תיק אז' 36557-03-10:

התובעת: אלה ברק

נ ג ד

הנתבע: אשר סלמה

תיק אז' 12367-05-10:

התובע: אשר סלמה

נ ג ד

הנתבעת: אלה ברק

פסק דין

גב' אלה ברק הגישה כנגד מר אשר סלמה תביעה לסילוק יד ולפינוי ממקרקעין אשר לתובעת יש זכויות בהן. מר סלמה הגיש כנגד גב' ברק תביעה בגין פרסום לשון הרע והפרת חובה חקוקה, על סך 100,000 ₪.

כללי:

בעלי הדין:

1. גב' אלה ברק (להלן-"גב' ברק") מתגוררת במושב פתחיה (להלן - "המושב") ובעלת הזכויות במשק 23 (חלקה 24) במושב.
2. מר אשר סלמה (להלן-"מר סלמה") הינו עובד חברת החשמל, בנם של בעלי הזכויות במשק 22 (חלקה 23) במושב ומחזיק במשק זה.

רקע עובדתי:

1. המשק בו מחזיקה גב' ברק והמשק בו מחזיק מר סלמה הם משקים צמודים, כאשר משק 22 ממוקם צפונית למשק 23.
2. הסכסוך והיחסים המעורערים בין הצדדים מתנהלים זה עשרות שנים, מאז הגיעה התובעת למושב בשנות השמונים.
3. מוקד הסכסוך הנוכחי הוא מיקום הגבול שבין החלקות. על רקע המחלוקת אודות הגבול בין המשקים, הגישה גב' ברק כנגד מר סלמה תביעה בתיק אז' 36557-0310 לפינוי ולסילוק יד משטח המשק אליו פלש, לטענתה. כן תבעה גב' ברק ממר סלמה דמי שימוש ראויים בשטח הפלישה בסך 25,000 ₪.
4. כחודשיים לאחר שהגיש גב' ברק את תביעתה הנ"ל הגיש מר סלמה כנגד גב' ברק תביעה בתיק אז' 12367-05-10 בגין פרסום לשון הרע, המהווה נגזרת ל"סכסוך הגבולות".

טענות הצדדים בתיק אז' 36557-03-10:

1. טוענת גב' ברק כי מר סלמה פלש לשטחה: הוא הקים גדר אשר חדרה מצד צפון מזרח לעומק של 3.71 מטרים; הסיג את הגבול לשם בניית אורווה לעומק של 1.25 מטרים; ובנה קיר בטון בצד דרום שהסיג גבול התובעת בעומק של 0.5 מטרים. לחיזוק טענותיה, הגישה התובעת חוות דעת מטעם המודד מר שאול ברטיש.
2. בכתב ההגנה טען מר סלמה שיש לדחות יש לדחות את תביעת גב' ברק מהסיבות דלהלן:
   1. טענות גב' ברק בדבר פלישה לשטחה אינן נכונות. חלוקת קביעת הגבולות נקבעה עוד בשנות החמישים;
   2. קונקרטית, הקמת הגדר מצפון - המדובר בקרקע שלו, עוד מתקופת סבו וסבתו שגרו במקום; מכחיש את הטענה בדבר בניית אורווה תוך חדירה לשטחה - המדובר בשטחו של הנתבע; באשר לטענת הפלישה מצד דרום - אין המדובר כלל בשטחו שלו;
   3. הרקע לתביעת גב' ברק הוא סכסוך השכנים בין הצדדים. גב' ברק היא שפולשת לשטחו בהשלכת פסולת, פוגעת ברכושו ומכפישה את שמו. מר סלמה פירט מקרים הם פעלה גב' ברק כנגדו:
   4. 27.5.2007 - קרעה גב' ברק את כבלי התקשורת של חברת בזק השייכים להוריו;
   5. 3.7.2008 - עקרה עץ דקל וזרקה אותו לתחומי המשק שלו;
   6. 12.8.2008 - שברה עמוד תקשורת של קו טלפון של הוריו. בעקבות זאת, הגיש הנתבע תלונה במשטרה;
   7. נובמבר 2008 – גב' הגישה תלונה כנגדו לחברת החשמל, לפיה הוא גורם לניתוק זרם החשמל במשקה. כפועל יוצא, הוא הצטייר כעבריין וכגונב חשמל, והתלונה הובילה להכפשת שמו במושב ובמקום עבודתו;
   8. יולי 2009 – גב' ברק שפכה פסולת בגבול החלקות ובתוך משקו, באופן שבין היתר, חסם את מעבר המים שבין המשקים. בעקבות זאת, הוגשה כנגד גב' ברק תביעה על ידי המושב.
   9. נובמבר 2009 – גב' הגישה תלונה במשטרה כנגדו, מה שהוביל להגעת ניידת למקום. היא אף טרחה לקלל אותו. הוא שוחח עם בנה של גב' ברק בניסיון להגיע להסדרה ולהסרת התלונה נגדו, אך לשווא.

טענות הצדדים בתיק אז' 12367-05-10:

1. מר סלמה הגיש כנגד גב' ברק תביעה בגין פרסום לשון הרע והפרת חובה חקוקה ומטרד ליחיד על הסך 100,000 ש"ח. בכתב התביעה טען מר סלמה הפך קורבן להטרדות, העלבות והוצאת דיבה מצד גב' ברק כנגדו. ברקע, בין היתר, התנהגותה והתנהלותה של גב' ברק, כפי שצויינו במקרים לעיל.
2. גב' ברק טענה כי מדובר בתביעת סרק ובתגובה לתביעתה שלה; לדבריה, מר סלמה מתח כבל תקשורת 'פיראטי' לרוחב הנחלה שלה, ללא רשותה. באשר לדקל הכרות, טענה כי הוא אכן נכרת, אולם לא בשטחו של מר סלמה.

חוות דעת המודד מטעם בית המשפט:

1. בהסכמת הצדדים, מונה המודד נתן בן-חיים (להלן-"המודד") כמומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעתו, ציין בן חיים כי אכן גדר הרשת פולשת מחלקה 23 לחלקה 24, לאורך 55 מטרים, ומגיעה עד לעומק של שלושה מטרים; גדר הברזל של האורווה איננה פולשת לשטחה של גב' ברק, כמו גם קיר הבטון, לגביו טענה גב' ברק. המודד לא נחקר על חוות דעתו, ולפיכך זו מתקבלת בפני בית המשפט ככתבה וכלשונה.

העדויות:

1. מטעם גב' ברק הגישה גב' ברק בלבד תצהיר עדות ראשית. מעבר לאמור בכתב ההגנה ציינה עוד כי טענתה בדבר פלישה של קיר הבטון מצד דרום אכן איננה מדויקת; לאחר הגשת התביעה הסיר הנתבע את הגדרות של האורווה. בחקירה הנגדית אמרה גב' ברק כי ספק אם על הגדר שקיימת כיום, היה בעבר שביל גישה. לדבריה, אביו של מר סלמה הזיז את היתדות, כך שהשביל היה כולו בשטחה שלה ולפיכך לא השתמשו בו שני המשקים. היא הוסיפה כי היא פונתה כרגע מהמשק שלה.
2. מטעם מר סלמה הגישו תצהירי עדות ראשית העדים הבאים:
   1. מר סלמה הגיש תצהיר עדות ראשית. בו הצהיר מעבר לאמור בכתב ההגנה, כי מבדיקה שביצע עולה, כי ישנו הליך של כינוס נכסים על משק התובעת; על פי חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, רק גדר הרשת פולשת לשטח התובעת לאורך 55 מטרים. רוב הגדר ממילא נהרסה על ידי התובעת. הגדר נקברה תחת הפסולת אותה השליכה התובעת. בגין השלכה זו הורשעה התובעת בבית המשפט לעניינים מקומיים (תו"ב 8154-03-10 ועדה מקומית לתכנון ובנייה גזר נ' ברק (2015) (להלן - "ההליך הפלילי")); הגדר הוקמה בתום לב, על פי מפות ישנות ונועדה למנוע גניבות ופריצות למשק; במקום הגדר בעבר, עמד שביל גישה בין שני המשקים שאיפשר מעבר לחלקותיהם; בראשית דרכו של המושב, קבעו קווי המים את גבולות החלקות. עם השנים הוזזו קווי המים, מהלך שהביא לשינוי הגבולות; אין פלישה במקרים נוספים שציינה התובעת.
   2. מר סלמה הגיש תצהיר עדות ראשית במסגרת תביעתו כנגד גב' ברק. מעבר לאמור בכתב התביעה, הצהיר מר סלמה כי גב' ברק פנתה למעסיקו, כולל טלפונית, והגישה שלושה מכתבי תלונה נגדו לחברת החשמל, ובהן האשמות זדוניות ושקריות. בין היתר, טענה כי ניתק לה את זרם החשמל; ציינה פעולות שאינן קשורות אליו; והעבירה איומים מרומזים נגדו; ממצאי הבדיקה הפנימית שנעשתה בחברת החשמל נגדו לא העלו דבר, אולם התלונות נותרו בתיקו האישי; הוא נאלץ להתמודד עם מצב מביך בו הוא מתגונן למול למעסיקיו והפך לעבריין בעיני עמיתיו; באשר לתביעת גב' ברק בדבר הסגת גבול הגדר - הוא תיקן את הגדר בהתאם לחוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, למעט במקום בו הושלכה פסולת והגדר קבורה תחתיה.

בחקירתו הנגדית העיד כי הואדי די נסגר בשל השלכת הפסולת מצד גב' ברק, וכי ישנו תיעוד מצולם להשלכת הפסולת; הוגשה נגד גב' ברק תביעה בעניין זה והיא נמצאה אשמה בה; שביל הגישה לא נמצא כולו בשטחה, כטענת גב' ברק. גבולות החלקות הוזזו במהלך השנים, עם הזזת קווי המים.

• 1. מר יהודה סלמה, אחיו של מר סלמה (להלן-"יהודה"), הגיש תצהיר עדות ראשית בו הצהיר כי הוא גר במושב מיום היוולדו וכיום מבקר במקום בתדירות גבוהה. לדבריו, הגדר נהרסה ברובה על ידי גב' ברק ונקברה תחת הפסולת שהשליכה. כמו כן, אישר את טענות אחיו באשר לנסיבות הקמת הגדר ובאשר להיסטוריה של קביעת הגבולות בין המשקים במושב.

בחקירה שכנגד אמר כי מזה חמש עשרה שנים איננו מתגורר במושב.

• 1. מר דני חביבאין, גיסו של מר סלמה (להלן-"דני"), אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו הצהיר כי הוא מתגורר במושב כיום; השתמש בעבר בשביל הגישה בכדי להגיע לאדמות המשק של משפחת אשתו; חזר על גרסת מר סלמה באשר להיסטוריה של הקמת הגדר.

בחקירתו הנגדית אמר כי גר במושב 22 שנים, במהלכן גר שלוש שנים במשק מר סלמה; היה לו במשק מר סלמה כרם ענבים אותו עיבד במשך שש שנים, והוא אף השתמש בכביש הגישה.

• 1. מר ניצן סקופ, מנהלו של מר סלמה בחברת החשמל (להלן-"ניצן"), אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו הצהיר כי קיבל שיחת טלפון מידי התובעת ושלושה מכתבי תלונה בדבר התנהלות מר סלמה; בדיקה פנימית שנערכה בחברת החשמל, לא העלתה כל ממצא התומך בתלונה והוסיף כי מר סלמה מוקנט מצד עמיתיו בגין התלונות הללו.

בחקירתו הנגדית אמר כי כל תלונה עוברת דרכו, קל וחומר תלונות נגד עובדים; בעקבות התלונה שהגישה גב' ברק, הוא שלח לבדוק האם נעשה דבר במתקן עצמו; הוא מכיר את הנתבע מזה 24 שנים ומעולם לא נתקל בתלונה אישית נגדו.

• 1. מר דוד ראובן, עובד חברת החשמל ועמיתו של הנתבע (להלן-"דוד"), אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו הצהיר כי הכיר את התלונות, כמו גם את הבדיקה שנערכה לנתבע בגין זאת; הוא היה שותף להקנטות שהקניטו עובדי החברה את מר סלמה.

בחקירתו הנגדית ציין כי ברגע שאדם נחקר ונבדק בחברת החשמל, אזי כבר נפוצות השמועות והאיש נחשד בעיני אחרים אשם בגניבה.

בחקירה החוזרת אמר כי מכיר את מר סלמה מזה 17 שנים ומעולם לא שמע על תלונות נוספות נגדו.

סיכומי הצדדים:

1. לאחר תום שמיעת הראיות, הגישו הצדדים את סיכומיהם.
2. גב' סלמה טענה בסיכומיה, מעבר לאמור לעיל, כדלקמן:
3. הרשעתה בתיק הנוסף הוא בשינוי פני הקרקע בלבד;
4. אם ישנו שביל גישה בין המשקים, כפי שנטען, הרי שלא ייתכן כי קיים במקום ואדי;
5. מכתבי התלונה ששלחה לחברת החשמל - לא נועדו להביא לבדיקה או ענישה, אלא למנוע הישנות המקרים; עדי הנתבע- לא קשורים כלל למכתבים. הם לא קראו או ראו אותם;
6. בתביעה כנגדה - לא הוכח כל נזק לאשר; יש לפצותה בגין עוגמת נפש והחזר הוצאות.
7. מר סלמה טען בסיכומיו בתביעת גב' ברק כנגדו, מעבר לאמור לעיל, כדלקמן:
8. טענת היעדר יריבות בינו לבין גב' ברק;
9. מינוי כונס הנכסים במשק התובעת ופינויה מהמקום, משמעו כי זכות התביעה היא לכונס הנכסים ולא לגב' ברק;
10. הוא בר רשות בשטח בו מצויה הגדר; ישנה זכות שימוש ומעבר מכוח שימוש של שנים, בהסכמת התובעת; ישנה זיקת הנאה במקום;
11. גב' ברק לא הציגה ראיה על גובה דמי השימוש הראויים;
12. ישנם מקרים חריגים - דוגמת המקרה דנן (ולאור התנהלות גב' ברק) - בהם אין להיעתר לתביעה לקבלת חזקה, על אף קיומה של זכות קניינית.
13. בתביעתו כנגד גב' ברק, טען מר סלמה כדלקמן:
14. גב' לא התמודדה עם אף אחת מהטענות שהעלה כנגדה;
15. גב' ברק לא תוכל לטעון להגנה מטעמים של תום לב, שכן פנתה לחברת החשמל, שהיא המעסיקה שלו;
16. גב' ברק שיקרה לגבי מספר המכתבים ששלחה; היא הכחישה את שיחת הטלפון למעסיקו;
17. הדיבה שהוציאה כנגדו, הייתה גם באוזני יושב ראש ועד המושב.

דיון ומסקנות:

נטל ההוכחה:

1. מושכלות יסוד הן, כי בדין האזרחי, הדרישה היא להבאת ראיות במידה שמבטיחה סיכוי של מעל 50% (מאזן ההסתברויות). משמע, לצדקת הטוען את הטענה העובדתית, קיים צורך בהוכחת הטענה בהסתברות של מעל 50%.
2. חוות הדעת שהגיש המומחה מטעם בית המשפט, מר בן חיים, מלמדת כי מר סלמה פלש לתחומה של התובעת בכיוון צפון מזרח, לאורך 55 מטרים, ולעומק משתנה אשר מגיע עד לשלושה מטרים. שאר טענות התובעת נדחות לאור חוות דעתו של בן חיים.
3. גם בענייננו, נטל הראיה מוטל על כתפי התובעת. זו, לא הוכיחה את טענותיה האחרות, מלבד הפלישה לשטחה.
4. בשולי הדברים,הוצגה בפנינו הרשעתה של התובעת בהליך התכנון והבנייה, במסגרתו הורשעה בביצוע עבודות באזור הואדי שבין שני המשקים ובהשלכת פסולת באופן ששינה את פני הקרקע. השופט גזר באחרונה את הדין בתיק והטיל צו הריסה כנגד עבודות אלו שבוצעו על ידי התובעת.
5. אין בכוונתי להתייחס לשאר הטענות שהציג מר סלמה להגנתו, מאחר והמדובר בהרחבת חזית הגנתו, מעבר למצויין בכתב טענותיו. מעבר לכך, אציין שמלבד הטענה למינוי כונס נכסים על המשק בו יש לגב' ברק זכויות, לא הציגו הצדדים בפני כל מסמך שהוא על כינוס נכסים זה.
6. גב' ברק לא הוכיחה מה הם דמי השימוש הראויים בגין השימוש בשטח הפלישה, ולכן לא הוכיחה תביעתה הכספית.
7. לפיכך, הריני מקבל את חוות דעתו של המומחה ומקבל את תביעת גב' ברק אך ורק לעניין הגבול בין שני המשקים.

תביעת מר סלמה בגין לשון הרע:

1. כאמור לעיל, מר סלמה הגיש כנגד גב' ברק תביעה כספית בעילות של פרסום לשון הרע נגדו מצד התובעת, הפרת חובה חקוקה ומטרד ליחיד.
2. ס' 1 לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965 (להלן - "החוק") קובעי כי:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו..."

וממשיך ס' 2 לחוק לדון בפרסום לשון הרע:

"א) פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.

(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:

(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;

(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע."

1. כידוע, הפרסום ומשמעות האמירה אינם תלויים בכוונת המפרסם או באופן שבו הובן הפרסום על ידי הנפגע, אלא בבחינה אובייקטיבית של התוכן, על פי אמות המידה של האדם הסביר (וראה ע"א 466/83 אג'מיאן שאהה, ארכיהגמון בכנסיה הארמנית בירושלים נ' הארכיהגמון יגישה דרדריאן, פ"ד לט(4) 734 (1986); ע"א 723/74 הוצאת עיתון "הארץ בע"מ" נ' חברת חשמל לישראל בע"מ פ"ד לא(2) 281 (1977); ע"א 1104/00 דוד אפל נ' איילה חסון פ"ד נו(2) 607 (2002); ע"א 3199/93 קראוס נ' ידיעות אחרונות פ"ד מט(2) 843, (1995); ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי (פורסם בנבו 4.8.08) (להלן - "עניין שרנסקי")).
2. בענייננו, יש בצעדי גב' ברק כדי פרסום לשון הרע. מכתבי התלונה ששלחה הנתבעת שכנגד מעידים על אמיתות דבריו של מר סלמה. ניכר, כי יש במכתבים אלו כדי פרסום לשון הרע וכל מטרתם נועדה אך ורק להטריד את מר סלמה שכנגד ולפגוע בשמו הטוב.
3. העדויות שהציג מר סלמה מהימנות. בעיניי, המכתבים שנשלחו גרמו לפרסומו של לשון הרע כנגדו, פגעו במעמדו, החברתי והמקצועי כאחד, ונותרו ככתם - גם אם פורמלי - להמשך. עוד עלה בבית המשפט, כי מר סלמה לא נחשד בעבר בהתנהגות או התנהלות שאינה הולמת. גם אם לא התכוונה גב' ברק להביא את מר סלמה למצב הקיים, היה עליה להיות מודעת לכך כי פעולותיה יובילו להתגלגלות הדברים כהווייתם כיום.
4. גב' סלמה לא הציגה כל טענת הגנה אמתית ומהותית. גם טענה בדבר חזקת תום הלב - שהועלתה במשתמע על ידיה - אין לה על מה להסתמך. שכן, על מי שמבקש לחסות תחת הגנה מהגנות אלו, להוכיח שני תנאים מצטברים: כי עשה את הפרסום בנסיבות הקבועות באחת מהגנות סעיף 15 לחוק; וכי הפרסום נעשה בתום לב. על מנת להוכיח כי הפרסום נעשה בתום לב, על גב' סלמה להראות כי הפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות.

בענייננו, גב' סלמה לא הוכיחה זאת. אמירתה כי לא התכוונה לגרום למר סלמה להיענש, לא מסתמכת על ראיה ממשית כלשהי. פני הדברים דווקא מלמדים אחרת: חזקת היעדר תום הלב, העולה מס' 16 ב לחוק, היא שמצטיירת כזו שהתרחשה. שכן, זו תתגבש אם מתקיימים שני תנאים מצטברים; "הדבר שפורסם לא היה אמת" ו-"[הנתבע] לא האמין באמיתותו" או "לא נקט לפני הפרסום באמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא". קרובה חזקה זו להתממש בענייננו מן החזקה הקודמת לה.

1. משכך פני הדברים, הריני מקבל את טענת התובע שכנגד בדבר פרסום לשון הרע נגדו מצד גב' ברק.

הפרת חובה חקוקה:

1. ס' 7 לחוק מלמדנו כי פרסום לשון הרע היא עוולה אזרחית:

"פרסום לשון הרע לאדם או יותר זולת הנפגע תהא עוולה אזרחית, ובכפוף להוראות חוק זה יחולו עליה הוראות הסעיפים 2(2) עד 15, 55ב, 58 עד 61 ו-63 עד 68א לפקודת הנזיקים האזרחיים, 1944"

ס' 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) מגדיר את מרכיבי הפרת חובה חקוקה:

"א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק - למעט פקודה זו - והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו.

(ב) לענין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני-אדם בכלל או של בני-אדם מסוג או הגדר שעמם נמנה אותו פלוני."

1. בעוולה זו, ישנם שלושה מרכיבים מרכזיים לבחינה - חובה, הפרה ונזק.
2. התנאים להתקיימותה של הפרת חובה חקוקה, כפי שעולים מהפקודה הם:
   1. החוב המוטלת על המזיק מכוח חיקוק: משמע, ישנו חוק או תקנה, המטילים חובה זו על המזיק;
   2. החיקוק נועד לטובתו של הניזוק: האם אותה הוראה ספציפית אכן נועדה לטובת הניזוק;
   3. המזיק הפר את החובה המוטלת עליו: זיהוי עצם הפרת החובה עצמה;
   4. ההפרה גרמה לניזוק נזק (קשר סיבתי): קשר סיבתי עובדתי - סיבתיות רטרוספקטיבית (צופה פני עבר) ופרוספקטיבית (צופה פני עתיד); וקשר סיבתי משפטי - באמצעות מבחן הסיכון (מהו הסיכון אותו ביקש המחוקק למנוע?);
   5. הנזק אשר נגרם הוא מסוג הנזק אליו התכוון החיקוק;
   6. האם החיקוק התכוון להוציא את התרופה הנזיקית - האם ישנה אמירה כלשהי בהוראה הספציפית, אשר נועדה למעט ולשלול את התרופה הנזיקית הזו?
3. קיימת חובה על פי חוק איסור לשון הרע להוציא לשדון הרע כנגד הניזוק, המיועדת להגנת הניזוק; ואת קיומה של הפרת החובה על ידי פרסום מכתבי התלונה על ידי גב' ברק. עם זאת, הנזק שנגרם למר סלמה הוא חברתי ומקצועי. אמנם התובע לא הוכיח נזק כספי, אך אי נוחות גם היא נזק שניתן לפצות עליו במקרה של עוולה של הפרת חובה חקוקה. ראה לעניין זה את ע"א 711/82 י. בלומנטל בי"ח בע"מ נ. חיים תיכון, פ"ד לט(2) 477, 484.
4. באשר לשאר טענות מר סלמה, גם אם אלו מוצו במסגרת ההליך הפלילי, זכאי מר סלמה שיינתן לטובתו צו המורה לגב' סלמה להשיב את המצב לקדמותו בקו הגבול שבין שני המשקים, באופן שתחזיר את פני הקרקע בשני המשקים לקדמותו, שכן שינוי פני הקרקע במשק של הגב' ברק, בהכרח משפיע על פני הקרקע במשק בו מחזיק מר סלמה.
5. לפיכך, הריני מקבל את תביעת מר סלמה באשר להפרת חוק איסור לשון הרע ולהפרת חובה חקוקה ולגבי השבת פני הקרקע למצבם הקודם.

הסעד הכספי:

1. סעיף 7א לחוק קובע מנגנון פיצוי ללא הוכחת נזק, עד לסכום מירבי של 50,000 ₪, וכאשר הוכח כי פרסום לשון הרע נעשה בכוונה לפגוע, אזי ניתן לפסוק פיצוי כספי עד לסכום של 100,000 ₪. הצורך הוא בהעמדת טיעון ברור ומפורש לפיו התובע טוען לקיומה של "כוונה של ממש לפגוע" לצורך ביסוס זכותו לכפל פיצוי ללא הוכחת נזק, על מנת שהנתבע יוכל להתגונן מפני כך ולהציג ראיות הגנה לעניין זה.
2. במקרה דנן, על אף התהיות הרבות שעלו נוכח התנהלותה של גב' ברק, לא הוכח בפניי כי המדובר היה בכוונה זדונית וממשית לפגוע בתובע שכנגד. המדובר בספק - גם אם ספק קל - אשר אינו מאפשר לי להעניק רמת פיצוי מירבית.
3. מכל מקום, הערכת גובה הנזק נעשתה על בסיס יישום החקיקה וההלכות הקיימות לעניין פיצויים בגין לשון הרע. ואכן, בעוד שסעיף 7א(ב) לחוק קובע רף עליון לפיצוי במקרה שבו לא הוכח כל נזק - אין הוא מגביל את הפיצוי בגין נזק בלתי ממוני. הנזק הבלתי ממוני הוא נזק כללי, אשר מחושב על דרך האומדן ועל הערכה של בית המשפט (ראו למשל רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף פ"ד נה(5) 510 (2001)). במקרה דנן, הפגיעה בתובע שכנגד הצטיירה כמי שהעמידה את מקום עבודתו של מר סלמה בסכנה וגרמה לו לפגיעה חברתית, וכשחלפה הסכנה למקום עבודתו של מר סלמה, נמשכה הפגיעה החברתית.
4. לאור האמור לעיל, סבור אני שפיצוי בסך 30,000 ₪ הינו סביר בנסיבות העניין.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין היא כדלקמן:

בתיק אז' 36557-03-10:

• 1. הגבול בין משק 22 ומשק 23 הוא הגבול שקבע המודד מטעם בית המשפט נתן בן-חיים, אותו סימן במפת המדידה שצורפה לחוות דעתו. מפת המדידה מהווה חלק בלתי נפרד מפסק הדין. במפה זו המשק של גב' ברק מסומן כחלקה 24 והמשק בו מחזיק מר סלמה מסומן כחלקה 23;
  2. על מר סלמה להרוס את הגדר ולהחזיר את הגבול בין החלקות על פי חוות הדעת של המודד בן חיים. כל עוד שינוי פני הקרקע מונע הסרת הזזת הגדר לקו הגבול, באותו קטע שלא ניתן לעשות זאת עקב שינוי פני הקרקע, יש לבצע הזזת הגדר בקטע זה, רק לאחר שיאפשר הדבר לאחר השבת פני הקרקע לקדמותו.

בתיק אז' 12367-05-10:

1) על גב' ברק לשלם למר סלמה את הסך 30,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;

2) על גב' ברק להחזיר את פני הקרקע במשק בו יש לה זכויות ובגבול שבינה לבין המשק בו מחזיק המר סלמה לקדמותם, וזאת בתוך 90 יום מיום מתן פסק הדין.

הוצאות משפט:

לאור התוצאה אליה הגעתי, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ו' ניסן תשע"ה, 26 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.