הצדדים הסכימו כי אפסוק במחלוקת שביניהם בהתאם לסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט וכי אנמק בתמצית את פסיקתי.

נהגת התובעות הודתה שנסעה לאחור וכי הנזק לפגוש של רכבה שנתלש, נגרם בעקבות נסיעתה לאחור. המחלוקת היא האם קודם לנסיעת נהגת התובעות לאחור היה אירוע התנגשות בין רכב הנתבעות לרכב התובעות והאם באירוע זה נגרם נזק לרכב התובעות. לא מצאתי לקבוע כי היה אירוע התנגשות כאמור וככל שהיה לא שוכנעתי כי נגרם במסגרתו נזק. הן הנתבעת 1 והן הנוסע ברכבה העידו כי קודם לנסיעת נהגת התובעות לאחור לא היה כל מגע בין שני כלי. על אף עדויות שני אלה, התרשמתי שתלישת הטמבון תוך כדי נסיעת הרכב לאחור ארעה, כאשר כלי הרכב היו קרובים מאוד זה לזה ואולי אף צמודים. התרשמתי גם שייתכן ותזוזה מושכלת של שני כלי הרכב על ידי הנהגות המעורבות הייתה מונעת את הנזק. מדברי הנתבעת 1 עלה כי בכוונתה היה לנסוע לאחור ולצאת מהמצב אליו נקלעה, אלא שהנהגת ברכב התובעת הקדימה אותה. בנסיבות אלה אני סבור כי אין מקום לקבל את התביעה. עם זאת מאחר שהנתבעת 1 היא שגרמה למצב שנוצר, איני עושה צו להוצאות לטובתה. הנתבעת 3, היא אשר תישא בשכר העד מטעמן של הנתבעות.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ח אייר תשע"ג, 28 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.