מונחת בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף.

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, בגין אי מילוי הנתבע את הוראותיו של התובע לביטול המחאה שמספרה 9000743 על סך 1,500 ₪.

לטענת התובע, ביום 30.10.07 שיגר באמצעות הפקס בקשה לביטול המחאה שמספרה 9000742 ע"ס 1,500 ₪. הוראת הביטול אשר שיגר התקבלה אצל הנתבע וחשבונו חויב בעמלת החזרת המחאה על סך 17.50 ₪.

לטענת התובע, בנוסף להוראת הביטול הנ"ל, העביר לנתבע הוראת ביטול נוספת כנגד המחאה שמספרה 90000743 על סך 1,500 ₪, זמן פירעון 30.10.07 ואף בגין המחאה זו חויב התובע בעמלת ביטול שיק.

אלא שלטענת התובע, על אף הוראת הביטול הנ"ל, פרע הנתבע את ההמחאה ופירעון השיק המבוטל גרם לחריגה בחשבונו והנתבע אף החזיר הוראות קבע אשר ניתנו בחשבון עוד קודם לכן.

מנגד הנתבע טוען כי התובע הגיש תביעה זו במקביל להליך שהתנהל במסגרת ת"ת 129-11-09 בגין אותה מסכת עובדתית ואותן פלוגתאות תוך הפרת כלל בסיסי באשר לכפל ההתדיינות.

עוד טוען הנתבע כי פעל בהתאם להוראות התובע וביטל לבקשתו את הוראת הביטול לשיק מס' 9000743 ולכן הנתבע פרע את השיק האמור. לאחר פירעון השיק עמדה יתרת החובה בחשבון על סך של 10,924 ₪ וחרגה ממסגרת האשראי בחשבון אשר עמדה על סך של 10,450 ₪, לפיכך, החזיר הנתבע את החיובים הנוספים שהיו אמורים להיות מחויבים בחשבון התובע.

דיון והכרעה:

בין הצדדים התנהלה תביעה נוספת בת"ת 129-11-09 וביום 18.9.2011 ניתנה החלטת כב' הרשמת פומרנץ בבקשתו של המשיב לביטול פסק דין שניתן כנגדו בהיעדר התייצבות.

בהחלטה זו דנה הרשמת, לגופו של עניין, באותן פלוגתאות אשר הועלו על ידי התובע בכתב תביעתו בתיק דנן.

ניכר כי בהתאם לחומר הראיות אשר הונח לפניה, דחתה הרשמת פומרנץ את גרסת התובע וקבעה עובדתית, לאחר חקירת התובע, כי השיק שמספרו 900742 ע"ס 1,500 ₪ בוטל לבקשת התובע וביום 30.11.09 כובד שיק מס' 900743 על פי אישורו של התובע, אשר חזר בו מהוראת הביטול ואף חתם על מסמך המבטל אותה. עוד נקבע בהחלטה כי טענת הזיוף שהועלתה על ידי התובע באשר לאי ביטול הוראת הביטול נטענה על ידי התובע "בחצי פה" ולא הוגשה בגינה תלונה למשטרה או השגה לבנק.

התובע טען כי אין מדובר באותה עילה.

בפניי מדובר בתביעה שעילתה נזיקין שכן הבנק בגלל טעותו בביטול השיק גרם לשרשרת נזקים של אי כבוד הוראות קבע, עיקולים, הלבנת פניו ברבים, וכל זאת בשל סכום זעום של חוב.

ההליך בפניי כב' הרשמת פומרנץ היה שונה ועילתו שונה – שם הבנק היה התובע בגלל יתרת חובה קטנה.

עיינתי בחומר אשר עמד בפניי כב' הרשמת פומרנץ.

אכן, תמוה למדי כי בגלל חריגה של כ- 500 ₪ ממסגרת אשראי יצא הבנק למלחמה כנגד לקוחו במשך 15 שנים, בין אם נתן הוראת הביטול בין אם לאו. אין הגיון לכאורה בהוראת מר זידאן של ביטול הביטול, כאשר הוא היה אמור לדעת כי בכך יחרוג ממסגרת האשראי.

נראה כי הייתה כאן אי הבנה או טעות אשר הובילה לשרשרת אירועים אשר גרמו נזקים לתובע.

עיון קל בחתימה הנחזית להיות חתימת התובע על הוראת ביטול הביטול מגלה כי אכן אין החתימה דומה כלל ועיקר לחתימת התובע על כל מסמך אחר.

התובע לא צירף לכתב התביעה כאן את כל ההתכתבות בינו לבין הבנק לתמיכה בנאמר בכתב התביעה.

דא עקא, כב' הרשמת קבעה ממצאים עובדתיים בפסק דינה בשאלות השנויות במחלוקת גם בתיק זה, וערעור על פסק דינה נדחה, וכך הפך להיות פסק דין חלוט וממצאיו מהווים מעשה בי דין.

בנסיבות אלו, על פי הדין אין אפשרות לדון בתביעה אותה הגיש התובע ואין מנוס מדחייתה על הסף על פי תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד -1984.

אינני סבורה כי יש לחייב את התובע בהוצאות הנתבעת.

אין מצופה מהבנק שינהג "כמלאך", אך מצופה שלא ינהג "כזאב", ראה לעניין זה ע"א 1059/91 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' a.g-helimex trade פ"מ תשנ"ד (3) 353 בעמ 370 .

כך נהג כלפי התובע במקרה זה.

לא היה מקום בגלל חריגה כה זעומה ממסגרת אשראי להגיש תביעה נגד התובע. אי אפשר בימים אלו שלא לתמוה ביתר שאת על התנהלות חסרת חמלה ורגישות זו.

אי לכך, אינני מחייבת את התובע למרות שנדחתה תביעתו, בהוצאות ובשכ"ט עורך דינה של הנתבע.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, כ"א אייר תשע"ג, 01 מאי 2013, בהעדר הצדדים.