1. לפניי בקשת התובעת להורות על מינויו של מומחה נוסף בתחום האורטופדיה לבדיקת התובעת וכן לעיין מחדש בהחלטה להטיל על התובעת את מימון הבדיקה הנוספת אצל המומחה מטעם בית המשפט.
2. בתיק זה נדונה תביעת התובעת לפיצוייה בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה עקב נפילתה בדרך ציבורית. המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה, ד"ר אורי פרנקל, נתן חוות דעת רפואית בעניינה של התובעת וקבע כי נכותה הצמיתה של התובעת עקב התאונה שבנדון היא בגובה 5% בגין פגיעה בקרסול.
3. בשלב מאוחר יותר, ולאחר שכבר הוגשו ראיות הצדדים, הגישה התובעת בקשה לקיום בדיקה נוספת, שכן לטענתה המומחה לא בדק אפשרות לקיומה של נכות בעמו"ש צווארי וגבי.
4. בהחלטה שניתנה ביום 22.7.14, נקבע כי על מנת שלא לחסום דרכה של התובעת לנסות ולהוכיח את טענותיה, יותר לה לפנות למומחה לביצוע בדיקה נוספת. כן נקבע כי מאחר ובעת בדיקתה התובעת לא התלוננה בפני המומחה על פגיעות אחרות מלבד הקרסול, תישא התובעת בשכר המומחה בגין הבדיקה הנוספת והשלמת חוות הדעת.
5. לאחר מתן החלטתי שלעיל, הגישה התובעת בקשה נוספת, והפעם למינוי מומחה נוסף "במקום ד"ר פרנקל, המומחה שמונה ע"י בית המשפט" וכן בקשה "לעיין מחדש" בהחלטה המטילה עליה את מימון הבדיקה הנוספת וביקשה להטיל את המימון על הנתבעות. התובעת טענה, בין היתר, כי המומחה לא שמע את תלונותיה וציין בחוות דעתו כי היא "מתקשה לשחק טניס" אף שמעולם לא שיחקה טניס, וכי בתשובה לשאלות ההבהרה ציין כי על פי מסמכים שעמדו לרשותו היו לתובעת תלונות על כאב גב וצוואר קודם לתאונה. לכן, כך נטען, התובעת איבדה אמון במומחה והיא מבקשת מינוי מומחה אחר נוסף באותו תחום שיבדוק אותה.
6. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, איני מוצאת הצדקה למינוי מומחה נוסף מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה. המומחה, ד"ר פרנקל, בחוות דעתו מיום 17.1.12 בדק את התובעת, התייחס לתלונותיה, ולא סיכם חוות דעתו באותה עת כיוון שהתובעת ציינה לפניו שמתוכנן טיפול ניתוחי לקרסול. ביום 3.5.12 הוגשה תוספת לחוות הדעת, לאחר שהתובעת הודיעה למומחה שהחליטה שלא לבצע את הטיפול הניתוחי, ובגדרה נקבעה נכות צמיתה בגובה 5%. לאחר הגשת חוות הדעת הוגשו תחשיבי נזק מטעם הצדדים, ניתנה הצעת בית המשפט לסילוק התביעה בפשרה ומשהדבר לא הסתייע הגישו הצדדים תצהיריהם ונקבע קדם משפט מסכם. רק בשלב זה ביקשה התובעת לשלוח למומחה שאלות הבהרה, לאחר מכן ביקשה להורות על בדיקה נוספת וכעת, ובטרם נבדקה שוב, מבקשת היא להורות על מינוי מומחה נוסף באותו תחום. בתשובותיו לשאלות ההבהרה ציין המומחה, כי בבדיקתו לא בחן אפשרות לקיומה של נכות בעמו"ש צווארי וגבי כיוון שהתובעת לא התלוננה על הפרעה כלשהי באיברים אלה. מטעם זה הוחלט, כאמור, לאפשר לתובעת לפנות לבדיקה נוספת, ואולם אין בדברים אלה ובטענותיה האחרות של התובעת כדי לעורר ספקות לגבי הקביעות בחוות הדעת עד כי יצדיקו מינוי מומחה נוסף, ובוודאי שאין מקום בשלב זה, לאחר שהתובעת ביקשה להיבדק פעם נוספת אצל המומחה ובקשתה אושרה, להיעתר לבקשתה למינוי מומחה נוסף "במקום" ד"ר פרנקל. מינוי מומחה נוסף באותו תחום בו כבר מונה מומחה על ידי בית המשפט ייעשה רק במקרים חריגים ומיוחדים בהם סבור בית המשפט שאין באפשרותו להגיע לחקר האמת בשאלות הרפואיות בלי שיקבל חוות דעת רפואית נוספת (השווה רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4) 673, בתביעות על פי חוק הפלת"ד, והדברים יפים אף ביתר שאת בתביעה שבנדון), ולא מצאתי כי מקרה זה נופל בגדר אותם מקרים יוצאי דופן המצדיקים מינוי מומחה נוסף.
7. לא מצאתי אף מקום להיעתר לבקשתה הנוספת של התובעת ולשנות מהחלטתי הקודמת לעניין מימון הבדיקה הנוספת. הנימוקים להחלטה פורטו בה. לא ראיתי לנכון להשית על הנתבעות הוצאות נוספות הנובעות ממחדלה של התובעת, בפרט כאשר שאלת האחריות בתיק זה טרם נדונה וטרם הוכרעה.
8. סוף דבר – בקשת התובעת נדחית.

התובעת תישא בהוצאות הבקשה בסך 1,000 ₪ (500 ₪ לכל קבוצת נתבעות שהגישה תגובתה לבקשה).

ניתנה היום, כ"א אלול תשע"ד, 16 ספטמבר 2014, בהיעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.