פסק הדין ניתן בתביעה כספית בסך של 200,000 שהגיש התובע נגד הנתבעים.

1. התובע הוא מנהל של חברה לעבודות עפר שביצע עבודות עפר והובלות בפרויקט ברח' שניצר 3 בתל-אביב (להלן "הפרויקט") עבור חברת נור ג.מ.נ.ר. לבנייה בע"מ אשר לאחר מכן העבירה הטיפול בפרויקט לחברת ג.מ.נ.ר. לבניה ויזמות (2006) בע"מ (להלן: "גמנר").

נתבע 1 (להלן: "הנתבע") הוא עו"ד אשר בזמן הרלוונטי לתביעה ייצג את גמנר.

נתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") היא חברת ביטוח אשר בזמן הרלוונטי לתביעה ביטחה את הנתבע בביטוח אחריות מקצועית.

1. להלן עיקרי טענות התובע בכתב התביעה המתוקן:
   1. בנובמבר 2008 סיכם התובע עם מנהלי גמנר, מר ישראל בן דוד (להלן: "ישראל") ומר חאסן ג'ברין (להלן: "חאסן") על ביצוע עבודות בפרויקט.
   2. ביום 26.11.08 חתמו ישראל וחאסן על המחאת זכות (נ/1) שלפיה כספים שיגיעו מהפרויקט ויועברו לחשבונו של ב"כ חברת גמנר, הנתבע, מומחים בזאת לתובע עד לסך של 185,000 ₪. הנתבע אישר את חתימתם של ישראל וחאסן על המחאת הזכות הנ"ל, ובאותו יום אישרו ישראל וחאסן העברת סך של 100,000 ₪ לתובע.
   3. הנתבע קיבל כספים והעברות בנקאיות בקשר לפרויקט, אך עשה קנוניה עם ישראל, ובמקום להעביר את הכספים לתובע, התעלם מהמחאת הזכות והעביר את הכספים במזומן לישראל.
   4. ביום 19.11.08 חתם חאסן על התחייבות בלתי חוזרת שלפיה התחייב להעביר את כל הכספים שיתקבלו מהמזמין בגין הפרויקט לחשבונו של הנתבע, וכן המחה את כל הכספים שיתקבלו מהמזמין ויועברו לנתבע לידי ישראל, בכפוף להסכם שותפות מנובמבר 2008 בין חאסן לבין ישראל.
   5. ביום 24.11.08 חתם חאסן על המחאת זכות שלפיה הוא ממחה את הכספים שיגיעו מהפרויקט לחשבונו של ב"כ חברת גמנר, הנתבע.
   6. בעקבות פניה של ב"כ התובע לנתבע בדרישה להעברת הכספים בהתאם להמחאת הזכות, הזמין הנתבע את התובע למשרדו ביום 8.1.09 ומסר לידיו ארבעה שיקים לכיסוי החוב: שיק אחד מחשבונו של ישראל על סך של 85,000 ₪ ושלושה שיקים נוספים מחשבונה של חברת טנדלר אגד ברנדינר יזמות והשקעות בע"מ (להלן: "טנדלר"), שניים מהם על סך 33,000 ₪ ושיק נוסף על סך 34,000 ₪. באותו מעמד ציין הנתבע בכתב כי אם השיקים לא ייפרעו, המחאת הזכות תהיה בתוקף.
   7. ביום 1.12.08 חתם ישראל על המחאת זכות שלפיה כל הכספים המגיעים לגמנר מומחים לטנדלר. באותו יום קיבל ישראל סך של 115,000 ₪ במזומן מהנתבע וביום 3.12.08 קיבל סך נוסף של 180,000 ₪ במזומן מהנתבע, כשבאישור הקבלה שישראל חתם עליו צוין "ע"ח קבלת ה- 500,000 ₪ ע"פ המחאת זכות שניתנה לחברת טנדלר אגד ברנדינר בע"מ". ביום 22.12.08 הועבר לחשבונו של הנתבע סך של 475,483 ₪ עבור גמנר, ובמועדים אחרים הועברו לחשבונו של הנתבע כספים נוספים בקשר לפרויקט.
   8. כל השיקים שקיבל התובע ביום 8.1.09 חזרו. התובע הגיש את השיק המשוך מחשבונו של ישראל ללשכת ההוצל"פ עם בקשה לעיקול זמני על הכספים שהועברו לחשבונו של הנתבע, ובתגובה לכך הגיש הנתבע תצהיר שקרי שלפיו לא הועברו לידיו כספים כלשהם.

לאור האמור לעיל נטען כי הנתבע התרשל, לא מילא כראוי את תפקידו כנאמן על הכספים בהתאם להמחאת הזכויות ועשה קנוניה עם ישראל כדי לא להעביר כספים לתובע.

1. להלן עיקרי טענות הנתבעים בכתב ההגנה המתוקן:
   1. המסמך מיום 26.11.08 שאליו מתייחס התובע (נ/1) אינו המחאת זכות אלא אישור, אשר היה מלכתחילה כפוף להתחייבות הקודמת לטובת ישראל מיום 19.11.08 (נ/2).
   2. בהתחייבות לטובת ישראל, נ/2, נקבע מפורשות לאמור:

"בן דוד ינחה את עו"ד מטלון להעביר את הכספים שיתקבלו לגורמים השונים.

לבן דוד תהיה זכות בלעדית לחלוקת הכספים בהתאם לשיקול דעתו וביצוע העבודות ע"י קבלני הביצוע והספקת החומרים ו/או חלוקת רווחים".

• 1. התובע ידע בעת שקיבל לידיו את נ/1 על קיומה של ההתחייבות כלפי ישראל ועל משמעותה, בין היתר מאחר שהנתבע מסר זאת מפורשות לעורך דינו של התובע דאז, עו"ד ויסאם מנסור ממשרדו של עו"ד שלמה לוי. עו"ד מנסור אף אמר לנתבע שלמעשה, המחאת הזכות לטובת התובע אינה שווה מאום שכן היא אינה מבטיחה העברת כספים לתובע.
  2. האישור נ/1 סויג במפורש במילים "בהתאם לחשבוניות שיאושרו על ידי, ובהתאם להמחאות זכויות ותשלומים לספקים שונים", כשהיה ידוע היטב לתובע שישנן כשמונה המחאות זכויות נוספות מקבילות לשלו לספקים ולנותני שירות נוספים, שכולם היו מוכרים לו לפחות מהעבודה באותו פרויקט.
  3. הנתבע לא העביר לישראל כספים במזומן כנטען.
  4. במועד הגשת הבקשה לעיקול זמני מסר הנתבע כי אין בידיו כספים כלשהם כיוון שזה היה המצב לאשורו, ואכן בדיון שנערך בבית המשפט בכפר סבא נדחתה בקשתו של התובע לחייב את הנתבע להשיב לו כספים.
  5. הסכום שהועבר לחשבונו של הנתבע עבור גמנר ביום 22.12.08 התקבל מהאחים חג'ג' כנגד ערבות בנקאית שהמציאה טנדלר בסך של 475,000 ₪, בהתאם להנחייתו של ישראל. התובע ידע בזמנו שהסכום האמור התקבל, ובהיותו מודע לכך שאינו זכאי לקבל כל חלק ממנו לנוכח מכלול המחאות הזכויות והסייגים, לא דרש לקבל כספים במזומן אלא הסתפק בקבלת שיקים.

לאור האמור לעיל נטען כי הנתבע פעל בתום לב ובדרך מקובלת תוך מילוי חובותיו כעו"ד בזהירות ובהקפדה יתרה.

1. התובע ערך תצהיר עדות ראשית שבו חזר על הטענות בכתב התביעה, וכן הצהיר כמפורט להלן:
   1. התובע היה הראשון שהתחיל בפרויקט ובעבודות העפר באתר, ומגיע לו לקבל את התשלום לפני כל הקבלנים האחרים שעבדו שם.
   2. לאחר ביצוע כמעט 60% מהעבודה בפרויקט, הפסיקה גמנר את העבודה באתר עקב אי העברת כספים מהיזם. הפרויקט הוקפא למשך כחודש ימים, ולאחר מכן זומן התובע לפגישה במשרדו של הנתבע. בפגישה זו שבה נכחו חאסן, ישראל וזוג שהיה הבעלים של טנדלר, הודיע הנתבע לתובע כי נכנסו שני משקיעים חדשים לגמנר, ישראל וטנדלר, אשר מפקידים אצל הנתבע כספים בנאמנות, והנתבע מחלק את הכספים בהתאם להוראותיו של ישראל. כמו כן אמר הנתבע לתובע שאין לו מה לדאוג ושיוכל להמשיך את עבודתו באתר. באותו מעמד נתן הנתבע לתובע את הסכם השותפות בין ישראל לחאסן ואת המחאת הזכות, נ/1, וכן הבטיח להעביר לחשבונו של התובע סך של 100,000 ₪ תוך יומיים. על סמך הבטחותיו של הנתבע והמחאת הזכות המשיך התובע לבצע את העבודה באתר.
   3. השיקים שקיבל התובע מהנתבע נמסרו לו בפגישה נוספת שהתקיימה אף היא בנוכחותם של ישראל ושל בעלי טנדלר. הנתבע החתים את התובע על קבלת ההמחאות וציין בכתב ידו כי אם השיקים לא ייפרעו המחאת הזכות תהיה בתוקף.
2. הנתבע ערך תצהיר עדות ראשית שבו חזר על הטענות בכתב ההגנה וכן העלה טענות נוספות המפורטות להלן.
   1. בשל קשיים של גמנר בבניית הפרויקט עקב חובות לנושים שונים, המחו חאסן, ישראל וגמנר את זכויותיהם בכספים המגיעים להם מהפרויקט לנושים, לרבות התובע. בין היתר נחתמו שלוש המחאות זכויות של ישראל לטנדלר, שבהן צוין כי קיימות המחאות זכויות ותשלומים לספקים שונים, ולכן מורה ישראל כי התשלום הראשון מהכספים שיתקבלו ישולם לטנדלר.
   2. ההתחייבות לטנדלר ניתנה בעקבות הסכמתה להפקיד ערבות בנקאית בסך של 475,000 ₪ לביצוע הבניה – ערבות שדרש עו"ד יצחק חג'ג' אשר ייצג את בעלי הזכויות בפרויקט, ושכנגדה העביר עו"ד חג'ג' לחשבון הנאמנות של הנתבע סך של 475,483 ₪ בגין הבניה שבוצעה עד אותו שלב. לפיכך, ביום 23.12.08 העביר הנתבע לחשבונה של טנדלר סך של 470,000 ₪ בהתאם להוראות של חאסן וישראל, כשההפרש בסך של 5,483 ₪ הועבר לנתבע בהסכמתה של טנדלר עבור שכר טרחת עו"ד.
   3. הנתבע לא קיבל סכום כלשהו עבור גמנר מעבר לסך של 475,483 ₪ הנ"ל, ומעולם לא העביר כספים במזומן לישראל.
   4. הנתבע סמוך ובטוח שהיה ברור לכל הנמחים שהמחאות הזכות הן בכפוף לשאר המחאות הזכויות. מסיבה זו לא הסכים עו"ד מנסור לנוסח של כתב המחאת הזכות אשר הכפיף את זכותו של התובע להמחאות הזכויות האחרות, ולבסוף החליט התובע לחתום על המחאת הזכות בניגוד לדעתו של עו"ד מנסור.
   5. ישראל והתובע סיכמו ביניהם בחדר נפרד ללא מעורבותו של הנתבע, שישראל ימסור לנתבע את ארבעת השיקים הדחויים מיום 8.1.09, ולאחר מסירת השיקים רשם הנתבע את הסכמת הצדדים.
3. בדיון ההוכחות נחקרו, פרט לצדדים עצמם, גם עו"ד ויסאם מנסור וישראל אשר הוזמנו להעיד בתיק מטעם הנתבע.
4. לאחר הדיון הוגשו סיכומים בכתב.

דיון

1. במסמך מיום 17.11.08 אשר צורף כנספח 3 לתצהירו של התובע וכנספח 2 לתצהירו של הנתבע אישר חסאן כי הוא מתחייב להעביר את כל הכספים שיגיעו מהמזמין בגין הפרויקט לחשבונו של ב"כ גמנר, הנתבע. אמנם לא צוין במפורש באותו מסמך כי הכספים יועברו לנתבע בנאמנות, אך כך עולה מהראיות והעדויות שהוצגו בפני בית המשפט, לרבות כתב ההתחייבות נ/2.

הנתבע לא הכחיש בתצהיר עדותו הראשית כי קיבל את הכספים בנאמנות, ואף הצהיר בסעיף 7 כי עו"ד חג'ג' דרש שכל הכספים בפרויקט יופקדו בחשבון פיקדון של משרד הנתבע בשל החשש שגמנר תתקשה לממן את הפרויקט. בסעיף 16 הצהיר הנתבע כי עו"ד חג'ג' העביר כספים "לחשבון הנאמנות".

בחקירתו הנגדית העיד הנתבע כי היות שהכספים היו ברשותו למשך תקופה קצרה, לא פתח חשבון נאמנות אלא העביר את הכספים לחשבון פיקדון (עמ' 22, ש' 7-1), כשמעדותו עלה למעשה כי הכספים הועברו לידיו בנאמנות. אם לא די בכך, במהלך דיון ההוכחות העיד גם ישראל כי הנתבע פעל כנאמן (ראו עדותו בעמ' 25, ש' 19-17 המצוטטת בהמשך פסק הדין).

עוד יצוין כי גם בסיכומי הנתבעים לא הוכחשה הטענה כי הכספים הועברו לנתבע בנאמנות.

1. הנתבע טען כי תפקידו היה לשחרר כספים אך ורק בהתאם להוראות שיקבל מישראל (סעיף 20 לסיכומים מטעם הנתבעים). ואולם, מכתב ההתחייבות נ/2 עולה כי הנחיותיו של ישראל ושיקול דעתו בעניין העברת הכספים נגעו לאופן החלוקה בין הספקים והקבלנים בפרויקט בלבד. ראו לעניין זה נוסח כתב ההתחייבות נ/2 שלהלן:

"בן דוד ינחה את עו"ד מטלון להעביר את הכספים שיתקבלו, לגורמים השונים. לבן דוד תהיה זכות בלעדית לחלוקת הכספים בהתאם לשיקול דעתו וביצוע העבודות ע"י קבלני הביצוע והספקת החומרים ו/או חלוקת רווחים".

1. כך עלה גם מעדותו של ישראל בחקירתו הראשית (בעמ' 25, ש' 19-17):

"המנגנון היה שהיה מגיע כספים מחג'ג'. הספקים לא רצו להמשיך לעבוד, לקחנו את עו"ד מטלון בתור נאמן. כל הכספים שיגיעו מחג'ג' עבור הביצוע יגיעו אליו והוא יעביר ישירות לכל ספק וספק. ייתן להם מה שמגיע להם" .

1. אף מטענותיהם של הנתבעים עצמם בסיכומים עולה כי היה לישראל שיקול דעת אך ורק לעניין חלוקת הכספים בין הספקים, ומכאן שלא היה מוסמך להורות על העברת הכספים לגורמים אחרים. ראו למשל סעיפים 3 ו- 6 לסיכומי הנתבעים, שבהם נטען כי היה לישראל שיקול דעת מוחלט לגבי שחרור הכספים לספקים השונים. כן ראו סעיף 29 לסיכומי הנתבעים, שם נטען כי יש היגיון רב בסמכות הרחבה שניתנה לישראל לעניין סדר שחרור הכספים לספקים.
2. הנתבע העיד לראשונה בחקירתו הנגדית כי "לפני מה שהבנתי הכספים היו אמורים לעבור חלקם לבעלי מקצוע וחלקם לבן דוד. מכאן נובע נ/2" (עמ' 18 ש' 30-29). ואולם, פרשנותו זו של הנתבע לכתב ההתחייבות לא הוזכרה בכתב ההגנה או בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע והיא אינה עולה בקנה אחד עם נוסחו של כתב ההתחייבות, עם עדותו של ישראל ועם טענותיהם של הנתבעים עצמם, כמפורט לעיל. כן יצוין כי גרסתו של הנתבע שלפיה היה עליו לפעול באופן עיוור לפני הנחיותיו של ישראל, גם אם ההנחיה היא להעביר את הכספים לישראל עצמו או למי מטעמו, אף אינה מתיישבת עם תפקידו של הנתבע כנאמן.
3. מתצהירו של הנתבע עולה כי ביום 22.12.08 התקבל מעו"ד חג'ג' סך של 475,483 ₪ (סעיף 16), וביום 23.12.08 העביר הנתבע לחשבונה של טנדלר סך של 470,000 ₪ (סעיף 17).
4. לא נטען וממילא לא הוכח כי טנדלר הייתה ספק וביצעה עבודות בפרויקט. יתרה מזאת, מעדותו של ישראל בחקירתו הנגדית עלה כי טנדלר הייתה שותפה בהסכם השותפות עם חסאן וישראל (עמ' 26 ש' 20-15).
5. הנתבע טען כי העביר את הכספים לטנדלר כנגד ערבות בנקאית בסך של 475,000 ₪ שהעמידה לפי דרישתו של עו"ד חג'ג' כתנאי להעברת התשלום הראשון עבור העבודה ולהמשך הפרויקט. ואולם, לא הוצגה בפני בית המשפט כל אסמכתה לדרישתו הנטענת של עו"ד חג'ג' להעמיד ערבות בנקאית, ואף לא הוצגו ראיות המוכיחות כי טנדלר אכן הפקידה ערבות בנקאית כלשהי. הנתבעים אף לא מצאו לנכון להזמין את עו"ד חג'ג' או את נציגי טנדלר להעיד כדי להוכיח את טענותיהם בעניין דרישתה והמצאתה של הערבות הבנקאית. אמנם בתחילה ביקש התובע להזמין את עו"ד חג'ג' להעיד בתיק, ובהמשך וויתר על עדות זו, אך הנתבע הוא שנשא בנטל להוכיח את טענתו בעניין דרישת הערבות הבנקאית, ולכן משהודיע התובע לפני מועד דיון ההוכחות כי הוא מוותר על עדותו של עו"ד חג'ג', היה על הנתבעים לבקש להזמינו מטעמם.
6. טענתם של הנתבעים כי הכספים הועברו לטנדלר כנגד העמדת ערבות בנקאית אחת בסך של 475,000 ₪ אף אינה מתיישבת עם כתבי המחאות הזכות לטנדלר שאליהן מפנה הנתבע בתצהירו. לפי כתב המחאת הזכויות מיום 1.12.08 (נספח 6 לתצהיר התובע אשר צוטט בסעיף 10.6 לתצהירו של הנתבע) הומחה לטנדלר סך של 600,000 ₪ (לא כולל מע"מ) שישולם בארבעה תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מחודש ינואר 2009. לפי כתבי המחאת הזכויות הנוספים שצורפו כנספחים 7 ו- 8 לתצהירו של הנתבע, הומחה לטנדלר ביום 3.12.08 סך של 178,000 ₪ (לא כולל מע"מ) וביום 23.12.08 סך של 292,000 ₪ (לא כולל מע"מ), ובסך הכול 470,000 ₪. לא ברור מדוע נדרשו שני כתבי המחאת זכות המתייחסים לשני סכומים שונים אם הועמדה ערבות בנקאית אחת, ולא ברור מדוע בתחילה הומחה לטנדלר סך של 600,000 ₪ שכלל אינו מוזכר בהמחאות הזכות המאוחרות יותר. כך גם לא ברורה עדותו של הנתבע בחקירתו הנגדית כי כלל לא נחתמה המחאת זכות לטנדלר ביום 1.12.08 אלא רק בימים 3.12 ו- 23.12 (ראו סוף עמ' 20 ותחילת עמ' 21 לפרוטוקול).
7. בכתבי המחאת הזכויות ובמסמכים האחרים שצורפו לכתבי הטענות ולתצהירי הצדדים אין כל התייחסות לערבות בנקאית של טנדלר. המסמך היחיד שבו הוזכר עניין זה הוא נת/1 שהוגש לתיק לראשונה בחקירתו החוזרת של הנתבע. לפיו נת/1, ביום 22.12.08 הורה ישראל לנתבע להעביר לטנדלר את הסך של 475,483 ₪ "בהתאם לסיכום שלי עם חברת טנדלר וחג'ג' וסיכום חברת טנדלר עם חברת חג'ג' ובנק לאומי לישראל שלפיה ישוחררו הכספים על ידי חברת חג'ג' אך ורק כנגד סכום זהה בערבות בנקאית". יצוין כי המסמך הנ"ל המורה על העברת הכספים נחתם לכאורה ביום 22.12.08 בעוד המחאת הזכויות האחרונה לטנדלר היא מיום 23.12.08.

אין לקבל את טענת הנתבעים בסיכומיהם כי נת/1 הנ"ל "מהווה הוכחה ניצחת בכתב" לכך שטנדלר המציאה את הערבות הבנקאית. מדובר כאמור במסמך אשר לא צורף לתצהירו של הנתבע ואשר הוצג לראשונה רק בתום חקירתו הנגדית, ומכאן שאין בפני בית המשפט כל גרסה שלפיה הנתבע אכן קיבל את המסמך מישראל לפני העברת הכספים לטנדלר. על כל פנים, אף לו הוכח כי ישראל כתב את המסמך והעביר אותו לנתבע ביום 22.12.08, אין די בכך כדי להרים את הנטל המוטל על הנתבעים להוכיח כי הערבות הבנקאית אכן נדרשה והועמדה בפועל, כשלא הוצגה כל ראיה אחרת התומכת בכך, וכשישראל היה בעל אינטרס מובהק לנסות ולהכשיר את העברת הכספים לשותפתו, טנדלר.

1. זאת ועוד, אף אילו הוכח כי עו"ד חג'ג' דרש להעמיד ערבות בנקאית וכי טנדלר העמידה את הערבות בפועל – ספק אם הנתבע רשאי היה לפעול לפי הנחייתו של ישראל ולהעביר את הכספים לטנדלר. כאמור לעיל, לפי כתב ההתחייבות נ/2 שיקול הדעת של ישראל הוגבל רק לעניין חלוקת הכספים בין הספקים, בעוד שטנדלר הייתה לכל היותר משקיעה ושותפה בפרויקט ולא ספק.
2. בסיכומי הנתבעים נזנחה הטענה המופיעה בכתב ההגנה שלפיה נ/1 איננו המחאת זכות, ובהגדרות המופיעות בפתח הסיכומים אף כונה נ/1 "המחאת הזכות". לטענת הנתבעים, בלשון המחאת הזכות לטובת התובע צוין במפורש כי לישראל שיקול הדעת המוחלט לגבי סדר שחרור הכספים לספקים השונים (ראו למשל סעיף 3 לסיכומים). ואולם, הדבר לא בא לידי ביטוי בנ/1 אלא רק בנ/2, כתב התחייבות כלפי ישראל, שהתובע איננו צד לו. מכאן שאף אם כתב ההתחייבות נ/2 הוצג בפני התובע לפני החתימה על נ/1 (והדבר לא הוכח כנדרש), אין בכך כדי לפגוע בזכויותיו של התובע כפי שהן באות לידי ביטוי בנ/1.
3. הנתבע אישר בחקירתו הנגדית כי הוא זה שניסח את נ/1 (עמ' 18, ש' 14-13) אשר לא צוין בו כי המחאת הזכויות כפופה גם להמחאות זכויות מאוחרות יותר לפי שיקול דעתו הבלעדי של ישראל. לפיכך, ובניגוד לטענת הנתבעים בסיכומיהם, יש לפרש את נ/1 נגד המנסח ובהתאם לסעיף 4 לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969, שלפיו המחאת הזכויות הקודמת של התובע גוברת על המחאות זכויות מאוחרות יותר.
4. הנתבעים חזרו וטענו בסיכומיהם כי התובע החליט לחתום על המחאת הזכויות נ/1 בניגוד לדעתו ולעצתו של עו"ד מנסור, בא כוחו דאז. ואולם, כשנשאל עו"ד מנסור האם התייעצו אתו בעניין המחאת הזכות, השיב "לא זוכר. אם היה דיבור כזה הייתי מעלה על הכתב. נכנסתי לתיק ב- 4.1.09 כשפניתי לעו"ד מטלון" (עמ' 17, ש' 19-18). הנתבעים ציטטו בעניין זה קטעים מחקירתו הנגדית של התובע, אך לא ברור האם הם מתייחסים להתייעצות עם עו"ד מנסור לפני או אחרי החתימה על המחאת הזכות (ראו למשל עמ' 13, ש' 25-13), ומכל מקום לפי עדותו של התובע, עו"ד מנסור "אמר שיתחייבו על המחאת הזכות הזאת והיא תקפה" (עמ' 12, ש' 18-17). מכאן שלא הוכח כי התובע חתם על נ/1 בניגוד לעצתו של עו"ד מנסור, ואף אילו היו מוכיחים זאת, אין בכך כדי לגרוע מהקביעה דלעיל שלפיה המחאת הזכויות נ/1 כפופה אך ורק להמחאות זכויות שקדמו לה.
5. טענה נוספת של הנתבעים בסיכומיהם היא כי טרם קמה זכותו של התובע לקבלת הכספים, וזאת הן מאחר שישראל לא נתן לנתבע הנחיה להעביר כספים לתובע, והן מאחר שנמחים אחרים אשר זכותם קודמת לזו של התובע לא קיבלו את כספם. אשר לטענה הראשונה כי ישראל לא נתן הנחיה מתאימה לנתבע, כאמור לעיל, לא נקבע בהמחאת הזכויות נ/1 כי העברת הכספים כפופה לשיקול דעתו של ישראל ולהוראותיו. כל שנקבע הוא כי המחאת הזכות תהיה "בהתאם לחשבוניות שיאושרו על ידי [ישראל], ובהתאם להמחאות זכויות ותשלומים לספקים שונים". לפיכך, ומשאישר ישראל בהמשך אותו מסמך נ/1 הנ"ל כי "מאושר כעת תשלום בסך של 100,000 ₪" - די בכך כדי להקים את זכותו של התובע לקבלת הסכום הנ"ל מתוך הכספים של גמנר שיועברו לנתבע. זכות זו הייתה כפופה לכל היותר לזכויותיהם של ספקים אחרים אשר ניתנו לטובתם המחאות זכויות קודמות, ואף זאת בהתאם לתנאים בהמחאות הזכות הנוספות.

הנתבעים הציגו בפני בית המשפט שני כתבי המחאת זכויות שנחתמו לפני נ/1 וכתב המחאת זכויות נוסף שנחתם ביום חתימתו של נ/1 כדלקמן: (1) המחאת זכות מיום 25.11.08 לטובת חב' חומרי בניין בסמ"ה בע"מ עד לסך 1,500,000 ₪ + מע"מ, שבה נקבע כי מאושר כעת תשלום בסך של 100,000 ₪; (2) המחאת זכות מיום 25.11.08 לטובת חב' הקודחים בע"מ עד לסך של 250,000 ₪ + מע"מ, שבה נקבע כי מאושר כעת תשלום בסך של 100,000 ₪ ומוסכם כי תשולם תוספת בסך 30,000 ₪ + מע"מ בגין פיצוי עיכובים; ו- (3) המחאת זכות מיום 26.11.08 לטובת חב' בטון המחלף בע"מ שבה נכתב כי מאושר כעת תשלום בסך של 83,000 ₪. בכל כתבי המחאת הזכויות הנ"ל הופיע נוסח זהה שלפיו ההמחאה תיעשה בהתאם לחשבוניות שיאושרו על ידי ישראל. הנתבעים לא ביקשו להזמין את נציגי הספקים להעיד כדי להוכיח מה היה החוב כלפיהם, אם בכלל, נכון למועד שבו הועבר לחשבונו של הנתבע הסך של 475,483 ₪. על כל פנים, גם לו היה מקום להסתפק באמור בכתבי המחאת הזכויות הנ"ל לצורך הוכחת החוב כלפי הספקים הקודמים, הרי שהחוב הכולל כלפיהם כפי שאישר ישראל עמד לכל היותר על סך של כ- 317,500 ₪ (כולל רכיב המע"מ על הסך של 30,000 ₪). מכאן שגם לאחר הפחתת מלוא הסכום שאושר לתשלום לספקים הקודמים, היו נותרים די כספים מתוך הסך של 475,483 ₪ לצורך העברת הסכום שאושר לתשלום בנ/1 – סך של 100,000 ₪.

1. לאור כל האמור לעיל יש לקבל את הטענה שלפיה הנתבע התרשל והפר את חובת הנאמנות שלו כאשר העביר כספים לטנדלר, אף שלא הייתה ספק של גמנר, ולמרות קיומן של המחאות זכויות קודמות אשר הנתבע עצמו הוא זה שניסח ואישר אותן, לרבות המחאת הזכויות נ/1.
2. אשר לטענת הקנוניה עם ישראל – אינני נדרש להכריע בכך, אך על פני הדברים התנהלותו של הנתבע בעניין כספי הנאמנות מעלה תמיהות. אמנם לא הוכח כי ישראל קיבל מהנתבע כספים במזומן, וישראל הכחיש בעדותו כי חתם על נספחים נ/7 ו- נ/7(1) לתצהיר התובע אשר נחזים כאישור בכתב ידו של ישראל כל קבלת כספים במזומן. ואולם, משעלה כי טנדלר הייתה שותפה של ישראל ושל חאסן, יש בכך כדי להעלות סימני שאלה לגבי הנסיבות שבהן העביר הנתבע את הכספים לטנדלר במקום לספקים אחרים של גמנר אשר הכספים כבר הומחו לטובתם.
3. הנתבעים טענו בסעיף 70 לסיכומיהם כי טנדלר "לא קיבלה לזכותה כספים כלשהם, שהרי הסכום שקיבלה היה נגד ערבות בנקאית שהוציאה והערבות הבנקאית מומשה בסופו של יום". דינה של טענה זו להידחות. כאמור לעיל, הנתבעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם כדי להוכיח כי טנדלר אכן הוציאה ערבות בנקאית, וממילא לא הוכח ולו לכאורה כי הערבות הבנקאית הנטענת מומשה. יצוין כי ישראל העיד בעניין זה בחקירתו הנגדית כי "חג'ג' קיבל את הערבות הבנקאית. לא יודע אם מימש אותה" (עמ' 27, ש' 27).
4. בסעיף 45 לסיכומי הנתבעים נטען כי אין כל קשר סיבתי בין מעשיו ומחדליו של הנתבע לבין הנזק הנטען, שהרי התובע החל בעבודות בפרויקט לפני שפגש את הנתבע, וכבר אז היו חאסן וישראל חייבים לתובע כספים בגין עבודות שביצע בפרויקט עוד קודם לכן. לפיכך נטען כי המחאת הזכויות בוודאי לא הרעה את מצבו של התובע, ועשויה הייתה להיטיב את מצבו אלמלא כשל הפרויקט. גם טענה זו – דינה להידחות. אף אם המחאת הזכויות נועדה להבטיח תשלום חוב קודם לתובע, אין בכך כדי לפטור את הנתבע מלמלא את תפקידו כנאמן ולדאוג להעברת הכספים שהתקבלו אצלו עבור גמנר לספקים השונים, בהתאם להמחאות הזכויות שנחתמו בפני הנתבע, כמפורט לעיל.
5. טענה נוספת בסיכומי הנתבעים היא כי הסכמתו של התובע לקבל שיקים דחויים מלמדת על כך שידע כי הכסף אינו לחלוקה לספקים. דא עקא, הפגישה שבה הוצע לתובע לקבל את השיקים הדחויים התקיימה רק לאחר שהסך של 475,483 ₪ שהתקבל אצל הנתבע כבר הועבר לטנדלר. אף אם התובע לא ידע באותה עת כי הכספים כבר הועברו, מעדותו עלה כי דרש לקבל את כספו מידית, אך ישראל והנתבע סירבו לכך, ואמרו שנכנס משקיע חדש ושהתובע יוכל לקבל שיקים דחויים בלבד. לפיכך, הבחירה אשר עמדה בפני התובע במועד זה הייתה להיוותר עם המחאת הזכויות בלבד או לקבל שיקים דחויים בצירוף התחייבות בכתב יד של הנתבע כי אם השיקים לא ייפרעו, המחאת הזכות תעמוד בתוקפה. בנסיבות אלה, אין לראות בהסכמת התובע לקבלת השיקים משום הודאה בכך שעדיין לא קמה לו זכות לקבלת הכספים.
6. שתי טענות נוספות המופיעות בסיכומים מטעם הנתבע הן כי התובע קיבל כספים עבור עבודתו וכי יש לתובע אשם תורם לנזק בשל כך שהפסיק את העבודה ומילא את הבור שחפר בפסולת כמחאה על כך שלא קיבל את שכרו. טענות אלה לא הוזכרו כלל בכתב ההגנה, ומשהתנגד התובע להרחבת החזית בסיכומיו, אין להידרש לטענות אלה. עם זאת יצוין כי כפי שיפורט להלן, גם לגופו של עניין דינן של הטענות הנ"ל להידחות משלא הוכחו כנדרש.

לגבי הטענה כי לתובע אשם תורם לקרות הנזק – מדובר בטענה שהועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית של התובע שנשאל האם מילא את הבור שחפר בפסולת כשראה שהוא לא מקבל את הכסף, והשיב: "זה לא נכון. הפסקתי את העבודה עד שנכנס כבודו לתמונה וידעתי שהכסף שלי בטוח" (עמ' 11, ש' 7-8). ישראל העיד בעניין זה כי התובע זרק פסולת לבור וכי אם לא היה סוגר את הבור הפרויקט היה נמשך (תחילת עמ' 26 ועמ' 28 ש' 19 ואילך). אלא שבהמשך העיד ישראל כי כל הבעיות בפרויקט החלו רק כחודש חודשיים לאחר הוצאת הערבות הבנקאית הנטענת (עמ' 28, ש' 24-19), דהיינו כחודש חודשיים לאחר שכבר התקבל הסך של 475,483 ₪ אשר היה על הנתבע להעבירו לספקים בהתאם לכתבי המחאת הזכויות. מכל מקום, לצורך הוכחת הטענה בעניין אשם תורם אין די בעדותו הנ"ל של ישראל אשר אינה מוזכרת כלל בכתב ההגנה, סותרת את עדותו של התובע ואינה נתמכת במסמכים או בעדויות אחרות כלשהן.

לגבי הטענה כי התובע קיבל כספים עבור עבודתו, אין חולק כי ביום 8.1.09 נמסרו לתובע בנוכחות ישראל והנתבע ארבעה שיקים דחויים בסך כולל של 185,000 ₪, ומכאן שנכון ליום 23.12.08 שבו הוזרם הסך של 475,483 ₪ לחשבונה של טנדלר, טרם שולמו לתובע כספים כלשהם על חשבון החוב. התובע הצהיר כי כל השיקים הדחויים שקיבל ביום 8.1.09 חוללו (סעיף 20 לתצהיר), ואילו הנתבע כלל לא התייחס לעניין זה בתצהירו. רק בדיון ההוכחות הועלתה לראשונה הטענה כי התובע קיבל כספים עבור העבודה שביצע, וזאת במהלך חקירתו הראשית של ישראל שהעיד כי "עד כמה שאני זוכר, חלק מהכספים הוא קיבל" (עמ' 25, ש' 30). בחקירתו הנגדית העיד ישראל כי "דאוד קיבל כספים, לא זוכר בדיוק כמה, להערכתי הוא קיבל כ- 100,000 ₪" (עמ' 28, ש' 30), ובהמשך כשנשאל האם זו הסיבה שסכום השיקים של טנדלר ביחד הוא כ- 100,000 ₪ השיב: "יכול להיות. לא זוכר בדיוק" (שם, ש' 32). אלא שבכתב ההגנה המתוקן ואף בסיכומים מטעם הנתבעים אין כל טענה מפורשת ופוזיטיבית שלפיה השיקים של טנדלר נפרעו, ואף לו הועלתה טענה כזו, אין די בעדותו המהוססת והמעורפלת הנ"ל של ישראל בחקירתו הנגדית כדי להוכיח זאת. משאין חולק כי במועד העברת הכספים לטנדלר טרם קיבל התובע כספים כלשהם על חשבון החוב, ולנוכח עדותו של ישראל כי טנדלר הייתה שותפה שלו ושל חאסן בפרויקט (עמ' 26, ש' 20-15), הנתבעים הם שנשאו בנטל להוכיח ולו לכאורה באמצעות אסמכתאות ועדויות מטעמם כי טנדלר פרעה חלק מהחוב לתובע לאחר מכן.

1. בסעיפים 83-79 לסיכומי הנתבעים נטען כי יש לזקוף לחובת התובע את בחירתו שלא להעלות לדוכן העדים את עו"ד חג'ג' או את מנהל החשבונות מטעמו. ואולם, משהודה הנתבע כי עו"ד חג'ג' העביר לחשבונו סך של 475,483 ₪ בגין הפרויקט, והתובע ויתר על הטענה בדבר העברת סכומים נוספים לנתבע – לא היה עוד כל צורך, מצדו של התובע, בעדותו של עו"ד חג'ג'. לעומת זאת וכפי שנקבע לעיל, דווקא הנתבע הוא זה שהיה זקוק לעדותו של עו"ד חג'ג' כדי להוכיח את טענותיו בעניין הדרישה להעמדת ערבות בנקאית והעמדתה בפועל. לפיכך, משנמנעו הנתבעים מלהזמין את עו"ד חג'ג' להעיד מטעמם, אף שידעו עוד לפני מועד דיון ההוכחות כי התובע ויתר על עדותו – יש לזקוף זאת לחובתם של הנתבעים.
2. לבסוף אתייחס לטענת הנתבעים בסיכומיהם כי המחאת הזכות אינה לטובת התובע עצמו (עבדל חי דאוד) אלא לטובת חברה בשם עבדל חי דאוד בע"מ. טענה זו לא הוזכרה ולו ברמז בכתב ההגנה המתוקן, בתצהירו של הנתבע ובמהלך דיון ההוכחות, אלא הועלתה לראשונה בסיכומים מטעם הנתבעים, וב"כ התובע התנגד להרחבת החזית. מעבר לכך יצוין כי אמנם בכתב המחאת הזכויות נ/1 נרשם שמה של החברה הנ"ל, אך בסעיף 3 לכתב התביעה המתוקן נטען כי המחאת הזכות ניתנה לטובת התובע, והנתבעים הודו בכך. ראו לעניין זה סעיף 4 לכתב ההגנה המתוקן: "הנתבעים מודים באמור בסעיף 3 לכתב התביעה, בכפוף לכך שהמילים "המחאת זכות" יוחלפו במילה "אישור" ובכפוף לכך שנקבע מפורשות כי האישור סויג במילים "בהתאם לחשבוניות שיאושרו על ידי ובהתאם להמחאות זכויות ותשלומים לספקים שונים" (ההדגשה של הח"מ). מכאן שהטענה כי המחאת הזכויות ניתנה לטובת התובע עצמו כלל לא הייתה שנויה במחלוקת והתובע לא נדרש להציג ראיות כלשהן כדי להוכיחה. עוד יצוין כי בתצהירו של הנתבע, בעדותו של ישראל ואף בסיכומי הנתבעים ישנה התייחסות מפורשת אל נ/1 כהמחאת זכויות לטובת התובע. לפיכך, הנתבעים מנועים מלטעון בסיכומיהם לראשונה כי המחאת הזכויות נ/1 לא ניתנה לטובת התובע.
3. לאור כל האמור לעיל, ומשנקבע כי הנתבע התרשל והפר את חובת הנאמנות שלו כאשר העביר כספים שהופקדו אצלו עבור גמנר לידי טנדלר, ובכך שלל מהתובע את זכותו לקבל את חלקו בכספים אלה מכוח נ/1 – דינה של התביעה להתקבל, אך זאת באופן חלקי כפי שיפורט להלן.
4. התובע העמיד את תביעתו על סך של 200,000 ₪, מבלי להסביר כיצד הגיע לסכום זה. מכתב התביעה המתוקן עולה כי נגרם לתובע נזק בשל כך שהנתבע לא העביר לו מתוך הכספים שהפקיד עו"ד חג'ג' את מלוא סכום החוב בסך של 185,000 ₪. ואולם, בנ/1 נקבע כי המחאת הזכות היא "עד לסך של 185,000 ₪" (ההדגשה של הח"מ) בהתאם לחשבוניות שיאשר ישראל, כשבהמשך המסמך נכתב כי "מאושר כעת לתשלום בסך של 100,000 ₪". לפיכך, ומשלא הוכיח התובע כי נכון למועד הפקדת הסך של 475,483 ₪ בחשבונו של הנתבע אישר ישראל לנתבע תשלום סכום נוסף לתובע, מעבר לסך של 100,000 ₪ הנ"ל – יש לקבל את התביעה בסכום של 100,000 ₪ בלבד.
5. התביעה, אם כן, מתקבלת בחלקה.
6. הנתבעים יחד וכל אחד לחוד ישלמו לתובע סך של 100,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן ישלמו הנתבעים יחד וכל אחד לחוד לתובע סך של 2,500 ₪ בגין הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, וכן סך של 12,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ‏ד' סיון תשע"ג, 13 במאי 2013, בהעדר הצדדים.