<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד רותם חזן

הנאשם נוכח

ב"כ הנאשם עו"ד סורין מטעם הסנגוריה הציבורית

פרוטוקול

<#3#>

גזר דין

כתב האישום

1. הנאשם הורשע, על-פי הודאתו, בכתב אישום מתוקן ובמסגרת הסדר, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממש של בן זוג, ניסיון תקיפה ושיבוש מהלכי משפט.

כתב האישום כולל שני אישומים, כדלקמן:

האישום הראשון – בתאריך 18.7.09, בהיותו בגילופין, הנאשם תקף את המתלוננת, גרושתו, בכך שהכה בצווארה, וכתוצאה מהתקיפה, נגרם למתלוננת סימן אדום בצווארה.

באותה עת, כשהגיעה למקום בתה של המתלוננת, ניסה הנאשם לתקוף אותה, בכך שזרק עליה כרית. לאחר מכן, הנאשם תקף את המתלוננת בכך שדחף אותה, וכתוצאה מהדחיפה, נגרמו למתלוננת סימנים כחולים בשוק שמאל ובברך ימין.

האישום השני – בתאריך 29.8.10, על רקע ההליך שהתנהל נשוא האישום הראשון, הנאשם רצה כי המתלוננת תכתוב מכתב לפיו אין לה דבר נגדו, וטען כי אחרת יכניסוהו לבית הסוהר, ולא יתנו לו לעשות רישיון למונית.

תסקירי שרות המבחן

2. בעניינו של הנאשם הוגשו ארבעה תסקירים, שהתבססו על שיחות עם הנאשם, המתלוננת, ובת זוגו הנוכחית של הנאשם, וכן על אינפורמציה שהתקבלה מהמרכז למניעת אלימות במשפחה בלוד.

לפי האמור בתסקירים , הנאשם בן 48, גרוש ואב לבן בגיל 8. הנאשם יליד אוזבקיסטן, עלה לארץ בשנת 1990, וכיום מתגורר בבת ים.

הנאשם גדל במשפחה המונה חמש נפשות, הוריו נפטרו לפני מספר שנים, אחותו הבכורה נפטרה לפני כשנה ממחלת הסרטן, ואחות נוספת, מקבלת קצבת נכות עקב בעיות בריאותיות.

הנאשם תאר משפחה חמה, קרובה וקשר קרוב עם הוריו ואחיותיו לאורך השנים, תאר התפתחות נורמטיבית ושלל בעיתיות מיוחדת בעת התבגרותו.

מתיאור הנאשם עולה כי סיים 10 שנות לימוד, ו-5 שנים נוספות למד לתואר מהנדס מכונות, שילב את לימודיו עם שירות צבאי באוזבקיסטן, ולדבריו קיבל דרגת קצין. עד לעלייתו לארץ, הנאשם עבד כמהנדס, והיה בעל עסק עצמאי.

הנאשם עלה לארץ בהיותו בן 26 שנים, לאחר עלייתו, עבד במספר מקומות עבודה, ומשנת 1996 הוא בעל רישיון עצמאי להפעלת מונית.

הנאשם הכיר את המתלוננת בשנת 2001, במספרה בה עבדה. למתלוננת ילדה בת 9 שנים מקשר קודם. הנאשם והמתלוננת התחתנו בשנת 2004, ועקב בעיות בריאות של המתלוננת הביאו ילד לעולם בהליך פונדקאות.

הנאשם תאר כי עם הולדת בנם, יחסיו עם המתלוננת החמירו. הנאשם לא אהב את סביבת חברותיה של המתלוננת, והרגיש כי אינה תומכת מספיק ועוזרת לו, וכי עם הצלחת עסקה היא התרחקה ממנו.

בשנת 2009 התגרשו בני הזוג, אך מאחר שלנאשם לא היה מקום מגורים, הנאשם והמתלוננת החליטו כי הוא יישאר בדירה מספר חודשים נוספים, ועל כן, התגוררו יחד גם לאחר שחתמו על חוזה הגירושין.

בעניין האירוע נשוא האישום הראשון, הנאשם תאר כי היה שיכור, החל ויכוח בינו לבין המתלוננת, במהלכו קיללה את אחותו, והפגיעה בכבוד משפחתו גרמה לו לתחושות כעס, ועל כן, נתן לה מכה עם רגלו. בהמשך, הגיעה בתה של המתלוננת, אשר לדברי הנאשם קיללה אותו, אך הכחיש שפגע בה.

לגבי האירוע נשוא האישום השני, הנאשם שלל כל ניסיון לשיבוש הליכי משפט, ולדבריו, המתלוננת התלוננה כי רצתה עוד כסף עבור בנם.

שרות המבחן פגש את המתלוננת שתיארה כי בתחילת יחסיה עם הנאשם, הנאשם לא נהג כלפיה באופן תוקפני, ונראה היה כי הינו אדם המסור למשפחתו, והיחסים עם הנאשם החמירו לאחר הולדת בנם. לדברי המתלוננת, הנאשם הביע ביקורת רבה על התנהלותה כאימא, וחצי שנה לאחר הולדת הבן, הבינה כי היא רוצה להתגרש.

המתלוננת שללה אלימות פיזית של הנאשם כלפיה, מלבד האירוע הנוכחי, אך יחד עם זאת, תארה כי עם החמרת היחסים, הנאשם החל לנהוג בהתנשאות כלפיה, השתמש באלימות מילולית, קרא לה בשמות גנאי ונהג להשפילה, ותארה את הנאשם כאדם תוקפני ואגרסיבי כלפי סביבתו.

המתלוננת מסרה כי הנאשם אינו סובל מהתמכרות לאלכוהול, אך ביום האירוע הוא שתה כמות גדולה של אלכוהול, נוצר ויכוח ביניהם, אשר הוביל לאלימות המתוארת בכתב האישום, לאחר מכן התקשרה לבתה, וכאשר הבת הגיעה, הוא זרק לעברה מנורה והבת החליטה להזמין משטרה.

המתלוננת שללה חשש ממשי מפני הנאשם, היא ממעיטה בקשר עם הנאשם, וכיום יחסיה עמו הם בעיקר סביב בנם המשותף.

המתלוננת תארה את הנאשם כאב מסור, המשלם מזונות, אך מתקשה לתת את הטיפול התרופתי לבנם, כאשר הוא שוהה אצלו, ולהערכתה הנאשם מסית את בנם נגדה.

שירות המבחן התרשם מזוגיות סבוכה בין הנאשם למתלוננת, שאופיינה בבעייתיות בעיקר לאחר הולדת הבן, ונראה כי היחסים בין בני הזוג החמירו גם כאשר הנאשם בחר להקשיב לבני משפחתו בכל הנוגע למשק הבית ולענייני חינוך הבן, ונראה כי אז החל להתנהג במתלוננת באופן מזלזל ופוגעני.

להערכת שירות המבחן, הנאשם חש איום מכך שהמתלוננת הצליחה בעבודתה במספרה והינה אישה עצמאית.

משיחה שנערכה עם בת זוגו הנוכחית של הנאשם, היא תיארה את הנאשם כאדם סובלני, רגוע ושקול, מסרה כי יש לה בת, חיילת במשטרה, אליה הנאשם מתייחס באופן חיובי, ושללה כל חשש מפניו. עוד עלה מדבריה, כי היחסים בינה לבין הנאשם תקינים, הם קנו דירה יחד ואף מתכננים למסד את יחסיהם בעתיד.

להערכת שירות המבחן, הנאשם, אדם נרקיסיסטי, המגיע מתרבות ורקע פטריארכלי, ניסה לחקות מודל משפחתי אשר היה קיים במשפחת מוצאו, ונראה כי במערכת יחסיו עם המתלוננת, החל לחוש נחיתות, וניסה בדרך של השפלה ואלימות מילולית לפגוע בה רגשית על מנת להרגיש עליונות לעומתה.

שירות המבחן התרשם כי מדובר באדם בעל דפוסי אלימות זוגית, אשר בתחילה התקשה להבין באופן מעמיק את הבעייתיות בהתנהגותו, יחד עם זאת, ועם התקדמות ההליך המשפטי, הביע מוטיבציה, נכונות ורצינות לשנות ולבחון את דפוסי התנהגותו, ונראה כי יכול להפיק תועלת מתהליך טיפולי.

הנאשם הופנה למרכז למניעת אלימות במשפחה בלוד, ועל כן, הדיון בעניינו של הנאשם נדחה מספר פעמים, על מנת לבדוק את מידת נכונותו ויכולתו להשתלב בהליך הטיפולי.

שירות המבחן עדכן כי הנאשם נמצא באבחון כשנה, כאשר החל את ההליך הטיפולי במרכז למניעת אלימות במשפחה לפני כ-11 חודשים, הנאשם הגיע כנדרש לכל המפגשים הקבוצתיים, ערך תהליך של שינוי בטיפול הקבוצתי, היה קשוב לתכני הקבוצה, ונראה כי הוא מפתח מודעות ושינוי באשר לדפוסי התנהגותו האלימים והאגרסיביים.

שרות המבחן המליץ להעמיד את הנאשם בצו מבחן למשך חצי שנה. שירות המבחן ציין כי הרשעה בדין עלולה להביא לפגיעה בפרנסת הנאשם בכך שרישיון המונית שלו יישלל ממנו, ועל כן, המליץ לבית המשפט לשקול אפשרות שלא להרשיעו בדין.

ראיות לעונש

3. ב"כ הנאשם הגישה את הודעת הנאשם במשטרה (טל/2), שנגבתה ממנו סמוך למועד ביצוע העבירה, לפיה הציג הנאשם בפני החוקר, חבלה שנגרמה לו בראש, כתוצאה מהעימות עם המתלוננת. בנוסף, הוגש דוח רפואי של הנאשם (טל/1), שנערך יומיים לאחר מועד העבירה, לפיו הנאשם נחבל בראשו ובפניו, וסבל מבחילות וסחרחורות.

טיעונים לעונש

4. ב"כ המאשימה טען כי המדובר בעבירת אלמ"ב, אשר שלעצמה מחייבת ענישה והעברת מסר ברור כי על האישה להיות מוגנת.

ב"כ המאשימה טען כי המתלוננת היא גרושתו של הנאשם, מה שמעיד כי גם לאחר פירוק התא המשפחתי הנאשם תקף את גרושתו. מדובר באלימות שגרמה לחבלה וכן האלימות הופנתה גם כלפי בתה של המתלוננת, וכשהנאשם נמצא בגילופין. ב"כ המאשימה טען כי הנאשם הוסיף חטא על פשע כאשר פנה למתלוננת לאחר אירועי האישום הראשון, וביקש ממנה לחזור בה מתלונתה.

לטענת ב"כ המאשימה, מתסקירי שירות המבחן שהוגשו עולה כי מדובר בנאשם הסובל מבעיית אלימות, ועל כן, שירות המבחן מצא לנכון לשלבו בהליך טיפולי. אף כי יש לקחת בחשבון את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, הנאשם נשלח ל-4 תסקירים, ועל כן התמשך ההליך השיפוטי.

ב"כ המאשימה טען כי אם הנאשם לא היה לוקח חלק בהליך הטיפולי, עמדתה של המאשימה הייתה למאסר בפועל, והמלצת שירות המבחן להימנע מהרשעה אינה מקובלת על המאשימה.

ב"כ המאשימה טען כי בהרשעתו של הנאשם אין פגיעה בעיסוקו כנהג מונית, והפנה לפסק דין ע"פ 71507/07 (מח-ת"א) גליגוס נ' מדינת ישראל (2008), שם נדחה ערעורו של נהג מונית שהורשע בשל עבירות אלימות שביצע במתלוננים במהלך עבודתו.

ב"כ המאשימה עתר להטלת עונש מאסר על הנאשם, שיכול שיבוצע בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס.

5. ב"כ הנאשם טענה כי כשתוקן כתב האישום לקולא נגד הנאשם, המאשימה הצהירה כי עמדתה היא למאסר ולו בדרך של עבודות שירות, ואילו גם כיום, לאחר קבלתם של תסקירי שירות המבחן, עמדת המאשימה רוככה ממאסר בפועל למאסר בדרך של עבודות שירות, וזאת על אף הצהרתה של המאשימה כי לאחר קבלת התסקירים תשקול שוב את עמדתה.

ב"כ הנאשם טענה כי המאשימה לא לקחה בחשבון את שלושת התסקירים האחרונים שהוגשו בעניינו של הנאשם, בהם יש המלצה חיובית, לצד בקשה לביטול הרשעה, וזאת עלה כבר מהתסקיר שהוגש בחודש מרץ 2012.

ב"כ הנאשם טענה כי מדובר בסיטואציה חריגה, לפיה, הנאשם והמתלוננת חתמו על הסכם גירושין, וסיכמו ביניהם כי הנאשם יוכל להמשיך ולהתגורר בדירה המשותפת תקופה קצרה, כך שהם מצאו עצמם גרושים, עם מטענים, תחת קורת גג משותפת, ועל רקע דברים אלו, אירע האירוע עליו מצטער הנאשם.

ב"כ הנאשם טענה כי אין מחלוקת כי המטענים הרגשיים הם שהביאו את הנאשם והמתלוננת לפעול בחוסר שיקול דעת, הנאשם הועמד לדין, כתב האישום נגדו תוקן לקולא, ולמרות החבלות שנגרמו לנאשם במהלך האירוע, לא ננקט הליך משפטי נגד המתלוננת.

ב"כ הנאשם טענה כי האירוע נשוא האישום הראשון אירע לפני שלוש וחצי שנים, במהלכם השכילו הצדדים לשקם את מערכת יחסיהם, וכיום אין ביניהם קשר, למעט בקשר לילדם המשותף.

לטענת ב"כ הנאשם, עוד מהתסקיר הראשון שהוגש, ניתן ללמוד על חשיבותו של הבן בעיני הנאשם, ועל הקשר ההדוק של הנאשם עם בנו. למרות הנתק עם המתלוננת, קיימים הסדרי ראייה, הנאשם לוקח את הבן אליו, ועוזר למתלוננת כלכלית מעבר למזונות שנפסקו.

ב"כ הנאשם טענה כי הנאשם נמצא בארץ 23 שנים, וזוהי הסתבכותו היחידה עם החוק. הנאשם מהנדס במקצועו, ועלייתו ארצה לא הייתה פשוטה עבורו, עד אשר מצא הנאשם את מקומו כשהחל לעבוד כנהג מונית, וכיום מתפקד באופן נורמטיבי.

ב"כ הנאשם טענה כי לא קיימת מסוכנות מצדו של הנאשם כלפי המתלוננת, כך גם עולה מהתסקירים אותם הגיש שירות המבחן. הנאשם החל תקופה חדשה בחייו, עם בת זוג חדשה, אשר לא הייתה מקבלת גבר אלים, בתה שירתה במשטרה במסגרת שירותה הסדיר, ומדובר במשפחה נורמטיבית לחלוטין.

ב"כ הנאשם טענה כי בתחילת ההליך הנאשם כפר בכתב האישום, ובהמשך כתב האישום תוקן, הנאשם לקח אחריות על מעשיו, שיתף פעולה באופן פעיל בטיפול הקבוצתי, ואף שירות המבחן המליץ להעמידו בפיקוח.

לעניין ההרשעה - ב"כ הנאשם טענה כי שירות המבחן המליץ בשלושה תסקירים לסיים את ההליך נגד הנאשם באי הרשעה, הנאשם משתתף בהליך טיפולי משמעותי, ועבודתו של הנאשם כנהג מונית היא מקור פרנסתו היחיד המפרנס את משפחתו, את המתלוננת ואף עוזר להוריו הקשישים.

ב"כ הנאשם טענה כי אם הנאשם יאבד את רישיון המונית, יחרב עליו עולמו, וביקשה מבית המשפט כי יקבל את המלצתו של שירות המבחן להימנע מהרשעה, ולהעמיד את הנאשם תחת צו פיקוח, גם אם מדובר על סטייה מרמת הענישה המקובלת.

ב"כ הנאשם הפנתה לסעיף 14 יג לפקודת התעבורה, אשר מונה תנאים לקבלת רישיון להפעלת מונית, וטענה כי סעיף זה היה קיים עוד בשנת 2008, השנה בו ניתן פסק הדין אליו הפנתה המאשימה, בו נדחה ערעור של נאשם שהורשע בעבירות אלימות, ונדחתה טענתו כי הרשעתו בדין תביא לאיבוד רישיון המונית.

ב"כ הנאשם הפנתה את בית המשפט למספר פסקי דין, העוסקים בעניין אי הרשעה בעבירות של אלימות במשפחה, בהם אימצו בתי המשפט את המלצות שירות המבחן להימנע מהרשעתם של נאשמים בדין, כאשר בית המשפט נמנע מהרשעה, תוך מתן עדיפות לאינטרס השיקום, וכאשר הרשעה בדין עלולה לפגוע בעבודתם של נאשמים העוסקים לפרנסתם כנהגי מוניות.

6. כשניתנה לנאשם הזדמנות לומר את דברו בסיום הטיעונים לעונש, טען כי הוא מצטער שהגיע למצב בו הוא נמצא, זו הייתה הפעם הראשונה בחייו ובטוח שגם האחרונה, ועד היום הוא סובל ושרוי בדיכאון מהעובדה כי חייו התהפכו.

דיון והכרעה

7. כתב האישום המתוקן מגולל אירוע אלימות מצד הנאשם כלפי המתלוננת, במהלכו הנאשם היה בגילופין, הכה את המתלוננת בצווארה, דחף אותה, וניסה לתקוף את בתה. כתוצאה מתקיפת הנאשם, נגרמו למתלוננת חבלות שהתבטאו בסימן אדום בצוואר וסימנים כחולים ברגליים.

בהמשך, הנאשם שיבש הליכי משפט בכך שהגיע למקום עבודתה של המתלוננת ורצה כי תכתוב מכתב לפיו אין לה דבר נגדו.

הנאשם במעשיו פגע בערך החברתי הדורש הגנה על היחידים בתוך ביתם מפני אלימות פיזית או מילולית המופעלת כלפיהם על ידי בן משפחה, וזכותם הבסיסית לחיות בביתם בשלווה ולא בפחד -

"מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הינה כי בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג; באלימות במשפחה, נגישותם של קרבנות העבירה למערכת המשטרתית או למערכות הסיוע האחרות היא ענין מרוכב וקשה, הטעון רגשות חזקים, פחדים ואימה. הבושה, והרצון לשמור על שלמות המשפחה הופך לא אחת את התלונה על אלימות במשפחה למהלך קשה וטעון."

ע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל (2007).

מדיניות הענישה הראויה בעבירות אלו מתחשבת בצורך במאבק בתופעה של אלימות במשפחה לשם הוקעת מעשים אלו, ובתי המשפט קבעו לא אחת כי הענישה על גילויי אלימות בתוך המשפחה מחייבת ענישה מחמירה -

"תופעה זו של אלימות בתוך המשפחה היתה לנגע שפשט בחברה, ויש לעוקרו על-ידי עונשים הולמים, למען ישמע ויראה המערער ולמען ישמעו ויראו עבריינים בכוח אחרים. בכגון דא יש להחמיר בדינו של הנאשם, הן מתוך הבעת שאט נפש והוקעת מעשיו והן מתוך מגמה של הרתעה. אכן, תגמול כנקמה אינו מידה בין מידות הענישה; אך כאשר מדובר בענישה על מעשה פשע חמור, כגון זה שלפנינו, יש שמצוי גם מצוי בדרכי הענישה ובמטרותיה, בין היתר, שיקול התגמול בתור הבעת סלידה ושאט נפש ממעשה העבירה, אשר מעוות את דמותה התרבותית הבסיסית  של חברה אנושית ... וחומרת הענישה היא ביטוי להוקעת המעשה ולסלידה הימנו".

ע"פ 2157/92 פדידה נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(1) 81, 84 (1993).

העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן מלמדות על אירוע מתמשך, במהלכו בתה של המתלוננת הגיעה למקום, אך היא והמתלוננת לא הצליחו להפסיק את מעשי הנאשם, והנאשם המשיך לתקוף את המתלוננת.

הנאשם פנה למתלוננת לאחר שהגישה תלונתה, ושיבש את הליכי המשפט שהתנהלו נגדו, ובכך פגע גם בערך של חשיפת האמת באמצעות המשפט, עשיית הצדק ושמירה על טוהר ותקינות ההליך המשפטי - ראה רע"פ 7153/99 אלגד אורי נ' מדינת ישראל (29.8.01).

הענישה הראויה לאירוע נשוא כתב האישום המתוקן, הוא הטלת מאסר בפועל, מאסר על תנאי, וכן פיצוי או קנס (ראה – רע"פ 6577/09 ניר צמח נ' מדינת ישראל (2009), רע"פ 6464/10 יעקב דדון נ' מדינת ישראל (2010), רע"פ 1293/08 קורניק נ' מדינת ישראל (2008), תפ"ח (מח-ת"א) 26896-05-11 מדינת ישראל נ' ר.ק. (2012), עפ"ג (מח-מרכז) 22539-08-11 מולה נ' מדינת ישראל (2011), ת"פ 16200-11-10 (של-פ"ת) מדינת ישראל נ' עבד אל חי (2012), ת"פ (של-ראשל"צ) 22819-03-11 מדינת ישראל נ' סטיוחין (2011)).

יחד עם זאת, אני סבורה כי מתקיימים שיקולים לקולא, המצדיקים אי מיצוי הדין עם הנאשם, בכך שהוא לא ישלח למאסר בפועל, אלא להטיל עליו מאסר בדרך של עבודות שירות, יחד עם אימוץ המלצת שרות המבחן, לאור העובדה שבמהלך כשנה הנאשם שיתף פעולה עם שרות המבחן ונטל חלק בתוכנית טיפולית.

כמו כן, יש לקחת חשבון כי מדובר באירוע יחיד, שארע לפני למעלה משלוש שנים. הנאשם והמתלוננת היו גרושים אותה עת, אך לפי הסכם ביניהם המשיכו להתגורר יחד, ומדובר במצב לא רגיל, שפעמים רבות גורם לבעיות וחיכוכים, וגם הנאשם נחבל במהלך האירוע. כיום הקשר בין הנאשם למתלוננת מתמצה בקשר בנוגע לבנם המשותף.

לנאשם אין עבר פלילי, ולא נפתחו נגדו תיקים נוספים מאז האירוע נשוא כתב האישום. כמו כן, כתב האישום תוקן לקולא, והחבלות שנגרמו למתלוננת לא היו חמורות ובלתי הפיכות.

הנסיבות לקולא כאמור מצדיקות אי שליחת הנאשם למאסר ממש וליתן לו אפשרות לרצות מאסרו בדרך של עבודות שרות, וכן לקצוב את התקופה לתקופה קצרה בלבד, אך לא ניתן לבטל את הרשעתו, על אף הקושי שהרשעה עלולה לגרום לו בהפעלת המונית כפי שטען, שאחרת, הוראת המחוקק והפסיקה יוותרו ככלי ריק.

אציין בהקשר זה כי כל גזרי הדין שהוצגו לעיוני על ידי ב"כ הנאשם, בהם בית המשפט החליט להימנע מהרשעה, עסקו במקרים בהם הנאשמים הואשמו בעבירה של תקיפה סתם של בן זוג, ולא בעבירה תקיפה הגורמת חבלה של ממש, וכן לא בעבירה של שיבוש מהלכי משפט –

ת.פ. (של-ת"א) 26003-12-09 מדינת ישראל נ' מחלוף (16.10.12); ת.פ. 9170/09 (של-ת"א) מדינת ישראל נ' גד איתן (29.12.09); ת.פ. (של-עכו) 3037/09 מדינת ישראל נ' שאהין שאהין (23.9.09), ו-ת.פ. (של-אשד') 428/07 מדינת ישראל נ' יצחק בן שימול (14.3.11).

בגזר דין נוסף אליו הפנתה ב"כ הנאשם, בית המשפט הרשיע את הנאשם, למרות שעבד כנהג מונית, והסתפק בהטלת מאסר על תנאי וצו מבחן, אך גם בתיק זה הנאשם הואשם בעבירה של תקיפה סתם ולא באותן עבירות בהן הואשם הנאשם שבפני - ת"פ 3092/09 (של-ת"א) מדינת ישראל נ' בוריס איבראגימוב ורון (1.11.10).

8. לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את כלל טענות הצדדים, ואת היחס ההולם בין חומרת העבירות בנסיבותיהן ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש שיש לשית עליו, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 3 חודשי מאסר, אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות, במרכז יום לקשיש בלוד, ברח' שפירא 35, שכונת נווה נוף בלוד החל מיום 20/06/13, 5 ימים בשבוע, 8.5 שעות עבודה יומיות. בערבי חג וחול המועד הנאשם יועסק במקום העבודה וגם אם לא עבד באותו יום, בין אם מסיבותיו ובין אם בגלל שהמקום סגור, יחויב ביום עבודה מלא.

הובהר לנאשם, כי עליו לעמוד בתנאי הפיקוח וביקורות הפתע, וכל הפרה בעבודות השירות או ביצוע עבירות נוספות, יביאו להפסקה מנהלית וריצוי העונש במאסר ממש.

על הנאשם להתייצב בתאריך 20/06/13 בשעה 08:00 לצורך קליטה והצבה בפני המפקח על עבודות השירות במפקדת מחוז מרכז, יחידת עבודות השירות בעיר רמלה.

ב. 4 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור הנאשם במשך שנתיים מהיום כל עבירה מן העבירות בהן הורשע בתיק זה.

ג. על הנאשם לשלם קנס בסך 2,000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-4 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 1.7.13 ובכל 1 לחודש שלאחריו.

לא ישולם תשלום מתשלומי הקנס במועדו או במלואו - יעמוד מלוא הקנס או יתרתו לפירעון מיידי.

הנאשם יפנה למזכירות בית-המשפט לקבלת שוברים לתשלום הקנס.

ד. ניתן בזאת צו פיקוח שרות המבחן למשך ששה חודשים. על הנאשם לשתף פעולה באופן מלא עם שרות המבחן, והובהרו לנאשם ההשלכות הנובעות מאי שיתוף הפעולה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד תוך 45 ימים.

המזכירות תשלח עותק גזר הדין לממונה על עבודות השירות בשב"ס ולשרות המבחן.

<#4#>

ניתן והודע היום י' סיון תשע"ג, 19/05/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי אפרת אלבכר