1. לפניי תביעה שהוגשה בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד" ), בגין פציעתו של התובע באירוע תאונת דרכים שאירע ביום 22.01.00.
2. תחילתו של תיק זה,  במסגרת ת.א 34755/01, אשר התנהל בפני כב' השופטת דודקביץ אסתר ואשר ההליכים בו הופסקו לבקשת התובע ביום 06.07.05, לאחר שמונה בתיק מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר קובי לידור.  כב' השופטת דודקביץ קבעה בהחלטה מיום 06.07.05, כי כל הנעשה בתיק עד כה, יחייב לצורך המשך ניהול ההליכים שינקטו בין הצדדים בעתיד.
3. ביום 10.10.07, חודשה התביעה והתיק נפתח במסגרת ת.א 57936/07 בפניי כב' השופט פרידלנדר ובהמשך בפני כב' השופט ד"ר אבינור.
4. התובע יליד 1977, כבן 23 במועד האירוע, היום בן 37 נפגע כתוצאה מתאונת דרכים מיום 22.01.00, בהיותו רוכב אופנוע, החליק מהאופנוע עליו רכב ונחבל בכל חלקי גופו ובעיקר בברך שמאל.
5. הנתבעות מודות בחבות. הצדדים חלוקים בשאלת שיעור נכותו הרפואית והתפקודית של התובע וכן בשאלת נזקיו כתוצאה מהתאונה.
6. התובע פנה לבית חולים "השרון" מייד לאחר אירוע התאונה, לשם קבלת טיפול רפואי, במהלכו, אובחנו נפיחות ונוזלים חופשיים בברך שמאל ברמה בינונית. התובע טופל ושוחרר לבדיקות ומעקב.
7. ביום 05.09.00, התובע אושפז ועבר ניתוח שחזור רצועה קדמית צולבת בברך שמאל  במשך 4 ימים, בעקבות חבלה במהלך עבודתו בברך שמאל בעת שנפל מסולם בגובה של כ- 2 מטרים.
8. ד"ר לידור בחוות דעתו מיום 14.04.02 קבע, כי כתוצאה מהתאונה נשוא כתב התביעה לתובע 10% נכות צמיתה בברך שמאל, בהתאם לסעיף 35 (1)ב' לתקנות הביטוח הלאומי (להלן: "חוות הדעת הראשונה").
9. התובע היה מעורב בתאונת דרכים מאוחרת לאירוע שלפני, ביום 29.06.06, בעטיה נקבעה לתובע על-ידי ועדת המל"ל, נכות צמיתה בשיעור של 19%  בגין פגיעה אורתופדית בברך ימין: 10% פגיעה מנסיקאלית בהתאם לסעיף 48 (2) ז' (4) ו-10% בגין חוסר יציבות, בהתאם לסעיף 48(2) ז' (4) דומה. (להלן: "התאונה המאוחרת").
10. בגין התאונה המאוחרת, הגיש התובע תביעה בבימ"ש השלום ברמלה אשר התנהלה בפני כב' השופט ד"ר עמי קובו במסגרת ת.א 3972/07. ביום 04.03.11 ניתן פסק הדין בתביעה לעיל.
11. במסגרת התביעה שבפניי התובע טען, כי בשל החמרה רפואית שחלה במצבו הבריאותי, במהלך שנת 2011, הבאה לידי ביטוי בקרע בסהרון בברך שמאל,  הנכות הרפואית הינה בשיעור של 19% ולא 10%  כפי שקבע ד"ר לידור.
12. הנתבעים העלו שתי טענות עיקריות:

א.  ד"ר לידור לא התייחס בחוות דעתו לעברו הרפואי של התובע עובר למועד התאונה, לפיו ישנה אינדיקאציה לפציעות קודמות בברך שמאל ובפרט שגה בהתייחסותו לפציעה כתוצאה מנפילה מגובה של 2 מטרים בחודש יולי 2000.

ב. בהינתן שהתובע היה מעורב בתאונה נוספת, מאוחרת, הרי ששיעור הנכות הרפואית בגין התאונה נשוא כתב התביעה שלפני, הינה 8% וכן, התאונה המאוחרת, "בלעה" את נזקי התאונה הראשונה בזמן – כל זאת בהתאם לע"א 248/86 חננשוילי נגד רותם, פס"ד מה(2) עמ' 529 (להלן: "פס"ד חננשוילי") ולכן, התובע אינו זכאי לפיצוי בגין התקופה שלאחר התאונה המאוחרת, לכל היותר לו יוכיח התובע את נזקו יהא זכאי לפיצוי בגין תקופת הביניים שבין התאונה הראשונה לבין התאונה המאוחרת.

1. ד"ר לידור מסר חוו"ד משלימה ביום 13.03.13, לאחר שעיין בתיעוד רפואי נוסף שהוגש על-ידי התובע וקבע במסקנתו כי :

" הסיבה לקרע בסהרון בברכו השמאלית של התובע אינה בעקבות התאונה מיום 22.01.00 ולא כתוצאה ממנה, אלא בתר לה וללא קשר סיבתי אליה".

            ( להלן: "חווה"ד המשלימה" ).

1. ביום 11.03.14, התקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה העיד התובע וכן נחקר ד"ר לידור על חוות דעתו על-ידי הצדדים.
2. מן המקובץ עולה, כי השאלות העיקריות שבמחלוקת הן:
3. האם יש לייחס את הנכות הרפואית שנקבעה לתובע בחוות דעתו של ד"ר לידור מיום 14.04.02, לעברו הרפואי של התובע ובפרט לנפילתו מסולם במהלך תאונת עבודה, כטענת הנתבעים?
4. האם חלה החמרה במצבו הרפואי של התובע בברך שמאל כתוצאה מהתאונה נשוא כתב התביעה, אשר באה לידי ביטוי בקרע בסהרון כטענת התובע?
5. מהן השלכות התאונה המאוחרת, אם בכלל, על הנכות שנקבעה לתובע בגין התאונה שלפני.
6. דיון והכרעה:

הנכות הרפואית:

א. האם ישנה השלכה חלקית או מלאה לצורך קביעת שיעור הנכות הרפואית שנקבעה על-ידי ד"ר לידור לפגיעות קודמות של התובע בברך שמאל ?

ביום 14.04.02, ד"ר לידור ערך את חוות דעתו הראשונה, בעת עריכתה עמדו לפניו, בין היתר, חומר רפואי שנמסר לו על-ידי הצדדים, הכולל תוצאות בדיקות דימות ובדיקה גופנית (כפי שתואר בעמוד מס' 1 לחוו"ד).

במסגרת חוו"ד ציין, בפרק "תולדות המקרה" כי, הבדיקות האובייקטיביות וביניהן בדיקת רנטגן נמצאו תקינות וכי בבדיקה הגופנית, הברך הייתה נפוחה, עם נוזלים ונעולה בכיפוף של 60-80 מעלות- כל זאת במסגרת הטיפול והבדיקות שקיבל התובע בחדר מיון, מייד לאחר האירוע.

עוד תואר על ידי המומחה כי, בחודש יולי 2000, נחבל התובע במהלך עבודתו בברך שמאל ואובחן כלוקה בקרע של הרצועה המוצלבת הקדמית, בעקבות החבלה וכאבים בברך שמאל, בוצע לתובע ניתוח לשחזור הרצועה המוצלבת הקדמית עם עיגון של חלקי העצם המרכיבים את השתל לעצמות הירך והשוקה עם ברגים בהתאמה. לאחר הניתוח התובע טופל באמצעות טיפולים פיזיקאליים.

בפרק דיון ומסקנות, מציין ד"ר לידור, כי:

"לעניות דעתי, ובהתאם לתיעוד הרפואי אשר הוצג בפני, אילן קורן לקה בקרע של הרצועה הצולבת הקדמית בתאונת הדרכים הנדונה, בתאריך 22.01.00. ממצאי הבדיקות הגופניות בסמוך לתאונה, ע"י מספר רופאים, תואמות את האבחנה הנ"ל. בנוסף בדיקת התהודה המגנטית אשר בוצעה כ- 4 חודשים לאחר התאונה, בתאריך 14.05.00, אכן מדגימה אי סדירות של הרצועה צולבת הקדמית (ממצא המתאים לקרע) ולא כפי שפוענחה, ע"י ד"ר יצחק רוסו, כבדיקה תקינה.

במקרים בהם קיימת אי ספיקה של הרצועה הקדמית, אירועים טראומטיים חוזרים, כגון נפילות מגובה של 2 מ', עלולים לגרום לתפליט בברך, כולל תפליט דמי.

לאור בדיקתו הגופנית על ידי, ניכר שקיימת הצלחה ניתוחית בהשגת יציבות של הברך. אך תלונותיו על כאבים בקדמת הברך וממצאים בבדיקה הגופנית, מתאימים לתסמונת פטלו-פמורלית ולדלקת באזור הגיד הפטרלי שהוא אזור נטילת השתל".

ד"ר לידור נתן דעתו בחוות הדעת לעברו הרפואי של התובע, הכולל 3 חבלות סיבוביות ולתאונת העבודה מחודש יולי 2000, במהלכה נפל התובע מסולם בגובה של 2 מטרים, בעטיה בוצע לתובע ניקור בברך שמאל. לאחר ששקל את הנסיבות לעיל, העריך את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 10%  בהתאם לסעיף 35 (1) ב' לתקנות המל"ל.

בעדותו בבימ"ש נחקר ד"ר לידור אודות השפעת חבלות קודמות בברך שמאל על הפציעה בברך, בעטיה של התאונה והיטיב להסביר את מסקנתו בחוו"ד הראשונה, בזו הלשון:

"ש.  אמרת שאתה משער ויש רופאים שאומרים אני קובע, זה לא מדע מדויק, אתה לא יכול לשלול את האפשרות שאולי הפגיעה הזאת נפילה משני מ' לעומת נפילה מאופנוע שהוא כמטר מהכביש, לפי המסמך מחדר המיון היא זו שגרמה או לחילופין לחלק חצי חצי?

ת. השאלה שלך במקום. אני דנתי בה וכתבתי בסופו של יום, שייכתי את הכל לתאונה ואמרתי שאירועים חוזרים טראומתיים .. אנחנו מדברים שאם הייתה נפילה מגובה ובהמשך הוכחה של פגיעה ברצועה המוצלבת הקדמית היית אומר, אני משייך הכל לנפילה מגובה. אבל אם יש מצב שבו יש תאונת דרכים שבעטיה יש נפיחות של הברך, נוזל בברך נבדק מספר פעמים וגם נפילה, אז כתבתי שבמקרים בהם קיימת  עלולים לגרום לתפליט בברך. אתה לא רואה כל דבר לא לפני ולא אחרי וגם באם אר אי בעקבות התאונה הוא פוענח כתקין. כשאני באתי לדון בזה אז, הגעתי למסקנה שאני משייך את הכל לתאונה."

( פרוטוקול הדיון מיום 11.03.14, עמוד 31 מול השורות 24-31 , עמוד 32 שורות 1-2 ).

ובהמשך הוסיף:

" ש.  לאור הדברים שאמרת אתה לא יכול לשלול שהקרע המלא ברצועה קרה מהנפילה?

  ת. לא, משום שאתה רואה שגם ד"ר אשכנזי וגם ד"ר פרי מצאו אי יציבות של הברך, הבדיקה בזמן כל כך קרוב לאירוע התאונה, לכן אתה יכול להניח שהברך הזו נפגעה פגיעה של ממש ביום קרות התאונה באופנוע. "

( פרוטוקול הדיון מיום 11.03.14, עמוד 33 , שורות 23-26).

מהמקובץ עולה, כי ד"ר לידור הגיע למסקנותיו לאחר שנתן משקל לעברו הרפואי של התובע ובפרט לנפילתו מגובה של 2 מ' וזאת בהתאם לתיעוד אשר הונח בפניו ובהתאם למידע כפי שנמסר לו מפי התובע ולאחר שבוצעה לתובע בדיקה גופנית. מסקנתו בחוות הדעת הובהרה בהרחבה בעדותו ולא נסתרה על-ידי מי מהצדדים.

טענות הנתבעים אינן נתמכות בממצא רפואי מעברו של התובע אשר יש בו בכדי לשנות מאבחנתו של ד"ר לידור ומשיעור הנכות כפי שנקבעה על-ידו .

ב. האם חלה החמרה במצבו הרפואי של התובע בברך שמאל כתוצאה מהתאונה נשוא כתב התביעה, הבאה לידי ביטוי בקרע מדיאלי עם נזקי סחוס באותה הברך?

בשנת 2011 התובע התלונן על דלקות בברך שמאל ובתאריך 29.11.11 בוצע לתובע ניתוח כריתת תת שלמה של הסהרון המדיאלי.

בחוות הדעת המשלימה מיום 13.03.13, ד"ר לידור בדק את התובע בשנית וציין, כי למרות בקשותיו בכתב ובע"פ לתובע, לא הוצגו לעיונו תולדותיו הרפואיים של התובע במהלך העשור שחלף, לרבות רשומות רפואיות בעקבות תאונת הדרכים המאוחרת, משכך, אין הוא יכול להסתמך על פרטים אנאמנסטיים וממילא אינו יכול לקבוע ולשייך את ההחמרה המתוארת על ידי התובע, דווקא לאירוע התאונה שלפני.

ד"ר לידור תאר את מצבו הרפואי של התובע לאחר שבוצעה בדיקה פיזית במרפאה ובהתאם לחומר הרפואי שהונח לפניו, כמפורט בעמוד 1-2 לחוו"ד וקבע כי:

"אי יציבות של ברך לאחר קרע של רצועה משוחזרת או מתיחה שלה או בעקבות טכניקה ניתוחית גרועה מדווחת בספרות הרפואית בין 2.5% ל- 34% מהמקרים.

במקרה דנן, השיחזור לא רק שנצפה כתקין בבדיקת MRI ובארתרוסקופיה, אלא גם שהברך נמצאה יציבה בבדיקות הגופניות החוזרות (כולל הרדמה כללית). כבר לאחר שנבדק על-ידי לראשונה ניכר היה שקיימת הצלחה ניתוחית בהשגת יציבות של ברך שמאל. קרי, אין מדובר בפגיעה ברצועה המשוחזרת (קרע או מתיחה שלה) בברך שמאל ובוודאי שלא בטכניקה ניתוחית גרועה".

בחקירתו הסביר, כי במסגרת חוות דעתו הנ"ל, בחן שתי אפשרויות להחמרה במצבו של התובע: האחת, שינויים ניוונים והשנייה, אירוע נוסף, אלא שהתובע לא ביצע את בדיקת ה- CT אליה הפנה ד"ר לידור וכן לא הציג תיעוד רפואי רלוונטי על מנת שניתן יהא לבחון ולהכריע בין שתי האפשרויות.

עוד הוסיף בחקירתו, כי לא מצא קשר סיבתי בין הפציעה כתוצאה מהתאונה נשוא כתב התביעה לבין ההחמרה הנטענת במינסקוס בברך שמאל. לדבריו, לתובע נערכו בדיקות שנה לאחר התאונה המאוחרת, קרי במהלך שנת 2007 , שנמצאו תקינות ביחס לברך שמאל וביחס לתוצאות שחזור הרצועה הקדמית. החמרה של אירוע נבחנת על פני ציר כרונולוגי ובמקרה של התובע לכל הפחות נבדקה הברך במהלך שנת 2007 ונמצאה תקינה, דבר המקטין את הסיכוי לכך שקיים קשר סיבתי בין אירוע התאונה לבין ההחמרה הנטענת.

(ר' פרוטוקול הדיון מיום 11.03.14, עמוד 36,שורה 16).

זאת ועוד, לדברי ד"ר לידור, הבדיקות והצילומים אשר נערכו לתובע בעקבות הניתוח במניסקוס בברך שמאל בשנת 2011, נמצאו תקינות ביחס לרצועה הקדמית הצולבת של ברך שמאל.

במכתב השחרור מיום 29.11.11, מציין ד"ר טיין, כי רצועה צולבת קדמית לאחר שחזור על יד גיד הפיקה, בשנת 2000 נמצאה תקינה והברך יציבה, לפיכך, לא ניתן לשייך את ההחמרה לאירוע התאונה.

ג. האם ישנה השלכה על הנכות שנקבעה בתיק שבפני בעקבות הנכות שנקבעה בתאונה המאוחרת :

לטענת התובע, לתאונה המאוחרת, במהלכה נפגעה ברך ימין של התובע,  ישנה השפעה על נכות התובע כתוצאה מהתאונה הראשונה, שם נפגעה ברך שמאל, בדמות החמרה במצבו הרפואי, הבאה לידי ביטוי, בשינויים ניוונים וקרע בסהרון שנוצרו בעת שהופעל עומס על ברך שמאל (ראה פרוטוקול הדיון מיום 11.03.14, עמוד 22, שורות 26-29).

לטענת הנתבעים, בהינתן כי לתובע נקבעה נכות בגין התאונה המאוחרת בשיעור של 19% , הרי שאז נכותו של התובע בגין התאונה שלפני הינה לכל היותר בשיעור של 8% - חיזוק לטענה זו מוצאת הנתבעת בעדותו של ד"ר לידור.

ביחס לטענת ב"כ התובע באשר להחמרה והעומס על ברך שמאל, השיב המומחה בזו הלשון:

" ש.     אני הולך לשיטתך והנה לא הייתה, אבל במהלך השנים בעקבות העומס שהיה על הברך שמאל, הנכות של רגל ימין גרמה לקריעה בסהרון?

ת.        קודם כל הסברתי שמה שאתה מתאר זה עורבא פרח, אין דבר כזה וגם הבדיקה של רגל ימין היא לא כזו כמו שאתה רוצה לתאר... עזוב את ה-19 זו נכות רפואית זה לא אומר שזה נכות תפקודית. אם אנחנו רוצים להסתכל על חלק מהפן התפקודי, זה יהיה הנפח של השרירים ואז אנחנו רואים שאם אנחנו מסתכלים על .. הירכיים נראים אותו דבר, כשאני ראיתי אותו בפעם השניה בנוב' 2012, נניח שהשבר ברגל ימין, היה זוועה, הייתי מצפה לראות רגל מאד דקה... הדבר היחידי שאנו יודעים באופן מוחלט שאם אנחנו עושים שחזור של רצועה מוצלבת קדמית, לא מוצלח זה ברור, גם כשזה מוצלח ביותר, יכולים להתפתח שינויים ניווניים בברך. הרצועה המחוברת לברך, זו לא הרצועה האורגינלית, שלחתי אותו לסי טי והוא לא הביא לי. אתה צודק מאד, ברגע שיש לנו שינויים ניווניים, חלק מהשינויים יהיו פגיעה במניסקוס, ובזה אם אתה מחפש סיבה אמיתית, זו סיבה שיכולה להיות אפילו קשורה אחד בשני, לא שתהיה חבלה נוספת, כמו שיכולה להיות, כי ראינו לפחות שלוש חבלות, אני לא בטוח שהנפילה מגובה הייתה סיבובית, ואז אם אנחנו רואים את השינויים הניווניים האלה בעין, זה יכול להפוך את הקערה על פיה. אני לא ראיתי את זה . לפי קריאת הביניים של התובע שהבדיקה בוצעה בפועל ולא ראיתי , סימן שהיא תקינה. יש שתיקה כהודאה מצד עו"ד ב"כ התובע."

(פרוטוקול הדיון מיום 11.03.14, עמוד 36, שורות 21-32, עמוד 37, שורות 1-5).

ובהמשך לשאלת ביהמ"ש האם יש קשר בין פגיעה בברך ימין לברך שמאל, השיב:

ת.         אם אנחנו מסתכלים על אוסף נכויות, נניח 10 על ברך אחת ו-20 על ברך שנייה, כשהוא בא לנכות זה יהיה 10% מ-80. זאת שאלה בעייתית, אני בתפיסה שכאשר יש פגיעה בברך אחת אז זה לא גורם באופן גורף לפגיעה או החמרה בברך השנייה. יש כאלה שחושבים כך ויש כאלה שמדברים במשרד הביטחון על אבר זוגי. אם אני לא רואה בעין אחת אז לא בהכרח העין השנייה נפגעת.

(שם, בעמוד 39, שורות 6-11).

יוצא אפוא, כי התאונה המאוחרת לא השפיעה על מצבו הרפואי של התובע כתוצאה מעומס על ברך שמאל בעטייה של הפגיעה בברך ימין במהלך שנת 2006. תיאוריה זו הוצגה בפני המומחה מטעם ביהמ"ש ונשללה כפי שהדברים באים לידי ביטוי לעיל ולפיכך, לא מצאתי מקום לשנות משיעור הנכות כפי שנקבעה על ידי המומחה גם מטעם זה.

ביחס לטענת הנתבעת בגין גובה שיעור הנכות, השיב המומחה בזו הלשון;

ש.        כעת כשאתה יודע שיש לתובע 19% נכות בגלל ברך ימין, הנכות הרפואית ברגל שמאל היא 8?

ת.         כן. התאונה עם העשרה אחוז נכות קדמה לנכות של ה-19%.  ה-19% צריך להיות מתוך 90. חב' הביטוח צריכה ליתן לו פיצוי על ברך שמאל."

(שם, בעמוד 39, שורות 13-17).

מהאמור לעיל עולה, כי ד"ר לידור הסכים לכך שיש לבחון את נכותו של התובע ביחס לכל אירוע בנפרד תוך הפחתת הנכות שנקבעה באירוע שקדם לאירוע ביחס אליו נקבעת הנכות.

בעניינינו, התובע נפגע באירוע התאונה שלפני, הראשונה בזמן ונקבעה לו נכות של 10% ואילו בתאונה המאוחרת בזמן נקבעה לו נכות בגין הברך השנייה בשיעור של 19% לפיכך, אין במקרה זה, בוודאי לא בתקופת התפר שבין האירוע הראשון ועד לאירוע המאוחר יותר, גם לא לאחריה כדי להפחית משיעור הנכות שנקבעה לו, קרי 10%.

עיון בתשובתו של ד"ר לידור איננו תומך בטענת הנתבעת, לפיה יש להפחית משיעור הנכות בתיק שלפני, באשר כאמור לדידו של ד"ר לידור, בחינת סדר הדברים באופן כרונולוגי מובילה למסקנה לפיה, התובע זכאי בתאונה הראשונה (שלפני) ל- 10% ואילו הפיצוי של התובע באירוע המאוחר אמור להיות מחושב בהתאם ל- 19% מתוך 90% - אירוע זה איננו עומד לדיון בתיק שלפני וביחס אליו כאמור פוצה התובע .

לפיכך, הנני סבורה כי יש להעמיד את הנכות הרפואית של התובע בגין אירוע התאונה שלפני על 10%, בהתאם לחוו"ד – ממילא תהא השפעה והשלכה ניכרת של התאונה המאוחרת- המשמעותית יותר, ברכיבי בסיס השכר של התובע וגובה הפיצוי לו יהא זכאי באירוע שלפני, תוך התחשבות בפיצויים שקיבל בגין האירוע המאוחר.

1. נכות תפקודית:

התובע טען בסיכומיו, כי נכותו התפקודית הינה בשיעור של 30% , בשל החמרה במצבו הרפואי, מפאת גילו של התובע, היותו בתחילת דרכו וההשלכות המשמעותיות של נכותו התפקודית במגבלה קשה בברך המונעת עמידה ממושכת.

הלכה היא, כי שיעור הנכות הרפואית משקף גם את שיעור הנכות התפקודית, קרי, משקף את הפסד כושר ההשתכרות (על ההבחנה בין נכות תפקודית לאובדן כושר השתכרות ראו: ע"א 50/62 קליין נ' רוזנברג, פ"ד טז(3) 572, ע"א 3049/93 ג'רוג'יסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792 ). בית המשפט לא יטה לסטות מהנכות הרפואית בהיעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו מלעשות כן. 

לסוגית הערכת הנכות התפקודית והשלכתה על הערכת הפיצוי הנפסק על ידי בית המשפט, החזקות הקיימות לעומת השיטה האינדיווידואלית בהערכת הפיצויים, התייחסה לאחרונה כב' השופטת יעל וילנר בתא (חי') 966-06 אולגה פינקלשטיין נ' הפול-המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ (מיום 3.12.2013):

"נדמה לי כי חזקה זו, ככל ובמידה ותוטמע בפסיקה, תביא לביטול מוחלט של השיטה האינדיווידואלית בהערכת הפיצויים ותהווה את הנדבך האחרון במעבר מהשיטה המסורתית לשיטה המודרנית של הערכת הנזק על פי חזקות והנחות עבודה. שכן, לקביעת שיעור הנכות התפקודית השלכה ישירה ומכרעת על חישוב הנזק כולו. בעוד יתר החזקות הקיימות עליהן הצבענו לעיל, נוגעות ומשפיעות אך על אחד או שניים מראשי הנזק ... הרי ששיעור הנכות התפקודית משפיע על גובה הפיצוי בכל ראשי הנזק (הפסדי השתכרות, פנסיה, עזרת הזולת, ניידות, הוצאות רפואיות, אביזרים וציוד, דיור מותאם וכו'). לפיכך, ככל שהנכות התפקודית תקבע על פי חזקה, הפועל היוצא הוא שכל ראשי הנזק ייקבעו אף הם על פי חזקה ולא על פי נתוניו האישיים של הנפגע הקונקרטי.

בכך יצרנו למעשה חישוב נזק טכני, אריתמטי, הנעדר שיקול דעת של בית המשפט. חישוב מעין זה אינו מתיישב עם הכלל הידוע כי קביעת הנכות התפקודית "היא מהנושאים המובהקים הנמצאים בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית" (ע"א 9703/10 חאג' יחיא סאמר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] בפסקה 5 (12.6.2011)).

יתירה מכך, שיעור הנכות התפקודית במהותו נקבע על פי נתוניו האישיים של הניזוק הקונקרטי, שיעור הנכות הרפואית, ועוד. ראו: "בקביעת שיעור הנכות התפקודית, יש לתת את הדעת על נסיבותיו הפרטניות של הנפגע: עיסוקו; השכלתו; גילו; מידת השפעתה של נכותו הרפואית על היכולת לעסוק באותו המקצוע ויכולתו לשוב ולעסוק באותו המקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד. כן יש לתת את הדעת לנסיבות שונות ונוספות אשר יכולות להשפיע על יכולת התפקוד של הנפגע כגון מצב התעסוקה בשוק הרלבנטי"

(ע"א 4302/08 שלמאייב נ' בדארנה [פורסם בנבו] (25.07.10).)

23. סיכומו של דבר, סבורני כי גם בעתיד לבוא, וחרף היתרונות הגלומים ביצירת חזקות, יש להימנע מקביעת חזקה לפיה שיעור הנכות התפקודית אצל בגיר הוא כשיעור הנכות הרפואית. ראוי להותיר את הערכת שיעור הנכות התפקודית לשיקול דעתו הבלעדי של בית המשפט. ודוק- לא מן הנמנע כמובן שבסופו של דבר יגיע בית המשפט למסקנה כי שיעור הנכות התפקודית זהה לשיעור הנכות הרפואית, אך זאת לאחר בדיקה ובחינה פרטנית בכל מקרה ומקרה בהתאם לנתוניו האישיים של הניזוק הקונקרטי."

לאחר שבחנתי את נתוניו האישיים של הניזוק שבפניי הן באמצעות חומר הראיות, שמיעת עדותו וחוות הדעת שהוגשו בעניינו הגעתי לכלל מסקנה, כי במקרה זה נכותו התפקודית של התובע זהה לנכותו הרפואית ואפרט:

התובע יליד 1977, בן 23 בעת התאונה וכיום בן 37, נכות התובע הינה בשיעור נמוך ואין המדובר בנכות חמורה. בדיקתו הגופנית על-ידי ד"ר לידור מיום 07.03.13, נמצאה תקינה וכך תואר:

"... מהלך עם נעלי Kybun (הכוללות כריות אויר) באופן תקין. גם ללא נעליים הליכתו תקינה, כולל על קצות האצבעות, העקבים וצידי כפות הרגליים. עומד על כל רגל בנפרד בצורה יציבה."

ובהמשך תואר, כי הברכיים יציבות ללא נוזל, תנועת מפרקי הגפיים התחתונות מלאה ושווה אך קיימת רגישות למישוש.

כמו-כן, עיון בתצהיר ועדות התובע מעלה, כי במועד התאונה התובע היה סטודנט במסלול BA כללי, סיים לימודיו בהצלחה. עברו התעסוקתי סמוך למועד התאונה ולאחריה בין השנים 2000-2006, היה בתחום הפקת אירועים. התובע החליף מספר מקומות עבודה מנסיבות שאינן קשורות דווקא לפציעתו בעטיה של התאונה, אלא הן הושפעו מהיותו סטודנט, אשר עבד במספר עבודות מזדמנות במשרה חלקית וביניהן: מלצר, ברמן ועבודות במה. התובע לא צירף ראיות להוכחת הכנסותיו, הפסד השכר, אישורי מעסיק וכיוצ"ב.

בהמשך משנת 2005 עד שנת 2008, התובע החליף מספר מקומות עבודה בתחום עבודות במה והפקת אירועים. התובע לא צירף אישורים מהמעסיקים, לפיהם פוטר בשל בעיות רפואיות ו/או מגבלות פיזיות הקשורות לתאונה.

בעדותו ציין,  כי פיטוריו מחברת עידן חדש בשנת 2007, היו בשל התאונה המאוחרת. פיטוריו מחבר' קן אריקסון היו בשל יחסי אנוש. פיטוריו מחב' לסו הפקות היו בשל קשיים כלכליים. פיטוריו מחב' סתיו מדיה הינם בשל סגירת החברה. (פרוטוקול הדיון מיום 11.03.14, עמוד 28, שורות 5-23 ).

משנת 2008 עד שנת 2012 התובע ניהל עסק עצמאי ביחד עם אשתו בתחום הפקת אירועים ויעוץ תוכן לאירועים, במקביל עבד בחלק מהתקופה כשכיר בתפקיד מדריך נגינה במתנ"ס ובבתי ספר.

2013-2014- התובע מסר, כי בתקופה זו הנו עצמאי, אולם לא מסר פרטים אודות היקף עבודתו והכנסתו.

בנסיבות בהן, התובע עבד במספר מקומות עבודה בשל היותו סטודנט ועד לשנים אלו עוסק בתחום הפקת אירועים קרי, לא שינה את ייעודו ועיסוקו בניגוד לנטען על ידו ולא הוכיח קשר סיבתי בין הפציעה לפיטוריו ו/או לירידה בשכרו, סיים את לימודיו האקדמאיים בהצלחה במהלך תקופת פציעתו ובדיקתו הפיזית מחודש מרץ 2013 נמצאה תקינה מתחזקת מסקנתי, כי נכותו התפקודית זהה לנכותו הרפואית.

פיצויים:

א. כאב וסבל:

התובע עתר לפיצוי בסך 32,670 ₪ בגין ראש נזק זה, לפי 19% נכות, בתוספת ריבית מיום התאונה עד לעריכת הסיכומים בסך של 28,442 ₪ ובסה"כ 61,112 ₪ ולחילופין פיצוי לפי 10% נכות בתוספת ריבית בסך של 33,334 ₪.  הנתבעים, טענו כי יש לפצות את התובע בסכום גלובאלי בסך של  7,500 ₪.

לתובע נקבעו 10% נכות, בנסיבות אלו ובהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו – 1976, הנני פוסקת לתובע פיצוי בשיעור 29,087 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה.

ב. הפסדי שכר עבר ועתיד :

לטענת הנתבעים, בהתאם להלכת חננשוילי התאונה שלפנינו וממילא הנזקים בעטייה "נבלעו" באירוע התאונה המאוחרת ביחס אליה פוצה התובע במסגרת פסק הדין שניתן בביהמ"ש השלום ברמלה במסגרת ת.א 3927/07. עוד טענה הנתבעת כי, תלונות התובע נובעות מהתאונה המאוחרת בלבד, כך למשל: בכתב התביעה ציין התובע, כי עובר למועד התאונה (המאוחרת) היה התובע  אדם בריא בגופו ובנפשו. כמו-כן, בתצהיר הבריאות התובע אינו מצהיר אודות התאונה הראשונה ובתצהיר עדות ראשית אשר נערך על-ידי התובע ונחתם ביום 30.03.09, אין התייחסות לתאונה הראשונה וכל הבעיות הרפואיות משויכות לתאונה המאוחרת.

זאת ועוד, בחקירתו על התצהיר ביום 03.11.10,  התובע המעיט בערכה של התאונה הראשונה ואף לא זכר אם נקבעו בגינה אחוזי נכות.

לטענת התובע, אין להחיל בעניינו את  הלכת חננשוילי משלוש סיבות עיקריות:

הפציעות בשתי התאונות הן באיברים שונים.

הנכות בתאונה המאוחרת לא גרמה לאובדן של מלוא כושר ההשתכרות של התובע, גם לאחריה התובע ממשיך להשתכר, אולם לכל תאונה יש תרומה משלה לנכות.

ההלכה חלה במקרים שבהם התאונה המאוחרת גרמה לנכות שבעטייה הנזק של התאונה הראשונה חדל להתקיים.

הלכת חננשוילי, מתייחסת למזיקים אשר מעשי העוולה שלהם נפרדים ושונים אך גורמים נזק אחד שאינו ניתן לחלוקה. כמו-כן, בפסק דין חננשוילי הנזק בעטייה של התאונה הראשונה טרם גובש ולכן הוא לא היה ניתן לחלוקה בעת אירוע התאונה המאוחרת אשר קיפחה את חייו של הניזוק ובכך גרמה לנזק בשיעור של 100% אשר "בולע" את נזקי התאונה הראשונה.

במקרה שהנזק ניתן לחלוקה סבירה, הרי שיש להחיל את הכלל לפיו כל מזיק ישא באחריות לנזק שנגרם על ידו.

בעניינו, מדובר בשתי תאונות אשר אירעו במועדים שונים, בהפרש של כ- 6 שנים, בעטיין של התאונות נקבעו נכויות עצמאיות ונפרדות, באיברים שונים, אשר התגבשו בנפרד וניתן לזהות את חלקו של כל אחד מהם בנזק שנוצר, כפי שפורט בהרחבה בפרק "הנכות הרפואית".

עם זאת, לא ניתן להתעלם מהתאונה המאוחרת וממילא על השפעתה על כושר השתכרותו של התובע בבחינת גורם נפרד ועצמאי אשר יש בו כדי לשנות את התייחסות ביהמ"ש, בעת בחינת מתן פיצוי לתובע בתיק שלפני, גם על כושר השתכרותו של התובע החל ממועד התאונה המאוחרת אשר בעטייה נקבעה לתובע נכות בשיעור של פי שתיים מהנכות שנקבעה במסגרת האירוע שלפני, התעלמות תביא בהכרח לכך שהתובע יפוצה ביתר.

הפסד שכר-עבר:

שלוש תקופות לחישוב בהתאם לטענות התובע והן:

1. אי כושר 9 חודשים:

התובע עתר בסיכומיו לפסיקת פיצויים עבור תקופה זו לפי שתי חלופות לפיהן יש לחשב את בסיס השכר עבור 9 חודשי אי כושר עבודה מלאים מיום התאונה: השכר הממוצע במשק, פוטנציאל השתכרות- 10,000 ₪ ממוצע לחודש, כך שלכל הפחות עבור תקופה זו עתר לפיצוי בסך של 80,595 ₪.

2. תום תקופת אי כושר עד שנת 2005 (סיום תקופת הלימודים):

התובע עתר לפיצוי בסכום גלובאלי בסך 60,000 ₪ .

3. משנת 2005 ועד למועד מתן פסק הדין (99 חודשים):

התובע עתר לפסיקת פיצויים עבור תקופה זו לפי החלופות הבאות:

בסיס השכר בהתאם לפוטנציאל השתכרות בסך 10,000 ₪ לחודש ובהתאם לשיעורי הנכות התפקודית כדלקמן: 30% פיצוי בסך של- 262,810, 19% פיצוי בסך 166,446 ₪ ו- 10% פיצוי בסך 87,603 ₪.

בסיס השכר לפי שכר ממוצע במשק בסך 8,995 ₪ לחודש; לפי 30% נכות פיצוי בסך 235,346 ₪ ,  לפי 19% נכות בסך 149,052 ₪ ולפי 10% נכות פיצוי בסך 78,448 ₪.

לטענת הנתבעים, בהתאם לגרסת התובע וראיותיו הרי שהחל מינואר 2000 ועד לאירוע התאונה המאוחרת התובע היה סטודנט וטען, כי עבד בעבודות מזדמנות, אולם לא צירף ראיות להוכחת הכנסותיו בתקופה זו ולכן אין מקום לייחס משקל לפציעה כתוצאה מהתאונה ואין לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה.

בסיס שכר/השתכרות התובע בין השנים 2000-2005:

במועד התאונה התובע היה סטודנט במכינה קדם אקדמאית, עבד למחייתו במשרות זמניות וביניהן: עבודה בשרותי במה בסופי שבוע בשכר של 100$ ליום עבודה, ללא שעות נוספות וכן  עבד במלצרות על בסיס טיפים. לתובע אין ראיות להוכחת הכנסותיו בתקופה זו, בין היתר, מאחר שמדובר בעבודות מזדמנות שאינן מסודרות ובמסגרת תצהירו העריך את שכרו החודשי בתקופה זו בשכר ממוצע של 3,000 ₪ ואילו בסיכומיו עתר לפיצויים על בסיס שכר גבוה בהרבה יותר ללא הסבר מניח את הדעת.

בסיס השכר בתקופה זו יועמד על סך של 3,000 ₪ לחודש- סכום זה בתוספת מדד מלא וריבית מחצית תקופה הינו בסך של 3,968 ₪ .

במסגרת חוו"ד המומחה, לא נקבעה לתובע תקופת אי כושר זמנית, עם זאת, עיון במסמכים הרפואיים מעלה, כי לאחר התאונה הומלץ לתובע על חופשת מחלה לתקופה כוללת של כ- 3 חודשים. לאחר תקופה זו התובע המשיך להתלונן על כאבים בפני הרופאים המטפלים בעקבות הניתוח בברך כאשר התיעוד האחרון הינו מיום 04.10.00.

בעטייה של התאונה הוגבלה תנועת התובע בשל כאבים בברך אשר בסופו של יום טופלו בניתוח והיה בכך כדי לפגוע בפרנסת התובע בהתאם לנכותו התפקודית כפי שנקבע על-ידי.  

שכר התובע בין השנים 2005- 2014, בהתאם לראיות שהונחו בפניי, תוך התחשבות בפיצוי שניתן לתובע בגין התאונה המאוחרת עבור השנים 2006-2011:

לפי דו"ח רציפות תעסוקתית אשר הוגש ביום 11.03.14 וסומן ת/2, ניכר כי ישנה ירידה בשכרו הממוצע של התובע כך למשל בשנת 2007 ואולם יש לקחת בחשבון כי עסקינן בתובע שהינו עצמאי וכי בשנה זו כבר נפגע בברך ימין במסגרת האירוע המאוחר פגיעה אשר הותירה לו נכות בשיעור כפול מהנכות בתיק שלפני וממילא יש בה כדי להשליך באותו היחס גם על בסיס השכר כמו גם החפיפה באשר לחלק מהתקופה, לדוגמא תקופת אי הכושר שהוכרה בגין התאונה המאוחרת וביחס אליה פוצה התובע.

בנוסף, עיון בראיות התובע בתקופה זו מעלה, כי במועדים בהם התובע עבד כשכיר במקומות עבודה שונים את חלקם עזב מרצונו ומחלקם פוטר מסיבות שונות, מבלי שהוכיח כי קיים קשר סיבתי בין העזיבה למגבלותיו הרפואיות כתוצאה מהתאונה.

למעשה החל משנת 2008 ואילך שכרו של התובע, הן כשכיר והן כעצמאי עלה באופן הדרגתי, קרי התובע במומו השביח את שכרו.

יצוין, כי התובע לא מסר פרטים אודות הכנסותיו עבור השנים 2013-2014 ובמסגרת חקירתו טען כי הוא משער שהכנסותיו בשנת 2013 זהות להכנסותיו בשנת 2012 ואילו לגבי הכנסותיו בשנת 2014 מסר, כי שכרו כעצמאי יכול לנוע בין 2,000 ₪ לחודש ל- 20,000 ₪ לחודש. (פרוטוקול הדיון מיום 11.03.14, עמוד 18, שורות 15-21).

בנסיבות לעיל, קיים קושי לביצוע הערכה אריתמטית של הפסד השכר ועל כן, הנני פוסקת לתובע פיצוי בהתאם לשיטת החישוב הגלובאלית בשיעור הכנסותיו ונכותו התפקודית כפי שנקבעה על-ידי , תוך מתן משקל לטענת הנתבעת באשר לשיהוי הניכר בניהול התיק, הרובץ לפתחו של התובע (ללא הסבר מניח את הדעת) ביחס לחלק מהתקופה וההשלכה בעניין הריבית, בסך כולל של 110 אלף ₪.

הפסד שכר עתיד:

התובע טען בסיכומיו, כי חישוב ראש נזק זה, יש לערוך עד לגיל 67, לפי 30%  נכות ולפי בסיס שכר ממוצע במשק ולחילופין לפי פוטנציאל השתכרותו בסכום של 10,000 ₪ ממוצע לחודש, כך שלכל הפחות יש לפצות את התובע בפיצוי בסך כולל של 237,189 ₪.

לטענת הנתבעים, אין לפצות את התובע בגין ראש נזק זה, התובע עובד ומשתכר ממספר מקומות עבודה: רכז במתנ"ס, מורה לכלי נשיפה, נגן ומפיק אירועים. התובע פוצה בגין ראש נזק זה במסגרת הפיצויים שנפסקו בתא 3927/07 ואף אם לא היה ניתן לו פיצוי בגין ראש נזק זה, הרי שהנכות בעטייה של התאונה הראשונה הינה נכות קלה אשר לא הותירה כל מגבלה תפקודית ולא גרמה לפגיעה בשכרו של התובע.

עיון בראיות התובע, מלמד על כך, שלמרות מומו התובע הצליח להשתכר מעבר לשכר הממוצע במשק, להשתלב בשוק העבודה הן כשכיר והן כעצמאי ושכרו נמצא במגמת עלייה בהתאם לנתונים עד לשנת 2012 (כאמור התובע לא צירף ראיות להוכחות הכנסותיו לשנים 2013-2014) אשר על כן, שוכנעתי כי נכותו אינה משמעותית ואינה גורמת לפגיעה בכושר השתכרותו כפי שנטען. מאחר שבנסיבות לעיל, לא ניתן לערוך בעניינו חישוב אקטוארי, בין היתר, בשל עמימות ראייתית, הנני פוסקת לתובע פיצוי גלובאלי בסך של 90 אלף ₪ כולל הפסד פנסיה. חישוב זה מתבסס על שיעור נכותו התפקודית ובסיס השכר הממוצע במשק.

הוצאות רפואיות עבר ועתיד:

התובע עתר לפסיקת פיצויים עבור הוצאות רפואיות בגין ראש נזק זה בסך כולל של 45 אלף ₪ .

לטענת הנתבעים, התובע לא עמד בנטל להוכחת ראש נזק זה. מדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה ואילו טענות התובע נטענו בעלמא ולא נתמכו בראיות רלוונטיות.

התובע אמנם לא צירף ראיות להוכחת הוצאותיו בגין ראש נזק זה, אולם, בהינתן, כי אין מחלוקת באשר לכך, שהתובע אושפז למשך 4 ימים, עבר ניתוח ברגלו ופנה לקבלת טיפולי פיזיותרפיה, הרי שיש מקום לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בסך של 10 אלף ₪. 

הוצאות נסיעה עבר ועתיד:

התובע עתר לפסיקת פיצויים בסכום כולל של 35,000 ₪ באשר לטענתו, נזקק להוצאות נסיעה רבות בגין מגבלותיו, חלקן לצורך הגעה לטיפולים.

הנתבעים, מתנגדים לפיצוי בגין ראש נזק זה, מאחר שלא צורפו ראיות התומכות בכך.

בנסיבות העניין לנוכח פציעה בברך, בעטייה התובע שהה במנוחה תקופה של מספר חודשים, נעזר בקביים , עבר ניתוח וניידותו הוגבלה, פיצוי על דרך האומדנא בסך של 10 אלף ₪ יהלום ראש נזק זה.

עזרת צד ג' עבר ועתיד:

התובע עתר לפיצוי בסך 25,000 ₪ בגין עזרה לעבר שניתנה לו על-ידי בני משפחה ופיצוי בסך  72,000 ₪ בגין עזרה לעתיד, עבור מגבלותיו לעתיד. 

לטענת הנתבעים, טענות התובע נטענו בעלמא, ללא צירוף ראיות רלוונטיות להוכחתו. לכל היותר לתובע ניתנה עזרת בני משפחה לתקופה של שלושה חודשים ועל כן מוצע לפצות את התובע בסכום של 2,500 ₪.

התובע לא צירף ראיות להוכחת ראש נזק זה, עם זאת, נסיבות המקרה וביניהן: האיבר שנפגע, תקופת האשפוז, הניתוח, תקופת החלמה במהלכה הומלץ לתובע לא לדרוך על רגלו, שימוש בקביים, מלמדים על כך שהתובע נזקק לעזרת צד ג' החורגת מעבר לעזרה המצופה מבן משפחה ולכן הנני סבורה, כי פיצוי בסך 20 אלף ₪ יהלום ראש נזק זה. 

סוף דבר:

אני פוסקת לתובע פיצויים כמפורט להלן :

הפסד שכר עבר: 110,000 ₪.

הפסד שכר עתיד (כולל פנסיה): 90,000 ₪.

כאב וסבל: 29,087 ₪.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד: 20,000 ₪

הוצאות ניידות לעבר ולעתיד: 10,000 ₪

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד: 10,000 ₪

בסה"כ: 269,087 ₪ .

אשר על כן, אני קובעת כי הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך כולל של 269,087 ₪.

לסכום זה יתווספו הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד כחוק בשיעור של 13% .

הסכום ישולם תוך 30 יום מקבלת עותק פסק הדין שיישלח על ידי המזכירות בדואר רשום + א.מ.

ניתן היום, כ"ז אייר תשע"ד, 27 מאי 2014, בהעדר הצדדים.