1. התובע הינו קיבוץ המאוגד כאגודה שיתופית חקלאית (להלן: "התובע", "הקיבוץ").
2. הנתבעת, רשות שדות התעופה בישראל (להלן: "הנתבעת", "הרשות"), מופקדת על החזקתם של שדות התעופה בישראל, לרבות נמל התעופה בן גוריון.
3. התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה כספית על סך 1,374,715 ₪ בגין שווי צנרת אשר נותרה בשטחי מקרקעין אשר במתחם נמל התעופה בן גוריון, צנרת אשר נרכשה והוטמנה במקרקעין על ידי התובע עת עיבד את המקרקעין.

טענות התובע:

1. התובע עיבד במשך עשרות שנים חלק ניכר מן המקרקעין החקלאיים שבשטחי מתחם נתב"ג, כאשר בחלק מן המקרקעין ביצע הקיבוץ עבודות חקלאיות לדחיית והרחקת ציפורים (מיאוס ביוטופי) ובחלק האחר פעל הקיבוץ להחזקת שטחים נקיים בהיקפים שונים לאורך השנים, הכל בהתאם לצורכי הרשות.
2. לטענת התובע, לגבי חלק מן השטחים נחתמו לאורך השנים, בין התובע לנתבעת, הסכמים בכתב לעיתים אף באופן רטרואקטיבי ולגבי חלק אחר מן השטחים, לא הוסדרו בכתב היחסים החוזיים בין הצדדים.
3. משנת 2003 ועד ליום 31.10.2008, הוא המועד בו התפנה הקיבוץ מכלל השטחים שעובדו על ידו במתחם נתב"ג בהתאם לפס"ד, עובדו על ידי הקיבוץ במתחם נתב"ג שטחים חקלאיים בהיקף של 2,070 דונם.
4. לטענת התובע, ייתכן כי במועד הפינוי היה היקף שטחי העיבוד קטן יותר, נוכח גריעת שטחי עיבוד על ידי הנתבעת לצרכים שונים וזאת בין השנים 2003 עד 2008.
5. לטענת התובע, הטמין צנרת על חשבונו בשטח חקלאי הצפוני לגדר נתב"ג ליד מסלול התעופה 08-26, שטח החולש על 1035.6 דונם.

שטח זה, אשר הופקע לצורכי בניית נתב"ג 2000, נמסר על ידי הנתבעת, לאחר הפקעתו, לקיבוץ וזאת לשם ביצוע מיאוס ביוטופי (להלן: "השטח הצפוני").

1. לטענת התובע, השטח הצפוני עובד על ידי הקיבוץ החל משנת 1998 לערך ועד ליום 31.10.2008, כאשר לאורך כל התקופה הנ"ל לא נחתם בין הקיבוץ לבין הרשות כל הסכם בכתב ביחס לשטח זה.
2. התובע טוען כי סבר כל העת, על סמך מצגים שהוצגו לו על ידי הנתבעת, הן בהתנהגות והן באמירות מפורשות בכתב ובעל פה, כי ימשיך לעבד את השטחים החקלאים בנתב"ג, לרבות השטח הצפוני עוד שנים רבות וזאת, כל עוד לא תיזקק הרשות למקרקעין ו/או לחלק מהם לצרכים תעופתיים.

בשל כך, רישת התובע, בשנת 1998, את השטח הצפוני במערכת השקיה אשר כללה בין היתר צנרת תת קרקעית וזאת בעלות כוללת של מיליוני שקלים, רק על סמך הבטחה שלטונית.

1. לטענת התובע, בהיעדר הבטחה שלטונית זו לא היה מסכים לבצע רשות של השטח הצפוני בעלות כה גבוהה ולבצע את פרויקט המיאוס הביוטופי בשטח הצפוני.
2. התובע מסתמך על העתק מכתבו של מנכ"ל הנתבעת מיום 15.1.1981 המעיד על הבטחה שלטונית כנטען.
3. התובע מוסיף וטוען כי נכון לשנת 1981 השטח הצפוני לא היווה חלק מהקרקעות שנמסרו לעיבודו של הקיבוץ, אולם על סמך ההבטחה הנ"ל והתנהלות הנתבעת בעקבותיה, נאות הקיבוץ, בשנת 1998, לבצע מיאוס ביוטופי אך בשטח הצפוני ולרשת שטח זה במערכת השקיה מודרנית בעלות של מיליוני שקלים.

עסקינן, לטענת התובע, במערכת השקיה איכותית ביותר אשר יכולה ואמורה הייתה לשמש את הקיבוץ עשרות שנים.

1. בשנת 2005 פרסמה הנתבעת מכרז לקבלת הצעות להרשאה למתן שירותים של ניהול ועיבוד שטחים חקלאיים למטרת מניעת מטרד ציפורים, דחייתן והרחקתן משטחי נתב"ג.

השטח הצפוני היווה חלק משטחי המכרז, אשר הוצעו על ידי הרשות למעבדים פוטנציאלים.

1. בעקבות פרסום המכרז פנה התובע, יחד עם קיבוץ עינת, אשר אף הוא עיבד שטחים חקלאים בנתב"ג במשך עשרות שנים, לבית משפט השלום בראשון לציון בהליך של המרצת פתיחה (ה"פ 204/05) במסגרתה התבקש בית המשפט ליתן פס"ד הצהרתי לפיו, לקיבוצים זכויות במקרקעין חקלאיים במתחם נתב"ג וכי אין בידי הרשות למסור מקרקעין אלו לידי מעבד חקלאי אחר.

תביעה זו נדחתה בפס"ד שניתן על ידי כב' השופטת ד"ר איריס סורוקר ביום 25.5.2005.

במסגרת הליך הערעור אשר הוגש על ידי הקיבוצים, הגיעו הצדדים להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פס"ד וזאת ביום 17.2.2008 לפיו, חוזרים הקיבוצים מן הערעור שהוגש. כמו כן, סוכם ונפסק כי הקיבוצים יעזבו את השטחים המעובדים על ידם בתום תקופת הגידולים ויותירו את המקרקעין כפי שהם, לרבות הצנרת שנרכשה על ידי הקיבוץ והוטמנה בשטח הצפוני.

1. לטענת התובע, סוכם ונפסק בנוסף כי הקיבוצים אינם מוותרים על תביעת שיפוי ופיצויים ומכאן התביעה דנן.
2. התובע מדגיש כי תביעה זו עניינה בצנרת שנותרה בשטח הצפוני בלבד.
3. התובע מציין כי פנה, טרם הגשת התביעה, במכתב דרישה לנתבעת לשפותו בגין הצנרת שנותרה בשטח הצפוני ומתשובת הנתבעת עלה כי בהתאם לסעיף 11(ב) לחוזה שנחתם בין הצדדים לתקופה שמיום 1.1.2002 ועד ליום 31.12.2004 לא זכאי התובע לכל פיצוי ו/או תשלום מן הנתבעת בגין הצנרת שנותרה בשטח הצפוני.
4. לטענת התובע, הנתבעת מתעלמת מכך שהשטח הצפוני כלל לא נכלל בשטחים עליהם חל ההסכם הנ"ל.
5. התובע טוען כי בידי הנתבעת נותרה בשטח הצפוני צנרת בבעלות התובע ועל כן היא חייבת בהשבת שוויה לתובע, בין היתר מכח חוק עשיית עושר ולא במשפט התשל"ט- 1979.
6. התובע מוסיף וטוען כי לאורך כל השנים בהם עיבד הקיבוץ קרקעות במתחם נתב"ג וכך אף הטמנת הצנרת בשטח הצפוני, סבר הוא כי ימשיך לעבד את הקרקעות שנמסרו לו ללא כל קשר לאמור בהסכמים בכתב, אשר נחתמו מעת לעת בין הצדדים בקשר עם חלק מן המקרקעין המעובדים על ידו.
7. למעשה, התובע סבר, כך לטענתו, בהסתמך, בין היתר, על התנהגות הצדדים לאורך השנים ועל מסמכים בכתב החיצוניים להסכם החתום כי יידרש לפנות את המקרקעין כולם או מקצתם רק בשל צורך תעופתי וללא כל קשר למועד סיום הסכם בכתב כזה או אחר, כפי שאף אירע בפועל לאורך השנים.

התובע לא סבר כי הנתבעת רשאית להפסיק את ההתקשרות עימו רק על מנת למסור את המקרקעין לעיבודו של אחר.

1. לטענת התובע לא היה משקיע על חשבונו ברישות השטח הצפוני כספים כה רבים לו סבר אחרת.
2. לחילופין, טוען התובע, כי גם אם בית המשפט ימצא לנכון להחיל על השטח הצפוני את הוראות ההסכם בכתב, הרי שלנוכח ההבטחה השלטונית שניתנה לו על ידי הנתבעת, אשר באה לידי ביטוי בהתנהלות הנתבעת לאורך השנים ולאמירות בכתב ובעל פה, לפיהן ימשיך התובע לעבד את המקרקעין כל עוד לא תיזקק הנתבעת למקרקעין אלו ו/או לחלק מהם לצרכים תעופתיים, הרי שבמסירת המקרקעין לעיבודו של אחר, הפרה הנתבעת את הבטחה הנ"ל ומכאן שעליה לשפות ולפצות את התובע בגין נזקיו.
3. התובע מוסיף וטוען כי שווי הצנרת, נכון ליום פינוי השטח עמד על סך 1,289,236 ₪ וזאת על פי חוות דעת שמאי מיום 30.9.2009.

סכום זה בצירוף ריבית והצמדה עומד נכון למועד הגשת התביעה על סך 1,359,760 ₪.

1. בנוסף, נתבע על ידי התובע שכ"ט שמאי בסך של 12,892 ₪ ובתוספת מע"מ, סה"כ 14,955₪.

טענות הנתבעת:

1. הנתבעת טוענת כי עסקינן בתביעה קנטרנית וטורדנית הנעדרת כל עילה ו/או בסיס עובדתי ו/או משפטי ואשר אינה אלה ניסיון לשנות פס"ד חלוט שאין עליו עוררין, אשר ניתן כנגד התובע במסגרת ה"פ 204/05 בבית משפט השלום ראשון לציון (להלן: "התביעה הראשונה"), כאשר ערעור שהגיש התובע על פסה"ד נמחק על ידו בהמלצת בית המשפט בע"א 3641-08-07 ומשכך, יש לדחות את התביעה מחמת מעשה בית דין.
2. הנתבעת טוענת, כי במסגרת התביעה הראשונה (סעיפים 50 ו- 51 לה) התובע התייחס לשטח הצפוני וציין מפורשות כי הוא מעבד את השטח הצפוני ללא חוזה בתוקף, בהתאם למוסכם בין הצדדים (טענה המוכחשת על ידי הנתבעת).

היינו, במסגרת התביעה הראשונה העלה התובע בפני בית המשפט את טענתו כי השטח הצפוני שונה מכל השטחים האחרים, בהיותו מעובד על ידי התובע ללא חוזה חתום ובכל זאת בית המשפט ראה בשטח הצפוני חלק בלתי נפרד מהמקרקעין כולם אשר עובדו על ידי התובע ונתן פס"ד כנגד התובע, לרבות לעניין השטח הצפוני.

1. לטענת הנתבעת, החל מתאריך 19.11.1982 ועד לשנת 2004 נחתמו בין הצדדים חוזים, במסגרת הקצתה הנתבעת לתובע שטחים חקלאיים לצורך עבודות מיאוס ביוטופי.

מערכת חוזים זו חלשה על כל ההתקשרות החוזית בין הצדדים במהלך השנים.

1. בשנים 1994 עד 1995 ולצורך הרחבת נמל התעופה בן גוריון, במסגרת פרויקט "נתב"ג 2000" הפקיעה הנתבעת קרקעות רבות מידיהם של בעליהן.
2. בין כל הקרקעות שהופקעו, הפקיעה הנתבעת גם קרקעות שהיו בשימושו של התובע באותה עת.
3. בשנת 1995 החליטה הנתבעת להתקשר עם התובע בהסכם לביצוע עבודות חקלאיות לדחיית והרחקת ציפורים (מיאוס ביוטופי) בשטח פרדס בגודל 150 דונם (להלן: "הפרדס").
4. תפקידו של התובע היה להכשיר את הפרדס לצורך המיאוס הביוטופי, לרבות עקירת עצים, ניקוש עשבים, הסרת צנרת ישנה וכו'. בעקבות זאת נחתמו בין הצדדים הסכמים שתוקפם היה מיום 1.10.1995 ועד ליום 31.12.1998.
5. השטח הצפוני, אשר הופקע גם הוא מבעליו על ידי הנתבעת, נמסר לתובע בשנת 1998, יחד עם שטחים נוספים אחרים. הפרדס היה חלק בלתי נפרד מהשטח הצפוני.
6. גם בשטח הצפוני נדרש התובע לבצע עבודות של הכשרת השטח למיאוס ביוטופי ולאחר שהסתיימו עבודות אלו ועבודות הכשרת הפרדס, הפך השטח הצפוני כולו לשטח אחד ללא כל הבחנה בו גידל התובע, במשך השנים, גידולים המתאימים למיאוס ביוטופי.
7. לטענת הנתבעת לגבי השטח הצפוני חל חוזה מסגרת כאשר השטח בפועל השתנה על פי ההקצאות המשתנות שנתנה הנתבעת לתובע.
8. במרוצת השנים נחתמו בין הצדדים הסכמים רבים אשר כולם עניין אחד להם- ביצוע עבודות קבלניות לדחיית והרחקת ציפורים בנתב"ג הוא המיאוס הביוטופי.
9. הנתבעת טוענת כי הסכמי אלו הסדירו בין אם במפורש ובין אם במשתמע את פעילות התובע בכל שטחי העיבוד בנתב"ג אשר נמסרו לו במהלך השנים, לרבות פעילותו בשטח הצפוני.
10. בהסכמים הנ"ל ציינה הנתבעת מפורשות כי עקב ביצוע עבודות פרויקט "נתב"ג 2000" אפשר שיחולו שינויים בשטחי העיבוד והתובע מוותר בזאת מראש על כל טענה ו/או תביעה בגין שינויים כאמור.
11. על כן, טוענת הנתבעת כי לא רק שהתובע ידע כי ייתכן והנתבעת תבצע חילופי שטחים, אלא שהיה ברור לו כי על השטחים שניתנו לו במקום אלו שנלקחו ממנו יחולו כל הוראות החוזים שנחתמו בין הצדדים והובהר לו כי הוא לא יהיה זכאי לפיצוי בגין ההשקעות שישקיע בשטחים המעובדים על ידו.
12. בנוסף, במהלך כל השנים בהם עיבד התובע את השטח הצפוני, התנהל התובע לפי הוראות ההסכמים שנחתמו עימו , ההינו העביר לנתבעת דיווחים מאוחדים לגבי כל השטחים שעיבד בשטחי נתב"ג (תוכנית גידולים פעמיים בשנה ולגבי כל גידול חריג התבקש אישור הנתבעת מראש), לרבות דיווחים ואישורים הנוגעים לשטח הצפוני על אף שלשיטתו לא צריך היה לעשות כן כיוון שלא היה לו חוזה חתום לגבי שטח זה.
13. התובע מעולם לא התייחס אל השטח הצפוני כאל שטח נפרד, לא בהתנהלותו בפועל בשטח ואף לא בהתכתבויות עם הנתבעת. ולטענת הנתבעת אין כל הבדל בין העבודות שביצע התובע בשטח הצפוני לבין העבודות שביצע בשטחים האחרים שעיבד בנתב"ג ועל כן, יש לדחות את ניסיונות התובע לבצע הפרדה שכזאת והתובע מושתק מדיני ההשתק ותום הלב מכל טענה סותרת.
14. הנתבעת טוענת כי יש לתמוה על ניסיונו של התובע להציג לפני בית המשפט מכתב שהופנה על ידי מנכ"ל הנתבעת בשנת 1981 אל משרד החקלאות וכלל לא אל התובע וכל שצוין בו הוא כי הנוהל לפיו הנתבעת מוסרת קרקעות בשטח נתב"ג לעיבוד, יישמר גם בעתיד הא ותו לא.
15. הנתבעת טוענת כי במקרה דנן כלל לא התקיימו התנאים להתגבשותה של הבטחה שלטונית כטענת התובע, שכן מכתב המנכ"ל כלל לא הופנה אל התובע, הוא לא כלל כל הבטחה שלטונית מחייבת ביחס לתובע ובוודאי לא כלל הבטחה בעלת תוקף משפטי מחייב לעתיד.
16. באשר לטענת התובע כי במסגרת הליך הערעור הוסכם כי אינו מוותר על תביעת שיפוי ופיצויים, טוענת הנתבעת כי עסקינן בהערה של התובע ואין מקום לנסות ולהפוך אמירה זו להסכמה בין הצדדים, באשר לזכאותו של התובע לקבל פיצוי בגין הצנרת שהטמין בשטח הצפוני או להסכמה כביכול לאיין את תוקפו של פסה"ד ב-ה"פ כהשתק פלוגתא.
17. מוסיפה וטוענת הנתבעת כי הצנרת הינה בגדר חיבור של קבע ועל כן, הן מכח הדין והן מכח המוסכם לכל ההסכמים בין הצדדים, מעולם לא הייתה בבעלות הקיבוץ.
18. בנוסף טוענת הנתבעת כי בעת עזיבת התובע את הקרקע גרם נזקים רבים לרכושה של הנתבעת ויש לקזז שיוויים של נזקים אלה ולחילופין, טוענת הנתבעת, כי לכל היותר זכאי התובע להשבה פיזית של הצנרת הטמונה בקרקע אך וודאי שאינו זכאי לתשלום כספי כלשהו.

ראיות הצדדים:

ראיות התובע:

1. מטעם התובע הוגשו תצהירי מר משה סעדון, מר שלמה פורשר וחוות דעת השמאי מר דב סומפולינסקי.
2. מר סעדון, מרכז ענף גידולי השדה בתובע, הצהיר כי התובע עיבד במשך עשרות שנים באמצעות ענף גידולי שדה, חלק ניכר מן המקרקעין החקלאיים שבשטחי נתב"ג לצרכי הנתבעת, ע"י ביצוע עבודות חקלאיות לדחיית והרחקת ציפורים מטעמי בטיחות טיסה – מיאוס ביוטופי. זאת הן על דרך הפיכת המקרקעין לשטח חקלאי עם גידולים שמתאימים למיאוס ביוטופי והן על דרך אחזקת שטחים נקיים, אף זאת במטרה למנוע יצירת מוקדים מושכי ציפורים והכל בהתאם לצרכים הבטיחותיים המשתנים ולתכניות הפיתוח של הרשות.
3. בראשית שנות השמונים נמסרו לעיבוד הקיבוץ קרקעות במתחם נתב"ג באיזור הסמוך למסלולי התעופה 12-30 ו- 03-21 . כן נמסרו לעיבודו של הקיבוץ בשנים אלו קרקעות באיזור התמך המזרחי ובאיזור עליו הוקם לימים טרמינל 3 ואשר עובדו קודם לכן על ידי קיבוץ עינת. קרקעות אלו היו כולן בתוך הגדר של מתחם נתב"ג.
4. העד מצהיר כי היחסים בין הקיבוץ לבין הרשות בכל הנוגע לקרקעות אלו עוגנו בהסכם שנחתם בחודש מרץ 1980 ותוקן לאחר מכן.
5. עם קבלת הקרקעות הנ"ל לעיבודו, החל הקיבוץ בהסכמת הנתבעת ובאישורה, לבצע על חשבונו עבודות תשתית, במסגרתן רישת את הקרקעות הנ"ל במערכת השקיה וצנרת תת קרקעית כבדה, אשר נדרשה לשם השקיה ועיבוד השטחים כחלק מהעבודות החקלאיות שביצע לדחיית והרחקת ציפורים.
6. העד מפנה למכתב מנכ"ל הנתבעת, ד"ר רמון הראל מיום 15.1.1981 לפיו הקיבוץ מבצע עבודות רישות בשטחים המעובדים על ידו תוך שציין כי שטח זה סביר ורצוי שיימסר לעיבוד חקלאי בשנים הבאות כל עוד לא יידרש למטרות אחרות במסגרת תכניות הפיתוח של רשות שדות התעופה.
7. ההסכם בין הצדדים ביחס לקרקעות הנ"ל הוארך בהתאם להסדר שנקבע בו עד ליום 31.3.1988 ולאחר מכן הוחל באופן רטרואקטיבי עד לשנת 1990.
8. בהתאם לדרישת הנתבעת נחתם חוזה חדש ביחס לקרקעות הנ"ל לתקופה שמחודש אפריל 1990 ועד סוף חודש מרץ 1993. חוזה זה הוארך מעת לעת.
9. העד מציין כי במהלך שנות השמונים והתשעים פונה הקיבוץ מחלק מהקרקעות הנ"ל לצורך פיתוח כפועל יוצא גם מפרוייקט נתב"ג 2000.
10. לטענת העד כחלק מן הפינוי היה מוסכם וברור בין הצדדים, כי הקיבוץ מפנה את התשתיות שהונחו על ידו ועל חשבונו בקרקע והוא עשה ועושה שימוש בתשתיות לצרכיו עד היום.
11. הקבוץ המשיך בעיבודם של שטחים בתוך מתחם נתב"ג ופעילות הקיבוץ בשטחים אלו עוגנה בחוזים חדשים שנחתמו משלהי שנות התשעים ועד לסוף שנת 2004.

1. באמצע שנות התשעים ולצורך הרחבת נתב"ג כחלק מפרוייקט נתב"ג 2000, הפקיעה הרשות קרקעות מידי בעליהן מחוץ לגדר מתחם נתב"ג ומצפון לגדר ליד מסלול התעופה 08-26 בשטח של 1035.6 דונם.
2. לטענת העד, תחילה התבקש הקיבוץ לבצע עבודות חקלאיות בקרקע בשטח של כ- 150 דונם, אשר הייתה חלק מהשטח הצפוני ואשר כונתה "פרדס הרשות". ראשית התבקש הקיבוץ לעקור את הפרדס הנטוע בקרקע ולאחר עקירת הפרדס וניקוי השטח על ידי הקיבוץ נחתם בין הצדדים הסכם לגידול כותנה באופן המתאים למיאוס ביוטופי בשטח זה.
3. העד מוסיף וטוען כי במסגרת הסכם זה ביחס לשטח "פרדס הרשות" לא התנתה הרשות הנחת תשתיות ע"י הקיבוץ בקבלת אישור מוקדם מטעמה. כ"כ לא נקבע בהסכם כי הקיבוץ לא יהיה זכאי לפיצוי בגין השקעותיו או כי כל תשתית או רכוש קבוע שיותקנו או יונחו במקרקעין, יהיו לרכוש הרשות, כפי שנכתב בחוזים אחרים שנחתמו בין הצדדים, ביחס לקרקעות שהקיבוץ עיבד המצויות בתוך הגדר של מתחם נתב"ג.
4. ההסכם אשר עיגן את פעילות הקיבוץ בשטח פרדס הרשות הוארך עד לשנת 1998 ומאז המשיך הקיבוץ בעיבודו ללא חוזה בתוקף עד לפינוי השטחים בשנת 2008.
5. העד מוסיף ומציין כי בשלהי שנות ה-90 נוצר צורך לעקור את יתר הפרדסים והמטעים שהיו בשטח הצפוני, לנקות פסולת, לפנות גזם, ליישר את השטח, לרססו ועוד. השטח הצפוני שהופקע ע"י הרשות כלל פרדס, בנוסף לפרדס הרשות, שעובד ע"י מושב בני עטרות, שטחים שעובדו ע"י משמר השבעה וכן שטחים שבהם היו מטעי פקאן וזיתים.
6. בשנת 1998 לערך נמסר לקיבוץ השטח הצפוני כולו לשם ביצוע העבודות הנ"ל ולאחר ביצוען המשיך הקיבוץ בביצוע גידולים המתאימים למיאוס ביוטופי בכלל השטח הצפוני ומבלי שהדבר עוגן בהסכם בין הצדדים. הקיבוץ עיבד את השטח הצפוני בגידולים המתאימים למיאוס ביוטופי וקיבל את היבול מהשטחים שעיבד מבלי ששולמה לו כל תמורה נוספת.
7. העד מצהיר כי התובע רישת בשנת 1998 את השטח הצפוני במערכת השקיה אשר נדרשה לצורך ביצוע העיבודים וכללה צנרת תת קרקעית בעלות כוללת של מיליוני ₪.
8. בחקירתו הנגדית אישר העד כי מידי פעם נחתמו הסכמים בין הקיבוץ לרשות רטרואקטיבית.(עמ' 13 שורות 2-8).
9. בנוסף אישר העד כי הקיבוץ העביר מידי שנה תכנית גידולים לשטח הצפוני(עמ' 14 שורות 1-6).
10. עד תביעה נוסף מר שלמה פורשר שימש כחבר ועד ההנהלה הכלכלית בקיבוץ ומרכז המשק.
11. העד חוזר בתצהירו על האמור בתצהיר מר סעדון ומדגיש כי ההסכמה לפיה הקיבוץ יוכל לתבוע בתביעה נפרדת את עלות הצנרת שהטמין בשטח הצפוני, היוותה שיקול חשוב מבחינת הקיבוץ בהסכמה אשר הושגה בין הצדדים, לפיה הקיבוץ יחזור בו מערעורו בבית המשפט המחוזי ויעזוב את השטח כפי שהוא, תוך הותרת הציוד בשטח.
12. העד מציין כי ביום 24.3.08 שלחה הרשות מכתב לכל המציעים במכרז לרבות הקיבוץ לפיו בעת ההליך המשפטי דיווחו הקיבוצים על צנרת השקועה בקרקע שהינה לשיטת הרשות בבעלותה שלה ואשר תשמש את הזוכה במכרז.
13. ביום 4.5.08 הודיעה וועדת המכרזים כי הזוכה במכרז, חב' ניר עבודות חקלאיות בע"מ, בחרה בשטחים אשר עובדו ע"י התובע ומאז פינוי השטח עושה החקלאי שזכה במכרז בעיבוד השטח הצפוני, שימוש בתשתיות שהניח הקיבוץ בקרקע לתועלתו ולתועלת הנתבעת.
14. בחקירתו הנגדית אישר העד כי במועד חתימת החוזה משנת 2000 כבר עיבד הקיבוץ את השטח הצפוני (עמ' 4 שורות 7-8).
15. וכאשר נשאל :

" אם אין חוזה על השטח הצפוני כמו שאתה מציג בתצהירך, על סמך מה אתם נמצאים בשטח הצפוני משנת 1998 למשך עשור עד שאתם מפנים אותו? אם אין חוזה אתם למעשה מסיגי גבול?"

השיב העד:

" כתוב סעיף 3 לחוזה, למרות שלא נמצא בעדות שלי כלל, אני מכיר חלק מהחוזים האחרים. בהסכם הזה כתוב באיזה שטחים מדובר סעיף 3 לנספח א13... מכיוון שהשטחים כמו שאמרת כבר היו ברשותנו, למה הם לא כתבו את זה? הם היו יכולים להפנות בפירוש גם לאותם שטחים. הם ידעו שהחוזה הזה לא חל על השטחים ההם. החוזה הזה מסוג אחר לגמרי ממה שחל על השטח הצפוני.

ש. מה החוזה הצפוני?

ת. אם אמרתי חוזה אני חוזר בי. נכנסנו לשטח הצפוני בהסכמה של נציגי הרשות והיינו בקשר עם כל מיני. מי שהיו איתנו בקשר רצוף זה אנשי הציפורים ואנשי השטח . חוזה מפורש לא ניתן לנו ולא רק זה, בהסכם שנתת לי משנת 2000 כתוב באיזה שטחים מדובר. אם היו רוצים לכתוב את השטח הצפוני היו כותבים את זה כי שם אופי ההתקשרות היה שונה לחלוטין.

ש. אתה אומר שאופי ההתקשרות היה שונה לחלוטין – כלומר שהיתה התקשרות?

ת. וודאי, לא היינו פולשים.

ש. נכון שלפי החוזה הנוסף תמורת המיאוס הביוטופי הקיבוץ יקבל תמורת המיאוס את היבול מהשטחים?

ת. החוזה של שנת 2000 ? אני צריך לקרוא אותו.

ש. אני אפנה אותך לסעיף 6, תאשר לי?

ת. קראתי ואני מאשר.

ש. זה נכון שבנוסף לכך, אני מפנה אותך לסעיף 7, הקיבוץ יקבל מהרשות תשלום של 246 ₪ לדונם צמוד לשנה, כנגד חשבוניות שיגיש לרשות?

ת. כן.

ש. האם נכון שהקיבוץ בפועל קיבל את היבול מהשטח הצפוני לאורך השנים?

ת. זה חוזה שלא שייך לשטח הצפוני.

ש. השאלה לא בהקשר לחוזה. האם היבול מהשטח הצפוני קיבלתם אותו?

ת. בוודאי, אספנו אותו. אנחנו היינו החקלאים.

ש. ולא ראיתם לנכון להעביר את היבול לרשות, אם אין ביניכם חוזה? בסופו של דבר זו קרקע של הרשות.

ת. הייתה הסכמה לאורך שנים. היינו שם בתקופה ארוכה עם חוזים שונים.

ש. תציג לי חוזה על השטח הצפוני?

ת. על השטח הצפוני אין חוזה. עבדנו שטחים של הרשות משנת 80 או 79. בהתחלה נכנסנו לתוך השדה ועבדנו שם שטחים רבים, כ- 1,500 דונם. במשך השנים, בהסכמים שונים. ההסכם הבסיסי ביותר היה שאנחנו מעבדים על פי הנחיות רשות לצורך מיאוס ביוטופי והשכר שלנו הוא היבול. זה ההסכם הבסיסי ועל פי התנהלנו. לאורך השנים הסכמים שונים כי מהות ההתקשרות הייתה שונה ולכן היה צורך לחבר הסכמים שונים לתופעות שונות. היו תקופות שהיינו בלי חוזה אבל הייתה הסכמה של מה שאנחנו עושים ומה מקבלים.

ש. זאת אומרת – האם אני יכול ללמוד שמעצם העובדה שהיבול שאספת מהשטח הצפוני לא העברתם אותו לרשות, הבעלים של הקרקע, האם אני יכול להבין מכך שזה היה על פי הסכמה בין הצדדים?

ת. כן, זאת הייתה ההסכמה."(עמ' 4 – 5 לפרוטוקול).

עוד אישר העד כי השטח הצפוני מכונה "יהוד" (עמ' 7 שורה 4).

כאשר נשאל :

"ש. איך אתה מסביר את זה שאותם דיווחים שאמרתי לך מתייחסים לשטח הצפוני?

ת. היינו שם בהסכמה, לא היינו פולשים. עשינו עבודות בתיאום עם הציפורים, מיאוס ביוטופי, היינו מטעם הרשות...איפה שהיה צריך לעבד היינו מעבדים בעיקר לצורך שלהם. כאשר התבקשנו לעבד את השטח הצפוני, עיבדנו את השטח הצפוני."(עמ' 7-8)

1. בהתאם לחוות דעת השמאי, מר דב סומפולינסקי אשר הוגשה מטעם התובע, שווי הצנרת בשטח הצפוני הינו בסך 1,289,236 ₪ לאחר הפחתת בלאי, נכון למועד פינוי השטח, כאשר השמאי מציין כי אורך חיי הצנרת pvc הינו 25 שנים ואורך חיי צנרת פלדה מבוטנת הינו 35 שנים. השמאי לקח בחשבון כי הצנרת הוטמנה בשנת 1997.

ראיות הנתבעת

1. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי מר יורם שפירא, מר שלומי מנהרדט, מר מנחם לנדאו וחוות דעת השמאי מר רם מלאכי.
2. מר שפירא עובד הרשות משנת 1981 ומאז חודש ינואר 2010 משמש בתפקיד סמנכ"ל מסחר ופיתוח עסקי בפועל הרשות ובין השנים 2002-2004 שימש ברשות בתפקיד ראש אגף מסחר נכסים ופיתוח עסקי ולאחר מכן כממונה על המסחר והפיתוח העסקי בפועל. בין השנים 2005-2009 שימש כסמנכ"ל מסופי גבול יבשתיים ושדות תעופה פנים ארציים.
3. העד מצהיר כי במהלך השנים 1994-1995 הפקיעה הרשות קרקעות מידי גורמים שונים לצורך פרוייקט נתב"ג 2000. לצורך זה פינתה הרשות את הקיבוץ מחלק מהשטחים החקלאיים אותם עיבד בשעתו בנתב"ג. בין היתר פונה הקיבוץ משטחים חקלאיים אשר עיבד באיזורי התמך המזרחי והמערבי ובאיזור הקמתו של טרמינל 3.
4. במקום שטחים אלו קיבל הקיבוץ למטרות עיבוד שטחי מקרקעין המצויים בגבול הצפוני לגדר נתב"ג בשטח כולל של כ- 1036 דונם – השטח הצפוני וכן שטח מערבי ושטח "חסונה שוורץ" שבדרום נתב"ג, בגודל של כ- 300 דונם זאת בהתאם להסכמי העיבוד אשר היו בין הצדדים, על פיהם הקיבוץ היה מודע לאפשרות כי בעקבות כי בעקבות פרוייקט נתב"ג 2000 ו/או בשל כל צורך מבצעי אחר ייתכנו שינויים בשטחי העיבוד אשר הקצתה לו הרשות והוא מוותר על כל טענה ו/או תביעה בעניין זה.
5. בשנת 1995 התקשרה הרשות עם הקיבוץ בהסכם לביצוע עבודות חקלאיות לצרכי מאוס ביוטופי בפרדס בגודל 150 דונם. הפרדס היה חלק מהשטח הצפוני. תוקפו של הסכם הפרדס היה מיום 1.10.95 – 31.12.96 והוא כלל אופציה להארכתו בשלוש תקופות נוספות בנות 12 חודשים כל אחת. בסופו של יום הוארך הסכם הפרדס עד ליום 31.12.98.
6. בסמוך למועד בו הסתיימה ההתקשרות בין הרשות לקיבוץ במסגרת הסכם הפרדס, חתמו הצדדים על הסכם נוסף . לטענת העד, ההסכם קשור בקשר ישיר עם ההסכמים הקודמים אשר נחתמו בין הצדדים לרבות עם הסכם הפרדס. והוא מדגיש כי צויין בפתיח להסכם כי מטרתו להסדיר את היחסים שבין הרשות לבין הקיבוץ לאור סיום תוקפו של ההסכם לביצוע עבודות למיאוס ביוטופי.
7. העד מדגיש כי במועד בו נחתם ההסכם הנוסף הגיעו לסיומם הסכם הפרדס וההסכם מיום 1.4.90 שהוארך עד ליום 31.12.98 כך שלמעשה במועד זה לא הייתה אף מערכת חוזית תקפה אשר הסדירה את מערכת היחסים בין הצדדים. מטרתו של ההסכם הנוסף היתה להסדיר סוגייה זו הן ביחס לשטחים הנוספים אשר נמסרו מכוחו לעיבוד ע"י הקיבוץ ואינם קשורים לשטח הצפוני והן ביחס לשטחים אחרים בהם קיבל או יקבל הקיבוץ מהרשות הרשאה כגון השטח הצפוני כמפורט בסעיף 3 להסכם. לטעמו של העד ההסכם הנוסף, אשר נכנס לתוקף ביום 1.1.99 הוא שהסדיר את מערכת היחסים שבין הרשות לבין הקיבוץ בכל הקשור לכל אותם השטחים החקלאיים אשר מסרה הרשות לעיבודו של הקיבוץ ללא כל הבחנה בין שטח כזה לשטח אחר. על כן על העיבודים שביצע הקיבוץ בשטח הצפוני חלות הוראות ההסכם הנוסף וביניהן שורה של הוראות מהן ברור כי כל רכוש אשר יותקן בקרקע על ידי הקיבוץ יהפוך לרכוש הרשות והקיבוץ לא יהא זכאי לשום שיפוי ו/או פיצוי ביחס אליו. העד מפנה לסעיפים 4, 8(א), 11(ב), להסכם.
8. עוד מפנה העד למכתבי מר אליעזר שפיר מטעם הקיבוץ, אשר שימש בעבר גם כחבר מועצת רשות שדות התעופה, מן השנים 1995-1996, אל גורמים שונים ברשות ובהם הצעות להתקשרות עסקית עם הקיבוץ לעיבוד שטחים, לרבות השטח הצפוני.
9. מן המכתבים עולה כי הקיבוץ היה נכון להשקיע השקעות בתשתית צנרת על חשבונו, בכפוף להתחייבות הרשות לפרק זמן מינימלי של עיבוד, תוך מודעות לאפשרות כי עם סיום העיבוד בשטח הצפוני יחזור השטח לידי הרשות כולל השקעות התשתית שהשקיע בו הקיבוץ על חשבונו.
10. באשר לטענות הקיבוץ וניסיון ההסתמכות על הדברים המופיעים במכתבו הבלתי חתום של העד מיום 22.10.02 אשר צורף כנספח לתצהירי עדי התובע, מבהיר העד כי מדובר בטיוטה פנימית בלתי חתומה של המכתב, אשר יש להביע פליאה כיצד הגיעה לידי הקיבוץ. העד מצרף את המכתב הסופי אשר נחתם על ידו, מיום 24.11.02.
11. המכתב מהווה דו"ח סטטוס בנושא העיבודים החקלאיים במתחם נתב"ג ואכן צויין בו בין היתר כי העיבודים בשטח הצפוני "אינם מעוגנים בחוזה" ואולם בכך אין כדי לתמוך בתביעת הקיבוץ לאור הדברים המופיעים בסעיף 5 לאותו מכתב לפיהם במקום השטחים אשר נמסרו לקיבוץ בסמוך למסלול 12-30 במסגרת ההסכם הנוסף, בהם הופסק העיבוד, נמסר לקיבוץ השטח הצפוני. עיבוד הקיבוץ את השטח הצפוני לא היה "יתום" מהסדרה החוזית במובן המהותי של המילה אלא מאחר והשטח נמסר מכח ההסכם הנוסף חלות גם עליו הוראות ההסכם הנוסף ובכלל זה שורת ההוראות לפיהן אין ולא יהיו לקיבוץ עם תום תקופת העיבוד כל זכויות ו/או טענות ביחס לצנרת.
12. עוד מבהיר העד כי גם מבחינה תפעולית ומסחרית , הרשות כרשות ציבורית אינה נוהגת להותיר התקשרויות בפועל ללא "מטריה" חוזית השולטת על התקשרויות אלה ומאפשרת הסדרת שלהם. על כן גם אם עיבודים מסוימים שעיבד הקיבוץ " אינם מעוגנים בחוזה" באופן ספציפי – כלומר – אינם מוגדרים באופן מובחן בחוזה, עדין אין משמעות הדבר שעל עיבודים אלה לא חלה מערכת חוזית כלשהי, נהפוך הוא – הרשות צפתה את האפשרות כי מערכת ההתקשרות עם הקיבוץ המתייחסת לשטח פלוני תחייב שינויים בשטחים נשוא החוזה וקבעה בהתאם כי הוראות החוזה יחולו גם על שטחים אחרים "עפ"י הוראות רא"ג מבצעי קרקע" ברשות.
13. עד נוסף מטעם הנתבעת היה מר שלומי מנהרדט המשמש ראש היחידה למניעת מטרדי ציפורים ברשות. במסגרת תפקידו עסק ועוסק העד בפיקוח והסדרה של כל החלקות החקלאיות אשר בתחומי נתב"ג לרבות פיקוח והסדרה של השטחים אותם עיבד הקיבוץ.
14. העד מצהיר כי מאז שנות השמונים המוקדמות עיבד הקיבוץ חלק ניכר מן השטחים החקלאיים המצויים בנתב"ג על ידי ביצוע עבודות חקלאיות לדחיית והרחקת ציפורים, בתנאים כפי שסוכמו במסגרת הסכמי עיבוד אשר נחתמו בין הרשות לבין הקיבוץ במהלך השנים, 14 הסכמי עיבוד ו/או הארכות להסכמי עיבוד אשר נחתמו בין הצדדים לתקופה שמיום 11.3.1980 ועד 31.12.2004.
15. העד חוזר ומתאר את מסכת ההסכמים אשר נחתמו עם הקיבוץ כפי שמתאר מר שפירא.
16. העד מצהיר כי גם בשטח הצפוני אשר נמסר לקיבוץ בין השנים 1998-1999 נדרש הקיבוץ לבצע עבודות להכשרתו והתאמתו לגידולים המתאימים למיאוס ביוטופי ולאחר שהסתיימו עבודות אלה ועבודות הכשרת הפרדס הפך השטח הצפוני כולו לשטח אחד ללא כל הבחנה , בו גידל הקיבוץ במשך שנים ארוכות גידולים המתאימים למיאוס ביוטופי ואף נהנה למיטב ידיעתו מרווחים נאים משיווקם של גידולים אלה.
17. במהלך כל השנים בהן עיבד הקיבוץ את השטח הצפוני התנהל הקיבוץ ביחס לשטח זה לפי הוראות ההסכם הנוסף ולפי הוראות ההסכם מיום 8.4.02 כאשר הקיבוץ היה מעביר כנדרש ממנו בהסכמים דיווחים מאוחדים לגבי כל השטחים שעיבד בנתב"ג לרבות השטח הצפוני לרבות בקשות לאישור תכניות גידולים, דיווחים שוטפים לגבי גידולים קיימים וכן דיווחים ואישורים הנוגעים לשטח הצפוני. העד ומר יאיר גנות אשר שימש כרא"ג מבצעי קרקע ברשות היו עוברים על הדיווחים ואישרו או שינו את תוכניות הגידולים בהתאם לצרכי הרשות.
18. עוד מצהיר העד כי בישיבות תקופתיות אשר התקיימו בין נציגי הרשות לבין נציגי הקיבוץ ובראשם מר משה סעדון, הקיבוץ מעולם לא התייחס אל השטח הצפוני כאל שטח נפרד .
19. עוד מצהיר העד כי למיטב זכרונו, בתקופה הרלוונטית לכהונתו בתפקידו (1999), לא העביר הקיבוץ תשתיות שהניח בקרקע משטח אחד למשנהו.
20. עד נוסף מטעם הנתבעת היה מר מנחם לנדאו אשר שימש עד שנת 1996 כראש מחלקת נכסים ברשות ומשנת 1996 ועד היום משמש כמנהל מקרקעין. במסגרת תפקידו כראש מחלקת נכסים עסק בין היתר בהארכת הסכמי התקשרות עם קבלני המיאוס הביוטופי ובמסגרת תפקידו כמנהל מקרקעין עוסק בהפקעת מקרקעין לצרכי הרשות. העד חוזר גם הוא על תיאור מערכת ההסכמים בין הצדדים והשטחים אשר עובדו ע"י הקיבוץ במהלך השנים.
21. העד מציין כי למיטב זכרונו, בתקופה בה שימש כראש מחלקת נכסים, לא העביר הקיבוץ תשתיות אשר היו טמונות, משטח אחד למשנהו.
22. עוד מבהיר העד כי במהלך שנות השמונים , כאשר החל הקיבוץ בביצוע העבודות למיאוס ביוטופי, החל הקיבוץ ברישות עילי של רשתות ההשקיה, תוך כדי שימוש בצנרת השקיה, עובדה אשר העלתה את הצורך בהסדרת נושא השקעות הקיבוץ בשטחים החקלאיים והובילה לכך שבהסכמי העיבוד אשר נחתמו בין הצדדים בשנות ה-90 צויין באופן מפורש ובאופן שאינו משתמע לשתי פנים כי הקיבוץ לא יהיה זכאי לכל תמורה בגין השקעותיו במקרקעין וכי כל תשתית ו/או רכוש קבוע שיותקנו ו/או יונחו במקרקעין יהיו רכוש הרשות מיום התקנתם או הנחתם וכך פעל הקיבוץ לאורך שנים גם ביחס לשטח הצפוני, כאשר פעל גם בשטח זה בהתאם להוראות אותם חוזים בהם נכללה התניה הנ"ל.
23. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת השמאי מר רם מלאכי. שמאי הנתבעת העריך שווי העכשווי של הצנרת לאחר ניכוי בלאי ע"ס 515,740 ₪.

דיון

האם קיים מעשה בית דין ו/או השתק שיפוטי לאור ההליכים הקודמים אשר התנהלו בין הצדדים?

1. הלכה פסוקה היא כי השתק פלוגתא המונע מבעל דין להתדיין בהליך נוסף, מתייחס לא רק לטענות שהעלה בעל דין בהליך המקורי אלא גם לטענות אשר עמדו לרשותו ויכול והיה עליו להעלותן.
2. במסגרת המרצת הפתיחה (204/05), אשר הוגשה ע"י התובע , התייחס התובע במסגרת טענותיו לכלל השטחים המעובדים על ידו וזכויותיו הנטענות במסגרת ה"פ , כמקשה אחת ללא הבחנה ביניהם. התובע אמנם ציין בסעיף 50 לכתב טענותיו כי על פי דו"ח שהוכן ע"י גורמים ברשות מיום 22.10.02 צויין כי קיים שטח נוסף של כ – 1035.6 דונם אשר נמסר לעיבוד התובע אך אינו מעוגן בחוזה.
3. עם זאת בסעיף 51 להמרצת הפתיחה נכתב ע"י התובע:

" יצויין כי נכון למועד שורות אלו וכפי שננהג גם בתקופות שונות בעבר, המבקשות מעבדות את המקרקעין ללא חוזה בתוקף בהתאם למוסכם בין הצדדים".

1. בפסק הדין של כב' השופטת ד"ר איריס סורוקר מיום 25.5.05 בחנה כב' השופטת סורוקר את טענות התובע וטענות קיבוץ עינת בבקשה להצהיר כי יש להם זכויות שכירות במקרקעין ולחילופין להצהיר כי יש להם זכויות שימוש העולות כדי זכויות מעין קנייניות במקרקעין ולחילופין סעד הצהרתי לפיו יש להם זכויות כברי רשות במקרקעין.
2. וכך נקבע בפסק הדין:

"לענין זה יש מקום לפנות בראש ובראשונה להסכמים שנכרתו ביו הקיבוצים לבין הגורמים הרלוונטיים. לא יכול להיות מקום לספק כי מקום בו קיים הסכם כתוב המעגל את זכויות הצדדים הרי שיש לפנות אליו על מנת לבחון את הזכויות הנגזרות מתוכו. כמובן, יתכן כי להיסטוריה החוזית יש משקל ואולם זאת לצורך פירושו של החוזה והבנתו. ההיסטוריה החוזית מעניינת ככל שתהיה, אינה עומדת בפני עצמה אלא היא מהווה אך רקע מסחרי וכלכלי להבנת תוכנו של החוזה העדכני אשר הוא גודר וקובע את זכויות הצדדים. כמובן אין טענה אשר לפיה החוזים העדכניים עצמם אינם תקפים או שנכרתו מחמת אילוץ וכיוצא באלה פגמים וממילא מן הראוי לפנות אליהם על מנת לפרש ולגזור את זכויות הקיבוצים....

אשר לקיבוץ בארות יצחק ההסכם האחרון עימו אף הוא משנת 2002 וצורף כנספח ט' ולתצהירו של מר אליעזר שפיר מן הקיבוץ. גם הפעם לשון החוזה היא ברורה וחד משמעית. בסעיף 4 להסכם התחייבה הרשות להעסיק את קיבוץ בארות יצחק כקבלן עצמאי בביצוע פעולות של מיאוס ביוטופי. גם הפעם הוגדר תוקפו של החוזה לפרק זמן מוגבל: עד31.12.04 (סעיף 10 לחוזה). גם הפעם קבעו הצדדים כי בתום תקופת החוזה יפוג תוקפו והקיבוץ יהיה חייב להפסיק עבודתו ולפנות את השטחים. גם הפעם עולה מתוך קריאת ההסכם כי הקיבוץ נקשר בהסכם על מנת להרוויח את שכרו מתוך פעולתה מיאוס הביוטופי ולא על מנת לרכוש זכות כזו או אחרת במקרקעין נשוא פעולת המיאוס. גם הפעם הזכות להיכנס למקרקעין ולפעול בהם היא זכות תפלה לזכות העיקרית, שעניינה התקשרות לצורך העסקת הקיבוץ כקבלן עצמאי בביצוע פעולה פלונית...

אומנם, מתברר כי מעת לעת נפערו חללים חוזיים בין תקופות החוזים, והדבר לא מנע המשך עבודתם בפועל של הקיבוצים הקבלנים לצורך המיאוס הביוטופי. תופעה זו היא תופעה שכיחה בקרב בעלי דין החוזיים אשר נוהגים להתקשר ביניהם לפרק זמן מוגבל על מנת לשמור לעצמם זכויות של השתחררות מן ההסכם, ביחד עם זאת בפועל ההסכם נמשך על דרך של הבנה בעל פה ואף מקבל לאחר מכן ביטוי כתוב. ככל שבעלי דין חוזיים נוהגים בדרך זו בהסכמה אין לראות בכך פסול. כמובן מדובר בבעלי דין חוזיים אשר רשאים להסכים ביניהם כראות עיניהם. ואולם עצם העובדה שנפער פער של זמן והצדדים המשיכו לפעול באורח שגרתי הינה מלמדת על זכות קנויה כזאת או אחרת להמשיך את החוזה."

1. במסגרת הודעת הערעור אשר הגיש בין, היתר, התובע, נטען כדלקמן:

"1.2.2011. ויודגש, העיבוד בוצע על ידי המערערת 2 באופן רציף כל השנים, בין אם נחתם הסכם פורמאלי בכתב, ובין אם לאו. ואכן, פעמים רבות נחתמו החוזים שבין המערערות למשיבה 1 באופן רטרואקטיבי, כפי שיפורט עוד בהרחבה להלן או אף נמסרו שטחים לעיבוד ללא הסכם בכתב כלל."

1. התובע הקדיש בהודעת בערעור פרק שלם (פרק 11) ביחס להתנהגות הצדדים המנוגדת ללשון החוזה:

"11.2 בית המשפט דלמטה התעלם מן העובדה כי מפעם לפעם נוצרו "פערים חוזיים" בהם לא נערך בין הצדדים הסכם בכתב בכלל והצדדים פעלו בהתאם להסכמות המסגרת שחלו ביניהם לאורך כל התקופה".

ובסעיף 11.4. נכתב:

" למעשה ניתן לומר ההסכמים בכתב נחתמו בין המשיבה 1 למערערות באופן פורמלי בלבד ובעיקר לצרכי "מנהל תקין" של המשיבה 1 אולם אומד דעת הצדדים מתבטא בנסיבות החיצוניות ולא בחוזה הכתוב דווקא"

ועוד הוסיף התובע וטען בהודעת הערעור בסעיף 11.5:

"עובדה זו אף תומכת תמיכה בלתי מסוייגת במשקל הנמוך והשולי אותו מייחסות המערערות ללשון החוזה – שהרי בלשון החוזה אין כדי לשקף נכונה את אומד דעת הצדדים שעה שהצדדים נוהגים בפועל בצורה שונה מהותית מן הכתוב בחוזה"

1. אין בהודעת הערעור ולו בדל טענה בדבר אבחנה כלשהי של השטח הצפוני מיתר השטחים אותם עיבד התובע.
2. ברע"א 4224/04‏ בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ''ד נט(6)625, נקבע:

8. ההשתק השיפוטי הוגדר במילים אלה על^-ידי השופטת דורנר:

"...בעל דין שטען טענה בהליך אחד וטענתו התקבלה, מושתק מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אחר שבעניינו לא נוצר מעשה^-בית^-דין) ולטעון טענה הפוכה)" (ע"א 513/89 Interlego A/S נ'Exin-Lines Bros. S.A. (להלן – פרשת אינטרלגו [1]), בעמ' 194 )

בעוד שבפרשת אינטרלגו [1] דובר בעיקר על השתק שיפוטי, מוצאים אנו שימוש בדוקטרינות או במונחים אחרים לגבי אותו כלל. כך למשל בעניין אחד דובר על תקנת הציבור (ע"א 1393/92 קזצ'קוב הבל נ' קזצ'קוב [2], בעמ' 358), בעניין אחר על בחירה בין חלופות (election) (ע"א 27/80 ישראל ארגמן חברה לבנין בע"מ נ' ברנדפלד [3],

בעמ' 400 וכן ראו פרשת אינטרלגו [1], בעמ' 194) ובמקרים נוספים על שימוש לרעה בהליכי משפט (ע"א 4631/90 ג'ול נ' אל ג'ול [4], בעמ' 659; ע"א 158/83 פינקל נ' נוימן [5], בעמ' 27). ניתן לראות בכל אחד ואחד מאלה ענף הצומח מתוך עץ תום^-הלב (פרשת אינטרלגו [1], בעמ' 199; ע"א 594/80 אליאב נ' "הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ [6], בעמ' 552. )

9. הטענה בדבר השתק שיפוטי יכולה להתעורר מקום שבו אחד מבעלי^-הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים)ניתן לראות באיסור על העלאת טענות עובדתיות חלופיות כנגד אותו בעל^-דין בכתב^-טענות אחד משום דוגמה של השתק שיפוטי; האיסור קבוע בתקנה 72ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984 -) התכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי^-המשפט (פרשת אינטרלגו [1], בעמ' 200;R.G. Boyers “Precluding Inconsistent Statements: The Doctrine of Judicial Estoppel” [20], at pp. 1251-1250). בעוד שתורת ההשתק מכוח מצג מתמקדת בצדדים ובמערכת היחסים ביניהם, הרי הדגש בהשתק השיפוטי הינו על היחס בין בעל^-הדין לבין בית^-המשפט. מכך אף נובע שתחולתו של ההשתק השיפוטי אינה מוגבלת למצב דברים שבו מדובר באותם מתדיינים בהליך הראשון ובהליך המאוחר (פרשת אינטרלגו [1], בעמ' 196; Edwards v. Aetna Life Ins. Co. (1982) [15], at p. 598), ואף אין דרישה שהצד האחר שינה את מצבו לרעה
(G. Spencer Bower, A.K. Turner The Law Relating to Estoppel by Representation [19], at p. 360). זאת ועוד, טענה בדבר השתק שיפוטי יכולה לעלות בלא קשר לנושא המשפטי המהותי העומד על הפרק.

10. בפסיקתנו נקבע, בעקבות פסיקה אמריקנית, כי אחד התנאים לקיומו של השתק שיפוטי הינו הצלחה בהליך הקודם ראו לדוגמה רע"א 6753/96 מ.מ.ח.ת. בע"מ נ' פרידמן [7], בעמ' 422. כלומר, תנאי הוא שבעל^-הדין שכלפיו נטען ההשתק השיפוטי זכה בהליך הראשון על סמך טענה שאת היפוכה הוא טוען בהליך השני הכלל מכונה באנגלית Prior success rule, ובלשוננו "כלל ההצלחה הקודמת"). הכלל האמור נובע מן החשש שתתקבלנה החלטות סותרות על^-ידי שני טריבונלים שונים (ראו Boyers supra [20], at p. 1253), לפיכך אם בית^-המשפט הראשון דחה את טענתו של בעל^-הדין, אין מניעה, לאור הכלל האמור, שהוא יעלה טענה סותרת בהליך המאוחר. מובן שכאשר מדובר בעדות הסותרת עדות קודמת, תפגע הסתירה במהימנותו של העד בהליך השני, אף אם לא נקבע מימצא על סמך עדותו בהליך הראשון אם נקבע מימצא, ייתכן שיחול השתק אחר, הוא השתק^-פלוגתא. אעיר כי איני

משוכנע אמנם הדרישה
של הצלחה קודמת תהא בכל מקרה ומקרה תנאי שאין בלתו לתחולתו של השתק שיפוטי, ברם אין צורך לקבוע מסמרות בסוגיה זו, שכן דרישה זו מתקיימת במקרה הנוכחי, כפי שיוסבר עתה. 11. השאלה הנוספת שיש ליתן עליה את הדעת היא מה המשמעות של הדרישה בדבר הצלחה בהליך הראשון. האם מתחייב מכך בהכרח שהמתדיין זכה בדין בהליך הראשון? התשובה לכך היא שלילית. די בכך שהטענה התקבלה על^-ידי בית^-המשפט אף אם בסופו של יום לא צלח בעל^-הדין במשפט. כפי שנאמר באחד מפסקי^-הדין האמריקניים החשובים בנושא ההשתק השיפוטי:

“A party need not finally prevail on the merits in the first proceeding. Rather, judicial acceptance means only that the first court has adopted the position urged by the party, either as a preliminary matter or as part of a final disposition” (Edwards, supra [15], at p. 559).

מדברים אלה ניתן ללמוד כי גם קבלת סעד זמני בהליך הקודם עשויה להיחשב להצלחה שיוצרת השתק שיפוטי ומונעת מבעל^-הדין שנהנה מהסעד הזמני, לטעון טענה סותרת בהליך מאוחר יותר. פסק^-דין אמריקני שבו אכן יושם ההשתק השיפוטי בהקשר זה הוא Murray v. Silberstein (1989) [16]. המערער באותו מקרה, Murray, נהנה במשך יותר משנתיים מצו מניעה זמני שמנע את הדחתו מתפקידו. צו המניעה ניתן לו על בסיס טענתו שבשל הוראות התיקון האחד עשר לחוקה האמריקנית הוא לא יהיה זכאי לפיצוי כספי על הנזקים שייגרמו לו בשל אבדן שכרו אם תופסק כהונתו בתפקידו. לאחר שפג תוקפו של צו המניעה ביקש המערער לתקן את תביעתו כך שתכלול גם דרישה לפיצוי על הנזקים הכספיים שנגרמו לו. בית^-המשפט דחה בקשה זו בשל קיומו של השתק שיפוטי. המקרה שבפנינו דומה הוא, שהרי המבקשים זכו בסעד זמני שעמד בתוקף במשך כחצי שנה. אכן, אותה זכייה הושגה בתובענה החדשה שהוגשה אחרי פנייתם של המבקשים לבית^-משפט זה, ברם הסעד הזמני ניתן טרם הדיון בבקשה דנא לרשות ערעור הנדונה כערעור על^-כן אף שמדובר בהליך שנפתח בשלב מאוחר, הרי לענייננו רואים בו כהליך שבו הייתה ההצלחה הקודמת.

השופט א' רובינשטיין:

מסכים אני לחוות^-דעתו של חברי השופט גרוניס. אוסיף כי כדברי חברי, יש מקום לראות את סוגיית ההשתק השיפוטי גם במשקפי תום^-הלב )סעיף 39 לחוק החוזים חלק כללי, תשל"ג1973-. )לענייננו מדובר בחוזה, אך לפי סעיף 61 לחוק האמור, חופה עקרון תום^-הלב על כלל הפעולות המשפטיות.

אף אני איני סבור – על פני הדברים – כי לשם השתק שיפוטי נחוץ בכל מקרה התנאי של הצלחה קודמת בטענה כחוסמת העלאתה שוב, קרי שאם נתקבלה הטענה יש חשש להיווצרותן של החלטות סותרות של בתי^-המשפט, אך אם נדחתה אין החשש קיים, וניתן להעלות את הטענה. לדידי, באספקלריית תום^-הלב – ובלשון פשוטה, הגינות – אין צורך ככלל בהצלחה קודמת בטענה זו. אי אפשר שהצד שכנגד, ובהכרח גם בתי^-המשפט, יהיו לטוען בחינת "תכנית כבקשתך". ראו גם, בהיקש, בג"ץ 932/49 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' יושב^-ראש הוועדה לבדיקת מינויים, השופט בדימוס מ' בן דרור [13...כללם של דברים, בעיניי היסוד להשתק השיפוטי הוא יסוד מוסרי, קרי דרישה להתנהלות כנה שאינה בנויה אך על צרכים טקטיים."

אכן לעניין טענת מעשה בית דין – דין טענה זו להידחות שכן פסק דין הצהרתי שניתן אינו צריך למנוע תביעה שניה לפסק דין לאכיפת חיוב או פיצויים אפילו לעניין אותן עובדות עצמן(ע"א 830/86 ס.א.ר חרושת דפנה נ. ס.א.ר סרט אלכסון, פ"ד מב(4) 805, 809 ) .

1. במסגרת הדיון אשר התקיים בערעור הודיע ב"כ התובע לאחר שקיבל המלצת בית המשפט לחזור מהערעור, רק ביחס לקיבוץ עינת כי אינם מוותרים על תביעת שיפוי ופיצויים ולא ביחס לתובע לגביו התבקשה השהיית הפינוי , אולם אינני סבורה כי יש לקבוע אך ורק מעצם ניסוח דבריו כי ההתייחסות לתביעה אפשרית היתה אך ורק ביחס לקיבוץ עינת ולא ביחס לתובע ולא ניתן לקבוע מסמרות רק לנוכח דבריו לפרוטוקול.
2. מאידך לנוכח טענות התובע בכתבי טענותיו כמפורט לעיל הנני סבורה כי אכן קם השתק שיפוטי לתובע המונע ממנו מלטעון כל טענה החורגת ו/או משנה את גדר טענותיו בפני ערכאה שיפוטית אחרת. יודגש כי התובע אכן זכה בבקשתו לסעד זמני והליכי המכרז עוכבו.
3. התובע התייחס בכתבי טענותיו בערכאות הקודמות לכל השטחים כמקשה אחת ללא כל הבחנה וטעמו היה כי דין אחד לכולם.
4. עוד טען התובע כי אין ליחס משקל לחוזים אשר נחתמו בין הצדדים ויש ליתן דגש להתנהגות הצדדים לאורך השנים.

והנה עתה, בהליך הנוכחי מבקש התובע ליחס חשיבות ודווקנות להעדר חוזה ביחס לשטח הצפוני כטענתו.

1. הנני סבורה כי בהעלאה טענה זו ע"י התובע, במיוחד לנוכח טענותיו בהליכים אחרים יש משום חוסר תום לב מובהק ומשמטען התובע בהליכים אחרים כי אין ליחס משקל לחוזים או להעדרם, לנוכח התנהלות הצדדים, הינו מנוע עתה מלטעון בדווקנות יתרה לזכותו

לקבלת החזר השקעותיו רק בשל העדר חוזה ביחס לשטח הצפוני, כטענתו.

האם קיים הסכם החל על השטח הצפוני?

1. במהלך השנים נחתמו מס' הסכמים בין הצדדים לרבות הסכמים בדבר הארכת תוקף

החוזה המקורי אשר הוארך עד ליום 31.12.98.

בשנת 2000 נחתם בין הצדדים הסכם חדש לאחר שבמשך תקופה התנהלו ללא הסכם בכתב

בתוקף. ההסכם הוחל רטרואקטיבית החל מיום 1.1.99 .(להלן: "ההסכם").

במסגרת סעיף 3 להסכם הוסכם כי לצורך עבודות המיאוס הביוטופי, תקצה הנתבעת בנמל

שטחי קרקע לעיבוד הידועים כרצועת קרקע בצד החיצוני לאורך מסלול 12-30 ולאורך

חלק ממסלול 03-21 וכן כל שטח אחר עפ"י הוראות רא"ג מבצעי קרקע.

1. במסגרת סעיף 8(א) להסכם הוצהר ע"י הצדדים כי מוסכם עליהם כי בשל עבודות שביצעה

הנתבעת במסגרת טרמינל 3 יתכנו שינויים בשטחי העיבוד והתובע מוותר על כל טענה ו/או

דרישה ו/או תביעה מראש בקשר עם השינויים כאמור. עוד הצהיר התובע כי לא יהא זכאי

לשום פיצוי ו/או תשלום מכל סוג שהוא בגין עבודות השקעות, נזקים כלכליים ו/או כל

הפסד בגין חוזה זה. אף במסגרת סעיף 4 להסכם התובע מצהיר כי עצם היותו קבלן מבצע

עבודות מיאוס ביוטופי עבור הרשות, לא יקנו זכויות ו/או זיקות ו/או תביעות לגבי

השטחים ו/או ההשקעות שלו בשטחי הקרקע של הרשות אלא בכפוף להוראות חוזה זה.

1. בשנת 2002 נחתם בין הצדדים הסכם נוסף. במסגרת הסכם זה צויין כי העבודות למיאוס

ביוטופי יבוצעו בשטחים עפ"י מפה המהווה נספח א' לחוזה ותגדיר את השטחים באחריות

מקבל ההרשאה.

1. בהתאם לסעיף 11(ב) להסכם הוסכם:

" כל תשתית ו/או רכוש קבוע שיותקנו או יונחו במקרקעין חייבות באישור מנהל החוזה מראש ויהיו רכוש הרשות למן יום הנחתן או התקנתן."

תוקפו של הסכם זה היה עד ליום 31.12.04. לאחר מכן המשיכו הצדדים בהתנהלותם ללא

הסכם בכתב בתוקף.

1. בשנת 1996 נחתם בין הצדדים הסכם ביחס לשטח נוסף בן 150 דונם, המכונה "פרדס

הרשות", לשם גידול כותנה באופן המתאים למיאוס ביוטופי. תחולת ההסכם היתה מיום

1.10.95 . בהסכם זה אין התייחסות לנושא השקעות מצד הקיבוץ. ההסכם הוארך בשנת 1997 ולאחר מכן עד סוף 1998. התקשרות זו בעניין פרדס הרשות בחודש דצמבר 1996 באה לאחר חלופת מכתבים שהתנהלה בין מר אליעזר שפיר מטעם התובע ומר מנחם לנדאו מטעם הנתבעת.

1. בהתאם למכתב מר שפיר מיום 10.6.96 ציין מר שפיר בסעיף 3 כדלקמן:

" איזור הצפון: אנו נהיה מוכנים להכשיר את השטח על חשבוננו תוך הנחה שבמשך השנתיים הקרובות אנו נעבד את השטח. לגבי תנאי ההתקשרות לאחר שנתיים יתנהל מו"מ במרוצת השנה השנייה לקביעת תנאי ההתקשרות ביננו."

כך גם ביחס לפרדס חסונה. כך גם עולה ממכתבו מיום 27.6.96. מר שפיר לא זומן לעדות ע"י

התובע . מהעדויות אשר הובאו בפני עולה כי מר שפיר היה גורם מרכזי מטעם התובע בקשר

עם הנתבעת ובתקופות מסוימות גם שימש בתפקיד ברשות. נטען במסגרת החקירה הנגדית

כי מר שפיר אינו חש בטוב אך לא הוצג כל מסמך רפואי ולא נעשה כל ניסיון מצד התובע

לזמנו. עדותו של מר שפיר אשר ניהל המו"מ בכל הקשור לטיפול בשטח הפרדס אשר

מאוחר יותר צורף לכל השטח הצפוני , הייתה מהותית ביותר ואי הבאתו לעדות פועלת

לחובתו של התובע.

יש לקבוע כי אי הבאתו לעדות של מר שפיר מצביעה על כך כי אילו היה מזומן לעדות, עדותו

לא הייתה תומכת בטענות התובע.

1. לאחר הפחתת שטחים שעובדו ע"י התובע בתחום הגדר בשל עבודות נתב"ג 2000, הועמדו

לרשות התובע שטחים נוספים שהופקעו מצפון לגדר נתב"ג, ליד מסלול 08-26 בשטח כולל

של 1035.6 דונם. בהתאם למכתבם של מר יורם שפירא ומר נרי אזוגי מטעם הנתבעת מיום 24.11.02 נכתב ביחס לשטח זה כדלקמן:

" עיבוד שטחים אלו אינם מעוגנים בחוזה. שטח מקרקעין זה נמסר לעיבוד קיבוץ בארות יצחק בעקבות המלצה מאחר והקיבוץ היה אחראי לביצוע עקירת הפרדסים/מטעים, פינוי פסולת, פינוי גזם ושריפתו, יישור השטח לאחר עקירות וריסוסו מעשבים. כמו כן קיבוץ בארות יצחק שימש לרש"ת גורם המונע כניסת פולשים ומפני פסולת שונים. במסגרת זו בשקיעה רש"ת בבנוי גשר אירי על פני נחל עריף כדי שישמש כדרך גישה לאתר. חב' מקורות דאגה להניח קו מים שפירים למתחם הצפוני כדי שישרת את רש"ת בעתיד.

5 . על חלק מן השטח של 1,035.6 דונם נמצא גם השטח שהיה פרדס הרשות שלא היה חלק מהפקעת קרקע שבוצעה לצורך הקמת מסלול 08-26. הפרדס נמצא צפונית לגדר נתב"ג ועובד בעבר ע"י קבלני עיבוד פרדסים כמו יכין חקל, פרדס סינדיקט, מהדרין וקבלן פרטי. בשל חוסר כדאיות הכלכלית להמשיך לגדל הפרדס המכיל זני תפוזים ואשכוליות הוחלט ברשות על הפסקת העיבוד באתר. כדי לפתור בעיית הפרדס הנטוש הוחלט לעקרו ולמסרו לעיבוד חקלאי. בשנת 1997 מינתה הרשות את קיבוץ בארות יצחק להיות אחראית על עקירת הפרדס לאחר שערכה תהליך של קבלת הצעות. עקירת הפרדס התבצעה ע"י קיבוץ בארות יצחק ועל חשבונו. לאחר העקירה לאור הפסקת עיבוד השטחים דרומית ל- 12-30 לטובת נתב"ג 2000 הוקצו השטחים בצפון השדה לקיבוץ על מנת לתחזק, לשמור ולגדל גידולים חקלאיים כדוגמת המיאוס הביוטופי."

1. במסגרת ההתנהלות השוטפת בין הצדדים הגיש הקיבוץ לרשות תכנית שנתית לגידולים

כאשר הגידולים בשטח הצפוני היוו חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מן התכנית והקיבוץ

התייחס באופן שווה לכל השטחים במסגרת תכנית הגידולים ללא כל הבחנה ביניהם.

1. מכל המקובץ לעיל עולה תמונה ברורה לפיה ההסכם אשר נחתם בין הצדדים בשנת 2000

והוחל החל משנת 1999 , לאחר קבלת מלוא השטח הצפוני לעיבוד הקיבוץ ובהמשך ההסכם

משנת 2002 וכלה בהמשך עבודה גם ללא הסכם, כי הצדדים ראו את ההסכמים כחלים על

מלוא השטחים המעובדים ע"י הקיבוץ לרבות השטח הצפוני. הדבר מתחזקים גם לאור

תכנית הגידולים אשר הוגשה במהלך השנים. לתובע היה אינטרס בקבלת השטח הצפוני

לאור גריעת שטחים אחרים אותם עיבד ועל כן הציע לקבל אותם שטחים ולהשקיע בהם על

חשבונו. לאחר מכן כבר נחתמו ההסכמים לעיל ע"י הצדדים.

אמנם השטח הצפוני אינו נקוב ב"רחל ביתך הקטנה" בהסכמים אלו, אולם הצדדים

בהתנהגותם, החילו גם על השטח הצפוני את הסכמותיהם על פי ההסכם. יודגש כי הצדדים

לא נהגו בדווקנות בכל הקשור להסכמים ואף התנהלו תקופות ממושכות ללא כל הסכם.

גם מעדויות עדי התובע כמפורט לעיל עולה כי התובע התנהל ביחס לשטח הצפוני בדיוק כפי

שהתנהל ביחס ליתר השטחים לרבות איסוף היבולים ושימוש בהם.

1. לעניין זה אין לי אלא להפנות לטענות התובע בעצמו בהודעת הערעור סעיף 14.1:

" הנסיבות המתוארות לעיל מעידות הלכה למעשה כי בין המערערות למשיבה 1 נכרת מעין "הסכם מסגרת" או חוזה כללי החל על יחסי הצדדים על העת, כאשר מפעם לפעם מתווסף למסגרת החוזית הסכם בכתב שאינו מבטא את הסכמת הצדדים המהותית כדבעי. ההסכמים בכתב אינם אלא נתבך נוסף במערכת היחסים החוזית הרחבה שבין המערערות למשיבה 1".

1. בנסיבות אלו ולאור טיעוני התובע עצמו מה לו לתובע להעלות כעת טענה כלשהי בדבר

זכותו לקבלת החזר שווי הצנרת כמוסכם ע"י הצדדים בהסכם, אך משום שהשטח הצפוני

אינו מוזכר בו בדווקנות. הרי התובע בעצמו טען טענה הפוכה וסותרת כאמור לעיל.

1. התובע אף הוסיף וטען כי במקרים קודמים בהם חלו שינויי שטחים הוצאה על ידו הצנרת,

אולם לא הובאה לכך כל הוכחה וממסכת הראיות אשר הובאה בפני אין לכך כל תימוכין

ועולה הסכמה ברורה לפיה הצנרת שהונחה הפכה לרכוש הרשות מעת שהונחה.

1. לא מצאתי כי טענת התובע לפיו אמירתו של מר שפירא במכתבו מים 24.11.02 לפיו עיבוד

השטח הצפוני אינו מעוגן בחוזה, מאיינת את הסכמות הצדדים כאמור לעיל. מר שפירא

הסביר בהמשך המכתב את משמעות דבריו ואף בחקירתו הנגדית הסביר בהרחבה את

נקודת המבט בעת עריכת המסמך.

1. אשר על כן הנני קובעת כי במסגרת התנהלות הצדדים והתנהגותם, ההסכם בין הצדדים חל

גם על השטח הצפוני ועל כן הצנרת אשר הונחה ע"י התובע בשטח הצפוני הפכה לרכוש

הנתבעת עם הנחתה.

האם קיימת הבטחה שלטונית מצד הנתבעת כלפי התובע?

1. התובע טוען לקיומה של הבטחה שלטונית כלפיו במסגרת מכתב ד"ר רמון הראל מנכ"ל

הרשות מתאריך 15.1.1981.

1. בהתאם למכתב המופנה למשרד החקלאות כותב ד"ר הראל כדלקמן:

" קיבוץ בארות יצחק מבצעת עבודות רישות בשטח של כ- 1500 דונם בשטחי נתב"ג המעובדים ע"י הקיבוץ. שטח זה סביר ורצוי שיימסר לעיבוד חקלאי בשנים הבאות כל עוד לא ידרש למטרות אחרות במסגרת תכניות הפיתוח של רשות שדות התעופה. השטח הזה נמסר לעיבוד חקלאי לקיבוץ בארות יצחק זו השנה השניה במסגרת הסכם שנתי בין רשות שדות התעופה לבין הקיבוץ. כפי שכבר נמסר ע"י הרשות לועדת ההחכרות של מינהל מקרקעי ישראל הרי ששטח זה נמסר לעיבוד כל שנה בהסכם לשנה אחת בלבד ובהתאם לכך מצוי הסכם בידי הקיבוץ. נוהל זה של מסירת קרקעות לעיבוד ישמר גם בעתיד."

1. הפכתי והפכתי בטענת התובע ולא מצאתי כל הבטחה שלטונית ובוודאי שלא כזו הרלוונטית

להליך שבפני. עסקינן במכתב המופנה למשרד החקלאות ולא לתובע במסגרתו נמסר דיווח

אודות המצב אשר היה קיים.

בכל הקשור למכרז והמשך עיבוד השטחים נושא זה הוכרע.

לא קיימת במכתב משנת 1981 כל הבטחה ביחס להשקעות התובע בתשתית וצנרת ומכל

מקום כפי שקבעתי לעיל לאור ההסכמים בין הצדדים ובוודאי שני ההסכמים האחרונים,

הצנרת והתשתית הפכה לרכוש הרשות.

1. אשר על כן הנני מורה על דחיית התביעה.
2. התובע יישא בהוצאות הנתבעת וכן בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪.

ניתן היום, כ"ז ניסן תשע"ד, 27 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.