נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד – קלייר

הנאשם - בעצמו ובא כוחו עו"ד – וינשטיין

<#1#>

פרוטוקול

התובעת

מפנה להסדר טיעון כפיש הוצג בבית משפט ב- 25.11.12, התובע מציין כי אם תהיה המלצה של הליך טיפולי והנאשם ישתף פעולה עם שירות המבחן, אזי נעתור ל- 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. מפנה לתסקיר שהוגש בעניינו, ולמעשה, אציין כי הנאשם שלל נזקקות טיפולית לגבי עצמו. מדובר במי שהתקשה לגייס עצמו לטיפול ארוך טווח וגם נוטה להשליך את האחריות לביצוע עבירות על גורמים חיצונים. במצב זה, אנו עותרים למאסר לריצוי בכלא.

הנאשם צירף שני תיקים, האחד מיחס התפרצות לבית עסק והשני השגת רכוש שהושג בפשע.

יש לחובתו התחייבות, מבית משפט לנוער בתל-אביב. לא קיבלתי את ההתחייבות. מדובר בהתחייבות של 5000 ₪ להימנע מביצוע עבירות רכוש, אבקש להמציא אותו.

הסניגור

אני מתנגד לדחיה.

התובעת

עלפי תיקון 113 מתחם הענישה הראוי בעבירות של התפרצות לעסק, הוא בין 6 – 12 חודשים. בנסיבות דנן, מדובר במי שלפחות הגישה שלו וכפי שציינתי קודם כעולה מהתסקיר, להתגייס להליך טיפולי, נמוכה ועולה בספק, לעניות דעתה של המאשימה. זאת ועוד, מדובר במי שיש לחובתו עבר פלילי וכן תיק נוסף בעבירת רכוש אותו צירף לתיק זה.

במכלול הנסיבות, סבורה המאשימה שיש ליתן מאסר במדרג הגבוה של 12 חודש, בשים לב שיש שתי עבירות רכוש מעבר להתפרצות לעסק.

הסניגור

אני סבור שמתחם שבין 6- 12 חודשים הוא לא במקום ולא ראוי.

התובעת

אני יכולה להמציא פסיקה להוכיח שזה המתחם.

הסניגור

גם אני יכול להמציא פסיקה כדי להוכיח שזה לא המתחם.

אני סבור תיקון 113 חל בגין עבירות חמורות. כלומר, קביעת מתחם בעבר כבד, מספר התפרצויות בעבר. מי שבעבר הטילו עליו מאסר מותנה. בתיק שיש התפרצות אחד או שתיים, בגין החזקת רכוש, חברתי מבקשת לקבוע מתחם כזה כבד?

התובעת

התיחסתי במתחם לעבירת התפרצות.

הסניגור

יש התפרצויות שבנסיבות מקלות, התפרצו, והוא נכנס והוציא בגדים ועל זה היא מבקשת את הרף העליון? מה תבקש שאדם התפרץ לעסק וגנב דברים בעלי ערך?

התובעת

בעבירה כזאת יש מתחם גבוה יותר שבין שנה לשנתיים ועל כך יש לי פסיקה רבה.

לשאלת בית משפט, לנו יש מספר מתחמים בעבירה של התפרצות.

לנו יש מתחמים שנקבעו במטה הארצי: לגבי התפרצות לעסק – מדברים על בהעדר שאינן מחמירות בין 6 – 12 ובנסיבות מחמירות בין 10 – 30 חודשים, כלומר, תכנון מוקדם, היקף גדול, ביצוע בצוותא, שימוש באמצעים מיוחדים.

לגבי התפרצות לדירה – מדברים על 12 – 24 חודשים. אם בנסיבות מחמירות בין 18 – 36 חודשים.

לשאלת בית משפט מתי עותרים מעל 36 חודשים, אני משיבה מתעדכנים בפסיקה כל הזמן ומעדכנים את המתחם כל הזמן.

הסניגור

אני מפנה את בית משפט לסעיף 40 ט' לחוק העונשין, א (1) , תכנון, הוא טוען שלא הוא תכנן את ההתפרצות, לא הוא פרץ את הוטרינה.

מפנה לסעיף 40 י' (א) נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, גיל, הנזקים שנגרמו, נטילת אחריות.

לשאלת בית משפט האם הוא לא כופר בת.פ. 29447-11-12 ( 866/09)? כמצוין בתסקיר? אני משיב הוא מודה, הרי כתב אישום תוקן ולא מיחסים לו התפרצות אלא קבלת הרכוש, והוא טוען שנכנס לוטרינה ולקח.

הנאשם

לשאלת בית משפט, אני הודיתי שגנבתי, אך לא התפרצתי. אני לא שברתי את הוטרינה. זה נכון שנכנסתי לחנות ולקחתי ג'ינס וחולצה.

הסניגור

הנאשם לא משפטן ולא מבין את משמעות התיקון, והוא מודה. הוא שתה יין ולא ידע על הגניבה. אני סברתי שזה 413 והתביעה התעקשה שזה 411.

התובעת

לשאלת בית משפט איזה ראיות שמדובר בסעיף 411 ולא 413 כפי הגירסה של הנאשם אני משיבה חזקה תכופה, בחזקתו נתפס בקבוק יין וכל היתר נתפס בקרבת מקום.

הסניגור

אני שלם עם זה. הרכוש שנתפס בצמוד, גם היה שם שתיה.

בהמשך לטיעוני, אציין, הפניה של חברתי היום להחמיר עד כדי כך עם מרשי לא מבוססת חוץ מהנחיות של משטרת ישראל, שלא מחייבות את בית המשפט.

אני סבור שגם מתחם של 6 חודשי מינימום הוא לא מתחם נכון. אין בידי היום פסיקה להוכיח זאת, והתסקיר מדבר בעד עצמו.

כוונתי, מה המטרה להחמיר , שילמד לקח ולא יחזור על מעשיו. הוא הוכיח בלי מחלוקת, הוא לא עבר עבירות, הוא השלים את השירות הצבאי , מיוני 2009 ועד היום 4 שנים עברו.

מדובר על משפחה של 6 ילדים במצוקה כלכלית, הוא החל בהליך של חזרה בתשובה ומתחזק. באחד הדיונים אחרונים לא התיצב המעביד לא שחרר אותו. לאחר 4 שנים , אדם בגיל צעיר, לא חזר על מעשיו, זו הנקודה, שאני מבקש מבית המשפט לתת לה משקל כבד שהבין ולא חזר על מעשיו. עובדה שמדבר בעד עצמה.

נכון שמרשי אחרי שיחות עם שירות המבחן הסביר שיש הליך טיפולי. הוא טען שהוא לא צריך טיפול, כי הוא לא שותה, עובד, ומוכן לקחת אחריות ולשלם מחיר שהוא מחיר לא קל , עבודות השירות. ההליך הארוך פוגע בפרנסה ופוגע בעזרה לאמא + 6.

נכון שאנו עם ניסיון חיים והכרות בתיקים אחרים יודעים, אבל בנאדם פשוט, צעיר, מן השורה, הוא לא הבין את ההבדל בין של"צ לעבודות שירות. שירות המבחן אמר תקופה קצרה, אז הוא מעדיף לשלם מחיר.

הנאשם

רוצים לשלוח אותי לגמילה, ואני לא חושב שאני צריך את זה. אם רוצים לשלוח אותי לפסיכיאטר , אני אלך.

הסניגור

הוא אמר כל פגישה קובעים בזמן שנוח להם.

הנאשם

אני מוכן ללכת לטיפול.

הסניגור

לאור הצהרה שלו שכיום מוכן לשתף פעולה בטיפול, אנו נבקש דחיה לקבלת תסקיר שיבחן שילובו בהליך טיפולי.

<#2#>

החלטה

לאחר שהנאשם הודיע כי ישוב וישתף פעולה עם שירות מבחן בהליך טיפולי, כולל אבחון אם סובל מהתמכרות מאלכוהול, תינתן לו הזדמנות נוספת ואחרונה וידחה לטיעונים לעונש ולקבלת תסקיר ליום 11.9.13 בשעה 9:30.

העתק החלטה זו לשירות המבחן.

מוסבר לו נאשם כי לא תינתן לו הזדמנות נוספת לשתף פעולה.

במועד זה ימציאו באי כח הצדדים תמיכה בענין אימות טענותיהם באשר למתחם העונשי הראוי וכן תינתן לתביעה הזדמנות לאתר את התחייבות עליה חתם הנאשם, אותו מבקשת לחלט.

הנאשם מוזהר בחובת התיצבות, שאם לא כן, יוצא צו להבאתו.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י' תמוז תשע"ג, 18/06/2013 במעמד הנוכחים.