לפני תביעה לתשלום פיצויים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

1. התובע יליד 1967, נפגע לטענתו בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 16/11/07. על פי גרסתו, בעת שעמד סמוך לדלת ימנית של רכב, נהוג בידי הנתבע 1 (להלן:- "הנתבע" או "רביב" או "האח"), שהייתה פתוחה, נסע הרכב לאחור. כתוצאה מכך, פגעה דלת הרכב בתובע והוא נפל ונחבל.

הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת האחריות, כאשר הנתבעת כופרת בעצם קרות התאונה. טרם הוחל בבירור שאלת הנזק, כאשר גם הבקשה למינוי מומחים רפואיים טרם נדונה.

לאור המחלוקת בעניין החבות, הוחלט לפצל את הדיון, כך שראשית תידון שאלת החבות.

2.         האם ארעה תאונת דרכים?

הנתבעת חולקת על טענת התובע באשר להתרחשות אירוע התאונה, כאשר לטענתה, מכלול נסיבות מביאות למסקנה, כי אין מדובר בתאונת דרכים. בין היתר טוענת הנתבעת, כי מדובר בתאונה עצמית, כאשר עד הראיה לתאונה הינו אחיו של התובע, שהוא בעל אינטרס דומה לזה של התובע בתוצאות ההליך, התובע פנה לקבלת טיפול רפואי רק יומיים לאחר התאונה, האורטופד שקיבל את התובע באותו היום, ד"ר אריאלי, לא ציין בכרטיס הטיפולים, כי מדובר בתאונת דרכים וציין, כי מדובר בפגיעה ללא חבלה, התובע פנה מאוחר יותר לרופא המומחה ברפואת ספורט ולכן סביר להניח, כי נפגע בעת משחק כדורגל וכן כי סוג החבלה אינו תואם את מנגנון הפגיעה כפי שזה תואר על ידי התובע.

3. להוכחת אירוע תאונת הדרכים, הגיש התובע תצהיר מיום 24/4/11 לעניין נסיבות התאונה. בתצהירו ציין, כי ביום האירוע, לאחר שנסע יחד עם עובד החברה, עצר זה את הרכב, התובע ירד  מהרכב והותיר את דלת הרכב פתוחה, העובד החל נסיעתו לאחור, דלת הרכב פגעה בתובע והוא נפל על הקרקע במקביל לרכב.

בחקירתו בבית המשפט מיום 29/1/13 העיד התובע על נסיבות קרות התאונה כך:

"רביד הוריד אותי בחניון והתכוונתי לעשות בדיקה לרכב ולקחת רכב מהחניון. הוא היה צריך לצאת לא שם לא שהדלת פתוחה פגע בי מעדתי וזהו וזה המקרה. מעדתי מהדחיפה של הדלת, נפלתי על הארץ וכאב לי. קיבלתי מכה בברך בקדמת ברך ימין (מצביע) גם באזור החזה (מצביע) בברך לא בדיוק קדימה לא בדיוק אחורה."

3. לבד מהתובע נתן תצהיר גם מר רביד אלמקיס, אחיו של התובע, נהג הרכב והנתבע בתיק זה. בתצהיר עדות ראשית וגם בחקירתו בבית משפט אישר רביד את אירוע התאונה, אישר את העובדות שהובאו בתצהיר התובע, כי ביום האירוע, יצא התובע מן הרכב, רביד החל לנסוע לאחור ושמע חבטה. רביד יצא מהרכב וראה את התובע שרוע על הקרקע. לטענתו, בדיעבד התברר לו כי דלת הרכב פגעה בתובע וגרמה לנפילתו.

4. התובע לא פנה לקבלת טיפול רפואי ביום התאונה, שהיה יום שישי בשבוע, אלא רק ביום ראשון, בתחילת השבוע שלאחר מכן, ביום 18.11.07.

הנתבעת הביאה לעדות את שני הרופאים שטיפלו בתובע באותו היום, את האורטופד, ד"ר אריאלי, אשר בכרטיס הטיפולים ציין בנוגע לאירוע: "כאבי ברך עם הגבלה בתנועות, ללא חבלה- ימין." וכן ד"ר קליר, רופא המשפחה, אשר ציין: "כאבים בברך הימנית לאחר פגיעה ביציאה מרכב."

5. ד"ר אריאלי נשאל ביחס למסמכים הרפואיים שנערכו על-ידו בכלל וביחס לרישום הרפואי - "כאבי ברך עם הגבלה בתנועות, ללא חבלה- ימין" והשיב:

"ש: מפנה אותך לרישום מיום 18/11 בתלונות מפי הנפגע, נרשם  כאב בברך

ללא חבלה....

ת: ההתייחסות שנרשם ללא חבלה הכוונה היא ללא סימני חבלה חיצוניים."

וכן:

"ברגע שאני לא רואה סימני חבלה חיצוניים אני כותב ללא חבלה. אני לא יודע מה הגורם וזה לא מעניין אותי. אם היו סימני חבלה כמו שפשוף עור, פציעה אודם סימנים של דלקת חייבים לציין אם אני לא רואה סימני חבלה חיצוניים יכולה להיות חבלה מכנית, למשל כמו תנועה סיבובית אתה יורד במדרגות אתה מועד הרגל מסתובבת אתה קרעת את המיניסקוס. אתה עובד זמן ממושך על הברכיים אתה צריך להתרומם הרגל נעולה מכלום, ז"א שיש אפשרות שלפגיעות גם ללא חבלה.

ש: שורת התלונות נרשמת מפי החולה ומה שהוא אומר.

ת: אני שואל את החולה מה כואב לך הוא אומר כואבת לי הברך, אני מסתכל בודק ורושם.

אם הוא מציין דברים נוספים אני כותב."

ד"ר קליר אשר נחקר אף הוא העיד בנוגע לרשומה הרפואית:

"ש: אני מציג לך את המסמך של ד"ר אריאלי נרשם בתלונות, שהוא סובל מאיזה שהם כאבים בברך ללא חבלה.

ת: ולי הוא אמר מה שכתוב פה.

ש: מכאן אני מבין שמה שמופיע אצלך ברישום 18/11/07 לא הועתק לא מהפנייה ולא מרישום רפואי אחר ולא ממסמך של ד"ר אריאלי ככל שהוצג.

ת: נכון.

ש: כשאתה כותב סיבת הפנייה ומסביר מה נאמר. זה אומר כשניגש אליך חולה ומתיישב מולך אתה שואל אותו למה באת. האם אני מבין נכון שבתשובה לשאלה, מה בעייה ולמה באת, זה מה שנאמר לך.

ת: אמת.

ש: אילו היה נאמר לך למשל שרכב שנסע לאחור פגע בחולה מה היה נרשם פה.

ת: קיבל מכה באבר שנפגע על ידי רכב שנסע לאחור. בדיוק כמו שאומרים לי."

6. הנתבעת מנסה לתמוך טענותיה באותו רישום שנערך על ידי ד"ר אריאלי, רישום בו לא צויין, כי מדובר בתאונת דרכים.

ייתכן והיה מקום ליתן משקל לטענה זו, שכן "ניסיון החיים מלמד כי הגרסה הראשונה בזמן והקרובה ביותר לאירוע הינה הגרסה התואמת ביותר את אופן התרחשות הדברים המאוזכרים בה. כל שינוי בגרסה ראשונית זו מצריך הסברים למהות השינוי וסיבתו" (ראו למשל ת.א (ת"א) 2283/05 שקירוב נ. אריה חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו)), כך שאם התובע לא מסר בגרסתו הראשונית, כי נפגע בתאונת דרכים, היתה עולה תהיה מדוע לא עשה כן. אלא, שבמקרה דנן, באותו היום ביקר התובע גם אצל רופא המשפחה ושם מסר כי היה מעורב בתאונת דרכים ומכאן נראה סביר יותר בעיניי הסברו של ד"ר אריאלי, לפיו כאשר ציין "ללא חבלה", היתה כוונתו, כי הפגיעה הינה ללא סימני חבלה חיצוניים, וכי אינו נוהג בדבר שבשגרה לברר את נסיבות אירוע התאונה. לא סביר בעיניי, כי במרווח הזמנים שבין הביקור אצל הרופאים השונים יבדה התובע בלבו את גרסתו בנוגע לאופן התרחשות התאונה.

7. אציין עוד בהקשר זה, כי גם הנתבעת עצמה אינה טוענת שפגיעתו של התובע הינה פגיעה שהתרחשה ללא חבלה, נהפוך הוא, בסיכומיה טוענת הנתבעת, כי מדובר בחבלה שמנגנון הפגיעה הרגיל שלה הוא תאונות ספורט.

לפיכך, יש להניח, כי בביקורו של התובע אצל ד"ר אראלי היינו מוצאים הסבר אחר לחבלה, כגון פגיעה במשחק כדורגל, כפי שסברה הנתבעת, תוך שגרסה זו היתה עומדת בסתירה לגרסה שנמסרה לד"ר קליר, מאוחר יותר במהלך היום.

אך שעה שנטען לפגיעה בדרך של חבלה, ללא תיאור כלשהו של מנגנון הפגיעה, הסברו של ד"ר אריאלי לדברים שצויינו על ידו, מתיישב עם הכיתוב שנעשה על ידו.

8. הנתבעת טוענת, כי לאור העובדה שעדותו של התובע הינה עדות יחידה של בעל דין, הרי שעל בית המשפט לנמק הסתמכותו על עדות זאת, אם בכל זאת בחר לעשות כן.

ואמנם, מצאתי מקום לקבל את גרסת התובע באשר לאופן התרחשות התאונה כגרסה נכונה, תוך הסתמכות הן על עדותו והן על הראיות הנוספות שבתיק.

9. הגם שאחיו של התובע הינו בן משפחה קרוב, שאף לגביו חלות הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נ"ח] ומסכימה אני כי יש לפיכך לבחון אותה בזהירות, הנני סבורה שלא ניתן להתעלם מעדות זאת, כאשר עדותו של התובע מצטרפת לעדות האח, ולפני בית המשפט כבר לא עומדת גרסה אחת, אלא שתיים, אותן ניתן להשוות זו לזו וניתן לעמת זו אל מול זו.

10. עדותו של התובע באשר לנסיבות קרות התאונה הותירה רושם מהימן, באשר דבק בעקביות בזו הגרסה; בנוסף, עמידתה בקנה אחד עם עדות אחיו ועם המסמכים שצורפו מלמדת אותנו על האמון המלא שיש ליחס לעדות זו.

הצטברותן של הראיות הנוספות, ימים ספורים לאחר האירוע, טיב הפגיעה עצמה, המתיישב עם תאור התובע את נסיבות התאונה ועדות האח, די בהן כדי להצדיק הסתמכותו של בית המשפט על עדות התובע בקביעת הממצאים העובדתיים.

11. אין גם לשכוח, כי מקום שמדובר בתאונה עצמית, ממילא קיים קושי לתמוך את הגירסה בראיות חיצוניות. ובמקרה דנן, די באלה שהובאו לפניי, מבלי שאלה נסתרו בעדות כלשהי מטעם הנתבעת.

12. לעניין עדותו של התובע, טענה הנתבעת, כי התובע העלים עובדות מעיני בית המשפט, וביניהן לא ציין בתצהירו, כי אחיו היה זה שנהג ברכב.

לא מצאתי מקום לייחס חשיבות לעובדה האמורה. בתצהיר התשובות לשאלון, שנערך עובר לחתימת התובע על תצהיר העדות הראשית, ציין התובע מפורשת, כי מדובר באחיו. האח עצמו, אשר חתם על תצהירו באותו יום בו חתם התובע על התצהיר ציין מפורשות בתצהירו, כי מדובר באחיו. יש להניח, כי גם אם השניים לא היו עושים כן, היתה באה שאלה מצד הנתבעת בעניין לאור העובדה שהשניים נושאים אותו שם משפחה. ואם לא די בכך, הרי שהתובע אף ציין במהלך עדותו, כי מדובר בחברה שהיא בבעלות אביו, זאת ללא כל נסיון להסתיר את הקשר המשפחתי למקום עבודתו.

13. הנתבעת התייחסה אף לדבריו של התובע לפיהם הגיע למקום על מנת לבדוק רכב, כאשר בתעודת המחלה שניתנה לתובע, צויין על ידי רופאו של התובע, כי התעסקותו של התובע בזמן התאונה היתה "הכנה לבדיקת רכב". לטענת הנתבעת, בדיקת רכב הינה בדיקה לשם מבחן שנתי ואילו התובע מסר בעדותו גרסה אחרת, לפיה ביקש לערוך לרכב בדיקה חיצונית.

עם כל הכבוד, את הקשר הדברים אותו ביקש ב"כ הנתבעת ליתן למלים "הכנה לבדיקת רכב", לא ניתן ללמוד מראיה כלשהי. הנתבע עובד בחברה להשכרת רכבים. בדיקת רכב לפני העברתו לידי לקוח הינה בדיקה שסביר בעיני כי תיעשה ולכן השימוש במלים הכנה לבדיקת רכב הינו שימוש העולה בקנה אחד עם דברי העד ולא ניתן להסיק מראיה כלשהי, כי הנתבע ביקש להעביר רכב זה או אחר במבחן שנתי.

14. גם באשר לטענת האח, כי לא הבחין בתובע בעת שהמשיך בנסיעתו, לא מצאתי כי מדובר בגרסה שאינה הגיונית. השניים נמצאו בחניון החברה, מקום פרטי, שמטבע הדברים אין בו אנשים רבים. הנתבע אשר סבר, כי הוא יכול להמשיך בנסיעה, עשה כן, גם מבלי שהסתכל במראות, או הסתכל לאחור. האפשרות, כי אדם יעשה כן היא אפשרות קיימת, בוודאי לא רצויה, אך דומתני, כי גם ב"כ הנתבעת לא יוכל לומר, כי זו הפעם הראשונה שנשמעה תאונה מהסוג האמור.

15. עצם העובדה שהשניים לא פנו למשטרת ישראל, אף היא אינה פוגעת במהימנותם, שעה שמדובר בשניים שאינם זרים זה לזה ונוכח הסברו הכן של התובע, כי לא רצה לסבך את אחיו.

16. הנה כן, גם אותן סתירות או תהיות שעליהן ניסתה הנתבעת להצביע בעדויות, לאו סתירות הן ועדות התובע נותרה מהימנה ועקבית.

17. הנתבעת מצביעה על מנגנון הפגיעה ככזה שלא יכול היה להתרחש בנסיבות כפי שתוארו על ידי התובע וכן מצביעה על כך שהתובע פנה לרופא המומחה ברפואת ספורט על מנת ללמד שמדובר בפגיעה שארעה במהלך פעילות ספורטיבית.

התובע תיאר מספר פעמים במהלך עדותו את מנגנון הפגיעה. ד"ר אריאלי בעדותו אף הסביר כיצד הפגיעה במנגנון "הסיבובי" יכולה להתרחש בפעילויות שונות, שאינן פעילויות ספורטיביות.

בניגוד לדעתו של ב"כ הנתבעת, הנני סבורה, כי באופן שבו תיאר התובע את אופן התרחשות התאונה ואף הדגים את הדברים תוך כדי עדותו, קל להבין, כי מדובר ב"חבלה סיבובית", אשר בהחלט מתיישבת עם תיאור התאונה.

העובדה שהתובע פנה לרופא המכונה "רופא ספורט" אף היא הוסברה על ידי ד"ר אריאלי, מדובר ברופא אורטופד, אשר בקיא בפגיעות מהסוג האמור, האופייניות לפעילות ספורטיבית ואין כל הכרח כי הוא מטפל אך ורק בפגיעות שהתרחשו במסגרת פעילות ספורטיבית.

18. מכל אלה מצאתי לדחות את טענות הנתבעת, כי לא ארעה תאונת דרכים. התובע הרים את נטל הראייה והוכיח את התרחשות תאונת הדרכים.     

19. בשולי הדברים אציין, כי הנתבעת אומנם עמדה כל העת על טענתה לפיה היא כופרת בקרות האירוע, ואכן נטל הראיה להוכיח כי התרחשה תאונת דרכים הוא על התובע. אלא שלאחר שהתובע הציג גרסתו ונחקר עליה, לא הביאה הנתבעת ראיה כלשהי להפרכת גרסתו זו של התובע, זאת למרות שבישיבת קדם המשפט טענה הנתבעת לעדות של בן משפחה שיש בידיה.

20. הנתבעת תישא בהוצאות ההליך ללא קשר לתוצאות התובענה בסכום של 2,000 ₪.

21. ב"כ התובע יודיע בתוך 15 יום האם קיימת קביעה על פי דין או האם מבקש הוא לקדם הבקשה למינוי מומחים.

בהתאם להודעת ב"כ התובע תינתנה הוראות בדבר סדרי דין.

תזכורת פנימית ליום 20.5.13.

בשולי החלטתי מצאתי מקום להעיר, כי מוטב היה לו היו מתמקדים טיעוני הצדדים בסיכומיהם בטענות לגופו של עניין, ולא מעבר לכך ודי לחכימא ברמיזא.

ניתן היום, כ"ב אייר תשע"ג, 02 מאי 2013, בהעדר הצדדים.