בס"ד 23.02.2013

רקע וטענות הצדדים

לפניי מונחת תביעתו של מר טל גלסנר, יליד 1971 (להלן: "התובע") בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, עקב אירוע שמהווה תאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד, שהתחרש ביום 20.8.2009. לגירסתו במהלך נסיעתו ברכב אשר מבוטח ע"י מגדל, חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") בסמוך לצומת סגולה, הבחין התובע באדים העולים מהרכב, עצר בצד הדרך, ירד ממנו ובעת שפתח את מכסה המנוע נכווה מנוזל שניתז עליו ממיכל העיבוי של הרכב (להלן: " התאונה").

ד"ר כהנוביץ שריה מומחה רפואי מטעם בית המשפט קבע כי נכותו הרפואית הצמיתה של התובע היא בשיעור 7% במותאם לתקנה 75(ז)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי. לאחר שהצדדים הגישו תחשיבי נזק מטעמם, הצעתי ביום 28.4.2011 לצדדים כי ינסו להגיע להסדר פשרה על בסיס הצעת בית המשפט. הצעת בית המשפט לא התקבלה, ולא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי העיקרון של "ייקב הדין על ההר" (מסכת סנהדרין דף ו' עמוד ב').

קבעתי את התיק לדיון הוכחות וביום 15.2.2012 העיד המומחה ד"ר כהנוביץ שריה וכן אשתו של התובע, הגב' שושי גלסנר . כמו כן התחילה עדותו של התובע שהסתיימה רק במועד נוסף שנקבע ביום 26.2.2012.

על אף שהתיק היה קבוע גם לסיכומים בעל פה, ביקש ב"כ התובע, נוכח השימוש בחקירה המוקלטת ועימות התובע עם החקירה, לסכם בכתב, לאחר שהחקירה המלאה תועבר לעיונו, בצורה מתומללת, ובדרך מקובלת.

ביום 16.10.2012 הגיש התובע את סיכומיו בכתב, ואילו הנתבעת הגישה את סיכומיה בכתב ביום 23.12.2012.

ב"כ התובע המלומד טוען כי התובע במהלך נסיעה ברכבו שמע רעש מכיוון המנוע והבחין באדים העולים ממנו, עצר הוא ליד הדרך, ובעת שפתח את מכסה המנוע נכווה מנוזל שניתז עליו ממיכל העיבוי של הרכב, וכתוצאה מכך נכווה בידו בבטנו ואזורים שונים בגוף. התובע הובהל לבית חולים תל השומר שם טופל טיפול ראשוני ולאחר מכן המשיך במעקב כירורגי בקופת חולים. התובע נבדק אצל ד"ר שריה כהנוביץ', מנתח פלסטי, מומחה מטעם בית המשפט, אשר קבע כי נכותו הרפואית הצמיתה הינה בגובה 7% במותאם למבחן 75(ז)(ב) למבחני הביטוח הלאומי.

לטענת התביעה, עדות התובע הייתה קוהרנטית ואמינה וטענת הנתבעת כי התאונה איננה תאונת דרכים, הינה ניסיון לדחות התביעה ללא נימוק משכנע. יתירה מזה, המדובר באדם שהוא סבל ונהג משאית במקצועו, אופי עבודתו קשה, ומצריך מאמצים. הוא שב לעבודתו לאחר חופש מחלה בן שבוע ימים, כאשר הוא מנוע מחשיפה לשמש או מים מלוכלכים ל-3 חודשים ורק בשל התחשבות רבה מצד מעבידו, לא נגרמו לו הפסדי שכר לעבר.

ב"כ הנתבעת המלומדת טוענת כי בהתאם לתיאור נסיבות התאונה ע"י התובע ובהתאם למוצגים שצורפו, לרבות טופס ב.ל 250, אין כל מחלוקת כי, ככל שאירעה התאונה, המדובר בתאונה עבודה. עוד טענה ב"כ הנתבעת לגופו של עניין כי, בבית המשפט נמסרה עדות רצופת סתירות אשר אינם עולים בקנה אחד עם הראיות שהוגשו בתיק. כך למשל הוא טוען בתצהיר עדות ראשית שהוא שם לב כי משהוא לא בסדר עם הרכב, שמע רעש משונה והבחין באדים שעלו ממיכל העיבוי, ואילו בחקירתו ציין כי סימנו לו מאחור וצפצפו לו במהלך הנסיעה, כמו כן, בחקירה הראשונה של התובע טען הוא כי נגע במיכל העיבוי, ואילו בחקירה השנייה שלו, הוא טען כי לא היה מגע בינו לבין הרכב. לדברי ב"כ התובע, דברים אלה אין בהם כדי להפריך את הגירסה בקשר לאירוע כולו והמסמכים הרפואיים לרבות מכתב השחרור המעידים כאלף עדים ולא משאירים ספק שהתאונה ארעה.

לעניין הנזק טוען ב"כ הנתבעת כי שום נכות תפקודית לא נגרמה לתובע ודרישותיו מופרזות ולא מציאותיות. יתירה מזה, כיוון שזו תאונת עבודה, על כל פיצוי שיקבע בית המשפט יש לנכות ניכוי רעיוני של תגמולים שיכל לקבל התובע מהמל"ל.

דיון והכרעה

שאלת החבות

לאחר שעברתי בעיון על המסמכים המצורפים לתיק בית המשפט ולאחר שמיעת העדויות של התובע ושל אשתו גב' שושי גלסנר, הנני מאמין לגרסת התביעה וקובע כי עדותו של התובע הינה קוהרנטית, עקבית ואמינה בעיניי ומקבלה.

אין בסתירות שצויינו בסיכומי ההגנה בתיאור דברים שוליים בהתרחשות האירוע כדי להצביע על כך שהתאונה לא התרחשה. מדובר בדברים קטנים שלאור מה שעבר התובע, יכול והוא לא שם לב לדברים קטנים אלו, כגון שמישהו צפצף לו בכביש, או שהוא לבד שם לב לאדים העולה ממכסה המנוע. כך או כך, הייתה תקלה ברכב, וטבעי הוא הדבר שהתובע יעצור בשולי הכביש לבדוק מה מקור האדים. הוכח שהייתה תקלה ברכב, ואין ספק שהמים ניתזו על גופו ונגרמו לו נזקים כפי שתואר במסמכים הרפואיים.

סעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") קובע:

"תאונת דרכים"- מאורע שבו נגרם לאדם נזק עקב שימוש ברכב מונעי למטרת תחבורה, יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירועו על-ידי גורם שמחוץ לרכב,....".

במקרה דידן לתובע נגרמו נזקים בגופו עקב כך ש "חומר חיוני" לכושר נסיעתו של הרכב ניתז עליו. אין ספק שרכב לא יכול לנסוע בלי מים, ולכן המים נחשב לחומר חיוני לנסיעת הרכב, וכאמור בחוק, גם אם הנזק נגרם כאשר הנפגע היה מחוץ לרכב, הרי עדיין מדובר בתאונת דרכים.

מסקנתי היא כי אכן מדובר ב"תאונת דרכים" עקב "שימוש ברכב מנועי" בהתאם לחוק הפלת"ד כאמור לעיל. עדות התובע נמצאה אמינה בעיניי, ועדותה של אשתו גב' שושי גלסנר וכן המסמכים הרפואיים תמכו בגרסתו.

יתירה מזו, אין בחומר המתומלל ובדיסק שהוגש דבר שיכול להפריך לשורשו של עניין את גרסתו של התובע.

לאור המתואר והמבואר דלעיל, הנני קובע כי התאונה מיום 20.8.09 מהווה "תאונת דרכים" כמשמעותה של זו בחוק הפלת"ד, ועל הנתבעת לפצות את התובע בגינה.

הנכות הרפואית והתפקודית

מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר שריה כהנוביץ', העריך כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה עקב התאנה בגובה 7%. המומחה הובא לחקירה על חוות דעתו עמד איתן בקשר למסקנותיו העיקריות וחוות דעתו נמצאה אמינה ומקצועית בעיניי ואני מקבלה.

אי לכך, הנני קובע כי נכותו הרפואית של התובע הינה בגובה 7%.

באשר לנכותו התפקודית של התובע, התובע לא שכנע אותי שפגיעתו התפקודית עולה משיעור זה והנתבעת לא שכנעה אותי שיש להפחית שיעור זה. על כן ומונחה על ידי הפסיקה לפיה בדרך כלל הנכות הרפואית משקפת נאמנה את הנכות התפקודית (ראה למשל ע"א 3049/93 גירגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792). הנני קובע נכות התפקודית של התובע תהא בגובה 7%.

הפסד שכר לעבר ולעתיד

לעבר, עסקינן בנזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות של ממש.

וכן נפסק בע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה(2) 800,809:

"באותם המקרים בהם לאור טבעו ואפיו של הנזק ניתן להביא נתונים
מדוייקים, על הנפגע - התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה לא ייפסק
לו פיצוי".

עם תום חופש המחלה שב התובע לעבודתו כרגיל ומשכורתו לא נפגעה, ומשלא הפסיד התובע שכרו בגין התאונה דנן, אי לכך, אין מקום לפיצוי התובע בגין ראש נזק זה.

באשר לעתיד, אין לדעת מה ילד יום ולאור נכותו התפקודית של התובע, אין לדעת כיצד תשפיע על עתידו המקצועי.

נקודת המוצא היא כי כושר ההשתכרות הוא נכס השייך לבעליו. פגיעה בנכס זה מזכה את הניזוק בפיצוי. את ערכו של כושר ההשתכרות יש לקבוע על פי ערך התפוקה, שהוא עשוי להניב במשך זמן קיומו, דהיינו, על פי ערך ההשתכרות המתקבלת בניצולו של הכושר.

(ראה אהרון ברק. מבחר כתבים ב (תש"ס), שער ד: דיני נזיקין – הערכת הפיצויים בנזקי גוף: דין הנזיקין המצוי והרצוי, 1209).

משכך סבורני כי יש מקום לפצות את התובע בסכום גלובלי הלוקח בחשבון את גילו, נכותו וגובה הכנסותיו עובר לתאונה בשיעור של 50,000 ₪

הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד

גם כאן עסקינן בנזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות של ממש ( ראו ע"א 524/74 אסבסטוס נ' פזגז פ"ד ל(3) 258,281; ע"א 355/80 אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע פ"ד לה(2) 809,800).

לדידי, התובע לא הרים את נטל ההוכחה כדבעי ואין מקום לפיצוי.

לעתיד, סבורני כי לאור נכותו של התובע וטיב פציעתו יזדקק בעתיד להוצאות רפואיות.

אי לכך, הנני קובע כי בגין ראש נזק זה, הנתבעת תפצה את התובע בסכום גלובאלי, סביר והגון ע"ס 5,000 ₪

כאב וסבל

התובע נפגע בתאונת דרכים, כתוצאה ממנה נותרה לו נכות רפואית צמיתה אשר קבע המומחה הרפואי בגובה 7%. בהתחשב בגילו וטיב פציעתו, במקרים שכאלה (נכות מתחת 10% עם השפעה ממשית על תפקוד הנפגע) מן הראוי להשמתש בסמכותי על פי תקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונת דרכים (חיושב פיצויים בשל נזק שאינו ממון) תשל"ו-1976. משכך הנתבעת תפצה את התובע בסך של 15,000 ₪

עזרת הזולת לעבר ולעתיד

לעבר, מדובר בנזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות של ממש ולא הומצאו לבית המשפט הוכחות כי התובע נזקק לעזרה החורגת מהעזרה המקובלת בין בני משפחה (ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז פ"ד לח(3) 588, 580), אשר על כן, אין מקום לפיצוי התובע בגין ראש נזק זה.

לעתיד, משלא דרש זאת התובע, אין מקום לפיצוי גם בגין ראש נזק זה.

ניכויים

הנתבעת דרשה לנכות ניכוי רעיוני בגין העובדה שמדובר בתאונת עבודה והתובע לא עשה להקטנת נזקו בקבלת תמלוגי מל"ל.

הוכחת ניכוי מוטלת על הנתבע הטוען אותה, במיוחד כשמדובר בניכוי רעיוני. משלא הוכח גובה הניכוי הנטען ולא צורפה חוות דעת אקטוארית בעניין, דין הטענה להידחות.

סוף דבר

התובע הוכיח, ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, שנפגע מאירוע שנחשב על פי החוק לתאונת דרכים המחייבת פיצוי על פי הפוליסה.

לאור זאת ולאור כל האמור לעיל, תפצה הנתבעת את התובע על פי הפירוט שלהלן:

הפסדי שכר לעתיד: 50,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעה לעתיד: 5,000 ₪.

כאב וסבל: 15,000 ₪.

סה"כ פיצויים: 70,000 ₪.

כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בגובה 15.2%.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, מוצש"ק פרשת תצווה, 23 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.