בפניי בקשת הנאשם (להלן: "המבקש") מיום 14.7.13, לפיה מתבקש ביהמ"ש ליתן ארכה נוספת לביצוע צו ההריסה, שהושת בגזר הדין מיום 11.1.11, לפיו נצטווה המבקש להרוס את הבנייה נשוא כתב האישום עד ליום 11.7.12 (להלן: "צו ההריסה").

יובהר, כי המבקש הגיש בקשה דומה לעיכוב ביצוע צו ההריסה, זאת ביום 4.7.12, וכי המאשימה (להלן: "המשיבה") הסכימה לבקשתו הקודמת של המבקש ולמתן ארכה חד -פעמית של 12 חודש לביצוע צו ההריסה, זאת נוכח היקף הבנייה הקטן ומהות הבנייה (משטחי בטון בחצר ושינוי פתחים). לפיכך, בהסכמת המשיבה, נעתרתי לבקשתו הקודמת של המבקש והוריתי בדבר מתן ארכה של שנה לביצוע צו ההריסה, היינו, עד ליום 11.7.13.

בנימוקי הבקשה טוען המבקש, כי בכוונתו להגיש בימים הקרובים תכניות בנייה לצורך הסדרת הבנייה בנכס, וכן כי עסקינן בבנייה שאינה נראית לעין של שני משטחי בטון קטנים בגובה של 10 ס"מ בלבד ופתיחת דלת. עוד טוען המבקש כי הינו אדם חולה וכי הינו חי מקצבת נכות שהוא מקבל מהמל"ל בגין נכות בשיעור של 100%.

מנגד, מתנגדת המשיבה לבקשה בציינה, בתגובתה מיום 24.7.13, כי המבקש לא טרח במשך כשנתיים מאז מתן גזר הדין לפעול לצורך הכשרת הבנייה הבלתי חוקית, וכי בבקשתו הנוכחית נכתב באופן מעורפל, כי בימים הקרובים עומד המבקש להגיש תכניות בנייה ולא מעבר לכך. המשיבה עותרת בתגובתה לדחות את הבקשה מבלי לקיים בה דיון ומוסיפה ומציינת, כי הסכמתה לבקשתו הקודמת של המבקש הייתה למתן ארכה חד פעמית לביצוע צו ההריסה, זאת לפנים משורת הדין.

הדין עם המשיבה במקרה שבפנינו, שכן המבקש לא העלה בבקשתו טעם כלשהו המצדיק היעתרות לבקשה. ודוק: כל שטוען המבקש בבקשתו הינו, כי בימים הקרובים הוא עומד להגיש תכניות בנייה לצורך הסדרת הבנייה בנכס. מן האמור לעיל הננו למדים, כי המבקש ישב ב"חיבוק ידיים" במשך תקופה ממושכת של שנתיים וחצי מאז מתן גזר הדין ולא הגיש עד כה כל בקשה להכשרת הבנייה.

עוד יצוין, כי נסיבותיו האישיות של המבקש, כנטען בבקשה, כמו גם מהות הבנייה, אינן מצדיקות, בנסיבות העניין, היעתרות נוספת לבקשת המבקש ליתן לו ארכה לביצוע צו ההריסה.

לפיכך, אין מקום לקיים דיון בבקשה והנני דוחה את בקשת המבקש למתן ארכה נוספת לביצוע צו ההריסה.

החלטה זו תומצא לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד אב תשע"ג, 31 יולי 2013, בהעדר הצדדים.