תביעת שיבוב בגין גמלאות ששילם התובע (המל"ל) לארבעה מבוטחים שנפצעו בתאונת עבודה. הוסכם כי התביעה תדחה והצדדים סיכמו לשאלת ההוצאות בלבד.

רקע

1. התובע שילם תגמולים לארבעה מבוטחים שנפגעו בתאונות דרכים בזמן עבודתם. סכום הפיצוי הכולל כ-102,000 ₪.
2. סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 מקנה לתובע זכות לתבוע את מבטחת הרכבים (הנתבעת) בגין התגמולים ששילם למי שנפגעו בתאונת דרכים במסגרת עבודתם.
3. בעבר שרר בין הצדדים הסכם בו התחייבה הנתבעת לשפות את התובע על אחוז מסוים מן התגמולים ללא צורך בהליכים (ההסכם). ב-2008 הודיע התובע על ביטול ההסכם ולפיכך הגיש את התביעה הנוכחית לפי סעיף 328 לחוק. הנתבעת טענה כי הוראות ההסכם חלות על התביעה שכן התאונות אירעו טרם ביטול ההסכם. כמו כן חלקה על זכותו של התובע לקבל שיפוי בגין אחת התאונות שכן לטענתה הרכב בו נסע הנפגע הוא "רכב מעביד" שאינו מזכה בשיפוי.
4. שתי הסוגיות שבמחלוקת – תחולת ההסכם והגדרת רכב המעביד – היו משותפות לתיקים רבים אך בזמן הגשת התביעה טרם הוכרעו בבית-המשפט העליון.
5. ב-2/6/11 קבע בית-המשפט העליון כי יש המבחן לבחינת "רכב מעביד" הוא מבחן קנייני-מהותי ולא מבחן רישומי טכני (רע"א 7161/08 המוסד לביטוח לאומי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ)
6. ב-19/4/12 קבע בית המשפט העליון כי ההסכם חל על עילות תביעה שהתגבשו טרם ביטולו (רע"א 8354/11 המוסד לביטוח לאומי נ' חנין).
7. על רקע קביעות אלו הגיעו הצדדים להסכמה כי הנתבעת תשלם לתובע את הפיצוי בהתאם להסכם והתביעה תדחה. עם זאת הנתבעת עומדת על הוצאותיה ולכן סיכמו הצדדים בנושא.

המחלוקת

1. הנתבעת דורשת את הוצאות ניהול ההליך. התובע מצדו טוען כי הגיש תביעתו בלית-ברירה, כי התביעה היתה סבירה ומוצדקת וכי משהוכרעו סוגיות הרוחב בבית-המשפט העליון נהג בהתאם להכרעה והסכים לסיום המחלוקת.

דיון

1. כלל יסוד הוא כי בעל דין שזכה בדינו זכאי להוצאות. העובדה שהתובע נסמך בתביעתו על מחלוקות שטרם הוכרעו בבית-המשפט העליון, אך בסופו של יום הוכרעו בניגוד לעמדתו, אינה מצדיקה שהנתבעת תצא בחסרון כיס בגין הוצאות ששילמה עבור הגנתה. בוודאי כך מקום בו מרבית המותבים שדנו במחלוקות פסקו בניגוד לעמדת התובע ונוכח העובדה שבין הצדדים שרר הסכם שנועד לצמצם בהליכים והוצאות ושהתובע הוא שביטל אותו.
2. הנתבעת זכאית אפוא להוצאותיה. עם זאת, שיעור ההוצאות צריך שיהא מידתי וסביר בנסיבות העניין. במקרה הנוכחי מדובר ברף הנמוך של ההוצאות שכן הצדדים הסכימו להמתין הכרעת בית-המשפט העליון בשתי המחלוקות. בפועל לא התקיימו בתיק דיונים, למעט דיון יחיד בו הודיעו הצדדים על דחיית התביעה; לא הוגשו בקשות מהותיות; ולא היה צורך באיסוף מסמכים מעבר למה שנאסף ממילא גם ללא קשר לתביעה. למעשה ההוצאות העיקריות בתיק, למעט הגשת כתב הגנה, היו בגין הסיכומים בשאלת ההוצאות.
3. נוכח כל האמור לעיל, ובתחשב גם בסכום התביעה, בזהות הצדדים, ובעובדה שאכן דובר במחלוקות שנדונו בבית-המשפט העליון, מצאתי כי סכום של 5,000 ₪ משקף הוצאות ריאליות בתיק.

סוף דבר

1. התביעה נדחית.
2. התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 5,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ח כסלו תשע"ג, 12 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.