הרקע לתביעה:

1. עניינה של התביעה שלפניי במיזם שניהל נתבע 2 (להלן: "ד"ר פיינשטין") להקמת קופת חולים לחיות מחמד. התובעת, באמצעות מנהלה מר עמיקם מרקוס (להלן: "עמירם") עסקה בהקמת מערכת המחשוב של המיזם.

2. לטענת עמירם, ביום 10.12.08 נערכה פגישה בינו לבין ד"ר פיינשטין ונתבע 1, ששימש כמשקיע במיזם (להלן: "עזרא"). במהלך פגישה זו סוכם כי בגין הקמת מערכת המחשוב זכאית התובעת לסך 350,000 ₪.

3. בחודש ינואר 2009, הודיע ד"ר פיינשטין על עצירה מוחלטת של המיזם. חרף האמור, לא שולמה לתובעת תמורה בגין העבודה שביצעה. מטעמים אלה, עתרה התובעת לחייב את הנתבעים בסך 350,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. עוד עתרה התובעת לחייב את הנתבעים בסך 100,000 ₪ בגין נזק לתדמיתה.

עיקר טענות התובעת:

4. התובעת (להלן: "עלמר") הנה חברה פרטית שמנוהלת ונשלטת על ידי עמירם – איש מחשבים ומערכות מידע.

5. בשנת 2005 ניהל ד"ר פיינשטין מיזם להקמת קופת חולים לחיות מחמד. קופה זו תפעל בשיתוף פעולה עם חברות ביטוח ווטרינרים ותמכור למבוטחיה פוליסות לביטוח מפני מחלות, פגיעות ופציעות של בעלי החיים (להלן: "המיזם").

6. לשם כך, הקים ד"ר פיינשטין ביום 24.11.04 את נתבעת 3 (להלן: "החברה"). ד"ר פיינשטין הוא בעל המניות היחיד בחברה.

7. באמצעות מכר משותף נוצר קשר בין עמירם לבין ד"ר פיינשטין. על בסיס כישוריו של עמירם כאיש מחשבים ומערכות מידע, סוכם בין השניים כי עמירם ימונה באמצעות עלמר למנהל אגף המחשוב של המיזם ויחל בפעילות אינטנסיבית להקמתו.

8. בשלב זה, לא ידע עמירם כי ד"ר פיינשטין הקים את החברה. פעולותיו נעשו בהסתמך על הבטחותיו של ד"ר פיינשטין כיזם פרטי.

9. בין ד"ר פיינשטין לבין עמירם סוכם כי כאשר יקום המיזם, ולצורך כך תוקם החברה, יקבל כל אחד מהם נתח מכובד ממניות החברה, בתמורה למאמצים שהושקעו על ידו בהקמתה.

10. לצורך כך, הכין עמירם תכנית מחשוב ראשונית, במסגרתה ערך מחקרים ומצגות וביצע פגישות עבודה וראיונות.

11. לנוכח בעיות מימון בהקמת המיזם, חיפש ד"ר פיינשטין משקיע אשיר ישקיע במיזם כספים ויאפשר לו להתממש.

12. בחודשים נובמבר-דצמבר 2008, הודיע ד"ר פיינשטין לעמירם כי מצא משקיע למיזם. משקיע זה הוא עזרא, איש עסקים אשר שימש בעברו כראש עיריית הוד השרון. עזרא התחייב להשקיע במיזם 3.5 מיליון ₪, בתמורה לקבלת מניות השליטה בחברה.

13. עם כניסתו למיזם, הורה עזרא לעמירם לקדם את השלמת הניתוח והאפיון המפורט של מערכת המחשוב עבור החברה.

14. עזרא וד"ר פיינשטין הסבירו לעמירם כי בשל כניסתו של עזרא כמשקיע למיזם, לא תקבל עלמר מניות בחברה. ביום 10.12.08 נערכה פגישה בין עמירם, ד"ר פיינשטין ועזרא. במסגרת פגישה זו סוכם כי עבור פעילות עלמר במיזם בעבר ובעתיד, תהיה זכאית עלמר לתשלום על סך 350,000 ₪ בתוספת מע"מ.

15. על רקע ההסכמות ולנוכח זמני העבודה שהקציבו עזרא וד"ר פיינשטין, החל עמירם לפעול במרץ. כך נפגש עמירם עם חברת One 1 אשר נבחרה לפתח את תוכנת המערכת. במקביל המשיכה עלמר לקדם ולנהל מו"מ עם ספקים שונים.

16. ביום 30.1.09 הודיע ד"ר פיינשטין כי בהתאם להנחיותיו של עזרא, ייעצר המיזם לאלתר, באופן זמני. בחודש מאי 2009 אף התבקשה עלמר לעדכן שוב את מסמך אפיון המערכת ואת הערכותיה התקציביות.

17. בהמשך ניתקו ד"ר פיינשטין ועזרא כל קשר עם עלמר ואף התחמקו מתשלום עבור העבודות שביצעה.

18. נוכח האמור עתרה עלמר לחייב את הנתבעים בתשלום 477,918 ₪ בתוספת מע"מ בגין עבודה שביצעה ונזק תדמיתי שנגרם לה מול הספקים שאיתם עבדה.

עיקר טענות הנתבעים:

עיקר טענותיו של עזרא:

19. ד"ר פיינשטיו פעל לקידום המיזם משך תקופה ארוכה. במסגרת זו, פנה לעזרא, כבעל מניות בחברת אפוס בי.אי בע"מ (להלן: "אפוס") במטרה לשיתוף פעולה לצורך המיזם, תחת חברה משותפת שתוקם לצורך האמור (להלן: "החברה המשותפת").

20. ביום 17.1.2.08 נחתם בין ד"ר פיינשטין לאפוס הסכם בעלי מניות. במסגרת הסכם זה ביקשו הצדדים לקבוע ולהסדיר את יחסיהם כמייסדי החברה המשותפת, בעלי מניות בה ועקרונות ניהולה ופעילותה.

21. כשהחלה אפוס להעמיק בבחינת המיזם, התבררו פערים גדולים בין המתווה שהוצג לה לבין אפשרויות קידומו בפועל.

22. בנסיבות אלה, ההתקשרות האמורה לא הבשילה לכדי שיתוף פעולה. כך, לא נוסדה החברה המשותפת, לא החלה כל פעילות ועזרא אינו בעל מניות בחברה.

23. עזרא לא היה צד להתקשרות כלשהי מול עלמר. מערכת היחסים בין עמירם לבין עזרא הסתכמה בפגישות שבוצעו ביניהם מטעם עלמר. בפגישות אלה ניסה עמירם לשכנע את עזרא להתקשר בהסכם ולקחת חלק בהשקעות שידרשו לצורך קידום המיזם.

24. ד"ר פיינשטין החליט להמשיך ולקדם את המיזם ללא כל מעורבות של עזרא או מי מטעמו.

עיקר טענות ד"ר פיינשטין והחברה:

25. ד"ר פיינשטין פעל כבעל מניות, מנהל ואורגן של החברה. כל פעולותיו נעשו בשם החברה ומטעמה. מכאן שאין לחייבו באופן אישי.

26. בנובמבר 2004 נרשמה החברה אצל רשם החברות. ד"ר פיינשטין אשר מונה למנכ"ל החברה החל לגייס אנשי מקצוע לצורך הוצאת המיזם לפועל. בין יתר אנשי המקצוע הרבים שגויסו, גויס גם עמירם.

27. עמירם, ככל אנשי המקצוע האחרים, ידע כי הצטרפותו למיזם ופועלו בו הוא בבחינת "שלח לחמך על פני המים". נוכח האמון הרב במיזם נרתם עמירם למשימת ההקמה והפיתוח ללא תנאי.

28. כל אנשי המקצוע, לרבות עמירם ידעו כי ללא משקיע במיזם, לא ניתן יהיה להוציאו לפועל בבחינת "הכל או לא כלום". חרף האמור, המשיכו בפעולתם במשך 4 שנים, מתוך ידיעה שעם הצלחת המיזם, יתוגמלו בהתאם.

29. מעולם לא נכתב ולא נחתם הסכם התקשרות עם מי מבעלי המקצוע ובכללם עמירם. כך אף לא סוכמו מעולם תנאי התשלום על פעולתו במיזם.

30. חלקו של עמירם בעשייה עבור המיזם, לעומת חלקם של אנשי מקצוע אחרים, היה מינורי ובסיסי. משום כך, מעולם לא הובטח לו כי יקבל מנויות בחברה.

31. בסוף שנת 2008 נכנס עזרא כמשקיע למיזם. ביום 10.12.08 התקיימה פגישה בין עזרא, ד"ר פיינשטין ועמירם. במהלך הפגישה נקבע לו"ז להקמת מערכת המחשוב של המיזם.

32. לשם כך, הפעיל עמירם את חברת One 1 החל מחודש ינואר 2009. בסוף חודש ינואר 2009, הודיע עזרא לד"ר פיינשטין, באופן מפתיע, על עצירת המיזם. מיד עם קבלת הודעה זו, הודיע ד"ר פיינשטין לעמירם כי עליו להפסיק את עבודתו מיד.

33. בדיון שנערך לפניי העידו העדים הבאים:

מטעם התובעת: מר עמירם מרקוס.

מטעם הנתבעים: מר בנימיני עזרא; ד"ר יצחק פיינשטין; גב' עדי סרפר - מי שהתגייסה לעבוד במיזם (להלן: "גב' סרפר"); מר דוד רוטשילד - מי שהגה את רעיון המיזם (להלן: "מר רוטשילד"); מר יצחק גלעד - מי שנטל חלק בהקמת המיזם (להלן: "מר גלעד"); עו"ד פז מוזר - מי שנרתם לקידום המיזם כיועץ משפטי (להלן: "עו"ד מוזר"); ד"ר אבי צרפתי - מי שפעל לקידום המיזם (להלן: "ד"ר צרפתי").

דיון והכרעה:

34. בבסיס התביעה דנן עומד מיזם להקמת קופת חולים לחיות. ניתן לחלק את פעילותו של עמירם (במסגרת עלמר) לשתי תקופות:

התקופה הראשונה - מראשית המיזם ועד לחודש דצמבר 2008. תקופה זו התאפיינה בצוות הקמה שהתקבץ סביב ד"ר פיינשטיין, על בסיס היכרות קודמת וידע מקצועי בתחומים הרלוונטיים למיזם.

התקופה השנייה - החל מאמצע חודש דצמבר 2008, עת הצטרף עזרא למיזם (באמצעות תאגיד בשם "אפוס") כגורם העסקי המרכזי וכמי שאמור לממן את פעילותו באמצעות הלוואת בעלים בסך 3,500,000 ₪.

פעולתו עמירם בתקופת הראשונה:

35. לטענת עמירם, בשנת 2005, בשלבים הראשונים של בניית המיזם, לא הוגדר במדויק חלקו במיזם. אולם, בסיס ההתקשרות בין עמירם לבין ד"ר פיינשטין נעשה על סמך ההנחה שכאשר ירקום המיזם עור וגידים, יקבל עמירם נתח משמעותי של אחזקות במיזם. לדבריו: "אני יכול להצהיר שהנתבע 2 אמר שאני אקבל נתח במיזם, המספר 2, 2.5 אחוזים ריחף באוויר" [פר' עמ' 24, ש' 29-30] [סעיף 7 ל-ת/1].

36. במקום אחר, הסביר עמירם, כי בדומה ל"שותפים האחרים":...כבר אז הוגדרו בעלי תפקידים, ואני מוניתי למנהל אגף המחשוב או מערכות המידע, כמו דורון קאופמן, שהוגדר כמנהל אגף הכספים, ד"ר אבי צרפתי שהוגדר כווטרינר הראשי וכו', חלקי לא היה אמור ליפול מחלקם של אחרים." פר' עמ' 13 ש' 16-20].

37. על רקע הסכמה זו ובהתאם להוראותיו של ד"ר פיינשטין, החל עמירם להכין תכנית מחשוב ראשונית [נספח ת/1 לכתב התביעה]. במסגרת זו, נפגש עמירם עם וטרינרים, ספקי ציוד מחשוב תכנה, הכין מצגות והשתתף בכנסים שארגן ד"ר פיינשטין [נספחים 2-4 ל-ת/1]. עבודה זו התמשכה על פני כארבע שנים.

38. גרסתו של ד"ר פיינשטין לעניין זה הייתה מעט שונה.

בראש ובראשונה, הסכים ד"ר פיינשטיין כי התמורה בגין עבודת ה"שותפים" הייתה מותנית בכך שהמיזם יחל לפעול:

"....כולם ידעו וגם עמירם שהתשלום יהיה כשיחלו לעבוד...."

[פר' עמ' 60 ש' 8-9]

יחד עם זאת, ד"ר פיינשטין הסביר כי בשל הפעילות המצומצמת של עמירם בשנים הראשונות, לא הובטח לו מעולם שיקבל מניות בחברה. לדבריו:

"מעולם לא הובטח למרקוס מניות בכל השנים הראשונות הוא היה מאוד קטן בפעילות ואני החלטתי בשלב מסוים לאחר תקופה שאנשים אחרים השקיעו מזמנם בצורה רבה להקצות מניות לאותם אלו שעשו את מה שעשו..."

[פר' עמ' 61, ש' 18-20]

39. בשלבים אלה של המיזם, לא נערך בין הצדדים הסכם עבודה המעגן את סוג התמורה וגובה התמורה לה יהיה זכאי עמירם בגין עבודתו כאשר המיזם יצא לפועל.

40. לטענת ד"ר פיינשטין, מתוקף תפקידו כמנכ"ל החברה, הודיע מפורשות לכל אנשי המטה שגויסו למיזם כי אך ורק אם המיזם יתממש ויופעל, יסוכם עם כל אחד על התשלום שיקבל ממועד ההפעלה. לדבריו: "לא מרקוס ולא אחרים...לא עשינו איתם שום הסכם, כולם ידעו שאם העסק הזה יצא לפועל יהיה פנטסטי" [פר' עמ' 63, ש' 28-29].

41. נוכח האמור, הסביר ד"ר פיינשטין כי הופתע מהגשת התביעה על ידי עלמר כדלקמן: "התביעה של לשלם כסף אינה במקומה, כי כמו עמירם גם עו"ד פז שעבד הרבה יותר שעות...כולם השקיעו הרבה יותר זמן מעמירם מרקוס...כולם ידעו וגם עמירם שהתשלום יהיה כשיחלו לעבוד. הופתעתי שהייתה תביעה לתשלום כסף ממנו ולא מדורון קויפמן שהיה רו"ח של המיזם ואחרים שעבדו לא פחות" [פר' עמ' 60, ש' 5-10].

42. לשם חיזוק טענה זו, זימן ד"ר פיינשטין לעדות את גב' עדי סרפר. גב' סרפר שימשה כעוזרת אישית ויד ימינו של ד"ר פיינשטין.

גב' סרפר הסבירה כי ד"ר פיינשטין הסביר והדגיש לכל אנשי המטה שהצטרפו למיזם כי כולם עובדים בהתנדבות ותורמים מזמנם למיזם. עוד הסביר ד"ר פיינשטין כי על מנת שהמיזם יקום נדרש להשיג משקיע שיכניס כסף למיזם. רק לאחר שימצא משקיע יקבלו אנשי המטה תמורה בגין עבודתם. גובה התמורה יקבע בהמשך [סעיף 5 ל-נ/22].

43. גב' סרפר ש"התאהבה" ברעיון שהציע המיזם, עזבה מקום עבודה על מנת להצטרף לאנשי המטה של המיזם [פר' עמ' 38, ש' 2-3]. גב' סרפר לא חתמה על הסכם בכתב עם ד"ר פיינשטין באשר לחלקה במיזם. לדבריה: "כל התקופה הזו הלכנו אחרי החלום של הקופה" [פר' עמ' 36, ש' 26-27, עמ' 37, ש' 9].

44. גב' סרפר הסבירה שעבדה במסגרת המיזם באופן קבוע ושוטף במשך כל יום. מאחר שלא עבדה במקום עבודה נוסף, שילם לה ד"ר פיינשטין, למשך תקופה קצרה מכספו האישי [פר' עמ' 38, ש' 20-22].

45. מר דוד רוטשילד (הוגה המיזם), מר יצחק גלעד ׁ(נטל חלק בהקמת המיזם וקידומו), עו"ד פז מוזר (שימש כיועץ משפטי למיזם) וד"ר אבי צרפתי (וטרינר שלקח חלק בהקמת המיזם), הסבירו כי כל אנשי המטה אשר נטלו חלק במיזם עשו זאת על בסיס הצלחה.

46. לטענתם, כל אחד מאנשי המטה פעל על חשבון זמנו הפנוי להצלחת המיזם ומימושו. אנשי המטה לא תוגמלו בשום דרך וידעו כי יתוגמלו רק אם וכאשר ירקום המיזם עור וגידים [סעיף 5 ל-נ/23, סעיף 4 ל-נ/24, סעיף 5 ל-נ/32, סעיף 6 ל-נ/35].

47. מר גלעד הסביר כי בהתאם לתעודת ההתאגדות של חברת "טוטו הכלב" (תאגיד שהיה אמור להיות בעל אחזקות במיזם מצד קבוצת פיינשטין), הוקצו לו 32 ממניות החברה. לדבריו: "לא ניתנו מניות, המיזם הזה במידה והוא יצליח ויהיה משקיע עם כסף, במידה וחלוקת המניות תאפשר לתת לי את כמות המניות הזה תינתן ואם לא אז לא. ובסוף לא ניתן" [פר' עמ' 45, ש' 25-27].

48. מר גלעד הסביר כי כאשר עזרא חזר בו מהחלטתו להשקיע במיזם, לא עשה דבר. לדבריו: "...גם בעסקים צריך לפעמים להרים ידיים וזה מה שקרה" [פר' עמ' 48, ש' 1-2].

49. ד"ר צרפתי הסביר כי האנשים שפעלו להקמת המיזם, קיוו שהמיזם יצליח על מנת ש"יקבלו נתח מסוים או שכר עבור הטרחה שעשו טרם הקמת המיזם" [פר' עמ' 25 מיום 28.11.13, ש' 26-28]. בסופו של דבר המיזם לא "קרם עור וגידים".

50. בידי עמירם אין הסכם חתום מכוחו התחייבו הנתבעים או מי מהם לשאת בשכרה של עלמר, זולת טיוטת "סיכום פגישה", שנערכה לאחר כניסתו של עזרא למיזם. לפיכך, ביססה עלמר את עילת תביעתה המרכזית לתשלום שכר, על הוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר").

51. לצורך החלת הוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט נדרש שתהיה התעשרות של הצד השני. אם חל גידול בסך רכושו של הנתבע הרי שהתקיים יסוד ההתעשרות [דניאל פרידמן דיני עשיית עושר ולא במשפט, כרך א', מהדורה שניה, תשנ"ח-1998, עמ' 95].

52. כאשר עולה שאלה של שכר ראוי, מקרה בו נכשלה האפשרות לקבל את השכר החוזי, יש לבחון את כוונת הצדדים. אם הכוונה המפורשת או המשתמעת היא, שישולם שכר רק בתנאי שהפעולה תצא לפועל, אין מקום לפסוק שכר ראוי במקרה של כישלון או אי הצלחה [פרידמן שם, עמ' 209].

53. בענייננו, שוכנעתי שמתווה העסקתה של עלמר, עד לכניסתו של עזרא למיזם, היה על בסיס הצלחת המיזם בלבד.

ראשית, גב' סרפר, מר רוטשילד, מר גלעד, עו"ד מוזר וד"ר צרפתי הסבירו כי נטלו חלק בהקמת המיזם על בסיס הצלחה. לטענתם, ידעו כי יתוגמלו רק אם וכאשר ירקום המיזם עור וגידים. עדים אלה אינם בעלי עניין בתוצאה. יתר על כן, תוכן עדותם עומד בניגוד לאינטרס הישיר שלהם, שכן משמעותה כי גם להם לא מגיע שכר כלל בגין עבודתם במסגרת המיזם שלא צלח. על כן, אני מייחס לעדותם משקל גבוה.

שנית, ד"ר פיינשטין הסביר כי גב' סרפר, מר רוטשילד, מר גלעד, עו"ד מוזר וד"ר צרפתי עבדו בהיקף רב שעולה על זה שעבד עמירם. מסיבה זו הוחלט להעניק להם מניות בחברה "טוטו הכלב". אולם, גם הקצאת מניות אלה, כפי שהעידו אנשי המטה, היו תלויות תוצאה. מר גלעד הסביר כדלקמן: "לא ניתנו מניות, המיזם הזה במידה והוא יצליח ויהיה משקיע עם כסף, במידה וחלוקת המניות תאפשר לתת לי את כמות המניות הזה תינתן ואם לא אז לא. ובסוף לא ניתן" [פר' עמ' 45, ש' 25-27]. כך, בסופו של דבר כשהמיזם לא יצא לפועל לא קיבל מי מהם מניות או שכר בגין העבודה שהשקיעו במיזם.

54. אני קובע אפוא, שבסיס ההתקשרות בין עמירם לד"ר פיינשטין היה של שכר מותנה (contingent fee). מהותה של התקשרות מסוג זה הוא, שלא ישולם שכר במקרה של כישלון ואחת היא אם הכישלון נובע מגורם חיצוני או מהחלטתו של מזמין העבודה או השירות [פרידמן, שם, עמ' 210].

55. שיטת ה-contingency הינה: "שכר המותנה בתוצאה הוא צורת תשלום שכיחה על שירותים משפטיים, במיוחד בתביעות נזיקין, בארץ, בארה"ב וביותר ויותר מדינות בעולם" [אייל זמיר ואילנה ריטוב, "ציפור אחת ביד" עורך הדין, גליון מס' 8, עמ' 76 יולי 2010].

וכן ראו:

Eyal Zamir & Ilana Ritov, Revisiting the Debate over Attorneys’ Contingent Fees: A Behavioral Analysis, 39 J. Legal Stud. 245 (2010);

Eyal Zamir & Ilana Ritov, Notions of Fairness and Contingent Fees, 74 Law & Contemporary Problems 1 (2011).

56. פרופ' זמיר ופרופ' ריטוב, רואים בשכר מותנה בתוצאה ביטוי ל"תיאורית הערך", מבית מדרשם של פרופ' טברסקי ופרופ' כהנמן. בטבורה של תיאוריה זו, מצויה שנאת הסיכון של האדם בעולם הרווחים, אך אהבת הסיכון בעולם ההפסדים.

הקמתו של מיזם חדשני ועתיר סיכונים, כדוגמת חברת הזנק של "קופת חולים לחיות", והתקבצותו של צוות הקמה שנבחר על ידי ד"ר פיינשטין על בסיס כישורים מקצועיים אך גם היכרות אישית, והסדרה של שכר מותנה בתוצאה, מתיישבת עם חשיבה במונחים של רווח והפסד ועם היעדר יכולת מצד ד"ר פיינשטין לשאת בעלויות שכרם בשלב ההקמה, כל עוד המיזם אינו פעיל ורווחי.

57. בענייננו, עמירם הודה, בפתח חקירתו הנגדית, כי בסיס הירתמותו ותשלום התמורה היה מותנה בהצלחת המיזם: "אני יכול להצהיר שהנתבע 2 אמר שאני אקבל נתח במיזם, המספר 2, 2.5 אחוזים ריחף באוויר" [פר' עמ' 24, ש' 29-30] [סעיף 7 ל-ת/1]. כך, עמירם לפי גרסתו היה אמור להתמנות ל"ראש אגף המחשוב או מערכות המידע" [פר' עמ' 13 ש' 18]. כל אלה, מלמדים על הסכמתו הברורה של עמירם למתווה של שכר מותנה בתוצאה. עמירם, על פי גרסתו, החל לעבוד עבור המיזם כבר בשנת 2005 [פר' עמ' 13 ש' 10-12]. בתקופה זו השקיע עמירפ, לגרסתו, כ-200 שעות עבודה [ס' 38 לת/1]. למרות זאת, לא דרש שכר עבור עבודתו עד לכניסתו של עזרא למיזם, בחודש דצמבר 2008 [פר' עמ' 26 ש' 19-20]. עמירם בעדותו לפניי הודה כי לא הגיש דרישת תשלום בתקופה זו: "כי הסיכום היה "שלח לחמך"." [פר' עמ' 26 ש' 22]. בכך יש לחזק מאוד את המסקנה כי עמירם היה מודע לכך ואף הסכים ששכר עבודתו ישולם בכפוף להצלחת והפעלת המיזם.

58. בע"א 474/80 שמואל גרובר נ' תל יוסף, פ"ד לה(4), 45, 50-51 (1981) נקבע כדלקמן:

"ייתכנו מקרים, בהם גם אדם, שדרכו לשרת בשכר, מבצע עבודה מסוימת בידיעה, כי בגינה לא ישולם לו שכר, או לא ישולם לו, כל עוד לא הגיע לכלל הסכם סופי עם המזמין על מסירת העבודה לביצועו. כך הוא, למשל, כאשר אדריכל מגלה עניין בקבלת עבודה מסוימת, הקוסמת לו מטעם זה או אחר, ולקידום עניינו מכין תכניות ומגישן למזמין במגמה ברורה לשכנעו להתקשר עמו בהסכם לביצוע העבודה. במקרה זה הזכאות לשכר תתגבש עם השלמת העיסקה. עד אז אין אדריכל כזה זכאי לשכר, אפילו שכר ראוי (ע"א 316/73 [2]). יודגש מיד, כי סייג זה הוא מוגבל ויוצא דופן. חלותו מותנית בהוכחה, כי איש המקצוע, המעוניין בקבלת העבודה, היה מודע לכך ששכרו מותנה בהסכם סופי ומחייב בדבר מימוש העיסקה".

59. באותו הקשר, אך ביחס לעבודתו של אדריכל, נקבע בע"א 316/73 משה קורן נ' מרדכי בן חורין ואח', פ"ד כח(2) 565, 568 (1974) בזו הלשון:

"...ישנם מקרים ובתוכם המקרה שלפנינו, שעליהם גם עומד המחבר המלומד ד"ר פרידמן בספרו עשיית עושר ולא במשפט, עמ' 244, "יש ואדם הנוהג לקבל שכר עבודה מסוג מסויים, נאות לבצע אותה עבודה בנסיבות כאלו שברור כי לא היה בכוונתו לקבל שכר" (שם, הערה 11)"

60. עמירם, איש מחשוב, נמנה על אנשים העוסקים במלאכתם כרגיל תמורת שכר, אף אם זה לא נקבע במפורש. יחד עם זאת, בתביעה דנן, מדובר במיזם, מעין "סטארט-אפ", שאם היה מתממש, היה זוכה כל אחד מצוות ההקמה לתמורה נאה: בין אם במניות, בין אם במינוי לתפקיד בכיר. עמירם, כיתר אנשי המטה במיזם, "תרם" מידיעותיו האישיות לצורך הצלחת המיזם וקבלת שכרו.

עמירם הודה בחקירתו הנגדית כי לצורך הקמת המיזם ומימושו נדרש משקיע. ללא משקיע שיכניס כסף למיזם כל העבודה שתתבצע היא בבחינת "שלח לחמך". עמירם הסכים להשקיע במיזם מזמנו על אף שידע כי טרם אותר משקיע למיזם [פר' עמ' 26, ש' 13-22].

61. בדומה ליתר השותפים שחברו יחד לשם הקמת המיזם והוצאתו לפועל, הסכים גם עמירם להשקיע מזמנו וכישוריו בבניית המיזם. עמירם ידע, הבין והסכים, כי יזכה לקבלת תמורה בגין עבודתו רק אם וכאשר יצליח המיזם. זה היה הרקע והבסיס לעבודתו של עמירם במסגרת המיזם בשנים 2005 ועד לחודש דצמבר 2008, עת הצטרף עזרא כמשקיע למיזם.

62. מטעמים אלה אני קובע שהעסקתו של עמירם במיזם נותרה בבחינת "שלח לחמך", קרי, התמורה שהובטחה לעמירם לצורך הקמת מערכת המחשוב של המיזם הייתה מותנית ביציאתו של המיזם לפועל, דבר שלא אירע בסופו של דבר.

63. הואיל ועמירם אינו זכאי לשכר ראוי בגין תקופה זו (2005-12/2008), ממילא אין עלמר (התובעת) זכאית לשכר ראוי מאת הנתבעים.

ההתקשרות לאחר כניסתו של עזרא למיזם:

64. לגרסתו של עמירם, בחודש דצמבר 2008 נכנס עזרא כמשקיע למיזם. בשלב זה הסביר לו ד"ר פיינשטין כי מכיוון שעזרא יקבל חלק גדול ממניות המיזם יש לשנות את אופן ההתקשרות ביניהם [פר' עמ' 15, ש' 4].

65. כך, ביום 10.12.08 נערכה פגישה בנוכחות עמירם, ד"ר פיינשטין ועזרא (להלן: "הפגישה"). במהלך פגישה זו סוכם כי עבור העבודה שביצע ויבצע עמירם במיזם, יקבל תשלום על סך 350,000 ₪ בתוספת מע"מ, שאינו מותנה הצלחה [סעיף 16 ל-ת/1]. עמירם שלח לצדדים סיכום של פגישה זו [נספח 5 ל-ת/1].

66. עמירם הסביר כי הסכים לשנות את תנאי ההתקשרות. אולם, לא היה מוכן לוותר על קבלת תמורה עבור השקעותיו. לדבריו: "...קיבלתי בהבנה בגלל הערכה רבה שיש לי לנתבע 2...והסכמתי לוותר על חלקי במיזם באחוזים, אולם לא הסכמתי לוותר על תמורה נאותה להשקעותיי" [פר' עמ' 15, ש' 13-15].

67. ביום 11.1.09 שלח עמירם לעו"ד מוזר הודעת דואר אלקטרונית בסופה כתב כדלקמן:

"...הבנתי שנתבקשת להכין הסכם בין הקופה לביני...המבוסס על סיכום דברים של פגישה שנערכה לפני כחודש בין עזרא בנימיני, איציק פיינשטין וביני...בכל מקרה, אני מבקש לתת "פוש" גם לנושא זה כי אין לי חשק גדול לעבוד ללא הבטחת כיסוי של חובות הקופה כלפי לאחר שנעתרתי לדחות תשלומים המגיעים לי כיום עד ל-1/6/2009".

68. בעדותו לפניי הסביר עמירם שסיכום הפגישה הועבר לעו"ד מוזר "לפי בקשת הנתבע 2 כדי שיוכן הסכם, עם המשקיעים השונים של קופת החיות והתובעת" [פר' עמ' 17, ש' 23-24].

69. בתגובה השיב לו עו"ד מוזר, בהודעת דוא"ל, כדלקמן:

"...(אגב לא התבקשתי להכין כל הסכם שלך, אבל אני מניח שהם יבקשו)".

[נ/5]

70. כשעומת עו"ד מוזר עם נ/5 השיב כדלקמן: "אני מודה שאני לא זוכר את הסיכום הזה או המסמך הזה ששולח עמירם...אני לא זוכר שהתבקשתי להכין הסכם כזה" [פר' עמ' 14, ש' 27-28, 31]. ובהמשך: "... איני זוכר שהתבקשתי להכין הסכם ויותר מזה...איני זוכר שראיתי טיוטה של הסכם עם עמירם" [פר' עמ' 15, ש' 1-3].

71. ד"ר פיינשטין אישר כי בפגישה המשולשת, בה נכחו גם עמירם ועזרא, סוכם עם עמירם על תשלום בסך 350,000 ₪. סכום זה אף "היה מכסה את הכול [את כל עבודתו של עמירם – א.ש.]..." [פר' עמ' 62, ש' 1]. יחד עם זאת, תשלום תמורה זו היה מותנה בהצלחת המיזם ויציאתו לפועל. לדבריו: "...נאמרו דברים במידה וכל המיזם הזה ייצא לפועל. לא סוכם" [פר' עמ' 60, ש' 25-26 וכן ראו ס' 68 לנ/25-תצהירו של ד"ר פיינשטין].

ובהמשך:

"ש. האם סוכם עם עמירם סיכום כספי?

ת. כן.

ש. הסיכום הכספי שסוכם עם עמירם משתקף עם סיכום הישיבה ב-10.12.08?

ת. לא סוכמו דברים, נאמרו דברים. לא סוכם. את הטיוטה שלח עמירם כטיוטה, הדברים נאמרו.

ש. המספר 350,000 ₪ נאמר או לא?

ת. למיטב זכרוני נאמר".

[פר' עמ' 60, ש' 15-21]

72. ד"ר פיינשטין הסביר כי מעת שעזרא נכנס כמשקיע למיזם, עבר הפן הכספי לשליטתו המוחלטת של עזרא, מבלי שיהיה לו מעמד בעניין. לדבריו: "הוא היה הממליץ בנושא של כסף" [פר' עמ' 71, ש' 11] וכן: "בנושא הכספי לא היה לי SAY בכלל. לא הייתה לי אמירה. אני אומר זאת כעובדה" [פר' עמ' 61, ש' 22].

73. בהמשך נשאל ד"ר פיינשטין לעניין מידת מעורבותו בפגישה והשיב כדלקמן:

"ש. ...לטענתך אתה פאסיבי.

ת. נכון מאוד, בנושא הכספים.

ש. פאסיבי ומסכים או פאסיבי ולא מסכים.

ת. פאסיבי ומסכים באילוץ כי הכסף הוא לא שלי..."

[פר' עמ' 70, ש' 13-17]

74. לדבריו, במהלך הפגישה, "כשדובר על סכום כסף שביקש עמירם מרקוס אני הבנתי שמתוך סכום הכסף הזה דובר על סכום שאמור היה לעשות מעקב 10 חודשים לאחר מכן, או אחרי שהמיזם יחל ביולי, עד שהעסק יחל לפעול. לכן לא היה סיכום עדיין מאומה...".

[פר' עמ' 61, ש/ 18-25]

75. לטענת ד"ר פיינשטין סיכום הפגישה שהעביר עמירם "היה אמור להגיע לפז כדי שהוא יבדוק מה שצריך לעשות" [פר' עמ' 60, ש' 29]. מסמך זה לא אושר [פר' עמ' 66, ש' 6].

76. עזרא, מי שנכנס למיזם כמשקיע, הסביר שכאשר נחשף למיזם בחודש אוקטובר 2008 ערך בדיקת נאותות. לדבריו: "אני בדקתי בדיקות ראשוניות של המיזם בשלבים ראשוניים, ערב החתימה והרעיון הזה קסם לי, הוצגו לי נתונים, הוצגו לי תחזיות וזה קסם לי" [פר' עמ' 50, ש' 31-32].

77. לגרסתו של עזרא, בעת הפגישה הוא היה בגדר משקיע פוטנציאלי בלבד. בפגישה זו, הציג לו ד"ר פיינשטין את עמירם. עזרא הבין שעמירם ביצע פעולות לצורך הקמת המיזם, טרם כניסתו כמשקיע, אך הוא לא עודכן בהיקפן [סעיף 11 ל-נ/21]. לדבריו: "עדיין לא חתמתי על הסכם המייסדים שנחתם רק ב-17.12.08, הנתבע 2 הכיר לי את כל הצוות הבכיר שליווה אותו במשך 5 שנים" [פר' עמ' 50, ש' 13-15].

78. עמירם ידע שעזרא נמצא בשלב בחינת המיזם בלבד. במסגרת זו, התבקש עמירם לסייע ולספק נתונים, הצעות מחיר ולוחות זמנים [סעיף 13 ל-נ/21]. כל הפעולות שביצע עמירם מול ספקים שונים, נגעו לבדיקות ההיתכנות שערך, על מנת להציג את הצעות המחיר הטובות ביותר לצורך קידום המיזם. לדבריו: "אני ידעתי שעמירם מרקוס מעדכן את הצעות המחיר שהיו לו. מה שהוא עשה הוא עדכן את הצעות המחיר האלה, הוא פנה לאותם ספקים ועדכן את המחירים..." [פר' עמ' 50, ש' 22-24].

79. לטענת עזרא, הוא לא חתם ואף לא אישר את סיכום הפגישה שערך עמירם [נספח 5 ל-ת/1] [סעיף 12 ל-נ/21]. עזרא אף לא נתן לעמירם הנחיות באשר לקידום מואץ של המיזם [פר' עמ' 50, ש' 22-23] ומעולם לא נתן לעמירם אישור להתחיל לעבוד בפועל.

80. כשנשאל עזרא האם עמירם פעל בחריגה מסמכות השיב כדלקמן:

"אני לא אישרתי לו. אני עדיין לא חתמתי הסכם ולא הייתי שם, איך אני יכול לאשר לו, לאשר לו את התקציב, שאני פעם ראשונה רואה דבר כזה, אני רואה ערימות של ניירות, גם מומחה במחשוב היה לוקח זמן כדי לבדוק את המספרים ולעקל אותם".

[פר' עמ' 51, ש' 5-7]

81. בהמשך עדותו, כשנשאל עזרא האם בפגישה סיכם עם עמירם כי במקום מניות בחברה יקבל עמירם סך 350,000 ₪ עבור עבודתו, השיב כדלקמן:

"...פעם ראשונה אני פוגש את עמירם לפגישת עבודה, נראה לך שאאשר 350,000 ₪ בעל פה, ללא סיכום".

[.....]

"לא. לא. לא רבתי. לא היה סיכום כזה. מעולם לא היה סיכום כזה. מעולם לא דיברתי איתו על מניות עבר, אף אחד לא עדכן אותי. אני הבנתי שכל האנשים האלה עובדים למעלה מ-5 שנים במסגרת שלח לחמך..."

[פר' עמ' 52, ש' 11-12, 26-28]

82. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים, הגעתי לידי מסקנה שלא אוכל לקבל את טענתו של עמירם, כי סיכום הפגישה שערך [נספח 5 לת/1] מהווה שיקוף של הסכמת הצדדים, באותה פגישה מחודש דצמבר 2008.

ראשית, סיכום הפגישה שנערך על ידי עמירם [נספח 5 לת/1] כולל את סוג העבודה אותה נדרש עמירם לבצע באופן מפורט. עוד כולל הסיכום את גובה השכר לו זכאי עמירם עבור תרומתו להקמת המיזם, סך 350,000 ₪ בתוספת מע"מ, בעשרה תשלומים חודשיים החל מיום 1.6.09 [ס' 4 למכתב מיום 8.1.09, נספח 5 לנ/5]. אולם, סיכום הפגישה לא נחתם על ידי הצדדים, למרות שעמירם הותיר בשוליו מקום לחתימתם [פר' עמ' 17 ש' 21-24]. היעדר החתימות מחליש את טענתו של עמירם להסכמתם של ד"ר פיינשטין ועזרא לתנאי סיכום הפגישה, כפי שאלה הועלו על הכתב על ידי עמירם.

שנית, לא הוצגה לפניי תכתובת כלשהי שניתן לראות בה "קיבול" למכתבו של עמירם. גם תשובתו הזהירה של עו"ד מוזר אינה מלמדת על מפגש רצונות המוליד חוזה: "טרם קראתי את מה ששלחת. אני כמובן אטפל בזה, אחרי שאוודא עם איציק [ד"ר יצחק פיינשין-א.ש.]...".

שלישית, שני המשתתפים האחרים בפגישה: ד"ר פיינשטין ועזרא, הכחישו בחקירתם הנגדית את תוכן הסיכום, כפי שניסח עמירם באותו מסמך. ד"ר פיינשטין עמד על גרסתו שהתשלום בסך 350,000 ₪ היה מותנה בהפעלת המיזם ואילו עזרא הציג את הדברים כהצעה עקרונית בלבד, שטרם נבחנה וממילא לא התקבלה.

רביעית, לנוכח היעדר תשובה חיובית מצד ד"ר פיינשטין, עזרא או היועץ המשפטי של המיזם, עו"ד מוזר, נקט עמירם מהלך של שיחה יזומה ומוקלטת עם עזרא [נספח 10 לת/1]. באותה שיחה, התעמת עמירם עם עזרא בנושא התשלום שעלה בפגישה, ואף טען (ללא ביסוס) כי עזרא חתם על "זיכרון דברים". אולם, עזרא הכחיש את הדבר באופן עקבי:

"עמירם: ...כשישבנו ב-7 בדצמבר אצל איציק שמה, או אצל דורון וסיכמנו גם על תקציב, גם על המחיר שלי, אתה זוכר ה-350 אלף שקל שאני מקבל.

עזרא: לא סיכמנו דבר כזה.

עמירם: סיכמנו בוודאי זיכרון דברים משותף שאתה חתמת

עזרא: לא סיכמנו דבר כזה..."

חמישית, היעדר ההסכמה מצד הנתבעים מתיישבת עם האופן בו פעלו הנתבעים במסגרת המיזם. הנתבעים לא ערכו עם מי מצוות ההקמה הסכם בכתב בו התחייבו לשאת בשכרו או בעלות עבודתו עבור המיזם. כפי שקבעתי, צוות ההקמה התקבץ סביב המיזם על בסיס היכרות אישית עם ד"ר פיינשטין ומתוך שאיפה לקבל תמורה ככל שהמיזם יצלח.

83. הגם שהייתה נכונות לשלם לעמירם סך 350,000 ₪ בגין הקמת מערכת המחשוב של המיזם, לא הוסכם מועד התשלום ותנאיו. מבחינת ד"ר פיינשטיין הדבר היה מותנה בהפעלתו המוצלחת של המיזם ואילו מבחינתו של עזרא, הדבר היה חלק מהבדיקות שערך לקראת כניסתו למיזם בטרם ישקיע בו הלוואת בעלים באמצעות חברת "אפוס".

בנסיבות אלה, ועל יסוד העדויות שהובאו לפניי, אני קובע שלא התרחש קיבול לדרישתו של עמירם לקבל את שכר עבודתו בעשרה תשלומים שווים החל מחודש יוני 2009 [ראו גבריאלה שלו, "דיני חוזים" - החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, תשס"ה - 2005, עמ' 215].

84. סיכומו של דבר - הואיל ולא הוכח לפניי קיומה של התחייבות חוזית מצד ד"ר פיינשטין, עזרא או החברה, כלפי עלמר, אני דוחה את עילתה החוזית של עלמר לתשלום שכר בגין עבודתו של עמירם במסגרת המיזם. לנוכח קביעתי זו, ממילא נדחות טענותיה האחרות של עלמר שעניינן גרם הפרת חוזה, הרמת מסך ההתאגדות ומצגי שווא טרום חוזיים.

85. למרות שלא נכרת הסכם בין הצדדים, במסגרת אותה פגישה משולשת שנערכה בראשית חודש דצמבר 2008, היא משקפת שינוי מצידו של עמירם. אם עד לכניסתו של עזרא למיזם, היה נכון עמירם לפעול במסגרת אותה הוא הגדיר כ"שלח לחמך", הרי שמאותו מועד, החל לדרוש תמורה מיידית עבור פועלו. דרישה זו עלתה בפגישה ואף באה לידי ביטוי בסיכום שערך עמירם, בתאריך 5.1.09, אותו שלח לנתבעים [נספח 5 לת/1].

86. שינוי זה מצידו של עמירם, מוסבר הן בכניסתו של משקיע למיזם, שעד כה התנהל בלא קופת מזומנים ושהיה אמור להזרים לחברה סך 3,500,000 ₪ [פר' עמ' 14 ש' 6-8]. כניסתו של עזרא למיזם הביאה אף לדילול האחזקות של יתר השותפים וחברי צוות ההקמה [ס' 13 לת/1]. עמירם שהבין מד"ר פיינשטין כי לא יקבל אחזקות במיזם, עשה הערכה מחודשת ומכאן השינוי בגישתו: "...קיבלתי בהבנה בגלל הערכה רבה שיש לי לנתבע 2, הערכה רבת שנים והסכמתי לוותר על חלקי במיזם באחוזים, אולם לא הסכמתי לוותר על תמורה נאותה להשקעותיי" [פר' עמ' 15 ש' 13-15].

87. מאחר שהחל מראשית חודש דצמבר 2008, חל שינוי בגישתו של עמירם, הרי שמכאן ואילך כל פעולותיו להקמת מערכת המחשוב של המיזם, אינן יכולות להיחשב כפעולות שאינן מקימות לו עילת תביעה מכוח חוק עשיית עושר [פרידמן, שם, עמ' 216].

88. על יסוד הבנתו כי יקבל תמורה, עמירם פעל להקמת מערכת המחשוב של המיזם. אלא שאז הודיעו לו הנתבעים להפסיק את פעילותו: "...תוך שאני פועל במלוא המרץ לקידום המטלות שהוטלו עלי על ידי הנתבעים, הודיע לי ד"ר פיינשטין ביום 30.01.09 על עצירה מוחלטת של הפרוייקט לאלתר..." [ס' 25 לת/1].

89. לנוכח הודעה זו, ואף לנוכח היעדר הסכמה ל"סיכום הפגישה" מחודש דצמבר, קיים עמירם שיחת טלפון ייזומה עם עזרא. כאמור, שיחת טלפון זו הוקלטה ותומללה [נספח 11 לת/1]. באותה שיחה, שהתקיימה בתאריך 2.2.09, לנוכח חוסר הסכמות ולנוכח "שינוי דרסטי בתפישה של הסל" [עמ' 9 ש' 27-28 לנספח 11], הנחה עזרא את עמירם לעצור את המשך העבודה על המיזם והדבר הוסכם גם על עמירם:

"עמירם: סיכמנו כבר שעוצרים, למה אתה אומר לי אני רוצה להמשיך, אני לא רוצה להמשיך.

עזרא: אז תעצור את זה פה."

[עמ' 22 ש' 22-24 לנספח 11 לת/1]

90. עמירם טען כי מדובר בהשהיה זמנית. אולם, אין לכך תימוכין מהמסמכים שצירף לתצהירו.

תשובותיו של עמירם לשאלון, בדבר מועדי פגישות עם ספקי חוץ, אינן כוללות תאריכים המאוחרים ל – 20.1.09, כאשר בתאריך 5.2.096 קיים תיעוד לפגישה האחרונה של עמירם עם מר ראובן כהן מחברת וואן 1 תוכנה בה נרשם: "הודעה על עצירה זמנית של פיתוח מערכת המידע של קופת חיות" [נ/20א, עמ' 4 לתצהיר התשובות].

גם פירוט התכתבויות של עמירם עם ספקים שונים אינו כולל מועדים מאוחרים ליום 28.1.09 [עמ' 8 לנ/20א].

91. אני קובע אפוא שבסוף חודש ינואר 2009 נתנו הנתבעים הוראה לעמירם להפסיק את פעולתו במיזם. הודעות אלה, שאף באו לידי ביטוי בעצירת הפעילות של עמירם, הלכה למעשה, מהוות הודעה ברורה על רצונם של הנתבעים בהפסקת "הפעולה המזכה" מצד עמירם [פרידמן, שם, עמ' 208]. מכאן, שעמירם זכאי לתשלום בגין עבודתו עבור המיזם, בתקופה שבין חודש דצמבר 2008 ועד סוף חודש ינואר 2009, כחודשיים ימים בלבד.

92. כעולה מתצהירו של עמירם, בתקופה שלאחר דצמבר 2008 השקיע כ – 270 שעות עבודה במיזם [ס' 39 סייפא לת/1]. עלות שכרו הינה סך 800 ₪ בצירוף מע"מ. מכפלת השעות במחיר לשעת עבודה מביאה אפוא לסך 216,000 ₪ לפני מע"מ.

93. עמירם צירף תרשומת של פגישות שערך וכן חלופת מסמכים עם ספקים שונים, אולם אין בכל אלה לבסס את טענתו להיקף של 270 שעות עבודה.

עמירם אף לא צירף חוות דעת מומחה שיעריך את עלות שעת עבודתו של עמירם וכן שיעריך את היקף העבודה שבוצעה מצידו בחודשים דצמבר 2008-ינואר 2009.

יתר על כן, מחלק מהמוצגים שהובאו לפניי עולה כי עבודות המחשוב בוצעו על ידי חברת "וואן 1", לגביה כתב עמירם עצמו בתאריך 15.1.09: ".... וואן1 לא מעמידה עדיין את כל המשאבים המובטחים לטובת הפרוייקט, אם-כי מקדמת אותו בכ"א סימלי בינתיים". [מוצג נ/3].

בנסיבות אלה, ובהתחשב בכך שעסקינן בפעילות שבוצעה במשך חודשיים בלבד, ועל יסוד המסמכים שהוצגו לפניי, אני מעריך על דרך האומדנא את היקף שעות העבודה שבוצעו על ידי עמירם בשיעור של 140 שעות עבודה לפי תמחור של 600 ₪ לשעה [לסמכותו של בית המשפט לפסוק פיצוי על דרך האומדן ראו: ע"א 3400/03 רובינשטיין נ' עין טל 1983 בע"מ, (פורסם בנבו) (23.03.2005)].

מכאן ששווי הפעולה המזכה מצד עמירם עומדת על סך 84,000 ₪ בתוספת מע"מ. מאחר שעמירם פעל במסגרת עלמר, הרי שהיא זו הזכאית לתשלום בגין הפעולה המזכה.

94. לטענת ד"ר פיינשטיין ועזרא אין לחייבם בעלות שכרו של עמירם, שכן הפעולה המזכה נעשתה לטובת החברה בלבד ולא עבורם באופן אישי.

אין בידי לקבל טענה זו.

בהשבה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, מקרה בו לא נחתם חוזה בין הצדדים, הנטייה היא להרחבת מעגל החייבים [ראו: ע"א 311/83 פינקלשטיין נ' פלבסקי, פ"ד לט(1) 496 (1985); ע"א 186/77 סוכנויות (השכרת רכב) בע"מ נ' טרלבוס, פ"ד לג(1) 197(1978); פרידמן, שם, עמ' 801-802]. דברים אלה יפים לענייננו, בו טרם הוגדר התאגיד במסגרתו תופעל הקופה [ראו סעיף 2.1 להסכם המייסדים] ושעה שהייזמים פעלו באופן אישי תוך עירוב בין תאגידים (קופת חיות ואפוס )לבין יזמים בשר ודם.

95. בהתחשב בהיעדרו של הסכם בין הצדדים, כמו גם בהנחיה הצמודה של ד"ר פיינשטין וחלקו של עזרא במיזם (כמי שהיה צד להסכם המייסדים), אני קובע כי חובת תשלום שכרו של עמירם חלה על שלושת הנתבעים, ביחד ולחוד.

96 לטענת עמירם, הסכם המייסדים שנחתם ביום 17.12.08 [נספח א' לנ/21] מהווה חוזה לטובת צד שלישי. מכאן שיש לחייב את הצדדים לו בתשלום התמורה בגין עבודתו של עמירם.

אין בידי לקבל טענה זו.

ראשית, אין בהסכם המייסדים את הכוונה הנדרשת להענקת הזכות לעמירם, לעלמר או לכל חבר אחר בצוות ההקמה. מדובר בהסכם מייסדים שנועד להסדיר את מערכת החובות והזכויות בין בעלי השליטה בתאגיד שיפעיל את קופת החולים לחיות.

שנית, הסכם המייסדים אינו כולל כל התחייבות קונקרטית לתשלום סך 350,000 ₪ לעלמר.

97. סיכומו של דבר, התרשמתי שלא היה בכוונת הצדדים בהסכם המייסדים להתחייב כלפי עלמר או עמירם לתשלום שכרם. נהפוך הוא, התרשמתי כי כוונת הצדדים (ד"ר פיינשטין ואפוס) הייתה להסדיר ביניהם את מערכת החובות והזכויות לקראת המיזם. הא ותו לא. בכך לא הייתה כל כוונה של שני הצדדים להקנות זכות ברת אכיפה לעלמר [ע"א 253/82 ד"ר חושי נ' עמוס חורב, נשיא הטכניון, פ"ד לח (1) 640, 643 (1984)].

98. לטענתו של עמירם, כתוצאה מביטול המיזם, נגרמה לו פגיעה במוניטין ובשמו הטוב. עוד טען עמירם שביטול המיזם נעשה בחוסר תום לב.

99. אין בידי לקבל טענה זו.

כפי שעלה מהעדויות שנשמעו לפניי, הקושי העיקרי נבע מחוסר הצלחה בגיבוש ההסכמות עם הווטרינרים שהיו אמורים להתחייב לפעול במסגרת המיזם תוך הפניית מאגר לקוחותיהם לטובת המיזם [למורכבות טיוטות ההסכמים ראו מוצגים נ/28א ו- נ/28ב ו- נ/28ג ו-נ/28ד].

כך עלו הדברים מעדותו של עזרא לפניי, ממנה עלה כי לאחר החתימה על הסכם המייסדים טס עזרא לחו"ל. כשחזר, לאחר שלושה שבועות, ערך סדרת פגישות עם ווטרינרים בארץ על מנת לצרפם למיזם. אז התברר לו כי עמותת הווטרינרים מתנגדת להצטרפות למיזם [פר' עמ' 49, ש' 5-9]. לדבריו:

"אני בדקתי בדיקות ראשוניות של המיזם בשלבים ראשוניים, ערב החתימה והרעיון הזה קסם לי, הוצגו לי נתונים, הוצגו לי תחזיות וזה קסם לי. לאחר שחתמתי חזרתי לארץ ב- 5.1.09 רצינו להריץ את העסק הזה ואז הסתבר שכשאנו פונים לווטרינרים, יש בעיה. קיימת בעיה וזה נקרא בדיקה...אם לא הייתי רוצה את המיזם הייתי מפסיק הכול השלב הראשון".

[פר' עמ' 50, ש' 30-31, עמ' 51, ש' 1-3]

100. ד"ר צרפתי, מי שהיה הגורם המרכזי בתחום הווטרינרים, הסביר שבמהלך פגישות עם ווטרינרים עלו מספר בעיות מהותיות:

"...בקרב הקבוצה של הווטרינרים החופשיים ולא הדירקטוריון הרפואי, החסמים העיקריים שעלו, היה אחד נושא של אובדן עצמאות של הרופאים ואובדן שליטה על הלקוחות שלהם, הם פחדו שכאשר הלקוחות שלהם יהיו רשומים בקופה, הם יכולים לאבד את הלקוחות. מצד שני גם איזה שהם הסתייגויות כלכליות לגבי ההיתכנות הכלכלית וההטבה של הקופה מבחינה כלכלית לפעילות הרפואית העצמאית שלהם..."

[פר' עמ' 27 מיום 28.11.13, ש' 18-22]

101. נוכח האמור החליט עזרא לעזוב את המיזם. החלטה זו נעשתה בשיתוף עם ד"ר פיינשטין: "אנו שוחחנו ואני אמרתי לו שאין טעם במיזם הזה והוא ענה לי שהוא מקבל את זה, והראיה שהוא קיבל את זה" [פר' עמ' 57, ש' 8-9]. בסופו של דבר, ההתקשרות בין עזרא לבין ד"ר פיינשטין לא הבשילה ומשכך אף לא הוקמה החברה המשותפת.

102. מכאן, שלא ניתן לראות ב"שקיעתו" של המיזם חוסר תום לב מצד הנתבעים.

ממילא לא הוכח לפניי המוניטין של עמירם והפגיעה בו, כתוצאה משקיעתו של המיזם [לעניין חובתו של תובע להוכיח את קיומו של מוניטין ואת הפגיעה בו כתוצאה מאירוע מסוים ראו: ע"א 18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ נ' les verreies de saint gobain, פ"ד מה(3) 224 (1991)].

103. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.

104. סוף דבר:

התביעה מתקבלת בחלקה.

אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך 84,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ובצירוף מע"מ.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את הנתבעים בהוצאות משפט על הצד הנמוך בסכום גלובאלי בסך 2,100 ₪ וכן מחייבם בשכ"ט ב"כ התובעת בסך 12,000 ₪.

סכום פסק הדין ישולם לא יאוחר מיום 10.9.2014.

ניתן היום, י' אב תשע"ד, 06 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.