בחודש מרץ 2010 הגישה המבקשת תובענה בהמרצת פתיחה, למתן סעד הצהרתי, כי פסק בורר, שניתן על ידי כב' הבורר עו"ד יוסי עקיבא, ניתן בחוסר סמכות ולכן הוא בטל (להלן: "התובענה").

בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 5.6.11 הוברר, כי בין הצדדים תלויים ועומדים הליכים נוספים. הכוונה להליך הבוררות הנזכר, ולהליך שעמד בפני סיום בבית המשפט המחוזי מרכז (כב'

השופט אברהם יעקב), שיש בהם כדי להשליך על התובענה ועל הסעדים המבוקשים במסגרתה.

לפיכך ניתנה החלטה, כי ההליכים בתובענה יעוכבו, עד לסיומם של ההליכים הנוספים.

מאז לא נשמע קולה של המבקשת ולא התבקש סעד נוסף מאת בית המשפט.

במצב דברים זה נשלחה לצדדים החלטה מיום 31.7.12, כי בהעדר בקשה או פניה נוספת, תימחק התובענה מחוסר מעש.

הבקשה למתן פסק דין

רק לאחר קבלת ההחלטה האמורה, הגישה המבקשת ביום 7.9.12 "הודעה ובקשה למתן פסק דין", בה נאמר, כי על בית המשפט ליתן את הסעד ההצהרתי המבוקש ואף לחייב את המשיבים להחזיר למבקשת את כל ההוצאות שנגרמו "עקב ניהול הליך הסרק" בפני כב' הבורר.

המבקשת מציינת, ביום 29.7.12 ניתן על ידי כב' השופט יעקב פסק דין, בו נקבע, כי הסכם למכירת הבניין ששכרה המבקשת, מבוטל. עוד נקבע בפסק הדין, כי "מבוטלות בזה כל החלטות האסיפה הכללית בישיבת וועד העמותה אשר התקבלו ביום 24.5.07 , 4.6.07 וביום 15.7.07".

לטענת המבקשת, הפועל היוצא של פסק הדין הינו, כי חברי העמותה, אשר תבעו את המבקשת בהליך הבוררות, לא היו מוסמכים כלל להגיש את התביעה כנגד המבקשת, שכן מונו בהתאם להחלטות באסיפות אותן ביטל בית המשפט בפסק הדין. על כן, נוהל הליך הבוררות בחוסר סמכות ואף לפסק הבורר אין כל תוקף (סעיף 8 לבקשה).

המשיבה 1 הגישה תגובה לבקשה בה טענה, כי את הנעשה אין להשיב ואת שנפסק ע"י כב' הבורר לא ניתן לשנות. כב' הבורר קבע, כי המבקשת הפרה את הסכם שכירות, שנכרת בינה לבין המשיבה 1 (העמותה), וחייבה בסעדים שונים, לרבות פינוי הבניין.

לטענת המשיבה, מדובר בקביעה שאינה נוגעת לזהות החברים בעמותה ולהליך שהתנהל בפני כב' הבורר, או לעובדה שהמבקשת הפרה את הסכם השכירות הפרות יסודיות.

לפיכך טוענת המשיבה 1, כי יש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקשת בהוצאות ואף מציינת, כי בתיק זה הגישה המבקשת בקשת סרק דומה, בה עתרה לצו מניעה שימנע את קיום הליך הבוררות, שהיה בעיצומו. הבקשה נדחתה ע"י סג"נ כב' השופט זפט, מבלי לקיים דיון, תוך חיוב המבקשת בהוצאות.

המשיב 2 לא הגיש תגובה לבקשה.

המבקשת הגישה תשובה, בה חזרה על טענותיה תוך שהיא מציינת, כי המשיבה 1 נקלעה לכלל טעות בהבנת פסק הדין של כב' השופט יעקב.

דיון והכרעה

פסק הבורר ניתן ביום 28.11.11.

פסק דינו של כב' השופט יעקב ניתן ביום 27.7.12.

חרף עובדה זו, לא אצה למבקשת הדרך לפנות לבית המשפט והיא עשתה כן, רק לאחר שהודע לה כי התביעה צפויה להימחק מחוסר מעש.

הבקשה למתן פסק דין הצהרתי, בדבר בטלות פסק הבורר תמוהה, בלתי הגיונית וגובלת בשימוש לרעה בהליכי בית משפט.

פסק הבורר ניתן בעקבות הליך שנוהל בין העמותה (משיבה 1) והמשיב 2 כתובעים, לבין המבקשת, כנתבעת. עניינו בהפרה נמשכת של הסכם השכירות על ידי המשיבה 1, אשר לאורך זמן לא שילמה את דמי השכירות, לא המציאה ערבות בנקאית, ביצעה שינויים במושכר ועוד, כמפורט בסעיף 13 לפסק הבורר.

כב' הבורר קבע, כי המבקשת הפרה את הסכם השכירות ועליה לשלם למשיבה 1 את דמי השכירות שלא שולמו במועדם, ולפנות את המושכר. כב' הבורר ציין, כי "ממילא תוקף הסכם השכירות מסתיים ביום 31.12.11, דהיינו בעוד כחודש ימים, כך שמבחינה מעשית אין כל טעם ליתן סעד של פינוי לפני יום 31.12.11" (סעיף 102 לפסק הבורר).

פסק דינו של כב' השופט אברהם יעקב אינו סותר קביעות אלה, ואינו עוסק כלל בהסכם השכירות בין המבקשת לבין המשיבה 1 והשלכותיו. בפסק הדין נקבע, כי הסכם מכר שנכרת בין המשיבה 1 לבין המשיב 2 מבוטל, מאחר שאינו תואם את מטרות ההקדש. ההקדש ירשם בפנקס ההקדשות הציבורי, ורשם העמותות ימנה נאמן חדש להקדש. בהמשך נאמר, כי "דמי השכירות המשולמים עבור הבניין יועברו למוסד המקיים את מטרות ההקדש, כפי שייקבע רשם ההקדשות" (עמ' 18 לפסה"ד).

בסוף פסק הדין באה הקביעה עליה נסמכת המבקשת, כי "לנוכח הפגמים שנפלו באסיפות העמותה בקיץ 2007, מבוטלות בזה כל החלטות האסיפה הכללית בישיבה וועד העמותה, אשר התקבלו ביום 24.5.07, ביום 4.6.07, וביום 15.7.07".

הסתמכות על ביטול החלטות אלה מחייבת התייחסות לתכנן, ואכן בפסק הדין ישנו פירוט ההחלטות שהתקבלו באותן אסיפות, שעניינן מכירת הבניין למשיב 2.

לגבי האסיפה מיום 24.5.07 נקבע בפסק הדין, כי חברי העמותה החדשים, ישראל פיינמן וצבי הראל, "לא היו מוסמכים כדין לחתום בשם העמותה לאחר אסיפה זו" על הסכם המכר (עמ' 12 לפסה"ד).

לגבי האסיפה מיום 4.6.07 נאמר, כי באותה אסיפה התקבל לראשונה צבי הראל כחבר עמותה ומונו שלושה מורשי חתימה: צבי הראל, שלפי התקנון אינו יכול לשמש כמורשה חתימה, ישראל פיינמן שמונה פעם שנייה כמורשה חתימה, וישראל לשס. לפיכך נקבע, כי "ההחלטות שהתקבלו באסיפה זו היו מבוססות על שינוי התקנון שהתקבל באסיפה הקודמת, אשר היה, כאמור, בלתי חוקי, וגם משום שלא אושר על ידי רשם העמותות עד לאותה אסיפה" (עמ' 13 לפסה"ד).

באסיפה מיום 15.7.07 נבחר צבי הראל ליו"ר העמותה וחבר ועד. באותה אסיפה הוחלט למכור את הבניין והוא אכן נמכר שלושה ימים מאוחר יותר, מבלי שהתקיים הליך תמחור קודם למכירה. על כן נקבע, כי "החלטות אלה התקבלו על בסיס הפעולות הלא חוקיות שנעשו באסיפות הקודמות... " ועל כן הן בטלות.

ודוק: עסקינן בביטול החלטות, שעניינן מינוי מורשי חתימה על הסכם מכר וקבלת החלטה על מכירת הבניין, בהליך בלתי ראוי וללא סמכות. אין בין האמור לעיל לבין ניהול ההליכים בעניינה של המבקשת בפני כב' הבורר - ולא כלום. אין בין החלטות בטלות אלה של אסיפות העמותה לבין הטענה, כי המבקשת הפרה את הסכם השכירות הפרות יסודיות שהצדיקו מתן פסק פינוי נגדה - מאומה.

המבקשת סבורה כי ניתן להיתלות בטענות סרק וכך להתעלם מהליך הבוררות ותוצאותיו, אך טעות בידה. הליך הבוררות בין המבקשת לבין המשיבה 1 שריר וקיים, ביטול החלטות האסיפה שעסקו במינוי מורשים לחתום על הסכם המכר וקבלת החלטות על מכירת הבנין בחוסר סמכות, אינו מצדיק ביטול פסק הבורר, שקבע כי המשיבה הפרה את הסכם השכירות באופן בוטה.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה למתן פסק דין הצהרתי על כל ראשיה.

המבקשת תשלם למשיבה 1 הוצאות בסך 35,000 ₪.

ניתנה היום, י"ג חשון תשע"ג, 29 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.

ניתנה היום, י"ג חשון תשע"ג, 29 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי .......