התשלום החודשי של החייבים הוא 1,000 ש"ח - חייב, ו-500 ש"ח - חייבת.

הנאמן מבקש להעלות את התשלומים החודשיים ל-4000 ש"ח לחייב ו-2,000 ש"ח לחייבת.

לטענתו הכנסות החייבים גבוהות (כ-27,000 ש"ח נטו לחודש) והוצאותיהם מופרזות.

לטענת החייבים הוצאותיהם משמשות לעסק העצמאי אותו מנהל החייב (באישור), ולהוצאותיהם שלהם, שאינן מופרזות כלל ועיקר.

בקשה זו הוגשה לפני למעלה משנה והמתינה לתגובת הכנ"ר עוד לפי החלטת השופט מנהיים, אך משזו לא הוגשה עת ארוכה, החלטתי כי ניתן ליתן את ההחלטה ללא תגובה זו.

עיון בדוחות החייבים, בהתייחסות הנאמן ובתגובות החייבים מגלה כי אכן צריך וניתן לצמצם את הוצאות החייבים. הדברים אמורים למשל בהוצאות כלכלה גבוהות ביותר בסדרי גודל של 6,000-7,000 ש"ח לחודש. כשמדובר בזוג חייבים עם ילדים בגירים, אין לקבל את טענת החייבים כי הוצאות הכלכלה משמשות גם את משפחתם המורחבת (לדבריהם, 4 ילדים ו-3 נכדות "שלא כולם סמוכים על שולחן החייבים"). אין ספק כי בטרם ידאגו החייבים לילדיהם הבגירים (שהכנסותיהם אגב כלל לא פורטו על ידם), שכלל לא נטען ולא הוכח כי הם זקוקים לעזרה כלשהי, עליהם לדאוג לצמצום חובותיהם לנושיהם.

כך הוא, למשל, גם לגבי הוצאות הלבשה של 1,000-1,500 ₪ לחודש.

לגבי ההוצאות שלדברי החייב דרושות לעסקו (אחזקת רכב, נסיעות וכד',) מקובלים עלי אמנם דבריו כי ההוצאות הללו נדרשות בעיקר לעסקו, אך אין ספק כי הן משמשות את החייבים גם לצרכיהם הפרטיים ואף אותן ניתן לצמצם (מדובר למשל בהוצאות אחזקת רכב ונסיעות של למעלה מ-5,000 ₪ לחודש).

לחייב ניתן היתר לעסוק בעסקו כעצמאי (שירותי ייעוץ וניהול בתחום התקשוב והטכנולוגיות), ונראה כי הוא אף מצליח בכך, אך הדבר אמור להועיל גם לנושיו ולא רק לרווחת החייבים.

בהקשר זה, יצויינו מחדלים חוזרים ונשנים של החייבים באיחור בהגשת הדוחות, הן לשנת 2011 והן לשנת 2012, כמו גם צירוף אישורים בדבר ההכנסות באיחור ניכר, וכאשר מדובר בעסק עצמאי שמנהל החייב, הדברים חמורים פי כמה, שכן על הנאמן לעקוב אחר ההתנהלות של החייבים, ולבחון כי אין נוצרים חובות חדשים.

סוף דבר, אין ספק כי מתחייבת העלאה משמעותית של התשלומים החודשיים שמשלמים החייבים, אף כי לא איעתר לבקשת הנאמן במלואה.

באשר לשנה הקודמת, נוכח חלוף הזמן תהיה העלאה מתונה לגבי חלק מהשנה, נוכח חלוף הזמן מעת הגשת הבקשה ועד מתן ההחלטה, שלא באשמת החייבים, והתשלום החודשי לגבי התקופה יולי 2012 ועד פברואר 2013, מועמד על 2,000 ₪ לחייב, ו-1,000 ₪ לחייבת.

החל מחודש מרץ 2013 נקבע התשלום החודשי של החייב לסך של 4,000 ₪, ושל החייבת לסך של 1,000 ₪.

התוספת המתחייבת מהעלאת התשלום לגבי שמונת החודשים הקודמים (תוספת של 8,000 ₪ בסה"כ) תשולם ב-8 תשלומים חודשיים רצופים של 1,000 ₪ כל תשלום החל ממרץ 2013, שיתווספו לתשלום השוטף.

היקף החובות עליהם הצהירו החייבים אינו גבוה (כ-100,000 ₪ לכל אחד מהם, ואיני יודע אם מדובר בחובות חופפים).

ככל שלא נבדקו עדיין תביעות החוב, יפעל הנאמן לסיים את בדיקתן ויכריע בהן תוך 60 יום.

לאחר מכן ישקלו החייבים הגשת הצעת הסדר לסיום ההליך, שכן נראה כי באפשרותם לסיים את ההליך, בהסדר, והדבר עדיף על פני המתנה להצטברות סכומים מספיקים בקופת הפש"ר לתשלום דיבידנד מלא לנושים.

ניתנה בסמכותי כרשם היום, י"ז אדר תשע"ג, 27 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.