בקשה לביטול פס"ד.

1. עסקינן בבקשה לביטול פס"ד שניתן בהעדר הנתבע – המבקש (להלן "המבקש"), ביום 28.9.10, לפיו חוייב לשלם לתובע – המשיב סך של 66,488 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

2. המבקש טוען כי הוא ידע על פסה"ד ועל ההליך שהתנהל נגדו רק בחודש 10.12 עם קבלת עיקול שהוטל על חשבונו בבנק במסגרת הליכי הוצל"פ שנקט המשיב לביצוע פסה"ד. המבקש טוען, למעשה, כי הוא לא קיבל את פסה"ד שניתן וגם לא את כתב התביעה שהוגש, כאשר אישור המסירה עליו חתומה, לכאורה, אשתו זוייף ומכאן שלא היתה המצאה כדין לכתב התביעה.

לגופו של עניין, הוא טוען כי יש לו סיכויי הגנה טובים וכי אינו חייב מאום למשיב, שכן אחיו (של המבקש) קיבל על עצמו להמשיך בהתחייבויותיו כלפי המשיב, והוא אכן עמד בהן. בנוסף נטען כי, סכום התביעה מופרז ומופרך וכי שולם למשיב כל המגיע לו.

3. המשיב מתנגד לבקשה.

4. לאחר שבחנתי את הבקשה ושקלתי את טענות הצדדים, נחה דעתי לקבל את הבקשה כנגד הפקדת סך של 30,000 ₪ בקופת ביהמ"ש. אנמק בתמצית –

5. הלכה ידועה היא כי ביטול פסק דין שניתן בהעדר נבחן בשני מסלולים. האחד, ביטול מחובת הצדק והשני, ביטול מתוקף שיקול הדעת המוקנה לביהמ"ש, לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד –1984 (להלן "תקנות סדה"א").

מקום שפסק הדין, שניתן במעמד צד אחד, פגום – ובדרך כלל נובע הפגם מהעדר המצאה כדין למבקש – יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה. הלכה זו נסמכת על ההשקפה, שלפיה בעל – דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר למתן פסק הדין. ביטול כזה נעשה "מתוך חובת הצדק ". (ר' א' גורן , 'סוגיות בסדר דין אזרחי', מהדורה שביעית, עמ' 281 ).

ההלכה בעניין ביטול מחובת הצדק סוכמה בבר"ע (ת"א –יפו) 2411/05 בנק לאומי לישראל נ' רינה מיכאלי, שם נקבע כי בכדי שביהמ"ש יבטל את פסה"ד מחובת הצדק על הצד הטוען זאת להוכיח בפני ביהמ"ש כי נפל פגם בהמצאה, ורק אז "מאבד" בית המשפט את שיקול דעתו בכל הקשור לביטול פסק דין שכזה.

6. בענייננו, טענת המבקש בנוגע לאישור המסירה עליו חתומה, לכאורה, אשתו אינה רלוונטית שכן פסה"ד ניתן בהתבסס על אישור מסירה ותצהיר מטעם המוסר מהם עולה כי כתב התביעה הומצא לידיו של המבקש עצמו, ביום 14.6.10, וזה סירב לחתום על אישור המסירה.

אישור זה לא זכה להתייחסותו של המבקש בבקשה ובהעדר טענה כנגד אישור המסירה וגדנ הנטען בתצהיר המוסר, אין לי אלא לקבוע כי לא צלחה דרכו של המבקש להוכיח כי נפל פגם בהמצאה ומכאן אני דוחה את הבקשה ככל שהיא נשענת על חובת הצדק.

7. אשר לביטול פסה"ד מתוקף שיקול הדעת המוקנה לביהמ"ש, הרי שבבחינה זו ביהמ"ש מתייחס לשתי שאלות: ראשית - הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא הגיש את הגנתו.ושנית - ושאלה זו חשובה לאין ערוך מהראשונה – מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע –המבקש, אם יבוטל פסק הדין והוא יורשה להתגונן במשפט.

מדובר איפוא, בשתי שאלות, הנבחנות באופן מצטבר, כאשר הפסיקה ביכרה את השאלה השנייה ונתנה לה יותר חשיבות ומשקל ו"ככל שסיכויי הנתבע להצליח בהגנתו נראים טובים יותר, יכול בית המשפט לנהוג בו ביתר סלחנות בעניין הסיבה למחדלו, אי הגשת כתב הגנה או אי התייצבות במשפט, שגרם לפסק הדין." (ראה ע"א 276/72 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד יז, 349, 358א).

8. כאמור, אין התייחסות בבקשה לאישור מסירת כתב התביעה לידיו של המבקש ומכאן שאין הסבר למחדלו של המבקש באי הגשת כתב הגנה. אשר לסיכויי ההגנה, הרי שהמבקש הסתפק בטענה כללית, לפיה סיכויי הגנתו הם טובים, כאשר הטענה הכמעט יחידה שהוא העלה היתה כי אחיו נטל את ההתחייבויות כלפי המשיב, זאת טען ללא שום הסבר ו/או פירוט וכאשר 'ההסכם' שצורף לתצהיר כדי לתמוך בטענה זו, אינו חתום ולא ברור ממנו לאיזה עבודות הוא מתייחס. למעשה, אל מול כתב התביעה המפרט את העבודות שבוצעו, את מספר הימים בהם בוצעו ואת עלותן מעלה המבקש טענה כללית וערטילאית שלא ניתן באמצעותה להגיע למסקנות בדבר סיכויי הגנתו של המבקש.

9. בנסיבות אלה ניתן היה לכאורה, לדחות את הבקשה לביטול פסה"ד, בעיקר מהטעם שהמבקש לא הצביע על תועלת ממשית שתצמח לו כתוצאה מביטולו, אז אף מבלי להתייחס לאיחור בהגשת הבקשה לביטול פסה"ד ואף אם אניח כי למבקש נודע עליו עם הטלת העיקול על חשבונו בבנק.

10. על אף האמור, לא ניתן להתעלם מכך שהשאיפה הינה כי סכסוכים יתבררו לגופם ולא יוכרעו על סמך מחדלים דיוניים כאלה או אחרים. בתי המשפט מעדיפים לעסוק במהות, ככל הניתן ולפצות בהוצאות על אי הנוחות שנגרמה לצד האחר, זאת על רקע ההלכה כי הזכות לביטול פסק דין שניתן בהעדר, הפכה לזכות בעלת מימד חוקתי, הנגזר מזכות הגישה לערכאות. "מכוח זכות זו, עשוי בית המשפט לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד, בין מנימוקים אובייקטיבים ובין מנימוקים סובייקטיביים, העשויים בראייה כוללת להצדיק את ביטול הפסק". (ראה ספרו של השופט ש. לוין "תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד", בעמוד 204 וע"א 3115/93 יעקב נ' מנהל מס שבח, פד"י נ (4) 549).

11. לאור המקובץ, כדי ליתן למבקש את יומו בביהמ"ש מחד ובשים לבך לכך שלא פורטה טענת הגנתו מאידך, אני מורה על ביטול פסה"ד, בכפוף להפקדת סך של 25,000 ₪, בקופת ביהמ"ש (כולל הסכום שהופקד לצורך עיכוב הליכי ההוצל"פ) וזאת תוך 21 יום מיום המצאת החלטה זו לידיו.

בהעדר הפקדה, תידחה הבקשה ויעמוד פסה"ד על כנו.

אני מחייבת את המבקש בהוצאות הבקשה בסך של 1,500 ₪, בתוספת מע"מ כחוק, שישולמו למשיב, תוך 30 יום מהיום, ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

ת. פנימית ליום 10.1.13

ניתנה היום, כ"ד כסלו תשע"ג, 08 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.