1. התובעת הגישה תביעה לפיצוי על פי חוק איסור לשון הרע, בסך של 110,000, בגין דברים אשר לשיטתה אמר כנגדה הנתבע, במסגרת ישיבת מליאה של עירית מעלות- תרשיחא מיום 14.3.10.

התובעת הינה בתו של מי אשר כיהן אותה עת כראש עירית מעלות תרשיחא. על פי כתב התביעה המתוקן, באותה עת התובעת עסקה בתחום ניהול לקוחות ובין תפקידיה שימשה בין היתר כיו"ר הנהגת ההורים בתיכון אורט מעלות.

הנתבע שימש אותה עת כחבר מועצת העיר, ראש האופוזיציה ובאותה עת גם כיריב פוליטי של ראש העיר, מר שלמה בוחבוט, אביה של התובעת.

2. אין מחלוקת כי התובעת נכחה בישיבת מליאת העיריה באותו מועד. התובעת טוענת כי הנתבע השתלח באותה ישיבה באביה ראש העיר, בבעלה, באחיה, בה וכן בכל משפחתה.

בכתב התביעה מייחסת התובעת לנתבע את האמירות להלן אשר מהוות לשיטתה לשון הרע כנגדה.

ראה סעיף 10 לכתב התביעה-

א. "החתן שלך חותם שיקים לבת שלך, אתה יודע איזו בושה זאת? אתה לא מתבייש? איך אתה יושב על הכסא? בושה וחרפה! החתן שלך חותם על שיקים לאביטל, לבת שלך גועל נפש! אתה מקצה קרקע לבן שלך ג'ונתן..."

ב. "איך אתה לא מתבייש, תגיד לי אתם גונבים כסף של העירייה, בטח שכל המשפחה...אתם נהנים ממנעמי השלטון, זו בושה, תתבייש לך. 4 דונם נותן לבן שלו, באיזה זכות נותן לו 4 דונם, באיזה זכות? מה, כי אתה אבא שלו? אתה לא מתבייש? איך אתה ישן בלילה, איך?! אין לך טיפת בושה!"

ג. "זו בושה, בושה, תאמיני בושה, איך את יושבת ראש כשאת מקבלת שיקים... איזו בושה! מים וחשמל, שנתיים מים וחשמל לא משלמים, באמת, אני שואל אתכם, מים וחשמל בוחבוט."

ד. "אתה משלם מים וחשמל, מה... כי היא הבת שלך? תגיד לי, בושה וחרפה, תתבייש!"

ה. "אתה גנב! אתה יודע מה זה גנב?! אם הילדים מקבלים שיקים מהעירייה, אז אתה גנב! תתבייש לך!"

3. לשיטת התובעת בכתב תביעתה תכלית הדברים היו לפגוע בה במישרין ובאביה, ראש העיר, בעקיפין. לטענתה כל הפרסומים הללו הם שקר וכזב ופוגעים בשמה הטוב, במוניטין אשר צברה ובמשלח ידה.

4. הנתבע טוען כי מתוקף תפקידו כיו"ר האופוזיציה וכן כאיש ציבור עליו לחשוף שחיתות ציבורית ואם התובעת הינה חלק מאותה שחיתות אזי גם היא נתונה לביקורת.

5. הנתבע טוען כי לפני אותה ישיבה התפרסמו שני תחקירים בעיתון "ידיעות אחרונות", החושפים לשיטתו פרשות שחיתות-

א. מחיקת ארנונה לחברה בבעלות התובעת, בישיבה בה השתתף אביה, בסכום של עשרות אלפי שקלים.

ב. פרסום של מרכז השלטון המקומי, בעלות מופרזת, בעתון בבעלות התובעת, וזאת מבלי לציין שהיא בתו.

ג. התובעת קיבלה לניהולה בריכת שחיה.

ד. שימוש בחשמל ומים על חשבון הציבור במשך שנים.

ה. שיק בסכום גבוה לפקודת חברה בבעלות התובעת עליו חתם בעלה, מטעם החברה הכלכלית של העיריה.

6. לטענת הנתבע בעקבות התחקירים הנ"ל הפנה בישיבת מועצת העיריה שאילתות לראש העיר. במקום לקבל את תשובותיו התפרצו התובעת ואחותה והפנו לעברו מילות גנאי וגידופים. הנתבע הטיח בפניה את הכתוב בתחקירים וקרא כלפי אביה, ראש העיר "מושחת, מושחת" ודרש החזרת הכספים. הנתבע אינו מאשר את כל המיוחס לו.

כמו כן טוען הנתבע כי מדובר באחת מיני סדרה של תביעות שהגישו בני המשפחה השונים במסגרת מסע "סתימת פיות" שמנהלת המשפחה.

מעבר לכך טוען הנתבע כי "אמת דיברתי".

7. מטעם התובעת הוגש תצהירה וכן תצהיר שני עדים נוספים - תצהירו של מר מוטי בן דוד- מנהל מערכות מידע בעירייה וכן תצהירו של מר יוסי בן שמחון אשר נכח בישיבת המליאה.

מטעם הנתבע הוגש תצהירו וכן תצהירו של מר אבי אסולין שהיה חבר המועצה מטעם האופוזיציה ונכח גם הוא בישיבה.

הישיבה

8. עניינה של התביעה דברים שנשמעו בישיבת מועצת העיר ביום 14.3.10.

הנתבע, חבר מועצת העיר ובאותה העת מזה שלוש שנים, ראש האופוזיציה, יריב פוליטי של ראש העיר, אביה של התובעת. הנתבע הגיע לישיבה מלווה במספר אנשים, כתאורה של התובעת "מר ליאור לסרי בליווי של מס' אנשים שאין להם קשר כלל בענייני המועצה והיו כמעיין שומרי הראש שלו..." (תצהיר התובעת סעיף 10, כך גם בתצהיר העד מר מוטי בן דוד סעיף 5, ותצהיר העד מר יוסי בן שמחון סעיף 5) טענה זו מאושרת על ידי הנתבע בתצהירו המציין כי באותה ישיבה "...וגם אחד האנשים שהיו מטעמי בישיבה (שומר ראש שעבד אצלי) הוכה ע"י..." (תצהיר הנתבע סעיף 20).

9. לאותה ישיבה הגיעה גם התובעת. התובעת אינה חברת מועצת העיר. כפי שמציינת התובעת כי הנתבע הגיע לישיבה מלווה במספר אנשים שאינם חברי מועצת העיר, כך גם הגיעו מספר אנשים שאינם חברי מועצת העיר, על מנת לתמוך בראש העיר. בתצהיר העדות הראשית שהגישה התובעת אין היא מפרטת מה הסיבה בגינה הגיעה לישיבת מועצת העירייה. בחקירתה הנגדית, בתשובה לשאלות ביחס לכך שהיא נוהגת להגיע לישיבות מועצה אמרה "אני נוהגת להגיע כמקובל לישיבת מליאה כפי שאפשרי... כפי שיכול כל תושב להגיע ולהאזין, גם אני." (פרוטוקול עמ' 9 ש' 29-31). תשובה זו מתעלמת מכך כי התובעת באותו מעמד הינה אכן אזרחית ותושבת העיר, אך גם, כפי שהיא מדגישה בתביעתה, בתו של ראש העיר. לפיכך אכן נרשם בפרוטוקול כי "בית המשפט מסביר את הרושם שמותירות תשובות כאלה." ואז מוסיפה התובעת "אני בוחרת להשיב תשובה מלאה. אמרתי שאני הבת של שלמה בוחבוט. הגעתי לחזק את המעמד שלי. הגעתי גם כתושבת וגם בגלל שהוא אבא שלי אז נכחתי בישיבה." ובתשובה לשאלה "אמרת לחזק מעמד, מעמד של מי?" השיבה "זו הייתה תקופה קשה שיצאה עלינו כתבה קשה בעיתון. הרגשתי צורך להגיע ולהיות נוכחת בתוך הישיבה הזו כדי לשבת ולהיות פשוט נוכחת. זה מה שהביא אותי. אוסיף זה מתוך מניעים לבבים, זה אבא שלי. עברנו תקופה קשה של השמצות בעיתון שיצאה כתבה ומיד אחרי כן הייתה ישיבת מליאה והרגשתי צורך להיות בישיבה.." (פרוטוקול עמ' 10 ש' 8-11).

מה קדם לאותה ישיבה

10. כפי שעולה מדבריה של התובעת שהובאו לעיל, ביום 23.10.09 וביום 5.3.10 התפרסמו כתבות תחקיר בעיתון ידיעות אחרונות שעניינן חשדות להתנהלות לא תקינה ובלתי חוקית בעירייה. כתבות אלו אזכרו גם את התובעת ובעלה ותמונתה אף הופיעה בכתבה.

11. בישיבה שקדמה לישיבה הנדונה, ישיבת מועצת העיר אשר התקיימה ביום 24.2.10, נכחה גם כן התובעת וכך גם בני משפחה נוספים של ראש העיר (תצהיר הנתבע סעיף 9).

באותה ישיבה התייחס הנתבע לכתבה האמורה ועל פי תצהירו של הנתבע ראש העיר סרב להתייחס לאותה כתבה והוטחו בנתבע צעקות , גידופים ואיומים מצדם של הנוכחים ובכלל זה התובעת עצמה "...שקמה מכיסאה והחלה לגדף אותי ולהתקרב לעברי" (סעיף 10 לתצהירו של הנתבע).

12. העד מטעמו של הנתבע מר אסולין מסר בתצהירו כי הנתבע החזיק בעיתון ודרש הסברים. בעקבות כך היו "צעקות רבות, אנשים התערבו צרחו ואיימו על ליאור ...".. העד מתאר איומים ובסוף תיאור הישיבה מוסיף "לאחר הישיבה ... רץ לעבר ליאור ורצה לפגוע בו ואז אדם שהיה במקום וגונן על ליאור נפגע ופונה לקבלת טיפול רפואי." (תצהירו של מר אסולין סעיף 8).

13. באשר למה שהתרחש באותה ישיבה קודמת העיד מר יוסף בן שמחון , עד מטעמה של התובעת-

" ש. אומרים שבישיבת 24/2 הייתה פרובוקציה בישיבה והייתה תלונה במשטרה בה התלקחו הרוחות. אתה חושב שכך היה ?

ת. מה שהיה בחודש פברואר אני תקפתי את ליאור לסרי מילולית.

ש. אני מסכים איתך שאתה קמת מהכיסא והפנית אליו אצבע מאשימה.

ת. כן. "

(פרוטוקול עמ' 19 ש' 20-24)

14. התובעת מאשרת בחקירה חוזרת כי אכן נכחה באותה ישיבה קודמת ומתארת את אותה ישיבה "גם היו התלהמויות אבל לא באופן אישי." (פרוטוקול עמ' 17 ש' 19).

15. נמצא כי כבר בישיבה שקדמה לישיבה המדוברת היו התלהמויות בין הנתבע ואנשיו לבין ראש העיר ואנשיו ומשפחתו, אשר נכחו בישיבה ובכלל זה התובעת. עוד נלמד מן האמור לעיל כי נושא הכתבות בעיתון כבר עלה באותה ישיבה קודמת. מדבריה של התובעת "... עברנו תקופה קשה של השמצות בעיתון שיצאה כתבה ומיד אחרי כן הייתה ישיבת מליאה והרגשתי צורך להיות בישיבה.." (סעיף 9 לעיל). ברי כי התובעת הגיעה לישיבה בשל אותן כתבות, ולאור מה שהיה בישיבה שקדמה לה. למרות זאת העידה התובעת כי על אף שאינה זוכרת מה היה הנושא המתוכנן של הישיבה (פרוטוקול עמ' 10 ש' 15) הרי שלא ציפתה כי נושא הכתבה יתעורר (פרוטוקול עמ' 10 ש' 22) התובעת מבהירה בסופו של דבר כי היא כן ציפתה כי הנושא יעלה אך לא ציפתה כי היא תהיה הנושא המרכזי. "התאכזבתי כי זה הופנה אלי. אני לא ציפתי שהנושא יעלה. מליאת מועצה זו מליאה שיש בה דברים על סדר היום. לא רשום בסדר היום שאני צריכה להיות הנושא המרכזי. בגלל הנסיבות שהייתה כתבה והיה אירוע כזה, ציפיתי שהנושא יעלה." (פרוטוקול עמ' 10 ש' 26-28). לפיכך, יש להסיק כי טרונייתה המרכזית של התובעת היא לא עצם העלאת נושאי הכתבה, שהגם אין הדבר לרוחה הרי הוא כשר ונכלל בביקורת כלפי ראש העיר, העניין עליו היא תובעת הוא הפנייה הישירה אליה.

16. קרי, היה ברור לכל הצדדים כי הנושא יעלה. הצדדים הגיעו מוכנים לכך ובכוחות מתוגברים. יחד עם זאת התובעת מצינת כי לא ציפתה כי תהא הנושא המרכזי וכי ההאשמות יופנו אליה באופן אישי. יש לבחון כיצד אכן התנהלו הדברים.

התמלול

17. על מנת לבחון את שאלת לשון הרע יש לקבוע ממצאים מה היה באותה ישיבה, או יותר נכון מה הוכיחו הצדדים כי התרחש ונאמר באותה ישיבה.

18. לכתב התביעה צירפה התובעת את נספח א אשר תואר כ "העתק תמליל הישיבה". אותו תמליל לא צורף לתצהירה ולא לתצהיר של מי מעדיה. בחקירתה הנגדית העידה כי קיבלה אותו לבקשתה ממנכ"ל העיריה, לדבריה כל תושב רשאי לעיין בו ולקבלו. יחד עם זאת היא פנתה אליו באופן אישי, לא בכתב. (פרוטוקול עמ' 11 ש' 11-13).

19. בתום שמיעת ראיות שני הצדדים, לאחר שגם הנתבע הצהיר אלה עדי, ביקש ב"כ התובעת להגיש את תמלול אותו פרוטוקול. ב"כ הנתבע התנגד. בהחלטתי מאותו מעמד קבעתי כי לא אוכל לקבל את התמלול כראיה. יתכן וניתן היה לקבלו אילו בכתב ההגנה הנתבע היה נסמך על תוכנו, אך לא כך היה. ככלל, יש להגיש את התמלול באמצעות עורכו. לחילופין, ניתן גם להגישו באמצעות עד אשר מעיד כי קרא את התמלול והוא אכן משקף את מה שנאמר באותה ישיבה. גם עד כזה אין בפני. עוד ציינתי כי יתכן ואי הגשת הפרוטוקול נובעת מטעות, ואוסיף ואומר כי כאשר בית המשפט ניצב בפני מצב בו צד שגה, דבר שיכול לקרות, ומונחת בפניו ראיה שיכולה לסייע באופן משמעותי לחשוף את האמת, יטה בית המשפט לקבלה ולא יראה בסדר הדין כמכשול לא עביר. אולם, במקרה זה לא היה עד שהעיד כי הפרוטוקול משקף את שנאמר, לא היה עד שהעיד כי הוא ערך את התמלול. לא הובאה הקלטת על פיה נערך התמלול. אין כל ידיעה האם הוא משקף את כל אשר התרחש. ועוד, התבקש להגישו לאחר שכל העדים סיימו עדותם.

מה אמר הנתבע בישיבה – גרסת התובעת

20. התובעת נושאת בנטל להוכיח את אשר נאמר באותה ישיבה. בכתב התביעה התבססה על הרשום באותו תמלול. בתצהיר לא צוטטו מלוא האמירות אשר צוטטו בכתב התביעה. יחד עם זאת עדין מייחסת התובעת לנתבע בתצהירה ארבע אמירות המהוות לשיטתה את לשון הרע, אם כי הן מצומצמות יותר.

21. האמירה הראשונה המוזכרת בכתב התביעה, בחלק הראשון בסעיף 10- "החתן שלך חותם שיקים לבת שלך, אתה יודע איזו בושה זאת? אתה לא מתבייש? איך אתה יושב על הכסא? בושה וחרפה! החתן שלך חותם על שיקים לאביטל, לבת שלך גועל נפש! אתה מקצה קרקע לבן שלך ג'ונתן..." והאמירה השנייה הנטענת באותו סעיף בכתב התביעה הינה "איך אתה לא מתבייש, תגיד לי אתם גונבים כסף של העירייה, בטח שכל המשפחה...אתם נהנים ממנעמי השלטון, זו בושה, תתבייש לך. 4 דונם נותן לבן שלו, באיזה זכות נותן לו 4 דונם, באיזה זכות? מה, כי אתה אבא שלו? אתה לא מתבייש? איך אתה ישן בלילה, איך?! אין לך טיפת בושה!"

מתוך כל האמור לעיל, התובעת מצהירה בתצהירה רק על האמירות "החתן שלך חותם לאביטל שיקים איזו בושה, גועל נפש!" וכי לאחר מספר שניות אמר "אתם נהנים ממנעמי השלטון, זוהי בושה 4 דונם נותן לילדיו".

לפיכך, יש להתעלם מן המשפטים הנוספים המופיעים בכתב התביעה, ועליהם לא הצהירה התובעת, שכן אלו אף לשיטתה שלה לא הוכחו או לא ביקשה להוכיחם. כמו כן, בכתב התביעה מוזכר כי נטען שאת ארבעת הדונם נתן לבנו ואילו בתצהיר מצוין "לילדיו" דבר אשר לכאורה כולל בו גם את התובעת.

22. האמירה השלישית המוזכרת בכתב התביעה מובאת במלואה גם בסעיף 14 לתצהירה של התובעת והיא "זה בושה, בושה, תאמיני בושה, איך את יושבת ראש כשאת מקבלת שיקים... איזה בושה! מים וחשמל. שנתיים מים וחשמל לא משלמים, באמת, אני שואל אותכם, מים וחשמל בוחבוט." כאמור, יש זהות בין כתב התביעה לתצהיר ולפיכך בשלב זה יש לראות בכך שזו גרסתה כי דברים אלו נאמרו.

23. האמירה הרביעית בכתב התביעה מובאת בגרסה דומה בתצהירה של התובעת. בכתב התביעה מופיע "אתה משלם מים וחשמל, מה... כי היא הבת שלך? תגיד לי, בושה וחרפה, תתבייש!". בסעיף 15 לתצהיר מובאת גרסה מאוד דומה "אתה משלם מים וחשמל מה כי היא הבת שלך, בגלל זה אפשר לעשות טובות הנאה לאביטל בושה וחרפה תתבייש." אינני מוצאת כי קיים הבדל משמעותי בין שתי הגרסאות ולכן אין לקבוע כי יש כאן גרסה שנזנחה או שהתווספה.

24. האמירה החמישית בכתב התביעה "אתה גנב! אתה יודע מה זה גנב?! אם הילדים שלך מקבלים שיקים מהעירייה, אז אתה גנב! תתבייש לך!". אין כל חזרה על כך בתצהיר ולפיכך יש לראות בכך כאמירה שנזנחה ואין לדון בה.

25. בסעיף 12 לתצהיר מציינת התובעת כי היה זה שיא חווית ההשפלה כאשר לדבריה הנתבע התלהם ובליווי תנועות ידיים מאיימות לעבר ראש העיר אמר "אתה פשוט מושחת מושחת אתה וכל ילדייך" כשהוא מביט לעברה. אמירה זו מהווה הרחבת חזית לעומת כתב התביעה, שכן כלל אינה מופיעה בכתב התביעה, לפיכך יש להתעלם ממנה.

26. ריכוז כל האמור לעיל (סיכום מסקנות סעיפים 21-25) הוא כי יש לבחון האם הוכחו טענות התובעת כי אלו האמירות שנאמרו על ידי הנתבע בישיבת המועצה מיום 14.3.10 ומהוות לשון הרע –

א. "החתן שלך חותם לאביטל שיקים איזו בושה, גועל נפש!" וכי לאחר מספר שניות אמר "אתם נהנים ממנעמי השלטון, זוהי בושה 4 דונם נותן לילדיו".

ב. "זה בושה, בושה, תאמיני בושה, איך את יושבת ראש כשאת מקבלת שיקים... איזה בושה! מים וחשמל. שנתיים מים וחשמל לא משלמים, באמת, אני שואל אותכם, מים וחשמל בוחבוט."

ג. "אתה משלם מים וחשמל מה כי היא הבת שלך, בגלל זה אפשר לעשות טובות הנאה לאביטל בושה וחרפה תתבייש."

האם האמירות שבסעיף 25 הוכחו ?

27. בסעיף 21 לתצהירו אומר הנתבע "אינני זוכר את תוכן הדברים המדויק שנאמר בישיבה אך הדברים שנאמרו על ידי התובעת בתצהירה ויוחסו אלי חסרים דברי התובעת עצמה ודברי אביה, ראש העיר שפנה אלי בצורה נלוזה ומזלזלת..." מן האמור עולה כי הנתבע אינו זוכר את נוסח הדברים המדויק. הוא כן מציין שהוא זוכר שהוא דיבר על מה שהופיע בעיתון וכי כיוון דבריו כלפי ראש העיר ולא כלפי התובעת (ראה סעיף 19 לתצהיר לדוגמא). עוד עולה כי הוא זוכר את נוכחות התובעת בדיון.

28. בחקירתו הנגדית גרסתו מסתבכת ומתבלבלת. בהתייחס לאמירה המוזכרת בסעיף 25 ב לעיל מאשר הנתבע כי דיבר בלשון נקבה ולא בלשון זכר ולמעשה מודה כי לא הכל הופנה כלפי ראש העיר אלא גם כלפי התובעת. "אני מסכים שהמשפט נאמר בפנייה אליה. לא הייתי צריך להסתובב אליה, היא הייתה מולי. היא ישבה מאחורי ראש העיר. היא ישבה במקום של הקהל." (פרוטוקול עמ' 25 ש' 5-6). הנתבע מעיד בחקירתו הנגדית כי הוא דווקא זוכר שהיא הייתה ותקפה אותו בשתי הישיבות (פרוטוקול עמ' 26 ש' 1-2) הוא עוד מוסיף ואומר שהיא כל הזמן צרחה וצעקה. הוא זוכר זאת היטב (פרוטוקול עמ' 26 ש' 30 - עמ' 27 ש' 3). הנתבע מעומת עם הצהרתו בסעיף 22 לתצהירו, שם אמר כי אינו זוכר אם התובעת כלל נכחה בישיבה וטען בתשובה שזה לא שינוי בזכרון אלא בלבול בין שתי הישיבות, אך בשתיהן הייתה התלהמות (ראה פרוטוקול עמ' 27 ש' 4-19).

ניכר אם כן כי לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים באשר למה שנאמר על פי עדותו של הנתבע, אך כן יש לקבוע כי אישר את עצם הפנייה ישירות לתובעת ולמעשה את העובדה כי אמר את המיוחס לו בסעיף 25ב לעיל.

29. תצהיר העד מטעם הנתבע, תצהירו של מר אבי אסולין, מציין בסעיף 10 כי אינו זוכר מילים מדויקות אך זוכר כי היו חילופי דברים בהם טען הנתבע למעשי שחיתות של ראש העיר, וכי פנייתו של הנתבע הייתה לראש העיר ועל בסיס הכתבה. באשר לנוכחות התובעת בישיבה, בשל טעויות הגהה לא ניתן להבין את התצהיר במדויק אך נראה כי הכוונה הייתה כי כלל לא נכחה בישיבה (סעיף 10 לתצהירו). בחקירתו הנגדית בביהמ"ש שב ואמר העד כי "אם זכרוני לא בוגד בי לא נכחה בישיבת חודש מרץ. אם אני זוכר טוב, היא לא הייתה נוכחת." (פרוטוקול עמ' 29 ש' 29-30). לפיכך לא ניתן ללמוד ממנו אודות נוסח הדברים שנאמרו.

30. עד מטעמה של התובעת, מר מוטי בן דוד, מזכיר בתצהירו שתי אמירות "מושחת מושחת אתה וילדייך", אמירה שכאמור אינה מופיעה בכתב התביעה ולפיכך אינה חלק מן האמירות הנדונות ויש להתעלם ממנה. אמירה נוספת עליה הצהיר "אתה גנב כי אתה נותן שיקים לילדים שלך", אינה כלולה באמירות שהוכרו על ידי בסעיף 25 לעיל. יחד עם זאת, יש אזכור באותן אמירות לקבלת שיקים על ידי התובעת אך לא מאביה אלא מחתנו, בן זוגה. כן יש אמירה על פיה ראש העיר משלם מים וחשמל כי היא בתו. לפיכך יש בעדותו זו כדי לחזק את האמירות עליהן מצהירה התובעת מאחר ויש דמיון בתוכן. מנגד, אומר אותו עד בחקירתו הנגדית דברים שיש בהם כדי להחליש את האמירות הנוספות אליהן מתייחסת התובעת כשהוא מציין כי אלו כל הדברים החריגים שאמר הנתבע –

"ש. האם נכון לומר שכל הדברים שחריגים בעינייך שאמר ליאור הזכרת בתצהיר שלך?

ת. כן. שאלו אותי ואני עניתי. אני נכחתי בישיבה מתחילתה ועד סופה."

(פרוטוקול עמ' 21 ש' 28-29)

עוד הוא מוסיף בתשובה לשאלה המפנה אותו לאותם דברים שאזכר בתצהיר ואומר כי הדברים הופנו לראש העיר. "נכון, זה היה מופנה לשלמה בוחבוט, אני בטוח. היום שנתיים וחצי לאחר המקרה וזה מה שאני זוכר." (פרוטוקול עמ' 22 ש' 1-2)

31. עד תביעה נוסף מר יוסי בן שמחון מאזכר בתצהירו כמעט את כל הדברים שטוענת התובעת כי נאמרו. בחקירתו הנגדית לא נשאל על כך. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך כי אמר כי תצהיר ראשון נחתם על ידו מיד לאחר האירועים, כמה ימים אחרי אתה ישיבה. עפ"י בקשת התובעת הלך לעורך הדין וחתם עליו. התצהיר המונח בפנינו אינו אותו תצהיר אלא תצהיר שנחתם שמונה חודשים לפני הדיון בבית המשפט, קרי, שנתיים לאחר אותו מעשה, מבלי שצורף אליו תצהיר קודם וכאשר העד כלל אינו יודע איפה אותו תצהיר אך בכל זאת כנראה זוכר לשיטתו מילים מדויקות.

עפ"י תצהירו אמר הנתבע "אתה פשוט מושחת מושחת אתה וכל ילדייך" (ס' 7) אמירה שכאמור אין לדון בה. עוד אמר "אתה גונב כי אתה נותן שיקים לילדים שלך" וכן "איך אתה לא מתבייש? איך אתה יושב על כסא ראש העיר? החתן שלך חותם שיקים לבת שלך ממש מגעיל גועל נפש" (ס' 8). כמו כן "איך את יכולה לתפקד כיו"ר וועד ההורים כשאת מקבלת שיקים מאבא, זוהי פשוט בושה את מושחתת" (ס'9).

32. סיכום כל האמור לעיל הינו כי ממכלול העדויות הרי שהוכח כי הנתבע פנה ישירות לתובעת, בלשון נקבה והזכיר טענה עובדתית כי היא מקבלת שיקים וכי שנתיים אינה משלמת מים וחשמל כאשר הדברים מלווים באמירות "בושה" ו"איך את יושבת ראש". יש לדון בשאלה האם דברים אלו מקימים עילת לשון הרע.

לשון הרע

33. ראשית יש לקבוע כי הדברים מהווים לשון הרע. הגם שהנתבע טוען כי הדברים כוונו לאביה של התובעת הרי הוכח, וגם לדבריו כי הם נאמרו גם בלשון נקבה ישירות כלפיה.

סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 קובע כי קיימות ארבע אפשרויות כי דבר שפורסם יהווה לשון הרע. לטעמי ברור כי הדברים עונים לסעיף קטן 2 בבחינת דבר שפרסומו עלול "לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות לו". המבחן לקיום לשון הרע הוא אובייקטיבי, מנקודת מבטו של האדם הסביר (ראה למשל רע"א 8685/12 גואנמה נ. כל אל ערב).

34. משנקבע כי קיים פרסום, נחשף לתוכנו לפחות אדם אחד והפרסום כולל לשון הרע יש לבחון האם הפרסום האמור חוסה תחת צילן של אחת ההגנות המפורטות בסעיף 15 לחוק. יוער כי ההגנות חלות כאשר הפרסום נעשה בתום לב, ראה סעיף 16, אולם אותו סעיף קובע כי אם יתקיימו הנסיבות האמורות בסעיף 15, אזי חזקה שהפרסום נעשה בתום לב.

הפן העובדתי

35. הנאשם טוען "אמת דיברתי". סעיף 14 לחוק קובע-

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש."

36. לעניות דעתי, היסוד העובדתי בדבריו כי אכן התקבלו שיקים ולא שולמו חשבונות מים וחשמל במלואם הוכח. יש לציין כבר עתה ולהדגיש כי התובעת העלתה ראשית הסבר לכל מצב כזה שנוצר ועל כן בוודאי אין להבין מדבריי אלו כי הוכחה שחיתות. עניין זה לא נבחן עד תום. יחד עם זאת, כפי שאציג להלן הוכח כי בפועל נמסרו שיקים ולא שולמו חשבונות חשמל ומים או לפחות במלואם, הכל על פי דבריה של התובעת בעדותה.

37. התובעת מעידה כי כאשר הייתה עצמאית, היה לה מגזין בשם "תענוג" שהיה בבעלותה. באותה עת פרסם במגזין המרכז לשלטון מקומי דברי ברכה לרגל בחירתו של אביה, ראש העיר, לתפקיד יו"ר אותו מרכז. תמורת פרסום דברי הברכה שילם המרכז לשלטון מקומי, שאביה היה היו"ר שלו, דברי ברכה לאב ושילם על כך בשיק של 4,000 ₪. התובעת אינה זוכרת אם אביה חתם על השיק ואם לאו אך מעידה על קבלתו (פרוטוקול עמ' 13 ש' 6-12). יש לציין כי התובעת מדגישה ועל כן יש גם להדגיש זאת גם כאן כי לדבריה הדברים נעשו באישור היועץ המשפטי של השלטון המקומי. יוער כי במסגרת הליך זה שבפני לא הובאו ראיות לכך.

"ש. את זוכרת אם אביך חתם על השיק ?

ת. אני זוכרת מי אישר לי אותו. הוא עבר דרך הייעוץ המשפטי של השלטון המקומי. אבא שלי רק נבחר בגלל זה ברכנו אותו.

...

ש. המגזין באותה תקופה היה מלא בדברי ברכה ואת כתבת שאת גאה שזה אביך ושהו נבחר. הכל היה באותו עיתון, תענוג.

ת. כן."

38. מכאן כי עובדתית הוכח כי עסק בבעלותה של התובעת קיבל שיק בסך 4,000 ₪ מגוף ציבורי בראשותו של אביה. האם יש לפרש את הדברים ככשרים או ככאלה שאינם כשרים, אין בידי לקבוע כעת. אין להתעלם מדבריה של התובעת. יחד עם זאת, הרי שההיבט העובדתי כי שיקים כאלה אכן ניתנו - הוכח.

39. התובעת מעידה כי בריכת השחייה באגם מונפורט הופעלה על ידי חברה שהתובעת בעלת 99% ממניותיה (פרוטוקול עמ' 13 ש' 26-31). באותה תקופה בעלה של התובעת שימש (בהתנדבות) כמנכ"ל החברה הכלכלית המנהלת את כל המיזמים השייכים לאגם מונפורט ובכלל זה הבריכה. במסגרת זו היו חילופי חשבוניות בין הבריכה המופעלת על ידה לבין החברה הכלכלית בניהול בעלה (פרוטוקול עמ' 14 שורות 11-12).

40. באשר לתשלומי החשמל והמים של הבריכה, אישרה התובעת כי לא היה שעון מונה בבריכה וכי התשלום נעשה על פי חישוב שנערך מול החברה הכלכלית, בניהול בעלה, בהתחשב בחלקה מול שאר היזמים במקום.

"ש. החברה שלך שילמה מים וחשמל לחברה הכלכלית ?

ת. כן.

ש. אומרים בכתבה ואני טוען שאת שילמת מים וחשמל מבלי שהיה שעון בבריכה. האם זה נכון?

ת. לא. בריכת השחייה באגם המונפורט מחוברת לסך הכל כללי של היזמים. הביאו את חברת החשמל לתת פתרון איך עושים את החישוב. כחלק מהתהליך עשו חישובים וראינו כמה הבריכה משלמת יחסית לכל שאר היזמים. בבריכת השחייה יש בעיה שעדיין לא מצליחים לפתור, כל יום איבדה מאות קובים והיו צריכים למלא אותה מחדש. הביאו מומחים שאמרו שצריך להרוס אותה ולבנות מחדש כדי לתקן. המומחים חישוב כמה קוב אבד וכמה מים ולפי זה שילמנו.

ש. התקזזתם על המים עם האגם בגין המים שדלפו מהבריכה והגיעו לאגם ?

ת. כן.

ש. עניין החשמל – את לבריכה לא היה לך שעון ?

ת. היה בלתי אפשרי.

ש. מה שהיה אפשרי זה אומרים ששילמתם 2,000 ₪ תשלום שנתי.

ת. לא נכון בעליל. "

(פרוטוקול עמ' 14 ש' 16- 32).

41. אין בפני עוד ראיות לעניין חשבונות המים והחשמל של הבריכה בניהולה של התובעת. כאמור ניתן ללמוד כי התשלום לא נעשה על פי מונה. לטענת התובעת, טענה אשר לא גובתה במסמך כלשהוא, לא ניתן היה להתקין מונה. לטענת התובעת נערכה התחשבנות בין החברה הכלכלית, בניהולה של בעלה, לבין החברה בניהולה, על פי הערכות של מומחים אשר ערכו בדיקות. היא שללה כי שולמו רק 2,000 ₪, אולם לא הציגה כל נתון נוגד. הנטל להוכיח "אמת דיברתי" מונח על כתפי הנתבע. יחד עם זאת, יש לאבחן בין נטל ההוכחה לנטל הבאת הראיה. נטל זה, האחרון, מונח על כתפיה של הנתבע. שכן המסמכים נמצאים בהישג ידה ולא בהישג ידו של הנתבע. משהוכח כי קיימת ולו ראשית ראיה כי התשלום לא בוצעה כמקובל, בהעדר מונים, מטעם זה או אחר, הרי שנטל הבאת הריאה עובר לכתפיה של התובעת. לא הוצג בפני כל הסבר מדוע לא הציגה התובעת, אשר ידעה כי טענה זו מונחת לפתחה, הורי היא התובעת וידעה מה תוכן תביעתה, ולו ראיה כלשהיא לתמיכה בטענותיה כי אכן נערכה התחשבנות ראויה בין הצדדים.

42. מן האומר לעיל יש לקבוע כי הנתבע הוכיח במדיה הנדרשת להליך זה "אמת דיברתי" ביחס לאי תשלום מלא של מים וחשמל. יכול וקיים הסבר לכך, יכול ויש בידי התובעת ראיות המוכיחות כי התשלום היה מלא. אולם, ראיות אלו לא הוצגו בהליך אשר בפני. על כן יש לקבוע כי הנתבע עומד בנדרש בהגנה אשר בסעיף 14 הקובעת כי "...תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש."

43. באשר לעניין הציבורי המוזכר בסעיף14 לחוק, אין להתעלם מן העובדה כי התובעת הינה ביתו של מי אשר כהן כראש העיר באותה עת. מדובר בטענות לקיומה של שחיתות, הגם שאין בהליך אשר בפני כדי לקבוע אם אכן הייתה קיימת. אמירות כאלה הינן משפילות ופוגעות. יחד עם זאת יש לאזן את הפגיעה הכלולה באמירות אלו אל מול חופש הביטוי, איזון זה בא לידי ביטוי בדרישה כי יהא "עניין ציבורי". איזון זה משתנה ככול שמעמדו של נשוא האמירות הינו בעל חשיבות ציבורית רבה יותר תפקודו הציבורי של בעל תפקיד נתון לביקורת ציבורית, ודאי של העיתונות וגורמי האופוזיציה העומדים מולו.

44. ראש העיר, אביה של התובעת הינו דמות ציבורית לכל דבר ועניין. נלמד מן התביעה כי באותה העת שימש הן כראש העיר והן בראש מרכז השלטון המקומי. גם התובעת הפכה דמות ציבורית לא רק בשל קרבתה המשפחתית. התובעת עצמה העידה על עצמה כי שמשה כיו"ר ועד ההורים בעירה, אותה עיר בה עסקינן, מדובר באשת ציבור פעילה בזכות עצמה.

45. לפיכך, איני מוצאת כי קמה עילת תביעה בגין פרסום הטענות העובדתיות, הגם שלא הוכחו במלואן, הרי התשתית להן הוכחה ולא הובאו ראיות סותרות, אשר אמורות להימצא תחת ידה של התובעת.

הבעת הדעה

46. הנתבע הוסיף ואמר כלפי התובעת - "בושה" ו"איך את יושבת ראש". יוער כי איני דנה בשאלת קיומה של עילת לשון הרע ביחס לדבריו "מושחת", שכן אלו לא הופנו כלפי התובעת אלא כלפי אביה ולא התייחסו לכאורה רק למה שנטען כי לכאורה קשור בה.

47. אמירות אלו הינן בחזקת הבעת דעה. הבעת דעה כלפי מי שהינו איש ציבור חוסה תחת הגנת החוק הגם שלא באופן מוחלט אלא יש לבחון אותה באופן יחסי. מדובר באמירות שינן החלק המתון יותר של הבעות הדעה ועל כן באיזון בין הסיטואציה בה הושמעו לבין מידת הפגיעה שבהן ברי הוא לטעמי כי אינן מקימות עילה של לשון הרע, או לכל הפחות מקימות הגנה. התובעת הינה דמות ציבורית, הגיעה לישיבה כבתו של ראש העיר כשהיא יודעת כי תעלנה טענות ביחס לכתבות שפורסמו העוסקות בדיוק בנושאים אלו. גם לשיטתה זו סיבת נוכחותה, לתמוך באביה. רצונה להיות נוכחות במצב זה יכול לזכות להבנה ואמפתיה, יחד עם זאת חושף אותה לאמירות שונות. איני מוצאת כי האמירות "בושה" " איך את יושבת ראש", חורגות מן המותר בסיטואציה כזו, הגם שוודאי הינן פוגעניות ויכול וניתן היה לותר עליהן, או לדון בנחיצותן.

אחרית דבר

48. למעלה מן הנדרש אוסיף כי התובעת מאשרת כי קדם לפרסום זה בישיבת מועצת העיר, פרסומן של שתי כתבות בעיתון ארצי, מלוות בתמונות ביניהן שלה. התובעת בחרה שלא לתבוע את העיתון והאחראים לפרסום בגין לשון הרע. הפרסום בו אני דנה כעת, בגבולות אשר נקבעו על ידי, הינו בבחינת "זוטי דברים" לעומת החשיפה של אותו פרסום בעיתונות הארצית.

סוף דבר

49. לאור כל האמור לעיל הנני מורה על דחיית התביעה.

50. איני מוצאת לנכון לקבוע צו להוצאות לחובת התובעת.

הגם שתביעת לשון הרע נדחתה, הרי שהוכח כי הנתבע הפנה דבריו כלפי התובעת, שעה בה הנושא הנדרש באותה שייבה, מטעמו, היה התנהלותו הלכאורית של אביה. הנתבע יכול היה להביע אותה ביקורת שמצא לנכון לטעון מבלי לפנות באופן אישי לתובעת.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד שבט תשע"ט, 30 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.