1. אין עוררין כי ביום 18.12.09 ארעה תאונת דרכים בצומת הרחובות אלנבי-בן גוריון שבחיפה. בתאונת דרכים זו הייתה מעורבת מונית מרצדס (להלן – "המונית") בבעלות התובעים, אב ובנו. המונית הייתה נהוגה על ידי הבן, הוא התובע 2 (להלן, גם "חוסאם"). הרכב השני הוא ג'יפ מדגם סוזוקי (להלן – "הג'יפ"). הג'יפ היה נהוג על ידי הנתבע 1 (להלן, גם "שפיק"). אביו של שפיק הוא הנתבע 2 (להלן, גם "אניס"). נטען כי הג'יפ הוא בבעלותם, אם של שפיק ואם של אניס.

אף אין עוררין כי צומת הרחובות הינה מרומזרת. התאונה, איפוא, ארעה משום שמי מהנהגים, חוסאם או שפיק, חצה את הצומת חרף אור אדום בכיוון נסיעתו. ואולם כל אחד מן השניים מטיח במשנהו כי הוא היה זה שחצה את הצומת באור אדום.

2. ועוד אין עוררין כי בעקבות התאונה הזעיקו הן חוסאם והן שפיק את הוריהם, הם התובע 1 (להלן, גם "סאלח") ואניס. לטענת התובעים, חוסאם וסאלח, הגיע לאחר התאונה מר סאלח עאסלה (להלן – "עאסלה"). בהמשך מסר עאסלה תצהיר ועדות על אשר ראו עיניו בעקבות התאונה.

3. לטענת התובעים, בעקבות דין ודברים בין הנהגים והוריהם, נולדה התחייבות שנחתמה על ידי שפיק בגדרה הודה שפיק באחריותו לגרם התאונה (להלן – "ההתחייבות"). בהתחייבות נרשם כי "אני החתום מטה מרשי שפיק האני שפיק בעל תעודת זהות מספר 041711243, מס' רישיון נהיגה 8621621 כתובת חיפה מדרגות אלגזלי א/8 נסעתי בכביש בן גוריון באוטו סוזוקי ג'יפ מספרו 6428884 ועברתי את הרמזור באדום וגרמתי לתאונה במונית שמספרו 6854225 והנהג היה דאהר חוסאם מכפר עארבה ואני מודה בזה שאני אשם ואני מוכן בכל טיפול לאוטו השני". בעקבות כיתוב זה נרשם "החתימה אניס חיפה" ומתחתה ישנה חתימה נטענת של שפיק עם מספר תעודת הזהות שלו.

לגרסתם של התובעים ההתחייבות נוסחה ונרשמה בכתב ידו של חוסאם. הכיתוב "החתימה אניס חיפה" נעשתה בכתב ידו של שפיק. ההתחייבות הנטענת נחתמה אף על ידי שפיק.

4. הנתבעים, כאמור, כפרו בחבותם. הם אף כפרו בהתחייבות האמורה וטענו שהיא מזויפת. משכך הוריתי על מינויה של הגרפולוגית, גב' פנינה אריאלי, כמומחית מטעם בית המשפט לעניין המחלוקת הגרפולוגית האמורה. המומחית המציאה את חוות דעתה המפורטת, המלומדת והמנומקת. לאחר דיון ועיון סיכמה המומחית כי "הגעתי למסקנה שקיימת סבירות גבוהה מאוד (דרגה 2) שמר שפיק מרשי לא חתם בעצמו על גבי המסמך שבמחלוקת". הנה-כי-כן, לכאורה ככל שתאומץ חוות דעתה של המומחית, למצער החתימה על ההתחייבות הינה מזויפת. ומשכך החשודים המרכזיים בזיוף חתימה זו הם התובעים, או מי מהם, שהרי תצמח להם תועלת מובהקת כתוצאה מאמינותה של ההתחייבות האמורה בה נטל על עצמו שפיק את האחריות לגרם התאונה.

5. משלא הגיעו ב"כ הצדדים לידי הבנה הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובעים נמסרו תצהיריהם-שלהם, דהיינו של חוסאם וסאלח, וכן תצהיריהם של השמאי וליד בדארנה (להלן – "בדארנה"), ששׁם את נזקי המונית מטעם התובעים ואף הוציא חוות דעת מטעמו. עוד נמסר תצהירו של עאסלה. כמו כן נמסר תצהירו של מר כאיד בלאן (להלן – "בלאן"). מטעם הנתבעים הוגשו אך תצהיריהם-שלהם, דהיינו של שפיק ואניס.

קבעתי ישיבה להוכחות. נשמעו עדויותיהם של ארבעה מן המצהירים של התובעים, דהיינו חוסאם, בדארנה, עאסלה ובלאן. לאחר מכן הסכימו ב"כ הצדדים, תוך שמירת זכויות וטענות, שלא ייחקרו על תצהיריהם סאלח, הוא אחד התובעים, ושפיק ואניס, הם הנתבעים. בעקבות זאת הונחו בפניי סיכומי טענות ב"כ הצדדים. במוקד המחלוקת ניצבת, איפוא, שאלת החבות. אדרש לה עתה.

6. עד הנה, כמבואר, ניצב נדבך רב-ערך לחובת התובעים ולזכות הנתבעים. התובעים ביקשו לסמוך טענתם לעניין אחריותו של שפיק לתאונה על יסוד ההתחייבות, הנטענת כחתומה על ידו, בה הוא נטל על עצמו את האחריות לגרם התאונה והודה בכך שחצה את הצומת חרף אור אדום בכיוונו. חוות דעתה של המומחית, כמבואר, הייתה מפורטת, מנומקת ומלומדת. ב"כ התובעים לא ראה להציב לה שאלות הבהרה, אף לא דרש לחקור אותה. משאלו הם פני הדברים לכאורה לא נמצא לי כל טעם טוב שלא להעניק את מלוא התוקף לאמור בחוות דעתה של המומחית. כך, אף לנוכח נטייתו של בית המשפט, ברגיל, להעניק את מלוא התוקף לחוות הדעת של מומחים המתמנים על ידו. שהרי זה היגיון-פועלם וטעם-פועלם.

נקטתי לשון "לכאורה" עד הנה. שהרי בחינת מלוא חומר הראיות שבפניי מצביעה בבירור על כך שהדין דווקא עם התובעים, וזאת חרף נתון רב-ערך זה של חוות דעתה של המומחית. ראויים הדברים לפירוט.

7. כאמור עאסלה היה זה שהגיע למקום התאונה לאחר התרחשותה. עאסלה העיד כי במסגרת דין ודברים שהיה בין הנהגים-הניצים ואבותיהם, הודיע שפיק כי אין כיסוי ביטוחי לג'יפ ולאחר מכן כשהגיע אביו של שפיק, הוא אניס, הוא ניסה לשכנע את חוסאם לקבל נתוני פוליסת ביטוח של רכב אחר שלו, והתובעים סירבו לכך. ועוד הוא ציין כי בסופו של דבר אכן נערכה ההתחייבות, ושפיק חתם על עליה, והיא אכן נוסחה ונרשמה על ידי חוסאם.

וככל שאניח, לכאורה, שאין מקום לאמץ את עדותו של עאסלה, שהוא עמית למקצוע של התובעים, שהרי גם הוא נהג מונית, הרי לא הייתה כל סיבה מבוררת שאם עאסלה יחליט, ביודעין, למסור עדות-כזב, שלא ימסור עדות-כזב על התרחשות התאונה כמי שכביכול ראה אותה. על שום מה, אם עאסלה מחליט למסור עדות שקר, שימסור אותה באשר להתחייבות, לכאורה פיקטיבית, ולא באשר לעדות ראייה המטילה את האשם על שפיק? לנוכח כל אלו, לכאורה, הדעת נוטה לרחוש אמון לעדותו של עאסלה.

8. נטען כי לאורך כל הדרך ביקשו שפיק ואניס לא להזמין משטרה למקום אירוע התאונה וזאת לנוכח הודייתם שלג'יפ המעורב לא היה ביטוח, כל עיקר. זאת הייתה הסיבה, כך נטען, על פיה ביקשו "לייחס" את התאונה לרכב אחר שלהם, שהוא רכב מבוטח, והתובעים סירבו לתת ידם לכך.

משאלו הם פני הדברים בולטת העובדה שבתצהיריהם של שפיק ואניס אין כל התייחסות מכחישה לנתון זה. לא זו אף זו: בנקל יכלו שפיק ואניס לסתור את ההאשמה הזו המוטחת בפניהם. שהרי בקלות יכלו להמציא לתיק בית המשפט פוליסת ביטוח המוכיחה שהג'יפ היה מבוטח-גם-מבוטח.

9. ונתון זה מוליך לכך שיש בפניי שפע של ראיות אודות כך שלאחר התאונה התנהל משא ומתן ממושך אותו יזם באופן פעיל אביו של שפיק, הוא אניס, וזאת משום רצונו להסדיר את המחלוקת. עניין זה עולה לא רק מעדויותיהם של התובעים, סאלח וחוסאם, החשודים כבעלי אינטרס. הדבר עולה כפורח מעדותו של בדארנה, הוא השמאי. בדארנה מציין כי היה זה אניס שהתווכח עמו בנוגע לשומת הנזק ואף על הצורך בהחלפתם של חלפים מסוימים. כך, כמי שמודה באחריות ומנהל מלחמת-מאסף, אך לעניין גובה הנזק הנטען.

אין צריך לומר כי בדארנה תמך גרסה זו במכתבו של אניס מיום 21.10.10 בו רשם אניס כי "לאחר שיחתי הטלפונית היום בבוקר הנני מבקש ממך סיום הדוח בתיק מספר 66809721 בעניין עאסלה סאלח. ברצוני לבקש את המשך הטיפול בתיק הנ"ל מכיוון שאני זה שמשלם את שכר טרחתך. נא לשלוח לי את זה בפקס שבמספרו לעיל". אניס, בתצהירו, לא ראה להכחיש כי שיגר את המכתב האמור. עולה הימנו כי אניס נטל על עצמו לשלם את שכרו של בדארנה, הגם שנשכר על ידי התובעים. אין זאת אלא עוד ראיה משמעותית של נטילת האחריות.

10. בכך לא מסתיימת המסכת. סאלח טוען כי במסגרת הניסיונות לסיים את התיק הטריח עצמו אניס והגיע מחיפה לביתו שבכפר עראבה. אף נתון זה לא הוכחש על ידי אניס.

11. ועם בכל אלו לא די ניצבים בפניי תצהירו ועדותו של בלאן. בלאן הוא קרוב משפחתו של אניס. חרף זאת הוא מסר תצהיר התומך בגרסתם של התובעים. בתצהירו הוא רושם כי "הנתבע הנ"ל הודה באחריות לאירוע התאונה ... בה היה מעורב הרכב של התובעים עם רכבם של הנתבעים כאשר היה נהוג על ידי בנו... זאת ועוד הנתבע הביע בפניי את נכונותו לשאת בעלויות תיקון הרכב, ואף ביקשני לתווך בינו לבין סאלח עאסלה" (סעיף 4 לתצהיר ת/5). בהמשך אף אימת בלאן את הגרסה על פיה אניס, במסגרת המשא ומתן, אף ביקר בביתו של סאלח, בכפר עראבה כאמור.

12. מול כל אלו לא נותר לאניס אלא למסור גרסה בה הוא מבקש לגמד את כל אלו. וכך הוא מציין כי "אני ניסיתי לנהל משא ומתן עם התובע מס' 1 (אביו של התובע מס' 2) כדי לנסות ולסגור את הפרשה בסכום קטן כדי למנוע את ההוצאות הכרוכות בהגשת תביעה משפטית, אמנם אני לא הגעתי עם התובעים לשום הסכם. אז בחרו התובעים להגיש את התביעה ו'להסתמך' על המסמך המזויף" (סעיף 7 לתצהירו). על המשמעות המגמדת האמורה אדרש בסמוך.

13. אערוך, איפוא, עתה את מאזן שיקוליי עד הנה.

לכאורה ניצבים בפניי, בהתגוששות איתנים, שני נתונים רבי-ערך המושכים זה לפה וזה לשם.

מחד גיסא, קיימת בפניי חוות דעתה של המומחית הקובעת נחרצות את עובדת זיוף החתימה הנטענת של שפיק. כבר ציינתי כי יש ליתן לחוות דעת זו משקל מפליג, לנוכח העובדה שהמומחית לא נדרשה להיחקר על חוות דעתה, ולא נמצא לי כל טעם טוב שלא לאמץ את האמור בה.

מאידך גיסא, כל הראיות כולן שבפניי, מוליכות בבירור לכך שהדין עם התובעים דווקא. כך, בעיקר לנוכח האמון הבלתי מסויג שיש לי לעדותו של בלאן. עדות זו, בצירוף הודאתו של אניס אודות המשא ומתן הבלתי נלאה שהוא ניהל על מנת לפצות את התובעים, הגם בסכום פחוּת מן הנדרש על ידם, מצביעה לכאורה בבירור על הודייתם של הנתבעים באחריותם לתאונה.

14. עתה שומה עליי להתחבט בשאלה האם ניתן ליישב בין ראיות סותרות אלו. שהרי ניתן לטעון שאימוץ חוות דעתה של המומחית מחייבת, מיניה וביה, שלא לרחוש אמון למכלול הראיות שנותחו על ידי עד הנה. אתקשה להגיע למסקנה זו. מנגד ניתן לטעון שאימוץ מכלול הראיות לחובת הנתבעים, כפי שנותחו על ידי עד הנה מחייב, מיניה וביה, את אי-אימוצה של חוות דעתה של המומחית. ואתקשה להגיע אף למסקנה זו.

15. לכאורה יכול הייתי לשקול להטות את הכף לזכות הנתבעים, חרף ניהול המשא ומתן הנמרץ שהם ניהלו על מנת לסיים את המחלוקת. וכך, יכולני להעלות על דעתי את התובנה הבאה, לוּ הייתה נשמעת על ידי אניס:

אכן, כך הוא היה טוען, אני סמוך ובטוח שבני לא אשם בתאונה שהרי חוסאם היה זה שחצה את האור האדום ברמזור. ואולם לנוכח העובדה שמדובר בעדות מול עדות, אין ביכולתי לשער מה יכריע בית המשפט. ממילא שומה עליי לקחת בחשבון את הסיכון שבית המשפט יקבע שבני אשם בתאונה. כך, ככל שעסקינן בשאלת החבות. ככל שעסקינן בגובה הנזק הרי נהיר לי שהג'יפ אינו מבוטח כל עיקר. משום כך, ככל שבית המשפט יקבע בשאלת החבות כי ידו של בני על התחתונה, לא תהא חברת ביטוח שתכסה את הנזקים. זו הייתה הסיבה שהסכמתי לנהל משא ומתן. במשא ומתן זה הבהרתי לתובעים כי אף עליהם לשקול את מאזן הסיכונים והסיכויים שלהם. שהרי גם כלפיהם קיים סיכון שבית המשפט יאמץ את גרסת בני, בשאלת החבות. גם כלפיהם קיים סיכון שאף ככל שיזכו בדינם, הג'יפ אינו מבוטח. שמא יתקשו לגבות פסק דין שיינתן, ככל שיזכו.

16. כך יכולים היו להישמע הדברים לו אניס, בגאון וביושר, היה מצהיר עליהם בתצהירו. או-אז ייתכן שעובדת ניהול המשא ומתן לא הייתה עומדת לו לרועץ, במאזן שיקוליי. ואולם לא זו בלבד שאניס אינו טוען כך בתצהירו, אף הד לכך לא נמצא בתצהירו של בלאן. שהרי אם אלו היו פני הדברים בלאן היה מתוודע למכלול שיקוליו של אניס, הן בשאלת החבות והן בשאלת גובה הנזק, וממילא לגבי מכלול הסיכונים והסיכויים, לא רק בשאלת גובה הנזק אלא אף בשאלת החבות. ואולם, כאמור, לא כך מצהיר בלאן. בלאן מצהיר כי התבקשה התערבותו אך לעניין גובה הנזק. בלאן לא מציין כי בדינמיקת המשא ומתן שנכשל עמדה בכלל שאלת החבות, כנתון המעורר סיכונים וסיכויים הדדיים הצריכים לשקלול.

17. ואולם, משהגעתי עד הנה, האם מתחייב מכך שאין לאמץ את חוות דעתה של המומחית? שהרי אם מכלול הנתונים מצביעים על כך שאכן שפיק הוא האחראי לגרם התאונה, על שום מה יזייפו התובעים את חתימתו על גבי ההתחייבות? שקלתי מכלול הנתונים שבפניי ולא ראיתי לשנות ממסקנתי על פיה יש לאמץ את חוות דעתה של המומחית, למרות שכפות המאזניים מטות את הכף בבירור לזכות התובעים.

ולשיטה זו אין לי אלא לקבוע כי אכן בעקבות התאונה, אף בעקבות הודיית הנתבעים באשר לאחריותו של שפיק לגרם התאונה, נוסחה בו במקום ההתחייבות ונרשמה בכתב ידו של חוסאם. ואולם באותו מעמד, כך אני קובע, היא טרם נחתמה. כך, משום הבטחתו של אניס ליטול על עצמו את האחריות לתשלום הפיצויים בגין הנזקים שנגרמו למונית. לימים, ומשנכשל המשא ומתן, כך אין מנוס מלהניח, זויפה חתימתו של שפיק, כעולה מחוות דעתה של המומחית. אכן עאסלה העיד שהוא ראה את שפיק חותם על ההתחייבות. אין לי אלא לקבוע שהגם שאני מאמין למכלול עדותו, עניין אחרון זה אינו זוכה לאמוני. אכן עאסלה ראה את רישום ההתחייבות, שנעשה אף על דעתם והסכמתם של הנתבעים ואף כלל נתונים ברורים באשר לזהותם ולזהות כלי הרכב, אך לא ראה את שפיק חותם על ההתחייבות, שהרי לא היו דברים מעולם.

18. ב"כ הנתבעים מבקש למצוא שלל בטענה כי הגם שהתובעים טענו שהם עיכבו את פועלו של בדארנה, לנוכח המשא ומתן שהתנהל, הרי מחוות דעתו של בדארנה עולה שהוא ביקר וסקר את נזקי המכונית כבר ביום התאונה. אין בדעתי לקבל טענה זו. עובדה ניצחת היא כי היה זמן סביר רב למכביר בו שני בעלי הדין ניסו ליישב את המחלוקת בדרך מוסכמת ולא עלה בידם הדבר. ממילא הייתה לנתבעים הזדמנות הוגנת לבדוק את נזקי המונית על ידי שמאי מטעמם, ככל שסבורים היו שדרישות הנזק של התובעים הן מוגזמות.

19. בסופה של דרך, ובגדר סיכום טענותיהם, לא טוענים הנתבעים, ולו בדל-טענה, לעניין גובה הנזק. משאלו הם פני הדברים בדעתי לאשר את הנזקים הישירים למונית בסך 33,745 ₪, בגין ירידת ערך בסך 2,853 ₪ ובגין שכ"ט שמאי בסך 2,481 ₪. לא נמצאה כל ראיה להנחת דעתי באשר לנזקים בגין השבתת המונית ובגין עוגמת נפש. סך כל הנזקים המאושרים על ידי עולה ל- 39,088 ₪.

20. הפועל היוצא מכל אלו שידם של התובעים על העליונה. מנגד, הגם שידם של התובעים על העליונה אימוץ חוות דעתה של המומחית מצביע על כך שידם במעל הזיוף של החתימה על גבי ההתחייבות. אכן הגם שדרכם של התובעים הייתה סלולה ממילא לזכות בתביעה, כסבורים היו, מן הסתם, שיש להוסיף ולבסס זאת, אף בדרך נפסדת של זיוף חתימה. תוצאה זו אינה מרנינה. לנוכח זאת הגם שבדעתי לזכות את התובעים במרבית סכום התביעה, אין בדעתי ליתן צו להוצאות, למעט אגרת תביעה יחסית.

21. לפיכך הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 39,088 ₪ בצירוף אגרת תביעה היחסית לסכום הזכייה ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין על שני אלו מיום 17.3.10 ועד מועד התשלום המלא בפועל.

הסכומים האמורים ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ התובעים תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה.

22. המזכירות תמציא עותק פסק דיני לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט' חשון תשע"ג, 25 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.

_________________________

שלמה לבנוני, שופט

סגן נשיא