כללי

1. עסקינן בתביעה לפיצוי בגין נזק אשר נגרם לבית התובע במהלך עבודות בניה שבוצעו בבית הנתבעים, הסמוך לבית התובע.

התובע והנתבעים הינם שכנים המתגוררים בבית דו משפחתי צמוד קרקע בעל גג משותף, בנצרת עילית.

1. במהלך שנת 2009 ביקשו הנתבעים להרחיב את בית מגוריהם. מלבד פניה אל הרשויות המוסמכות לקבלת האישורים המתאימים, פנו הנתבעים אל התובע ואל אשתו המנוחה וקיבלו את הסכמתם לביצוע עבודות הבניה, זאת לאחר שחתמו, ביום 20.3.09, כתנאי לקבלת הסכמתם האמורה, על הסכם המסדיר, בין היתר, את האחריות במקרה של נזקים לבית התובע ואשתו, אשר זו לשונו:

" הנדון: בקשתכם להיתר בניה רחוב דרך הגליל מס' 32, נצרת עילית

מבלי שהדבר יהווה הודאה או ויתור על כל טענה שלנו כנגד בקשתכם שבנדון- נודיעכם כי בכפוף להתחייבויותיכם לקבל את התנאים המפורטים להלן- ניתן את הסכמתנו לבקשתכם האמורה:

1. ניהול הבניה יהיה לפי הוראות כל חיקוק, ובייחוד בכל הקשור למניעת מטרדים.

הבניה, לרבות שלבי הגמר תבוצע לפי הוראות והנחיות עיריית נצרת עילית בייחוד בכל הקשור בחומרי הגמר (כגון רשת רביץ, פח מגולבן, פוליגג וכו'...)

2. הסרת או פריצת הגג תיעשה רק לאחר תום עונת הגשמים.

3. כל נזק שייגרם לדירתנו עקב הבניה וכתוצאה ממנה יתוקן על ידכם ועל חשבונכם באופן מיידי לפי פנייתנו אליכם.

האמור בסעיף זה כולל מקרה של פריצה לדירתנו מתוך תקרת הגבס בתקופה בה יהיה תקרת הגבס חשופה עקב העבודות שיבוצעו על ידכם.

4. אתם תהיו אחראים לכל נזק שייגרם לדירתנו לתקופה של שנה אחת לפחות לאחר סיום הבניה שלכם והנובע מהבניה (ההדגשה במקור- ר.ג.מ), כגון חדירת גשם ורטיבות ממקום החיבור בין קיר הבטון וגג הרעפים."

בכפוף להתחייבות הנתבעים לפעול בהתאם לתנאים המופיעים בהסכם, החלו הם בביצוע העבודות בביתם.

1. הצדדים אינם חלוקים בשאלת האחריות לגרימת נזק לביתו של התובע, אלא אך ורק בכל הנוגע להיקף הנזק, הערכת עלות תיקונו והשאלה האם היה על התובע לאפשר לנתבעים לתקן את הנזק באמצעות קבלן מטעמם והאם סירובו לכך מפחית מזכאותו לקבלת פיצוי כספי. התובע טוען כי הנתבעים עבדו עם בעלי מקצוע לא מיומנים, אשר אינם רשומים בפנקסים המתאימים ובכך הפרו את ההסכם. מנגד טוענים הנתבעים כי הוסכם שבמקרה של ליקוי או נזק בבית התובע שנבע במישרין מעבודות הבניה, יותר לבעל מקצוע מטעם הנתבעים לתקן את הנזק ואולם התובע הוא אשר מנע מבעלי מקצוע מטעם הנתבעים להיכנס לביתו על מנת לבצע את התיקונים ובכך הפר את ההסכם.
2. התובע צרף חוות דעת מטעמו ערוכה בידי המהנדס מר שאול צימרמן. הנתבעים הגישו חוות דעת נגדית ערוכה בידי המהנדס מר לאפי חלאד. בשל הפערים שבין חוות הדעת, מינה המותב הקודם אשר דן בתיק, מומחה מטעמו, המהנדס אליעזר גוכמן.

דיון

1. כאמור, אין חולק כי עבודות הבנייה שבוצעו על ידי הנתבעים גרמו לנזק לגג ביתו של התובע.

העבודות החלו בספטמבר כאשר אשת התובע היתה בימיה האחרונים.

הנזק המשמעותי נגרם בתאריך 19.9.09, בתוך ימי השבעה למות אשתו של התובע, אשר הלכה לעולמה ביום 15.9.09.

על פי הנטען, מי הגשמים חדרו לבית התובע, גרמו לנזקים בתקרת הבית במקומות שונים ואף לפגיעה ברהיטים. יובהר כבר כעת, כי טענות התובע לנזקים שנגרמו לריהוט בביתו נמחקו מכתב התביעה על פי החלטת המותב הקודם ועל כן, הטענות בסוגיה זו אשר הועלו בסיכומי התובע מהוות, אכן, כפי טענת הנתבע, הרחבת חזית אסורה.

יוצא כי התובע עותר לפיצוי בגין הנזק שנגרם לו – עלות השבת מצבו של הבית לקדמותו, הוצאות דמי השכירות אשר נגרמו לו בשל עזיבתו הכפויה של הבית עד לתיקונו וכן, פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לו לאור האמור.

גובה הנזק לדירה

1. התובע והנתבעים הגישו, כל צד, חוות דעת מטעמו.

התובע הגיש חוות דעת הנדסית ערוכה בידי מר צימרמן אשר קבע בחוות דעתו כי שיעור הנזק הישיר עולה כדי 62,211 ₪ כולל מע"מ. התובע אף הגיש חשבוניות המתעדות תיקונים שונים שבוצעו בביתו ובכלל זה תיקון גג הבית ואישורו של המומחה מטעמו כי התיקון בוצע לשביעות רצון המומחה.

הנתבעים הגישו חוות דעת נגדית ערוכה בידי המהנדס מר חאלד אשר קבע כי הנזקים מסתכמים בסך של 6,879 ₪ כולל מע"מ.

לאור הפער בין המומחים מונה, כאמור, המהנדס גוכמן כמומחה מטעם בית המשפט.

המומחה הציע לצדדים לתקן את המבנה על חשבון הנתבעים, בפיקוחו, אך הצעתו נדחתה על ידי התובע.

התובע טען כי אינו מסכים עם חוות דעתו של המומחה והודיע על כוונתו לחקור אתמומחה בפני בית המשפט. לפיכך, ניתנה הוראה על זימון המומחה לדיון, אך על התובע היה להפקיד את שכר עדותו של המומחה בקופת בית המשפט ומשלא הופקד הסכום, בוטל זימונו של המומחה. גם המומחים מטעם הצדדים לא נחקרו על חוות הדעת שמסרו בתיק זה.

1. יוצא כי חוות דעתו של המומחה עומדת בפניי, מבלי שהסתייגויות התובע הועלו בפני המומחה ומבלי שניתן להן מענה, אך התובע עותר לדחות את חוות הדעת ולהעדיף את זו של המומחה מטעמו וזאת בשל מספר טעמים.

ראשית, מומחה התובע הוא לטענת התובע, מומחה בלתי תלוי. לדבריו, התובע לא הכיר את המומחה קודם לפנייתו אליו לצורך הכנת חוות דעת ובחרו מתוך רשימת מהנדסים מומלצים המצויה בעירייה. מנגד, המומחה מטעם הנתבעים הוא מי שהיה מפקח העבודה בשטח, כך שברי, כך לטענת התובע, כי המדובר במומחה שאינו ניטראלי והוא אף בעל אינטרס אישי.

שנית, טוען התובע כי המומחה מטעם בית המשפט אישר לנתבעים את הצעת התיקון אשר הגישו לו עוד טרם הוצאה חוות דעתו והדבר מהווה ניהול מו"מ עם צד עניין אשר יש בו כדי להשפיע על חוות דעת המומחה.

התובע חולק על ממצאי המומחה מטעם בית המשפט, הן משום שהסכומים שקבע הם לטענתו, נמוכים ביותר ואינם משקפים נכונה את הנזק, הן בטענה כי יש פער בין הצהרות המומחה במהלך הביקור בבית לבין תוכן חוות דעתו והן משום שחוות הדעת אינה מציעה תיקונים לפי התקן.

1. משעה שהמומחה מטעם התובע ערך את חוות דעתו על פי הזמנת התובע, לא ניתן לטעון כי המדובר במומחה שאינו מטעמו של התובע. העובדה כי בין התובע לבין המומחה לא היתה היכרות קודמת אינה רלוונטית ודומה כי כך הוא המצב במרבית התיקים. תפקידו של המומחה מטעם צד כזה או אחר הוא לתת חוות דעת לצד אשר פנה אליו ולא פעם הוא אינו רואה את מלוא החומר הרלוונטי המצוי בידי הצד האחר, לדוגמא. בענייננו, המומחה מטעם בית המשפט קיבל לידיו מסמכים רלוונטיים משני הצדדים וערך את חוות הדעת בהנחיית בית המשפט ועל פי מינוי של בית המשפט. איני מקבלת את הטענה כי יש להעדיף את חוות המומחה מטעם התובע על פני זו של המומחה מטעם בית המשפט, בשל עניין זה.

אשר לטענה כי המומחה אישר הצעת תיקון עוד קודם שנתן את חוות דעתו, עניין זה עלה בבקשה אשר הגיש התובע לפסול את מינויו של המומחה, בקשה אשר נדחתה על ידי. המומחה הבהיר בתגובתו לבית המשפט כי במהלך הביקור במקום, הציע כי הנתבעים יעבירו הצעה לתיקון הליקויים והצעה זו אושרה על ידי ב"כ התובע ואף הוסכם פרק הזמן שבו יהיו הנתבעים רשאים להגיש את הצעת התיקון. המומחה הבהיר כי לא ניהל כל הליך מול צד כזה או אחר וכל האמור היה בהסכמת ב"כ הצדדים. לפיכך, אני שבה ודוחה טענה זו של התובע.

המומחה לא נחקר אודות דברים שאמר במהלך הביקור ואשר, כפי שטוען התובע, סותרים את ממצאי חוות דעתו. טענה זו של התובע לא הוכחה ודינה להידחות.

אשר לטענה כי עלויות התיקון של הנזקים נמוכות ביותר ואין בהן כדי לשקף את הנזקים שנגרמו בפועל, גם טענה זו דינה להידחות. ושוב, התובע ויתר על חקירת המומחה וטענותיו בסיכומיו נטענות בלא שהונח להן בסיס כלשהו.

1. אם מבקש צד זה או אחר לסתור קביעותיו של מומחה מטעם בית המשפט, אזי חקירתו של המומחה היא הדרך להעמיד את חוות דעתו במבחן ולנסות להוכיח כי קביעה זו אחרת דינה להידחות.

התובע ביקש, אמנם, לזמן את המומחה לדיון והצהיר, באמצעות בא-כוחו, כי בכוונתו לחקור את המומחה מאחר שאינו מסכים עם תוכן חוות דעתו, אך בסופו של יום, התובע בחר לוותר על עדות זו, מבלי שהודיע על כך לבית המשפט וכעת, בסיכומיו, טוען הוא כי מסיבות כלכליות, ויתר על העדת המומחה אשר כרוכה היתה בתשלום שכר עדותו של המומחה.

מעבר לאמור, לא הוגשו לעיוני מסמכים כלשהם שיש בהם כדי לסתור או לפגום בקביעות המומחה מטעם בית המשפט, כך למשל, בכל הנוגע לטענה כי עלות התיקונים שקבע המומחה נמוכה מזו המקובלת והסבירה.

חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט היא, מטיבה, ראיה בתיק.

המומחה אשר ממונה מטעם בית המשפט, משמש ידו הארוכה של בית המשפט וככלל, חוות דעתו תהווה ראיה עליה יסתמך בית המשפט (ראו לעניין זה ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל ואח', פ"ד נב (4) 563, בעמ' 568-570).

1. לא מצאתי ממש בטענה כלשהי מטענות התובע כנגד קביעות המומחה. טענות אלו לא הוכחו ולא התבררו כמתחייב. לא מצאתי כי הוכח שלמומחה היה אינטרס כזה או אחר. חוות דעתו מתיישבת עם ההגיון, היא לא נסתרה ואני מקבלת אותה כלשונה.

בהתאם לכך, עלות תיקון הנזקים, כולל פיקוח הנדסי ומע"מ, כאשר היא מבוצעת על ידי קבלנים מזדמנים אשר יביאו למקום צוות וציוד, עומדת על סך של 16,934 ₪.

האם היה על התובע לאפשר לנתבעים לתקן את הליקויים

1. הנתבעים טענו כי התובע הפר את ההסכם ביניהם, שעה שסירב לאפשר להם לתקן את הליקויים, בהתאם לזכותם הקבועה בהסכם ביניהם. הנתבעים טענו כי כבר לאחר מועד קרות הנזק פנו אל התובע ונתקלו בסירוב מצדו. הם אף פנו בכתב בראשית חודש אוקטובר אך לא זכו לשיתוף פעולה.

התובע, מאשר כי סירב. לטענתו, לא סמך על הנתבעים כי יבצעו את תיקון הנזקים באמצעות בעלי מקצוע מיומנים, שכן אנשי מקצוע מטעמם הם שגרמו לנזקים. מעבר לכך, התובע והעדים מטעמו תיארו את המפגש עם הנתבע כמפגש טעון, קולני ואלים ועל כן לא יכולים היו, כך טוענים הם, ליתן אמון בנתבעים כי יתקנו את הנזקים ברמה מקצועית ראויה.

1. כפי שהובא לעיל, הצדדים בענייננו הקדימו וחתמו על הסכם, אותו הסכם בין התובע ואשתו המנוחה לבין הנתבעים, אשר תוכנו הובא מעלה.

יוצא כי חובתם של הנתבעים לתקן את הנזקים שנגרמו לבית התובע במהלך עבודות הבנייה שביצעו נובעת לא רק מן הדין והפסיקה, אלא גם מן ההסכם המפורש שנחתם בין הצדדים. האם מחייב הסכם זה את התובע לאפשר לנתבעים לתקן את הנזקים? לשיטתי – לא.

לשון ההסכם ברורה והוא מחייב את הנתבעים לתקן על פי פנייה מצד התובע. עם זאת, איני רואה באמור בהסכם התחייבות מצד התובע לאפשר לנתבעים לתקן את הנזקים, תחת הבאת בעל מקצוע אחר מטעמו.

1. אכן, על צד אשר ניזוק, מוטלת החובה להפחית את הנזק אשר הצד שכנגד גרם לו, אחרת ייפסק לו רק אותו חלק נזק שלא היה בידו למנעו )ע"א 491/71 רוזנר נ' שטרן, פ"ד כז(1) 78, 81-82)).

במסגרת זו, יכול וייטען כנגד התובע כי אם היה מאפשר לנתבעים לתקן את הנזקים, היה מפחית בכך את הנזק, הן בחיסכון בהליכים שיפוטיים והן בעלות התיקון והן בצורך לשכור דירה חלופית למשך פרק זמן ממושך.

חוק המכר (דירות) תשל"ג – 1973 מטיל על רוכש דירה לפי חוק זה לאפשר למוכר לתקן אי-התאמות וחוק חוזה קבלנות, תשל"ד- 1974 מטיל נטל דומה על מזמין.

המלומד דויטש בספרו, דיני חוזים מיוחדים (הוצאת בורסי תשס"ט – 2008) בעמ' 184 מתייחס לשאלה האם ניתן להטיל על רוכש נכס נטל כללי לאפשר למוכר לתקנו:

"ספק רב אם ניתן להטיל על רוכש נכס נטל כללי כזה, כעניין שבשגרה, מכוח דיני תום הלב. סירוב של הרוכש לאפשר למוכר לתקן את אי-ההתאמה אינו בהכרח קנטרני ואינו בהכרח בגדר "מחטף" המבקש להעמיד את אחריות המוכר. לא אחת תהיה זו עמדה מתקבלת על הדעת מצד הרוכש, אם יגרוס כי אין המוכר מהימן עליו לאחר שהסתברה אי ההתאמה, וכי הוא מעדיף לנתק את הקשר עם המוכר ולפנות לעוסק אחר לתיקון הנכס..."

1. מה בענייננו? הנתבע אינו קבלן והוא לא מכר נכס לתובע, אך טוען הוא כי נכון היה לתקן את הליקויים בהתאם לחוות דעת המומחה, אולם התובע סירב.

אני סבורה כי דבריו של המלומד דויטש בספרו יפים גם לענייננו, בבחינת קל וחומר. בענייננו, אין המדובר במכר הכולל אי התאמה, אלא במזיק של ממש.

הזכות לתיקון נתונה למי שמודה בגרימת הנזק ובהגדרתו של הנזק. היא אינה שמורה למי שמנסה לחמוק מביצוע התיקונים או המכחיש את הליקויים או את חלקם.

עיון בראיות התובעים מלמד כי לטענתם, ביום בו נגרם הנזק, כאשר הגיע הנתבע, הוא איים והתנהג באגרסיביות ובעקבות כך אף פנה התובע או מי מטעמו למשטרת ישראל. מכאן, הבינו התובע ובני משפחתו, כך טענו, כי לא יוכלו לפתור את הסכסוך בלא סיוע בית המשפט (עמ' 17 ש' 10, עמ' 18 ש' 21-24). גם הנתבע אישר כי אכן היה בינו לבין התובע דין ודברים ולדבריו, נשמעו צעקות מצד התובע ובני ביתו והוא, לטענתו, נגרר והשיב באותו טון (עמ' 22 ש' 13-16). הנתבע הכחיש, אמנם, בתחילה כי היתה משטרה מעורבת במקום, אולם בהמשך, אישר כי הוזמנה משטרה (עמ' 22 ש' 2-3 לעומת ש' 28).

יש להצר על כך שהצדדים לא השכילו למצוא בעל מקצוע אשר יהיה מוסכם על שניהם ויבצע את התיקונים הנדרשים, בפרט לאור הערכת עלות התיקונים על ידי המומחה. הסכמה שכזו יכולה היתה לייעל ולהוזיל את עלויות ההליך.

ואולם במצב הדברים המתואר מעלה, כאשר הנזקים נגרמו על ידי בעלי מקצוע מטעם הנתבעים וכאשר בין התובע לנתבעים היו חילופי דברים סוערים, דומה כי לא היה מקום לחייב את התובע לאפשר למזיקים, הנתבעים, לתקן את הנזקים באמצעות בעלי מקצוע מטעמם וכפועל יוצא, אין מקום להפחית מסכום הפיצוי לתובע בגין סירובו כאמור.

דמי השכירות:

1. התובע עתר בכתב התביעה המתוקן לפיצוי בראש נזק של שכירות. לטענתו, עבודות הבניה בבית הנתבעים בצירוף הנזקים אשר נגרמו כתוצאה מחדירת מי הגשמים דרך גג ביתו הפתוח, הפכו את החיים בביתו לבלתי נסבלים, עד אשר נאלץ לצאת את ביתו לשכור דירה. לטענת התובע שכר חדר בדירה של קרובי משפחה למשך 12 חודשים, זאת חרף העובדה כי חוזה השכירות נחתם עבור 18 חודשי שכירות. התובע צרף לתצהירו הסכם שכירות (ראו נספח ט' לתצהיר).
2. התובע לא ידע להשיב מנין קיבל לידיו את הסכם השכירות עליו חתם, אולם ידע לומר כי לא פנה לעו"ד לצורך כך וכי המדובר בחוזה סטנדרטי. לדבריו, שילם לבעלי הבית, הורי חתנו, במזומן, 12,000 ₪, 1000 ₪ לחודש, אך אין בידיו כל מסמך המאשר תשלומים אלו ובעלי הדירה לא הובאו להעיד בטענה כי הם מבוגרים וחולים (ראו בעמ' 12 ש' 19-27).
3. עיון בהסכם מלמד כי לכאורה, נחתם הוא כבר ביום 20.9.09, כלומר עוד בתוך ימי השבעה לאחר מות אשת התובע, כאשר הנזק לתקרה אירע, כך לטענת התובע, ביום 19.9.09. הפרטים אותם מסר התובע אודות אותו הסכם שכירות הם דלים וכאמור, בעלי הדירה, אשר השכירו חדר ממנה לתובע, כך לפי הסכם השכירות ועל פי טענת התובע, לא העידו.

ברי כי במועד חתימת ההסכם, כאשר הנזק אירע רק יממה קודם לכן, כלל לא היה ברור מצב הדירה, לא היה בה עדיין מומחה ולא ברור כיצד זה סבר התובע כי יידרש לשהות מחוץ לדירה פרק זמן כה רב לצורך תיקון הליקויים, באופן המצדיק שכירת חדר למשך שנה וחצי.

היחס שבין עלות תיקון הנזקים כפי שנקבעה על ידי המומחה לבין עלות דמי השכירות מלמדת כי לכאורה, שילם התובע, כך לטענתו, דמי שכירות בשווי אשר קרוב לעלות תיקון כל הנזקים, אך כאמור, ראיות של ממש לכך שאכן שולמו דמי השכירות כנטען, לא הובאו. הסבר סביר לבחירתו של התובע לשכור חדר, תחת תיקון הליקויים בעצמו והגשת תביעה מתאימה – לא ניתן.

עם זאת, שוכנעתי כי לאור אופי הנזקים שנגרמו לדירת התובע, העובדה כי דובר בחודשי חורף ובנזילה משמעותית, נדרשת היתה יציאת התובע מן הדירה, לפחות לפרק זמן מסויים, עד לייבוש האזור ותיקונו. לאור מסקנתי זו ובהתאם להערותיי מעלה ביחס להסכם השכירות אשר הוצג על ידי התובע, אני מוצאת ליתן פיצוי בגין שלושה חודשי שכירות בלבד, היינו 3,000 ₪.

עוגמת נפש

1. התובע עתר לפיצוי בגין עוגמת נפש אשר נגרמה לו בגין הנזקים שנגרמו לביתו. אירוע חדירת מי הגשמים לביתו של התובע ארע בשעה שישבו הוא ומשפחתו שבעה על מות אם המשפחה. ברי כי במצב דברים זה, נגרמה לתובע עגמת נפש רבה, כאשר נמנעה ממנו האפשרות לקבל את המנחמים באופן סביר וכאשר נדרש, באותם ימים קשים, לטפל בעניין הנזק שנגרם ולעזוב את ביתו למקום אחר. אף הנתבע 1 ציין בעדותו כי האירוע של חדירת מי הגשמים ארע במהלך השבעה על אם המשפחה והיה לו "לא נעים".

לאחר ששקלתי את המכלול, אני מוצאת לפסוק בראש נזק זה פיצוי בסך 4,000 ₪.

סוף דבר

1. סיכומו של עניין, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

עלות תיקון הנזקים לפי חוות דעת המומחה: 16,934 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן חוות הדעת ועד היום.

דמי שכירות לשלושה חודשים: 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

עגמת נפש: 4,000 ₪.

הוצאות ההליך הכוללות עלות חוות הדעת: 4,500 ₪.

אגרת בית המשפט: לאור סכום התביעה, הגבוה פי כמה מן הסכום הראוי וההולם את הנסיבות כאן, אני מוצאת לחייב את הנתבעים בתשלום חלקי בלבד של אגרת בית המשפט, בסך 1,500 ₪.

שכ"ט עו"ד: 3,500 ₪ + מע"מ.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

זכות ערעור כחוק לבית המשפט המחוזי בנצרת.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ה' תמוז תשע"ד, 03 יולי 2014, בהעדר הצדדים.