1. לפני תביעה לתשלום תגמולי ביטוח עפ"י פוליסה.
2. התובע יליד שנת 1981 היה במועד הרלוונטי לתאונה, מנוי במכון הכושר הולמס פלייס אינטרנשיונל בע"מ ברעננה.
3. הנתבעת הוציאה פוליסת ביטוח תאונות אישיות, כאשר בעל הפוליסה הינו מכון הכושר, והמבוטחים הינם המינויים במכון הכושר.
4. התובע היה מנוי במכון הכושר והיה מבוטח עפ"י הפוליסה, שכללה ביטוח בגין נכות חלקית תמידית מתאונה וכיסויים נוספים.
5. ביום 19.05.07 נפגע התובע במהלך אימון במכון הכושר והעובר לטיפול רפואי בביה"ח תה"ש, ואובחן שהוא סובל משבר פתוח עם קטיעה חלקית של אצבע שלישית ביד ימין.
6. בעת האירוע היה התובע מעל גיל 20 ולכן נמנה על קטגוריה ב' של הפוליסה ואשר הנתבעת התחייבה לשלם לתובע לפי קטגוריה זו.
7. עפ"י חוו"ד של מומחה מטעם התובע ד"ר ז'יטלני נקבעה לתובע נכות לצמיתות בשיעור 12%.
8. עפ"י חווה"ד התובע היה באי כושר עבודה מספר חודשים, אשר גם בגינם הוא זכאי לפיצויים.
9. סך כל הפיצוי הנתבע הינו 52,000 ₪.
10. הנתבעת, בכתב הגנתה, טוענת כי התובע לא שיתף פעולה כדי לברר את תביעתו.
11. הוגש גם כתב תשובה.
12. הנתבעת הגישה חוו"ד מומחה מטעמה של ד"ר ישראל קליר על נכות קבועה בשיעור 5%.
13. מומחה מטעם ביהמ"ש, ד"ר שמואל ליבושיץ, קבע לתובע נכות קבועה בשיעור 5%.
14. המומחה מטעם ביהמ"ש נחקר ממושכות בחקירה נגדית על חוות דעתו. כן העיד התובע עצמו.
15. אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע למקרה הביטוח, לכיסוי הביטוחי וגובה סכומי הביטוח. המחלוקת היא באשר לשיעור הנכות.
16. התובע הגיש בתיק נפרד תביעה לפי פקודת הנזיקין והמומחה מטעם ביהמ"ש באותו תיק, ד"ר מיכה רינות, חיווה דעתו כי לתובע נותרה נכות קבועה בשיעור של 9.75%.
17. במהלך הדיון החלטתי כי מאחר וחוות דעתו של ד"ר רינות לא ניתנה בתיק שבפניי, לא ניתן להסתמך עליה.
18. המומחה מטעם ביהמ"ש נחקר רבות על המשפט שהופיע בחוות דעתו, כדלקמן:
    "למען השקיפות אני מצהיר בזאת שאיני קשור בקשר כלשהו עם חברות ביטוח ואין לי כל מחוייבות לגוף מסחרי כלשהו"
19. המומחה אישר בחקירתו הנגדית כי הוא נתן חוות דעת לחברות ביטוח. לנוכח האמור מבקש ב"כ התובע שלא ליתן משקל לחוות דעתו.
20. עפ"י הלכת בימ"ש העליון ברע"א 8869/13 הרי:

"כדי לסתור את חזקת המקצועיות של מומחה מטעם ביהמ"ש לא די בהצגת מקרים ספורים בהם המומחה ערך חוות דעת מטעם הצד שכנגד ואף לא די בכך שיוכח כי המומחה עבד דרך קבע עם הצד היריב. סתירת החזקה מחייבת הוכחת קיומן של אינדיקציות ברורות לניגוד עניינים המעלה חשש ממשי לכך, שזכויות המשיב תיפגענה עקב אותה קרבה בין המומחה לצד שכנגד לה טען המשיב".

1. לנוכח האמור בפס"ד זה לא הוכחה קיומה של זיקה מהותית בין המומחה לבין הצד שכנגד ואני דוחה טענתו זו של ב"כ התובע.
2. טענתו השנייה של ב"כ התובע נגד חווה"ד של המומחה מטעם ביהמ"ש הייתה, כי הוא רק הסתכל על ידו של התובע ולא בדק פיסית את היד. לפיכך, גם לא העניק נכות בתחום הנירולוגי, אותה העניק המומחה מטעם התובע.
3. המומחה נחקר על חוות דעתו ועמד על כך, שבדק פיסית את ידו של התובע. המומחה נדרש להציג את הרישומים בזמן אמת, שערך בעת בדיקת התובע. מאחר והרישומים לא היו בפניו, עשה ביהמ"ש הפסקה של מספר דקות, כדי לאפשר למומחה לקבל בפקס את הרישומים שערך בעת הבדיקה.
4. ברישום זה נכתב במפורש "קצה הגדם ללא רגישות בעת מגע". רישום זה תומך בגרסת המומחה הרפואי.
5. התובע העיד, ועמד על כך, שהמומחה כלל לא בדק אותו פיסית.
6. ב"כ התובע מצטט מחקירתו של המומחה, לפיה נשאל האם נכון שבקטיעות הכאבים קיימים גם אם אין ממצא אובייקטיבי. המומחה השיב כי אין מחלוקת על כך, ואינו יכול לשלול כי קיימת רגישות וזרמים.
7. עם זאת, עמד המומחה על כך שלא נמצאו סימנים אובייקטיביים בבדיקתו בתלונותיו של התובע, לפיכך העניק נכות אורתופדית בלבד.
8. אני מקבל את האמור בחוו"ד המומחה מטעם ביהמ"ש כי לתובע 5% נכות אורתופדית בלבד. עיקר נימוקי הוא בכך, שבזמן אמת ציין המומחה כי בדק את התובע ולא רק הסתכל על ידו.
9. סכום ממנו יש לגזור את זכותו של התובע הינו 356,295 ₪. 5% מסכום זה הם 17,815 ₪.
10. עפ"י הפוליסה זכאי התובע לפיצוי שבועי והצמדה שהוא 824 ₪.
11. קיימת השתתפות עצמית של 10 ימים.
12. מומחה ביהמ"ש קבע נכות זמנית של 100% בגין החודשיים האחרונים, דהיינו ניכוי השתתפות עצמית של שבוע שהם 5,768 ₪.
13. עוד קבע המומחה נכות זמנית של 50% למשך חודשיים נוספים, דהיינו 3,296 ₪.
14. לנוכח האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 26,879 ₪, שנושאים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
15. כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הוצאות המשפט, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד לתשלום בפועל.
16. עוד אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין למשרדי ב"כ הצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ט שבט תשע"ד, 30 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.