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.