בפניי בקשה לחישוב פסילה.

ביום 7.10.2010 נדון המבקש בתיק זה בהעדרו ל- 24 חודשי פסילה בפועל, 4 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים וקנס בסך 1500 ₪. המבקש לא ביצע הפקדה בתיק זה. יצוין, כי המבקש היה מיוצג בהליך שבפניי. עוד יצוין, כי בקשה קודמת שהגיש המבקש לחישוב הפסילה, נדחתה על ידי ביהמ"ש, תוך שביהמ"ש מבהיר את ההלכה הפסוקה בעניין חובת ההפקדה, גם ביחס למי שנפסל בתיק אחר, וביצע באותו תיק הפקדה. המבקש לא אמר נואש, ועתר לעיון נוסף בענין זה, ולקיומו של דיון במעמד הצדדים, על מנת להוסיף על הבקשה טענות עובדתיות נוספות, שלדבריו יכולות להבהיר את העניין. לאור זאת, ביום 16.12.2013, התקיים דיון בפני ביהמ"ש בו נשמעו טענות הצדדים והמבקש עצמו שטח אף הוא את טענותיו ובקשתו.

ב"כ המבקש טענה כי המבקש נפסל במספר בתי משפט. כאשר הפסילה הרלוונטית לעניין זה היא הפסילה שניתנה בביהמ"ש השלום ברמלה, בשנת 2008, ביצע שם הפקדה, מאז לא בוצעה שום הפקדה בתיק אחר. המבקש היה אסיר מ- 31/10/2011 עקב עונש מאסר שהוטל עליו בשל זיוף דרכון, שוחרר ברישיון ביום 30/6/2011. נטען, כי לאור נוהל פנימי מס' 05/08 של הנהלת בתי המשפט בעניין הפקדת רישיונות נהיגה במזכירות ביהמ"ש, המבקש מילא אחר הוראת סעיף 4.5 לנוהל, ועל כן ניתן לחשב את פסילתו מהעת שביצע הפקדה בתיק בו נפסל בביהמ"ש השלום ברמלה. בנוסף, ובהיבט השיקומי, נטען כי בוצעה למבקש תוכנית שיקום, המבקש רוצה לחזור לשגרת חייו, לשקם עצמו, הוא סב ל- 2 נכדים, הסתבך בחובות כבדים שבגינם תלוי ועומד פש"ר, ועל כן מבקש המבקש לחשב את פסילתו בתיק זה מהעת שבוצעה הפקדה בתיק בו נשפט בבית משפט שלום ברמלה, שם בוצעה הפקדת הרישיון.

ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה ועומדת על הוראות הדין המחייבות את מי שנפסל מספר פעמים בתיקים שונים, לבצע הפקדה של תחליף רישיון הנהיגה.

שבתי ועיינתי בהחלטתי הקודמת בנושא חישוב הפסילה, בתיק ביהמ"ש, ובטענות הצדדים וחוששני כי למרות שדברי המבקש בדבר נסיבותיו האישיות ורצונו להשתקם, שובים את הלב, הרי שלאור ההלכה הפסוקה, חוששני שלא אוכל להיעתר לבקשה.

ברע"פ 4446/04 ניסים ביטון נ' מדינת ישראל (2005), נדון עניינו של מבקש שהפקיד תצהיר בתיק אחר בו נפסל מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה, בשל העובדה שלא החזיק ברישיון נהיגה, ולאור הוראותיה של תקנה 557 (ב) לתקנות התעבורה. ביהמ"ש העליון מפי כב' השופט א. לוי, עמד על הרציונל הקבוע בבסיס החובה לבצע הפקדה גם כאשר מבקש נפסל בתיק אחר וביצע בו הפקדה כדין, וכך קבע:

"... כל האמור עד כה תקף גם לטענה לפיה נכון היה לקבוע את תחילת מניינה של תקופת הפסילה בעניינו של חיים דהן מן היום בו הפקיד תצהיר בתיק אחר בו נשפט. ובמילים אחרות, הקדמתי והזכרתי את המשמעות החינוכית – פסיכולוגית של חובת ההפקדה של הרישיון או חליפו להפנמת האיסור החל נהיגה בתקופת פסילה ואם כך הוא הדבר ביחס למי שחטא בעברה מסוג זה, מקל וחומר שיש להחמיר בעניינו של מי שככל הנראה אינו

רואה עצמו נתון למורא החוק... בנסיבות אלו, כך היא דעתי, נכון לשוב ולדרוש ממבקש שכזה שישוב וימלא אחר הוראות ההפקדה הקבועות בתקנה 557, בכל פעם שיורשע מחדש, ואולי בדרך זו יצליח לשנן את האיסור לנהוג בתקופת פסילה".

בב"ש (ת"א) 93492/06 סמי בן עבד חמאד נ' מדינת ישראל (2006), שניתן על ידי כב' השופט ד"ר ק. ורדי, נדון עניינו של מבקש שהפקיד את רישיונו בביהמ"ש שלום בירושלים עקב פסילה שהוטלה עליו שם, ונדון בביהמ"ש לתעבורה בת"א לפסילה נוספת. המבקש טען, כי בשל העובדה שהפקיד את רישיונו בביהמ"ש ירושלים, לא יכול היה, ולא צריך היה, להפקיד את רישיונו בביהמ"ש בת"א, ולכן לא מסר תצהיר שהינו תחליף רישיון. לפיכך, ביקש את חישוב הפסילה מעת הפקדת רישיון הנהיגה בתיק המוקדם מביניהם. ביהמ"ש המחוזי דחה את בקשתו בציינו: "לטעמי, במקרים של פסילת רישיון נהיגה, יש לדקדק ולהקפיד קלה כבחמורה על קיומן של תקנות התעבורה כפי שהדבר בא לידי ביטוי גם בפסיקת ביהמ"ש העליון". ביהמ"ש הפנה לפסק דינו של ביהמ"ש העליון בעניין ביטון הנ"ל.

מקרה דומה נדון בעפ"ת 132-08-01 כליף נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שם הפקיד המבקש את רישיון הנהיגה בביהמ"ש לתעבורה פ"ת, עקב פסילתו למשך שנה. המבקש שב ונדון בתיק אחר בביהמ"ש השלום ברמלה, שם נפסל למשך שנתיים, ואף נשלח למאסר. מבקש טען שלא יכל היה להפקיד תצהיר, ורישיונו הופקד כבר בביהמ"ש השלום בפ"ת. הוא תלה זאת גם בשל כך שנשלח למאסר, ולכן ביקש שהפסילה תחושב מיום הפקדת הרישיון. ביהמ"ש המחוזי דחה את הבקשה תוך עמידה כל הרציונל אותו הדגיש ביהמ"ש העליון בעניין ביטון הנ"ל.

ראו גם: עפ"א 177/08 (חיפה) אסמעיל בכר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)

ב"ש (נצרת) 950/08 אריק אוחיון נ' מדינת ישראל (לא פורסם)

ההלכה בעניין זה סוכמה לאחרונה בעניין רע"פ 8317/10 מאיר כהן נ' מדינת ישראל (2005) שם נקבעה ההלכה לפיה גם מי שנפסל וביצע הפקדה וחזר ונפסל בתיק אחר חייב לבצע הפקדה כדין בתיק האחר. אין הוא פטור מכך, ולא ניתן לחשב את הפסילה אם לא ביצע את ההפקדה כדין. נביא את הדברים בשם אומרם:

"סיכומו של דבר ובהמשך למה שכבר נפסק בעניין ביטון, נראה לי כי ניתן וראוי לפרש את הוראת התקנות 556 ו- 557 (א) לתקנות התעבורה באופן שהחובה מוטלת על מי שנגזר לו עונש פסילה להפקיד את רישיונו בביהמ"ש שהורה על פסילתו, היא חובה שאינה מתבטלת אך בשל העובדה שהפקיד את הרישיון קודם לכן בביהמ"ש אחר ובהליך אחר, והיא ממשיכה ללוות אותו ולחול עליו גם בכל הנוגע לפסילה הנוספת. עוד אני סבורה כי ככל שאין באפשרותו לקבל לידיו בתום תקופת הפסילה הראשונה את הרישיון שהפקיד... עליו לבצע תחליף הפקדה... ומנינה של תקופה הפסילה הנוספת יחל מאותו מועד ואילך" (כב' השופטת א. חיות, שם בפסקה 4).

המבקש יוצג בביהמ"ש השלום ברמלה על ידי עו"ד אסף שמיר ועלא קישואי שייצגו אותו גם בתיק זה. הוא נפסל ב- 2008, מסגרת תיק 875/07 אליו הפנתה הסניגורית, ביצע הפקדה של אישור פקיעת רישיון (ראה אישור הפקדה באותו תיק). לאחר מכן נפסל שוב ב- 2011, במסגרת תיק 10125/08 ושוב הפקיד תחליף רישיון. לאחר מכן שב ונפסל בבית משפט. הנה כי כן המבקש היה ער לחובתו לבצע תחליף הפקדה ומחובתו היתה לפעול לביצוע ההפקדה, כפי שקובעות הוראות הדין, כך וביתר שאת, שעה שהוא מיוצג. בנוסף, למרות שפסילה זו לא

חושבה לנאשם, מעיד גיליון הרשעותיו על שתי עבירות שבוצעו ע"י המבקש בשנת 2010 (הרשעות מספר 63 ו- 64; ראה לענין חוסר תום לב דברי כב' השופט א. רובינשטיין בענין כהן הנ"ל, שם, פיסקה י"א).

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט"ז טבת תשע"ד, 19 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.