בפניי תביעת כספית מיום 18.3.10 ע"ס 9,044 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 20.10.09. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר.

אתמול נערכה בפניי ישיבה מקדמית, שבה נשמעו ראיות הצדדים.

יצוין כי נערכו בעבר שתי ישיבות מקדמיות נוספות בתיק (ישיבה מיום 3.6.12 בפני כב' השופטת יסכה רוטנברג וישיבה מיום 7.5.13 בפניי), אך בשתיהן לא ניתן היה לשמוע ראיות בשל אי-התייצבות העד מטעם הנתבעים (נהג הנתבעים, הוא הנתבע 1) לישיבות. בישיבה הקודמת הנ"ל מיום 7.5.13 הוצא, לבקשת ב"כ הנתבעים, צו להבאת הנתבע 1 ע"י משטרת ישראל לדיון הבא, ובעקבות צו הבאה זה התייצב הנתבע 1 לישיבה בפניי (הפקיד את העירבון להבטחת התייצבותו והמשטרה לא נדרשה להבאתו בפועל).

מדובר בתביעה של בעלת הרכב הניזוק בתאונה, התובעת פיצוי, כבעלת הרכב הניזוק, על כל נזקי הרכוש שנגרמו לרכב ולה בתאונה.

הנתבע 1 הינו נהג רכב הנתבעים במועד התאונה ואילו הנתבעת 2 הינה מבטחת הרכב בביטוח רכוש.

הרכבים המעורבים בתאונה

בתאונה מעורבים 2 רכבים:

רכב התובעת – רכב פרטי מתוצרת מזדה (להלן – "הפרטית").

רכב הנתבעים – רכב מסחרי מתוצרת פורד (להלן – "המסחרית").

מקום התרחשות התאונה: רחוב משה דיין בראשון לציון.

אין חולק כי עובר לתאונה נסעו שני הרכבים באותו כביש ובאותו כיוון. אין גם חולק כי בתאונה ניזוקה הפרטית באזור הפינה האחורית-שמאלית ואילו המסחרית ניזוקה באזור הפינה הקדמית-ימנית. המחלוקת היא בשאלה באילו נסיבות נוצרה ההתנגשות בין המכוניות, כאשר נהג הפרטית מעיד שהתאונה התרחשה בשעה שהתחיל לעבור לנתיב הימני ביותר בכביש ממנו התכוון לפנות ימינה בצומת הקרוב בהמשך הדרך, ואילו נהג המסחרית מעיד שהתאונה התרחשה בשעה שהפרטית סטתה מהנתיב הימני ביותר לעבר הנתיב השמאלי לו בו נסעה המסחרית.

המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת.

הראיות שהציגו הצדדים

הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים.

תמונות בצבע של נזקי שני הרכבים.

תרשימים של זירת התאונה אותם ערכו שני הנהגים בזמן עדותם בפניי.

עדויות שני הנהגים המעורבים בדיון בפניי.

הכרעה

לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה.

מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים, וזאת לאחר ששוכנעתי כי עלה בידי התובעת להטות את מאזן ההסתברויות לטובתה, כלומר להוכיח כי גרסתה, העולה מן העובדות שהוכחו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבעים [ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 9.5.11)].מצאתי כי גרסת התובעת, שהתקבלה כאמור כמסתברת יותר, מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים בגין התאונה.

אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה:

• מדובר בגרסות מנוגדות, שלא ניתן ליישב ביניהן. לפיכך, יש להכריע איזו מבין שתי הגרסות מסתברת יותר.
• מצאתי את עדות נהג הפרטית מהימנה, מסתברת ומשכנעת יותר מזו של נהג המסחרית.
• נהג המסחרית זנח למעשה, בעדותו בפניי, את ליבת גרסתו בטופס ההודעה שמסר. בטופס הוא מסר (והדבר נכתב גם בכתב ההגנה) כי הפרטית סטתה לעבר המסחרית בגלל אופנוע שנסע במקום והבהיל את הפרטית, אך בעדותו של נהג המסחרית בפניי התכחש הנהג לחלוטין למעורבות האופנוע (כשנשאל על כך שבתיאורו בעדותו את נסיבות התאונה לא הזכיר כלל את האופנוע, אמר "אני לא שמתי לב שיש אופנוע, אם הוא בצד השני איך אשים לב" בשורה 7 בעמ' 14 לפרוטוקול, ומיד בהמשך כשעומת עם העובדה שבטופס ההודעה שלו נכתב על מעורבות אופנוע אמר "לא זוכר את המקרה זה היה לפני 4-5 שנים, ואת טופס ההודעה מסרתי יום אחרי התאונה" בשורה 9 בעמ' 14 לפרוטוקול). דבריו אלו של נהג המסחרית פגמו במהימנותו.
• נהג הפרטית העיד כי ביקש לפנות ימינה בצומת הקרוב מאחר ששם בסמיכות מקום מצוי בית מגוריו. מצאתי להאמין לעד בעניין זה, מה גם, שלמעשה, גם גרסת האופנוע (שנזנחה בהמשך כאמור) תומכת בכך, שכן אלמלא האופנוע לא הייתה לפרטית סיבה לסטות שמאלה ונהג המסחרית מאשר אפוא, במשתמע, כי כוונת הפרטית הייתה אכן לפנות ימינה.
• יש להזכיר גם כאן כי נהג המסחרית לא התייצב למתן עדות, אלא בעקבות הוצאת צו הבאה נגדו. הדבר מהווה אינדיקציה מסוימת על מוכנותו לעמוד מאחורי הגרסה שמסר בטופס ההודעה על התאונה. ב"כ הנתבעים מסר אמנם בתחילת ישיבת אתמול דברים מפי נהג המסחרית על סיבת אי-התייצבותו, אך לא שוכנעתי מדברים אלו כי היה לנהג צידוק לאי-התייצבויותיו למתן עדות, וגם חזקה על ב"כ הנתבעים, עת ביקשה להוציא צו הבאה, כי עשתה זאת רק בלית ברירה, ואכן ממצב הדברים נראה היה שרק צו הבאה בכוחו לגרום לנהג להתייצב לדיון למסירת עדות, וחבל.
• גם תמונות נזקי הרכבים מתיישבות באופן משכנע יותר עם עדות נהג הפרטית מאשר עם עדות נהג המסחרית: סטיית הפרטית ימינה גורמת לפינה האחורית-שמאלית של הפרטית לבלוט, ומאחר שהמסחרית נסעה מאחוריה, סבירה הפגיעה. בעוד שלפי גרסת הנתבעים, אילו אכן סטתה הפרטית מימין לשמאל, סביר יותר היה למצוא פגיעה באזור אחר של הפרטית (לאורך דופן שמאל של הפרטית או אולי אף בפינה הקדמית-שמאלית של הפרטית).
• נהג המסחרית התבלבל בעדותו גם לגבי מס' הנתיבים בכביש, אם כי ניתן לייחס בלבול זה לזמן הרב שחלף מאז התאונה ועד למסירת העדות, ומכל מקום אין לדבר נפקות רבה.
• גם העובדה שבעלת המסחרית לא הגישה תביעה נגד התובעים בגין הנזק העצמי שנגרם למסחרית בתאונה, פועלת לחובתה, ולא שמעתי מפי נהג המסחרית הסבר משכנע לאי-הגשת תביעה זו, וזאת בשים לב לכך שבתמונות נזק המסחרית נראה נזק מסוים, לא גדול אמנם אבל גם לא זניח.

סיכום

התביעה מתקבלת במלואה.

על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

1. סך של 9,044 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 18.3.10 ועד יום התשלום המלא בפועל.
2. סך של 347 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 18.3.10 ועד יום התשלום המלא בפועל.
3. סך של 1,000 ₪, בגין שכר העד בו חויב התובעת (נפסקו שכרי עדות לנהג הפרטית בכל 3 הישיבות שנערכו, בסכום מצטבר של 1,000 ₪), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.
4. סך של 2,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.

פסה"ד יישלח לב"כ שני הצדדים.

ניתן היום, כ"ז תמוז תשע"ג, 05 יולי 2013, בהעדר הצדדים.