מבוא

תביעה כספית בסך של כ- 118,000 ₪, הוגשה על ידי התובעת, תאגיד בשם "סאן ליס בע"מ" (להלן: "סאן ליס"), כנגד אברהים דיאב, אזרח ישראלי תושב אבו גוש (להלן: "דיאב").

סאן ליס טוענת, כי דיאב לא שילם את מלוא התמורה בגין רכישת מערכת סולארית, שסופקה לו על פי הסכם מיום 14.09.08 (להלן: "ההסכם"). דיאב טוען, כי המערכת שסופקה לו איננה תקינה, מטרת רכישתה נכשלה ולכן, אין עליו להשלים את תמורתה. בנוסף, הוגשה מטעמו של דיאב תביעה לאכיפת הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים, בתוספת פיצוי כספי בסך של 40,000 ₪. לחילופין, עתר דיאב לביטול ההסכם ולהשבת הסכומים ששולמו על ידו, בתוספת פיצויי נזק בגובה של 25,000 ₪ ופיצויי עוגמת נפש.

דיאב מתגורר, כאמור, באבו גוש ובית המשפחה הוקם שלא בהיתר. לפיכך, אין הוא נהנה מחיבור לרשת חברת החשמל הישראלית. הואיל וכך, נהגו דיירי הבית לצרוך חשמל באמצעות גנרטורים עם מנועי דיזל ו/או חיבורים פיראטיים מבתים שכנים. מצב דברים זה הטריד מאוד את מנוחתם של דיירי הבית, שסבלו מרעש ומזיהום הכרוך בתפעול שוטף של גנרטורים לשימוש ביתי.

בין דיאב לבין סאן ליס נוצרה היכרות אקראית, שהובילה להתקשרות הסכמית, לפיה התחייבה סאן ליס בהסכם, להתקין בבית המשפחה של דיאב מתקן לייצור חשמל עצמי לאספקת חשמל, באמצעות אנרגיה סולארית.

התחייבותה העקרונית של סאן ליס איננה מוכחשת והיא באה כאמור לידי ביטוי בהסכם שנכרת בין הצדדים. לפי ההסכם, התחייבה סאן ליס להתקין בבית דיאב מתקנים המייצרים חשמל מאור השמש, בשיטה פוטו-וולטאית. על פי נספח ב' להסכם הוגדר כושר ההספק של המתקן הוולטאי ככזה העומד על WP5,000.

מצד דיאב לא הוצגה כל חוות דעת מקצועית בעלת ערך ראייתי, שיש בה כדי לשלול את נתוני ההסכם בנספח ב' שבו לגבי ההספק המובטח של המתקן הפוטו-וולטאי שהותקן בבית המשפחה.

לפיכך, עלי לצאת מהנחה, לפיה עומד המתקן הפוטו וולטאי בהספק הנקוב בהסכם, זאת, על אף, פסילת חוות הדעת המקצועית שהוגשה מטעמה של סאן ליס.

עם זאת, שני הצדדים מסכימים, כי ההספק הקיים איננו ממלא אחר מלוא צורכי החשמל בבית המשפחה. סאן ליס היתה ערה לכך והציעה לדיאב לתמוך את המערכת הפוטו-וולטאית בגנרטור.

המחלוקת שבין הצדדים

אלא, שכאן נחשפת המחלוקת שבין הצדדים במלוא עוצמתה.

סאן ליס טוענת, כי מלכתחילה הסבירה לדיאב, שלא די יהא במתקן שרכש, בעל ההספק הנתון, כדי למלא אחר הצריכה המלאה של החשמל בבית המשפחה וזו אף הציעה לו מתקן גדול יותר המתאים לצרכיהם. כך הסביר יגאל שפיר, מנהל בסאן ליס (להלן: "שפיר"), בעדותו הראשית: "עוד אוסיף, כי הנתבע ידע שלא יהיה ביכולת המתקן לספק חשמל להפעלת כל המתחם שכן, בטרם נחתם ההסכם הוצע לנתבע לרכוש מתקן בעל הספק מינימאלי גדול יותר, אך הוא סירב, נוכח מחירו הגבוה יותר של המתקן המוצע". דברים אלה נתמכים, לכאורה, גם בעדותו של יוני רישה (להלן: "יוני"), מנהל בסאן ליס: "עוד אוסיף, כי הנתבע ידע שלא יהא ביכולת המתקן לספק חשמל להפעלת כל המתחם שכן, בטרם נחתם ההסכם, הוצע לנתבע לרכוש מתקן בעל הספק מינימאלי גדול יותר, אך הוא סירב, נוכח מחירו הגבוה יותר של המתקן המוצע". יוני מפנה בהקשר זה לנוסח ההסכם שנחתם בין הצדדים, כשהוא אומר: "הסברתי לנתבע כי התובעת לא התחייבה, כי ביכולת המתקן לספק חשמל לכל המתחם, כי אם ליכולת מינימאלית, כאמור בהסכם". סאן ליס הוסיפה וטענה באמצעות שפיר, כי מתקן פוטו-וולטאי אינו מסוגל כלל לספק חשמל באופן אקסקלוסיבי, שכן הכול מותנה בכמות השימוש של הצרכנים.

דיאב, לעומת זאת טוען, כי הובטח לו שהמערכת הפוטו-וולטאית, בהספק שהותקן, תענה לכל צרכי החשמל של בית המשפחה, 24 שעות ביממה, קיץ וחורף, על בסיס הנתונים הייחודיים של הבית, לאחר שאלה נבדקו על ידי נציגי סאן ליס. כך אומר דיאב בסעיף 19 לעדותו הראשית: "הטענה החדשה של התובעת במסגרת התצהירים מטעמה, לפיה הם הציעו לי להתקין מערכת עם הספק חשמל גבוה יותר הינה, עם כל הכבוד, שקר וכזב. אני מצהיר בזאת, כי אין לי כל ידע בענייני חשמל. סמכתי על הבדיקה ה"מקצועית" של התובעת ואנשיה והחלטתה היתה לאחר מספר בדיקות אשר נערכו על ידם, כי על-מנת לענות על צורכי החשמל של המתחם אני צריך את המערכת, אשר תספק את ההספק אשר נקבע על-ידי התובעת ואנשיה."

דיון והכרעה

אין חולק, כי לאחר התקנת המערכת הפוטו-וולטאית בביתו של דיאב, נעשו מצדה של סאן ליס ניסיונות בדיקה ותיקון של המערכת. אנשי סאן ליס טוענים, כי עשו כן כמחווה של רצון טוב, אך לא במסגרת ההתחייבויות שהוטלו עליהם. עוד מאשרת סאן ליס, כי הציעה לדיאב פתרונות טכניים שונים, שנועדו לשפר את המצב, למרות שהספק החשמל תאם את נתוני המפרט שהוסכמו בין הצדדים.

שני הצדדים מודים, כי נערכו ביניהם פגישות בניסיון לפתור את הסכסוך באמצעות מכר משותף, שהוא זה שלמעשה קישר בין הצדדים מלכתחילה ושמו הוא חאתם שיבלי (להלן: "שיבלי").

הצדדים חלוקים אודות פרטי המשא ומתן וההסכמות שאליהם הגיעו. סאן ליס טוענת, כי הוסכם במהלך פגישות אלה, כי דיאב ישלים את התמורה עבור המתקן הפוטו-וולטאי וזו מצדה תתקין על חשבונה גנרטור נוסף. דיאב שילם, אמנם, 50,000 ₪, אך לא השלים את יתרת התמורה ולכן, לא הותקן הגנרטור במקום. דיאב, לעומת זאת, טוען, כי הפשרה שהוסכם עליה קבעה, שהוא ישלם 50,000 ₪, סאן ליס תתקין גנרטור גיבוי שקט ותשדרג את המערכת ואם הכל יפעל כראוי, אזי, ישלים את יתרת התמורה, בניכוי 20,000 ₪.

הפער בין גרסאות הצדדים בעניין הסכם הפשרה מינורי למדי ועומד על 20,000 ₪. זהו פער מצומצם ביותר, בהשוואה להיקף הסכסוך שנוצר ביניהם והוויכוח המשני שהתעורר בנושא שלבי הביצוע של הסכם הפשרה ניתן היה לגישור בקלות יחסית.

יחד עם זאת, לאחר שסאן ליס קיבלה לידיה את תשלום הסך של 50,000 ₪, לא הוצגה מפיה מחאה מיידית כנגד חלקיות התשלום, אליבא דה גרסתה. לפיכך, נראה לי, כי גרסתו של דיאב בעניין פרטי הסכם הפשרה שבין הצדדים סבירה יותר מזו של סאן ליס.

מכל מקום, נראה לי, כי תועלתו של הדיון בפערי הגרסאות שבין הצדדים לא תהיה מרובה, שכן כפי שאסביר בהמשך, לא מצאתי, כי מדובר בהסכם הניתן לאכיפה. זאת ועוד. לאחר שהסכם הפשרה לא מומש, ממילא, מבחירה של סאן ליס, היא עצמה לא עתרה לאכיפתו, אלא לאכיפת ההסכם. דומני, כי מותר לנו לצאת מהנחה, לפיה בוטל הסכם הפשרה. במקרה כזה, עלינו לשוב ולבדוק את שאלת קיומו או הפרתו של ההסכם כפי שנחתם.

אם נעיין בהסכם שנחתם בין הצדדים, יסתבר לנו, כי זה אינו מתייחס כלל לסיטואציה כפי שהיא מתוארת על ידי הצדדים עצמם. ההסכם מתאר מכירה של מתקן פוטו-וולטאי, שאמור להוות מקור הכנסה להפקת חשמל שיימכר לחברת החשמל, לפי תעריף הקבוע בהחלטות הרשות המקומית למועד החישוב. מבחינת הצהרות המוכרת, מדובר על ידע, קשרים מסחריים ואמצעים וכישורים לייבא את המתקן ולחברו לרשת החשמל. לפי ההסכם, מתחייב הקונה לנקוט בסדרה של פעולות מקדימות, שהעיקרית שבהן הינה הצגת היתר בניה כדין בפני המוכרת להקמת המתקן הפוטו-וולטאי ולקבל את אישור חברת החשמל.

הרקע לעריכת הסכמים מסוג זה, שעליו חתמו הצדדים, מצוי בהסדרים חקיקתיים, המאפשרים לאנשים פרטיים לייצר חשמל בשטחם באמצעות התקנתם של מתקנים פוטו-וולטאיים ולמכרו לחברת החשמל. בדרך זו מבקשים השלטונות לעודד תרבות של צריכת חשמל מוזלת ואקולוגית.

נראה, אפוא, כי סאן ליס, שנציגיה הודו בפני שחתמו על ההסכם כאחד מהפרויקטים הראשונים בפעילותם העסקית (ראה חקירתו הנגדית של יוני - פרטיכל יום 5.6.13 עמוד 19, שורות 1-2 וכן חקירתו הנגדית של שפיר בעמודים 3-4 לפרטיכל הנ"ל), עשתה שימוש בנוסח זה של ההסכם, הגם שבפועל, לא תאמו הוראותיו את ההסכמות האמיתיות עם דיאב. הגרסה לפיה, השתמשה סאן ליס בהסכם "גנרי" היא בעיניי אבסורדית, שעה שמילות ההסכם ורוחו אינם מקיימים כל זיקה לעסקה שנרקחה עם דיאב.

לאמיתו של דבר, חברו ביניהם סאן ליס ודיאב לצורך עקיפתם של חוקי המדינה לגבי אופן והסדרי אספקת החשמל לאזרחיה, על מנת לאפשר לדיאב לייצר חשמל לצריכה עצמית, שלא על פי ההסדרים החוקיים הקיימים בארץ. גרסתם של נציגיה של סאן ליס בעניין זה, כאילו לא ידעו שדיאב מבקש לעקוף בעיות של רישוי לצורך הספקת חשמל, היא גרסה לא כנה שאין לקבלה

(תשובותיו של יוני היו מתחמקות בעליל, ראה עמוד 17 לפרטיכל יום 5.6.13). מה שנכון הוא, שסאן ליס עשתה "יד אחת" עם דיאב בניסיון לפתור את אי הנוחות שנוצרה אצלו בשל אי היכולת להתחבר אל חברת החשמל, עקב הפרת חוקי התכנון והבניה מצידו. הרעיון לכשעצמו, לבד מהיותו בלתי חוקי בעליל, נושא עמו סיכונים משמעותיים, שאמורים להיות מבוקרים באמצעות כלים סטטוריים המקובלים בכל העולם המערבי. נזכור נא, כי חשמל הינו "מוצר" מסוכן ביותר, שכללי השימוש בו אמורים להיות מאובטחים ברמה המקצועית הגבוהה ביותר וכל מחדל עלול לעלות בחיי אדם. לכן, נקודת המוצא לדיון הוא, כי סאן ליס לקחה על עצמה התחייבות, לאפשר לדיאב לצרוך חשמל באופן עצמאי, מבלי להזדקק לשירותיה של חברת החשמל ומבלי להיות מבוקר בצידו הבטיחותי של הנושא.

אינני מקבלת את גרסתם של נציגי סאן ליס שהעידו בפני, לפיה דיאב הוזהר מראש, כי המתקן שהוא רוכש איננו בעל כושר הספקת חשמל מספיק כפי שנטען. ראשית, נתגלו בעניין זה סתירות משמעותיות בגרסתו של שפיר, שעדותו התבררה כלא אמינה. בעוד שבתצהיר העדות הראשית טען הלה, כי הסביר לדיאב שנדרש לו מתקן בעל הספק גבוה יותר (כפי שצוטט לעיל), הודה הלה בחקירתו הנגדית, כי לא שוחח כלל עם דיאב בעניין "אני לא הצעתי לו... אלה דברים שנאמרו מפי אבל לא הייתי נוכח במעמד. אני חושב שיוני היה נוכח". עדותו של יוני בנושא זה גם היא לא נשמעה אמינה ותשובותיו בעניין המידע שמסר לדיאב ערב חתימת ההסכם לא נטענו אלא בשפה רפה. יתרה מזו, לו היו הדברים נכונים ואמיתיים, מן הסתם, היו הדברים מתועדים בהסכם שנחתם. לדעתי, לא סביר, כי תאגיד רציני המכבד את עצמו, כפי שסאן ליס מציגה את פעילותה, לא יציין הערה מסוג זה, בהסכם בו הוא נוטל על עצמו אחריות כה רבה.

על אף חוסר האמון שעוררה בליבי עדותם של נציגי סאן ליס, הנני מוכנה ללכת צעד נוסף לקראתם ולהניח, כי גרסתם, לפיה מלכתחילה לא ניתן היה לספק את כל צריכת החשמל באמצעות המתקן הפוטו-וולטאי כנכונה. אלא, שהכרה זו באמיתות גרסתה פועלת כנגדה. לאור זאת, סביר להסיק, כי מתקן גדול יותר לא הותקן, לא משום שדיאב סירב להתקין מתקן כזה, למרות שהוצע לו, כפי גרסתם, אלא משום שסאן ליס לא הכירה מתקן לסוג ייחודי זה של שימוש ולא התקינה כמותו בארץ. עובדה היא, כי סאן ליס לא הציגה בפני, כחלק ממסכת הראיות, כל עדות מקצועית שיש בה כדי להוכיח שנעשו על ידה החישובים ההנדסיים המגדירים את היחס שבין צריכת החשמל בבית המשפחה של דיאב לבין גודל המתקן. מצידם אף לא הוצגה כל ראיה לכך שמתקן מסוג זה עם יומרות כאלה הותקן לפני כן אצל לקוח כלשהוא והגשים את הציפיות שתלו בו. תחת זאת הוגשה מטעמה עדות שנפסלה בשל הגשתה כחוות דעת מקצועית, שלא על פי דיני הראיות ושהאמור בה אינו תורם דבר לבירור העניין שבמחלוקת.

מסקנתי מכל אלה הינה, כי סאן ליס מראש התקינה אצל דיאב מתקן פוטו וולטאי מבלי לערוך את חישובי ההתאמה הנדרשים, כך שלא יכלו כלל להעריך אם בחירתו במתקן שבחר הולמת את צרכיו אם לאו. לא זו גם זו. נציגי סאן ליס סתרו את גרסתם פעם אחר פעם. לצד הטענה, לפיה בחר דיאב בהתקנה של מתקן פוטו וולטאי לא מתאים לצריכה הם העידו, כי לא ניתן כלל להעריך את צריכת הבית, כיוון שכלולים בו משתנים כה רבים.

השאלה שנותרה מנסרת באוויר, ללא תשובה, אם כן, הינה מדוע בכלל המליצו נציגי סאן ליס לדיאב על רכישת המתקן ומה תועלת נמצאה בו אם התקנתו נדרשה בסופו של יום לגנרטור תומך?

לכן, המסקנה הבלתי נמנעת, לדעתי, מכל אלה הינה, כי סאן ליס הטעתה את דיאב, במישרין או בעקיפין, באשר לתכונות המתקן הפוטו-וולטאי שמכרה לו. כיוון שכך, נראה לי שהסכם שכריתתו בחטא, שאכיפתו נוגדת את בטיחות הציבור ומימושו לא הושלם, בטל מעיקרו. לפיכך, אני נעתרת לסעד החלופי שנתבקש מצדו של דיאב ומורה על ביטול הסכם.

עם זאת, לא מצאתי לנכון לפטור את דיאב מכל אחריות. דיאב הינו אדם אינטליגנטי המעורה במציאות הישראלית והבין היטב את האתגר העומד בפניו בעקיפת חוקי התכנון. הוא לא נרתע מהכרוך בכך ומן הסיכונים שנטל על עצמו, לפיכך אין הוא יכול לפטור עצמו כצד התמים בעסקה. אחריותו שווה בעיני לזו של סאן ליס. סבורני, כי בנסיבות אלה ראוי להטיל עליו אשם תורם בשיעור של 50% כך שינוכה מסכום ההשבה.

לא מצאתי ביתר טענות התובע שכנגד בעניין נזקי הבניין ועוגמת הנפש.

סוף דבר

התביעה נדחית.

התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה.

הנתבעת שכנגד תישא כלפי התובע שכנגד בתשלום הסך של 50% מתוך מה ששולם לה על ידי התובעת שכנגד.

כנגד השבת התמורה יעמיד התובע שכנגד לרשות הנתבעת שכנגד את המתקן הוולטאי לפירוק ונטילה.

הנתבעת שכנגד תישא בהוצאות משפט (שכר עדים ואגרת התביעה שכנגד) ובשכר טרחת עורך דין בסך של 12,000 ₪.

המזכירות תשלח עותק פסק-הדין לב"כ הצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, ח' טבת תשע"ד, 11 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.