בפני תובענה אשר עניינה הסכם שותפות בעסקי המסעדנות.

תחילתה של תובענה זו היא בהגשתה של תובענה לסעד הצהרתי בבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו, על ידי מי שהיו שם תובעת 1, חברת מוטי מיכאלוב השקעות בע"מ (להלן – חברת מיכאלוב), חברה פרטית אשר הפעילה וניהלה מסעדה העונה לשם "אקס פורט פריים" נמל תל אביב (להלן – מסעדת פריים או - המסעדה) ותובע 2, סמי נקש, ממנהליה של חברת מיכאלוב (להלן – סמי).

כמו כן הוגשה בבית המשפט המחוזי תביעה שכנגד על ידי נתבע 1, מר מאיר כהן ורעייתו רותי אורן, הם התובעים שכנגד. התביעה שכנגד הוגשה נגד חברת מיכאלוב, מרדכי (מוטי) מיכאלוב וסמי.

על קצה המזלג ייאמר, כי התובענה אשר הוגשה נגד נתבע 1, כהן מאיר, ונגד חב' פריים אקס פורט (מ.כ) בע"מ, עסקה בביטולו של הסכם שותפות במסעדת פריים וקבלת סעד הצהרתי על כך. התביעה שכנגד עוסקת בטענות התובעים לגבי הפרות של הסכם של הנתבעים שכנגד ונזק נטען בסך של 900,000 ₪ בגין הפרות אלו ולחלופין, סעד של השבה.

בדיון אשר התקיים ביום 06.12.2010 בבית המשפט המחוזי נקבע, כדלהלן:

"משהוסכם על הצדדים כי אין עוד תוקף להסכם השותפות ביניהם, הוסר הבסיס לקיומו של הליך זה בבית המשפט המחוזי, שכן מדובר עתה בתביעה רגילה בגין הפרת הסכם, כאשר סכום התביעה עומד על סך של 900,000 ₪.

בנסיבות אלה התיק (התביעה והתביעה שכנגד) יועבר לבירור בבית משפט השלום..."

נוכח הסכמה זו, התובענה העיקרית אינה קיימת עוד ונותרה התובענה הכספית, התביעה שכנגד.

המסעדה נפתחה במהלך חודש אוגוסט 2009 על ידי התובעים-נתבעים שכנגד. בצמוד למסעדה פעל בית קפה פאב בשם "קפה היום" (להלן – בית הקפה) המנוהל על ידי נתבע 1, מר מאיר כהן ורעייתו, רותי אורן, הם התובעים שכנגד. על רקע זה נוצרה היכרות בין הצדדים והחלו מגעים ליצירת שותפות ומיזוג פעילות המסעדה ובית הקפה (להלן – המיזם).

הצדדים החלו לנהל משא ומתן אשר בסופו נחתם, ביום 09.11.2009 הסכם (להלן- ההסכם) על פיו:

"רות ומאיר, מצד אחד, וסמי, מצד שני, מעוניינים להקים שותפות בחלקים שווים (רות ומאיר, ביחד – 50% וסמי – 50%) שתמזג את הפעילות של החברה וקפה היום, כך שהשותפות האמורה באמצעות החברה בייסוד כהגדרתה בהסכם זה להלן תהיה הבעלים והמפעילה של מסעדה, שתופעל בנכס קפה היום ובנכס x frame, תחת השם "פריים", בכפוף ובהתאם להוראות הסכם זה להלן" (ה"הואיל" האחרון בהסכם).

עוד הוסכם בין הצדדים, כי תוקם חברה בשם אקס פורט פריים בע"מ (להלן – החברה בייסוד), כאשר רות ומאיר יחזיקו ב - 25% ממניות החברה כל אחד וסמי יחזיק ב - 50% ממניות החברה.

כל אחד מהצדדים נטל על עצמו התחייבויות, כדלהלן:

סמי התחייב להעביר לחברה בייסוד את הזיכיון לשימוש בשם "פריים", אשר נרכש מחב' י.ד. כ.ד.א.י. יזמות וניהול בע"מ (להלן – בעלת הזיכיון) וכן הצהיר, כי החל מיום 01.11.2009 החברה בייסוד היא הבעלים, המפעילה והמנהלת הבלעדית של עסק המסעדה המופעל על ידי החברה וכי לחברה אין כל חוב לאתרים בגין התחייבויותיה מכוח הסכם שכירות x frame (סעיף 3 להסכם).

מנגד, התחייבו התובעים שכנגד, כי יעבירו את זכויות "קפה היום" מכוח הסכם שכירות קפה היום לחברה בייסוד, החל מיום 01.04.2010 וכי במועד זה יועבר רכוש "קפה היום" נקי מכל התחייבות לבעלות החברה בייסוד (סעיף 4 להסכם).

בסעיף 5 להסכם נקבע, כי בגין הזיכיון ורכוש החברה ישולם לחברה על ידי החברה בייסוד סך של 210,000 ש"ח בתוספת מע"מ וסכום נוסף שיסוכם בין הצדדים, אך לא יעלה על 750,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

בשולי ההסכם כתב סמי וחתם, כדלהלן:

"לכבוד רות אורן!

אני סמי נקש ת.ז. ...., קיבלתי סך של 210,000 ₪ + מע"מ עבור השותפות, והוצאתי חשבונית בגין סכום זה.

וכמו כן קיבלתי הלוואה בסך 240,000 ₪"

התביעה שכנגד הוגשה נגד חב' מוטי מיכאלוב השקעות בע"מ, נגד סמי נקש ונגד מרדכי מיכאלוב. מאחר שניתן צו כינוס נכסים לגבי סמי נקש וצו כינוס נכסים ביחס למרדכי מיכאלוב, עוכבו ההליכים נגד השניים, בהתאם לסעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש].

לפיכך, נותרה התובענה נגד חב' מוטי מיכאלוב השקעות בע"מ.

הצדדים מחליפים האשמות ההדיות בדבר האחריות לכישלון ההתקשרות החוזית והמיזם.

על פי טענת הנתבעים שכנגד, רות היא זו שהפרה את הסכם ההתקשרות עם חב' מיכאלוב. לטענת הנתבעים שכנגד, התובעים שכנגד לא פעלו על פי ההסכם ולא קידמו את איחוד חלל המסעדות אשר הופעלו על ידי הצדדים לחלל או עסק אחד, לא נשאו בהוצאות אשר נדרשו לצורך ניהול המסעדה ולא חלקו את רווחי בית הקפה עם הנתבעים שכנגד. לטענתם, מאיר התחייב, כי "יחלוק" עמם את רווחי בית הקפה עד להשלמת איחוד המסעדות (סעיף 25 לתצהיר סמי מיום 17.03.2010 שהוגש בתמיכה לבקשה לצו מניעה זמני) (להלן – תצהיר ראשון סמי).

התובעים שכנגד טוענים, כי על פי הסכמת הצדדים, נדחה המועד לביצוע התחייבויות הצדדים לתום שנת הכספים כדי למנוע בעיות מס וכך הוסכם בין הצדדים.

לאחר שבחנתי את חומר הראיות שוכנעתי, כי סמוך לחתימה על ההסכם, התברר לצדדים, כי הוא אינו ניתן לביצוע כלשונו שכן החברה לפיתוח אינה מאפשרת את איחוד המסעדות ואף אינה מאשרת את העברת הסכמי השכירות לחברה בייסוד. את הדברים ניתן ללמוד מהאמור בתצהירו של סמי.

סעיף 10.א.(7) לתצהיר התגובה לתצהיר התשובה של הנתבעים (תובעים שכנגד) בבקשה למתן צו מניעה זמני (להלן – תצהיר שני סמי): "מאיר ורות דרשו כי נקים חברה חדשה אשר היא זו שתפעיל את המסעדה המאוחדת. אני לא התנגדתי כמובן. ההסכמה הזו הושגה בלי שמישהו מאיתנו בדק קודם לכן האם קיימת מניעה כלשהי לעשות כן לרבות כלפי חברת "אתרים". בסעיף 14.יג לאותו תצהיר נאמר: "ההסכם לא העלה כלל את האפשרות שאיחוד פיסי של המסעדות לא יתאפשר". בסעיף 32 נאמר" "ההסכם נערך ... ומבלי שמי מאיתנו כנראה צפה את הבעיות שעלולות להתעורר כתוצאה מהקמת חברה חדשה אשר תחתיה תפעל המסעדה".

משהחלו להתעורר הבעיות התעוררו מחלוקות בן הצדדים, כאשר כל צד מאשים את הצד השני בכישלון ההסכם ובהפרתו. ביום 15.03.2010 שלחו מר סמי נקש וחב' מיכאלוב "הודעה על ביטול הסכם בכל הנוגע למסעדת "פריים" בנמל ו"קפה היום" (נספח כ' לתצהיר ראשון סמי). על פי האמור במכתב, ביטול ההסכם נעשה נוכח ההפרות הנטענות הבאות: 1. אי תשלום יתרת תמורה בגין השקעה, סך של 266,400 ₪; 2. אי תשלום חלקם של התובעים שכנגד בהוצאות השוטפות של מסעדת פריים, החל ממועד תחילת הסכם; 3. אי תשלום בגין הכנסות קפה היום, החל ממועד תחילת ההסכם. עוד נאמר באותו מכתב (סעיף 5), כדלהלן:

"אשר לחובכם הכספי כלפי מרשיי ו/או מי מהם, חוב זה עולה לאין שיעור על הסכום החלקי ששולם על ידכם כהשקעה בהתאם להסכם שבנדון. כל נסיונותיהם של מרשיי כי תסדירו את חובכם בטוב, לא צלחו עד היום, כאשר אתם ממשיכים מחד להתנער מתשלום כל חוב ומאידך, נוהגים בעסק "הפריים" כאילו הוא שלכם".

יצוין, כי במועד זה לא העלו הנתבעים שכנגד כל טענה בדבר אי-קידום איחוד המסעדות, אלא רק באי-נשיאה בהוצאות אשר נדרשו לצורך ניהול המסעדה ואי-חלוקת רווחי "קפה היום" עם הנתבעים שכנגד.

מהאמור לעיל עולה, כי הנתבעים שכנגד הודיעו על ביטול ההסכם עם התובעים שכנגד מפאת הפרות נטענות. כידוע, מלבד עצם ביטולו של ההסכם, "התוצאה המיידית האחרת של הפעלת זכות הביטול – פרט להפקעת החיובים הראשוניים שבחוזה- היא צמיחתה של חובת השבה הדדית. על פי סעיף 9(א) לחוק התרופות, מעת שבוטל החוזה חייבים שני הצדדים לו – הן המפר והן הנפגע – להשיב איש לרעהו את כל מה שקיבלו זה מזה על יסודו" (ג' שלו, י' אדר, דיני חוזים - התרופות, התשס"ט – 2009, עמ' 558).

משמעות הדברים היא, כי משביקשו הנתבעים שכנגד לבטל את ההסכם, היה עליהם להשיב את הכספים אשר התקבלו בידם בגין השותפות. על פי טענת הנתבעים שכנגד, החובות שצברו התובעים שכנגד בגין השותפות במהלך חייה הקצרים עולים על הסכום אשר הושקע על ידם ועל כן אין הם זכאים לדבר. דין הטענה להידחות.

על מנת להוכיח טענתם זו, היה על הנתבעים שכנגד להוכיח, כי אכן ההוצאות אשר נדרשו לצורך תפעול המסעדה עלו על ההכנסות אשר התקבלו מפעילותה. הנתבעים לא עשו כן.

בסעיף 37 לתצהיר שני סמי נטען, כי בחודשים נובמבר 2009 – פברואר 2010 עמדו הפסדי המסעדה (ההפרש בין הכנסותיה לבין הוצאותיה) על סך של בין 817,000 ₪ ל – 830,000 ₪. סך כל ההכנסות – 850,055 ₪. סך כל ההוצאות – 1,679,560.59 ₪. ההפרש - 829,505 ₪.

בסעיף 38 לתצהיר שני סמי, נאמר כדלהלן:

"נוכח הדחיפות בהגשת התביעה והבקשה לעיקול זמני צירפתי לתצהירי הקודם את כל האסמכתאות שהיו בידי אותה עת להוכחת סוגיית ההוצאות והכספים. בימים הספורים שחלפו מאז לא עלה בידנו לקבל דו"ח מבוקר מרואה החשבון של החברה. יחד עם זאת החומר הועבר לידיו ורוכז על ידו, אך טרם נבדק בהתאם לכללים המקובלים. בדיקה זו תעשה לקראת שלב ההוכחות".

מכתב רואה החשבון של החברה ביחס לריכוז הכספים והריכוז עצמו צורף על ידי סמי כנספח ג' לתצהירו, תצהיר שני סמי.

לא הוגשו תצהיר או חוות דעת מומחה מטעם הנתבעים שכנגד, והדבר מעלה תהיות. זאת במיוחד נוכח העובדה, שדוחות המסעדה נפסלו על ידי רשויות המס (עמ' 16 לפרוטוקול הדיון מיום 27.2.2013).

במהלך שמיעת ובחינת הראיות והעדויות נוצר ספק באשר לאופן ניהול הכספים הקשורים למסעדה באמצעות חברת מיכאלוב. כך למשל לעניין אי הגשת חוות דעת רואה חשבון, פסילת הספרים והמחלוקת בין חברת מיכאלוב לבין בעלת הזיכיון בדבר שימוש במערכת המחשוב "ד.ש.ד" כמערכת תשלום ממוחשבת. כך כותבת בעלת הזיכיון לחברת מיכאלוב:

"יובהר כי הינכם מפרים את הסכם הזיכיון באופן בוטה, מתמשך ושאיננו משתמע לשתי פנים ועל כן מכתבנו זה" (סעיף 2 למכתב מיום 1.12.2009).

בסעיף 3 למכתב מפרטת בעלת הזיכיון את ההפרות הנטענות הקשורות לאופן ניהול כספי המסעדה:

"3.1 להווי ידוע כי על פי הסכם הזיכיון, נדרשתם להשתמש במערכת המחשוב "ר.ש.ד" כמערכת תשלום ממוחשבת, אך נודע לנו כי הינכם משתמשים במערכת מחשוב שונה מן המוסכם, זאת אף אחרי שמנהל מטעמכם ומר מיכאלוב ביקשו לברר האם ניתן להשתמש במערכת אחרת ובתגובה סורבו באופן חד משמעי.

3.2 כמו כן, על פי הסכם הזיכיון, התחייבתם להתקין מערכת שליטה ומעקב ממוחשבת מרחוק, אך בפועל לא התקנתם מערכת כאמור, זאת למרות בקשותינו הנשנות."

בסעיף 4 למכתב זה מציינת בעלת הזיכיון, כי ההפרות הנ"ל מהוות הפרות יסודיות אשר מפגינות זלזול בוטה בהסכם הזיכיון. מהאמור עולות גם תהיות באשר לאמיתות טענות הנתבעים שכנגד בדבר הפסדים במסעדה. מהאמור במכתב בעלת הזיכיון עולה חשש, כי כספי המסעדה לא נוהלו בשקיפות. כמו כן עולה חשש, כי חב' מיכאלוב, מר מוטי מיכאלוב ומר סמי נקש, אינם עומדים בהתחייבויותיהם.

זאת ועוד, למכתב זה מיום 01.12.2009 קדם מכתב מיום 01.11.2009 בו מציינת בעלת הזיכיון, כי הנתבעים שכנגד מפרים את הסכם הזיכיון באופן בוטה ומתמשך. דמי הניהול לא שולמו, ספק המשקאות הוחלף בניגוד להסכם הזיכיון, עובדים מטעמה העובדים במסעדה נתקלים ביחס מזלזל, בוטה ולעגני. בעלת הזיכיון מציינת, כי "נראה כי הינכם מנסים, מטעמים השמורים עמכם, בכל דרך אפשרית לפטר עובדים אשר קשורים באופן כזה או אחר למרשתי [בעלת הזיכיון] ..." (סעיף 5.ג. למכתב). בנוסף מציינת בעלת הזיכיון, כי ספקים רבים מתלוננים אודות כספים אשר אינם משולמים להם.

בנסיבות אלו ברור מדוע ביקשה התובעת שכנגד 1 להימנע מלחתום על ערבות אישית מול בעלת הזיכיון.

מכל האמור לעיל מתבקשת המסקנה, כי ההסכם בוטל ועתה על הצדדים להסכם להשיב את אשר קיבלו בשלו ודין הטענות בדבר הפרת ההסכם על ידי התובעים שכנגד וזכאות ל"תשלומי קיזוז" מהם, להידחות.

על פי האמור בתצהיר ראשון סמי, "בהתאם להסכם נשוא התובענה העבירו מאיר ורעייתו, באמצעות 2 העברות בנקאיות, סך כולל של 483,600 ₪" (סעיף 18). התובעים שכנגד זכאים להשבתו של סכום זה.

על פי טענת התובעים שכנגד, בנוסף לסכום האמור, הושקע על ידם סך נוסף של 59,523 ₪ לצורך קידום המיזם. התובעים שכנגד צירפו חשבוניות (נספח 15). סכום זה יש להוסיף לסכום לו זכאים התובעים.

מטעם זה יש לקבוע, כי נתבעת שכנגד 1, חב' מוטי מיכאלוב השקעות בע"מ, תשלם לתובעים שכנגד סך כולל של 543,123 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 15.3.2010 ועד לתשלום המלא בפועל.

בנוסף, נתבעת שכנגד 1 תשלם לתובעים שכנגד סך של 25,000 ₪ הוצאות משפט וסך של 60,000 ₪, עבור שכר טרחת עו"ד. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ד, 28 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.