בפני בקשה מטעם הנתבע (המבקש) להורות על ביטול פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות מטעמו לדיון הוכחות שנערך ביום 10.4.2013.

אין חולק כי הנתבע זומן כדין לדיון שנקבע, אלא שטען בבקשתו כי נבצר ממנו להתייצב לדיון מחמת טיפול דחוף בכאבי שיניים מהם סבל, ולבקשה צורף פתק מאת ד"ר אהרון רונית, כך לפי הרשום עליו, שלפיו- "בתאריך 10.4.2013 ביקר במרפאת שיניים לצורך טיפול שיניים ע"ר דחופה בשעה 11:00 בבוקר".

המשיבות (התובעות) הגישו תגובה מטעמן וטענו, בתמצית, כי הנתבע לא התייצב לשלושה דיונים, ובכל פעם הגיש בקשה לביטול פסק הדין, והתנהגותו עולה כדי זלזול בהליך המשפטי, הנמשך כשלוש שנים, ולטעמן אין מקום להורות על ביטול פסק הדין.

המבחנים לצורך ביטול פסק הדין הינם- האם הוצגו טעמים המצדיקים את העדר התייצבותו של מבקש הביטול במועד שנקבע לדיון, והאם יש מקום לדון במחלוקות שבין הצדדים לגופו של עניין, כאשר בשלב זה של ההליך המשפטי אין מדקדקים בבדיקת הטענות, וכן יש ליתן את המשקל המתאים לכך שזכות הפנייה לערכאות שיפוטיות הינה בבחינת זכות יסוד.

לאחר שבחנתי את הנתונים שבפני מצאתי לנכון להורות על ביטול פסק הדין, וזאת כנגד ובכפוף להפקדת מלוא סכום התביעה (במקור) על ידי הנתבע בקופת בית המשפט, וכן כנגד תשלום הוצאות למשיבות שטרחו והתייצבו לדיון בגין ביטול זמנן, מהטעמים שיפורטו להלן.

בתיק זה, שנפתח במרץ 2010, נערכו ארבע דיונים בהם ניתנו פסקי דין בהעדר התייצבות מטעם מי מהצדדים. בדיון שנערך ביום 19.12.2010 (בפני כב' השופט, ס.נ. (כתוארו דאז) נסר אבו טהה), ניתן פסק דין בהעדר התייצבות מטעם התובע, אשר בוטל לפי בקשת התובע, בטענה שכתב התביעה לא הומצא לו. בדיון שנערך ביום 12.12.2011 (בפני כב' השופטת רות בהט), ניתן פסק דין בהעדר התובע, אשר בוטל לפי בקשת התובע בטענה שהגיע באיחור לאולם בית המשפט. בדיון שנערך ביום 30.10.2012, בפני מותב זה, ניתן פסק דין הדוחה את התביעה, בהעדר התייצבות של התובעות, או מי מהן, אשר בוטל לפי בקשת התובעות, בטענה שנבצר מהתובעת 2 להתייצב לדיון, בשל מצבה הבריאותי, עקב שמירת הריון. הדיון האחרון נערך בפני ביום 10.4.2013, ובגינו הוגשה הבקשה הנדונה.

קשה לומר ששני הצדדים הפגינו יחס ראוי להליך המשפטי. כך למשל, לא ברור מדוע לא עלה בידי המבקש להתייצב במועד לאולם בית המשפט בדיון שנערך ביום 12.12.2011, ויש להניח שאם היה מתייצב בהיכל המשפט מבעוד מועד היה מאתר את האולם בו נערך הדיון בשעה היעודה. לגבי התובעות, הרי שלא ברור מדוע לא טרחו, עובר לדיון שנקבע ליום 30.10.2012, להגיש בקשה לדחיית מועד הדיון, או מדוע לא טרחה התובעת 1 להתייצב לדיון כדי להודיע כי נבצר מהתובעת 2 להתייצב אליו עקב מצבה הבריאותי.

המבקש טען, כאמור לעיל, כי לא התייצב לדיון שנערך ביום 10.4.2013, עקב כאבי שיניים שהצריכו טיפול דחוף. יחד עם זאת, מעיון בפתק שהוצג בפני עולה כי הטיפול נערך בבאר שבע ביום 10.4.2013, בשעה 11:00, והמבקש לא טרח לפרט את מלוא פרטים הצריכים לעניין, כגון- מדוע לא ניתן היה לגשת לטיפול בשעה מוקדמת יותר, מתי הסתיים הטיפול, כמה זמן נמשך הטיפול, ומה מנע ממנו מלהתייצב לדיון שנקבע בשעה 12:00, כאשר פסק הדין ניתן בסביבות השעה 12:27, מה גם שלא הוצגה בפני תעודה רפואית שלפיה נבצר מהמבקש להתייצב לדיון. יש לציין כי המבקש לא טרח להתייצב בבית המשפט, או לפחות להגיש הודעה מטעמו לגבי הסיבה לאי התייצבותו לדיון, מייד לאחר גמר הטיפול, ובקשתו לביטול פסק הדין הוגשה ביום 1.5.2013, פרק זמן ניכר לאחר הדיון. התנהגותו זו של המבקש מעלה חשש של ממש לזלזול בהליך המשפטי.

הגם שאין מקום לטעמי להורות על ביטול פסק הדין מטעמים שבחובת הצדק, שכן המבקש ידע על הדיון, ולא מצאתי כי הסביר כראוי מדוע לא היה ביכולתו להתייצב לדיון, הנני סבור כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין מהטעם שיש מקום לערוך בירור ענייני בטענות הצדדים, ומבלי שיש בכך כדי לחוות דעה לגבי סיכויי קבלת טענות מי מהצדדים, וכן יש ליתן בנסיבות העניין משקל מתאים לזכות הפנייה לערכאות שיפוטיות.

יחד עם זאת, ומכיוון שלטעמי יש יותר מיסוד לקביעה כי התנהגותו של המבקש עולה כדי זלזול בהליך המשפטי, וכן בשים לב לקורותיו של תיק זה, יש מקום, בנסיבות העניין, להתנות את ביטול פסק הדין בהפקדת סכום התביעה (במקור), וכן בתשלום הוצאות למשיבות, אשר טרחו והתייצב לדיון, וזאת בגין ביטול זמנן, והפגיעה בזכותן שלא היות מוטרדות פעם נוספת בגין ההליך המשפטי, ולפיכך הנני מורה כי המבקש יפקיד בקופת בית המשפט סך של 10,000 ₪, וכן סכום נוסף של 1,200 ₪ לתשלום הוצאות המשיבות בגין התייצבותן לדיון, וזאת בתוך 30 יום ממועד מתן החלטה זו.

ככל שהסכומים הנ"ל יופקדו בקופת בית המשפט במלואם ובתוך המועד הנ"ל יחשב פסק הדין כמבוטל, והמזכירות תעביר את הסכום של 1,200 ₪ למשיבות, כנגד המצאת פרטי חשבון בנק לצורך ביצוע העברת הכספים, וייקבע מועד דיון הוכחות בתיק.

בהמשך לאמור לעיל הנני מורה על עיכוב ביצוע פסק הדין למשך 30 יום ממועד מתן החלטה זו, ולאחר מכן יפקע הצו, ללא צורך במתן החלטה נוספת, ככל שמלוא הסכומים הנ"ל לא יופקדו בקופת בית המשפט.

המזכירות מתבקשת להודיע לי על הפקדת הסכומים הנ"ל לצורך קביעת דיון הוכחות במעמד הצדדים.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, ל' סיון תשע"ג, 08 יוני 2013, בהעדר הצדדים.