1. לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת.

2. על פי האמור בכתב התביעה, בתאריך 1.4.04, בתום יום עבודה במשרדי חברת עמידר בת"א, פסעה התובעת על המדרכה אשר בשדרות שאול המלך ממול לבית "הדר דפנה", בסמוך לגדר האבן של בסיס הקריה. המדובר במדרכת אספלט. תוך כדי הליכה, נתקלה רגלה של התובעת בבור במדרכה וכתוצאה מכך נפלה ונחבלה בפלג גופה השמאלי. המדובר במכשול שנוצר עקב חוסר באספלט במדרכה, ככל הנראה עקב שורשי עצי הפיקוס שנטעו ברחוב ואשר גרמו להתרוממות האספלט, קילופו והתנתקותו מהמדרכה וכתוצאה מכך לשקעים ולבורות.

לאחר התאונה ביצעה הנתבעת 1 עבודות לשיפוץ המדרכה וסילקה את המפגעים הבטיחותיים שהיו בה.

3. התובעת צירפה לכתב תביעתה חוות דעת רפואית של האורתופד ד"ר רק עופר. המומחה בדק את התובעת ביום 8.11.09. המומחה קבע נכותה של התובעת כדלקמן:

"עקב הפגיעה בברך שמאל ב-30% (שלושים), בקביעתי זו הנני נעזר בתקנות הביטוח הלאומי ס.ל 31 (1) (ד).

מאחוזי נכות אלו יש להפחית 10% (עשרה) עקב שינויים קודמים לפגיעה ולקבוע נכותה עקב החבלה ב-20% (עשרים).

אין לי ספק שהפגיעה גרמה לנזק סחוסי משמעותי מעבר לנזק שהיה לפני החבלה. כריתת המיניסקוס המדיאלי תרמה את חלקה להחמרת מצב הברך הבאה באופן ברור לידי ביטוי בבדיקות ההדמייה.

עקב הפגיעה הכוללת בכתף שמאל ב-20% (עשרים), בקביעתי זו הנני נעזר בתקנות הביטוח הלאומי ס.ל 35 (1) (ג).

מאחוזי נכות אלו יש להפחית 5% (חמישה) עקב המצאות של אי סדירות קלה בפרק האקרומיו – קלויקולרי בצילומי כתף שמאל משנת 2005 ולקבוע את נכותה הצמיתה עקב החבלה ב-15% (חמישה עשר).

בבדיקת אם.אר.אי ארטרו שבוצעה בשנת 2008 יש לראות שינויים ניוניים בינוניים בפרק זה (הפרק האקרומיו – קלויקולרי) החמרה הנתמכת בבדיקתה הקלינית של גברת שלמה.

בגין הצלקת הניתוחית בקדמת כתף שמאל ב-5% (חמישה) בקביעתי זו הנני נעזר בתקנות הביטוח הלאומי ס.ל 75 (1) (ב), מתואם 50% (מחצית) מאחוזי הנכות המוקנים ע"י סעיף ליקוי זה."

4. התובעת צירפה לכתב תביעתה חוות דעת נוספת של המומחה בתחום הפסיכיאטריה ד"ר פרקש הרמן. מומחה זה הגיע למסקנה כי:

"התאונה שבנדון גרמה לנבדקת הפרעה נפשית נושאת נכות. אני מעריך שחומרת הנכות הנפשית שנוצרה בעקבות התאונה הנה בשיעור כ-30% לצמיתות על פי סעיף 34 ב' הפרעות פסיכו – נוירוטיות, ישנם סימנים קליניים ברורים המגבילים באופן ניכר את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה".

5. ב"כ התובעת וב"כ הנתבעות הגישו הסכם פשרה לבית המשפט, אשר מובא להלן:

"מבלי להודות באיזושהי אחריות לתאונה, נשוא התביעה, וגם/או באיזושהי חבות כלפי התובעת - מתכבדים בעלי הדין בתיק זה להודיע לבית המשפט כי הגיעו לכלל הסדר כדלקמן:

1. לפנים משורת הדין, תשלמנה הנתבעות לתובעת לסילוק התביעה סך כולל של 196,058 ₪ וזאת בהתאם לתנאים ולסייגים המפורטים בכתב הקבלה והשחרור, המצ"ב ומחווה חלק בלתי נפרד מהודעה זו.

2. הסכום הנ"ל ישולם לידי ב"כ התובעת תוך 30 יום מהיום שהעתק מאושר של פסה"ד המאשר את הסדר הפשרה וכתב קבלה חתום ומאושר ימסרו למשרד ב"כ הנתבעות.

3. הסדר זה נערך לפנים משורת הדין ואין בו משום הודאה בדבר. מבלי לגרוע מהאמור לעיל, אין בהסדר זה משום ויתור על טענת התיישנות.

4. על מנת להסיר ספק, מובהר בזאת כי הסדר זה מתייחס אך ורק לתביעת התובעת בתיק זה, בעוד שתביעת המל"ל (בת.א 2309-04-11) שהדיון בה אוחד עם תיק זה נשארת פתוחה, תלוייה ועומדת.

להסכם הפשרה ניתן תוקף של פסק דין.

6. מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעת רפואית בתחום האורתופדי של ד"ר ביאליק אשר חווה דעתו כי לתובע לא נותרה נכות.

7. חוות דעת נוספת שהוגשה ע"י הנתבעות היתה בתחום הפסיכיאטריה של ד"ר אבי פלד. מומחה זה חווה דעתו כדלקמן:

"להערכתי מבחינה נפשית, מצבה של הגב' שלמה ליליאן מתאים לתגובה של דחק נורמטיבי לבעיה גופנית. בהתאם לכך, להערכתי בעקבות האירוע הנדון מיום 1.4.04, לא נותרה לגב' שלמה נכות נפשית צמיתה, ולכל היותר מתאים לנכות בשיעור 0%, לפי האמור בתקנות המל"ל 34 א'".

8. לנוכח הפער בין חוות הדעת, מיניתי מומחים מטעם בית המשפט:

א. בתחום האורתופדי את ד"ר פרישט (פרי), אשר העריך את נכותה של התובעת בברך שמאל בשיעור 10% (2% בניכוי 10% עקב עבר) באשר לכתף השמאלית 5% וכן 1% בגין צלקות. סה"כ הנכות המשוקללת היא 15%.

ב. בתחום הפסיכיאטריה פרופ' פניג שמואלי. מסקנותיו של פרופ' פניג הן כדלקמן:

"יש עדות להפרעה נפשית קודמת אך ללא נכות נפשית, מתאימה ל-34 א' 0% נכות בתקופה שלפני התאונה.

שאלות בית המשפט: א. אחרי התאונה התפתחה נכות נפשית שמתאימה ל-10% לפי 34 ב' לתקנות הביטוח הלאומי. ב. הנכות הזו מלווה אותה מאז התאונה, למעט שנה שבה ניסתה לעבוד חלקית ואז התאימה ל-5% נכות לפי 34 א'–ב'. כלומר שנתיים אחריה תאונה 10% לפי 34 ב', ירידה ל-5% לפי 4 א'-ב' בשנת 2007 עד אפריל 2008 ומאז נכות צמיתה של 10% לפי 34 ב' לתקנות הביטוח הלאומי. ג. להערכתי הנכות צמיתה. במידה ותשוקם מקצועית ומצבה הגופני ישתפר, יש לצפות לשיפור אולם קשה לצפות מתי יהיה השיפור. ד. המגבלות התפקודיות הן בעיקר בגלל מצבה הגופני. ה. זקופה לשנתיים הבאות למעקב פסיכיאטרי אותו מקבלת במסגרת הציבורית. להערכתי במידה ותשוקם מקצועית בעבודה מתאימה ומצבה הגופני יתייצב לא תזדקק למסגרת פסיכיאטרית או פסיכולוגית. ו. יש קשר בין מצבה הנפשי כיום התאונה".

9. צויין עוד כי התובעת סבלה ממחלת הפוליו שפגעה ברגל ימין עוד קודם לאירוע נשוא תיק זה.

10. מטעם תובעת 2 הובאה לעדות תובעת 1. בחקירתה הנגדית אישרה כי לקחה כדורים פסיכיאטריים עוד לפני התאונה נשוא תיק זה. יש לה בעיות בזכרון. התובעת הוסיפה כי היה עץ והיה בור והיא נפלה בבור במדרכה, היא צילמה את המקום לאחר שיצאה מבית החולים. היא הולכת בדרך כלל בדרך הזאת לכיוון האוטובוס. היא לא תמיד מסתכלת למטה, היא מיהרה לאוטובוס.

אין לתובעת עדים לנפילה. אמנם היו אנשים, אך באותו רגע לא דיברה עם אף אחד. למחרת האירוע הלכה התובעת לקופת חולים ואמרו לה שתלך לקופת חולים כי זאת תאונת עבודה. היא אינה זוכרת מתי החליפו את המדרכה. היא אינה זוכרת מדוע מיהרה באותו יום. התובעת לא עבדה שנתיים, חזרה לעבודה לחצי משרה במשך מס' חודשים והפסיקה לעבוד.

בכל המדרכה היו בורות ולא רק ליד העץ. בתחילה קיבלה שכר מלא כי דמי הפגיעה עברו למעביד. אחר כך עבדה פחות שעות וקיבלה שכר נמוך יותר. בעת עדותה אישרה כי היא מקבלת 3,200 ₪ נטו לחודש.

היו לה נפילות גם לפני התאונה וגם לאחריה אבל לא במצב כזה, לא עם חבלה שצריכה טיפול. אחרי התאונה נשוא תיק זה היו לה יותר נפילות. היא כל הזמן מועדת ונופלת. לפני התאונה נפלה מעט מאוד. עד לתאונה סבלה מפוליו אך תפקדה ועבדה. בגין הפוליו היא קיבלה 40% נכות מהמל"ל. חוץ מהפוליו סובלת התובעת מסכרת והיא מטופלת תרופתית, יש לה גם כולסטרול גבוה.

הסיבה שפרשה כי היה קשה לה, זו היתה פרישה מרצון. היא קיבלה פיצויים בסך 240,000 ₪ כי יצאה לפנסיה מוקדמת. בגלל התאונה המצב החמיר ולא הצליחה להגיע לעבודה.

שאלת האחריות

11. הנתבעת שילמה לתובעת 1 פיצויים בהסכם פשרה, לפיו היא לא הודתה בנסיבות התאונה. לפיכך, אין כאן השתק, ויש לבחון האם הנזק שנגרם לתובעת 1 נגרם כתוצאה מהתרשלותה של הנתבעת או כתוצאה מהפרת חובה חקוקה.

12. יש עוד להדגיש כי המדובר בעדות יחידה של תובעת 1 בלבד.

13. באשר לטענה בדבר עדות יחיד על פי סעיף 54 לפקודת הראיות מאחר שתובעת 1 קבלה כבר את הפיצוי בגין פגיעתה, הרי שאין היא "אדם המעוניין בתוצאות המשפט לטובת בעל דין שקרא אותו להעיד". מאחר והמדובר בתיק שבפני בתיק שאוחד עם תיק תביעת התובעת 1 וניתן פסק דין באותו תיק, ספק הוא אם המדובר בעדות של "בעל דין".

14. אין ספק כי במקרה זה חלה חובת זהירות מושגית, מאחר והעירייה צריכה לדאוג לכך שהמדרכות תהיינה תקינות.

אין ספק כי חלה כאן גם חובת זהירות קונקרטית.

15. האם הופרה חובת הזהירות הקונקרטית?

א. התובעת עמדה על כך שנפלה לבור במדרכה. גם בצילומים שצירפה התובעת לא נראה בור, למרות שנראו ליקויים אחרים שעליהם נשאלה התובעת, אך השיבה כי המדובר בבור.

ב. עקב מחלת הפוליו התובעת העידה שהיא כל הזמן מועדת ונופלת.

ג. התובעת מעידה כי היא מיהרה לכיוון התחנה ואינה זוכרת מה קרה.

ד. התובעת העידה כי היא שוכחת דברים והיא משלימה דברים מדמיונה.

ה. התביעה הוגשה למעלה מ-6 שנים לאחר הנפילה, כך שלא ניתן להסתמך על העדות של התובעת, שסבלת מבעיות זכרון.

16. לנוכח כל האמור, אני קובע כי לא הוכחה רשלנות הנתבעות והקשר הסיבתי לנזק. לפיכך אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת 2 לשלם לנתבעות את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 7,500 ₪.

זכות ערעור תוך 45 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ט אלול תשע"ד, 14 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.