ע"י ב"כ עו"ד ריטרבנד אסף

1. בפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזק אשר נגרם לרכבו של התובע באירוע תאונת דרכים מיום 11/6/09.

העובדות

1. על פי הנטען בכתב התביעה, בתאריך 11/6/09 נהגה אמו של התובע ברכבו, מספר רישוי 35-703-00 (להלן: "הרכב") ובהגיעה לצומת "T " עצרה כדי לבדוק באם הדרך פנויה ובעודה עומדת ומסתכלת, הגיעה משאית מאחור ונעצרה לצידה השמאלי, כשהיא חוסמת את שדה הראיה לצד שמאל. בסמוך לאמור, החלה המשאית בנסיעה לאחור ותוך כדי נסיעה, חלקה הקדמי של המשאית התקרב לחלק הקדמי שמאלי של הרכב ופגעה בו לכל אורכו.
2. התובע עתר לפצותו בסך- 34,342 ₪, בין היתר, בגין הנזקים שנגרמו לרכב לרבות ירידת ערך כמצוין בחוות דעת השמאי מטעמו, שצורפה לכתב התביעה.
3. הנתבעים מצידם טענו במסגרת כתב ההגנה כי נסיבות התאונה היו שונות. על פי הנטען בכתב ההגנה, הנתבע 1 הגיע לצומת האמורה וביקש לפנות לימין ובזמן זה, אימו של התובע אשר כאמור נהגה ברכב, ביקשה לעקוף את המשאית מימין ואולם פעולה זו לא צלחה בידה וכתוצאה מכך נגרמה הפגיעה על ידי גלגלי רכב הנתבע 1 בצידו הימני.
4. כן הוסיפו וטענו הנתבעים כי הנזקים הנטענים, אינם קשורים לאירוע, מופרזים וחסרי כל אחיזה במציאות וכי התובע לא עשה מאומה על מנת להקטין את נזקיו המוכחשים לכשעצמם.
5. מטעם התובע העידו התובע ואימו אשר כאמור נהגה ברכב. מטעם הנתבעים העידו הנתבע 1. כמו כן הגישו הנתבעים חוות דעת מטעמם.
6. במועד שנקבע להוכחות הגיעו הצדדים לידי הסכמה לפיה יוגשו סיכומים בכתב ופסק הדין יינתן על סמך כתבי הטענות, פרוטוקול הדיון וחקירות הצדדים בישיבת קדם המשפט וכן המסמכים שצורפו על ידי הצדדים לתיק בימ"ש.

דיון

נסיבות התאונה והאחריות לה

1. אקדים ואומר כי לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, בסיכומי הצדדים, חוות הדעת מטעמם ולאור עדות הצדדים, לרבות עדות אימו של התובע, אשר נהגה ברכב התובע, מצאתי כי יש להשית את האחריות לקרות התאונה על הנתבע 1, כאשר לנהגת ברכב התובע, אשם תורם בשיעור 30% לקרות התאונה, כפי שיפורט להלן.
2. כפי העולה מסיכומי הצדדים, אכן הועלו בפני בימ"ש גרסאות שונות ביחס לנסיבות התאונה, כאשר בכתב התביעה טענה אימו של התובע, כי תחילה הגיעה היא לצומת ואך לאחר מכן, הגיעה המשאית ועמדה בצידה השמאלי (סעיף 4 לכתב התביעה), כאשר לפתע החלה המשאית בנסיעה לאחור ותוך כדי הנסיעה, פגעה חלקה הקדמי של המשאית בחלקה הקדמי, שמאלי של המכונית ולכל אורכה.

כך נטען גם במסגרת חוות דעת המומחה מטעם התובע, תחת הסעיף: "תיאור המקרה".

1. בהודעתה במשטרה מיום 11.6.09 נטען כי המשאית נסעה קדימה על מנת להגדיל את הסיבוב וזאת מתוך מטרה לנסוע לאחור.
2. בפני בית המשפט העידה אימו של התובע כי: "הנתבע 1, רצה לפנות ימינה, הוא עומד לפני שהגעתי לצומת. היה לי מקום להיכנס בצד ימין, והוא עמד נגדי, שמאלה והיה מרחק, הוא עמד במסלול הנגדי. היה לי מקום להיכנס. אני עמדתי בצומת, רציתי לפנות שמאלה, כשאני עמדתי עבר אוטובוס ועדיין לא התחלתי לנסוע. כשהוא עשה את הסיבוב, לא ראה אותנו בכלל, הוא פנה ימינה ואז פגע בצד הקדמי שמאלי של הרכב שלי ודחף אותנו עד לקיר, היה איתו מישהו שאמר לו שהוא פגע בנו, הוא בכלל לא ראה אותנו. הוא דחף אותנו מעל המדרכה ועד לקיר. אחרי שעצר, הוא נסע לאחור ונעצר וירד. הוא אמר שאני רציתי לעקוף ימינה, זה לא היה נכון ,אני נסעתי בנתיב שלי, למה שארצה לעקוף ימינה."

(עמ' 2 לפרו' שו' 12-18 , ההדגשות אינן במקור).

1. גרסת הנתבע 1 ביחס לנסיבות התאונה כפי שעיד בפני בימ"ש, הינה כדלקמן: "עמדתי בצומת, יש שם חברת תדלוק ולהם מיכל דלק בדיוק בצומת. הנהגת נכנסה ביני לבין המדרכה. התרחקתי מהמדרכה כדי להסתובב, היתה משאית שתדלקה ממול, גם בתמונות ניתן לראות את המשאית. אני הגדלתי את הסיבוב כדי לא לעלות על המדרכה, אני רציתי לפנות ימינה. בקושי נגעתי בגלגלים. בעלה התקשר למשטרה וביקש שאחתום לו שאני אשם בתאונה, אמרתי שאני לא מוכן וביקשתי להחליף פרטים. ראיתי את הרכב, ירדתי מהמשאית. ברכב של התובע היו 3 או 4 ילדים בגילאים 8 ומטה. אמא שלהם היתה הנהגת. האוטו היה מלא ילדים או 3 או 4. לאוטו שלהם יש נגיעה בכנף בדלת של הנהגת הקדמית שמאלית. למשאית לא קרה שום נזק, אני בטוח בכך. תמונות הנזק שראיתי היום ברכב של התובע, לא נגרמו כתוצאה מהתאונה הזאת" (עמ' 1 לפרו' שו' 12-22 , ההדגשות אינן במקור).
2. עיקר המחלוקת בין ב"כ הצדדים, ביחס לנסיבות התאונה, היא באם הקדימה אימו של התובע להגיע לצומת ורק לאחר מכן הגיע הנתבע 1 ועצר לשמאלה בניגוד לכיוון התנועה , כאשר לטענת התובע החל הנתבע 1 לבצע תמרון לאחור ותוך כדי נסיעה לאחור, פגע חלקה הקדמי ימני של המשאית בחלקה הקדמי שמאלי של רכב התובע ( סעיף 9 לסיכומיו), או שמא כטענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו כי משהגיעה אימו של התובע לצומת, כבר עמדה המשאית במקומה ואילו אימו של התובע נדחקה למרווח צר שנותר בין צידה הימני של המשאית ובין המדרכה וכשהחל הנתבע 1 בנסיעה קדימה , תוך פניה לימין , בפניה רחבה , פגעו גלגלי המשאית בחלק קדמי שמאלי של רכב התובע ולאורך צידו השמאלי, עת שני גלגלי הרכב הקדמיים התפוצצו בגין הפגיעה ע"י המשאית וכן בגין היצמדות הרכב למדרכה.
3. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים כאמור לעיל , מצאתי לקבל את גרסת אימו של התובע כפי שהועלתה בעת עדותה בפני בית המשפט, התואמת ברובה אף את גירסת הנתבע 1 , הן בכתב ההגנה והן בעדותו בפני בית המשפט, דהיינו כי הגיעה לצומת עת משאית הנתבע 1 כבר עמדה בצומת ובהניחה כי המשאית הותירה מרווח מספיק לצידה הימני לבין המדרכה, כאשר באותה עת החל הנתבע 1 בתנועה קדימה תוך פניה רחבה לימין ואז ארעה התאונה.
4. יצוין כי עדותה של אם התובע בפני בית המשפט היתה אמינה וברורה ולפיכך לא מצאתי בסיס לטענת ב"כ התובע כי יש לתלות את הסתירות בין גרסאותיה, בקשיי שפה כלשהם.

בעדותה זו של אם התובע מצאתי משום חיזוק לעיקרי גרסתו של הנתבע 1 , אשר עמדה בפני בית המשפט כעדות יחידה של בעל דין.

1. עוד יצוין כי כפי שניתן ללמוד מחוות דעת הצדדים , מדובר במשאית גדולת מימדים וארוכה , כאשר רכבו של התובע הינו מסוג כלי הרכב הקטנים יותר ומכאן ניתן ללמוד מחד על חובת הזהירות המוגברת החלה על הנתבע 1 בעת נהיגתו בכלי רכב כה מסוכן ומנגד על אשם תורם אשר יש לייחס לאם התובע אשר נהגה בחוסר זהירות עת מיהרה להכניס עצמה ביחד עם יתר נוסעי הרכב, מס' ילדים קטנים שזה עתה אספה מגני הילדים, למרווח צר מימין למשאית ובכך תרמה לקרות התאונה. הן אם התובע והן הנתבע 1 , לו שתו ליבם ביתר שאת לתנאי הדרך בעת נהיגתם , היו יכולים למנוע את התאונה.

אם התובע, לו שמרה מרחק מהמשאית בהגיעה לצומת ואילו הנתבע 1 לו הביט במראה הימנית בעת שהחל בביצוע הפניה ימינה, היה מבחין ברכב התובע הצמוד לו מימין וחדל מנסיעה, כל זאת בטרם קרות התאונה.

1. התוצאה היא איפוא כי עיקר האחריות לתאונה מוטלת על כתפי הנתבע 1 אשר בהיותו נוהג ברכב כבד היה עליו לנהוג משנה זהירות, כאמור לעיל ואילו מידה פחותה מוטלת על אם התובע אשר נהגה בפזיזות ולא שמרה מרחק ראוי מהמשאית הגדולה שעמדה בעת הגיעה לצומת ובכך תרמה בהתנהגותה לקרות התאונה.

בנסיבות התאונה מצאתי, כאמור בפתיח , להטיל על הנתבע 1 את האחריות לתאונה כאשר על כתפי נהגת הרכב, אימו של התובע, מוטל אשם תורם לקרות התאונה בשיעור 30% .

הערכת הנזק

1. מחוות דעת הצדדים לעניין הנזק אשר נגרם לרכב , עולה מחלוקת עת לטענת מומחה הנתבעים אין לייחס את כל מוקדי הנזק ברכב לתאונה נשוא התובענה, זאת לאור אופיים השונה , כך שמיקומי הפגיעה , גובה הפגיעה וצורתם, ללא רצף פגיעתי הדומה לאותו לחץ שהופעל בקדמת הרכב משמאל, כל אלה מעידים, לטענת מומחה הנתבעים , כי לא נגרמו באותו אירוע.

לטענתו, כתוצאה מהתאונה נגרם נזק לרכב התובע לכנף קדמית שמאלית, דלת קדמית שמאלית ותחילת דלת אחורית שמאלית . לטענתו יתרת הנזק בהמשך דופן שמאלית ומוקד נזק אחורי אינם בגין התאונה דנן.

1. מעיון בחוו"ד שמאי מטעם התובע עולה כי אכן מרבית הנזק לרכב נקבעה בגין פגיעה בדופן שמאל כפי שהוסכם ע"י מומחה הנתבעים. כך לעניין הנזק שנקבע תחת כותרת "חלקים תחליפיים" , כך לעניין עיקר סכום הנזק שהוערך תחת הכותרת "חלקים משומשים" .

לעניין סעיף עיקרי נוסף- "פחחות" לאור נסיבות התאונה לא ראיתי להפחית מסכום זה, בדומה לא מצאתי לקבל את טענת מומחה הנתבעים לעניין נזק לכנף אחורית שמאלית וכן סף שמאל לפיו אין לקבלם בגין התאונה דנן.

1. התוצאה היא כי הנני מקבל את חוו"ד השמאי מטעם התובע לעניין הנזק שנגרם לרכב התובע בסך- 24,607 ש"ח . כפי העולה מחוו"ד שמאי התובע לא הובאה בפניו ראיה לביצוע התיקון , כאשר לעניין ערכו של הרכב , נקבע שווי שוק בסך- 35,200 ₪.

1. התובע העיד בעדותו כי הרכב נמכר במצבו ללא ביצוע תיקון הנזק בסך- 9,000 ₪, משמע נזקו בגין מכירת הרכב בשווי שוק מופחת, הינו בסך- 26,200 ₪. לעניין זה מעלה ב"כ הנתבעים בסיכומיו טענה כי לא הוצגה כל ראיה בדבר מכירת הרכב והתמורה הנטענת, מה גם כי לדברי התובע צוין כי הרכב שייל לבנו ומכאן עותר לדחיית התובענה בכללותה.

1. כאמור בפתיח פסק הדין, הסמיכו ב"כ הצדדים את בית המשפט ליתן פסק דין בתובענה בהסתמך על המסמכים שהוגשו, תוך ויתור על חקירות הצדדים.

בנסיבות האמורות ולאחר ששקלתי את טיעוני ב"כ הצדדים לעניין הנזק וכן עדויות שנשמעו בישיבת קדם המשפט, הנני קובע כי הנזק הכולל שנגרם יועמד בסך- 20,000 ₪.

מסכום זה ינוכה סכום בשיעור 30% בגין אשם תורם אשר נקבע לנהגת הרכב, דהיינו בסך- 6,000 ש"ח.

1. התוצאה היא כי הנתבעים ישלמו ביחד ולחוד לידי התובע סך- 14,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התובענה, ביום 07.03.10 ועד לתשלום בפועל.

לאור התוצאה איני עושה להוצאות ולפיכך כל צד יישא בהוצאותיו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 45 יום.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לידי ב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ט אייר תשע"ג, 29 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.