1. מבוא וטענות הצדדים:
2. ביום 12.7.06 חתמה התובעת הגב' דנה שנפ אלדר (להלן: "התובעת"), על הסכם רכישת דירה בפרויקט אביב ברמת אביב ג' עם נתבעות 1 ו-2. נתבעת 4 היתה אחראית מטעמן של נתבעות 1 ו-2 על בניית הפרויקט והדירה, (להלן ייקראו שלושתן לשם הנוחות "אביב").
3. בסמוך לחודש אוק' 2006 הודיעה אביב לתובעת, כי היא בחרה בשלוש חברות מובילות של מוצרי תגמיר, לרבות ריצוף, ועל התובעת לבחור את המוצרים מאחת מאותן שלוש חברות, ועליה לרכוש ולהזמין את כל מוצרי התגמיר מאותה חברה שנבחרה על ידה.
4. התובעת נעזרה בשירותיו של אדריכל ובחרה בריצוף לסלון, מטבח ומבואת הכניסה באבן שיש מתוצרת נתבעת 3 (להלן: "מודי"). מיד ובסמוך להזמנת השיש נקראה התובעת לבצע פריסה של אבן השיש במשרדי מודי. האדריכל מטעמה ובעלה בחרו את אבני השיש.
5. לטענת התובעת, כבר עם תחילת הריצוף נתברר לה לתדהמתה כי קיימים מספר פגמים באבן הריצוף. האבנים היו שונות זו מזו, מוכתמות בכתמים מצבעים שונים, חלקן שבורות, האבנים שהובאו היו בגוון מאט ולא מבריק כפי שהוזמן, והגיעו עם חוסר באבנים לרצף את כל השטח הנדרש.
6. על אף זאת, בחר הקבלן אביב לסיים לרצף את הדירה, משהריצוף הסתיים והורמו לוחות הגבס שהגנו על הריצוף, התגלו לתובעת הליקויים במלוא עוצמתם. לתובעת. לגרסת התובעת, הבטיחו לה, כי הליקויים יוסדרו עם ביצוע הליטוש. הנתבעות הבטיחו כי יבצעו את הליטוש על חשבונן, והגם שבוצעו כ-5 ליטושים לא הוסרו הפגמים.
7. בין הצדדים נוהל מו"מ מתמשך לפני הגשת התביעה, ואף הוכנה טיוטת הסכם פשרה בין הצדדים שלא קרמה עור וגידים מסיבות שיובהרו בהמשך. משכלו כל הקיצין לטענת התובעת, היא הגישה תביעתה בבקשה לסעד כספי בלבד, מאחר שאיבדה כל אמון במי מהנתבעות.
8. לטענת אביב, אין לה כל חלק באחריות למוצר שנבחר ע"י התובעת. אין מדובר במוצר תגמיר סטנדרטי שמספקת אביב לרוכשי הדירות, אלא במוצר אחר שבחרה בו התובעת וקיבלה זיכוי עבור המוצר הסטנדרטי. התובעת היא שבחרה באבן הריצוף הספציפית יחד עם האדריכל מטעמה. לא הוכח כי הכשל בריצוף נעשה בגלל התקנה לקויה, ולפיכך טוענת אביב כי אין לתובעת להלין אלא על עצמה בגין בחירה כושלת, ולחילופין מודי ספק ומוכר האבן, הוא האחראי לליקויים באבן הריצוף.
9. לטענת מודי – אין באבן כל ליקוי, וניתן לרצף דירה באבן ספציפית זו ובלבד שיתקינו אותה עפ"י ההוראות כנדרש, יבצעו בה ליטוש כדבעי ויתחזקו אותה כל שנתיים שלוש. לטענת מודי, הכשל נעוץ בהתקנת האבן, פועלי אביב התקינו את האבן ללא המצע הרצוי, על חול רטוב, הרטיבות הותירה כתמים, לא בוצע ליטוש מספיק, לאור סירובה של התובעת להמשיך במלאכה, וכן התובעת לא פעלה לתחזק את הריצוף על פי ההנחיות וההוראות שקיבלה. לטענת מודי, התובעת ידעה בהזמינה את האבן כי מדובר באבן טבעית רגישה לכתמים, ויש לתחזק ולהתקין אותה עפ"י הנחיות ספציפיות, ובכל זאת פעלה בניגוד להנחיות. באשר להבדלי גוונים, טוענת מודי כי בעלה של התובעת והאדריכל מטעמה, הם שפעלו לבחור את האריחים בפריסה, ומה שנבחר על ידם הותקן בדירה. על אף טענת התובעת כי הזמינה ריצוף בגוון מבריק, הרי התובעת חתומה על הזמנה בה במפורש נכתב כי מוזמן גוון מאט.
10. דיון והכרעה

איכות השיש:

1. לא פחות מארבעה מומחים פנו לבדוק את השיש שהוזמן ע"י התובעת, ומכון התקנים בדק אותו פעמיים. במהלך המו"מ פנו הצדדים אל המומחה יצחק לזר שהעריך את עבודת החלפת הריצוף בכחודש וחצי. הצדדים פנו אל המומחה לזר לפני הגשת התביעה וכחלק מהמו"מ, מתוך הסכמה להחליף את הריצוף. עם הגשת התביעה, צורפה חוות דעת מטעם התובעת לעניין איכות השיש שהותקן בדירתה. מסקנת המומחה מטעם התובעת המהנדס יעקב קליגסברג בסעיף 2.1 לחוות דעתו היתה כדלקמן:

"ריצוף האבן שהותקן בדירה הינו מסוג רך מדי, שאינו מתאים לייעודו, קביעה הנתמכת במראה הריצוף ובעובדה כי אין תקופה קצרה של כשישה חודשים חלפה ממועד קבלת הדירה ותקופה קצרה מאוד מאז הליטוש האחרון".

1. לדעת מומחה התביעה, מצבו של הריצוף ימשיך להתדרדר ככל שיחלוף הזמן, ומסקנתו כי ליקויי הריצוף מהותיים לא ניתנים לתיקון ויש צורך בהחלפתם המלאה. במהלך חקירתו, הודה המומחה כי לא בדק את האבן במכשירי מדידה אלא מתוך התרשמות חזותית בלבד (עמ' 26 לפרו' ש' 20). המומחה אזכר את התקן הכללי לריצוף באבן שמספרו 5566/1, ובהסתמך על בדיקת מכון התקנים משנת 2008 (מס' בדיקה 8811221443), קבע כי האבן אינה מתאימה לדרישות התקן מבחינת המסה המרחבית ושיעור השחיקה של האבן.
2. מומחה התביעה מתאר את שראו עיניו בעת הביקור האחרון שביקר, כדלקמן:

"בדקתי בזמנו, מיששתי את הריצוף והוא היה הרבה יותר חלק ופחות שחוק ממה שראיתי היום בבוקר. מה שראיתי היום בבוקר זה זוועת אלוהים, מעבר לכתמים השחורים ולגודל שלהם, לנרחבות שלהם, הריצוף עצמו באזור הכתמים מאוד מאוד מחורץ ושחוק פנימה, אתה מרגיש שקעים בתוך האבן. וזה רק אומר לי שההתדרדרות של הריצוף היתה מהירה מאז הביקור שלי, דבר שמעיד על האיכות הירודה של האבן".

(עמ' 31 לפרו' ש' 10-15).

1. המומחה נשאל האם ליטוש נוסף יכול היה לפתור את בעיית הלכלוך שהצטברה בשקעים שבאבן, על כך השיב מומחה התביעה כי ליטוש היה עוזר באופן זמני, שכן האבן היתה ממשיכה להישחק ולהתחספס והיתה סופחת לכלוכים חדשים (עמ' 32 ש' 1-2).
2. הנתבעים המציאו חוות דעת נגדיות, כל אחד מטעמו. אביב צרפה את חוות דעתו של המהנדס רפי מימון. מסקנת המהנדס מימון, שאין האבן לקויה מחמת עבודת ריצוף לא נכונה, שכן במקרה כזה, הליקוי היה אחיד בכל פני השטח, ולא כך הוא. מסקנת המומחה, כי מאחר והתופעה של הכתמים מתרבה באזורי תנועה, ניתן להסיק כי מדובר בליקויים אסטטיים הנובעים מתכונות האבן ממנה יוצרו הלוחות לריצוף.

מסקנה נוספת של המומחה מימון, כי מלבד נטייתה של האבן לשחיקת יתר, קיימת תחזוקה לקויה של האבן מצד התובעת (סעיף 8 עמ' 11 לחווה"ד), ובלשון המומחה:

"ייתכן כי מדובר בחומרי ניקוי המסירים את "הסילר" מחד גיסא או ייאוש המתבטא באי נקיטת ניקוי".

לטענת המומחה מר מימון, הגורם היחיד שיכול לצפות את הליקויים מראש, הוא היבואן מודי במידה והוא עורך בדיקות מעבדה מקדימות, או במידה ויש לו ניסיון עבר עם כשלים דומים.

1. הנתבעת מודי צרפה גם היא חוות דעת מטעמה של המהנדס יעקב מרזוק. בבדיקתו של מר מרזוק, נמצא כי הכתמים מופיעים במקום שיש תנועה, הכתמים הופיעו לאחר אכלוס הדירה, והם אינם חלק מהאבן הטבעית. מניסיונו כותב המומחה כי "החומר השחור" המהווה את הכתמים ניתן להסרה ע"י גירוד, ונוצר משאריות גומי מסוליות הנעליים שנשחקים בהליכה ונדבקים לאריח.

בניגוד למומחה התביעה, לא התרשם המומחה מרזוק כי ישנה בעיית שחיקה באבן. בסעיף 7.4 לחוות דעתו, מציין המומחה מרזוק כי הגם שנמצא בבדיקת מכון התקנים שיעור שחיקה של 4.63 שהוא 55% מעל המקסימום המותר בתקן, אין שיעור שחיקה נמוך כשלעצמו מצדיק את אי השימוש באבן. לטענת מומחה הנתבעת מודי, הליקויים הנטענים ושנמצאו בדירת התובעת אינם קשורים כלל לנושא שחיקת האבן.

1. המומחה מרזוק נחקר על חוות דעתו, והתעקש כי מדובר בכתמים שמקורם בלכלוך חיצוני שהצטבר בגלל שנעשה ליטוש בדרגת מאט שהוא בעל חספוס ומושך את חלקיקי הלכלוך. יחד עם זאת, הודה המומחה בחקירתו כי האבן לא מתאימה לשימוש בתוך בית (ראה בעמ' 42 לפרו' ש' 4-5). גם לשאלת בימ"ש באופן ישיר, האם האבן הספציפית מתאימה לריצוף בדירה, השיב בעמ' 42 לפרו' ש' 29 כדלקמן:

"על סמך הבדיקה הזו של מכון התקנים, השיש הזה לא מתאים לריצוף בדירה הזאת על סמך הבדיקה".

1. לטענת המומחה מרזוק, בניגוד למומחה של אביב ולמומחה התובעת, אין צורך בהחלפת האבן. לדעתו, בעיית הליקויים והכתמים תיפתר בעבודת ליטוש מאסיבית. מאותו רגע של ליטוש מאסיבי, יש לעשות סילר, והכתמים לא אמורים לחזור (עמ' 42 ש' 32). למומחה לא היה הסבר הכיצד בכל זאת חזרו הכתמים אחרי חמישה ליטושים שנעשו באבן זו. הסברו היחיד היה בתחזוקה לקויה, כפי שהעיד בעמ' 44 לפרופ' ש' 27 כדלקמן:

"ת. אני משיב על ד' 4, מאחר והכתמים חזרו על עצמם לא מצאו את הסיבה הנכונה והאמיתית להופעת הכתמים עוד פעם מחדש. ייתכן שמדובר בהתנהגות של הדייר או באחזקה לקויה, או בסיבה שהיא לא קשורה בכלל לדברים שאנו מעלים על הדעת".

1. מסקנתו של המומחה מרזוק אם כן, כי הלכלוך מקורו באחזקה לקויה של התובעת, והפתרון הוא לא החלפת ריצוף כמומחה התביעה ואביב, אלא ביצוע ליטוש מאסיבי בדרגה 7, בדרגה זו האבן לא תהיה מחוספסת ולא תספח לכלוכים. במקרה זה, כפוף לביצוע ליטוש בדרגה 7 + סילר היא תהיה מתאימה לריצוף בדירה (ראה עדות המומחה בעמ' 47 ש' 1-6).
2. נוכח חילוקי הדעות בין המומחים, מינה ביהמ"ש מומחה מטעמו את המהנדס רון צבי. בבדיקתו בדירה, מצא המומחה בחדר דיור ובמטבח סימני הכתמה שחורה חריגה, סימני שחיקה ושריטות חריגות על גבי אריחי השיש.

לאור המחלוקת בין המומחים לגבי איכות האבן, סוכם על עריכת בדיקה חוזרת במכון התקנים עפ"י ת"י 5566. התייחסות לתקן היתה בהתאם למועד ולתקן הרלבנטי 2/2007 הסמוך למועד הזמנת האריחים.

1. תוצאות בדיקת מכון התקנים הצביעה על סטייה מהתקן במספר פרמטרים. מדובר באבן שנמצאה קלה יותר מהמשקל היחסי התקני. ברמת ספיגה הגדולה ב-2% מהתקן, סטייה כזו מצביעה על רגישות גבוהה להכתמה ומומלץ לשקול שימוש בחומרים דוחי ומונעי הכתמה. עוד נמצא כי האבן סוטה מהתקן באופן ששיעור השחיקה היה בממוצע 7.36 מ', כאשר התקן מתיר שחיקה ממוצעת של מקסימום 3.00 מ"מ. משמעות הסטייה כי הריצוף אינו מתאים לדרגה 4, שהינו שיעור השחיקה המקסימאלי המותר בשימוש ליחידות דיור.
2. מסקנת מומחה ביהמ"ש אם כן, כי הממצאים שאותרו בדירה במהלך הביקור בה, לרבות סימני הכתמה חריגה, חריצים, שריטות ושחיקה, הינם פועל יוצא מאי התאמה חריגה ל-ת"י 5566 (חלק 1), וזאת במיוחד בשיעור השחיקה אשר נמצא גדול למעלה מפי 2 משיעור השחיקה המותר (ראה סעיף ו' לחווה"ד). מסקנת המומחה אם כן, כי לא ניתן לתקן את הליקויים, באופן שונה מחווה"ד של המומחה מרזוק, וכי יש להחליף את הריצוף כולו בהתאם למסקנת מומחה התובעת והמומחה של הנתבעת אביב.
3. מומחה ביהמ"ש לא נחקר, חוות דעתו לא נסתרה לעניין איכות האבן. לאחר ששמעתי את מומחי ההגנה והתביעה מעידים בפניי ועיינתי בכל חוות הדעת, עדיפה בעיניי מסקנת מומחה ביהמ"ש. איכות האבן איננה עומדת בדרישות התקן לריצוף ביתי, בעיקר בנושא שיעור השחיקה. ליקוי זה הפך את האבן לבלתי מתאימה לריצוף ביחידות דיור, הליקוי איננו בר תיקון ויש להחליף את הריצוף במלואו.

נותר לבדוק את עלויות הנזק ואת השאלה הבלתי נפרדת – מי אחראי לכשל בהתקנת ריצוף מסוג זה? התובעת בבחירתה העצמאית באבן זו? מודי שמכרה לתובעת את האבן? או הקבלן אביב שריצף את הדירה באבן זו?

1. אחריותה של מודי
2. לטענת התובעת, אין מחלוקת לאור חוות הדעת המקצועיות שהוגשו, כי מודי מכרה לה מוצר פגום הסוטה באופן חריג מהוראות התקן ואינו ראוי לשמש כחיפוי רצפה בדירת מגורים. עוד טענה התובעת, כי מודי חייבת כלפיה מכוח הטעיה ומצג שווא בניגוד להוראות חוק המכר וחוק החוזים.
3. לטענתה של מודי, האשם רובץ לפתחה של התובעת. היא בחרה מרצונה את אריחי האבן בהתאם להמלצות אדריכל מטעמה, היא התעלמה באופן מפגיע מההמלצות המקצועיות של מודי, החל בבחירת האבן וכלה בתחזוקה לא נאותה. לטענת הנתבעת מודי, היא סיפקה לתובעת אבן טובה מאיכות מעולה, אולם האבן הורכבה ברשלנות רבתית תוך עידוד התובעת שדרשה לסיים את העבודות חרף הגילוי של הליקויים נוכח הרטיבות.
4. על מנת לבדוק את טענותיה של מודי בדבר רטיבות המצע עליו רוצפו אריחי האבן, יש לשוב לחוות דעת המומחים וכן לעדות עדי ההגנה. אף לא אחד מהמומחים הסיק באופן קטגורי כי מקור הכתמים הוא רטיבות, אלא לכלוך חיצוני עילי ולא תחתי.

אמנם המומחה מימון מטעמה של אביב העיד, כי אכן יש למרוח את תחתיות לוחות האבן במלט לריצוף למנוע חדירת רטיבות, שכן האבן בעדינותה מעבירה כתמים בקלות מהמצע שתחת לוח האבן על פני האבן גם אם יש בעיית רטיבות קטנה ביותר (עמ' 38 לפרו' ש' 9-12). לכן, עפ"י המומחה משתמשים במלט להדבקה ובסילר כעבור שנה לאחר ייבוש האבן, כדי לא ליצור כליאה של רטיבות מתחת לאבן.

כאמור, לא הוכח שתופעה זו היא המקרה הנדון. המומחים תיארו פגמי שחיקה והצטברות לכלוך בסדקים, שחיקה וסדיקה ולא כתמי מים. לא הוכח כי נעשתה הדבקת אריחים ללא מלט, ולא הוכח ולא נטען כי האבן צופתה בסילר מבלי לאפשר ללוחות השיש להתייבש.

1. העד צחי קאופמן מנהל הפרויקט מטעם "אביב" נחקר ע"י ב"כ מודי, באשר לרטיבות הדירה, והבהיר בעדותו (עמ' 87 ש' 19-30), כי יש הבדל בין רטיבות בדירה המצריכה החלפת מצע חול, לבין רטיבות שהאבן סופגת חומרי מליטה, שזה מלט מעורבב עם מים.

העד הבהיר בחקירה חוזרת כי כתמי מים כתוצאה מחומרי מליטה בסופו של יום מתייבשים (ראה בעמ' 89 ש' 16), ואכן אף לא אחד מהמומחים או התובעת עצמה מצאו בין שלל הליקויים כתמי רטיבות. נמצאו שריטות, סדקים, הצטברות לכלוך בסדקים, שברים, הבדלי גוון באריחים, אולם לא נמצאו כתמי מים. ולפיכך התנערותה של מודי מליקויים שנמצאו ומהכשל בבחירת האבן איננה תואמת את הראיות.

1. בנוסף, גם טענתה של מודי כי התובעת באמצעות יועציה היא שבחרה את האבן הספציפית חרף הסבריה והתראות של נציגי מודי בעת המכירה, לא עומדת במבחן הראיות. לטענת ב"כ מודי בסיכומיו (סע' 37), נציגי מודי אנשי המכירות גב' אליאן ומר שדור הסבירו לתובעת את הבעייתיות שבאבן הטבעית שנבחרה ועל הצורך בטיפול מקצועי בה.

זאת ועוד (סעיף 39), נציגי הנתבעת הודיעו לתובעת והאדריכל מטעמה כי האבן שנבחרה מדגם "ליים סטון" היא אבן רכה ללא תקן. הנתבעת הציעה לתובעת לרכוש מוצר דומה אחר, אך התובעת התעקשה על אבן פרל מסוג "ליים סטון".

1. הגב' אליאן נציגתה של הנתבעת מודי במעמד הזמנת האבן, הצהירה כי מסרה לתובעת הוראות מיוחדות לטיפול באבן בנוכחות האדריכל מטעמה, הדגישה שאין לאבן תקן ותצטרך לבצע טיפולים באבן. בניגוד לאמור בתצהירה, העדה אליאן שהעידה באופן מהוסס ולא בטוח, השיבה כי היא לא זוכרת אם היו לאבן הספציפית הוראות התקנה מיוחדות (ראה עמ' 95 ש' 27). עוד בניגוד לתצהירה, לא ידעה העדה אליאן להסביר מדוע אמרה אם בכלל לתובעת כי לאבן אין תקן, שהרי עפ"י עדותה בחקירה נגדית, העדה לא ידעה בשעתו מהו תקן לאבן. וכך העידה העדה בעמ' 98 מול ש' 21 ואילך:

"ש. נותנים לך הנחיות כשאנשים באים לקנות, למה יש תקן ולמה אין תקן?

ת. למה אתה מגדיר תקן?

ש. בימ"ש, אבל את כותבת תקן ואת צריכה לדעת מה זה תקן מוגדר?

ת. אז אני לא יודעת אם היה תקן לאבן, נכון להיום אני גם לא יודעת על מה יש תקן ועל מה אין תקן. אין לנו הנחיה להגיד ללקוח אם יש תקן או אם אין תקן.

ש. אבל פה את אומרת שאין תקן, אז למה טרחת להגיד את זה ללקוחה?

ת. אני מניחה שהיא שאלה אותי.

ש. את זוכרת שהיא שאלה אותך על זה?

ת. עברו 7 שנים ואני לא זוכרת.

ש. אבל את כתבת את התצהיר ולא אני?

ת. אני מסכימה איתך, אם הגדרתי את זה בתצהיר אז כנראה שזה בא מזה שהיא שאלה אותי.

ש. למה לא כתבת בסעיף 8 לתצהירך, שזה נאמר כתשובה לשאלת הלקוחה?

ת. אין לי תשובה".

עדות זו בלתי מהימנה בעיניי, ואינני נותנת אמון בגרסת הנתבעת כי נציגתה התריעה בתובעת או באדריכל מטעמה על העובדה כי האבן איננה עומדת בתקן.

1. גם לגבי מכירות האבן הספציפית לא ידעה העדה להשיב באופן ברור. העדה נשאלה – האם מכרה מהאבן הזאת הרבה, והשיבה "אני לא זוכרת" (עמ' 102 ש' 29), כך גם נשאלה בחקירה נגדית אם האבן הזאת נמכרת היום כאבן ריצוף בבתים, והשיבה: "אני לא יודעת", גם לשאלה אם היא נמכרת עדיין אצל חברת מודי, השיבה: "גם את זה אני לא יודעת" (עמ' 94 לפרו' ש' 10 ואילך). תשובות אלה של העדה מתמיהות נוכח העובדה שתחום התמחותה במודי הוא בתחום האבן (עמ' 94 ש' 15). לפיכך, נשאלה ישירות ע"י בימ"ש האם כשהיא מראה אבנים ללקוחות היא מראה גם את האבן הספציפית הזו, ורק אז השיבה העדה:

"כרגע לא, אבל זה לא אומר שלא מוכרים אותה".

(עמ' 94 לפרו' ש' 24).

1. לאחר ששמעתי עדותה של הגב' אליאן זץ, עדיפה בעיניי גרסת התובעת כי נציגת המכירות של מודי לא התריעה בפניה דבר מהאמור בתצהיר העדה, לא ביחס לתקן ולא באשר לטיפולים מיוחדים. עפ"י עדי התובעת המליצה המוכרת על האבן הספציפית מבלי כל הסתייגות, וכך העידה התובעת בעמ' 59 שורות 4-7 כדלקמן:

"ש. מישהו הסביר לך שהשיש הזה רגיש מדי?

ת. נהפוך הוא, אני שאלתי את נציגת המכירות אליאן בתצוגה, ואמרתי יש לי שלושה ילדים קטנים, האם זה מתאים לרצף את פני הבית בכזה דבר? בוודאות היא אמרה, בוודאי, הכל בסדר גמור. שאלתי את בטוחה כי מדובר בילדים קטנים שרצים, והיא אמרה שבוודאי".

1. עדותה של התובעת נתמכה בעדות מהימנה של האדריכל רון רפפורט, שהצהיר בסעיף 5 כי הגב' אליאן הציגה מספר דגמים והמליצה על האבן הנדונה, והדגישה בפניו כי מדובר בריצוף איכותי ויוקרתי המתאים לריצוף דירתי. עוד הוסיפה, כי מדובר בריצוף מבוקש ויש להזדרז ולהזמינו, כך גם הצהיר בסעיף 6 כי לא הגב' אליאן ולא נציג אחר אמר להם כי מדובר בריצוף בעייתי הדורש טיפול, או באבן שאיננה תואמת תקן כזה או אחר.

מר רפפורט נחקר על תצהירו וגרסתו לא נסתרה, וכך העיד מר רפפורט לגבי המידע שמסרה לו הגב' אליאן בעת פגישתה המשותפת עמו ועם התובעת במועד הזמנת האבן (עמ' 14 לפרו' ש' 16-33):

"ש. אתה שאלת את השאלות האלה כשפגשת את גב' אליאן לגבי הספיגות של המים?

ת. אני שאלתי את גב' אליאן שאלה פשוטה וברורה, האם החומר הזה האבן הזאת מתאימה לריצוף, והתשובה היתה כן.

ש. אתה שאלת אותה לגבי האבן הספציפית אם היא רגישה למים?

ת. לא. ברגע שבן אדם שהוא איש מכירות וותיק בחברה ואומר לי שהאבן הזו מתאימה לריצוף, מבחינתי האבן הזו מתאימה לריצוף על כל המשתמע מכך.

ש. אתה כמעצב פנים, שאלת אותה אם האבן הזו מתלכלכת מהר?

ת. לא.

ש. זה לא היה חשוב לך לשאול?

ת. כשאבן מוגדרת לאבן שמתאימה לריצוף, אז אני לא צריך לשאול את השאלה הזו ולא שאלתי.

ש. שאלת אם יש הוראות תחזוקה מיוחדות לאבן?

ת. לא שאלתי אם יש הוראות תחזוקה, ולא קיבלתי מידע לגבי הוראות תחזוקה ספציפיות לאבן.

ש. אמרו לך שהאבן הזו רגישה למים?

ת. לא.

ש. אמרו לך שהאבן הזו רכה ועשויה להישרט ביתר קלות?

ת. לא".

1. לא הובא כל נציג מכירות אחר שהעיד על אותה פגישה בה הוזמנה האבן. העדים אסף זהבי ומשה צוק מטעם מודי לא נכחו בנסיבות מכירת האבן, וכל עדותם היא עדות שמיעה מפי הגב' אליאן. בעדותה של הגב' אליאן מול התובעת ומר רפפורט, עדיפה בעיניי גרסת התביעה. סבורני, כי לו אכן היתה סיטואציה בה נציג מכירות מתריע על אבן שאיננה עפ"י התקן, רגישה וזקוקה ל"טיפול מיוחד", טוב היתה עושה נציגת המכירות לו היתה מצרפת להזמנה דף הוראות מיוחד המסביר את רגישות האבן ודרגת שחיקותה, ואת אופן הטיפול שהיא מצריכה. העובדה שהגב' אליאן המתמחה בענף האבן לא מציגה כיום את האבן הספציפית הזו למכירה, כאבן ריצוף בדירת מגורים, היא הנותנת כי נלמד מהניסיון שהאבן לא מתאימה לריצוף בייתי.
2. לאור האמור לעיל, לא יכול להיות ספק בעצם אחריותה של הנתבעת מודי למוצר שמכרה. נציגתה של מודי ידעה כי האבן מיועדת לריצוף בדירת מגורים של משפחה עם ילדים, והאבן מיועדת לריצוף סלון ומטבח, מקום בו שוהים מרבית הזמן והשחיקה גבוהה. על מודי היה לבצע בדיקת שחיקה בטרם תציע אבן זו למכירה לריצוף דירות. אף המומחה מטעמה של מודי עצמה מר מרזוק קובע כך בחקירה נגדית כדלקמן:

"ש. מההיכרות שלך עם מודי או עם אבנים כאלה, לפני שמספקים אבנים כאלה מודי צריכה לעשות בדיקות מקדימות לבדוק שהיא בסדר?

ת. להערכתי ספק האבן שמייבא אבנים בארץ לא משנה אם זה בצורת גוש או אריחים, להבנתי המקצועית הוא חייב לבדוק את האבן ולעבור את כל עניין הבדיקות הרשומות בתקן, ולקבוע אם האבן היא מסוג א' או ב' או ג' ולמיין. את כל האבנים שעברו את התקן הם סוג א' וכו'. להגיד לקונה הרוכש, זו אבן סוג א' או ב' או ג' כולן אותה אבן".

(עמ' 44 לפרו' ש' 6-11).

1. אני מוצאת אפוא את מודי אחראית לליקויים באבן שנמכרה ונמצאה לא מתאימה לריצוף בייתי, נוכח אי התאמתה לתקן ובעיקר נוכח שיעור השחיקה הגבוה עשרות מונים מהתקן, עובדה שגרמה להיווצרות סדקים והצטברות כתמים בסדקים. שיעור אחריותה של מודי ביחס לאביב תידון בנפרד.
2. אחריותה של אביב:
3. לטענת ב"כ התובעת על אביב כקבלן שמכר דירה, חלה אחריות הן מכוח הוראות חוק המכר (דירות) תשל"ג – 1973, וההפניה לסעיף 4 (א) הקובע כדלקמן:

"4. (א) המוכר לא קיים את חיוביו כלפי הקונה או קונה המשנה אם התקיים אחד מאלה:

1. הדירה או כל דבר שבה (להלן – הדירה) שונים מן האמור במפרט, בתקן רשמי או בתקנות הבניה;
2. תוך תקופת הבדק התגלתה אי – התאמה בדירה, זולת אם הוכיח המוכר שאי – ההתאמה נגרמה בשל מעשה או מחדל של הקונה או קונה המשנה;
3. תוך תקופת האחריות התגלתה בדירה אי-התאמה והקונה או קונה המשנה הוכיח שמקורה בתכנון, בעבודה או בחומרים;
4. בתוך תקופה של 20 שנים שתחילתה בעת העמדת הדירה לרשות הקונה בידי המוכר (להלן – תקופת הבדק לאי – התאמה יסודית), התגלתה אי – התאמה יסודית, זולת אם הוכיח המוכר שאי – ההתאמה היסודית נגרמה בשל מעשה או מחדל של הקונה או קונה המשנה;
5. התגלתה אי – התאמה יסודית, אף לאחר תקופת הבדק לאי – התאמה יסודית, והקונה הוכיח שמקורה בתכנון, בעבודה או בחומרים;
6. המוכר לא מסר לקונה הוראות תחזוקה ושימוש.

(ב) אי – קיום חיוב כאמור בסעיף קטן (א) יראו כאי-התאמה כמשמעותה בחוק המכר, תשכ"ח – 1968".

1. והן מכוח הוראות סעיף 11 לחוק המכר תשכ"ח – 1968 הקובע מהי "אי התאמה" אליה מפנה חוק המכר (דירות) כדלקמן:

"11. המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר –

1. רק חלק מהממכר או כמות גדולה או קטנה מן המוסכם;
2. נכס שונה או נכס מסוג או תיאור שונה מן המוסכם;
3. נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם;
4. נכס שמבחינת סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו אינו מתאים לדגם או לדוגמה שהוצגו לקונה, זולת אם הוצגו ללא קבלת אחריות להתאמה;
5. נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים".
6. לטענת ב"כ אביב הוראות החוק חלות על הבנייה ומוצרי התגמיר שסיפקה אביב. במקרה זה, לטענת אביב, היא לא היתה מעורבת בתהליך בחירת הריצוף, הריצוף לא היה חלק מהסטנדרט שמספק הקבלן, אלא שדרוג שנבחר בלעדית ע"י התובעת ואדריכל מטעמה, בהמלצת מודי. לגרסתה של אביב, במקרה זה קבלן לא צריך להיות אחראי למוצרי תגמיר שאינם כלולים במפרט הטכני שלו ואשר שודרג מהסטנדרט ע"י הקונה.
7. עוד טענה אביב, כי בשוק קיימות עשרות רבות של אפשרויות ריצוף, מתוך הסטנדרט עצמו קיימים כ-30 סוגי ריצוף. אין לצפות שקבלן בניין יבדוק את הטיב של כולם, ולכן אחריותו משתרעת רק לפריטים אותם בחר ובדק ושמופיעים במפרט הטכני עליו סוכם עם הלקוח.

על כן, הובהר לכל הרוכשים, לרבות לתובעת כי בחירת מוצר תגמיר מחוץ לרשימת הסטנדרט תהא על חשבון הלקוח ועל אחריותו. ב"כ אביב מפנה בעניין זה לשני מסמכים אותם קיבלה התובעת רוכשת דירה. האחד- במ/1, עליו חתומה התובעת. המסמך לא צורף אל מסמכי התביעה ללא הסבר מניח את הדעת. במסמך זה, מפורטות הדרישות המיוחדות להזמנת אבן נסורה לריצוף. שם מצויין, כי על הקונה להיות ער לבחירת האבנים בפריסה, לוודא שהכל נארז על שמו, ולהיות נוכח בעת פתיחת המשלוח, תוך תיאום עם הקבלן, לוודא שאכן אילו אבני הריצוף שבחר. סעיפים 5 ו-6 מפנים את הלקוח לאחריות לביצוע ליטוש וסילר כעבור שנה מהתקנת הריצוף. המסמך השני – (מוצג ג' למוצגי אביב), הינו מסמך המהווה טופס בקשה לשינויים עליו חתם בעלה של התובעת (עמ' 53 לפרו' ש' 20), שם צוין בסעיף 1 לגבי חומרי תגמיר שאינם מצויים במפרט הסטנדרטי כי: "לא יהיה הקבלן אחראי לטיב הפירוט ואיכותו ולכל פגם או קלקול הקיימים או שנתגלו בו ולכל ההוצאות שיהיו כרוכות בתיקונו או החלפתו".

1. ב"כ התובעת טען לביטול נספח ג', שכן הוא נוגד את הוראות חוק המכר, ובעניין זה מובא האמור בע"א (חי'), 14449-07-11 יעקב בן שושן נ' צהלה הלוי כדלקמן:

"צריך שיחול הכלל לפיו אין באחריות האחרים – בין אם מדובר באדריכל המתכנן, בקונסטרוקטור מתכנן השלד או במפקח האחראי על ביקורת הבנייה, כדי לפטור קבלן ראשי מאחריותו לביצוע הבנייה לפי ההיתר ולאיכותה, לרבות אחריות לפיקוח מלא וביקורת על הביצוע לפי כל דין (ראה לצורך השוואה ת"א 1783/90 גטנין יצחק נ' ליברובסקי ובניו א.מ.י. חברה לבניין והשקעות (1986) בע"מ)".

לדעתי, אין הנדון דומה לראיה. בענייננו, לא מדובר בכשל בהתקנת הריצוף ואף לא בבנייה, אלא באיכות מוצר התגמיר. האחריות של הקבלן לא יכולה להשתרע על טיב איכות מוצר התגמיר, שלא הוא בחר, אלא על כל ההתנהלות בקבלת המוצר, באישורו מלכתחילה לביצוע בסלון ובמטבח, וכן באי הפסקת הריצוף מיד עם תחילת התקלה. גם הציטוט מספרו של א. ורדי "דיני מכר דירות", בעמ' 355 – 356 כדלקמן:

"דרישה זו מאת הרוכש לתוספת או שינויים בדירה לא תסיר מעל הקבלן את האחריות הכוללת, שכן תפקידו וכישוריו של הקבלן מחייבת אותו להשיא את העצות הראויות לרוכש במקרים אלה, ולדאוג שהשינויים האלה יהיו תואמים את הוראת הדין ואת תוכניות הבנייה".

אמירה זו איננה סותרת את הנטען, כי קבלן איננו יכול לקבל אחריות על טיב מוצר שלא הוא בחר ובדק, ככל שהמוצר יתגלה כפגום/שבור/חסר. טענות מסוג זה יש להפנות לספק. יחד עם זאת, אחריות הקבלן היא לאשר את מוצר התגמיר כפי שנכתב בהסכם שבין הצדדים, להתקין אותו כראוי בדירת המגורים, ולוודא שמדובר במוצר שעומד בתקן הנדרש.

1. על אף האמור בנספח ג' למוצגי אביב, טענה התובעת בעדותה כי נציגי אביב במיוחד טענו בפניה כי אם תשדרג את מוצרי התגמיר אצל אחד משלושת הספקים שנבחרו ע"י אביב, הם יהיו אחראים למוצר, וכך העידה התובעת בעמ' 50 מול שורות 26-28:

"ש. לא אמרו לי שאם תחרגי מהסטנדרט שהקבלן מציע לך, את אחראית על הדברים שאת מזמינה?

ת. נהפוך הוא, אביב אמרו לי שגם אם אשדרג מאותו ספק שהם ממליצים לי, יש להם אחריות והם מאחוריי, אפילו שאני משדרגת את זה. להיפך, הם אמרו לי הפוך ממה שאתה אומר".

1. המוצר המשודרג אצל אותו ספק שנבחר ע"י הקבלן, צריך לקבל את אישורו של הקבלן. ראה לעניין זה עדותה של הגב' אליאן בעמ' 95 מול שורות 1-8. יש להניח, שהקבלן צריך לאשר את המוצר על מנת לוודא שהינו עומד בסיכום עם הספק (נספח א' למוצגי אביב), היינו עומד בדרישות התקנים (ראה סעיף 5 לנספח א').

בהסכם השינויים נספח ג', מסתייג הקבלן מאחריותו לטיב ואיכות המוצר המשודרג וכן מועד אספקתו וכמויות שיידרשו, אך אין הקבלן מסיר אחריות ממוצר שאיננו עומד בתקנים, כך דורש חוק המכר, ולא ניתן להתנות על דרישה זו, לפיכך אף נדרש הספק בסעיף 5 להסכם לעמוד בדרישה זו.

בענייננו, אין מדובר בפגם אסתטי בלבד בהבדלי גוון או ברק, שעליהם יש לומר כי חלה אחריות בלעדית של הספק, אלא בשיעור שחיקה של פי שניים מהתקן, באופן שהתקן מאפשר שיעור שחיקה של 4 מ"מ מקסימום, וכך נמצא 7.6 מ"מ. דרגה זו הופכת את האבן לבלתי ראויה לריצוף בדירת מגורים, ובייחוד בשטחי מגורים כמו חדר דיור ומטבח. עובדה זו צריכה היתה להיות בפני הספק מודי, ולטעמי גם בפני הקבלן אביב, שלו יש את הכישורים לדעת ולבדוק זאת. אישורו של הקבלן למוצר תגמיר משודרג איננה רק "חותמת גומי" פורמלית. אישורו של הקבלן למוצר משמעו כי המוצר עומד בתקן ישראלי וניתן להשתמש בו.

1. אינני סבורה אם כן כי טענות הצדדים סותרות זו את זו, אלא משלימות אחת את רעותה. הקבלן לא יכול להתנות על חוק המכר בהסכם, חוק המכר מחייב בנייה איכותית ובטיחותית על פי התקן הנדרש בכל ענף וענף בנייה. מנגד, הקבלן לא יכול להתחייב לאיכות מוצר משודרג ככל שהאיכות מתייחסת לגוון המוצר, לאספקתו, לכמות הנדרשת, למוצר שבור, למוצר מקולקל, וכד'. אחריותו כן תתייחס למוצר שעומד בתקן הישראלי, הן מבחינת דרישת חוק המכר והן מבחינה בטיחותית. על הקבלן לאסור שימוש במוצר משודרג שאיננו עומד בתקן (כמו התקנת אריחים מחליקים בשטחים רטובים), גם אם הלקוח בחר זאת. לטעמי, בדיוק לצורך כך דרוש אישור הקבלן למוצר המשודרג, ובדיוק זו הסיבה שהספק מבקש את אישור הקבלן למוצר שבחר הקונה.

כך אף אישר העד קאופמן מטעם אביב בעדותו בעמ' 81 מול ש' 21. העד ענה בחיוב לשאלה, האם נכון שלאחר הזמנת המוצר המשודרג, ההזמנה מגיעה לאביב כדי לאשרה ולהמשיך הלאה. העד קאופמן לא זכר מקרה בו אביב לא אישרה הזמנה (עמ' 81 ש' 28). משמע אביב מאשרת בד"כ את המוצרים המשודרגים, בהסתמכה על הסיכום עם הספק, כי הלה יספק אך ורק מוצרים העומדים בתקן.

1. במקרה דנן, אחריותה של אביב לטעמי משתרעת גם על ההחלטה להמשיך בעבודות הריצוף לאחר שהתגלתה התקלה כבר מיד בתחילת הריצוף. העד קאופמן אישר כי לאחר ריצוף של כ-30 מ"ר התגלו כתמים בצבע ירוק שחור (ראה עדותו בעמ' 79 מול שורות 25-32). לאחר פגישה בדירה, הוחלט לפצות את התובעת בריצוף גם בממ"ד וקבלת ליטוש בניסיון לפתור את הבעיה, הגם שליטוש היתה באחריות הקונה.
2. אם אכן התגלו ליקויים בתחילת העבודה, כפי שאף העידה התובעת, עולה השאלה מדוע המשיכה אביב בריצוף? לעניין זה, ראה עדותה של התובעת באשר לשלב הראשוני בו נתגלתה התקלה:

"ש. מתי בפעם הראשונה גילית שמה שסופק זה לא מה שאת רצית?

ת. איך שהתחילו הרצפים בדירה לרצף את הדירה, הרצף הקטן פנה למפקח הדירה וקראו לי ואמרו לי בואי תראי, הריצוף לא טוב. הוא לא אותו ריצוף, הוא שונה, והם לא רצו להמשיך.

ש. אבל זה לא מה שאת אומרת לנו, את אומרת לנו שגילית שזה לא הצבע שבחרת?

ת. אני באתי לדירה וראיתי שזה לא אותו הצבע ולא אותו השיש שהזמנתי.

ש. אז למה לא עצרת את העבודה מיד?

ת. ביקשתי ואמרו לי הכל יהיה בסדר, הן מודי והן אביב בפגישות אמרו לי כל הזמן, אל תדאגי, הכל יהיה בסדר, אמרתי אני לא רוצה וברגע זה אני רוצה להפסיק את העבודה, זה לא השיש שהזמנתי. היו צריכים להגיע כמות מסוימת לדירה, בערך כ-80 מ"ר, והגיע 30 מ"ר כשהתחילו לרצף, ופתאום היה חסר לא הגיע לפרויקט לאתר. ואמרו אין מספיק חומר, בפריסה הכל היה מתאים היתה את כל כמות השיש, ובאתר הבנייה לא הגיע והיה חסר. בפריסה לא הייתי. בעלי והאדריכל אמרו לי שהכל היה בסדר בפריסה".

(עמ' 55 לפרו' ש' 1-13).

1. לא ברור אם כן מדוע הורתה אביב להמשיך בריצוף ולא הורתה לתובעת לספק אריחים אחרים לריצוף, ולסיים את המחלוקת מול הספק מודי? שכן לו היתה מפסיקה עבודת הריצוף בשלב זה לאחר 30 מ"ר, ובמרווח הזמן עד שחיכו למשלוח האריחים הבא, היתה מקטינה התובעת את נזקיה ואת עוגמת הנפש ומספיקה לרצף מחדש את דירתה בטרם הכניסה לדירה. על כך נשאל מהנדס הפרויקט קאופמן, והלה השיב כדלקמן:

"ש. אתה מתאר לנו מצב שבו כבר בהתחלה היו בעיות באבן, למה הסכמת להמשיך לרצף אותה?

ת. שאלה טובה. בדיעבד היום לא הייתי עושה את זה, אבל בזמנו בתהליך העבודה של מאות דירות אתה רוצה לגמור את העבודה בצורה הטובה ביותר, וכל עוד ההידברות עם נציג הספק במקרה זה היה מודי, תטופל הבעיה, שספק רציני בשוק כל בעיה אמורה להיפתר".

1. דומה כי אין צורך להכביר במילים, שכן גם מהנדס הפרויקט מודה כי בדיעבד נעשתה טעות בשיקול הדעת והיה מקום להפסיק את העבודה מיד לאחר תחילת הריצוף. ההחלטה אם להמשיך את הריצוף או להפסיקו נתונה לשיקול דעת הקבלן בראש וראשונה כמי שאחראי על תקינות הדירה.
2. עוד נטען ע"י ב"כ התובעת, כי אביב הפרה את הסכם הפשרה שנחתם עם התובעת עובר להגשת התביעה. ההסכם הוגש כנספח 13 לתיק מוצגי התובעת. מודי נמנעה מסיבותיה שלה מלחתום על ההסכם "המשולש" בין התובעת אביב ומודי, ובסופו של יום התנערה אביב מחתימה על ההסכם, בטענת מימוש האופציה לסגת מההסכם עפ"י הקבוע בסעיף 8.2 להסכם.

ב"כ התובעת טען כי סעיף 8.2 להסכם מאפשר לצד נסיגה מההסכם בתוך 14 יום מקבלת חווה"ד של המפקח, בהודעה כי אינו מקבל את חווה"ד של המומחה וכי הוא חוזר בו מההסכמות, ולא מחמת העובדה כי צד אחד לא חתם על ההסכם. ב"כ התובעת מסתמך בטיעוניו על נספח 14 (לתיק מוצגי התובעת), שהינו מכתב ב"כ אביב אל ב"כ התובעת ובו מצוין בסעיף 3 שבו, כדלקמן:

"ככל שלא יומצא על ידי מודי הסכם החתום האמור, תוך 7 ימים הנ"ל, ובכפוף להמצאת ההסכם חתום על ידי מרשתך, תיטול על עצמה מרשתי, לבצע את החיובים הנובעים מהוראת הסכם הפשרה, ובעצמה ובאחריותה ללא עיכוב נוסף".

1. העד מטעמה של אביב מר הר-לב, ששימש במועדים הרלבנטיים כמנהל הפרויקט, הצהיר בסעיף 24 לתצהירו כי היה ברור לתובעת והובהר לה מראש, כי אם מודי לא תחתום על ההסכם ולא תקבל על עצמה את העלויות הכרוכות בהחלפת השיש, לא יהא מנוס מביטול ההסכם, שכן אביב איתנה בדעתה כי האחריות רובצת רק לפתחה של מודי, ולפיכך הוכנס סעיף 8 להסכם.

לטענת אביב, לאחר שנתקבלה חוו"ד, ומודי עמדה בסירובה לחתום על ההסכם, נאלצה אביב להודיע על חזרתה מהסכם הפשרה.

1. מר הר-לב נחקר על נספח 14 (עמ' 91), ומעדותו עולה כי לא היה מודע למכתב שהוצא בשם אביב ע"י באי כוחה, לטעמו מילוי התחייבות מודי היתה התשלום למומחה, לאחר שמודי סירבה לשלם את חלקה.
2. מעיון בסעיף 8.2 להסכם, אינני סבורה שאופציות החזרה מההסכם הינה אך ורק בנסיבות של אי קבלת חוו"ד. סעיף 8.2 מדבר גם על הודעה כי צד חוזר בו מההסכמות בהסכם לאחר קבלת חווה"ד. וכך עשתה אביב. אינני רואה בעצם החזרה מההסכם הפרת ההסכם, אלא מימוש האופציה הקבועה בסעיף 8.2 להסכם.
3. יחד עם זאת, עצם חתימת ההסכם ע"י אביב והוצאת מכתב נספח 14, מלמדת כי בזמן אמת ראתה עצמה אביב כאחראית כלפי התובעת כקונה, הגם שפגמים בריצוף לדעת אביב מוטלים לפתחו של הספק בלבד.
4. לאור האמור לעיל, מצאתי את הקבלן אביב אחראי כלפי התובעת לא מחמת הבדלי הגוונים או שברים באריחים, אלא מחמת העובדה כי הוא אישר את התקנת האריח הספציפי הגם שאינו עומד בתקן הישראלי לריצוף. כן אני מוצאת את אביב אחראי כלפי התובעת בעובדה שלא הפסיק את הריצוף כבר בתחילת העבודה ודרש מהתובעת להמציא אריחים אחרים לריצוף.
5. גובה הנזק:
6. נוכח כל ההתנהלות שתוארה לעיל, עולה כי אבד האמון לחלוטין בין הצדדים, ולפיכך אופציות התיקון והחלפת הריצוף בפועל ע"י הנתבעות בשלב זה, נראית בעיניי כאופציה לא רלבנטית ולא יישימה.
7. שלושה מומחים נתנו דעתם באשר לעלויות החלפת הריצוף. לדעת מומחה התביעה, העלות עומדת על סך 133,150 ₪. לדעת המומחה של אביב, העלות עומדת על סך 117,427 ₪, ולדעת מומחה בימ"ש על סך 116,820 ₪ מאחר וההבדלים אינם גבוהים ומאחר ומומחה בימ"ש לא נחקר וחוות דעתו המהימנה ביותר בעיניי כחוו"ד ניטרלית ונטולת פניות לא נסתרה, אני מאמצת את האמור בחוות דעתו, וקובעת כי עלויות התיקונים מוערכים בסך של 116,820 ₪ (כולל מע"מ).
8. בנוסף לעלויות החלפת הריצוף, יש לתת את הדעת כי העבודה הנדרשת מוערכת ע"י מומחה בימ"ש ב-24 יום. המומחה מטעם התובעת והמומחה לזר שהתמנה במסגרת הסכם הפשרה, העריכו את העבודה בכשישה שבועות. אני מאמצת את חווה"ד של מומחה בימ"ש שהיא כאמור ניטרלית, ולא נסתרה ע"י מי מהצדדים בחקירה נגדית. בעבור 24 ימי שהייה מחוץ לבית, יש להתחשב בעובדה כי התובעת ומשפחה מונה 5 נפשות, וכי יש למצוא דיור לחודש ימים בקרבת מקום מגורי התובעת. הצדדים העריכו בטבלה בעמ' 3 להסכם הפשרה (נספח 13) את "הוצאות הדיור החלופי הנלוות לכך" ב-1,500 ₪ ליום.
9. ב"כ התובע טען להוצאות נלוות נוספות כגון הוצאת הובלת הציוד מהדירה, אחסונה והובלתה פעם נוספת בסך של 15,000 ₪ (מוצג 19). סבורני, כי הטבלה בהסכם הפשרה מגלמת גם את ההוצאות "הנלוות" לדיור חלופי, שהם ההובלה והאחסון במהלך פינוי הדירה, ולפיכך אני קובעת כי לעלות החלפת התיקון בסך 116,820 ₪ יש להוסיף עלות דיור חלוף והוצאות נלוות בסך 1,500 ₪ ליום X 24 יום= 36,000 ₪, וביחד 152,820 ₪.
10. ב"כ התובעת מבקש לפסוק סך של 40,000 ₪ בגין עוגמת הנפש, כמפורט בסעיפים 77-82 לסיכומים. אני סבורה כי ברכיב עוגמת הנפש, יש לשקול אמנם את העובדה כי הליקוי מצוי בדירה באזור בו חיים בני הבית (סלון ומטבח) ומארחים את אורחיהם. מאידך, מדובר בפגם אסתטי חזותי בעיקרו המאפשר חיי מגורים תקינים ולא פגם המונע שימוש בדירה כמו ליקויי בחשמל, מים, וכד'. מדובר בפגם הגורם לעוגמת נפש בגלל המראה החזותי ולא בגלל חוסר האפשרות בשימוש בו.

בנוסף, יש לקחת בחשבון מחד את התמשכות ההליכים, את ניסיון המו"מ הארוך ועוגמת הנפש בביטולו, את מספר הליטושים שניסו בדירת התובעת לאחר אכלוסה ואת עקשנות הנתבעים עובר להגשת התביעה, ומאידך את סירובה של התובעת לפשרה לאחר הגשת התביעה. כמו כן, יש לפסוק את הפיצוי בפרופורציה וסך עלות התיקונים בגין הליקויים. לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, אני קובעת פיצוי ברכיב עוגמת נפש בסך של 10,000₪.

1. מודי טענה בסיכומיה כי יש להטיל אשם תורם לפתחה של התובעת, הן כי בחירת הריצוף הלקוי היתה כולה באחריותה והן על התנהלותה ואי הפסקת הריצוף מיד בתחילתו. כמו כן, טוענת מודי כי היא הסכימה לביטול העסקה מיד בתחילת גילוי הליקוי והתובעת סירבה. לא הוכח בפניי, כי התובעת סירבה להצעה כזו. אני סבורה, כי התובעת היתה רשאית להסתמך על המצג שהציגה בפניה נציגת מודי במועד הזמנת הריצוף. נציגי מודי הם אנשי המקצוע ואמונים על עבודתם, התובעת הדגישה כי נעזרה באדריכל לעניין האסתטיקה והחזות בלבד, וסמכה על אנשי המקצוע של הספק. גם לעניין אי הפסקת הריצוף, סמכה התובעת לאורך כל הדרך על אנשי המקצוע מטעם שתי הנתבעות, אשר טענו בפניה כי ניתן בקלות להסיר את הכתמים ע"י ליטוש מקצועי. התובעת העדיפה אופציה זו והקטינה לכאורה את הנזק תחת הפסקת פעולת הריצוף, פירוק הריצוף, והרכבתו מחדש באריחים אחרים. אלא שבסופו של יום תקוותה היתה לשווא. אינני סבורה כי בנסיבות אלה בו הולכה התובעת שבי אחר הבטחות שווא, יש להטיל לפתחה אשם תורם.
2. סכום הנזק אם כן הינו כדלקמן:

עלות החלפת הריצוף - 116,820 ₪

הוצאות דיור חלוף והוצאות נלוות - 36,000 ₪

עוגמת נפש - 10,000 ₪

-----------------------------

162,820 ₪

1. חלוקת האחריות:

אביב שלחה הודעת צד ג' כנגד מודי בגין הפרת הסכם בין הצדדים כפי שסוכם בישיבה מיום 28.9.06 (נספח א' למוצגי אביב), בגין אי אספקת מוצרים העומדים בתקן. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבורה כי על מודי מוטלת מירב האחריות על אספקת אבן שאיננה תואמת את הדרישות לריצוף, ולפיכך עליה להשיב לאביב 50% מסכום בו אביב תפצה את התובעת.

אביב ומודי אחראיות אם כן ביחד ולחוד כלפי התובעת בסכום הנזק (היינו כל אחת 50% מהנזק). מודי תחויב בהודעת צד ג' ועליה להשיב לאביב 25% מעלות הנזק שבו נשאה אביב, ולפיכך בסופו של דבר יישאו הצדדים כדלקמן:

אביב 25% מהנזק הכולל.

מודי 75% מהנזק הכולל.

סוף דבר:

1. סכום הנזק הישיר הינו - 162,820 ₪
2. על סכום זה יש להוסיף החזר הוצאות כדלקמן:
3. עלות חוו"ד מומחה התביעה - 4,023 ₪
4. עלות חוו"ד מומחה בימ"ש - 1,770 ₪
5. חוו"ד מכון התקנים - 1,920 ₪
6. החזר אגרה ראשונה - 2,594 ₪
7. החזר אגרה שנייה - 3,388 ₪
8. כמו כן, יש להוסיף שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪.

הסכומים המפורטים בסעיף 2 יישאו ריבית והפרשי הצמדה מיום ההוצאה ועד התשלום בפועל. יתר הסכומים יישאו הפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

אביב תישא בשיעור של 25% מסכום הנזק הכולל.

מודי תישא בשיעור של 75% מסכום הנזק הכולל.

המזכירות תשלח עותק מפס"ד לבאי כוח הצדדים.

קלדנית: שרה נחמני

ניתן היום, י"ט אדר תשע"ה, 10 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.